## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 21

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 21:2:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 21:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/21:2:1)

**אבל הפירות המחוברין לקרקע אע"פ שאינן צריכין לקרקע כענבים שהגיעו להיבצר הרי בע"ח גובה מהן כו':**
**כן** הוא מפורש בדברי ההלכות שכל שהן מחוברין אפילו הגיע להבצר בכ"ז בע"ח גובה מהן. והנה עיקר שיטת רבינו בכ"ז הוא עפ"י דברי רבו הר"י בן מיגש בפרק שבועת הדיינין דבכ"מ דבר העומד לבצור כבצור דמי לענין אונאה ושבועה, רק אם הן צריכין לארעא אז כמחוברין דמי, ורק לענין שומרים דמסר ליה למינטרינהו כשהן מחוברין לקרקע ולאו למתלשינהו מסרה ניהליה, אע"ג דההכחשה הוא מדין מודה במקצת יעוין תומים וכן בשו"ת הרי"ף סימן קפ"ז, ומש"ה בלוקח פשתן (בפרק הספינה) סבר דאיך מצי למיקני אותם בחזקה, ומשני דרק בשכר שייפה הקרקע, וכיון שהשכיר עשה פעולתו קנה הפשתן דהוי כסף פעולתו [הן דצ"ע דאף בשכירות פועלים מוכח מפרק השוכר בסוגיא דבא עליה ואח"כ נתן לה גבי אתנן דשכר פעולה הוי כמו כסף ויכול ליתן דמי טלה יעו"ש ברא"ש ור"ן והובא בסימן של"ב ברמ"א סעיף ד' ויכול ליתן דמי החפץ וגוף החפץ לא קנה ועיין בההמ"ג פרק ד' ממכירה בזה ובתוס', וחידושי הר"י בן מיגש אינו כעת בידי] ובזה מתיישב כל דברי רבינו בפרק א' מהלכות מכירה הלכה י"ז ובפרק ה' מהלכות טוען הלכה ד' כמש"כ הכס"מ פרק א' שם, אבל כאן כתב בפסק הלכה דגובה מהן, וטעמא דמלתא דהא באמת כאן שגובה הקרקע עם השבח, כל מה שמחובר לקרקע הרי הוא כמו קרקע דכיון דקא גדלו וקא רבו מארעא דמשעבדא ליה כל כמה שלא נתלשו עדיין המה כמו קרקע דכמו ארעא הוי משתעבדא ליה ואין יכול למכור ולהפקיע שעבודו ממנו, דשעבודו חל על הך קרקע, ולכן איכא מ"ד דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ולאביי למפרע גובה, ואף לדידן איתחשיב דהוי בחזקת בע"ח, א"כ אם תאמר דלא גבי בע"ח מנייהו וכמטלטלי דמיא הוי כמו שבא להוציא מרשות בע"ח ובעת כי צמחי מקרקע וקא גדלי ברשותיה גדלי תו לא נפקי מזכותיה אף אם הגיעו להבצר כ"ז שמחוברים לקרקע שלו דגבי לה, אם עדיין לא נתלשו ולא קנה להו לוקח להפקיע משעבודן, אבל תמן בפרק נערה דלענין מזון הבנות קא מיירי, וכבר כתב רבינו בפרק י"ח מאישות דנשים רבות אף ע"פ שנשאן זו אחר זו ניזונית בשוה שאין דין קדימה במטלטלין ופירש ההמ"ג לפי שיכול להפקיע שעבודן אף ע"י מכר תו לא שייך לומר דאישתעביד להראשונה דהוי כמו מטלטלין דשעבודא ליכא רק גבייה ובשעת גבייה כולן הן שוין, א"כ כאן הלא אף אם מכרו היתומים מכור כמש"כ רבינו בפרק י"ח הלכה ג' אם כן שעבוד ליכא רק דאזלינן בתר גבייה ואז הגיעו לבצור וכבצור דמיא. ולא שייך לומר דהא מארעא דיליה דקא משתעבדא קא רבו, דז"א דהא השעבוד לא הוחלט על קרקע זו דהא הוי מצי למכור ולהפקיע שעבודו ורק בתר גביה אזלת ואז עומדין להבצר וכבצורות דמיין, ולכן אף אם גבינן קרקע והדקל והפירות ג"כ כבצורות דמיין כנ"ל ברור, ועיין בש"ך ס"ק י"ח בזה. והנה הר"ח פסק דהלכה כר"מ מהא דפסקינן כר' שמעון דאכלה פירות גמורים משלם פירות גמורין, ולחילוק הר"י בן מיגש א"ש, והש"ך תירץ דשאני התם שכבר נתלשו, וזו סברא ברורה, דאטו הבהמה שתלשה קנתה הפירות הלא ברשות בעלים קיימא, וא"כ בשעת אכילה הוי תלושים לגמרי, ועיין פרק כיצד דף כ"ג תוספות ד"ה תפשוט דפי פרה כו' ועל דרך הרגיל חייבוהו חכמים לשלם ודרך הבהמה לתלוש ולאכול, משא"כ בלא הגיע לבצור דבשעת תלישה הלא אינם ראוים, וניזוקין ועומדין הן והחיוב כשהן מחוברין בעת תלישה ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 21:6:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 21:6:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/21:6:1)

**היתה השדה אפותיקי כו' ורואין חצי השבח הנשאר כו':**
**פירוש** דבריו, דבכל הפרק מיירי באסיק ביה שיעור ארעא ושבחא וכמו שצייר בהלכה א', רק דחצי שבח גובה הבע"ח כשיטת ההלכות דאינו נותן לו ההוצאה, רק נוטל חצי השבח לגמרי ואם השביחה מאה והיה ההוצאה חמשים נוטל הבע"ח חמשים, רק דכיון דדאקני משתעבד ללוקח מחמת אחריותו נוטל הלוקח חצי שבח, אבל באפותיקי כיון דלמוכרה לעולם לא מצי רק לשעה הוי השבח כמו דאיתא עדיין ברשות מוכר ונוטל המלוה כל השבח, אבל לפ"ז כיון דמדין אפותיקי נוטל חצי השבח השני בעי לשלם ללוקח הוצאות כדין יורד לתוך שדה חבירו כו' וזה אינו רק בחצי שבח השני שנוטל, אבל חצי השבח שנוטל מדין דאקני כמו כל בע"ח זה ודאי לא גרע אפותיקי דבמה דעשה אפותיקי יפה כחו אבל לא כוון להורע כחו מדין כל בע"ח דעלמא שנוטל חצי השבח לגמרי בלא תשלומי ההוצאה, ולכן אם היה חצי השבח יתר על ההוצאה נוטל כל השבח ונותן לו ההוצאה, אבל אם חצי השבח פחות מן ההוצאה היינו שקנה שדה במאה והוציא חמשים והשביחה שמונים ושויא מאה ושמונים, נוטל הבע"ח השדה ועם שבח ארבעים שנוטל כל בע"ח דעלמא בלא תשלומי ההוצאות, ואחר כך בא הלוקח וגובה מהמוכר חצי השבח שנטרף וזה פשוט, וכן כתב התומים. אולם אינו מובן שרצה לשבש דברי רבינו ואיני מבין כיון דחצי השבח פחות מההוצאה, א"כ כי נוטל חצי שבח כולו היינו כפי החשבון עם ההוצאה ומהשבח וההוצאה נוטל חצי וחוזר וגובהו מהמוכר ומה יש לו לתבוע עוד, ודברי רבינו מדוקדקים ומזוקקים וכן פירש הגר"א, ולכן מן היתומים דאינו גובה מהם השבח רק בעשאה אפותיקי גובה מדין אפותיקי לכן צריך לשלם להיורשים ההוצאה כיון שאינו גובה מדין בע"ח רק ממה שמשועבדת אליו בתורת אפותיקי, אבל לא הורע כחו מדין כל בע"ח דעלמא. אמנם מה דלעיל ה"א כתב דעת החכמים גדולים דבע"ח משלם ההוצאה ללוקח וכתב כי המה דברים של טעם וכן ראוי לדון. נראה דחשב רבינו זה לספיקא דדינא לכן בבע"ח דעלמא סובר רבינו דארעא בחזקתו קאי דמסלק ליה לוקח בדמים אם אית ליה לכן צריך הבע"ח ליתן ללוקח ההוצאה, אבל גבי אפותיקי דארעא בחזקתו קאי נוטל הכל היינו החצי שבח לגמרי כמו כל בע"ח דעלמא לשיטת ההלכות דאינו נותן ללוקח ההוצאה, משום דארעא בחזקתו קאי ולוקח זוזי תבע מיניה. ולפ"ז הא דכתב רבינו בהלכה ז' בע"ח שבא לטרוף כו' על היתומים להביא ראיה הוא רק באפותיקי וכמו שיטת רבנן בתוס' וכמו שהביא ההמ"ג בשם רמב"ן, ודוק היטב: