## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Damages to Property Chapter 14

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Damages to Property 14:4:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Damages to Property 14:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/14:4:1)

**לה"ד לשורו שיצא והזיק כו':**
**נ"ב** פירוש ודין שור שאינו משלם רק נזק לבד לא ד' דברים, וכן בשו"ע. אולם בתולדותיו אבנו סכינו כו' שכתב רבינו להלן סוף פרק נראה ג"כ דאינו חייב רק בנזק לא בארבעה דברים:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Damages to Property 14:9:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Damages to Property 14:9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/14:9:1)

**פטור על כל הכלים הטמונים בגדיש:**
**דוקא** בכלים הטמונים בגדיש שאילמלי בערה בהן האש לא היה היזק בהן אף שנשרפו הגדיש והתבואה מקרי טמון לענין נזיקין, אבל האש שאכלה בהמה מעוברת אף דלענין נזיקין עובר לאו ירך אמו ובהמה שהזיקה גובה מולדה משום דהיא וולדה נגחו יעוין תוס' ריש פ' הפרה, בכ"ז לא מיקרי העובר טמון, כיון דאם היתה נשרפה האם בלא העובר ג"כ הפסיד חיותיה ולא מצי לחיות בנשרפה הבהמה, א"כ דמי העובר המה מעלים את הפרה, דהפרה הגלויה שוה יותר שבחיותה תלוי חיות העובר ולא מיקרי דהזיק בטמון, ואי משום דבשר העובר יכול להשתייר אף אם תשרף הבהמה, זה לאו מידי דהא אף בטמון משלם מקום כלים הטמונים כאילו הוא מלא חטים וכו' וצריך לשלם כאילו היה כולו מלא בשר, ורק משום דהחיות של העובר שוה יותר מבשר, ע"ז הלא שפיר כיון דחיותיה תלוי בחיות האם [ובמתה אמרו דהיא מייתא ברישא] וכש"כ שלא יתכן שתשרף הבהמה וישאר העובר בחיים [יעוין נדה מ"ד] א"כ הבהמה וחיותה שוה יותר וההיזק בגלוי ופשוט, ויעוין בפירוש ר"ח הנדפס בש"ס ווילנא בסוף פרק כיצד הרגל שכתב שיש ראיות רבות לדחות, ואין צורך לחלק בין טמנוהו בידי אדם לטמנוהו בידי שמים. ועיין ירושלמי פאה פרק ו' הלכה ז' ושם מיירי בלוף ושום וכו' הטמונים בארץ, והירושלמי שם רמי מהך דטמון בנזיקין יעו"ש ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Damages to Property 14:10:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Damages to Property 14:10:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/14:10:1)

**והיה גדי כפות לו כו':**
**בהמגיד** ויש מי שפירש דוקא כפות וכן עיקר. לפי הך שיטה פירשו תוס' דהך דאמר בסוף פ' כיצד דשורו כממונו מיירי בכפות והבעלים אצלו יעו"ש, ושם הסכים לשיטת רבינו דבאינו כפות ומשום דאינו בן דעת להסיר הגחלת מעל לבבו, וצ"ל דסבר כהך פירוש שהובא ברש"י במשנה דהכונס יעו"ש דמחלק דלברוח מן הגדיש יש בו דעת, אבל להסיר גחלת מלבו לא, וצ"ל דדחפו לתוך האש ויכול לעלות גרע טפי מגחלת יעו"ש, ויותר נראה דרבינו סבר דכפות לאו דוקא, ובזה מתבאר לנו טעם מאן דפטר מצמצם בהמת חבירו מנזיקין יעוין בפרק הנשרפין דלכאורה תמוה גופו חייב מיתה על מצמצם ועל ממונו יהא פטור, ולפ"ז א"ש דבהמה אין בה דעת ולא היתה מהלכת מן המקום משום שאין בה דעה, ואף אם היתה רוצה להלוך ולברוח מכל מקום לאו כל בהמה אית בה דעת לברוח, ופשע הבעלים במה שהניח אותה בחמה, או מי שדחף אותה לתוך המים חייב אף אם יכולה לעלות וכמוש"כ רבינו הלכות חובל ומזיק פ"ד הכ"ב, וכן כי נפלה לתוך המים תו פשע הבעלים שלא נזהר לשומרה דאימור לא היה בה דעת לעלות לכן פטור מצמצם, ולפ"ז בנזקי אדם דהוא בן דעת והיה בודאי עולה מן המים חייב מצמצם, ולא מתחוורא הך דאמר רוצח הוא יעו"ש היטב ודוק:
**ולכאורה** משמע דבבהמה ג"כ שייך דהיה לה לברוח מהא דבירושלמי פ' ח' דכלאים ה"ג פריך על הא דאמר דמנהיג בקול בכלאים לוקה דחזינא דקול כמעשה והתני טיפח כנגד עינו וסימה כו' וחרשה כו' לא יצא לחירות אמר ר' ליעזר כו' שנייא היא שהוא יכול לברוח תדע לך כו' תפס בו ה"ז חייב. והנה תניא בתוספתא דב"ק פ"ו צוח באזנו וחרשו פטור כו' המבעית בהמה של חבירו פטור מדיני אדם כו', הרי דגם בבהמה שייך דהיה לה לברוח, אמנם אטו להירושלמי בהיה עבד כפות יצא לחירות אם תקע נגד אזנו וחרשו והמכוון כמו דאמר בבבלי דאיהו הוא דמבעית אנפשיה, אך בקדושין כ"ד אמר דבר דעת איהו דמבעית אנפשיה ובתוספתא נראה גם בבהמה ואכ"מ: