## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering Chapter 1

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:1:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Festival%20Offering/r/1:1:1)

**הראיה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה כו' ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה כו' אלא עובר על ל"ת כו'.**
**מלשון** זה הבין הטורי אבן בדעת רבינו שאין תשלומין אלא לראיית קרבן אבל ראיית פנים אין תשלומין לראשון ודוקא בראשון בעי להראות פנים בעזרה ומזה רצה להשיג עליו הרבה. ובמחכ"ת נעלם ממנו לשון רבינו לקמן פ"ב ה"ו מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא עולה כו' שזה שנאמר לא יראו פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון, הרי שאומר שאינו חייב להקריב על ביאתו בעזרה שנית רק כשבא או ביום ראשון או תשלומי ראשון היינו מי שבא ראשונה בשני של רגל או בשאר הימים עליו כתיב לא יראו פני ריקם בתשלומי ראשון, וברור דעת רבינו דתשלומין יש לראיית פנים, ומה שכתב ומי שבא לעזרה ביום ראשון, כוונתו לאפוקי אם בא עוד הפעם להראות ברגל אינו עובר בלאו כמו שכתב לקמן וז"ב:
**ומה** שכתב רבינו לא די שלא עשה מצות עשה כו' הנה כן משמע מתו"כ ריש פ' אחרי דמדמה לביאת כה"ג ביוהכ"פ דשם שלא עם הקרבן אין שום מצוה בביאתו כלל כן בישראל ברגל בלא קרבן לא קיים מ"ע כלל. והא דמחלק הירושלמי בין ראיית פנים לראיית קרבן לא חילק רק על קטנים לא על נשים והיינו דעל קטנים לא שייך שום מצוה להם דלאו בני דיעה נינהו רק דיליף מהקהל שמצוה על האב להביאן א"כ שפיר שייך שאביו מצווה להראות פנים בעזרה עם בניו הקטנים ושלא להראות ריקם להביא קרבן וכולא חדא מצוה לאביהם, אבל נשים כיון שפטורין מקרבן תו אינם מצוות להראות פנים דלאו מצוה היא כלל ודוק ומה שחקר עוד בטו"א בחגיגה וראיה אם באין בשותפות כמו פסח, לא ראה בתוספתא פ"א דחגיגה דיוצאין בשל שותפות וז"ל אם יש לו להביא מתוך ביתו הרי הוא מביא ואם לאו משתתף עם אחרים ובלבד שלא יפחות מכשיעור יעו"ש:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:1:2
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Festival%20Offering/r/1:1:2)

**בין מן העוף.**
**ראיה** לגירסת רבינו מהא דאמר בזבחים (דף ה') ומה עולה כו' אשם שמכפר כו' מה לשלמים שכן טעונין נסכים כו' עולה תוכיח כו' מה להצד השוה שבהן שכן ישנו בציבור, ועל כרחין הכוונה על עולת העוף שאינו טעון נסכים ואיך אמר שכן ישנן בצבור הלא עולת העוף אינו בציבור וכמו דאיתא בשבועות (דף י"ב) אין עולת עוף בצבור, ובתו"כ ויקרא פרשה ו' היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף, ויעוין בשטמ"ק בש"ס ווילנא החדש שהרגישו בזה, וע"כ דעולת ראיה באה מן העוף ואתי בכנופיא כמוש"כ ביומא (דף נ"א) לכן קרי לזה שישנו בצבור וכדאמר שם (דף י"ג) שכן ישנן בצבור על פסח ועיין רש"י שם, וכן הא דתנן בריש כל התדיר תודה ואיל נזיר קודמין לשלמים שהן נאכלין וטעונים לחם, ובגמרא אדרבא שלמים קדמו שכן ישנן בצבור כביחיד ג"כ ליכא לפרש על כבשי עצרת דהן קדשי קדשים ונאכלין ליום ולילה וטעונים לחם, רק הפירוש שלמי חגיגה דהן קדשים קלים ובאין בלא לחם והא דאמר בציבור היינו בכנופיא ודוק:
**וכן** מוכח מהא דשלח ר"ג [והוא ר"ג הזקן כדמוכח שם] לעבר השנה על גוזלות שלא פרחו, ובמאי צריך עוף אם ליולדות אטו הני תנאי דפטרי נשים גם בפסח ראשון פליגי על ר"ג הזקן ואי משום זבים הא הוי מיעוטא דלא שכיח ועל כרחין דלעולת ראיה צריך עוף, וכן כתב רבינו בפ"ד מהלכות קדוש החודש ה"ז. ולפ"ז הא דאמר בפרק מעשר בהמה (דף נ"ו) על קרא דכן תעשה לשורך ולצאנך ואימא תנהו ענין לעולת ראיה, ודא לק"מ דעולת ראיה הא אינו מן הבקר וצאן לבד דגם מן העוף בא רק דהו"מ לאקשויי ואימא על חגיגה ולכן מתרץ כו' שאין קבוע לו זמן ומיושב הכל. ונראה ברור בדעת רבינו דמביא רק פרידה אחת לראייתו והא דאמרו פ"ב דכריתות להביא פרידה אחת א"א שלא מצאנו בכה"ת כולה כו' חובה מיהא לא אשכחן, פירושו דהכא מביא חגיגה בהדיה, דראיה בלא חגיגה ליכא כמוש"כ רבינו כל החייב בראיה חייב בחגיגה, והוי כיולדת עשירה דמביאה חטאת עוף ועולת בהמה ולא מקרי שבא לבדו ופשוט, ועיין קרית ספר להמבי"ט:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:1:3
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Festival%20Offering/r/1:1:3)

**ונשים חייבות במצוה זו.**
**חגיגה** (דף ו') אמר אביי ולטעמיך חנה גופא מי לא מחייבי בשמחה כו'. הא דאמר ולטעמיך לרבי צריך ביאור, ונראה משום דבשילהי זבחים פליגי ר"י ור"ש דחד אמר מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים כו' ור"ש סבר דשניהן ירושלים ולמ"ד דשניהן ירושלים בשילה לא נאסרו הבמות ומש"ה מנוח הקריב על הצור וא"כ שלמי שמחה באין מן המעשר והם כנידר ונידב ומביאין בבמה ובבמה אשה ג"כ כשירה להקריב יעוין בתו"כ פרשת אחרי ובתוספתא סוף זבחים, ולכן מפרש באגדת בראשית פרק כ"ט על פסוק דעלה האיש ההוא כו' מימים ימימה כו' מפסח לפסח שנאמר ושמרתם את החוקה כו' מימים ימימה, היינו משום שכל המועדים לא עלו נשיו שהיו מקריבין שלמי שמחה בבמה, רק בפסח דנשים חובה עלו גם הנשים משום דהפסח אינו קרב בבמה קטנה, וא"כ הלא היתה חנה יכולה להקריב שלמי שמחה בבמה קטנה ואינה צריכה לעלות לשילה, רק עולת ראיה דהוי חובה אינו קרב בבמה קטנה. ולזה אמר ולטעמיך פירוש לדברי רבי דסתם במשנה דסוף זבחים משבאו לשילה נאסרו הבמות א"כ קשה חנה גופא מי לא מחייבא כו', ובזה יש לכוון התוספתא הכריעו חכמים לסייע דברי ר' יהודה וחנה לא עלתה כו' וצ"ל לדברי ר"י האומר דבשילה נאסרו הבמות ולא עלתה משום מפנקותא ראיה מדברי ב"ש, היינו דלר"י קשיא אמאי לא עלתה חנה הא היא מחייבא בשמחה וסייעו לדבריו מדבית שמאי דאמרי דקטן שיכול לרכוב חייב ואמאי לא העלו את שמואל אלא חנה מנפקותא יתירא חזיה בשמואל לכן גם היא היתה אנוסה להיות בבית דקטן הצריך לאמו היה שמואל, ועיין בפירוש ר"ח דאמר מר חולה ומשמשיו פטורין מן הראיה יעו"ש היטב ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:8:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Festival%20Offering/r/1:8:1)

**עולות ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחות [לא] את השבת כו'.**
**ירושלמי** חגיגה פ"א ה"ו יודא ספרא כו' וחגותם אותו חג לד' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם אלא צא שבת מהם הרי שבעה אר"י וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת לא ממקום אחר, [פירוש שכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה את השבת וחגיגה אין זמנו קבוע שיכול להביאו כל שבעה] התיב ר"י אחוה דרב ספרא והא תני אף בפסח כן מעתה צא שבת מהן הרי ששה, עיין ש"ק, ופירוש הפ"מ אינו, דמוספין דוחה שבת. ודכוותיה אמר בסוכה פ"ג הי"א והקרבתם כו' שבעת ימים אין שבעת ימים בלא שבת. אבל הפירוש האמיתי עפ"י מה דגרסינן במכילתא פרשת בא פ' ז' ריה"ג אומר שבעת ימים תחוג לד' אלקיך [שהוא מיותר לדרשה] להביא שבעת ימי פסח שיטענו חגיגה או אינו מדבר אלא בחג כשהו"א וחגותם כו' הרי חג אמור ומה אני מקיים שבעת ימים תחוג לד' להביא שבעת ימי פסח שיטענו חגיגה. ומי לא יראה כי הירושלמי כוון אל מכילתא זאת, וזה שאמר והא תני [במכילתא] אף בפסח כן מעתה צא שבת מהן הרי ששה וא"כ תלמוד שחגיגה דוחה שבת, וז"ב. ובאמת מה שהקשה רבי יוסי דבלא זה ידענא דחגיגה שאין זמנו קבוע אינו דוחה את השבת יש לתרץ דהוי אמינא כמו דדריש בבבלי פסחים (דף ע') דחגיגת חמשה עשר דוחה שבת [עיין תוס' שם] דכתיב צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה וחגיגה דוחה שבת קמ"ל קרא דחגיגה אינה דוחה שבת, וע"ז שפיר מקשה הא לפי דרשא זו צ"ל בפסח דחגיגה דוחה שבת, ובבלי בפסחים מסיק כהך דיודא ספרא עיי"ש. ובשיטת ב"ש אם חגיגה דוחה יום טוב עיין תוס' חגיגה (דף י"ז) ד"ה יום טבוח ומיהו בירושלמי כ"ו משמע דאף בחגיגה פליגי כו', ולפלא כי הגירסא הישרה הובא בבלי ביצה פ"ב (דף כ') דעל עולת ראיה קאי וכן מוכח בירושלמי פסחים פרק אלו דברים ה"ב הרי חגיגת יו"ט בשיטתך תוכיח ועיין פירוש הפשוט בגליון הש"ס דמפורש דחגיגה קרב לב"ש, אמנם בתו"כ פרשת אמור יכול אדם חוגג ביו"ט יעו"ש מפורש דגם בחגיגה פליגי ב"ש ויעוין תוספות שנ"ץ דפירש כהבבלי יעו"ש ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:8:2
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Festival%20Offering/r/1:8:2)

**ואע"פ שאין מקריבין ביו"ט נדרים ונדבות מקריבין עולת ראיה כו'.**
**במשל"מ** כתב ז"ל דע דנסכים שלא הביאו הצבור עם הקרבן דקיי"ל דמביא אותם אף לאחר כמה ימים כו' קרבים ביו"ט כ"כ רש"י פ"ד דתמורה (דף י"ד) עכ"ל. הנה על נסכים לא ידענא חקירתו, דאטו יש איזה מלאכה במה שמזלפו לשיתין דכן דין נסכים הבאים עם קרבנות הצבור ופשיטא דקרבין ביו"ט, ואפשר דאף בשבת דאין רק איסור טלטול איסור מוקצה דרבנן כדאמר יבמות (דף ל"ג) ואי בקבלה כו' טלטול בעלמא הוא יעו"ש, ואולי דאמנחת נסכים קאי דנקטרין על המזבח. אולם מה שמביא מרש"י תמורה אין זכר ראיה כלל, דתמן דריש הגמרא הך דכתיב מלבד שבתות ד' ופרש"י דה"ק זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד שבתות ד', ומשום דדרשינן סמוכים דבר יום ביומו הקרב נסכים מלבד אותן של שבתות דאם יו"ט אחר שבת הוא הקרב נסכיו עם קרבנותיו כו' ששכח אתמול ולא קרבתה, וזה הוי כחלבי שבת שקרבין ביו"ט ומילי דפשיטא נינהו ואיך סתם רבינו שכל נסכים של קרבנות צבור שלא הביאום קרבין ביו"ט, ויפלא הלא אך שבתות ד' כתיב ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:10:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Festival Offering 1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Festival%20Offering/r/1:10:1)

**המפריש עולת ראיה ומת היורשין חייבין להביאה כו'.**
**הנה** בירושלמי איתא דאם ירשו קרקע אפילו לא הפרישה ומת חייבין היורשים להביא, ויש להעיר לפסק רבינו דמה"ת אין לה שיעור רק מד"ס מעה כסף ושתי כסף א"כ לא הוי מלוה הכתובה בתורה ולאו ככתובה בשטר דמי ואינו גובה כשיעור מן היורשין, אמנם הירושלמי לטעמיה דסובר דהך שיעור הוי מה"ת, ואולי משום זה נקט רבינו המפריש כו' ודוק: