## Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary Chapter 8

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:6:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20First%20Fruits%20and%20other%20Gifts%20to%20Priests%20Outside%20the%20Sanctuary/r/8:6:1)

**או המפקיר אותה קודם שנתגלגלה כו' או זכה בה.**
**השוה** רבינו דין ההפקר להקדש, ובתרומה אשכחן דאע"ג דאם הקדיש בעודה בשיבלין קודם מירוח ופדאה ומירחה דחייבת בתרומה, בכ"ז בהפקר אם הפקירה קודם מירוח וזכה בה פטורה מתרומה כמו שהאריך הטורי אבן ברה"ש (דף ט"ו) בזה וקדמוהו בזה תוס' ב"מ (דף כ"א) ד"ה ופטורות ממעשר ועיין לעיל פ"ב מתרומות הי"ב אבל אם הפקיר שבלין וזכה כו', א"כ גבי חלה דמנתינת המים בקמח הוי כמו שבלין דמצי להפריש וכמו שפירש בחידושי רמב"ן לקדושין (דף מ"ו) והגלגול הוי כמירוח יתכן להיות דאם הי' הפקר בעת נתינת המים וקודם גלגול זכה בה דתהא פטורה אף שבהקדש חייבת, ונראה דסברת רבינו דלא דמי חלה לתרומה דאשכחן דפירות חו"ל שנכנסו לארץ אף דבתרומה פטורין מה"ת ואינן חייבין רק מדבריהם כמו שפסק רבינו לעיל פ"א מתרומות הכ"ב מכל מקום בחלה חייבת מן התורה אף שנתערבה במים בחו"ל כיון שלא נתגלגלה רק משנכנסה לארץ חייבת וכמו דחו"ל אינו פוטר בה מן התורה כן הוה"ד להפקר שאף שהיתה הפקר קודם הגלגול כיון שזכה ונתגלגלה אצלו חייבת בחלה ולכן חשב במשנתינו הפקר והקדש שנפדו כחדא ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:8:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20First%20Fruits%20and%20other%20Gifts%20to%20Priests%20Outside%20the%20Sanctuary/r/8:8:1)

**וכן נכרי שנתן לישראל כו' עד שלא גלגלה חייבת.**
**ירושלמי** פ"ב ה"א אין אתה מודה לי בשעה שנכנסו לארץ ומצא קמחים וסלתות [ובציקות] שהן חייבין בחלה כו' כצ"ל וכן גירסת הר"ש משאנץ. ע"ד דרע"ק היא ספינה היא עיסת נכרי היא הכנסתן לארץ שהכל הולך אחרי קרימה בתנור, מודים חכמים לרע"ק בהכנסן לארץ שהכל הולך אחרי קרימה בתנור, פירוש דאע"ג דפליגי חכמים ורע"ק דהם סוברים בעיסת נכרי שנתגייר שתלוי אם נתגייר קודם הגלגול חייב ולאחר הגלגול אעפ"י שהוא קודם שנקרם בתנור פטור, אבל כשנכנסו ישראל לארץ מודים שמה שהוקרם פניה לאחר שנכנסו ישראל לארץ ישראל חייב בחלה מן מה דרע"ק מותיב מינה וחשיב בצק ור"א שתיק ליה ומקבל מיניה וטעמו דמלחם הארץ קרינא ביה כל שבשעה שהוא לחם נכנסו בארץ ונמצא דפליגי אם תלוי בקרימת פנים או רק בגלגול בעיסת נכרי ונתגייר ובספינה ובפירות שנכנסו לארץ ובהקדש מודה רע"ק לחכמים שגלגולה פטורה שאין זה עריסותיכם אף שנפדית קודם קרימה בתנור וכדאמר לקמן פ"ג ה"ד, ובהכנסן לארץ מודים חכמים לרע"ק שתלוי בקרימה בתנור ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:11:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20First%20Fruits%20and%20other%20Gifts%20to%20Priests%20Outside%20the%20Sanctuary/r/8:11:1)

**לא יעשה אדם עיסתו בטומאה כו' הי' בינו ובין המים כו' יעשנה בטומאה כו'.**
**פסק** כרע"ק דאמר כן בפ"ב משנה ג' ולא כת"ק דאמר יעשנה קבין. ובירושלמי מייתי ר' אחא דהורה בעיסה גדולה ללוש בטומאה ופריך אטו כר"ע הורה ומשני דעיסה גדולה היתה וטורח להיעשות קבין קבין ולכך אף ת"ק מודה דיעשנה בטומאה והרמב"ן פסק כת"ק דאין הלכה כר"ע מחביריו. ונראה משום דחזינן בריש בכורות דאמר דכלו חיותא דרב מרי בר רחל משום דהוה מקנה לאודנייהו לעו"ג ופריך והא א"ר יהודה מותר לאדם להטיל מום קודם שיצא לאויר העולם ומשני התם מקדושת מזבח מפקע ולא מקדושת כהן הכא קא מפקע לגמרי יעו"ש. וחזינן (בדף ל"ג) לענין בכור שאחזו דם דמדמה הגמ' מטיל מום בבכור למטמא תרומה באזלי לאיבוד יעו"ש, א"כ כמו דעדיף להטיל מום ולהיות קדשים במום מלהפקיע קדושתו ע"י מכירה לנכרי, כן עדיף לעשות בטומאה ושלא להפקיע מקדושת כהן מלעשותה קבין ותהי' פטורה מקדושת חלה לגמרי ומוכרח דהלכה כרע"ק. אמנם בפרק כיצד מערימין מפרש דבזמן הזה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם דלא ליתו לידי תקלה ובזה עדיף מלהקנותה לעו"ג דכבר אמרו בעו"ג (דף י"ג) דמטיל מום בבכור בזמן הזה כיון דלאו לגופיה חזי ולא לדמי לא אסור מטיל מום מן התורה ולכן עדיף טפי להטיל מום קודם שיצא לאויר העולם מלהפקיע קדושת בכור לגמרי כיון דכל איסור דהטלת מום בקדשים הוי דרבנן בזה"ז לא כן במשנתינו דמטמא תרומה עובר על משמרת תרומתי מה"ת עדיף טפי לעשותה קבין. אולם רבינו לטעמו אזיל דסובר דמטיל מום בבכור בזה"ז עובר בל"ת אם כי אינו לוקה ולדידיה דמיא שפיר [יעוין פ"א מאיסורי מזבח] אבל למאן דסובר דמה"ת מותר להטיל מום ליכא ראיה כלל, דאין לומר דא"כ חלה בזמן בית שני דליכא ביאת כולכם הוי דרבנן, ז"א כיון דכל החיוב הוי דרבנן תו גם הפקעתו לעשותה קבין הלא אינו מפקיע רק מחיוב חלה דדברי סופרים, אבל תמן הלא קדושת בכור דבר תורה ומטיל מום בו הוי דרבנן לכן עדיף טפי שיהיו קדשים במום מלהפקיע קדושתו לגמרי ודוק:
**אמנם** הרשב"א כתב דבזה"ז דטהרה ליכא מוטב טפי לעשותה בטומאה שלא לישתכח תורת חלה יעו"ש שהוכיח כן מהך דפרק אלו עוברין דרב יוסף נשי דידן כו' קפיזא כו' חומרא כו' דקא מפקע מחלה, והנה מתמן אין ראיה, דחלת חו"ל דנאכלת לטמאים עדיף טפי לעשות בטומאה אמנם בארץ ישראל מנא לן, ומסתברא כהרשב"א. ובזה נראה לפרש טעם רבי ור"י בר"י פ"ג דמעשרות בירושלמי שהיו מעבירין פירותיהן אחורי הגגין לפוטרן ממעשרות שלא היה להם אפר פרה ולא היו רוצים לטמא התרומ"ע ופטרו דרך אחורי הגגות, ור"ע דמייתי תמן אזיל לטעמו דסבר דיעשה בטומאה ואל יעשה קבין ודוק היטב: