## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 3

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 3:2:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/3:2:1)

**הבא על הקטנה אשת הגדול אם קידשה אביה ה"ז בחנק והיא פטורה מכלום ונאסרה על בעלה כמו שביארנו בהלכות סוטה:**
**הנה** בהלכות סוטה ביאר עוד בזה, ועיין בכסף משנה שם שקילס לדברי ההמ"ג, ובאמת איכא עוד סוגיא בפרק אלו נערות דף מ' דרשב"ל אמר המוציא ש"ר על הקטנה פטור ופריך הגמרא ל"ל קרא הא כתיב והוציאו את הנערה כו' וקטנה לאו בת עונשין היא, הרי מוכח דדוקא מעונשין מיפטרא הא מיתסרא אבעלה היא מיתסרא, דאי לא"ה אטו אם יוציא ש"ר על אשתו שנאנסה יתחייב, וכן כתבו בתוספות שם בד"ה הא לאו הכי יעו"ש, וכן מוכח בירושלמי שם פרק נערה הלכה ה' המוציא ש"ר על הקטנה כו' ויאות אילו גדולה ולא התרו בה שמא כלום היא וקטנה שהתרו בה כגדולה שלא התרו בה, הרי דרק מעונש מיפטרא הא רצון דילה הוי זנות להאסר על בעלה, וכן הביאו האחרונים הך שמועה דסנהדרין בפרק ד"מ גבי ישראל הבא על הבהמה בשוגג דמיבעי אם הבהמה נהרגת, ופשיט רבא ורב יוסף ממשנה דנדה דתנן דע"י קטן וקטנה הבהמה נסקלת על ידן ומשני כיון דמזידה היא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלה כו' הרי דהגמרא קרי לה תקלה בקטנה, אלמא דבת רצון הויא ויעוין באליהו רבא להגר"א מה שהעיר בזה בסידור המשנה יעו"ש:
**ויתכן** דהא דמסקה הגמרא ביבמות דף ס"א בטעמא דר"א אליבא דרבא דאמר כהן לא ישא את הקטנה שמא תתפתה תחתיו, ופריך א"ה ישראל נמי ומשני פתוי קטנה אונס הוא, קאי אליבא דפום ס"ד דסבר רבא דפתוי קטנה אונס הוי, ובאמת אין מכריח הפירוש, דאפשר דהכי אמר דלהא לא חייש שמא תתפתה תחתיו, כיון דלא יהיה עדים, וקטנה אם תאמר טמאה אני, הלא ע"ז אמרו אטו אמירה דהני מידי מששא אית בהו [ריש פסחים] ואף אם תאמר ג"כ לא תיאסר לבעלה, לכן לא חייש כיון שהוא יהיה עמה בהיתר והיא קטנה אוכל נבילות, רק בכהן חייש בשביל הבנים שמא תתפתה ונמצא דהוי זונה אצלו ותו כי משהה אותה הוי חללה דאיהו עושה אותה חללה ולסוף בניו שתלד לו כשתהא גדולה יהיו חללים וספק חלל ג"כ אסור לכהונה והחמירו חכמים בחללים ופסול יוחסים, וא"ש שנויא דרבא. רק הגמרא נקטא לפום מאי דס"ד דכמה אמוראי דפתוי קטנה לאו רצון הוא, אבל לפום הלכה מצי לומר דמשום איסור זונה לא חייש דכשתגדיל תגלה לו כי טמאה היא ולא תעביד איסורא, ומשום דעבדא איסורא בקטנותה הלא יהיה עמה בהיתר כיון שאינה נאמנת, ואם לא תגלה אליו כשתגדל ג"כ לא חייש לזה כיון שאינו יודע והוא בהיתר עמה, רק משום יוחסין חששו שיפסלו הבנים ודוק, [ויעוין מוהרי"ק סימן פ"א ד"ה עוד נלענ"ד דדבר פשוט כו']:
**אולם** ראיתי בספר משכנות יעקב שהרגיש דלפי מה דמשמע מסנהדרין דעל קטן ג"כ רמי איסור, א"כ איך אמר בפרק ד' אחין דבקטן שהביא שתי שערות אתו איסורים בבת אחת כזר ששימש בשבת, וכן בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג דאיסור א"א ונדה באין כאחד הא איסורא רמיא גם על קטן יעו"ש, וזה אינו מכמה טעמים, חדא דזה ודאי דהא דאמר בסנהדרין דקטן ג"כ עבד איסורא ורחמנא הוא דחס עליה, זה במידי דשייך במזיד, אבל קרבן דליתא רק בשוגג לא שייך בקטן, ובשפחה חרופה דחייב מזיד ושוגג לא פליג רחמנא וחייב אפילו קטן, דהא דצריך כפרה בשוגג משום דהוה ליה לאיזדהורי, זה לא שייך בקטן, ולכן בחיובי חטאות דבאיסור שוגג הוא, הוי הקטן כמאן דליתא בחיוב כלל ולא רמי עליה למידע ולמיזדהר, ורק כי קשיא ממזיד וכמו דמסיק שם דזר ששימש בשבת איסורא בעלמא חשיב, וכן בע"מ ששימש בטומאה כו' יע"ש כולא סוגיא, נראה לפי מה שהעלו האחרונים ובהם החת"ס לפי מש"כ הרא"ש בשו"ת דשיעור שנים בקטן הוא משיעורין דהלכה למשה מסיני, ובבני נח לא נאמר בהן שיעורין ולא נתנו שיעורין לב"נ, תו במצות דידהו כל שהוא בר דעת לאו קטן מיקרי וגדול הוי לשבע מצות דידהו, ומש"כ רבינו בהלכות מלכים שאין עונשין קטן הוא שלא הגיע לכלל דעת, [ולפ"ז משכחת בן נח שהרג את הנפש כשהוא קטן דחייב ונתגייר דמיפטר ועיין פרק בן סורר ומורה דף ע"א ודוק]:
**ובזה** פירשתי דברי הגמרא בנזיר (דף ס"ב) הניחא למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא אלא למ"ד דרבנן איש כי יפליא למה לי לאתויי מופלא סמוך לאיש דעו"ג, ועיין תוספות שכתבו דדבר תימה הוא דבישראל ליתא אלא מדרבנן ועו"ג איתיה יעו"ש ולפ"ז א"ש, דבאמת לא ניתנו שיעורין לב"נ, רק כאן דילפינן מאיש איש כי יפליא בישראל לרבות עו"ג תו לא מצי מרבי רק באופן דאיתרבי גבי ישראל ואיש כתיב ולא קטן, רק דכתיב קרא יתירא איש גבי ערכין וע"כ מרבינן רק מופלא סמוך לאיש דעו"ג, [ואף אם הוא בן ט' אם יודע להפלות וסמוך לאיש לאו דוקא] אם יודע להפלות וכמו שהוא בר מצות במצות שנצטוו ב"נ. כן הוא בחיוב הנדרים ומש"ה אחרים לוקין על הקדשו [עיין ירושלמי יבמות פרק ב"ש] כיון דאיהו בר חיובא ונכון. ולפ"ז יש לחלק דבמצות שנצטוו בני נח גם בישראל הקטנים שהגיעו לכלל דעה איסורא רמי עלייהו וכמו שאמרו במכילתא בכיוצא בזה איש להוציא את הקטן כו' רעהו להוציא עו"ג איסי בן עקביא אומר קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים לאחר מתן תורה תחת שהוחמרו הוקלו באמת אמרו פטור מדיני אדם ודינן מסור לשמים, דפירושו, דלגבי קדושת המצות ודאי דמצווין אחר מתן תורה מה שהיו מצווין קודם, רק לענין עונשין אם עבר ועשה טפי חסה רחמנא על דם ישראל ואקיל גביה לענין הורג עו"ג ועוברים ואם הרוצח קטן, וכיון שכן בבא על הבהמה שגם בן נח מוזהר ונהרג ודאי דישראל מצווה בקטנותו כיון שהגיע לכלל דעה, וכן בקטנה א"א שזינתה דב"נ מוזהר גם על הקטנה רמי איסורא וחיובא ורחמנא הוא דחס עלה, משא"כ בכולהו איסורי דנדה וזר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה וזר שאכל מליקה דאיסורים דידהו לא מצווה בן נח, גם על קטן ישראל לא רמיא שום דררא דאיסורא וא"ש טובא ונכון בס"ד:
**ולפ"ז** א"ש מה שהשמיט רבינו בהלכות שגגות פ"ד ה"ב אוקימתא דרבנן סבוראי דמוקמי כגון דאית ברא לסבא, ופירש בפירוש המשנה שהבן נעשה י"ג שנה כשכבר ייבם האב דחלה עליה שני האיסורים אע"ג דעל אשת אביו היה מוזהר קודם שנעשה בר מצות, דזה תלוי בפלוגתא דר"א ורע"ק אם בן נח מוזהר על אשת אביו יעו"ש, ורבינו פסק בסוף הל"מ דבן נח מוזהר על אשת אביו, ומש"ה בשפחה חרופה פסק רבינו דקטן מביא קרבן לכשיגדיל אע"ג דאנוס וישן פטור דב"נ שיחד שפחה לעבדו ובא עליה חייב לכן קטן מוזהר, והדברים נכונים:
**ומה** מיושב לפ"ז מה שבריש מסכת ערכין בהגהות תמה הרא"ש על רבנן בתוספות שהקשו דלמה צריך קרא למעט בטומאת מקדש לקטן מכרת דהא לאו בר עונשין הוא, וכן הגמרא בריש שפרק בן סורר ומורה דפריך היכא אשכחן דענש הכתוב דבעי קרא למיפטריה, למה דקדקו על דרשה זו יותר ממה שנדרש בפרק ד' מיתות איש פרט לקטן גבי אשת איש ואשת אב וזכר ובהמה, ולפ"ז א"ש טובא, דזכר ובהמה שבן נח חייב עליהן (בימים הקדמונים) וכן אשת איש ואשת אב לר' עקיבא דבן נח חייב עליהן ונידון כשהוא קטן משהגיע לכלל דעה, דבזה בישראל גם קטן רמיא עליה איסורא רק רחמנא הוא דחס עליה קמ"ל קרא דפטור, אבל בטמא שנכנס למקדש דבן נח אינו מוזהר וכן בבן סורר ומורה דב"נ אינו מוזהר על כבוד אביו וכמו שאמרו ריש פרק הכותים אין להם נזירות יעו"ש, וכיון שכן גם על קטן לא רמיא איסורא לישראל פריך שפיר למה לי קרא למיפטריה ודוק:
**אמנם** הרב המאירי לנזיר בענין הנ"ל מורה דעתו דאף במצות של ב"נ אין קטן נהרג אף שהגיע לכלל דעת יעו"ש. ונראה מובן אחר, דרבנן בתוספות פירשו, הא דלא נקט זר ששימש בטומאה משום דעל שמוש בטומאה לא הוזהרו זרים אלא כהנים דכתיב דבר אל אהרן וינזרו כו' וכן כתב רבינו בפ"ט מביאת מקדש הי"א ואם היה זר אינו לוקה אלא אחת משום זרות. ויעוין בכסף משנה שכן מבואר בתוספתא משום שלא הוזהר מלעבוד טמא אלא מי שראוי לעבודה וזר לא הוזהר יעו"ש, כן כי הוזהר בעל מום והוזהר טמא ששימש לא נזהרו רק גדולים שקטנים אינם ראוים לעבודה ואינם מוזהרים, דדוקא הראוין לעבודה הוזהרו על מומין וטומאה, וכמו דמפיק בפ"ק דחולין (דף כ"ה) מאיש מזרעך לדרתם וגו' דאינו כשר לעבודה עד שיגדיל וכתיב אשר יהיה בו מום לא יקרב, וא"כ הוזהרו דוקא גדולים דבני עבודה על טומאה ובע"מ. ולפ"ז יצא לנו דבר חדש דלענין מזיד אין לומר דבקטן שהגדיל חלו עליו כל האיסורים בבת אחת כיון דגם קטן מוזהר רק לענין עבודות כהונה שאני דאינו מוזהר ודוק [ויעוין פסקי מהרא"י סימן ס"ב בזה]:
**אולם** באמת נראה, דכפי מה שביאר המהרי"ק בשו"ת דאיסור אשת איש שזינתה הוא רק כשמעלה מעל באישה ואעפ"י שמותר, כמו אסתר שהלכה להציל כלל ישראל, ואעפ"כ היתה אסורה למרדכי ולכן אומרת מותר ג"כ אסורה לבעלה כיון שמעלה מעל באישה ודבריו מתוקים מאד, לכן אף בקטנה דאין איסור עליה מן הדין אם נאמר דאין שום אזהרה עליה, והא דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו הוא משום חנוך שלא יעשה בגדלותו, בכ"ז הא מעלה מעל באישה ולכן פסק רבינו דאסורה לבעלה וז"ב. ובזה יפה פסק רבינו דמשמש באבר מת דמקרי שחוף אע"ג דפטור, בכ"ז אוסר אותה לבעלה ומקנין על ידו דהא מעלה מעל באישה, וזה כוון שמואל שחוף מקנין על ידו ולכן דריש מאמן אמן שלא שטיתי ארוסה שומרת יבם וכולהו בהך גוונא משום דמעלה מעל באישה, אבל שלא נבעלת לאבי אף לרע"ק דסובר מפותת אביו אסורה זה לא נזכר, דבזה האיסור פרטי, וכמו אשת כהן שנאנסה דאע"ג דאסורה ליה בכ"ז אין מי סוטה בודקין אותה ע"ז וכמו דמפיק ירושלמי פ"ד מסוטה תחת אישך פרט לאונסין, פירוש אף שהוא כהן ואסורה ליה באונס, לכן אמר ירושלמי שם, דאעפ"י כן אשת כהן ששתתה מותרת ולא אמרינן דילמא באונס נבעלה יעו"ש, ובזה אינו מגלגל כיון דעל זה האופן לא מעלה מעל באישה וברור, ולכן מוקי מתניתין כרע"ק דסבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אף דלא חשיב מפותת אביו דלדידיה מפרש סוף פ' החולץ דאסור יעו"ש וע"כ כמו שביארנו, ובל"ז לק"מ, דאין מגלגלין רק בדבר הדומה והיא אבדה חזקת כשרות דילה דפרוצים שכיחי בעלמא לכן מגלגל גם על כשהיא ארוסה, אבל על איש פרטי כמו אביו וכיו"ב הלא לא אבד פלוני חזקת כשרות שלו וכמו דפירש ר"ת בפ"ק דמציעא (דף ו') ד"ה שלא שלחתי בה יד יעו"ש. וסברא כזו יעוין תוספות שבועות (דף מ"ו:) ד"ה וספרא דאגדתא יעו"ש ודוק:
**אך** לשיטת החולקים על רבינו, ברור דחרשת ודאי דהוי כמו קטנה דהא לאו בת דעת גמורה הויא ופתויה אונס הוי וכן כתב המשל"מ לעיל פי"א מהלכות אישות, והא דאמרו בירושלמי פ"ב דסוטה וכאן סוטה קטנה אין את יכול דמר כו' אין לה רצון להאסר על בעלה וחרשת אין את יכול דכתיב ואמרה האשה כו', פירושו, שבשעת קנוי וסתירה היתה פקחת רק בעת שתיה נתחרשה ומביא קרבנה שלא מדעתה ע"ז אמר הא כתיב ואמרה האשה אמן אמן, ופשוט, וזה מה שרצינו לבאר בזה:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 3:6:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/3:6:1)

**בד"א שבאו עליה כדרכה, אבל אם באו עליה שלא כדרכה עדיין היא בתולה וכולן בסקילה:**
**פסק** כרבנן לגבי רבי, והמשל"מ צדד קצת דלפרש"י הך דבאו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק דמיירי שלא כדרכה, אפשר דהלכה כרבי דסתם משנה כוותיה. ולדעתי נראה דמטעם אחר אין הלכה כרבי, דרבי דייק קרא דומת האיש כו' לבדו, דדוקא הראשון לא השני אע"ג דהיא בתולה לגבי קנסא, ובאמת צריך קרא דומת האיש אשר שכב עמה לבדו, להורות דגדול הבא על הקטנה אע"ג דהיא אינה בת עונשין בכ"ז הגדול חייב, דבגמרא משמע דלמ"ד דדרשינן הך קרא דלבדו לגדול הבא על הקטנה דחייב דלא סבר כדרבי בבאו עשרה שלא כדרכה וכולן חייבין, וכן אמר בפירוש בפ"ק דקדושין על מילתא דרבי ורבנן דתליא בהא, וגדול הבא על הקטנה לחיובי מיתה מפורש שנינו במשנה דפרק יוצא דופן, בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת כו' ואם בא עליה אחד מכל העריות שבתורה מומתין על ידה, ובגמרא מדייק מזה דאף בהמה נסקלת על ידה [ועיין ריש פרק סו"מ בזה] ורבי סבר כמ"ד דדרשינן גם שניהם עד שיהיו שניהן שוין, אמנם גם למ"ד דדרשינן עד שיהיו שניהן שוין אין ראיה למידרש מלבדו דהשני בחנק בנבעלה שלא כדרכה, דאימור ומת האיש אשר שכב עמה לבדו, מורה לנו דאף גדול הבא על הקטנה חייב, רק קרא דנן מיירי בנשואה ובעי שיהיו שניהן שוין, וקרא דומת האיש אשר כו' לבדו בארוסה מיירי דאיהו בסקילה, וכמו דפריך ר' יעקב בר"א רק לר"מ לא לרבנן מקרא דומתו גם שניהם כמוש"פ בתוספות, רק לר"מ דסבר דנערה קטנה לא וא"כ בקטנה אין דינו של הבועל בדין נערה ארוסה רק בדין נשואה, א"כ הא כתיב ומתו גם שניהם עד שיהיו שניהן שוין ומאי עביד בקרא דומת האיש לבדו, ע"כ להורות דהשני אף שלא כדרכה בחנק, וא"כ משנתנו דסנהדרין דברישא תנא אינו חייב עד שתהא נערה וזה כר' מאיר דקטנה אינו בדין נערה מאורסה, לכן תני בסיפא דהשני בחנק דעל מה תדרוש קרא דלבדו לחייב הבא על הקטנה, דגם בנערה מאורסה איתמעיט מקרא דגם שניהם ודוק. ולפירוש ר"ת דפירש דעד שיהיו שניהן שוין הוא במיתה אחת אם היתה גדולה, א"כ אין ראיה מהך משנה דפרק יוצא דופן דלכו"ע גדול הבא על הקטנה נשואה חייב אע"ג דלא דרשת קרא דלבדו. אמנם לפירוש ר"ת הא דדריש שניהם שוין הוא ע"כ לר' מאיר דבא על קטנה מאורסה בחנק לכן בא לפוטרו לגמרי, וזה דחוק דקרא מיירי בנשואה ומלמד על ארוסה, וברשב"א פירש לרבנן קמ"ל דחייב מיתה הבא על קטנה הואיל ושוין במיתה אחת וזה דחוק:
**אולם** נראה לדעתי דבפרק ד"מ (דף נ"ז) אמר דבן נח הבא על אשת ישראל דנין להו בדינא דידהו אם היא בעולת בעל וא"כ בן נח מיתתו בסייף והיא מיתתה בחנק ואין מיתת שניהם שוין לכן פטורה לגמרי ממיתה, וזה מילתא חדתא דעל בעולת בעל שמיתתו בסייף דדינו בדינא דידהו דנהרג בעד אחד כו' א"כ היא פטורה, ועל נכנסה לחופה ולא נבעלה שמיתתו בחנק גם איהי חייבת (בזמן הסנהדרין) וזה יתכן, אף כי רבינו תם חידש בשמועה דריש כתובות בד"ה ולידרש להו דאונס שרי דאינה חייבת על ביאת ב"נ מיתה ורבו המשיגים עליו, יתכן דשם בנכנסה לחופה ולא נבעלה דתבעל לטפסר תחלה, שם חייבת מיתה (בימים הקדמונים), אבל כאן בבעולת בעל פטורה לגמרי, ובכ"ז אמרו גבי אסתר דהוי בכלל גלוי עריות משום דעל ביאת עו"ג איכא דין מיתה (בימים הקדמונים) רק הפטור מצד אחר דאין שניהם שוים במיתה אחת, והגע בעצמך אם נכנסה לחופה ולא נבעלה עדיין תהרג ואל תעבור, ובנבעלה תעבור ולא תהרג, זה לאו מידי, דזה מורה לן דהוי בכלל ג"ע רק דאין חיוב מיתה מצד אחר, אמנם כ"ז אצלה, אבל גבי הבועל העו"ג ודאי דחייב מיתה בסייף (לפי הימים הקדמונים) דעליו לא נאמרה עד שיהיו שניהן שוין ונהרג בעד אחד בדיין אחד כו' ולא גרע מבא על בעולת בעל דעו"ג ופשוט, וליכא למימר דכיון דאם יתגייר דינו בחנק על ביאה זו כדאמר פרק בן סורר ומורה, ובדברי רבינו פ"י מהלכות מלכים איקרי מיתת שניהם שוין, זה אינו, דאם יתגייר (בזמן הסנהדרין) הוי גופא אחרינא וכי"ב אמרו ביבמות (דף כ"ג) יעו"ש, ובתוספות ריש פ' היו בודקין (דף מ"א) לאוסרה על בועלה שני באנו הו"מ למימר דאיירי שזינתה ולא ידעי מי הוא, ולשיטת ר"ת וכן לפי מה שפרשתי לר' יאשיה דילמא עו"ג הוי וגם איהי לא מקטלא ועיין פרק שבועת העדות (דף ל"ד) מי לא בעי למידע אם עו"ג הרג, ואכמ"ל מדברי הירושלמי ראוהו הולך מצפורי כו' וכבר הארכנו במק"א, ועיין מש"כ תוספות בד"ה והאי לבדו כו' ומתנגד למה שכתבנו לעיל בזה, ובבת כהן נדחקו בתוספות ע"ש, ויתכן דהאי מ"ד סבר דארוסה בת כהן יצאתה לשריפה, וא"כ בועל בסקילה והנבעלת בשריפה ומיקרו שניהם שוין שנקברין במקום אחד, אבל בא על קטנה מאורסה דאיהו בחנק ואילו הויא גדולה היה דינן בסקילה הוי חנק וסקילה דנקברין בשתי קברות אין שניהן שוין, וזה דלא כתוספות שכתבו דכאן גלי קרא יעו"ש, ודוק בכ"ז:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 3:9:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/3:9:1)

**אם זנתה בבית אביה כו' זינתה בבית חמיה כו' באו עדים אחר שבגרה כו' הר"ז נסקלת בבית הסקילה:**
**הנה** מפרש רבינו הך דשילא שלש מדות בנערה הוא באיזה מקום סוקלין, פתח בית אביה, ופתח שער העיר וסקילה בבית הסקילה, וכי א"ר יוחנן לתנא תני בסקילה פירוש בבית הסקילה ככל הנסקלין וזה פירוש נעים, ולפ"ז גירסתו כן, באו לה עדים בבית אביה שזינתה בית חמיה ה"ז נסקלת על פתח שער העיר, וכן מוכרח דתניא שם ע"ב נערה המאורסה שזינתה סוקלין אותה על פתח בית אביה, ורש"י לפי גירסתו נדחק לפרש אם באו עדים משניסת, וזה סתום בלשון הברייתא, אבל לרבינו א"ש, דזינתה בית אביה ובאו עדים בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה דשייך טעמא דראו גידולים שגדלתם, אבל בזינתה בית חמיה לא שייך טעמא דראו גידולים שגדלתם, אבל מש"כ רבינו שאם לא היה לה אב או לא היה לאב בית סוקלין בבית הסקילה, זהו לפי הגירסאות שלפנינו בברייתא אין לה פתח בית האב סוקלין אותה על פתח שער ההיא סותר לדברי הברייתא, ולומר דמפרש שאין לה פתח בית האב, פירוש בהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה או בבאו לה עדים שזינתה בית חמיה, ופירושו שאין לה דין פתח בית האב, אז נסקלת על שער העיר, אבל באין לה אב, בבית הסקילה, זה דחוק, והטעם לחלק דאין לה אב מרבה בספרי דכתיב והוציאו את הנערה מכל מקום, לכן לא מרבינן רק לסקילה, אבל הורתה שלא בקדושה מרבינן מוסקלוה אנשי עירה כו' ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה, וא"כ צריך על פתח שער העיר [ובהך דתניא בספרי סרה קושיית תוספות אמאי לא בעי קרא כדכתיב עיין שם ד"ה אין לה] ובהא דתניא (בדף מ"ו) לא אמר לעדים בואו והעידוני הוא אינו לוקה כו' והיא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה, שם בית הסקילה כפשטו, משום שהבעל בעל אותה ונעשית בעולה והוי כמו שבגרה דאישתני גופא וכמוש"פ רבינו בהלכה יו"ד באו עדים אחר שבגרה או אחר שבעלה בעלה כו' הרי זו נסקלת בבית הסקילה, אולם במוציא ש"ר אע"ג שבעל ואח"ז באו עדים סוקלין אותה על פתח בית אביה, היינו דמוציא ש"ר שאני, דזינתה אף לאחר החופה בסקילה, ובבגרה שאני כיון שאין לה פתח בית אב ואינו נותן מאה כסף תו אין כאן דינא דמוציא ש"ר ושוב דינה בבית הסקילה, דבאמת כיון שנכנסה לחופה כבר יצאה מרשות האב, רק במוציא ש"ר שחייב לתת לאביה מאה כסף הרי היא נסקלת על פתח בית אביה, אבל בלא הוצאת ש"ר ובלא אמר בואו והעידוני, כיון שהיא אינה ראויה לפתח ב"א הרי היא נסקלת בבית הסקילה, ובזה פליג על רבינו שמואל בתוספות, דרבינו סובר דרש לה פתח בית האב, וז"ב בשיטתו הקדושה:
**והנה** לפירוש רש"י ורבינו דע"י הוצאת ש"ר נסקלת גם בזינתה אחר שנכנסה לחופה, אפילו כן לא מסתברא לפרש דברי ר"א בפרק ד' מיתות את אביה ברשות אביה בשריפה ואת חמיה שזינתה אחר שנכנסה לחופה בהוצאת ש"ר בסקילה, דלא מסתברא להגמרא לחלק בזה, דאם סבר דבת כהן יצאת לשריפה לא שנא ודוק:
**ולפי** שיטת רבינו מיושב הגמרא (בדף מ"ט) מסר האב לשלוחי הבעל כו' לזנות בית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל, ופירושו, שמקודם מסר האב אותה לשלוחי בעל ואח"ז גירשה או מת ונשאה אחר והוציא ש"ר, [דאילו תחתיו אפילו זינתה אחר החופה דין נערה יש לה] ואימא פרט לכשנכנסה לחופה ולא נבעלה אמר רבא כו' חופה בהדיא כתיבא מאורשה ולא נשואה מאי נשואה כו' שנכנסה לחופה ולא נבעלה ולא דמאורשה מיותר דהא צריך למיכתב במה נתחייבה, רק דמגוף הקרא נפקא, ופריך ואימא היכי דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא, פירוש, דאימא כולהו לחופה וממאורשה לא ידענא דאי חזרה לבית אביה תו אם זינתה דינה כנשואה, דמשם הו"א דרק היכי שהיא תחת רשות הבעל שנכנסה עמו לחופה ממעט דבחנק, אבל היכי שנתארמלה אחר שנכנסה לחופה לא ידענא דזינתה בחנק לכן קמ"ל קרא דמוציא ש"ר, דאיהו ממעט רק בהדרא לבי נשא, דאל"כ הלא חדשה תורה במוציא ש"ר [שאף בזינתה אחר החופה בסקילה על פתח ב"א] ומשני כבר פסקה תנא דבי רי"ש כו' דכיון דידעינן ממוציא ש"ר היכי דהדרא לבי נשא תו לא צריך קרא בנדרים דידעינן ממוציא ש"ר דלא הוי תו בית אביה אף בשגרשה הבעל אחרי שנכנסה לחופה ותו אינו מיפר נדריה, ועל כרחין קרא דנדרים למסר האב לשלוחי הבעל ותו ידענא דאינה בכלל בנעוריה בית אביה אף בשמת הבעל אח"כ, וא"כ אינה בכלל בית אביה לגבי מוציא ש"ר, ועל כרחין במה אינה בבית אביה הוא שאם זינתה בחנק, וכן מצאנו בירושלמי שמדמה דין דבית אביה דגבי נדרים לבית אביה שבמוציא ש"ר ופשוט, וראה במגדול עוז שכוון לפירושנו בשיטת רבינו ודבריו נכונים מאוד הבן היטב:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 3:10:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/3:10:1)

**אם זנתה בבית אביה כו' זינתה בבית חמיה כו' באו עדים אחר שבגרה כו' הר"ז נסקלת בבית הסקילה:**
**הנה** מפרש רבינו הך דשילא שלש מדות בנערה הוא באיזה מקום סוקלין, פתח בית אביה, ופתח שער העיר וסקילה בבית הסקילה, וכי א"ר יוחנן לתנא תני בסקילה פירוש בבית הסקילה ככל הנסקלין וזה פירוש נעים, ולפ"ז גירסתו כן, באו לה עדים בבית אביה שזינתה בית חמיה ה"ז נסקלת על פתח שער העיר, וכן מוכרח דתניא שם ע"ב נערה המאורסה שזינתה סוקלין אותה על פתח בית אביה, ורש"י לפי גירסתו נדחק לפרש אם באו עדים משניסת, וזה סתום בלשון הברייתא, אבל לרבינו א"ש, דזינתה בית אביה ובאו עדים בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה דשייך טעמא דראו גידולים שגדלתם, אבל בזינתה בית חמיה לא שייך טעמא דראו גידולים שגדלתם, אבל מש"כ רבינו שאם לא היה לה אב או לא היה לאב בית סוקלין בבית הסקילה, זהו לפי הגירסאות שלפנינו בברייתא אין לה פתח בית האב סוקלין אותה על פתח שער ההיא סותר לדברי הברייתא, ולומר דמפרש שאין לה פתח בית האב, פירוש בהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה או בבאו לה עדים שזינתה בית חמיה, ופירושו שאין לה דין פתח בית האב, אז נסקלת על שער העיר, אבל באין לה אב, בבית הסקילה, זה דחוק, והטעם לחלק דאין לה אב מרבה בספרי דכתיב והוציאו את הנערה מכל מקום, לכן לא מרבינן רק לסקילה, אבל הורתה שלא בקדושה מרבינן מוסקלוה אנשי עירה כו' ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה, וא"כ צריך על פתח שער העיר [ובהך דתניא בספרי סרה קושיית תוספות אמאי לא בעי קרא כדכתיב עיין שם ד"ה אין לה] ובהא דתניא (בדף מ"ו) לא אמר לעדים בואו והעידוני הוא אינו לוקה כו' והיא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה, שם בית הסקילה כפשטו, משום שהבעל בעל אותה ונעשית בעולה והוי כמו שבגרה דאישתני גופא וכמוש"פ רבינו בהלכה יו"ד באו עדים אחר שבגרה או אחר שבעלה בעלה כו' הרי זו נסקלת בבית הסקילה, אולם במוציא ש"ר אע"ג שבעל ואח"ז באו עדים סוקלין אותה על פתח בית אביה, היינו דמוציא ש"ר שאני, דזינתה אף לאחר החופה בסקילה, ובבגרה שאני כיון שאין לה פתח בית אב ואינו נותן מאה כסף תו אין כאן דינא דמוציא ש"ר ושוב דינה בבית הסקילה, דבאמת כיון שנכנסה לחופה כבר יצאה מרשות האב, רק במוציא ש"ר שחייב לתת לאביה מאה כסף הרי היא נסקלת על פתח בית אביה, אבל בלא הוצאת ש"ר ובלא אמר בואו והעידוני, כיון שהיא אינה ראויה לפתח ב"א הרי היא נסקלת בבית הסקילה, ובזה פליג על רבינו שמואל בתוספות, דרבינו סובר דרש לה פתח בית האב, וז"ב בשיטתו הקדושה:
**והנה** לפירוש רש"י ורבינו דע"י הוצאת ש"ר נסקלת גם בזינתה אחר שנכנסה לחופה, אפילו כן לא מסתברא לפרש דברי ר"א בפרק ד' מיתות את אביה ברשות אביה בשריפה ואת חמיה שזינתה אחר שנכנסה לחופה בהוצאת ש"ר בסקילה, דלא מסתברא להגמרא לחלק בזה, דאם סבר דבת כהן יצאת לשריפה לא שנא ודוק:
**ולפי** שיטת רבינו מיושב הגמרא (בדף מ"ט) מסר האב לשלוחי הבעל כו' לזנות בית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל, ופירושו, שמקודם מסר האב אותה לשלוחי בעל ואח"ז גירשה או מת ונשאה אחר והוציא ש"ר, [דאילו תחתיו אפילו זינתה אחר החופה דין נערה יש לה] ואימא פרט לכשנכנסה לחופה ולא נבעלה אמר רבא כו' חופה בהדיא כתיבא מאורשה ולא נשואה מאי נשואה כו' שנכנסה לחופה ולא נבעלה ולא דמאורשה מיותר דהא צריך למיכתב במה נתחייבה, רק דמגוף הקרא נפקא, ופריך ואימא היכי דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא, פירוש, דאימא כולהו לחופה וממאורשה לא ידענא דאי חזרה לבית אביה תו אם זינתה דינה כנשואה, דמשם הו"א דרק היכי שהיא תחת רשות הבעל שנכנסה עמו לחופה ממעט דבחנק, אבל היכי שנתארמלה אחר שנכנסה לחופה לא ידענא דזינתה בחנק לכן קמ"ל קרא דמוציא ש"ר, דאיהו ממעט רק בהדרא לבי נשא, דאל"כ הלא חדשה תורה במוציא ש"ר [שאף בזינתה אחר החופה בסקילה על פתח ב"א] ומשני כבר פסקה תנא דבי רי"ש כו' דכיון דידעינן ממוציא ש"ר היכי דהדרא לבי נשא תו לא צריך קרא בנדרים דידעינן ממוציא ש"ר דלא הוי תו בית אביה אף בשגרשה הבעל אחרי שנכנסה לחופה ותו אינו מיפר נדריה, ועל כרחין קרא דנדרים למסר האב לשלוחי הבעל ותו ידענא דאינה בכלל בנעוריה בית אביה אף בשמת הבעל אח"כ, וא"כ אינה בכלל בית אביה לגבי מוציא ש"ר, ועל כרחין במה אינה בבית אביה הוא שאם זינתה בחנק, וכן מצאנו בירושלמי שמדמה דין דבית אביה דגבי נדרים לבית אביה שבמוציא ש"ר ופשוט, וראה במגדול עוז שכוון לפירושנו בשיטת רבינו ודבריו נכונים מאוד הבן היטב: