## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Heave Offerings Chapter 5

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Heave Offerings 5:4:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Heave Offerings 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Heave%20Offerings/r/5:4:1)

**אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו כו' שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור על הגמור.**
**משנה** בפ"ק דתרומות. ובירושלמי אמר ר"א בשם רשב"ל ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן ממה שהוא מצוה את בני לוי לתרום מן הגמור הד"א שאסור ליתן לו שבלים, ובפ"ק דביצה (דף י"ג) שכשם שתרומה גדולה אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב כך תרומע"ש אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב. והנה הכלל הזה הוא אינו כלל גמור דגמר מלאכתן של קשואים ודלועים ואבטיחים משיפקסו ואם לא פיקס משיעמיד ערימה ואבטיח משישלק ואם אינו משלק משיעשה מוקצה כמו דתנן בפ"ק דמעשרות, ובכ"ז פסק רבינו בפ"ג מהלכות מעשר ה"ח ותורמין קישואין ודלועין אעפ"י שלא הסיר הציהוב מעליהן וזה תוספתא במעשרות שם תורמין קישואין ודלועין אעפ"י שלא פיקס ובאבטיחים ובמלפפונות אעפ"י שלא שלק. אולם העיקר מתברר בזה ע"פ מה דפריך בירושלמי שם על הא דתנן תורמין שמן על זתים הנכבשים ויין על ענבים לעשותן צמוקין ופריך והא אמרת אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו אין תימר שניא היא מדבר שנגמרה מלאכתו הא תנינן הפרד והצמוקים משיעמיד ערימה וא"כ הא ענבים אלו לא נגמרה מלאכתן ואמאי תורמין ומשני ר"י בשם ר' יצחק ב"א אין לך אסור מדבר שנגמר מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו אלא גורן ויקב בלבד וכמו ענבים לדורכן לעשות מהן יין בזה אסור אבל לעשותן צמוקין אף שלא נגמר מלאכתו שפיר דמי דבקרא לא קפיד רק על גורן ויקב. וברור דהוה"ד לתרום מדבר שלא נגמר מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו דג"כ מהאי קרא ילפינן דונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן כו' ג"כ אינו רק בגורן ויקב בלבד, ולכן בקשואין ודלועין כ"ז שלא פיקס ובאבטיחים כ"ז שלא שלק מותר לתרום כדברי התוספתא דזה הוי כמו ענבים לעשותן צמוקים. אולם יש לצדד דלאו דוקא בגורן ויקב בלבד קפיד רחמנא דה"ה בשאר מילי רק שיהא מחוסר מעשה כמו גורן ויקב שכשהוא בשיבלין הוא מחוסר מלאכה גמורה וכן ענבים לעשות מהן יין, וזה יתכן. יהי' איך שיהי' התוספתא נתפרש טעמה ע"פ מה שפירש הירושלמי. ולפ"ז א"ש מה ששנינו בתוספתא מעשרות פ"ב התורם גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדושן ר' אליעזר אומר לא יאכל מהן ארעי כו' מודה ר"א לחכמים בתורם שבלים ועתיד לעשות מהן גורן ענבים ועתיד לעשות מהן יין שיאכל מהן ארעי כו', והפירוש לפי שבגרוגרות ועתיד לדורסן מותר לתרום מהן לכתחילה דעדיפא טפי מקשואין שלא פיקס, לכן סבר ר"א דתרומה קובעת משא"כ בהנך דגורן ויקב דאין לתרום מהם לכתחילה אלא מן גורן ויקב לכן מודה דתרומה אינה קובעת, וכן טעמא דר"מ במקח שם ג"כ מחלק בין גרוגרות ועתיד לדורסן לשבלים לעשות מהן גורן משום דכ"ז שאסור לתרום אין המקח קובע לתרומה וז"ב:
**ובזה** נתיישב אצלי מה שאמרו בביצה סוף המביא הלוקח תאנים במקום שרוב ב"א דורסים אוכל מהן ארעי ומעשרן דמאי ש"מ רוב עמי הארץ מעשרים הן, וזה פלא דבדבר שלא נגמר מלאכתו דאסור לתרום נימא רוב עמי הארץ מעשרים אטו משום דלא גמיר דינא עבדי לעשר אף שלא כדין, ולפי מה שנתבאר א"ש, דבכה"ג תורמין דהוי כמו ענבים לעשות מהן צמוקים דתורמין עליהם יין. ובזה יתברר היטב מה שעמדו רבנן בתוספות פרק הפועלים (דף פ"ח) על הא דאמר משיפקסו בבית דמכי אתחיל פיקוסייהו, דמכיון דהכניסן לבית קודם תקנתן אמאי מתחייב במעשר אח"כ הלא הוי כמו תבואה שהכניסה במוץ שלה בבית דאם מירח אחר כך פטור ג"כ עיי"ש. ולפ"ז הלא סברא גדולה לחלק דבקשואין דתורמין עד שלא פיקס לכתחילה שפיר אם הכניס קודם פיקוס לבית לא נפטר בכך מחיוב מעשר משא"כ תבואה שכ"ז שלא הסיר מוץ שלה אין תורמין מה"ת רק דגן מן הגורן היינו שעשה גורן לכן אם ראו פני הבית במוץ שלהן פטורים לגמרי אף אם מירחן אח"כ בבית, וזה נכון:
**אולם** שיטת רבינו בזה חדשה, שגם בהכניס במוץ שלה בבית לא נפטרה ודוקא באינו מתחיל לגמור הכל ובשהוא זורה מעט מעט ובקשואין משיפקס בתוך הבית מכי אתחיל פיקוסייהו היינו שיתחיל לגמור כולו יעו"ש בהלכות מעשר פ"ג ה"ד וה"ו. אבל ע"פ דרך רבנן בתוס' הסברא נכונה מאוד. ובזה יתכן הא דאמר בביצה (דף י"ג) טעמא דבן לוי שנטל חבילי תלתן למעשרו דכותש ותורם תרומת מעשר משום קנסא ולא אמר משום שאין תורמין אלא מן הגמור דמקרא ילפינן לה ונפ"מ אף אם תרם הישראל תרומה ואח"כ נתן מעשר ללוי ג"כ צריך הלוי לכתוש, וכבר עמד בזה המשל"מ לעיל פ"ג הי"ג. ולפ"ז אפשר דדוקא בגורן ויקב קפיד רחמנא ואף למה דפרישית דוקא היכי דמחוסר מעשה גמור ובכל מילי דמחוסר מעשה כמו גורן ויקב בכ"ז אמר טעמא דקנסא דנפ"מ לכל מילי וכמו אם תרם קשואין עד שלא פיקס ג"כ קנסוהו רבנן ופוקס ונותן תרומע"ש לכהן. שוב ראיתי שכן מתברר בירושלמי דבכל מילי אפילו בהנך דלאו גורן ויקב רק שמחוסר מעשה גמור דבפ"ק דמעשרות בירושלמי על הך דתנן בקטניות משיכבור תני אבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור על שאינו כבור א"ר אילא שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהן כו' בלול חמץ יאכלו, ופירושו דלכן לא חשיב כתורם מדבר שנגמר מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו הרי דאף בקטניות קפדינן שלא יהא מחוסר מעשה גמורה, ואולי גם קטניות בני גורן נינהו וכן מסתברא דבכלל תבואה נינהו ותבואת גורן נינהו [עיין נדרים (דף נ"ה) והבן]. וקצת צ"ע על הא דפריך בירושלמי שם תבואה משיתמרח כו' והא תני ריב"ס מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר את האלה ומשני כאן שיש בדעתו למרח כאן שאין בדעתו למרח לימא דלענין לתרום דליחשוב לא נגמר מלאכתו שפיר הוה כנגמר מלאכתו ובכ"ז מותר לאכול מהן ארעי, וצ"ב. גם צ"ב דברי רבינו שכתב מאימתי תורמין את הגורן משיברור כו' שלפי המתבאר בירושלמי הוא על קטניות וגמר מלאכה דידהו משיכבור ובגורן איתא בתוספתא לפנינו משתיעקר האלה וביין ושמן הלא גמר מלאכה דידהו משיקפה וישלה ומשירד לעוקה ובכ"ז מותר לתרום משיהלכו שתי וערב או בזתים משיטענו דלזה הוי מן הגמור:
**וראיתי** בתוספתא מחלוקת ב"ש וב"ה בתורם ענבים לעשות צמוקים תאנים לעשות גרוגרות שב"ש אומרים צריך לתרום וב"ה אומרים אין צריך לתרום עיי"ש דב"ש הקשו הרי הוא אומר כמלאה מן היקב לא תרם זה מן היקב עיי"ש והר"ש הביאה ע"ש, ולב"ה אף לכתחילה תורמין דהא כן תורמין יין על ענבים לעשותן צמוקים. אולם איני מבין תשובת ב"ש לא תרם זה מן היקב ואטו משום זה מוכרח לעשות יקב ולא יעשה צמוקים. לכן אמינא ברור דעל משנה ט' קאי התוספתא דאם נמלך אחר כך לדורכם דע"ז אמרו ב"ש דצריך לתרום שנאמר כמלאה מן היקב וזה לא תרם מן היקב שהרי נעשה יקב והוא תרם ענבים, וע"ז השיבו ב"ה דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ קודש לד' אם אומר אתה צריך לתרום שניה אף הוא לא קיים קודש לד' שבשעה שתרם מפרי העץ שפיר תרם כדין וכבר היה קודש לד' וז"ב. ובמשנה סתם אם תרם ענבים על ענבים לאכילה ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום כב"ה, ובתורם ענבים על ענבים לדורכן מייתי בירושלמי שתרומה ויחזור ויתרום, וזה כמו בתורם מדבר שנגמר מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו, וכ"ז מפורש היטב ונשנה כ"פ. ודע דבשו"ע סימן של"א נשמט בבא דשלא נגמר מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו והוא שגגת המעתיק ועיין ש"ך ויעוין בטור ובסמ"ג שנשמט ג"כ הך בבא ועיין דרישה שכתב כש"כ כו' יע"ש. ודברי ביאורי הגר"א סוף אות ק"ב תמוהין ומתלמיד טועה הם שכתב משמע על משנה מפורשת והרחיק עדותו לספ"ק דחלה יעו"ש:
**ובמה** שנתברר לנו נתיישב מה ששמעתי להקשות בשם גדול אחד על דברי התוס' פ"ק דבכורות בפלפולם לשיטת ר"ת דלקוח קודם מירוח חייב מה"ת שמשמע מההיא דהקומץ רבה כדבריו דפריך ולימא קח מן העו"ג כו' מדקרי ליה חיוב משמע דהוא מדאורייתא כו' ודחו זה ועוד דכי משני קסבר אין קנין אבתר דקנה מן הממורח מן הגוי דרוב עמי הארץ מעשרים הם לא שייך אלא לאחר מירוח. וזה לכאורה סתירה להא דאמר הגמ' בביצה דאף בדבר שלא נגמר מלאכתו ג"כ רוב עמי הארץ מעשרים הם, [וערש"י ב"מ (דף צ') ד"ה תו"מ דסתם דייש לאו בתו"מ דאין תרומה אלא מן המרוח יעו"ש מוכח דכל כמה דלא יהיב לאחריני ודאי לא מפריש טרם מירוח רק אינו נותן לאחר אך לאחר מרוח] ולפמש"כ ניחא דבתבואה קודם מירוח דאסור לתרום דגורן כתיב ודאי דאין רוב עמי הארץ מעשרים, ודוקא בתאנים לעשות מהן גרוגרות הוי דבר שתורמין לכתחילה לכן ודאי בזה רוב עמי הארץ מעשרים הן וזה פשוט. ואי מוקמת להך סוגיא דמנחות בפירות ז"א דא"כ תו לא הוי דבר תורה דשיטת תוס' דכל תרומת פירות הוי דרבנן כמו שהאריכו בפרק מעשר בהמה (דף נ"ד). ובלא"ה יש לומר לפי מסקנת תוס' פרק הפועלים אפשר דוקא בפירות שאפילו יכניסם כשלא נגמר מלאכתן לבית ג"כ יהיו חייבים לכן רוב עמי הארץ מעשרים הן אף כשלא נגמר מלאכתן משא"כ בתבואה שאם יכניסם במוץ לבית וימרח אח"כ יהיו פטורים אפשר דאין מעשרים טרם שנגמר מלאכתן ודוק, אמנם מש"כ קודם הוא הנכון ועיין תוס' בכורות (דף כ') סד"ה ואב"א:
**אך** עדיין צריך עיון דילמא הך סוגיא דמנחות בענבים לעשותן צמוקים דבזה לא נגמרה מלאכתו ובכ"ז רוב עמי הארץ מעשרים הם דמותר לתרום דאין זה יקב וצ"ל דסברי כהרמב"ן דגם זה הוי דרבנן ודלא כמו שהעלו רבנן בתוס' פרק הפועלים דזה הוי דבר תורה. וראיתי להטורי אבן ר"ה (דף ט"ו) שהביא ראיה לשיטת רמב"ן מירושלמי רפ"ג דחלה דפליגי אם טבל בטל ברוב ומסיק דבטבל שנטבל מדבריהן כו"ע מודים שבטל ברוב ופריך והתנינן זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקף כו' ופירש דטבל דזיתים וענבים הוי דרבנן עיי"ש באורך, ובמכתה"ג לא עיין מקור הירושלמי שהוא בפ"ה דמעשרות ה"א בעוקר שתילין, שם יראה המעיין שהוא מטעם דכל זמן שלא נגמר מלאכתו מותר לאכול מהן ארעי והוי רק טבל דרבנן ובטל ברוב וכיון שכבר נבטל תו אינו חוזר וניעור אף שיגמור מלאכתו אח"כ וז"ב:
**ולפי** שיטת רמב"ן זו דזתים וענבים העומדין לאכילה מיפטרי מה"ת דדוקא תירוש ויצהר כתיב ובזה נאמר כהסמ"ג דמעשר שני נוהג בכל הפירות דבר תורה, א"כ יתכן הא דדריש כנפשך גבי פועל דפטור ממעשר אף דענבים ולא מוצץ וא"כ מה"ת פטור וקרא קאי לפוטרו ממעשר שני דחייב מה"ת בענבים לאכילה דפרי העץ מקרי, וא"כ יתכן דהא דפריך ולוקח כו' מי חייב כו' עשר תעשר תבואת זרעך ולא לוקח כו' זה דוקא במעשר שני דבהו פטור לקוח מן התורה אבל תרומה ומע"ר חייב בלקוח ויהיו מתורצין סוגיות הרבה. ויעויין בערוך אות דגן שגירסתו ואב"א דפטורא דבעי ראיית פני הבית אינו רק במעשר שני דכתיב ביה בערתי הקודש מן הבית יעו"ש. אמנם בירושלמי פ"ק דערלה ר' ינאי אילן שנטעו תוך הבית פטור מן המעשרות דכתיב היוצא השדה אלמא דיליף מהאי קרא לפוטרו גם ממעשר ראשון וכמו שיטת רבינו דכל המעשרות והתרומה שוין ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Heave Offerings 5:8:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Heave Offerings 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Heave%20Offerings/r/5:8:1)

**אין תורמין מן הטמא כו' במזיד לא תקן את השיריים כו'.**
**פסק** כר' נתן בר הושעיא דרבנן לא מצי לעקור דבר תורה לגמרי לכן לא הדרא לטבלה. וצריך מובן דא"כ למה באין תורמין כו' וזתים על שמן כו' ואם תרם אינה תרומה גזירה כו' והוא מירושלמי רואין אנו דלבית הלל הדרי לטבלייהו והא אין כח ביד חכמים לעקור דבר תורה בקום ועשה, וצריך לחלק דהיכי דרבנן השוו מדותיהם בין שוגג בין מזיד מצי לעקור דבר תורה משום קנסא דמזיד אבל היכי דיש חילוק בין שוגג למזיד או כמו בקטנה דבת מיאון הוי וכיו"ב לא עקרי רבנן ד"ת, ויעויין שם בסוגיא דשלח ר"ח לרבה דלא מפלגי בהכי דפריך מתשלומי חולין טמאים ומזרק דם שנטמא, אולם להלכה מפליגי כן ויעוין תוס' שם (דף פ"ח) ד"ה מתוך חומר ובכתובות (דף ס"ג) ויבמות (דף כ"ה) סד"ה אמר ר' יעו"ש (נ"ב. ובירושלמי גיטין פרק השולח הלכה ב' וכי זיתים כו'):


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Heave Offerings 5:9:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Heave Offerings 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Heave%20Offerings/r/5:9:1)

**אבל אם אמר פירות ערוגה זו כו' לכשיתלשו כו' דבריו קיימין כו'.**
**נ"ל** דעד כאן לא אמרו אלא בששניהם הן שלו אבל אם הוא מפריש מפירותיו על פירות חבירו אעפ"י שפסק שאין צריך דעת בעלים מכל מקום כיון שלא נתלשו הפירות שתורם עליהן אין תרומתו תרומה דהא אין ביד התורם לתלוש פירות של פלוני ומחוסרין מעשה דתלישה והוי דבר שלב"ל. ובזה הוי א"ש הא דביבמות (דף צ"ג) מייתי דרבי ינאי הוה ליה אריסא כו' שקל עשר מפירי דביתיה עליה דסבר אדם מקנה דשלב"ל. ויפלא כיון דהתורם משלו על של חבירו א"צ דעת תו הוי מצי לתרום עכשיו על פירות האריס כ"ז שלא נתן לו ואין זה דשלב"ל וכבר תמה כן בדרוש וחדוש. ולפ"ז יתכן דהפירות דאריס הוי מחוברים ואין ביד ר' ינאי לתלוש פירות חבירו וע"כ מטעם דמקנה דשלב"ל, וכן רצו תוס' שם לפרש דהוי מחוברין. אמנם צריך להבין דכיון דהא דא"צ דעת פירשו בגמ' נדרים דזכות הוא והוי כשלוחו א"כ כיון שהאריס הוי מצי לתרום עכשיו תו מצי לעשות שליח, אמנם הא האריס לא הוי מצי לתרום מפירות דר"י בלא הקנאה אך נתבונן הלא בנתינת רשות מר"י הוי מצי לתרום מפירות ר"י על פירותיו אכן זה הוי מתורת שליחות מר"י וכאן דהפירות דאריס מחוברין הוי לר"י דבר שלב"ל דאין בידו לתולשן ותו לא משוי שליח, רק באופן שיהא ר"י נעשה שליח מהאריס הלא האריס לא מצי להקדיש פירות דר"י בקדושת תרומה בלא הקנאה. אמנם נרכיב הדברים דעל קדושת תרומה הלא יהיה האריס שליח מר"י ופירותיו בידו לתולשן ולפוטרן וא"כ כיון שמצי האריס לעשות תרומה לפירות דר"י על כריו תו יהא ר' ינאי נעשה שליח לתרום או ע"י זכיה שהיא מתורת שליחות לתרום מפירותיו על פירות האריס, ויש להאריך בזה הרבה עפ"י דברי התוס' באיזהו נשך ועוד, ועיין בתוס' נזיר (דף י"ב) לענין עשיית שליח להפריש מקמח ודוק:
**והנה** דברי התוס' שם צ"ב, דאע"ג דלהיות חלה היינו לפטור העיסה בידה להביא עיסה מגולגלת ולפטור, אבל על קדושת חלה שיהא חל על העיסה שעתידה להיות נילוש מהקמח מיקרי מידי דלא איהו מצי למיעבד שמחוסר מעשה דלישה אע"ג דבידה כמו שהוכיחו מגט, ונשאלתי בזה. ונראה דתוספות פירשו דכותב גט לארוסתו היינו שמצוה לשליח לכתוב גט לכשיכנסנה הא ביבמה לא מצי משוי שליח אע"ג דמצוהו שיכתוב הגט לכשיכנסנה אז יהא כותב השליח גט אע"ג דבידו לגרשה בע"כ, מכל מקום כיון דהכניסה הוא היפך הוראת מעשה הגט מיקרי דמחוסר מעשה וה"נ לענין הפטור לפטור העיסה מה שמחוסר לישה הוא כמו חסרון מעשה היבום להגט דהלישה מביאה העיסה לידי חיוב והוא כעת פוטר העיסה בהרמה דמעשה החיוב הוא התנגדות, אבל לחול קדושת חלה הלא העיסה לישתה הוא התחלת פעולת הקדושה שמקמח לא מצי להפריש חלה א"כ הלישה הוא התחלה מהחלות קדושה של חלה ולכן כיון דהוי בידו אין זה מחוסר מעשה. ובדרך רחוק יש לומר דתוספות אזלו בשיטתם בקדושין דדבר שלב"ל בקדושת הגוף מצי להקדיש ולפ"ז בתרומה מה שלא מצי להרים דבר שלב"ל הוא מצד שלא מצי לפטור הפירות שלא נתחייבו ולא מצי הפריש מתוכן, אמנם זה נסתר מדברי הגמ' דקדושין (דף ס"ב) פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה ע"פ ערוגה זו כו' הרי דגם בזה לא מצי להרים דשלב"ל. ובתוספתא פ"ב דתרומות כיו"ב מי שבא בדרך כו' ה"ז עשויה תרומ"ע ע"פ שיש לי בתוך ביתי לכשיגיע לעיר כו' ועושה אותן תרומ"ע על מקום אחר עד שיגיע לעיר. ולכאורה נראה דתנא תוספאה אזיל לטעמו דאמר בתמורה פרק ג' שור זה הקדש לאחר ל' יום כו' הקדישו לשם שלמים ה"ז מוקדש, כן בתרומה אע"ג דגבי תרומה ג"כ חשיב אמירה כמסירה וכמוש"פ תוס' יבמות (דף צ"ג) ד"ה קנויה לך מכ"מ אם מכרה או הקדישה מכורה וקדושה, ויעוין רשב"א בנדרים בסוגיא דבר פדא דפליגי בזה אמוראי בריש פרק האומר בקדושין. אמנם מדלא תני בתוספתא ועושה עליהן תרומה ומעשר ממקום אחר והפירות האלו נפטרין מחיוב תרומ"ע ותו לא יכלו להתקדש בקדושת תרומ"ע על פירות שאמר דהוי מן הפטור על החיוב, יתכן דדוקא לעשותן תרומ"ע על מקום אחר דאינו מפקיען מקדושה שאמר שיהיו רק שעושה אותן על מקום אחר זה רשאי אבל להיותן פירות חולין ע"ז נאמר אמירה לגבוה כמסירה להדיוט, וכזה במקדיש בכור בבטן דשרי להקדישו לעולה ולא לשלמים יעוין ריש פרק כיצד מערימין ולקמן סוף פ"ד מהלכות תמורה ודוק: