## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life Chapter 9

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 9:6:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Murderer%20and%20the%20Preservation%20of%20Life/r/9:6:1)

**ראה** כס"מ. ונראה דרבינו מפרש כך, דבאמת קושיית הגמ' וניזול בתר רובא דעלמא צ"ע, דבשלמא הך דמקשה וניזול בתר רובא בדאיכא אחריתא דנפישא מינה שפיר פריך דטפי מסתבר שמהם ומסיבת העיר דנפישי נהרג ושפיר היו צריכים זקני העיר ההיא להתודות ולמדוד ויתקיים מצותו מעיר שיש בה רוב, ולא קשיא כלל מנמצא אצל עיר שאין בה ב"ד שמודדין מעיר אחרת, דהתם סלק העיר הזאת כמי שאינה ומודדין מעיר אחרת שיש בה ב"ד, דאל"כ תבטל מצותה, אבל הכא שאם ניזול בתר רובא ורובא עדיף מודדין מעיר דנפישא מינה ושפיר פריך [עיין תוס' שם] אבל הך קושיא דניזול בתר רובא דעלמא דע"כ הפירוש ולכך לא ימדדו כלל אל שום עיר, אינו מובן, דהא בכה"ג מודדין מעיר אחרת אע"פ שאינה קרובה כלל רק דצריך למדוד מצוה וגזירת הכתוב וצ"ע, ומוכרח לפרש כן דכיון דרובא עדיף ומן הדין צריך לשער שהיא מעיירות האחרים ואיך ס"ד שהתורה תצריך ותצוה למדוד ולהביא עגלה ערופה נגד כלל המסור בכל התורה דרוב עדיף מקרוב, ומשני ביושבת בין ההרים, פירוש, ואז מורה השכל שהוא מן העיר הזאת בפרטיות, ולכך גזרה התורה חק וכלל שצריך למדוד אל העיר הקרובה, ואע"פ שיש כמה אופנים וגוונים, דרובא דעלמא מורה בפרטיות שאינה מן העיר הזאת דוקא, מ"מ גבי כל עיר בפרט מסתבר טפי שהוא מן העיר הזאת יותר מכל עיר יחידית בפרטות, ואם נימא דניזיל בתר רובא דעלמא יבטל מצות מדידה שפיר הצריכה התורה למדוד. וכן מוכרח דניחזי דהגמ' שקיל וטרי הרבה אם אפשר לצמצם או לא אם צריכים להביא שתי עגלות, האם יש סברא דהשיעור שא"א לצמצם יכריח שהרוצח הוא מעיר הזה יותר מעיר אחרת אתמהה, ועוד דקאמר בירושלמי ראוהו מפרכס כאן ובא ומצאו מת במקום אחר מודדין ממקום שנמצא, הרי כאן בודאי אין הקורבא מוכיח שהוא מעיר הזאת וע"כ כדכתיבנא, [ודוגמא כזה תמצא בספרי גדולי המחברים מהם בתומים לענין מיגו בשבועת שומרין שבועות מ"ה], אבל בדאיכא עיר דנפישא שהרוב מורה בדיוק שהוא מן העיר המרובין בגברי יותר מהעיר הקרובה מביאה העיר המרובה, וזה דעת רבינו:
**ודע** דהוכחת הגמ' דאזלינן בתר קורבא אינו מהחיוב שמביאה דגם על ספיקא באה כמו אשם תלוי שגם בזה מצאנו שאם נמצא ההורג משנערפה תקבר שעל הספק באה כו', רק הראיה מהשלילה ששוללין אנו כל העיירות זולתי הקרובה מוכח דמן התורה אזלינן בתר קרוב ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 9:10:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 9:10:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Murderer%20and%20the%20Preservation%20of%20Life/r/9:10:1)

**נמצא[ו] זה ע"ג זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין. ובהשגות א"א זה הפסק אינו מתברר מהגמרא ועיין כס"מ:**
**והנה** הא דהתחתון הוי טמון פשיט מהא דפשיט בירושלמי דהוי טמון, וכן בגמרא דילן קאמר אי כר' יהודה ס"ל דכו"ע מין במינו הוי טמון לכן אינו מודד מן התחתון, רק הא דפסק דמודדין מן העליון צ"ע דזה נגד הירושלמי, אע"ג דמה דפשיט מהא דתניא גבי שכחה והעליון מפני שהוא צף אינו ראיה כלל כמו דדחי גמרא דילן בסוטה, שאני התם כיון דאחזיק ביה זכה ביה, ולעולם צף חייב גבי שכחה יעו"ש דמגיה מפני שהוא כצף, אולם בכ"ז לא איפשוט ואמאי פסק דעורפין. והנראה לענ"ד דבנזיר (דף סד) גבי טומאה צפה על פני המים בהני בעיא דברי רמב"ח שרץ [שמונח] ע"ג שרץ מהו הני ודאי חד שעורא נינהו או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא, וקא גריס רבינו תמן, ואת"ל שרץ ע"ג שרץ כיון דחד שעורא נינהו כטומאה סמיכתא דמי כו', וכן פסק דטהור ספק הנוגע בו ככל טומאה הצפה על פני המים, א"כ ה"ה הכא מין במינו הוי כמונח העליון ע"ג קרקע ולא הוי צף ולכן פסק דמהעליון מודדין. אך לכאורה יש לדחות דשאני תמן דהתחתון ודאי דין צף על פני המים יש לו, ואם הוי ספק טומאה אם נגע בהשרץ התחתון ספק מגעו טהור, לכן גם העליון דין אחד יש לו עם התחתון והוי לגבי עליון כחדא גופא וכאילו הוא ג"כ מונח ע"ג המים, אבל כאן דהתחתון הוי טמון ובטל ממנו דין הבאת עגלה ערופה א"כ העליון לבדו לא הוי ממש כחלל חדא עם התחתון והוי העליון כמאן דלא מונח באדמה וכאילו צף ע"ג קרקע, וסברא כזו תמצא להראב"ד בהשגות פרק ה' מהלכות מתנות עניים הלכה ד' גבי תחתון אם הוי מין במינו ולא הוי טמון יעו"ש, בכ"ז מוכח דלא כן, דרבינו גריס תמן שרץ ע"ג מת מהו וכפי שיטתו דדוקא בשרץ הא במת אפילו טומאת אוהל שלו ספיקו טמא יעו"ש, וא"כ ה"ל למימר כיון דהאי ספיקו בטומאה צפה והאי טהור כו' ואת"ל כמאן דמחתה טומאה בכלי דמי שרץ ע"ג שרץ הני ודאי שניהן ספק טומאתן צפה ע"פ המים טהור כו', ומדלא תלי לה להגמרא בזה מוכח דדוקא משום דהוי שניהן דבר אחד ושיעור אחד אינו חוצץ התחתון וחשיב כאילו גם העליון מונח ע"ג המים, כן הכא נמי הוי העליון כמונח ע"ג קרקע ומודדין שפיר מהעליון, ונכון:
**אולם** צ"ע קצת, דהתם מפיק הגמרא מהא דכתיב כל השורץ על הארץ ומוקי לגבי ספיקו וממעט דוקא שצף ע"פ מים, הא אם מונח ע"ג כלי אפילו אם הכלי ע"פ המים טמא, וכש"כ ע"ג הארץ אם יהיה מונח על איזה מקום שיהיה הכל טמא, וכאן דריש מבשדך, ומבשדה למעט צף ודריש אפילו ע"ג קרקע אם הוא צף אינו מודד, דדוקא מין במינו בעי אם העליון הוי צף או לא. ולכאורה הוי מצינן לפרש דמיירי כשהשני חללין מונחין ע"ג מים ובעי אם גם העליון הוי צף או לא, אך א"כ לא יתכן כלל הך דבעי אם תחתון הוי טמון בלא זה הא איהו הוי צף ע"פ המים. ונראה דבפרק העור והרוטב (דף קכז) קאמר דתרי על הארץ כתיבי חד למעט עכבר המים שכל שבים טהור, לכן שפיר דריש גם על הארץ השני למעט מים, והיינו אם שורץ ע"ג מים ספיקו טהור ודוק. ועיין מש"כ הכסף משנה בזה והנלע"ד כתבתי בס"ד: