## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship Chapter 7

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:3:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:3:1)

**ואין רקב המת מטמא כו'.**
**בגמ'** אמר עולא אין רקב אלא הבא מבשר גידים ועצמות, ורבינו השמיטו. ונראה משום דאמרו בפרק דם הנדה בשר המת שיבש כו' טהור מלטמא בכזית אבל טמא טומאת רקב וכיון דהבשר יבש איך נעשה העצם רקב, וזאת השמועה מוכיחה דרקב מבשר או עצמות לחודא הוי רקב. ובירושלמי נזיר מוכח דסובר דלר' יוסי בשר שיבש הוי במת לגמרי כבשר נבילה דטומאת רקב ג"כ אין לו יעו"ש. ובכ"ז מוכח מיניה דרקב מעצמות לחוד הוי רקב דאמר דיליף מנבילה גבי בשר דאין טומאת רקב מבשר לר"י דמקיש בשר המת לנבילה יעו"ש, ונתקשיתי מאי פריך בחולין אמילתיה דר"י שם (דף קכ"ה) דאמר מלא תרווד רקב מטמא במגע ובמשא ובאוהל דהא לא נגע בכוליה נוקמא בבשר המת שיבש דלטעמיה אזיל דרק משום רקב טמא ונגע בכוליה, וצ"ל כיון דיבש כ"כ אינו חבור והנוגע במקצתו אינו כנוגע בכולו דכמאן דמיפרתי דמי, ויעוין גנת ורדים כלל א' סימן ד' ביור"ד ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:6:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:6:1)

**או שנטמא באמה"ח או באבר מן המת.**
**נ"ב** (דף נ"ד ע"א) וכר' יוחנן דקיי"ל כוותיה נגד ר"ל:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:7:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:7:1)

**אעפ"י שבכל כו' אבל כל ימי הטומאה אין עולין לו ממנין נזירותו.**
**משנתינו** היא ואינו סותר את הקודמים ומתחיל ומונה מיד כו'. וזה נראה מפירוש המשנה לרבינו פי"ח באהלות דפליגי ב"ש וב"ה לנזיר דב"ש אמרו בודקין ובית הלל אומרים אין בודקין בית הפרס דפירושו דב"ה אמרי דבית הפרס שהלך נזיר בו לא סותר ואינו מגלח וכמו דתניא במשנה דנזיר וכיון דאינו סותר רק שטמא וימי טומאתו לא עלו לו למנין נזירות ע"ז לא מהני בדיקה כמו דלא מהני לתרומה א"כ תו אין בודקין דלסתור לא בעי בדיקה ולטמא להצריך הזאה ג' וז' ושלא יעלו למנין לא מהני בדיקה דאף כי בדק חיישינן שמא הסיט בעצם כשעורה, אבל ב"ש אמרי דהעובר בבית הפרס בלא בדיקה סותר ומגלח תגלחת טומאה ולזה אמרו דע"י בדיקה הקילו דאינו סותר ותו סברי דע"י בדיקה טהור לגמרי ואינו צריך הזאה ג' וז' דאי אפשר לטהרו ע"י בדיקה לחצאין וגדולה מזו אמרו בפ"ג דחגיגה דבדק לפסחו אוכל בתרומה כש"כ הכא, ומשום זה לא תני זה בעדיות דאיכא לכל חד קולא וחומרא וכדברי ירושלמי ר"פ האשה שנפלו, ופשוט למעיין בפירוש המשנה לרבינו:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:10:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:10:1)

**נטמא במת בתוך ימי צרעתו.**
**נ"ב** (דף י"ד ע"א) וכר' יוחנן:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:14:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:14:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:14:1)

**פגעו בו שני נזירים כו'.**
**דא** ברור דנזיר עובר בבל תאחר כדאמרו ריש נדרים ופסקו רבינו לעיל סוף פ"ה, אמנם נ"ל דנזיר עולם אינו עובר בבל תאחר וטעמא דאמרו בירושלמי ריש מסכת רה"ש כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל מהו שיעבור בב"ת א"ל כתיב לא תוכל לשלמו יצא זה שלא ניתן לתשלומין, והפירוש משום דאם עבר היום השמיני בטל המצוה ולא מהני ליה לתשלומין, והא דעל מילה שלא בזמנה דאין זמנה קבוע מה"ת אמאי לא עבר בב"ת כיון דמצוה בכל יומא, צ"ל כיון דהמצוה שיהא נימול ולא ערל ותו כיון שלא נימול איזה זמן, הזמן העבר כבר בטלה מצותו ולא ניתן לתשלומין שהיה כל אותו הזמן ערל ויעוין שו"ת ר"ח אור זרוע סימן י"א בזה, ובזה יפורש דברי הגמ' זבחים (דף צ"א) שכן תדירה במצות דתמיד הוא נימול וכל ימיו הוא במצות מילה שהוא נימול והבן, [הן אמנם דלא מצאנו בל תאחר רק בדבר הנידר ונידב או שקדושה שלהן חלה ע"י דבור כמו תגלחת דנזיר דקדושת שער ע"י דבורו באה, ובכור בעל מום דאם לא שחטו בתוך שנתו ואינו אוכלו עובר בל"ת אף דלא בעי למיעבד מידי רק שחיטה נראה דקאי אליבא מה דקיי"ל דצריך להקדישו דמצוה להקדישו דכתיב תקדיש, ואולי קאי הירושלמי למאן דבעי במילה לשמה ובעי כוונת האדם והוי כבכור דצריך לשוחטו ולזרקו לשמו ודוק], ולפ"ז בנזיר עולם דאין תשלומין להזמן שהי' טמא דאטו לא עלו לו אותן הימים לא עבר בב"ת, ואטו מי נדר שיהא נזיר טהור הוא התנדב עצמו לנזירות עולם בכל אופן. ודוקא היכי דלא עלו לו הימים שהיה בטומאה בזה שייך ב"ת שתובעין ממנו ימים של טהרה, וכן למ"ד דעובר משום ב"ת תגלחת טהרה וקרבנותיו לא שייך זה בנזיר עולם שאינו חייב לגלח רק אם הכביד עליו שערו אבל בלא זה אינו מגלח ואינו מביא קרבנותיו. ולפ"ז א"ש טובא מה שהשמיט רבינו דין הירושלמי בנזיר עולם ונזיר נזירות משום דנזיר עולם כיון דלא עבר בלא תאחר צריך להטמאות. וא"ש נמי הך דחורש תלם אחד דלא חשיב בל תאחר [יעוין טורי אבן] משום דמיירי בנזיר עולם ובל יחל איכא וב"ת ליכא ודוק היטב: