## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Neighbors Chapter 6

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Neighbors 6:12:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Neighbors 6:12:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Neighbors/r/6:12:1)

**חנות שבחצר כו' אבל אי[נ]ן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש כו' שהרי החזיק לעשות כן:**
**דעת** רבינו דוקא בהחזיק הא לא החזיק יכולין למחות גם על קול הפטיש והרחיים, ויצא לרבינו כן לפרש דבלא החזיק יכולין למחות, משום דאיהו גריס בברייתא בגמרא אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש לעשות רופא אומן כו' בני מבוי מעכבין עליו, וכהגירסא העתיקה שהיתה לפני כל הראשונים, וא"כ קשה טובא לאביי דאמר לעיל על רומיא דמ"ש רישא מ"ש סיפא, סיפא אתאן לחצר אחרת, אלמא דבני חצר אחרת אין יכולין לעכב, והכא אמר דיכולין בני מבוי לעכב [ועיין תוספות דמשו"ה שינו הגירסא אחד מבני חצר] ולכך פירש רבינו, דמשנתנו בהחזיק מיירי, ולזה סבר אביי דבחצר אחרת אז אם החזיק אין יכולין למחות בידו ולומר איני יכול לישן כו' מפני קול התינוקות, אבל באותו חצר אפי' החזיק יכול למחות ולומר איני יכול לישן מקול הנכנסין כו' וכדמשמע לשון חנות שבחצר, דלא נקיט שביקש לעשות חנות וכמש"כ הרשב"א וכן מפורש בירושלמי הביאו הרשב"א בשיטה, אבל בלא החזיק גם אביי מודה דאפילו בחצר אחרת מוחין בידו וכמו דתנא בברייתא אחד מבני מבוי שביקש לעשות בני מבוי מעכבין עליו, וכיון דהך דתנא ולא מקול התינוקות מיירי דוקא בהחזיק כן הא דתני ולא מקול הפטיש ודאי דמיירי ג"כ בהחזיק דוקא הא בלא החזיק יכול למחות דבחדא בבא תנינהו, ואם תאמר אדרבא לרבא דסבר דולא מקול התינוקות מיירי בקול תינוקות של בית רבן, ושם אפילו לא החזיק מצוה ללמד בתוך ביתו, וה"ה הך דקתני ואינו יכול למחות בידו כו' מקול הפטיש כו' מיירי ג"כ אפילו לא החזיק כלל, זה אינו, דלרבא הך ולא מפני קול התינוקות לא קאי על רישא חנות שבחצר ומיירי ג"כ בגוונא אחרינא בלא החזיק, ורישא מיירי בהחזיק כמו דתני חנות שבחצר, אבל לאביי דפירש דקול התינוקות המה הבאים לקנות יין ושמן וכל דבר הנמכר בחנות, א"כ הוא חדא ענינא ומיירי בחדא גוונא שהיא חנות מכבר והחזיק בה כמו בתינוקות בחצר אחרת דמיירי דוקא בהחזיק. וסבר רבינו דרבא פליג על אביי דאף בחצר אחרת והחזיק בה ג"כ יכולים למחות מפני רוב הנכנסין וכמו שפסק רבינו לקמן פרק י"א הלכה ה' עיי"ש, והך דפסק לעיל הלכה ח' כופין בני מבוי זא"ז שלא להושיב ביניהן כו' ולא אחד מבעלי אומנות, היינו בלא החזיק לכן על כל בעלי אומנות מוחין ואינו רשאי לעשות מלאכתו ולמכור בשוק, דאיכא קול פטיש וכיו"ב, אבל אם איכא אומן אחר באותה אומנות תו יכול אפילו בן מבוי אחר לבוא לקבוע לו מקום באותו מבוי, וזה הפירוש של ולשכנו אינו כופהו, וכתב עוד אבל אם גר ממדינה אחרת בא לעשות חנות בצד חנותו של זה כו' יש להן למנעו, נראה משום דפסק רבינו דאם יש אומן באותה אומנות בזה המבוי תו לא מעכבי מפני הנכנסים ומפני קול הפטיש וכיו"ב, לזה אמר דאם יבוא גר מעיר אחרת, אז שלא באותו מבוי ודאי דאינו יכול לקבוע לו מקום משום ריבוי נכנסים ויוצאים דבמבוי שלהם ליכא אומן באותו אומנות, אבל באותו מבוי דכבר יש להם אומנות זו, אף עפ"כ אסור ובני העיר מצו למחות בידו שאין לגר לקבוע פרנסתם ובני עירם קודמים, וזה שאמר בצד חנותו של זה הוא לרבותא דאף עפ"י כן מונעים אותו, ומסתברא לשיטת רבינו, באם הוא נותן מנת המלך עמהם דאינם יכולים למנעו דוקא שכבר יש שם מרחץ באותו מבוי מצי בן עיר אחרת לקבוע לו מרחץ שאין משום רבוי נכנסים ויוצאים, אבל במבוי אחר שיש שם קפידא דקול נכנסין ויוצאין לא עדיף מן אחד מבני המבוי שגם כן מוחין בידו, וזה היפוך שיטת התוס' ורמב"ן, אבל דעת רבינו נראה כדפרישית, ועיין סימן קנ"ו ובסמ"ע ס"ק ט"ז ודוק:
**ולשיטת** החולקים על רבינו פירש מרן הגר"א דהא דסברו דבני מבוי לא מצו מעכבי אפילו על רבוי דנכנסים כו' וכשיטה דגרסי אחד מבני חצר שביקש כו' וכאביי דבחצר אחרת שרי, זה דוקא על בני אותו מבוי הא לבן מבוי אחר מצו מעכבי, וא"ש הא דנקט כופין בני מבואות זא"ז שלא להושיב ביניהן לא כו' ולא אחד מבעלי אומניות, והוא לבן מבוי אחר דמעכבי משום רבוי נכנסים כו' ודוקא במבוי שאינו מפולש דאיכא משום רבוי דרך ור"ה בריה דר"י דבעי אבר מבואה אחרינא מי מצו מעכבי, היינו במבוי מפולש דליכא משום רבוי דרך ורק משום פסקת לחיותי יעו"ש דזה באמת ראוי למי שאמרו רק שקיצר כדרכו עי"ש ודוק: