## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions Chapter 11

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 11:2:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Offerings%20for%20Unintentional%20Transgressions/r/11:2:1)

**יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק אינן מביאין קרבן שמא יכניסו חולין לעזרה כו'.**
**מפורש** כדברי רבינו בתוספתא כריתות פ"ב המביא חטאתו ושחטה ספק נזרק הדם ספק לא נזרק יצא ואינו מביא אשם תלוי אם היה מחוסרי כפרה ספק חשיכה ספק לא חשיכה ה"ז מביא חטאת עוף ספק. ופירושו לדעת רבינו דאימת מחייב אשם תלוי כגון אם ספק שחטא דאז בעי למייתי אשם תלוי להגן עליו אבל אם ודאי שחטא רק ספק אם כפר פשוט דאינו מביא אשם תלוי, וכן אזלא לפום זה כולה שמועה דהוריות (דף ד') גבי משל דסומכוס, אבל חטאת העוף מביא בספק גם אם נזרק דם חטאתו ודוקא מחו"כ לבדו מביא חטאת העוף אבל שאר חייבי עולה ויורד לא (ובחדושי הארכתי ע"ד פלפול אבל זה פשוט), אמנם מצאנו לנזיר טמא שמביא על הספק יעויין פ"ט מהלכות נזירות וטעמו דדין מחוסר כפורים יש לו דאסור ביין ובתגלחת וראב"י חשיב ליה בהנך דמחוסרי כפרה, וכן מצאנו בירושלמי סוטה פ"ב גבי מחוסרי כפרה מפרישין שלא מדעתן שכן אדם מביא על בניו הקטנים ואמר אפילו הקפת נזירות פירוש שמביא קרבנות נזיר שלא מדעתן ופריך מעכבא הוא מלאכול בזבחים בתמיה ומשני מכיון שהיא מנוולת והוא מעוכב מלשמוח כו', וכן נראה דמביא אדם קרבן נזיר על בנו הקטן בשהדירו אביו לר"י דאמר הלכה בנזיר, וכולה שמועה דשילהי כריתות דפריך ספק יולדת שעבר עליה יוהכ"פ ספק נזיר שעבר עליו יוהכ"פ ספק מצורע כו' ומשני לכל חטאתם ולא לטומאתם, וכן למיחל נזירות דטהרה למשריא בקדשים, מוכח דלא מצאנו חטאת העוף על הספק רק בהנך מילי לא בשארי מחוייבי קרבן עולה ויורד דאינן מביאין על הספק חטאת העוף ודו"ק:
**והא** דתני בתמורה (דף י') מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים למאי כו' לענין כפרה פשיטא דמכפר ליה, ולפ"ז לוקמא בהפרישו אחרים עליו שלא מדעתו, ונראה דהא נמי פשיטא ליה דמתכפר מדמביא קרבן על בנו קטן שהדירו אביו. ולפ"ז אדרבא יש לפרש מה דמשני הגמרא לעולם לענין כפרה ודקא קשיא לך מתנה דקא יהבין ליה אי לאו דרבי רחמנא כו' הו"א גזה"כ מדידיה הוא דמכפר מדאחרים לא פירוש שלא מדעתו דלא ידענא מדמביא על קרבן בנו קטן דשאני אביו שכן מגלח על מעות אביו סתומין לכן קמ"ל קרא אשר תשיג יד הנודר לשהפרישו אחרים שלא מדעתו:
**אולם** נראה דינא דרבינו מושכל בטעמו, דכבר בארנו במק"א דחטאת העוף אין ספיקו לבד מחייבו בחטאת כמו אשם תלוי דשם אם יתודע שחטא צריך להביא חטאתו ממין אחר כשבה או שעירה והבאתו הוא חיוב בפני עצמו להגן מן היסורים כ"ז שלא נודע, אבל חטאת העוף מביא על הספק שמא הוא חייב ואם נודע לו שחייב אינו צריך להביאו שכבר הביאו וכל הבאתו בספק אינו רק להוציא מחיובו אם הוא ודאי מחוייב בחטאת, ועפ"ז פרשתי כל הסוגיא דנזיר (דף כ"ט) בחידושי, וא"כ בהנך מחוסרי כפרה שפיר אם הביאה מתחלה חטאת עוף על הספק ואח"כ נודע שילדה אינה צריכה להביא קרבן שני כמפורש בפסקי תוס' כריתות וטעמו משום דלא בעי ידיעה בתחלה במחוסרי כפרה לכולי עלמא כמבואר (דף ז') מודה רבי יוסי במחוסרי כפרה וא"כ אם מביאין מספק תו אחר זה כשנתוודע שהן חייבין אינן צריכין להביא שכבר הביאו ולכך חלה חיוב ההבאה בספק משום דהיא יוצאת הודאי דתו אינו צריך להביא כשנתוודע להן בודאי, אבל בהנך דבעי ידיעה דכתיב אם הודע לו חטאתו בודאי דאינו מביא כיון שאם חייב אינו יוצא ידי קרבנו בזה דכשיודע לו צריך להביא אחר ועל הספק גופיה לא שייך דיביא כיון שבעצמותו אינו קרבן כאשם תלוי רק דמספק מייתי, ולפ"ז מוכרח דבשאר קרבנות עולה ויורד מספק לא מביא חטאת עוף כיון דבעי ידיעה בתחלה או נודע אליו חטאתו, אבל בנזיר דמצאנו דמביאין שני אנשים נזירים קרבן טומאה בשותפות ומתני אם אתה טמא קרבן טומאה שלך כו' יעוין הלכות נזירות פ"ט הי"ד וע"כ דלא בעי ידיעה דאל"ה איך מצי מתני שניהן וכדמפרש טעמא דר"י בפ"ק דכריתות (דף ז') דמשום דבעי ידיעה בתחלה לא מצי מתני יעוי"ש, וכיון דלא בעי ידיעה מביא חטאת עוף על הספק, ומיושב מה דבגיטין (דף כ"ח) מוקי הך דהשולח ממדינת הים בחטאת עוף דמיירי מחייבי קרבן עולה ויורד דלא מביא על הספק ועיין תוס' שם ודוק:
**ונראה** לי ראיה עצומה לסברת רבינו מתוספתא תמורה פ"א אלו דברים שבין עופות לבהמה כו' ויש מהן חטאת העוף הבא על הספק, ואח"כ חשיב ואלו דברים שבין עופות למנחות שהעופות באין בשותפות ומתירין מחוסרי כפרה כו' ולא חשיב שיש מהן חטאת העוף הבא על הספק משא"כ במנחות שמנחת חוטא שקרויה חטאת אינה באה על הספק שהיא אינה טעונה שמן ולבונה ומנחות כולהו טעונין שמן ולבונה, אולם כפי דעת רבינו א"ש כיון דאין חטאת עוף בא על ספק רק במחוסרי כפרה וזה כבר חשב דמנחות אינם במחוסרי כפרה תו לא משכחת בהן בא על הספק כלל ולכן לא צריך למיתני כלל ודוק. ותוספתא זו הובאה בגמרא מנחות (דף ה') בקוצר יעוי"ש:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 11:4:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Offerings%20for%20Unintentional%20Transgressions/r/11:4:1)

**וכן אם תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה או אינו כעזרה.**
**זו** היא גירסת רבינו חננאל שכתובה בפירושו, וכבר תמהו רבוותא בתוספות והרמב"ן בחידושיו דהא אמרו טמא שהכניס ידו לפנים חייב אם ביאה במקצת שמיה ביאה וכן אמרו בפ"ב דזבחים דתלה הבהמה וקיבל כשר, והמשל"מ רצה לפרש דכוונתו לענין שהייה מי הוי כעזרה דמשום דהוי שהייה דלאו בת השתחוואה וכמו שרצה רמב"ן לפרש הגירסא העתיקה וזה אינו מבואר וביחוד לשון ר"ח הובא ברמב"ן ז"ל אדם טמא שתלה עצמו באויר עזרה אם חייב משום מטמא מקדש או דילמא כיון דלא נגע לא, אינו סובל זה. לכן נראה לי דזה פשוט דאויר עזרה מקודש בקדושת עזרה ולכך כשר קבלה בתוך האויר וכן טמא שהכניס ידו חייב, רק דא בעי דאימת גמירי שהייה דוקא כי יצא כלפי חוץ מקום שהיה לו ליצא ואם עמד במקום אחד ושהה צריך שיעור השתחויה ובלא שהייה אפילו הלך עקב בצד גודל כל היום פטור אבל אם הלך בארוכה כיון שיש דרך קצרה ממנו תו הוי מטמא מקדש וחייב כרת וקרבן. וזה שבעי דדא פשיטא אם הלך פסיעה אחת מן הצד בעזרה במקום שלא היה לו להלוך הרי ודאי דחייב דעדיפא מהלך בארוכה דאין לו לילך שם פסיעה אחת ומה שהולך בזה מטמא מקדש, וא"כ כשנטמא ואח"כ תלה עצמו באויר עזרה מספקא ליה טובא אם אויר עזרה קדוש מצד עצמו בלא יחוסו אל הקרקע והוי האויר קדוש במתקלא חדא עם העזרה וכמו שהעזרה הוקדשה לאורכה וכן הוקדשה לרחבה כן הוקדשה לרומה כל האויר עד הגג וא"כ כמו שאם הלך פסיעה אחת מן הצד במקום שלא היה לו להלוך חייב בלא שהייה כלל כן חייב על הליכתו באויר, דמה לי הולך לאורכה מה לי הולך לרומה, או דילמא אויר עזרה לאו שקול כעזרה ממש ואף כי קדוש הוא מה שבתוך העזרה הוא הוי כאויר חצר לענין קנין דמכי מטא לאוירא קני ואויר כלי דכמונח דמי מה שבתוך האויר וא"כ לא נוכל לחייבו טפי מאילו עומד במקומו מקום שעלה באויר דכמונח דמי וכאילו עמד במקומו ובעי שהייה אבל כי שהה ודאי דחייב. ולפ"ז לא בעי רק בהיה טמא ותלה עצמו באויר עזרה מי אמרינן דבהליכתו ברום האויר, הוי כהולך מן הצד וחייב משום מטמא מקדש, אבל כי תלה עצמו באויר עזרה ושם נטמא ודאי דבעינן שהייה וע"י שהייה חייב קרבן, ומה נפלא דברי רבינו חננאל וכל תיבה ספורה ומנויה, אדם טמא פרט לנטמא באויר שתלה עצמו באויר עזרה אם חייב משום מטמא מקדש פירוש בלא שהייה דהוי כהולך בארוכה או לצד פנים ודוק. וכן מורה לשון רבינו מי שטמא עצמו במזיד ולא שהה כשיעור כו' ולפיכך אם נעלם כו' ולא שהה א"מ קרבן וכן אם תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה כו', ג"כ אם לא שהה והספק אם צריך שהייה וברור בס"ד:
**ונבאר** דברי הירושלמי בזה הענין שלא עמדו המבארים על אמיתתו, והוא בשבועות פ"ב ה"א ואפילו ראשונה בשרץ ושניה במת פירוש שכאן גבי טומאת מקדש וקדשיו בעינן שתי ידיעות ידיעה בתחלה שהוא טמא והעלם מזה ואח"כ ידיעה בסוף ע"ז אמר ואפילו ראשונה [פירוש ידיעה ראשונה היה שנטמא בשרץ] ושניה במת [ידיעה האחרונה נודע לו שהוא היה טמא מתחלה במת] הראשונה עד שלא (נתגייר) והשניה (משנתגייר), ט"ס וצ"ל עד שלא [נשתפה] והשניה [משנשתפה], דאילו עד שלא נתגייר הלא לא מקבל טומאה וטהור הוא מן התורה, הראשונה עד שלא הביא שתי שערות והשניה משהביא שתי שערות [פירוש אעפ"י שלא היה בר חיוב הבאת קרבן כשנודע לו ידיעה ראשונה] וזה שאמר הירושלמי כיון דלר"י ספק ידיעה ככל ידיעה אע"ג דליתא כאן חיוב קרבן לא חטאת ודאי ולא קרבן אשם תלוי בכ"ז מביאו לידי חיוב קרבן ע"י ידיעה זו כן הכא אעפ"י שנודע לו שידיעה ראשונה היה בטעות משרץ שהיה בשר של מת וכן כי ידע טרם שנתחייב להביא קרבן בכ"ז חשיב ידיעה בתחילה, והמאמרים שאח"ז מבואר בפשוט וכבר פירשו המפרשים:
**עוד** שם ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה קלה עלתה לו טומאה קלה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פטור. ופירושו פשוט שהוא היה טמא מטומאה חמורה וידע בה שהוא טמא וירד לטבול ממנה ובתוך המקוה נגע בשרץ הרי נטמא בטומאה קלה תיכף משנטהר מן הטומאה החמורה וא"כ פעלה הטבילה שיהא נטהר מן הטומאה החמורה והוי עכשיו כטומאה חדשה ומטומאה זו לא ידע שהיה השרץ במקוה ונכנס למקדש ואח"ז נודע לו שהיה שרץ נוגע בו במקוה אין זה ידיעה בתחלה וחסר הידיעה בתחלה מן הטומאה של שרץ ופטור מקרבן דטומאה קמייתא איסתלק ליה לגמרי שהרי טהור הוא עכשיו לטמא אדם וכלים רק אוכלין ומשקין כדין מגע שרץ והוי טומאה חדשה. ושם עוד. הא מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה חמורה לא, היו מטו"ק ונסמכה לו טו"ק לא, פירוש כיון דהיה טמא במת קודם ובתוך המקוה נגע בבשרו מת שהרי לא היה טהור משום טומאה ע"י טבילה זו היא כחדא טומאה ומיחשבא לידיעה בתחלה מה שהיה יודע קודם שהוא טמא, ומה שסבור שע"י טבילתו במקוה הוא נטהר מטומאתו הוי כהעלם טומאה ואם נכנס למקדש ונודע לו אחר זה שהיה מת במקוה חייב קרבן דהיה כאן ידיעה בתחלה והעלם בנתיים, כי קאי בעי [ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו סככות ופרעות] דמטמאין לגמרי כמו טומאה קמייתא רק נזיר אינו סותר מנינו ואינו מגלח עליהון ע"ז בעי [מאחר דמר רבי יוחנן בשם ר' ינאי כולהון תורה הן אצל תרומה כמי שהיא טומאה חמורה] פירוש ועדיין לא נטהר מטומאתו הראשונה וידיעתו הראשונה חשובה ידיעה ומה שסבור שנטהר ע"י מקוה הוי העלם טומאה, [או מאחר שאין הנזיר מגלח עליהם כמי שהיא טומאה קלה] פירוש דהא חזינא דנטהר ע"י טבילתו מטומאה הראשונה וא"כ הוי טומאה חדשה וחסרה לו הידיעה הראשונה שהוא טמא דהא לא ידע טרם כניסתו למקדש שהוא טמא בטומאת סככות ופרעות וז"ב בס"ד. והא דאמר ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פירושו היא הטבילה אותה שנסמכה בה טומאה חמורה והירושלמי כוון שאם אחרי הטבילה שנטהר מטומאה חמורה נכנס למקדש ולא היה שום חסרון במקוה רק שהיה בה השרץ:
**אולם** דא בעי עיונא הא דבעי דטבל מטומאה חמורה ונסמכה לו סככות ופרעות הלא על סככות ופרעות אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו ואיך חייב אם נכנס למקדש, ויש לומר דאליבא דר"מ בעי דאמר בפרק כה"ג בנזיר לא תהא זו קלה מן השרץ דעל כל טומאה שאין הנזיר מגלח חייב על טומאת מקדש וקדשיו יעו"ש, וכן פירש הר"ש סוגיא דפסחים (דף ע"ט) (בפ"ק דאהלות מ"ב יעו"ש) ובפשוט יש לומר דה"ק אם נסמכה לו טומאה של סככות ופרעות בתוך המקוה ואח"כ נטמא בטומאת שרץ ולא ידע ממנה כיון שלא נטהר בתוך כך דדבר תורה הוא לענין טומאה הוי כהמשך חדא טומאה וידיעת טומאתו הראשונה חשובה ידיעה אף שבתוך כך היה טמא באופן שלא היה חייב קרבן על כניסתו למקדש אפ"ה חשובה ידיעה בתחלה כיון שאם יודע מספק ג"כ הוי ידיעה. ולרבוותא בתוס' דפירשו הך דשני שבילין בספק טומאה ברה"ר הרי מכל מקום חשיב ידיעה בתחילה לר"י א"כ כאן ידיעה דטומאה הראשונה דלענין טומאה לכל דבר מימשך הטומאה הוי שפיר ידיעה בתחלה. וכ"ז ברור בס"ד בכוונת הירושלמי:
**ויש** להתבונן דכפי הנראה משטחיות דברי הירושלמי דבעי דנטמא ונעשה לו הדבר ספק מהו שיהיה אצלו כהעלם דבר ורוצה למיפשט מהא דארשב"ל דידיעת ספק קובעתו לחטאת א"כ כאן הוי ידיעה ולא קרינא בה ונעלם ודחי דשאני תמן דאשמו קובעו וכא מה אית לך, פירוש דאינו חייב קרבן אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו הואיל וליתנהו בקבועה יעו"ש. ויש לפקפק לשיטת התוס' גיטין (דף כ"ח) ד"ה אבל דפליגי על רבינו וסברי דכל שמביא בעניות חטאת העוף מביא בספיקו חטאת העוף על הספק, וא"כ כאן תהא הידיעה חשובה משום דמחוייב להביא חטאת העוף על הספק, וע"כ כרבינו דלבד מחו"כ אינו מביא חטאת העוף על הספק, ויש לדחות קצת דשאני אשם תלוי דנודע לו אחר זריקה יאכל הבשר אע"ג שנודע לו שאינו חייב שאכל שומן אבל חטאת העוף על הספק אם נודע לו אחר זריקה שלא מחוייב הוא אז אינו קרבן והוא כדין חולין בעזרה כמבואר סוף כריתות יעו"ש ודוק היטב בכ"ז:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 11:6:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 11:6:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Offerings%20for%20Unintentional%20Transgressions/r/11:6:1)

**מי שהיו לפניו שני שבילין כו'.**
**הנה** בתוספות כתבו ז"ל אי ברה"י איירי בחד נמי חייב דספק טומאה ברה"י טמא אבל הכא איירי ברה"ר ואוקמינן בחזקת טהרה. וצריך מובן איך יתחייב קרבן בהזה ושנה וטבל בנתיים והלך אח"ז בשביל שני אילו בעי קמן בב"ד אם מותר לבוא במקדש הלא אמרו לו דמותר לבוא [רק דלכתחילה א"ל זיל טבול יעוין עו"ג (דף ל"ז) ותוס' עירובין (דף ל"ה)] ושוב כי יכנס יתחייב קרבן. ועוד דהא אם השביל השני טמא הלא החיוב על מה שהלך בשביל השני ולאו שב מידיעתו הוי דאילו הוי ידע נמי אזיל, וע"ז יש לאמר דהואיל אילו אתידע ליה בברור שהטומאה בשביל שני לא אזיל הו"ל שב מידיעתו וכיו"ב אמרו ריש הוריות כיון דאילו מתידע כו' ואיהו נמי הדר ביה שב מידיעתו קרינא ביה ויש לדחות ואכמ"ל. ומסתברא יותר דמיירי ברה"י ואפילו הכי בחד אינו חייב קרבן דמצאנו בירושלמי נזיר פ"ח ובפסחים פליגי אמוראי ר"ה וריו"ח אם הנזיר מגלח על ספק טומאה ברה"י והיינו דאף דאנן גמירי דספק טומאה ברה"י טמא אין זה דהתורה אמרה דדנין שבודאי נטמא, ז"א רק דהתורה גזרה טומאת ודאי אבל המציאות לא יוכחש שבאפשרי שלא נטמא, ואם כן הדבר שלא נטמא רק טומאתו מההלכה דשדי עליו טומאה ודאית טומאה הוי אבל טומאת מת לא קרינא ולא עדיף הך טומאה מאילו נטמא נזיר ברביעית דם שטמא מן התורה ואפ"ה אינו מגלח דלא מת עליו מת ובפרט נזיר דבטומאת התהום ג"כ טהור דכתיב עליו במחוורת לו א"כ על אופן האפשרי שלא נטמא אף דרחמנא טמאתו בכ"ז אין נזיר מגלח עליו, ותדע דדינא בגדר האפשרי ברה"י מסוטה גופיה דאם באו עדים שנטמא אין משקה אותה וכי נסתרה ברה"י מהני השקאה להתירה לבעלה [ולמ"ד כשיש עדים במדה"י המים בודקין תלינן שמא זכות תלה לה ולגבי סתירה לא תלינן ודוק]. ובזה מיושב מה שנתקשו התוס' בהך דמשני ריש פרק שני נזירין באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכן דא"כ אמאי מתנין יביאו שתי הקרבנות, ועיין בכ"ז בחדושי למס' נזיר. וזה כלל גדול בתוספתא דאהלות ועל ביאת מקדש שנויה במשנה נזיר (דף נ"ו) כל שאין הנזיר מגלח עליו אינו מוזהר על טומו"ק, וראב"ד בהשגות ביאר טעמו, וא"כ א"ש ברה"י ולגבי הבאת הקרבן הוה רק בגדר ספק השקול אם נטמא במת או לא ולכך כי הזה ושנה וטבל והלך בשני שפיר חייב קרבן ודוק:
**והנה** בירושלמי אמר על קושיא דגמרא מר"ל על ר"ל דהכא גבי חטאות אמר ספק ידיעה מחלקת שאני תמן שאשמו קובעו, פירוש כיון דלענין חיוב קרבן אשם הוה ידיעה ומחלקת שוב לחטאות כיון דחייב אשם תלוי לא כן הכא דספק ידיעתו לא מהני מידי ומודה רשב"ל בכהן משיח שאינו מביא אשם תלוי דאינו מחלק לחטאות הך ספק ידיעה, אבל הגמרא דילן לא סברה כן מטעמא דהכא הוה ג"כ ידיעה טומאה ודאית לשרוף תרומה ולהתחייב מיתה וכיו"ב וחשובה ידיעה לכמה מילי, ואם תאמר דהואיל דחשובה ידיעה לענין אשם חשיבא ג"כ לגבי הא א"כ הכא כש"כ דחשובה ידיעה שנטמא וודאית לכמה מילי כש"כ דחשובה ידיעה להתחייב עליו אח"כ קרבן, לא כן ר"ש לטעמיה דסבר בנדה (דף ב') דטומאת של רה"י אינו מתורת ודאי רק מספקא ליה וכמוש"כ רש"י שם (דף ג') ד"ה מאי רגלים לדבר וש"מ דקסבר ר"ש בשאר ספק טומאה ברה"י דעלמא נמי תולין דהא אין רגלים לדבר וא"כ א"ש טובא דתמן מחלקת שפיר דהא מביא אשם וחשובה ידיעה לא כן הכא דלא חשובה ידיעה לכל מילי רק ידיעת ספק דגם בתרומה תולין וזה דרך נכון ודוק:
**ולפי** מה שהבאתי בשם הירושלמי דטעמו דחשיב ידיעה לחלק לחטאות הוא דאשמו קובעו צ"ב הא דמקשה רבא תמן מצירוף המעילה לזמן מרובה אף דגם לרע"ק דסבר דאיכא במעילה אשם תלוי [ואיהו הוא דאמר הך דצירף את המעילה לזמן מרובה במשנה שם] בכ"ז הכא לגבי ח"ש לא שייך חיובא דאשם תלוי שיתחייב עד דיחלק לאשמות ודאין וצ"ב ואכמ"ל. ודע עוד דלפי הירושלמי דמטעם דאשמו קובעו לכן מחלק גם לחטאות א"ש קושיית הגמרא ליתני חטאת באשם ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 11:9:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 11:9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Offerings%20for%20Unintentional%20Transgressions/r/11:9:1)

**אם היה המזיד מן הכהנים.**
**נ"ב** עיין מש"כ בהלכות עבודת יוהכ"פ בזה: