## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 16

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 16:4:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 16:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Robbery%20and%20Lost%20Property/r/16:4:1)

**המוצא מעות בחנות וכו':**
**בהשגות,** ועוד כי אין היאוש קונה אלא באבידה כו', נ"ל דצ"ל בסוף השגה בהלכה ח' על מצא מטמון בגל או בכותל ישן וצריך שיהא בעליו בצדו ויאמר תזכה לי, צ"ל ועוד כי אין היאוש קונה כו' אבל זו כו' אלא בפקדון ששכחו בעליו, פירוש ששכח ממנו שהפקידו ואילו היה זכור ממנו היה נוטלו והוי אצל הבנים יאוש שלא מדעת, והמוצא מותר בה דהוי כאבידת עו"ג ושלו הוא, כן נראה:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 16:8:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 16:8:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Robbery%20and%20Lost%20Property/r/16:8:1)

**ומה אבידה של אדם אמרה תורה כו' יצאת(ה) זו שנפלה לים כו':**
**ראה** בהשגות, ובחידושי לגמרא פרשתי דברי רבינו באורך גדול, ומתבאר דדעת רבינו ג"כ דבאבודה מכל אדם אע"ג דלא ידע דנאבדה הימנו נפקא מרשותיה כמבואר בכולהו שמועות יעו"ש. והנה מתבאר מדברי רבינו דאף אם הוא תוך רשות הבעלים המשתמר כיון דאבודה הימנו ומכל אדם נפקע מרשות הבעלים. ולפ"ז צ"ע הא דתניא בתוספתא פאה פרק ב' חורי הנמלין אסורין משום גזל ואם הפקירם בעה"ב מותרים משום גזל, וזה מסתברא דחורי הנמלים הוי אבוד הימנו ומכל אדם, יעוין תענית (דף ה) נעשה להן נס ונתגלה להן מה שבכתלין ומה שבחורי הנמלים, ואמאי אסורים משום גזל, וכן משמע משנה דפרק ד' דפאה חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעה"ב ויעוין מעשרות פרק ה', ומוכח מזה כהראב"ד שבתוך שדהו המשתמר חוזר וזוכה לבעליו ולכן לא נפקע מרשותו ודוק:
**והנה** בתוספתא שם ר' שמעון בן אלעזר אומר אם היו נקצרין וגזוזין אסורים משום גזל (כן הגירסא בתוספתא כת"י רק בשבוש קצת) ונראה טעמו דסובר דמצד יאוש בעלים דהוי כהפקר אתי עלה ורק דהוי יאוש שלא מדעת שאינו יודע כמה גררו הנמלים ובמדרש מעשה ומצאו כ"ג כור, ולכן סבר דכל מה דהוי של בעלים שהדעת שלו היה שולטת בו בזה לא מועיל יאוש שלא מדעת דאע"ג דאלו ידע שגררו סך כזה היה מייאש, בכ"ז כל כמה דלא ידע לא הוי יאוש והפקר, אבל מה שדעת האדם לא היה שולט בו אם כי הוי שלו דהוי גדולי שדהו ופירות אילנותיו בכ"ז כיון דדעת האדם לא היה שולט בו בזה מועיל להפקיר גם יאוש שלא מדעת ולדידיה תמרי דזיקי כיון שלא היה שולט דעתו בהן מועיל גם יאוש שלא מדעת, ולכן אם היו השבלים קצורים או גזוזין בירק וכיו"ב דשלט בהו דעת הפועל והבעלים אז הן אסורין דהוי יאוש שלא מדעת וסוגיין דהני תמרי דזיקי אזלא לרבנן ולא לרשב"א דאינהו אמרי דחורי הנמלים לעולם הן אסורים משום גזל ודוק: