## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 8

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 8:14:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 8:14:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Robbery%20and%20Lost%20Property/r/8:14:1)

**העבדים והשטרות והקרקעות אין בהן תוספת חומש כו':**
**כתב** הרב המגיד, אלו שהזכיר ז"ל אין נשבעין עליהם כו' וכיון שכן אין בהן חומש אפי' נשבע דחומש לא אתי אלא במילתא (דאית) [דשייך] ביה חיוב שבועה כו' ונפלאתי דלפ"ז אם טענו מטלטלין וקרקעות ביחד דנשבע על הקרקעות מדין גלגול ואחרי זה הודה שעל הקרקעות נשבע לשקר חייב לשלם חומש, ודבר זה לא נזכר בשום מקום, ופוק חזי אי מדין שבועה הלא איתמעטו בשבועת הדיינין (דף מג) מקראי דכי יתן איש אל רעהו כו' דשם כתיב הודאה במקצת כי הוא זה, ורק דקרא כי מיעט לדין קרבן היכי דעבר ונשבע דקפץ ונשבע מחויב קרבן וחומש, או היכי דנשבע ע"י גלגול על הקרקעות, וכמו שתירצו כזה רבנן בתוס' ריש פרק מרובה בהא דמיעט קרקע מדין כפל, דהא ליכא בטוען טע"ג רק ע"י שבועה ואין נשבעין על קרקעות, דשם בקפץ ונשבע אינו מחויב כפל, ותירצו ע"י גלגול יעו"ש, כן הכא כי מיעט קרא בפרשה של שבועת הפקדון לחיוב קרבן קרקע ועבד ושטרות מיעט אף היכי דנשבע ע"י גלגול והודה שלשקר נשבע פטור, ופוק חזי דאף לר' אלעזר דסבר דנשבעין על הקרקעות בכ"ז מודה דאם כפר ונשבע והודה פטור מקרבן מקרא דמכל כו' ועיין תוספות ריש נערה שנתפתתה בזה, וא"כ אין שום שייכות החיוב שבועה להפטר מקרבן:
**וכזה** תמוהין דברי רש"י בשבועות הפקדון (דף לז), משום דהו"ל שעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שע"ק, ופירש רש"י וקיי"ל לקמן דאין נשבעין על הקרקעות הלכך כי אישתבעו נמי אין לה דין חיוב שבועה להביא עליה קרבן, וגם זה יפלא דהא הטעם שם מפורש במקומו דמקראי איתמעט גבי קרבן, וצ"ל דרש"י לפום ס"ד דלא מביא הדרשא מפרש כן, אבל על ההמ"ג יפלא יותר, ובזה מיושב דברי רבינו בהלכות שבועות פ"ז הלכה ד' ולמה נפטר משום שבועת הפקדון כו' לפי שנאמר בפקדון או בתשומת יד כו' הכל מטלטלין כו' ויצאו קרקעות, הרי דמשום דאין נשבעין על דברים אילו לא היה מיפטר אם קפץ ונשבע לשקר והודה רק משום דקרא מיעטינהו בהדיא מחיוב קרבן ודוק:
**ובזה** מיושב דברי רבנן בתוספות שם פרק שבועת הפקדון ד"ה מתניתין נמי דיקא ז"ל, ליתי ממשנה דשה"ד דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות א"כ אין כאן חיוב קרבן, דלפי סברתם דתליא חדא בחברתה היינו כיון דאין חיוב שבועה בהו תו אי כפר בהו לא מחייב בקרבן, א"כ איך כתבו בדיבור הקודם דהו"א בשטרות כי כפר מחויב קרבן אי לאו דמיעטינהו קרא הא אין נשבעין עליהן לכו"ע, וכבר עמד ע"ז בתורת חיים, ולפ"ז א"ש, דאימור מיעטינהו קרא היכי דחייבוהו שבועה מתורת גלגול גם על שטרות והודה שבשטרות נשבע לשקר בזה צריך קרא למפטריה מחיוב קרבן, אבל רב פפא דפריך ואילו גנבת את עבדי לא תני, הלא בלא גלגול צריך להביא ראיה דמיפטר מקרבן, ע"ז הקשו שפיר דכיון דאין נשבעין עליהן תו לא מחייב קרבן, אולם בירושלמי פליגי אמוראי בזה בפרק שבועת הדיינין דר' יוחנן סבר דעבר ונשבע עליהן חייב קרבן, והיינו מדין שבועת הפקדון והביאו התו"ח, וזהו כדברי רבינו, דאי לאו קרא דמיעטו מקרבן הוי חייב אם קפץ ונשבע ודוק:
**ולפ"ז** א"ש, מה דבתלמודין אמר שמואל דבעד אחד נשבע אפילו לא טענו אלא בפרוטה, דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה, ולא פריך מקנס ומקרקעות דעד אחד אינו מחייבו שבועה, ובשלמא קנס כיון דאם יודה יפטר לא שייך לחייבו שבועה אבל בקרקע קשה, והוא משום דלא מצאנו דתחייבו רחמנא שבועה בב"ד רק היכי דטעין טענה לפטור ואם שקר או דמתחייב כפל או דמתחייב קרן וחומש ואשם דאז חייביה רחמנא מדין שבועה שבין אדם לחבירו, אבל בקרקעות וקנס וכיו"ב דאי נשבע עליהן אפילו אם תאמר דחייבין עליהן שבועה, בכ"ז כי הודה שלשקר נשבע מיעטינהו רחמנא מדין קרבן וחומש, והגם דקיי"ל כמ"ד דחייבין משום בטוי אין זה רק כדין הנשבע לשקר בין אדם למקום, אבל דין דנשבע לחבירו אין בו ובכה"ג לא חייבו רחמנא שבועה, רק דירושלמי לטעמיה דסבר דאם נשבע בקרקעות וכי"ב חייב משום שבועת הפקדון לר"י, לכן פריך על הך דשנינו כ"מ ששנים מחייבין ממון ע"א מחייבו שבועה, והרי שנים מחייבין אותו קרקע והרי שנים מחייבין אותו קנס כו' משום דאם תחייבו שבועה אם ישבע לשקר דין של כל שבועה שבין אדם לחבירו שב"ד מחייבין אותו אית ליה, ועיין בר"ן שהביא הירושלמי ועיין בתוס', והא דפריך מקנס אף דבקנס ודאי ליכא חיוב קרבן כמפורש במשנה דשבועת הפקדון, ואם כן הוי שבועה שחיובה כמו בטוי שבין אדם לעצמו, זה בדותא, דהירושלמי מפרש טעמא דליכא שבועת הפקדון משום דלא כפר ביה ממונא, דאין זה תביעת ממון דאילו מודה מיפטר, ולכן סובר דבעדי קנס שנשבעו חייבין משום דהם מפסידים אותו ממון שאם העידו היה חייב ממון וכמו"ש התוספות (דף לג) ד"ה או דילמא, א"כ זה דוקא שאינו חייב לשבע על קנס, אבל אם תחייבו ע"י עד אחד לשבע על קנס תו אם כפר והודה שלשקר נשבע יהא חייב קרבן שבועה, דמאי תאמר דלא הפסידו ממון דאילו הוי מודה מיפטר מטעם מרשיע עצמו, ז"א, דכיון דחייב לשבע א"כ אם הוי מודה ויש כאן עד אחד לא מיקרי מרשיע עצמו דהעד מרשיעו שירא לישבע נגד העד, ומה שבידו לשבע ולהכחיש העד אם אינו עושה כן לא נקרא מרשיע את עצמו כיון דבשתיקה או בלא שבועה לשקר לא הוי מפטר מב"ד [ועיין תוספות ב"ק (דף מא) ד"ה מודה בקנס דכתבו אפכא ואנו כתבנו לשיטת ירושלמי] ומשני שכיון שאין שבועה של הודאה במקצת חייב בזה אין ע"א מחייבו וכמו בקרקע ודוק, והא דפירש רש"י (בדף לד) דלר"א חייב בשבועת הפקדון בקנס הוא בעמד בדין, ועיין חידושי הרמב"ן שם דברים נעימים בזה ודוק: