## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 3

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sabbath 3:1:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sabbath 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/3:1:1)

אבאר קצת עניני שהיה והטמנה ויבואר גם דעת רבינו בפרק זה בס"ד.
**דע** דאיכא תרי טעמי באיסור חזרה חדא כמו שפירשו התוספות ורז"ה דגזר שמא יחתה בגחלים אם יחזיר לתוך הכירה ומאי דגרע משהי' זהו לפי דכשמשהה הא ודאי רותח הוא אבל בחזרה בשבת דחייש שמא נצטננו שוב בשעת החזרה יש לחוש שמא יחתה בגחלים וכמו"ש רבינו תם בספר הישר באורך דבסתם חזרה התבשיל צונן הוא עיי"ש בזה. עוד איכא טעמא לאסור משום מבשל בשבת ואף אם נתבשלה כל צרכה מ"מ אסור להחזיר משום דמיחזי כמבשל בשבת ואתי להחזיר גם כשלא יהא מבושל כל צורכו. ונראה דהך טעמא דמבשל תלי' באשלי רברבי כי כ"ז שאינה ראוי' לאכילה היינו שלא נתבשלה כמאכל בן דרוסאי לא שכיח שיטול הקדירה מן הכירה בשבת דליתי אח"כ לחזרה וע"כ בראוי' לאכילה ושוב אין בה משום בשול אחר בשול ואמאי נגזור להחזיר אמנם זהו לשיטת הפוסקים אבל דעת הרמב"ם הוא דיש בה משום בישול אחר בישול כ"ז שלא נתבשלה כל צרכה לגמרי עיין פרק ט' ובהמגיד - ולפי זה רבינו אזיל לטעמי' וסבר דמשום בישול אסרו להחזיר ומש"ה פסק דכל שאסור להחזיר אסור לסמוך דמאי נ"מ כיון דמשום בישול אתי גזירה שמא יחזיר קודם שנתבשלה כל צרכה ומש"ה פסק דמבעוד יום מותר להחזיר דהא ליכא חשש דבישול כלל. אבל התוספות לטעמייהו דמשום שמא יחתה הוא דמשום בישול לא שייך דלאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי היינו שתהא ראויה לאכילה שוב ליכא משום בישול כלל עיין תוספות י"ח בד"ה שמא יגיס דפירשו משום צובע וברא"ש פרק כירה וקודם בישול כמאכל בן דרוסאי אין דרך ליטול מן הכירה וע"כ הטעם הוא דאסור משום גזירת חתוי ולפ"ז דוקא תוכה אסור הא לסמוך אצלה שרי, כיון שדופן הכירה מפסיק בין הגחלים תו ליכא למיחש שמא יחתה ומש"ה אסרי להחזיר מבע"י שמא יחתה משחשכה ועיין רא"ש ודו"ק. ולכך סמך רבינו דין דמגריפה בהלכה י"א שגם הני דיני דחזרה משום בישול הוא דאסורים וברור.
**ולפי** דעתי נראה הא דאסור להחזיר בכירה גרופה בהניח ע"ג קרקע היינו דוקא בנטל להשתמש מתוכה אבל בנטל מכירה שהבלה מועט ליתן לכירה שהבלה מרובה אפילו בהעמיד ע"ג קרקע שרי כיון שלא נטל להשתמש ממנה דבנטל להשתמש מתוכה דוקא מיחזי כמו שנגמרה שהי' הראשונה ולכך לא הזכיר הגמרא רק עובדא דר"ה דמזגו לו הכוס ובזה מפליג הגמרא בין עודן בידו להניח ע"ג קרקע.
**ואפשר** לפרש הא דבעי רב אשי פינן ממיחם למיחם מהו כוונתו היא לכך כשהעמיד ע"ג קרקע בינתיים רק שלא נטלה להשתמש מתוכה אלא לפנות ממיחם למיחם מהו מי הוי כהעמיד ע"ג קרקע בנטל להשתמש מתוכה או לא ויתישב מה שהקשו בתוספות ודו"ק.
**ובענין** חזרה מבעו"י כשאינה גרופה עיין בתוספות ל"ו ד"ה ובה"א וברא"ש. והר"ן כתב דלבית הלל דמתירין בפ"ק להתחיל מבעו"י דלא גזרי אטו משחשכה בוודאי שרי אף באינו גרוף, וב"ש לטעמייהו דסברי דאסור ולכך מבעו"י כ"ז שאין שיעור לבשל אסור להחזיר עיי"ש וקצ"ע דמ"ש מטעינת קורה דמותר משום שאין בה חיוב חטאת א"כ הכא נמי כיון שנתבשל כמאכל בן דרוסאי תו ליכא משום מבשל ואמאי גזרו ב"ש בהא קודם חשיכה ועיין ר"ן פ"ק ורא"ש שם. ולפי מה שהבאנו לעיל דגזירה שמא יחתה משחשכה א"ש, אבל הר"ן פירש משום מבשל עיין בכל דבריו וצ"ע עוד.
**ובמה** שכתב רבינו כל מקום שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת עיין במגיד ובית יוסף שהביאו ע"ז דברי התוספות. ובמחכתה"ג דבזה הוי להו לפלפל לעיל הלכה ז' שכתב ואין סומכין לו אע"פ שגרף או כסה כו' דזה מיירי בסמיכה דשהיה מבעו"י אבל כאן נקיט רבינו דין אחר דכל מקום שאין מחזירין עליו אין סומכין לו ג"כ בחזרה והיינו בכירה כ"ז שאינה גרופה שאין מחזירין אפילו מצטמק ורע לו וכי"ב ה"ה דאין סומכין בחזרה וזה לא מוכח כלל מהך ברייתא דכופח דהתם איירי בשהיה כמו שיתבאר למעיין. אבל גם ע"ז חולקים כל אלה שפוסקים כחנניה התוספות ורז"ה שפירשו דף ל"ז דהך בעיא דסמיכה בחזרה מיירי ונפשט דמותר והרמב"ם אזיל בשיטת הרי"ף ועיין רא"ש ודו"ק. וקצת צ"ע פסק רבינו דלפי סברת הגמרא דשהיה מותר בסמיכה באינה גרופה מוכח דגם סמיכה בחזרה באינה גרופה ג"כ שריא דהא בגמרא בעי למיפשט מהך דשתי כירות המתאימות דמשהין ע"ג גרופה וקטומה ואע"ג דקא סליק לה הבלא מאידך וא"כ הא תנא בסיפא רי"א ובה"א אף מחזירין הרי דמותר לסמוך בחזרה בשבת אצל אינה גרופה. וצ"ל דלפום ס"ד בודאי כן הוא, אבל לפי המסקנא אין ראי' מהתם דמדלי' ושליט בה אוירא ובכה"ג שרי' גם בחזרה וכיון שלא נזכר היתר דין הסמיכה בחזרה לכן פסק רבינו לאסור והא חזינן דתנא דמשנתינו לא הזכיר דין סמיכה אצל תנור לאסור אע"ג דפריש בין מתוכו בין מע"ג הרי כייל דין סמיכה בהך דין דעל גביו, א"כ בכירה דקא נקיט לא יתן עליו עד שיגרוף או כו' ג"כ כייל דין סמיכה דלא יסמוך עד שיגרוף אע"ג דבשהיה מותר בסמיכה כמו דפריש בברייתא אבל חזרה לא פריש ובאיסורא קאי וכמו דהך עלי' דנקיט הוא משום סיפא דמחזירין דוקא עלי' הא לתוכה אסור כר' חלבו ודו"ק.
**ובמה** שכתב רבינו בהלכה י' כל שמותר כו' הביא ההמ"ג בשם ראב"ד שכתב שצ"ל כל שאסור לשהותו כו' אסור להחזירו וחשבו למתעתע ולדעתי יתכן בכוונת ראב"ד דסובר דתבשיל שמצטמק ויפה לו דבשהיה אסור עד שיגרוף ואפילו נתבשל כל צורכו ומותר בגרוף וקטום אסור בחזרה ולא התירו להחזיר בשבת אלא דוקא מצטמק ורע לו שמותר בשהיה אפילו בכירה שאינה גרופה וקטומה ובברייתא דנקט ר' יהודא דין דעקר לא יחזיר ע"כ אחמין הוא דב"ש ג"כ מתירין בשהי' ואסרי בחזרה וחמין הוי מצטמק ורע לו. וזהו שהגיה כל שאסור לשהותו ע"ג האש היינו באינו גרוף וקטום אסור להחזירו אפילו בגרוף וקטום ולכך לא אייתי גמרא דילן לענין חזרה בשבת אלא עובדא דר' אושעי' בחמין ובהוחמו כל צרכן דהוי מצטמק ורע לו. והא דאמר בריש סוגיין וב"ה אומרים חמין ותבשיל כו' שמחזירין תבשיל היינו בקושיא דלא סליק לי' פירוש דמשנתינו [ואפשר דאי להחזיר תנן הא לשהות שרי אף ביפה לו באינה גרופה אז להחזיר שרי בגרופה] אבל לפום המסקנא לא איירי בית הלל רק במה דמיירי ב"ש דלא קאי רק אחמין דהוי מצטמק ורע לו דבזה מתירין הם בשהי' ובהא מתירין ב"ה בחזרה. וזו היא שיטה חדשה ונכונה בעיני ודו"ק ועיין לקמן.
**והנה** כתבו התו' בשמעתין ל"ח: ד"ה אילימא בשאינה גרופה כו' דבגרופה לא מסתבר לי' שיהא חילוק בין גפת ועצים לקש וגבבא כו' מזה נראה דלאביי דבכופח אין נ"מ א"כ מטעם זה בכירה נמי דגרוף וקטום אסור להחזיר בתוכו כר' חלבו א"כ בהסיקוהו בקש וגבבא ג"כ אין מחזירין לתוכה וע"ז לא אשכחן מאן דפליג א"כ אמאי דחיק הש"ס לעיל דר' חלבו אמאי לימא דקאי אקש וגבבא ומיהו זה ל"ק דאיפה נזכר חזרה דקש במשנתינו אך לא שמענו זרות כזה ותו בהעמידן ע"ג קרקע ג"כ יהא אסור בחזרה בשבת בהסיקוהו בקש וגבבא וכ"ז זר. לכן נראה דבאמת בקש וגבבא לא חיישינן כלל דליכא גחלים אבל בגפת וגרופה שהי' גחלים אסור בהני מילי. אמנם בכופח לא ניחא לי' לחלק דהכא הטעם הוא על כרחו משום שהבלו עושה אותו כתנור ובגרוף מגפת אין בו הבל יותר מקש וגבבא וא"כ הוי ככירים של גפת שנגרף האפר מתוכו ופשוט. והנה לא ידענא פירוש הברייתא כופח שהסיקוהו בקש כו' ואין נותנין ע"ג מאי אין נותנין ע"ג דקאמר כיון דהוי ככירים שהוסק בקש א"כ הכל שרי אם לא דבכיריים שהוסק בקש אסור להחזיר לתוכה ואם העמידה ע"ג קרקע וראיתי להגר"א בהגהות דגריס ונותנין לו ע"ג ע"ש ומצאתי בב"ח שהעיר קצת מזה ועי' תו' ישנים ובאמת כי הטור חולק על רבינו והגירסאות שונות וברי"ף לא נזכר כלל הך דכופח ולא היה בגרסתו.
**והנה** בהלכה ו' כתב רבינו ולמה אסרו לשהות בתנור אעפ"י שגרוף כו' ומפני זה הכריח הר"ן כהרז"ה ז"ל דבגרופים הגחלים מתחת הקדירה לצד אחר מיירי משנתינו ובזה אסור בתנור אבל בגרוף לגמרי גם בתנור מותר ועמד ע"ז מלשון הירושלמי הגורף עד שיגרוף כל צרכו כו' צריך לחטט ביד ונדחק דמיירי הכל לצד אחר מתחת הקדירה, ופוק חזי לקמן הלכה ב' הורי מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין כו' דלא ידעין מגיריית ע"ש ג"כ לצד אחר ואטו מי לא יכלו לגרוף כל הגחלים וחומו משתמר וכל משכיל רואה שפירושו בירושלמי לא מחוור ואחר הסליחה אין סעד כלל מהירושלמי דלפום גמרא דילן דקא מתמה אלא אי אמרת בשהיה תנן מ"ל תוכה מ"ל גבה הרי דסובר דבשהיה אין סברא לחלק דעיקרא דאיסורא הוא משום שמא יחתה בגחלים ומ"ל תוכה ומ"ל גבה. ולפ"ז שפיר כתב הרז"ה דבגרוף לגמרי אין סברא לאסור שהיה אף בתנור כלל וכן חזרה דלדידי' הוא משום שמא יחתה אלא בגרוף לצד אחר דוקא ובכירה כה"ג שרי. אבל הירושלמי אמר דבשהי' ג"כ תוכה אסור ודוקא על גבה מתיר במשנתינו ומפרש דאימת מקרי תוכה כ"מ שאין היד שולטת [ומוכרח דהירושלמי על שהיה קאי לחלק בין תוכה לע"ג מעובדא דר' זעירא דהוי מעוט קומי תבשילין רותחין עי"ש והרמב"ן לא פירש כן] ומייתי מהך דאמרינן מותר להפשיר במקום שהיד שולטת כו' דמיירי בשבת. וטעמו דגזר ע"ש אטו שבת ואינו מבושל כמאכל בן דרוסאי וכמה עובדי דמייתי בכירה גרופה דאצרוך למיתן תמן תלתא כפין (אבנים) כדי שלא יהיה במקום שאין היד שולטת א"כ בגורף לצד אחר אסור דאף מחום הגחלים גם למעלה על גבה היד אין שולטת שם, וכן בתנור שחומו משתמר מאוד אין היד שולטת גם על גבה אף אם גרוף מכל הגחלים לגמרי וזה ברור בשיטת הירושלמי ולכך אמר הגורף עד שיגרוף כל צרכו. ובקוטם פשיט מהך דתנן יו"ט שחל ערב שבת דאסור לקטום שהוא מכבה וכבוי אסור ביו"ט. מלבד עליה נעורת של פשתן דהבערה לצורך כבוי מותר. (ואפשר דמשום אוכל נפש שרי) הדא אמרה אפי' לא קטם כל צרכו. דלא בעי אלא מקצת וכ"ז ברור בס"ד ועיין ביצה ל"ב קטמא שרי ובהגהות מיימוניות פ"ח אות ל' ע"ש היטב. והכוונה לקטום את התנור שרי אע"ג שמכבה לצורך וכמו דשרי לגרוף אם אי אפשר לאפות ודו"ק. ובהלכה י"א כתב רבינו ומותר להחזיר מכירה לכירה אפילו מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובא כו' ומקורו העיר המגיד מסוף פרק ב"ט ובכירה סוף הלכה א' א"ר אמי זימנין סגיאין יתיבת קומי ר' הושעיא ולא שמעית מיניה הדא מילתא. א"ר זריקן לר"ז לא שמע מיניה מותר שמע מינה אסור פירוש בתמיה הלא איסור לא שמע ממנו ור' לעזר מעיד ששמע שמותר לכן קיי"ל דשרי וזה ברור ודלא כרבינו ירוחם שהביא להיפך במח"כ עיין שירי קרבן. ונראה סעד לזה מתלמודין דף ל"ז דקא בעי למיפשט מהך דאמר ר' ספרא אמר ר' חייא קטמה ונתלבתה סומכין לה ומקיימין עליה ונוטלין ממנה ומחזירין לה ש"מ לסמוך נמי קטמה אין לא קטמה לא כו' סומכין בחד מקום הוא כו' ואם נימא דאסור להחזיר מכירה שהבלה מועט לכירה מרובה א"כ כשסמך מבעוד יום אצל הכירה שדופן מפסיק ואח"כ בשבת מחזיר ע"ג כירה בוודאי אסור שמתחילה היה הדופן מפסיק ועכשיו אינו מפסיק וא"כ קמ"ל רב ספרא בשם ר"ח תרתי דקטמה ונתלבתה הוי כקטומה ומש"ה תרתי נקט סומכין לה ומקיימין עליה ונוטלין ממנה ומחזירין לה היינו אם סמך מבעו"י חוזר וסומך עליו בשבת ואם היתה ע"ג מבעו"י מותר להחזיר ע"ג בשבת אבל כשסמוכה מבעו"י אסור להחזיר ולתת ע"ג בשבת. אלא ע"כ דשרי ומש"ה מקשה שפיר סומכין למה לי קטמה ומכש"כ דשרי להחזיר מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה. וזה ראיה נכונה ודו"ק.
**ואגב** נבאר דיבורי רש"י אחדים בזה. ל"ז ד"ה אי ר"מ קשה כו' ולב"ה בתרתי כו' עיין רש"א. ופשוט דהכא אפשר משום דסליק הבלה דאידך דהוי כסומך ע"ג כירה שאינה גרופה וכמו דהוי ס"ד דגמרא לקמן ומש"ה תבשיל לא ולכך לא הוי רק חדא ודו"ק.
**שם** רש"י ד"ה משהין עליה ואעפ"י שלא קטמה ואמוראי נינהו אליבא דריו"ח. בלא זה איכא אמוראי, דרב ששת אמר ר' יוחנן חמין שלא הוחמו כל צרכן ורב שמואל בר יהודא אמר משמיה חמין שהוחמו כל צרכן ואפשר משו"ה לא קשה דאימא דרב ששת מיירי במצטמק ויפה לו ואינהו מיירי במצטמק ורע לו וכן היא שיטת בעל המאור. ומה שדחה זה הרמב"ן במלחמות כבר כתבו התוספות ל"ו: סד"ה חמין ותבשיל סברא לאסור במצטמק ויפה לו ולהתיר ברע לו בלא הוחם כל צרכו מהכרח השמועה. ומה שכתב הרש"א שט"ס נפל ברא"ש וצ"ל מצטמק ורע לו במחכ"ת נעלם ממנו דברי המלחמות באורך גדול. ואכמ"ל.
**שם** רש"י ד"ה להחזיר תנן כו'. הילכך עיקר לא יחזיר הואיל ואינה גרופה עיין רש"ל ורש"א. ובפשוטו נראה דאם נימא דלשהות תנן דבעי גרופה וקטומה א"כ דמי לחזרה דמה שמותר בשהיה מותר גם בחזרה בין לב"ש בין לב"ה. א"כ לדידן דקיי"ל כחנניה דפליג עלייהו דמותר לשהות באינה גרופה וקטומה כ"ז שנתבשל כמאכל בן דרוסאי הוה אמינא דגם להחזיר מותר אחרי שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אף באינה גרופה דדומה לשהיה בכל מילי. משו"ה קאמר דלהחזיר תנן ומוכח מזה דחזרה גרע טובא משהיה דשהיה מותרת באינה גרופה ולהחזיר אסור והיינו כרב ששת וע"ז פריך רבא תרווייהו תנינא דמסתמא דפ"ק מוכח דסיפא להחזיר תנן ודו"ק.
**ובירושלמי** הלכה ב' ר' יודן בי ר' ישמעאל הורי מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין ומירמי עליהון ובלחוד לא ידעין מגיריית. וזה כפי מה שמתיר לעיל הירושלמי גבי כירה בשהיה דוקא על גבה למרמי תלתא כפין כמו שהורה ר' זעירא וטעמו שהקיל בתנור משום דסובר דתנור של משנתינו הוא בתנור של נחתומין הא תנור דידן ככירה דמי וכמו שהביאו רמב"ן ור"ן בשם ר' חננאל ולכך הורי דלא ידעין מגירות גזירה מפני הנחתומין וז"ב. [ולהך שיטה שבחידושי דבקש וגבבא אף בתנור מותר א"ש דבהוסק בקש וגבבא מיירי ודו"ק] והנה במה שפירשתי לעיל שיטת הראב"ד דחזרה בכירה גרופה לא שרי רק במצטמק ורע לו מדלא מדכר הגמרא רק חמין בזה העיקר הוא כרבינו ז"ל דהירושלמי מכריח וז"ל פרק קמא הלכה י' ר' ביבי בשם ר' יוחנן תבשיל שור שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר להחזירו ע"ג כירה קטומה הרי כיון שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אפילו בשר שור דצריכה הרבה בישולא ומצטמק ויפה לו מותר אע"ג דבשהיה באינה קטומה אוסר אף חמין שהם מצטמק ורע לו ודו"ק.
**ובירושלמי** פרק קמא הלכה י' ר"ש בשם ר' אבוה ב"ה ילפין מלאכת היתר ממלאכת איסור אילו עשה כן בשבת שמא אינו אסור ודכוותי' עשה כן מבעוד יום מותר ואמרתי בביאורו דנראה דהירושלמי מתרץ מה שהקשו ב"ש לב"ה אי אתם מודים שאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעו"י וע"ז משני שפיר דניחזי דבשבת יש שני עניני מלאכות אחת מה שחיובו נגמר בשעת עשיית האדם את המלאכה כמו מבעיר וצידה וכי"ב וכיון שע"ז אנו מחייבין אותו כשעשה בשבת ה"נ קודם השבת כשעשה המלאכה נגמרה פעולתו ומה שנעשה אח"כ בשבת לא חיישי' ולא שייך שום גזירה אבל בצלייה ובאפייה שאם נצלה בו כגרוגרות או נאפו פניה או נתבשל שליש בישול חייב אף שהצלייה בא אח"כ ממילא ואם ירדה הפת קודם גמר האפייה פטור ולכך כשהניח ע"ג האש מבעו"י והצליה והאפיה היתה בשבת א"כ לא נגמרה מלאכתו מבעו"י ואילו היה עושה כן בשבת לא היה חייב על האפיה לולי גמר האפיה שנקרמו פניה נמצא דזה שנעשה בשבת הוא מעצם המלאכה המחייבת לאדם אם אפה בשבת שפיר שייך לגזור משא"כ גבי שריית סממנין דאם עשה בשבת היה חיובו רק על הנתינה במים וזה עשה מערב שבת. [מלבד במלבן צ"ע אם בעי שיתלבנו ויהבילו לענין חיובו] וזהו פירוש הירושלמי. ב"ה ילפי מלאכת היתר ממלאכת איסור אילו עשה כן בשבת שמא אינו חייב דאם נתן סממנים בשבת עם חשיכה למים שמא לא עשה מלאכה [והא דנקט אסור משום בה"ש הוא] אלמא דהמלאכה נגמר מיד ה"נ מלאכתו נגמרה מבעו"י ומותר ולא גזרו, אבל גבי אפיה אם הניח פת בתנור בשבת עם חשיכה ונקרמו פניה בחול פטור דזה הוי מעצם החיוב א"כ כשמדביק בערב שבת מבעו"י אסור דהחיוב הוא בצירוף קרימת פניה ודו"ק.
**ודע** דנראה ברור דזורע ונוטע בשבת חייב אף דקליטתן בחול וכמאן דמנחא בכדא דמיא, ודאי דאין הקליטה מעצם החיוב ואם בא להוציא הזרעים מתוך הקרקע טרם שנקלטו חייב דכן הוי מלאכת הזריעה, שהוא טומן בקרקע מילי דעבוד לצמוחי פירא ודבר זה מפורש במנחות דף ע"א מנין לעומר שמתיר בהשרשה כו' אשר תזרע משעת זריעה א"ל ר"פ א"ה אע"ג דלא השריש נמי א"ל סודני בשדה כתיב עד שיהא נקלט ונשרש בשדה. רש"י הרי דזורע מקרי אע"ג דלא השריש וחייב בשבת ובירושלמי פ"א דכלאים מודה רשב"ל לענין שבת עד שתנוח הא כי נחה חייב אע"ג דלא אשרוש ועיין שנות אליהו שם וזה ברור.
**ובתורת** כהנים שמיני פרשה ט' מניין לזרעים טמאים שזרען טהרו ת"ל אשר יזרע יכול אעפ"י שלא השרישו ת"ל הוא. הרי דזורע הוי בלא השרשה.
**ובשיטת** הבבלי תמהו רבותינו בתוספות על מה דסליק אדעתייהו דרבה ורב יוסף דבשכח קדירה ע"ג כירה דאפילו מזיד מותר דהא תניא לעיל לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין כו' ואם נתנה למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. ולדעתי לא קשה דמאן מכריח אותם לפרש כב"ה. דילמא מוקי להך ברייתא כב"ש דאית להו שביתת כלים דאורייתא ובכה"ג שכלי שלו אינו שובת אסורה כמו כל מעשה שבת וכמו דס"ד דגמרא לעיל י"ח: לימא ב"ש היא כו' ולכך אסורים למוצאי שבת אבל לדידן דמדרבנן גזירה שמא יחתה במזיד נמי שרי ודו"ק. וא"ל דהא התוספות העלו לעיל לרבה דסבר הא דאסרי ב"ש בכלים דווקא דאיכא בהו מעשה אבל אם לא עבדי מעשה שרי דנראה דבישול הוי כאלו עביד הכלי מעשה שהכלי מבשלו מחומו שקבל מן האש והוי טפי מאונין בתנור שהתנור אינו עושה כלום, וכן מצאנו לרבינו שכתב בהלכות כלים פרק ט"ו הלכה ד' תנור שהסיקו להיות צולה בו ה"ז מקבל טומאה ללבן בו אונין של פשתן טהור שאין זה כעושה מלאכה בגוף התנור והוא מתוספתא הביאה הר"ש עיי"ש וזה כדברינו - ובל"ז לק"מ. דבפ"ב דביצה מביא הך דהמבשל בשבת היכא דמבטל מעונג שבת אחמרי רבנן עיי"ש ברש"י ולכן לא גזרו היכא דלא עביד מעשה. אבל בתורמוס שמכינה לצורך חול גזרו לאסור בכדי שיעשה ודו"ק.
**והנה** לעיל דף י"ח: לימא ב"ש היא ולא ב"ה אפילו תימא ב"ה גזירה שמא יחתה, הקשו בתו' מעיקרא דלא סליק אדעתיה הך דשמא יחתה תקשה לי' הך דאין צולין בשר בצל וביצה. ותירצו משום שמונח על האש ידע דשייך שמא יחתה. וכבר הקשו ע"ז דא"כ מאי פריך מוגמר וגפרית הא מונח על האש ולכו"ע שייך חתוי ומאי שייך זה להך שנויא. - אולם באמת קושייתם היא קושית אבות העולם בית שמאי לבית הלל בתוספתא וז"ל אמרו בית שמאי לבית הלל אין אתם מודים לנו שאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו צרכן מבעו"י והירושלמי מביאה. אמר ר"ז אלולי דלא מעייל רישא ביני אריותא הוינא אמר טעמא תמן בשר בצל וביצה דרכן להתהפך. הכא מאי אית לך מימר. ובפירושא דירושלמי לא נזכר כלל גזירה שמא יחתה רק הבבלי חידש לן הך גזירה וטעמא דמהפך הבשר כדי שיצלה משני הצדדין וכמו דאמר במנחות נ"ז נצלה מצד אחד כו' משני צדדים כו' ובשעה שהופך אגומרי הרי הוא מכבה הגחלים במה שמניחו על הגחלים וחותה בגחלים וצולה הוא בשבת. אבל כאן בשריית דיו וסממנים מאי אית לך, אמר ר' יודן נצלו כמאכל בן דרוסאי אסרו דבר שדרכו להתהפך עד שיצלה כל צרכו מבעוד יום פירוש דלפ"ז צ"ל אפילו אם נצלו כמאכל בן דרוסאי ג"כ דרכו להתהפך ואיכא משום מכבה בגחלים ג"כ צ"ל אסרו, א"ר מנא כו' מותר [וטעמא דב"ה] דינון יכלין לומר לן האיך אתם משיבים לנו מדבר שדרכו לצלות כל צרכו מבעו"י כו', פירוש דשש תקיעות היו תוקעין להבטיל העם ממלאכתן ולהדליק הנר ואח"כ היו שוהין כו' עיין שבת ל"ה: וא"כ מעת שהיו כל העם שובתין ממלאכה היה שהות לצלות בשר כו' אבל אם תאסור שריית סממנים הלא צריך לאסור לשרות סממנים בעוד שהעם חורשין בשדות והחנויות פתוחות שאין שהות עוד לשרות מבעו"י ובכה"ג לא גזרו בהו רבנן. א"כ זהו סברת גמרא דילן ג"כ לפום מה דלא ידע גזירה דשמא יחתה וברור.
**ושיטת** הירושלמי ביארתי לעיל בהך דשהיה בכירה שאינה גרופה דגזירה היא אולי אתי לעשות זה בשבת ולכך לא הותר כי אם בגרופה וע"ג במקום שהיד שולטת משום דזה שרי אפילו בשבת, אבל לא משום שמא יחתה, ולפום גמרא דילן דשמא יחתה מותר אפילו בתוכה בגרופה בשהיה ודו"ק כי רבים לא דקו בכ"ז.


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sabbath 3:5:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sabbath 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/3:5:1)

**בכס"מ** כתב הרמ"ך צ"ע כו'.
**נ"ב** מפורש כן לרב אדא בר אהבה עיי"ש היטב.


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sabbath 3:11:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sabbath 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/3:11:1)

**אסור להכניס מגריפה כו' להוציא ממנה בשבת כו'.**
**פי'** אעפ"י שאינו מכוין לבשל רק להוציא התבשיל בכ"ז אסור הואיל והוא ע"ג האש קרוב לפסיק רישא שיגיס ויתבשל ע"י ההגסה, אבל באינו עומד ע"ג האש אלא שהוא בקדירה כלי ראשון אע"ג דכי מגיס ומכוין לבשל ומתבשל איכא חיובא דבר תורה כדמוכח בהא דסוגיין דכי מוקי ביורה עקורה פריך דילמא מגיס וכמובא לקמן הלכה י"ז מ"מ כי אינו מכוין אלא להוציא התבשיל לא הוי פסיק רישא ומותר. ודו"ק ולקמן פרק כ"א הל' י"ג מותר לגמור כו' מעל האש שאינו מגיס.