## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat Chapter 5

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat 5:5:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Those%20Who%20Defile%20Bed%20or%20Seat/r/5:5:1)

**יולדת שהיא מצורעת וטבלה אחר ז' של זכר כו' טמא כרוקה וכמימי רגליה כו' חוץ מזב וכיוצא בו שהרי ג' משקין היוצאין ממנו אבות טומאות כמו שבארנו.**
**הוא** לעיל בפרק א' הי"ד, רוק הזב וש"ז ומימי רגליו כל אחד משלשתן אב טומאה דין תורה כו' אחד זב ואחד נדה ויולדת וזבה כו' כל אחד מאילו כמשקין טמאים שטומאתן מד"ס כו'. והנה דברי רבינו ברור מללו שמעיינות מצורע המה רק כמשקין טמאים ומטמאין כלים מד"ס ולא מדאורייתא ואדם אין מטמאין כלל. והרבה נצטערתי ע"ז, דכל הסוגיא (בדף ל"ד ל"ה) דמצורע אתרבי למעיינותיו ומצורעת למעיינותיה ושוים בזה לזב רק דם טהרה של מצורעת כיון דאינו מתעגל ויוצא לא חשוב מעין אך דב"ה סברי דקרא מרבי לזה בהדיא בכלל מעיינות וב"ש פליגי, ור' יהודה תני לה במסכת עדיות, [ועיין בתוספתא דילן דפליגי בזה ר"מ ור"י דר"מ אמר אינו מטמא לכו"ע, וראה בתוי"ט שנתקשה מדוע פסק רבינו כב"ה הא חכמים פליגי על ר"י ובמח"כ לא עיין בתוספתא דר"מ פליג עליו והלכה כר"י נגד ר"מ] וטרחתי הרבה בזה ולא ירדתי לעומק טעמו של רבינו, כי מפירוש המשנה נראה שהיה לו כפי סוגיא דילן ובטח נמוקו עמו מעוצם הקפתו בכל מטמוני רז"ל אשר אינם בדפוס לפנינו כפי מש"כ הרלב"ח בשו"ת:
**אולם** יתכן דהוכרח לפי שיטתו שכתב בפ"א דזה דאמרינן דמימי רגליו של זב מטמאין במשא משום דא"א בלא צחצוחי זיבה [עיין כסף משנה שם] וטעם זה לא יתכן גבי מצורע, ולפ"ז מימי רגליו של מצורע אינן מטמאין אע"ג דאיתקוש לזב למעיינות ואיך קאמרי כאן ב"ה דם טהרה של מצורעת כרוקה וכמימי רגליה הלא גם מימי רגליה של מצורעת אינם מטמאין דלא שייך בהו זיבה כיון שאינה זבה כלל, ומש"ה הוכרח רבינו לפרש דטומאתן כדין משקין הנוגעים בהן ואינן אב הטומאה, ודא למדנו מכאן דש"ז של זב דאינו מטמא במשא לר' יהושע רק משום שא"א בלא צחצוחי זיבה לכו"ע ליכא במצורע ואינו מטמא במשא שכבת זרעו אף להחולקים על רבינו ומטמאים מעיינות מצורע:
**ויש** להתבונן לשיטת רבינו דמימי רגליו של זב טמאין משום דא"א בלא צחצוחי זיבה א"כ לסתור גם בימי זיבה כמו קרי דהוה נוגע לרב הונא ובכ"ז סותר משום דא"א בלא צחצוחי זיבה, ואם נימא דבטלה א"כ גם בקרי תבטל ועוד דהא אמרת דמטמאה מש"ה. אך דא ליתא דכיון דגלי קרא גבי סתירה דאינו סותר שבעת ימים רק יום אחד כפי טומאתו של ש"ז א"כ במימי רגליו דבטהור טהורים תו משום צחצוחי זיבה לא סתרה כלל כיון דפתיכא במ"ר ופשוט. ומשום זה מוכרח מכאן דאין לפרש כהר"ש בטעמא דר' ישמעאל דאמר בפ"ק דזבים ביום שני סותר את שלפניו מטעם דהזיבה מרובה והוי כבעינא וסותרת את שלפניו, דא"כ גם מימי רגליו לסתור ביום שני ולכן מוכרח לפרש טעם אחר, ויש לפרש דרבינו סמיך על קרא דוזאת דמפיק מיניה בתו"כ ומייתי תלמודין בפרק דם הנדה רק הוא הוסיף המתקה להדרשה טעם לשבח:
**שוב** ראיתי בתו"כ מפיק מקרא דאין מי רגלים סותרים בזב והביאו הכס"מ לעיל פ"א הי"ד יעו"ש וא"כ נסתר מש"כ. אמנם באמת לא יכולתי להבין דברי התו"כ דלמה לן קרא לזה לדבר שא"א בחוקי המציאות, אך לפ"ז מוכח כמו שהוכיח הכסף משנה דא"א למימי רגליו בלא צחצוחי זיבה, דאל"כ מהיכי תיתי דלסתור וע"כ לר' יהושע לא צריך קרא להכי דכמו דמטמא ש"ז במשא משום דא"א בלא צחצוחי זיבה ה"נ מימי רגליו ותו לא צריך קרא וא"כ במצורע אינו טמא מ"ר ואיך אמרי ב"ה כרוקה וכמימי רגליה, וע"כ דמדרבנן אמרי וכמשקין הנוגעים בהן, כ"ז טרחתי להסיר קצת התמיה:
**אולם** דע דחפשתי במשנה ובתוספתא ולא מצאתי מבואר שמצורע עושה מעיינות, רק בתו"כ מצאנו לזכר לרבות את המצורע ולנקיבה לרבות היולדת, ופירוש דקרא קאי לטמא דם טוהר של מצורעת וזה מצורעת יולדת. ובזה א"ש מה דחפש רבינו היקשא אחרינא דזב למצורע, דמסוגיין (דף ל"ה) משמע דקרא דוהזב את זובו לזכר איתקוש זב למצורע כפירוש רש"י תמן, ורבינו כתב מקרא דוישלחו מן המחנה כל צרוע או זב. והוא כיון דרבינו סובר דמעיינות מצורע אינן טמאים ולא דריש כלל קרא דלזכר לרבות מצורע, ונכון. אמנם התבוננתי דיש לפרש גם דברי התו"כ באופן אחר, דקרא דוהדוה בנדתה מפיק שמדוה כמותה לקמן (דף נ"ד) ומוהזב את זובו דזיבה מטמאה כדמפקי אחרים בתו"כ ומייתי לה (בדף נ"ה), וא"כ סד"א דדוקא בזב גרידא שהיא גורמת לו טומאה אז הזוב עצמה מטמאה אבל זב מצורע שאינו גורמת לו טומאה שהוא טמא בלא זה מנלן דזובו טמא [וזהו סברת רבא (בדף ל"ה) אלא פשיטא בזב מצורע] ואם תימא הא גם במצורע הזיבה גורמת שיהא מעיינותיו כמו רוקו מטמא במשא דבמצורע אינו טמא [לפי שיטת רבינו] אולי דצריך קרא לראיה ראשונה של מצורע שיטמא דאימא דוקא בטהור לחודיה מטמאה משום שהיא גורמת טומאה לו לכן מרבי מקרא דלזכר לרבות מצורע ולנקיבה לרבות היולדת, היינו דהוה אמרינן דדם נדה אינו מטמא רק בנדה וזבה משום שהיא גורמת טומאה אבל ביולדת שבלא"ה טמאה אף בלידה יבשתה מנ"ל דהדם טמא קמ"ל קרא דלנקיבה. ודוק:
**והנה** מדכיילה לה המשנה עם דם נכרית משמע כפירוש רבינו דשניהן מדרבנן ובני חדא בקתא נינהו וצ"ע. וכן פלא בעיני למה צריך קרא דמי רגלים אינן סותרין בזב פשיטא דאל"כ טהרת זבים איך משכחת לה כיון שיום של מי רגלים אינה עולה אם לא שיטיל מים ע"י קיסם שמכניס בבשרו או אולי גם מים עכורים אינו סותר, ולא נהירא, ועדיין כל הענין מעומעם וצ"ב עוד. ואפשר לומר דסד"א דמקצת סוף יום ככולו וכי סותר בראה בין השמשות וכמו דפריך רמי ב"ח בפרק בנות כותים (דף ל"ג) יעו"ש ודוק היטב בכ"ז:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat 5:9:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Those%20Who%20Defile%20Bed%20or%20Seat/r/5:9:1)

**וכל כלי חרס שהסיטו עד שלא ראו טהור(ין).**
**נראה** לי דהוה"ד מי שבעל אותה עד שלא ראתה אינו מטמא כ"ח בהיסט דלא חמיר מינה ואיכא בועל זבה שאינו מטמא בהיסט: