## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden Chapter 1

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:2:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/1:2:1)

**כל הנבעלת בשדה כו' ודנין אותה בדין אנוסה:**
**ובהשגות** כו' ויעויין מגדול עוז שדבריו ברורים. והנראה דלמד רבינו מהמקרא וזה אינו מוכרח, דאימור תמן בנערה המאורסה דשם יליף דבעיר ושדה לענין מיתה שוים, רק תלוי אם התרו בה ויש לה מושיעים יעו"ש בספרי בביאור, רק שדבר הכתוב בהווה שבשדה אין מושיעין, ומזה יליף רבינו אמנם אין ראיה רק שם דיש איסור חמור דאשת איש ואם הוא עבר ותקף עליו יצרו, אבל היא הלא בחזקת צדקת קיימת ומחזקינן שהיא אנוסה, אבל בפנויה ובפרט כשהיא טהורה מנא לן דמחזקינן דבאונס הוי ונאמנת להנשא לו בע"כ, דאימור ברצון הוי גם בשדה. ונראה סברת רבינו דמדלא מזכיר זה רחמנא רק בארוסה אבל בנשואה לא הזכירה רק כי ימצא איש שוכב עם אשה ב"ב כו' למדין אנחנו דאין זה מצד חומר האיסור רק מצד שהיא שומרת הודה וכבוד אישותה דאיתתא לאינסובי קיימא וגבי כנענים אמרו במ"ר פרשת חיי שהיו שומרות עצמן ממקום בתולים ומפקירות כו' ויעוין קדושין ע"ג ע"א, לכן בשדה בחזקת אנוסה קיימא וה"ה לנערה פנויה, ורבנן בתוספות פרק אעפ"י (דף ס"ג) תוד"ה אבל כתבו דהא מסתמא ברצון היה דהא בביתה הואי כו', אבל ללמוד בשדה לענין בעולת בעל ליכא למילף דסתם שדה אונס הוי. ויעוין שו"ת חכ"צ סימן קמ"ו קמ"ז, ולפ"ז נסתר הרבה מדבריו ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:3:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/1:3:1)

**אבל האנוסה שלא רצה היא או אביה וכו' ולא רצה הוא כופין אותו וכו' הר"ז מצות עשה וכו':**
**יש** לעיין אם אמרה לא בעינא, ותו אמרה בעינא ליה אם נפטר מלכונסה ובירושלמי פרק אלו נערות אמר גבי באו עליה עשרה אנשים שלא כדרכה דכולן משלמי קנס ואמר לענין נשואין בוררת וחוזרת ובוררת היה נשוי את אחותה כבר נפטר, וכן נראה גם מתלמודא דילן דבוררת וחוזרת ובוררת, ואף ע"ג דאמרה אי אפשי בו חוזרת בה, דבפרק אלו הן הלוקין (דף ט"ז) אמר דאונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה ואמר ר"ש מחוזנאה כגון שקבל לה קדושין מאחר, ופריך רבא אי שויתיה שליח איהי קא מבטלא ליה אי לא שויתיה שליח כל כמיניה, והדבר פלא מה ס"ד דרב שימי אטו לא ידע דבלא דעתה לא מצי לקבל קדושין ואי דאמרה ליה כמה דבעית, אי בעית קדשני לך אי בעית לחברך גם זה מיקרי דאיהי קא מבטלה לעשה דמשום הסכמתה בטל להנשואין. ולכן נראה דרב שימי סבר כרשב"ל בפרק האומר דהיא שנתנה רשות לשלוחה לקבל לה קדושין וחזרה בה שלא בפני השליח דסבר רשב"ל דאינה יכולה לחזור. וא"כ מיירי בכה"ג דנתנה לו רשות לקבל לה קדושין מאחר וחזרה שלא בפני השליח ושלחה אחריו שליח ולא ציית לה וקיבל לה קדושין מאותו אחר דבכה"ג הרי איהו גרים לה לבטל העשה וביטלו קרינא ביה וזה נכון. וזה כדברי הירושלמי דאע"ג דאמרה אי אפשי בו חוזרת בה ועדיין העשה עליו ולא נפטר מהעשה כ"ז שלא נשאת או נשא לאחותה ולשאר קרובות:
**ולפ"ז** א"ש לפי המסקנא דאמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת, ופירש הגמרא דקאי על מצות פאה יעו"ש, אבל אונס לא משכחת לה זה דוקא לר' יוחנן דסבר דיכולה לחזור אע"ג שלא בפני השליח ולא משכחת דיקבל לה קדושין שלא מדעתה, אבל לרשב"ל דסבר דאינה יכולה לחזור שלא בפני השליח הלא משכחת גם עוד חדא בביטלו ולא ביטלו וזהו הך דאונס ובגוונא דרב שימי וכמוש"ב ודוק. ורבינו פסק כר' יוחנן דסבר קיימו ולא קיימו ורשב"ל סבר ביטלו ולא ביטלו ולכן סבר התראת ספק לא שמה התראה וההתראה בשעת ביטול העשה, דאז עיקר עבירתו של לאו, ודלא כגירסת הצרפתים דרשב"ל סובר קיימו ולא קיימו, ובחידושי רמב"ן הוכיח מהא דאמר דביטלו גבי אונס לא משכחת לה משום דאי קטלה קם ליה בדרבא מיניה, אע"ג דמלקות כבר איתחייב משעה שגרשה רק תלוי באופן שיבטל העשה, הרי ע"כ דעיקרו של העבירה כיון דהיא ניתקה לעשה הוא רק בעת ביטול העשה ואז צריך שיתרו בו וא"כ הוה קם ליה בדרבא מיניה, אבל רבנן בתוספות בתמורה (דף כ"ט) כתבו דהא דאתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו, הוא דאם הקנה לה בק"ס טלה לכשתבעל לו, דאז הוה קלבד"מ אע"ג דכל ק"ס מעכשיו הוא דאי לאו הכי בשעת ביאה פקע ליה קנינו. וא"כ הוא רק תנאי אם תבעל לו ואפ"ה שייך קלבד"מ והוא דאזלי לפום גירסתן דר' יוחנן סבר ביטלו ולא ביטלו והתראת ספק שמה התראה דהתראה בשעת הגירושין בספק אם יבטל העשה דחזרה, ואם קטלה אמרינן קם ליה בדר"מ אף ע"ג דהעבירה נעשית למפרע בעת הגירושין והביטול אינו רק תנאי ודוק:
**והנה** באשה האסורה להנשא ועבר ונשאה מי צריך לשלם לה קנסא במפותה, גמרא ערוכה היא (הביאה גם המשל"מ) פרק הבא ע"י אנוסת עצמו כו' לא ישא ואם נשא נשוי אמר רב ומוציא בגט, ואלא הא דקתני אם נשא נשוי כו' לומר שאין משלם קנס במפותה ופרש"י שאם עבר וכנסה נפטר מן הקנס, ופשוט דבנשים דאין קדושין תופסין, ודאי דאם עבר ונשא משלם קנס, דאין הנשואין נשואין דהוי ביאת זנות בעלמא ולא נתקיים בה מהר ימהרנה לו לאשה. ובזה נראה לנו לפרש מה דאמר בריש פירקא, ולאפוקי מהאי תנא דתניא ולו תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה רשב"מ אומר אשה הראויה לקיימה, דיש לדקדק הלוא משנתנו מפקא משניהם דאפילו בחייבי כריתות דאין בהם הויה ג"כ מחייבא קנסא, וצריך לפרש על תנא דברייתא דמתני הך פלוגתא דתנאי קדמאי על קרא דולו תהיה לאשה דכתיב באונס, ולמשנתנו הך פלוגתא דשמעון התימני ורשב"מ נשנית על קראי דמפתה דכתיב מהר ימהרנה לו לאשה, דשמעון התימני סבר דאם נשא אשה שיש בה הויה תו מיפטר מקנסא לשלם, אף ע"ג דלא היה ראוי לקיימה דאתקיים מהר ימהרנה לו לאשה באיסור, אבל אם נשא אשה שאין בה הויה הוי כמו ביאת זנות וחייב לשלם קנסא לאביה דהוי כמי שלא כנסה, ורשב"מ סבר דאשה הראויה לקיימה אם נשאה מיפטר מלשלם לאביה אבל אם אין ראויה לקיימה אף ע"ג דעבר ונשאה באיסור צריך לשלם לה קנסא, ולכן לא אמר לאפוקי מהנך תנאי רק מהך תנא דתוספתא דמתני לפלוגתייהו דהנהו תנאי על אונס ולענין אם חייב לשלם קנסא בהנך דאין יכול לכונסן ולקיימן לו לנשים, דבאונס לא מיפטר עם הנשואין מקנסא ודוק, ולפי מה שפרשנו אתיא הך ברייתא דיבמות כשמעון התימני דרק על אשה שיש בה הויה קפיד, דלרשב"מ דסבר דאשה שראויה לקיימה א"כ בעולת עצמו אינה ראויה לקיימה ואמאי מיפטר בנשואין דילה מקנסא. אמנם צריך להבין א"כ אמאי תני לה תנא דברייתא בבעולת עצמו הלא גם בעולת חבירו וכגון שנבעלה אחר ביאה דיליה מאחרינא ג"כ מיפטר לשלם מקנסא אם עבר ונשאה המפתה, ולפי מה שפירשו בתוספות בחד תירוץ דמוציא בגט מדרבנן בבעולת עצמו, א"ש, דלעולם אתיא כרשב"מ דסובר דבאשה שאין ראוי לקיימה לא מיפטר מתשלומי קנסא בנשואין דילה ורק הכא דרק מדבריהם מוציא בגט הא מה"ת ראוי לקיימה לכן הוי הנשואין נשואין מעליא הואיל וסופה להיות בעולה תחתיו אע"ג דאסור מה"ת לנושאה, מכל מקום אם נשאה מיפטר מקנסא דראוי לקיימה, אבל בעולת חבירו או אלמנה וכיו"ב כיון דמה"ת אינו ראוי לקיימה ולא קרינא בה מהר ימהרנה לו לאשה לא נפטר מקנסא וא"ש. אולם לשיטת רבינו לקמן פי"ז מאיסורי ביאה דמה"ת מוציא בגט ולשיטתו הולד חלל יעו"ש לא ידענא לחלק בין מפותת עצמו לשאר חייבי עשה ולאוין, ואולי פירש רבינו פלוגתא דהני תנאי אליבא דמשנתנו כמוש"ב, ולפ"ז רשב"מ פליג על זה לכן לא הביא הברייתא דיבמות דאם נשא מיפטר מקנס במפתה להלכה ודוק:
**ודע** דבדף ל"ט ת"ר אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין ת"ל ימאן מכל מקום, ופירשו בתוספות, דאם מיאנה היא ואביה השיאה להמפתה שלא מדעתה לא מיפטר מתשלומי קנס לאביה, דהמפתה נותן לכשלא יכנוס מדעתה, א"כ הא תני חזקיה בירושלמי ריש פ' אלו נערות אם מאן ימאן אביה אין לי אלא שמיאן אביה מנין שאם ימאנו מהשמים ת"ל אם מאן ימאן מ"מ, ג"כ נפרש אף אם עבר ונשאה שלא שמעו למיאון שמים ג"כ ישלמו קנסא, הרי דמוכח לפ"ז אף בגוונא דראוי לקיימה בדיעבד, כמו אם בגרה קודם נשואין ג"כ לא מיפטר מקנסא אף ע"ג דאם נשא נשוי וראוי לקיימה מכל מקום הואיל ואסור לכונסה לכתחלה וצריך לכנוס בהיתר, וזה ודאי חולק על ברייתא דיבמות. אמנם התוספות בעצמם מסקו שם דדוקא אם לא כנסה ועיין תוספות קדושין (דף מ"ו) סד"ה קרא בעי, ואין ראיה דכל רבויי בחדא גוונא מיירי, ועוד יש לדבר בזה ודוק בכ"ז:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:8:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/1:8:1)

**ומאימתי יהיה לבת קנס מאחר שלש שנים גמורות עד שתבגור, נבעלה בתוך שלש שנים אין ביאתה ביאה:**
**הקדמונים** נחלקו אם הלכה כר"מ או כחכמים בקטנה אם יש לה קנס או לא עיין בספר הזכות, ולדעתי נראה להוכיח דקטנה יש לה קנס מהך דשקיל וטרי בקדושין וכתובות ואימא הנ"מ קטנה דלית לה יד כו' אבל נערה איהי תקדש נפשה כו', ויפלא הא רש"י ותוספות פירשו דהא דמוכיח מאם מאן ימאן לרבות יתומה דהוא מפשטא דקרא דמיתורא דמאן נפקא לן דאיהי יכולה לעכב. והא האב הוא המקבל קדושין וע"כ אימת מעכבא כשליתא לאב דמת, וא"כ איך נאמר דאב אינו מקבל קדושין בבתו נערה, דא"כ מאי אם מאן ימאן אביה כי ממאן הוא מאי איכפת ליה, ואפשר דעד כאן לא ניחא לרבוותא למימר דאעפ"י שאינה יכולה לעכב על אביה מלהתקדש, מ"מ מועיל מיאונה לענין שישלם קנס תיכף, זה דוקא בדידה דהקנס הוא להאב ואיהו רוצה ואין מוחה בידו, אמאי יתן להאב הקנס, אבל כאן דהקנס הוא להאב והבת רוצה, והאב שלו שייך הקנס אינו רוצה אע"ג שבידו אין מסור קדושיה ואינו יכול למחות שלא תנשא להבועל מ"מ מהני מיאונו שישלם להאב הקנס תיכף. אולם כ"ז דחוק דלישנא דקרא [לתתה לו] מורה שבידו לתתה אליו, וכי אינו רוצה אין מוחה בידו וצ"ע, וע"כ דהך סוגיא סברה דקטנה חייב עליה קנסא וע"ז אמר קרא אם מאן ימאן אביה לתתה לו, דקטנה ביד האב הקדושין למוסרה לכל מי שירצה ובמפתה לא כתיב נערה, וחזינן דסתמא דגמרא סתמה כחכמים דקטנה יש לה קנס ודלא כר"מ וזו לא ס"ל וכההלכות ורבינו שפסקו כן ודוק. ולפי מה שפירשו בתוספות כתובות ד"ה דזכי ליה רחמנא לממסרה לחופה, דחופה פסיקא ליה דלא מוצא בלא אביה, ומה שהקשו אמאי לא גמר קדושין מחופה, ישוב זה מבואר בירושלמי פרק האיש מקדש לריש לקיש דמודה בנישואין שאין יכולה להשיאה עצמה ולהפסיד מעשי ידיה לאביה, א"כ יש לדחות ראיה זו דאימור אב אינו מקבל קדושין בנערה וימאן אביה כשהיא רוצה היינו לתתה לו בחופה שבו תלוי תו משלם קנס תיכף דמה לו בקדושין בלא חופה ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:9:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/1:9:1)

**ואלו שאין להם קנס, הבוגרת והממאנת והאילונית:**
**ובהשגות** כתב, זה טעות, שהאילונית לדברי חכמים יש לה קנס כו' ובים של שלמה תירץ, דפשט דברי רבינו מיירי היכי דהיא אילונית ודאית אבל כל שלא עברו עליה עשרים שנה בסימני אילונית הרי היא ספק אילונית שמא תביא שתי שערות קודם עשרים ואינה אילונית וכשיודעין לכנותה בשם אילונית שוב אין לה קנס עכ"ד, והא דלא מוקי הגמרא אילונית דמתניתא כן, נראה דאזלא אליבא דשמואל דסבר בפרק הערל דנעשה סריס למפרע והוא הדין באילונית כמפורש שם, א"כ הא דתני אילונית אין לה קנס אין זה מעת שהיא תתחזק לאילונית רק מעת י"ב שנה ויום אחד שמאז נעשית בוגרת וכיון דמיירי על השנים שעברו, א"כ פריך אמאי אין לה קנס בעת קטנותה לדברי חכמים, אבל רבינו דפסק בפ"ב מהלכות אישות כרב דמכאן ולהלן נעשית בוגרת א"כ שפיר כתב דאילונית מה שקורא שם אילונית ודאית אין לה קנס דהא בוגרת הואי ופשוט:
**אמנם** יש לפרש דברי רבינו, דאילונית שאני כיון דכתיב נערה אף דקטנה נמי במשמע בעי שתהא ראויה לבא לידי נערות, אבל אילונית דאין בה נערות רק מקטנותה יצאה לבגר אין בה קנס כמוש"כ הכס"מ, וכמו דאמר הגמרא בפ"ק דקדושין דסד"א דלא אתיא סימני נערות לא מצי לזבנה יעו"ש, והא דמפלפל הגמרא ומוקים לה בפלוגתא דתנאי הוא מושכל, דגדר הקנס על הביאה יתכן משתי סיבות, או מצד אשר שלל הודה וכבודה כי תבעל לבעלה כשהיא בתולה, או שהוא גדר שלא יהיו בנות ישראל מופקרות לזנות ולא תהיה כקדשה. והנה מצד הראשון אשר שלל כבודה בזה יש מקום לחלוק דבאילונית כיון דלא אתיא לידי נערות ונשואין שלה אינן ראוין למי שאין לו בנים וקצת חכמים אסרו אישותה לכהן דביאה שאין בה פרצה הוי זנות [יבמות ס"א] לא קנסה התורה למי ששלל הוד בתוליה. אמנם אם נאמר כצד השני שהוא מצד גדר אז אדרבא מסתברא דטפי יש לחוש באילונית שלא קפצי עליה בנשואין, ולמי שלא הכיר בה הוי מקח טעות, דתהא מופקרת לזנות בלא אישות ויתעללו בה אנשי בליעל. והנה בחייבי כריתות וחייבי לאוין הדבר להיפוך, אם הטעם מפני הגדר קנסתו תורה, א"כ לביאה אסורה שלוקה ונכרת אין גדר לגדר דמי אשר לא יכבוש יצרו מחומר האיסור לאו וכרת, לא יחוש גם להקנס הקצוב, אמנם אם נאמר דהוא מסיבת כבודה והודה א"כ בביאת איסור יש לקנסו טפי דפגמה טובא עד כי אמרו הרודף אחר נערה חייבי כריתות הוי כמו הורג נפש דפגם דילה הוי כקטלא [עיין פרק בן סו"מ] וא"כ ברייתא דאמר העריות ושניות לעריות אין להן קנס דאתיא או כשמעון התימני או כרשב"מ, על כרחין טעמא דקנסא רק משום גדר שלא יפרצו בנ"י בזנות ולא יהיו בנות ישראל מופקרות להן ולא תהיה קדשה, [ועיין מש"כ רבינו סוף פרק ב' בלאו דאל תחלל בתך], א"כ באילונית הלא ראוי לחוש טפי להגדר שאינה בת נשואין כשאר בתולות ועליה ירדפו רודפי זמה יותר, ולא מסתברא למידרש דהיא שאני משאר בתולות קטנות שלא יהיה להן קנס, כיון שטעם התורה בה יותר חזק איך יתכן להוציאה מכלל קטנות בנות ישראל דעלמא שלא יתחייב קנסא הבועל אותה שלא מדעת אביה, אבל לדידן דסברי דחייבי כריתות יש להן קנס, וטעם הקנס הוא משום ששלל כבודה, נכון לומר דרחמנא קפיד דוקא על הנך שבנות נשואין הן, אבל לא על אילונית, שחסר ממנה עטרת האישות, ואם כי כל קטנה יש לה קנס דוקא הך דאתיא לכלל נערות ודוק, ולכן פסק רבינו כדמשמע מאיזה סוגיות דשלא כדרכה אם בעל אינו משלם קנס, יעוין משל"מ הלכות איסורי ביאה פרק י"ז הי"ג בזה, משום שעדיין לא שלל ממנה כבודה, וכן מורה דגבי מוציא ש"ר אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא ש"ר בכדרכה ועיין מגדל עוז שהיטיב לדבר, וכן מורה לשון המשנה דערכין, נמצא האומר בפיו חמור מעושה מעשה, והמעיין יבין דרק על פגם שלה ושללת כבודה והודה קנסו הכתוב כמו מוציא ש"ר ובכדרכה דומיא דמוציא ש"ר, ודוק כי זה מושכל:
**וראיתי** בתוספות ר"י הזקן פ"ק דקדושין הנדפס בש"ס ווילנא החדש, כי מפרש בשיטת רבינו דאעפ"י דאין משלם קנס בשלא כדרכה ובהעראה, בכ"ז מצות עשה דולו תהיה לאשה איכא אף בשלא כדרכה, ומיושב בזה השמועה דפרק הבא ע"י דאמר אלא לאו שלא כדרכה כו' ולכן רבוותא בתוספות כתבו משמע דמשלם קנס דהוכחה גמורה ליכא. ולפ"ז מדוייק לשון הכתוב ונתן האיש השוכב עמה כו' ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה כו', וכמו דפירשו במדרש רבה פ' וישלח וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה, ויעוין רש"י יומא ע"ז ד"ה שעינה אותה, דעשה דולו תהיה לאשה איכא אף בשלא כדרכה, וכן מורה לשון רבינו ואכמ"ל ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:9:2
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:9:2](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/1:9:2)

**והמגורשת מן הנישואין ועדיין היא נערה בתולה כו':**
**הכס"מ** כתב מדאין לה טענת בתולים נלמד דאין לה קנס, ובירושלמי מבואר בפ"ק הלכה ב' וד' בזה"ל, א"ר יודן וכי בקנס הדבר תלוי הרי בוגרת אין לה קנס כו' הרי בתולה מן הנשואין יש לה קנס וכתובתה מנה, וזה להיפוך מדברי רבינו וכבר הרגישו מפרשי הירושלמי בזה. אמנם הירושלמי לטעמיה, דשם אמר איזוהי בתולה מן הנשואין אמר ר"י כל שנכנסה לחופה ועידיה מעידין עליה שלא נבעלה, אמר ר"י הדא אמרה נשא אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין זה מקח טעות להפסידה מכתובתה מנה, הרי דסובר שבחזקת בתולה היא כיון שעדיה מעידין שלא נבעלה ולכך יש לה קנס אע"ג דאין לה חינא ומשום זה כתובתה מנה, בכ"ז קנס לא שייך לחינא ויש לה קנס, אבל בתלמודן ג"כ רצה להוכיח מהא דעדיה מעידין שלא נבעלה דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין זה מקח טעות, ומשני רב אשי בעלמא לעולם אימא לית לך ושאני הכא שהרי כנסה ראשון ופירש רשב"א הובא בשיטה מקובצת שלא דקדקו העדים לראות היטב שלא נבעלה ואיננה בחזקת בתולה וכן כתב רבינו שם, ולכך כיון דלאו בחזקת בתולה הויא דין הוא דאין לה קנס וברור, ועל כרחין רבינו מפרש כן, דאין לומר דמפרש שהרי כנסה ראשון ואיהו לא סמיך דעתיה על עדים כדפירשו בתוספות, או דכיון דלית לה חינא כדאמר בירושלמי תו לא חייש אף אם נמצאת בעולה ולא הוי טעות במקחו אף אם סבר שלא נבעלה, דהא רבינו השמיט כל האוקימתא דקידש ובעל לאלתר ועיין לח"מ שם שפירש דלרב אשי דלאו בחזקת בתולה היא לא חייש שמא תחתיו זינתה רק נבעלה מבעלה ועדים הוא דלא אשגחו ולא דקדקו היטב וא"כ תו ודאי דאין לה קנס לרב אשי ודוק:
**ולכאורה** רציתי לומר בטעם רבינו שפטר המגורשת מן הנשואין מקנסא משום דאיהו סבר כפי המבואר במכילתא ובירושלמי הובא בשם תני ר' ישמעאל (והמכילתא ייחסוה לר' ישמעאל) כסף ישקול כמהר הבתולות מגיד שהוא עושה אותן עליו מוהר ואין מוהר אלא כתובה כד"א הרבו עלי מהר וכו', ולכן כתב לעיל פ"א ה"ג כותב לה כתובה כשאר הבתולות, ועיין משל"מ דאישתמיטתיה זה, ולפיכך בתולה מן הנשואין שאין לה חינא ואין כותבין כתובה ומוהר לבתולה זו תו אין קנס, ור' יודן אפשר דאזיל בשיטת הברייתא שהובאה פרק האיש מקדש (דף מ"ו) שצריכה הימנו קדושין ומוהר אקדושין קאי יעו"ש. אך א"כ הא מוכת עץ ג"כ לרבנן בטלה חינא דילה ומטעם זה אין לה כתובה מאתים ואמאי סבר רבינו דמוכת עץ יש לה קנס כמו שפרט רק עשרה, ושאר הבנות יש להן קנס כמוש"כ בפרק ב' ה"ט, וע"כ מחוורתא כדפרישית וכן העיקר, ועיין משל"מ פי"א מהלכות אישות בד"ה זאת תורת העולה כו' ע"ש ודוק, ועין בשו"ת המיוחסות סימן קמ"ב בזה.
**(נ"ב.** ולפי מה שפירשתי שיטת רבינו אתי שפיר פשט המשנה דף מ' יתומה שנתארסה ונתגרשה כו' האונס חייב כו' דאף שהיא יתומה ולא תפסי בה קדושין מן התורה אלא מדעת עצמה וחזינא דרצונה הי' להנשא מ"מ חייב האונס בקנס ולא אמרינן דהיא כבר הכינה עצמה לזה ובחזקה שהרגילתו כמו שמטעם זה במגורשת מן הנשואין פטור מלשלם גם בושת ופגם כמוש"ב אבל מי שיש לה אב הלא ביד אבי' וברצונו תלוי לקדשה ופשיטא דחייב והגמ' דייק על מה דתני והמפתה פטור כמוש"ב בתוס' ודו"ק).
**ולפ"ז** א"ש טעם רבינו בפ"ב הלכה ט' דמגורשת מן הנשואין אין לה בושת ופגם, ולכאורה סותר דבריו שם הלכה ח' שאף בנבעלה כדרכה השני משלם בושת, ולכאורה כש"כ הוא, השתא היכי דכבר נבעלה דרך זנות משלם בושת כש"כ היכי דנבעלה דרך נשואין. ולפ"ז נראה דסובר רבינו כיון שכבר נבעלו מרצונם כמו מגורשת מן הנשואין שנבעלה לבעלה וגיורת ושבויה ומשוחררת שבחזקת שנבעלו מדעתן תו חזקה שהכינו מדעתן לזה וכמו שביאר רבינו טעם דהיוצא עליה ש"ר אין לה קנס בסוף פ"ב, ולכך בהלכה ח' שנבעלה שלא מדעתה לא שייך זה ויש לה בושת ופגם כמוש"ב:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:11:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/1:11:1)

**היתה בתולה זו אסורה על האונס וכו' הר"ז לוקה ואינו משלם קנס שאין אדם לוקה ומשלם:**
**רבינו** פסק כר' יוחנן, ובגמרא פליגי עולא דסובר לפום מסקנא דתלמודא דגמרינן גז"ש תחת תחת מן תחת אשר ענה, דהיכי דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקי לא לקי אפילו התרו בו, ור' יוחנן סבר דהך תחת אשר ענה מבעי לכדאביי, ועולא נפ"ל מדרבא ונתן האיש השוכב וכו' וא"כ הא לפ"ז סבר רבא כעולא דממון משלם מלקי לא לקי, ובפרק השוכר אה"פ אמר בחוסם פרתו ש"ח ודש בה, דלוקה ואינו משלם רק לצאת יד"ש, וכבר הקשו זה רבנן בתוספות יעו"ש דרכם בזה. והנראה דהא דאמר ור' יוחנן מ"ט לא אמר כעולא אף דאין אדם דן גז"ש אלא א"כ קבלה מרבו, הכא חזינן דנתקבלה למידרש בכמה דוכתי בבכור וכי"ב כמו שפירשו בתוספות. והנה נתבונן דמאי פריך אע"ג דבכל מקום ילפינן גז"ש תחת תחת, הכא לא מסתבר למילף גז"ש זו, דנחזי אם ממונא לקולא, הלא הקשו בתוספות איך נימא דנידון בקלה אטו אתגורי איתגר, ותירצו דרחמנא חס אממונא דנחבל, וזה שייך רק בממון, אבל בקנסא הלא אינו משלם נזק שהגיע להנערה, דע"ז משלם פגם וצער, רק קנסא הוא ואי מודה מיפטר, ואיך נאמר דאם אנס נערה ממזרת משלם ממון דקילא ואם בעל בוגרת ממזרת לוקה, אטו בשביל שהיתה נערה אתגורי מתגר אתמהה, וכי תימא דרחמנא חס אממונא, וא"כ סוף סוף משלם בושת ופגם או צער ואינו לוקה משום דאין אדם לוקה ומשלם מכדי רשעתו ותו משלם קנסא ג"כ, זה אינו, דאטו ליכא קנסא לחודא כמו בפתה חרשת או שוטה דליכא רק קנס לחודא, ואם היתה ממזרת ישלם קנס ויפטר ממלקות אטו איתגורי איתגר, ואע"ג דהך קרא דתחת אשר ענה באונס קא מיירי, מ"מ אם מדריש הך גז"ש דתחת תחת דאם הוא מחייבי לאוין משלם תו אף במפתה ג"כ דגמרינן חדא מחבריה בגז"ש, עיין ריש פרקין, לכן לא מסתברא כאן למידרש גז"ש:
**אולם** נחזי לריש לקיש דסבר דבכ"מ דלוקה ואינו משלם שוה מלקות למיתה, דאף אם לא אתרו ביה ג"כ לא משלם, דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין והיינו בממון אחר בהדי מלקות אף לעולא כמו שפירשו רבנן בתוספות לקמן (דף ל"ה) בד"ה מתניתין כמאן מוקי לה, א"כ לק"מ הא איתגורי מיתגר, דאדרבא חמירא ליה טפי, דאם הוה אמר רחמנא דבועל הממזרת לוקה ואינו משלם, אז אם לא אתרו ביה היה מפטר מתשלומין דשוגג דחיוב מלקות הוי פטיר ליה מתשלומין, כמו בממון אחר בהדי מלקות [דלא הוי מפיק ליה רחמנא מהך כללא דכדי רשעתו אף בשוגג ג"כ] לכן קאמר רחמנא דמעיקרא לא רמי עליה רק חיוב ממון והגם דהיכי דאתרו ביה איתגורי מיתגר בכ"ז היכא דלא אתרו ביה צריך לשלם ממון וזה נכון, א"כ תו שייך למילף גז"ש תחת תחת דממונא משלם בחייבי לאוין וא"כ הא דפריך ר' יוחנן מ"ט לא אמר כעולא קאי אליבא דהך צדדא דממונא לחומרא, אבל לצדדא דממונא לקולא תו קיי"ל כר' יוחנן וליכא למילף גז"ש להא מילתא מחובל בחבירו דישלם ממון, תמן חס רחמנא אממונא דנחבל, אבל הכא גבי אונס דעל קנסא קאי קרא אטו איתגורי מיתגר, ורבא סבר דממונא לקולא וסבר כר' יוחנן לענין ממון אחר בהדי מלקות, דאם לא אתרו ביה משלם ממון, א"כ אין הילפותא רק אם אתרו ביה וא"כ אין סברא למילף מחובל בחבירו דתמן חס רחמנא על ממונא דנחבל, משא"כ הכא אטו איתגורי מיתגר, ולכן סבר דכ"מ דאיכא ממון ומלקות אף מדבר אחד ג"כ לקי ולא משלם, וזה ענין נכון:
**ויש** לעיין בסוגיין דפריך אלמא קסבר עולא כל היכי דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם כו' מנא ליה לעולא הא, גמר מחובל בחבירו כו' מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים כו', פירוש, לכן נידון בממון דחמירא טפי ממלקות, ופלא הלא תו מאי פריך מנא ליה לעולא הא, אלא מאי בעית למימר, דילקה ולא ישלם, האם אתגורי מתגר, אם אנס אשה דעלמא משלם קנס דהוא ממון דחמירא טפי, ואם בא על ממזרת ג"כ ילקה ולא ישלם ונידון בקלה וכן הקשה בשיטה מקובצת, ויתכן לומר דאין ה"נ דאם בא ואנס אשה כשרה חייבתו התורה קנסא, ואם היא מחייבי לאוין או מחייבי כריתות לא חייבתו התורה קנסא ולא שייך כאן איתגורי מיתגר, כמו דחזינן לרשב"מ דאינו חייב קנס רק על מי שראוי לקיימה, אף דהכא הוא מצד הדין דאין אדם נידון בשתי רשעות את אומר כן, בכ"ז חזינן דאין זה מהזרות. אמנם כן יתכן להקשות, אם לא אתרו ביה יהא נידון בממון דחמור, ואם אתרו ביה יהא נידון במלקות דקילא טפי. אמנם לריש לקיש דסבר דאף אם לא אתרו ביה ג"כ יהא פטור שפיר מקשי דילמא דמי לממון אחר בהדי מלקות ובכה"ג לא חייביה רחמנא. ולפ"ז א"ש בפשיטות הא דאמר ור' יוחנן מ"ט לא אמר כעולא דאם ממון לחומרא אם לא התרו ביה יתחייב בחמור בממון ואם התרו ביה יהא נידון במלקות דקיל, אך בממון אחר ג"כ קשה אם נימא דממונא לחומרא אמאי לקי ולא משלם אטו אתגורי מתגר, לכן נראה ברור דהך קושיא דאטו אתגורי מתגר לא מצאנו רק בגוונא דסנהדרין דבא על חמותו או אשת איש שנידון הוא מצד שחטא לאביו שבשמים, וכן הא דמקשו תוספות אתגורי מיתגר, היינו בחובל בחבירו אם חבל פחות משוה פרוטה לוקה ואם חבל שוה פרוטה ישלם, שבשניהם החטא לחבירו אטו מיתגר, אבל במקום שנידון על דבר שלחבירו ודבר שלשמים, אע"ג דאם אנס נערה כשרה משלם, בכ"ז היכי דבא על ממזרת שחטא לשמים תו לא מחיל ליה רחמנא במה שיצא י"ח לחבירו וגבי דיליה, ובזה מסולק דברינו הקודמים ודוק:
**וראיתי** להגהות אשר"י ב"ק בפרק כיצד סימן ט"ו, אבל בשאר ארבעה דברים לא מחייב אלא במזיד או בשוגג קרוב למזיד, ע"ז נכתב בצדו [כגון שלא התרו] וכוונתו פשוט, דהא דרבי רחמנא בחובל בחבירו לשלם אף כשהתרו בו, הוא דוקא במקום דמשלם נזק דנזק משלם ואינו לוקה, אבל במקום דליכא תשלומי נזק רק ד' דברים לחודא והתרו בו לוקה ואינו משלם בחובל כמו בכל מילי בתורה. ולפ"ז הא דמוכיח לקמן מקרא דאם יקום כו' דכתיב תמן רק שבתו יתן ורפא ירפא, היינו במקום דאיכא נזק דאינו לוקה משום תשלומי נזק דמשלם ואינו לוקה, וכמו דרבא גופיה מוקי הך קרא דשבתו יתן ורפא ירפא במקום נזק בריש החובל פ"ה: עי"ש. ולכאורה תלי זה בהנך לישני דאם אמרינן ממונא לחומרא אפשר דרק בנזק לחודיה גלי קרא דמשלם, אבל בד' דברים דקילי דאינו משלם בשוגג, ה"ה דאינו משלם בהתרו בו ונידון במלקות דקילי, אבל אם נאמר ממון לקולא א"כ כש"כ דמשלם ד' דברים, דמה נזק דחמיר דמשלם בשוגג, אפ"ה בהתרו בו משלם ואינו לוקה, כש"כ בד' דברים, אבל לפי מה שפירשו בתוספות א"ש, דהא קשה א"כ איתגורי מתגר דבשהכהו פחות מש"פ לוקה, ובשהכהו שוה פרוטה משלם, וצ"ל כמו שכתבו התוספות דרחמנא חס על ממון דנחבל, ולכן בנזק דמשלם אפילו בהזיק את שורו וממונו שהזיק לכן חס רחמנא על ממוניה, אבל ד' דברים דאינו משלם בשוגג זולת גבי אדם לא הקילה לו התורה משום שלא יפסיד הניזק הד' דברים, ושפיר לוקה ואינו משלם, וזה נכון ובחידושי על תורה חזקתי דבריו ממכילתא על קרח דונקה המכה יעו"ש פירוש נכון בס"ד: