## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden Chapter 2

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 2:11:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/2:11:1)

**והאונס שוטה או חרשת משלם צער בלבד אבל המפתה את כולן פטור מכלום:**
**מפורש** בגמרא (דף ל"ב), והאיכא בושת ופגם, בשוטה, והאיכא צערא, במפותה, ומש"כ אבל המפתה פטור מכולם, הוא, אף דהיא חרשת או שוטה מ"מ מהניא מחילתן, או משום דכיון דהיא מפותה, אין לה צער, וכן הוא, דאם יש לה אב אמאי לא ישלם צער, ורק משום דמפותה אין לה צער אף דהיא חרשת ושוטה. אולם ממה דפטר בממאנת מוכח דסובר דאף קטנה מהני מחילתה היכי דאין לה אב, ורבנן בתוספות פליגי עליה עיין (דף ל"ה ע"ב) ד"ה ולא פתוי למאי דמוקי לה בנערה כו' הא אי הוה מוקי לה בקטנה ניחא דאין בידה למחול, וכן פירשו בדף מ"ב ריש פרק נערה ד"ה לאביה נמי פשיטא, אולם מצאנו חבר לרבינו והוא רש"י בדף ל"ב. ד"ה שוטה לא גרסינן דבפקחת נמי אין שום חיוב ממון כו' וא"כ הוי ליה טפי לאקשויי דאם היא שוטה אין מחילתה כלום וחייב לשלם לה קנס וסוגיין אזלא למ"ד שוטה יש לה קנס, וע"כ דסבר דלשיטת הגמרא דילן [דלא כהירושלמי] ע"כ אינו מטעם מחילה רק משום שמוסרת גופה לו ואיך שייך בזה קנס ובושת ופגם והיא נהנית מבעילתו ונמסרת אליו, ועיין בדברי רמב"ן בחידושיו:
**ונבאר** שיטת רבינו מה שצריך פירוש, בהקדם נבאר הסוגיא דעל משנה דנערה שנתארסה ונתגרשה דאמר ורע"ק אשר לא אורשה כו' אלא מעתה נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה ה"נ דלעצמה אלא לגמרי ה"נ לגמרי א"ל רע"ק כו' להקיש ולדון הימנו גז"ש כו' ורע"ק מאי חזית כו' אימא בתולה לגז"ש ואשר לא אורשה פרט לנערה כו' והסוגיא צריכה ביאור. ונראה פירושה עפ"י מה שנקדים להבין דברי הירושלמי בזה, ז"ל, מאי טעמא דריה"ג אשר לא אורשה ורע"ק עד שלא נתארסה נותן לאביה נתארסה נותן לעצמה, ע"ד דרע"ק נערה כו' בוגרת נותן לעצמה בתולה כו' מוכת עץ נותן לעצמה שנייא היא דכתיב נערה נערה כו' בתולה בתולה כו' לית כתיב אשר לא אורשה אשר לא אורשה אלא מלמד הימנו לגז"ש, ופירושו ע"פ ששנינו בספרי פרשת תצא סימן רמ"ד, יאמר בתולה באונס ולא יאמר במפתה ומה אונס חמור אינו חייב אלא על בתולה, מפתה הקל א"ד שלא יהא חייב רק על בתולה, ומשני דהוינא אמר או חילוף ומה מפתה הקל הרי הוא חייב על בתולה ושאינה בתולה אונס חמור לא כש"כ, והלא נאמר בתולה באונס שיכול אין לי להוציא אלא שלא יהא נותן לאביה אבל נותן לעצמה ת"ל בתולה בתולה פרט לבעולה שלא יתן לה כלל ואח"כ אמר כן בנערה, דמנא ידעינן דבוגרת לא יתן כלל מדכתיב תרי זימני הנערה, היינו מונתן לאבי הנערה, ומפתה ידעינן מקו"ח, וזה שאמר הירושלמי שנייא היא דכתיב [בתולה בתולה] היינו מדכתיב ב' פעמים חד באונס וחד במפותה [נערה נערה] שני פעמים באונס להורות דאינו נותן לגמרי במוכת עץ ובוגרת, ורק באשר לא אורשה פליגי ריה"ג ורע"ק, דריה"ג דריש דיאמר חד פעם באונס ואנא ידענא מפתה בקו"ח, ולמה כתב במפתה ע"כ להורות, דבנתארסה ונתגרשה פטור לגמרי, ורע"ק דריש דהא דכתיב חד מיותר היינו לגז"ש, וזה הפלפול מפורש בספרי ונשנה בקוצר בירושלמי. ובזה יובן דברי הגמרא דילן, ורע"ק אשר לא אורשה לאביה, הא אורשה לעצמה אלא מעתה נערה ולא בוגרת כו' ה"נ דלעצמה אלא לגמרי [פירוש מדכתיב שני פעמים בתולה ונערה כדאמר בספרי] ה"נ לגמרי דהא כתיב אשר לא אורשה שני פעמים באונס ומפתה ומיותר במפתה ע"כ להורות דאינו נותן כלל קנס באורשה ומשני א"ל רע"ק האי לא אורשה מבעי ליה לכדתניא וכיון דמבעי ליה לגז"ש א"כ תו דרשינן מפשטא דקרא הא אורשה לעצמה, ולכך פריך הגמרא אימא בתולה לגז"ש כו' כיון דאיכא לאוקמי לגז"ש תו הוה מצינן לפרש כפשטיה הא בעולה לעצמה וא"ש:
**אולם** נתבונן לפי מה דסבר רע"ק במשנתנו דקנסה לעצמה א"כ סבר דפשטא דקרא ממעט שאינו נותן לאביה, הא לעצמה משלם קנס ולא סבר דהוי דומיא דמפתה דאינו משלם קנס לגמרי דאם של עצמה הוי ג"כ אין לה דהא אחילתה דמדעתה קא עביד [או דסבר דמיעוט אשר לא אורשה קאי גם בקטנה, ובקטנה משלם קנס דהיא לאו בת מחילה הוי אף במפתה ומצינן למידרש הא אורשה לעצמה] וג"כ לא סבר דהוי דומיא דנערה דאתמעט מדכתיב תרי זימני נערה דלגמרי פטור, א"כ קשה גם בבעולה נימא כן דבתולה לא ממעט רק שבבעולה אינו נותן לאביה רק לעצמה, ואם תקשה יכתוב באונס ולא יכתוב במפותה, אז הוי אמינא דבמפתה שכיון שבא עליה מדעתה, בין בבתולה בין בבעולה יתן קנסא לאביה קמ"ל קרא דדוקא בתולה ולא בעולה אף במפתה, ודברי הספרי מצינן לפרש, דפשטיה דקרא משמע לגמרי דמהיכא תיתי נאמר דנותן לעצמה, כיון דקרא לא מיירי רק בבתולה מנא לן לחדש בעצמנו, דבבעולה נותן קנס לעצמה רק אם לא הוי כתיב במפתה הייתי דן בקו"ח מהמפתה דכתיב סתמא בין בתולה בין בעולה, ואמינא קרא כדכתיב, דמפתה אף בבעולה נותן לאביה [דלעצמה ליכא תשלומין כלל במפתה] ובאונס כתיב בתולה להורות דבבעולה נותן לעצמה, וזה מסתברא משום דמפתה דהיא עבדה מדעתה, כל הזכות לאביה בכל אנפי, אבל כיון שכתוב גם במפתה בתולה, תו נקטינן כפשטיה דבעולה אינו נותן כלל כיון דלא נזכר דין דבעולה למיהב לה קנס מנא את מחייבו, אבל לרע"ק דמשנתנו קשה א"כ מנא לך לחייבו באורסה ונתגרשה כיון דבכה"ג לא מדכר רחמנא קנס וצע"ג:
**ואפשר** לומר דמסברא אית ליה דאין לפרש המיעוטים רק לשלא יתן לאביה דבאופנים שהיא בתולה ונתארסה ונתגרשה, הקנס לעצמה, אבל למפטריה לגמריה לא, רק בבתולה ולא בעולה אית הכרח למדרש דלגמרי מעטו רחמנא, דא"ת דכוונת התורה הא בעולה לעצמה כמובן הפשוט, א"כ לכתוב רחמנא דוקא במפתה ולא באונס, ואנא ידענא מקו"ח השתא במפתה כשהיא בעולה לעצמה, כשהיא אנוסה דעבר על דעתה ולא פשעה כלל מבעי דבעולה קנסה לעצמה ולא לאביה, ואם תאמר דהוינא אמרי או חילוף, מה אנוסה בין בתולה בין בעולה נותן קנס לאביה מפותה לא כש"כ, וע"כ הך בתולה ממעט לגמרי במפותה דלא יהיב כלל, זה אינו כיון שבידינו לומר, דפירושו כאופן המסתבר והתורה סמכה על הקו"ח באונס לדון ממפתה, לא הוינא מחליף הדין להוציא קרא דבתולה ממובנו המסתבר, אבל בספרי אמר שפיר, דאם הוה כתוב רק באונס לחוד לא הוה ילפינן גם מפתה בקו"ח ולומר דע"ז סמכה התורה, רק הו"א או חילוף לפרש הא בעולה לעצמה כמובנה המסתבר, אבל בקרא דאשר לא אורשה מפרשינן כפשטיה דאורסה לעצמה, וזה אינו רק לשיטת הירושלמי דקנס אינו ברשותה למחול, או לשיטת רבנן דתוספות, דבקטנה לאו בת מחילה הוי, וקרא דמפתה מיירי גם בקטנה מצינן לפרש במפתה הא בעולה לעצמה והוה ידענא אנוסה בקו"ח:
**אבל** לפ"ז אין צורך כלל לדחוק דלק"מ, דבאמת לא כתיב במפתה כלל שיתן לאביה רק כסף ישקול כמהר הבתולות ולמי לא כתיבא, וע"כ ידענא מקו"ח דאונס שעבר על דעתה נותן לאביה, מפתה לא כש"כ, וא"כ הא ידעינן דבעולה לגמרי אימעטא, דאם תאמר דנותן לעצמה, לכתוב רק באונס לחוד, ואנן מנא לן במפתה דנותן להאב, רק מקו"ח מאונס, וא"כ נאמר דיו במפתה להיות כאונס, מה אונס בבעולה לעצמה אף במפתה כן, והוי א"ש הא דלא נקיט במפתה למי יתן [אם הוי כתוב סתמא ולא הוה כתיב בתולה] דיש דינים חלוקים, בבתולה לאביה ובעולה לעצמה, וע"כ הא דכתיב במפתה להורות דאינו נותן כלל, משא"כ אשר לא אורשה מבעי ליה לגז"ש, אבל לשיטת רבינו דליכא במפתה תשלומין לעצמה דגם קנס מחלה ואפילו בקטנה, א"כ ע"כ התשלומין דכתיב במפתה הוא רק לאביה, וא"כ הדרא קושיין לדוכתה, וזה קושיא עצומה לשיטת רבינו ורש"י אבות העולם:
**ויתכן** לומר בדעת רע"ק דסבר דבבתולה מסתברא למידרש הא בעולה לגמרי לא, דאיפה מצאנו דהבעילה תוציא מרשות אב והיא לכל מילי ברשות אביה כמו שהיתה קודם שנבעלה רק אבדה חנה, וכן מוכת עץ וכה"ג אסור בה, ומסתברא טפי לומר דלא חששה תורה לקנסו על פגמה, מלומר דהוציאתה תורה מרשות אביה לענין קנס, אבל בנתארסה ונתגרשה דמצאנו אירוסין מוציאה מרשות האב דהא רע"ק סבר במכילתא ומייתי ליה בקדושין דף י"ח דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחרי אישות, חזינן דנפקא מרשותו, בהא מסתברא דגם לכסף קנסה דרשינן הא נתארסה אעפ"י שנתגרשה לעצמה. אולם זהו פלפול חדש ואמנם פשטא דקראי מורה כשיטת רבינו, דלכך לא כתבה תורה במפתה למי יתן דמסברא ידעינן דלאביה, דאי לעצמה הא מחלה, וכן א"ש מיעוט דלא אורשה לרע"ק במפתה דלא כתיב תשלומין למי ניתן כלל ולא שייך מיעוט דלא אורשה, דכל מה דכתיב בפרשה שייך ג"כ באורסה ונתגרשה, והא דבלא אורסה לאביה ובאורסה לעצמה הוא ענין חוצי דלא נכתב כאן בפרשה, וע"כ כרבינו דבמפתה כיון דלעצמה באורסה ונתגרשה תו פטור לעולם וליכא תשלומין כלל, והא דבבתולה ממעטינן לגמרי הוא מדכתיב כסף ישקול כמהר הבתולות, ומדקרי לקנס מהר בתולות, ואם הוה אמינא דבבעולה ומוכת עץ נותן לעצמה, הרי אינו מהר בתולות דאף כשהיא בעולה נותן, והך דכמהר בתולות קאי על אנוסה והוא כמהר בתולות באונס וכמו שפרש"י וזה נכון:
**וצ"ע** היטב למאן קאי הסוגיא ריש פרק אלו נערות דאמר שיתא קראי כתיבי כו' נערה כו' אי לרע"ק לא מצי קאי דהא איהו יליף גז"ש מאשר לא אורשה ולריה"ג לא קאי דאיהו דריש בספרי הני תרי פעמים נערה ותרי פעמים בתולה למעט שלא יתן כלל, ודוחק לומר דכל הפלפול דספרי קאי אילו לא נאמרה גז"ש, השתא דנאמרה גז"ש לא צריך ומחד קרא ממעטינן לגמרי, ואפשר דסוגיא דריש פירקא קאי לר' שמעון ולר"א דסברי ביבמות פרק הבא ע"י (דף נ"ט) בתולה שלימה משמע, א"כ מבתולה לחודא ממעטינן בעולה ובוגרת וא"כ תרי לגופייהו, הוא תרי בתולה חד באונס וחד במפתה, ולמעט שלא יתן כלל כדדריש בספרי, ובתולה תליתאה הוא לגז"ש, וג' נערה הוא לחייבי לאוין וח"כ ולדאביי. ועיין תוספות שמה, וה"א דהבתולות לא מייתר כלל דכיון דדריש לגז"ש א"כ מוכרח למיכתב בה"א והוא ה' הידיעה כמהר הבתולות דכתיב באונס, וכן ללמוד מהר בתולות ממפתה דבשקלים, לכן אמר שיתא קראי כתיבי דלפירוש המפרשים קשה א"כ הוי שבעה קראי בתולה דכתיב באונס, וזה ישר:
**ויש** להקשות, א"כ לר"א מפיק ג"ש מקרא דכמהר הבתולות, ולקמן קאמר דר' אלעזר בשיטת רבו רע"ק אמרה דאמר בנתארסה ונתגרשה דיש לה קנס וקנסה לעצמה, וא"כ מאי עביד במאי דכתיב תרי זימני אשר לא אורשה ויש ליישב והבן, ואחרי כתבי כ"ז ראיתי באסיפת זקנים הרבה דרכים בזה. אך לא הביאו הירושלמי וספרי והנלע"ד כתבתי בס"ד:
**והנה** בירושלמי מייתי ברייתא, תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס דברי ריה"ג, ובבלי מייתי קרא דאם מאן ימאן. והנה ברייתא דתלמודין הוא במכילתא גבי קרא דאם מאן ימאן, והך קרא דירושלמי מדרש בספרי יעו"ש, וכפי הפשוט תרתי קראי חד לאונס וחד למפתה, דבתרווייהו חייב במפתה ובאונס, וצ"ע הא יתומה מפותה אחילתה דמדעתא קא עבדא, וצ"ל או כשיטת ירושלמי דקנס אינה יכולה למחול או בקטנה דלאו בת מחילה הוי. אולם לדעת רבינו דקנס יכולה למחול ואף בקטנה פטור במפותה היכי דהוי שלה בעידן ביאה צ"ע, וצ"ל דאין ה"נ, דע"כ הך קרא דמאן ימאן מיירי שבא עליה עד שלא מת אביה ואח"כ מת אביה דבעידן דבא עליה הא לא היה שייך הקנס אליה ובכה"ג פסק רבינו הלכה ט"ו דהרי הן של עצמה, ולמאי דס"ד דריב"א בדף מ"ד דהך קרא כתיב ביתומה ממש, או דהוי סבר כהירושלמי, או דאם אינו ענין למפתה תן ענין לאונס וכמו שכתב רמב"ן במלחמות. וצ"ל דלא ידע דרשה דתחת אשר ענה דכתיב באונס דמרבה מיניה בספרי, ולפי שיטת הבבלי דקנס מפותה מחלה, מיושב שפיר דרשת הספרי תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס, דאם הואי מפותה בלא ענוי, אז אינו משלם קנס דהא אחילתה ורק משום דענה משלם קנס לעצמה:
**ויש** לנו להביא עוד ראיה ממשמעות סוגיא אחת דקטנה לאו בת מחילה הויא וכשיטת החולקים על רבינו, דבגמרא שקיל וטרי טובא בהך דתני הממאנת אין לה קנס ופתוי, וקשה טובא אמאי תני אין לה פתוי הלא כיון דמפותה היא ואין לה אב הלא קא מחלה ליה ולא בעי לשלומי בלא טעמא דבחזקת בעולה היא, וכבר עמדו ע"ז בתוספות. ובאמת הוא פשוט, דהלא הגמרא שקיל וטרי טובא ורב ושמואל סברי בפרק האיש מקדש דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה גט ומיאון ומוכח משם מהא דמותיב רב כהנא דבלא שדיך צריכה מיאון לחודה עיי"ש בתוספות, וכן בנתקדשה וניסת שלא מדעת אביה, ואביה כאן, יש פוסקים בסימן ל"ז דצריכה מיאון, והגמ' מוקי שם משנה דריש יבמות וברייתא בכה"ג דצריכה מיאון בחיי אביה יעו"ש, א"כ נוכל לאוקמי גם ברייתא דכאן דתני הממאנת אין לה קנס ופתוי בנתקדשה וניסת שלא לדעת אביה לכל חד כדאית ליה, או באין אביה כאן, או באביה כאן ושתיק [ובכ"ז סבר הגמרא דכשהיא גדולה לא מצית למאן, וכמו דמוקי הגמרא משנתנו דיבמות בכה"ג יעו"ש] ובכה"ג לא מצית למחול קנסה דהוי לאביה. אך לפ"ז קשה טובא להני אמוראי דלא ס"ל דרב ושמואל ולדידהו אינו צריך מיאון כלל בחיי האב וכן שיטת רבינו והרי"ף ועיין רא"ש שם, ואיך מוקים למתניתא דילן דתני אין לה פתוי, ובזה נוכל לומר דאינהו סברי כרפרם דאמר מאי ממאנת הראויה למאן וקטנה היא ותו לאו בת מחילה הויא, אך זה טעות, דאם הפירוש קטנה הראויה למאן פירושו דיש לה אב, וראויה למאן אם אין אב, ולכן לא מציא היא למחול קנס דאבוה, ולכן פריך שפיר וליתני קטנה כיון דאף ביש לה אב מיירי, ולפ"ז נוכל לומר דלרב הפירוש בסוף פרק אלמנה ניזונית הממאנת הראויה למאן בקדשוה אחיה ואמה, אבל אם הוי תני קטנה הוי משמע אף בקדושי אביה יעוין בתוספות ד"ה רב תני קטנה יעו"ש, וזה מה שראיתי לבאר בזה בס"ד:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 2:15:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/2:15:1)

**מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה או עד שנשאת כו' הארבעה דברים או השלשה שלה:**
**שיטתו** כשיטת התוספות, דבושת ופגם דמיא לקנס שכולן שלה, אבל בזה חלוק עליהן, דשיטתן דכל מקום דקנס הוי שלה גם בושת ופגם שלה, וא"כ בנערה שנתארסה ונתגרשה דקנסה לעצמה גם בושת ופגם הוי שלה, ודעת רבינו דרק קנס לחודא הוי שלה, וטעמו דכל היכי דמגזה"כ הוי שלה ולא משום אפוקי מרשות האב וכמו בנערה שנתארסה ונתגרשה, דאם בא עליה ונתארסה הוי של אביה, רק דמגזה"כ הוי שלה, הוא דוקא בקנס לחודא לא בבושת ופגם, וכמו לריה"ג דאין לה קנס כלל, ודאי דבושת ופגם אית לה, אבל כאן דמשום אפוקי מרשות האב הוי כמו דקנס לעצמה כן בו"פ לעצמה. אולם הך דינא דנערה שנתארסה ונתגרשה דבושת ופגם הוי של אביה, למדו במפורש מירושלמי פ' אלו נערות הלכה ז' דאמר אלא מעתה אפילו במפותה כו' תיפתר שמחלה לו, ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו, פתר לה ביתומה ע"ש כל הסוגיא, דבושת ופגם הוי לאביה ולכך אינו שלה וחייב במפתה, אולם בהך דלא עמדה בדין עד שמת אביה, מורה קצת מן הירושלמי, דרק בקנס לחודא הוי של עצמה, לא בושת ופגם, דבריש פרק נערה שנתפתתה הלכה א' אמר, קנס מאימתי הוא מתחייב ר"י אומר משעה ראשונה, ר' יוסי אומר בסוף. מתיב ר' יוסי לר"י ע"ד דתימר משעה ראשונה והא תנינן לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה, פירוש, ואמאי לא זכו יורשין וע"כ דלבסוף זכה בהן, וזה דוקא בקנס דלא מתחייב בהודאתו רק בעדות וגמר דין וכדאמר רבא במכות פ"ק דף ה' וכן לענין תשלומי קנס כו' דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר חיובא הוי, אבל בושת ופגם דממון הוי ומתחייב בהודאתו, ודאי דמשעה ראשונה זכה בהן ואם מת הוי של בניו דלענין זה לא שייך הקישא, כמו דקיי"ל במודה ע"פ עצמו דפטור מקנס וחייב בבושת ופגם, וכן כתבו תוספות דף ל"ח: ד"ה יש בגר בקבר עיי"ש. אולם לפי מאי דמשני דנפ"ל מהא דתני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה כו' אפשר דעל בושת ופגם ג"כ קאי הקרא דנותן לעצמה:
**אולם** ראיה מוכרחת לשיטת רבינו, הוא ממשנה דפרק שבועת העדות שאנס איש פלוני את בתו או שפתה כו' הרי אלו פטורין, ופשטא דמשנה מורה דתובע להאב שבעל את בתו ופטור משום קם ליה בדר"מ, וכמו שחבל בי בני כו' והדליק גדישי בשבת, ומאן קא תבע ליה, אם נוקמא כשנתארסה ונתגרשה וכרע"ק דקנסה לעצמה וכמו שפירשו בתוספות, זה אינו, דהגמרא מוקי למשניות דשם בתבעו ממון בושת ופגם, ובו"פ הוי של אביה, [ואפילו אם הוי מוקים בקנס הוי קשה דבמפותה הא מחלה, ואפילו באחר נמי אינו משלם קנס דליכא למימר בקטנה, דשיטת רבינו דקטנה יכולה למחול ולית לה קנס במפותה], וע"כ דבא עליה כשהיא נערה ובגרה או ניסת דהוי של עצמה, וחזינן דבושת ופגם הוי ג"כ של עצמה, וז"ב וסעד חזק לשיטת רבינו ז"ל. ולפ"ז מיושב מה שהקשה בחידושי הלכות, דתיפוק ליה אפילו באחר ג"כ מאן תבע הא לא מציא הבת למיכתב הרשאה במידי דלא מטא לידיה, וזה לא משמע דהבת עצמה תובעת, דנקיט שאנס איש פלוני את בתו, ולפי מה שבארנו ניחא, דמיירי כשאנסה והיא נשאת דהוי של עצמה והדין הוא דילקח בהן קרקע ויאכל בהן הבעל פירות, דבכה"ג בעל קא תבע עבור הפירות שיהיה לו מזה כשיגבה ובכה"ג אין צריך הרשאה כמבואר חו"מ סימן קכ"ב בסמ"ע וש"ך סימן ל"ג ודוק היטב:
**ובהשגות** שם, א"א, במפותה אם מת האב למה שלה וכי יורשת אביה היא, והאמת בדעתו פירש המשל"מ, דסבר כהנך רבוותא דמפותה בכה"ג אין לה כלום דהא אחילתא דמדעתה קא עבדה, ולכאורה נראה דתליא בהא אם נאמר דקטנה מפותה יש לה קנס דלאו בת מחילה הוי [וכדעת תוספות] א"כ בכה"ג הא לא הוי מחילה, כיון דבעת הפתוי היה שייך לאביה, אבל לשיטת רבינו דאף בחרשת מפותה אין לה קנס כיון דמרצונה קא עבדה לאו בת קנס היא, א"כ הכא הא היא מצדה אין לה קנס, ואיך תזכה בהקנס ושפיר הקשה הראב"ד, (נ"ב. ולפ"ז אתי שפיר הא דאמר בגמרא יש בגר בקבר ופקע אב דאמאי כיון דאמר מקודם יש בגר בקבר ודבנה הוי אם כן אמאי לא ירית כאן אבי' מינה כמו בנה מתורת ירושה ועיי' מש"כ תו' ולפי זה אתי שפיר דזה הוי במפותה דמצדה הא אחילתה אלא שזכות האב הוא ששייך לו ולא מהני מחילתה אם כן כיון שבגרה קודם שעמד בדין פקע זכות האב ומתורת ירושה לא ירית ופשוט). וכן משמע קצת מהא דאמר בירושלמי ריש פ' נערה, קנס מאימתי הוא מתחייב כו' ר' יוסי אמר בסוף מתיב ר' יונה לר' יוסי משבגרה הרי הן של עצמה, ובוגרת יש לה קנס, א"ל מטינתא לההיא דתני ר"ח תחת אשר ענה לרבות שהיתה נערה ובגרה, ולכאורה נראה דאם הואי מפותה אין לה קנס בבא עליה כשהיא נערה ובגרה אח"כ, דהא אחילתא ומדעתה קא עבדה רק תחת אשר ענה דהיא אנוסה לכן יש לה קנס, א"כ מזה אדרבא ראיה דבתחלה יש לה קנס, דאם תאמר בסוף יש לה קנס, א"כ אמאי מפותה אין לה קנס, בכה"ג דהיתה נערה ובגרה, דבעידן דמסרה גופה הרי היתה של אביה. מובן הדברים מוכחא דמפותה אין לה קנס וכהראב"ד, ולפ"ז מוכיח שפיר דהא דמרבה רשב"י ונתן לנערה למת אביה, הוא דוקא תחת אשר ענה, הא במפותה אין לה קנס, וע"כ דכאן רבי דלענין זה מתחלה יש לה קנס, ולכך במפותה הא מחלה את גופא ומסרה לו מדעת, א"כ אפילו בבגרה חייב ודוק:
**אולם** נראה ראיה מוכרחת לרבינו מהא דתנן בשבועות בואו והעדוני שפלוני בא על בתו כו'. פשט הדברים מוכיחין דתובע שפלוני בא על בתו וחייב קנסא או בושת ופגם רק דקים ליה בדר"מ וכהדליק גדישו בשבת וכבר פירשתי דמוכחא דמיירי על כרחין באופן דבא עליה ונשאה או בגרה, דהקנס ובו"פ לעצמה. א"כ שם במשנה תני שאנס או פתה את בתו, חזינן, דבכה"ג גם מפותה זכתה בקנס ובו"פ שהם היו קודם הנשואין או הבגרות לאביה וזה ראיה עצומה לענ"ד לשיטת רבינו ז"ל ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 2:16:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Virgin Maiden 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/2:16:1)

**נאנסה או נתפתתה ואח"כ נתקדשה לאחר קנסה ושאר הדברים לאביה וכו':**
**בגמרא,** בעי מיניה רבא מאביי בא עליה ונתארסה מהו, ופירשו התוספות דלרע"ק דמשנתנו קא מיבעי ליה ולריה"ג לא מבעי ליה דהא דאין לה קנס לאו משום מיפק מרשותיה דאב אלא גזה"כ הוא דאין לה קנס, וא"כ בנתארסה אחר כך במה יופקע ממנה רשות האב ויהיה שייך הקנס לעצמה, ולכאורה נעלם מעיניהם הבהירות ירושלמי במקומו הלכה ד' בא עליה עד שלא נתארסה כו' ונתארסה יעו"ש דפשיט מהא דתני תחת אשר ענה לרבות את היתומה לקנס דברי ריה"ג, ואמר ר"א תיפתר שבא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה כו' הוא בא עליה עד שלא מת אביה כו' הוא בא עליה עד שלא נתארסה כו' הרי דלריה"ג מבעי ליה. אך זה הבל, דירושלמי קאמר בהלכה א' דלריה"ג דלא מצאנו שיהא חיוב קנס לעצמה ונתן לאביה דוקא, ה"ה דבא על היתומה פטור, ולרע"ק חייב בבא על היתומה וקנסה לעצמה, א"כ אפשר לריה"ג הא דפטור באנס נערה שנתארסה ונתגרשה, הוא משום דפקע זכות האב והוי כיתומה שאין לה אב ופטור מן הקנס, ולכן בנתארסה אח"כ מבעי ליה, אבל לגמרא דילן לקמן פרק נערה דדחי דברי ריב"ח דסבר כהירושלמי, ורבא גופיה לקמן מ"ד אמר דאף לריה"ג המוציא ש"ר על היתומה חייב, וה"ה בקנס דאף לריה"ג לאביה לאו דוקא, ומשלם קנס ביתומה לעצמה, א"כ הא דממעט לפטור קנס בנתארסה ונתגרשה, אין זה משום הפקעת זכותו של אב, דתהיה כיתומה ויהיה קנסה לעצמה ורק גזה"כ הוי א"כ מאי שייך למבעי בנתארסה אחר כך, במה יופקע זכות האב ובטח דמשלם קנס לאביה וזה פשוט וא"צ לפנים, רק מפני שהק"ע לא דק במח"כ לכן כתבתי ודוק: