## Or HaChaim on Deuteronomy Chapter 29

###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:1:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:1:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:1:1)

**וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳.** הֲגַם שֶׁעַד עַתָּה הָיָה מְדַבֵּר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, הוֹסִיף לְקַבֵּץ הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּרִים, כָּאָמוּר בְּסָמוּךְ ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם וְגוֹ׳ טַפְּכֶם״ וְגוֹ׳ (דברים כט:ט).

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**ויקרא משה אל כל ישראל, Moses called out to the entire Jewish people, etc.** Even though Moses had been addressing the whole Jewish people up until now also, he gathered the women and the children as well as the proselytes to prepare them for renewed acceptance of the covenant which is the subject of *Parshat Nitzavim.*


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:1:2
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:1:2](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:1:2)

**חסלת פרשת תבא**


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:9:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:9:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:9:1)

**אַתֶּם נִצָּבִים.** צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת מַאֲמָר זֶה. עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לְפָרֵט **רָאשֵׁיכֶם** וְגוֹ׳ **טַפְּכֶם** וְגוֹ׳ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר בְּדֶרֶךְ כְּלָל ״כֻּלְּכֶם״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם הַבְּרִית הַזֶּה, הֲלֹא בְּסָמוּךְ אָמַר ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית״ (דברים כח:סט), וְאִם רָצָה לִכְלֹל גַּם הָאָמוּר בְּפָרָשָׁה זוֹ בִּכְלַל הַבְּרִית, הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים הַדְּבָרִים וְיֹאמַר עַל הַכֹּל ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית״.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**אתם נצבים היום, "You are standing today, etc."** We have to analyse what these words are meant to tell us. Besides, why did Moses have to single out ראשיכם, טפכם, "your heads and your children," and did not simply say כלכם, "all of you?" Moreover, what was the reason for this covenant? Just a few lines ago (28,69) Moses had written: "these are the words of the covenant, etc." If Moses was anxious to include what is written in this portion in the covenant, he should have written this chapter sooner and everything would have been included in what are described as "the words of the covenant in 28,69."


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:9:2
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:9:2](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:9:2)

**וְנִרְאֶה** כִּי כַּוָּנַת מֹשֶׁה בִּבְרִית זֶה הוּא לְהַכְנִיסָם בְּעַרְבוּת זֶה עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל כָּל אֶחָד בְּעַד חֲבֵרוֹ לְבַל יַעֲבֹר פִּי ה׳, וְיִהְיוּ נִתְפָּסִים זֶה בְּעַד זֶה. וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״הַנִּסְתָּרֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ״ וְגוֹ׳ (דברים כט:כח), הֲרֵי שֶׁעַל הָעַרְבוּת מְדַבֵּר הַכָּתוּב. וְאֵין זֶה הַבְּרִית שֶׁאָמַר בְּסוֹף פָּרָשַׁת תָּבֹא, כִּי אוֹתוֹ בְּרִית הוּא עַל עַצְמָן, וְזֶה שֶׁיִּתְחַיֵּב כָּל אֶחָד עַל אָחִיהוּ הָעִבְרִי כְּפִי הַיְּכֹלֶת שֶׁבְּיַד כָּל אֶחָד.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
It appears that what Moses wanted with this new covenant was to make the Israelites responsible for one another in their מצוה-performance. Each Jew has to see to it that his fellow Jew does not stumble and commit sins. The proof that this is what Moses had in mind here is to be found in verse 28 of our chapter where the Israelites are relieved of their responsibility when the nature of the sin committed is one that is secret. The Torah emphasises הנגלות, "publicly committed sins," must be dealt with by ourselves. It is clear that that verse speaks of the mutual responsibility of one Jew for the conduct of another. Naturally, the degree to which we have to carry out this responsibility varies with our position in the community.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:9:3
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:9:3](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:9:3)

**וּמֵעַתָּה** בָּאנוּ לְהָבִין מַאֲמַר **אַתֶּם נִצָּבִים**, שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (רות ב:ה) ״הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים״ – לְשׁוֹן מִנּוּי. וְאָמְרוֹ **כֻּלְּכֶם** פֵּרוּשׁ, כֻּלָּם יֵשׁ עֲלֵיהֶם עֹל זֶה, כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶׁהוּא, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת נד:): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּכָל הָעוֹלָם נִתְפָּס עַל כָּל וְכוּ׳, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בִּבְנֵי בֵיתוֹ נִתְפָּס עַל וְכוּ׳. וְהוּא מַה שֶׁפֵּרַט הַכָּתוּב כָּאן וְאָמַר **רָאשֵׁיכֶם** וְגוֹ׳, שֶׁכָּל אֶחָד יִתְחַיֵּב כְּפִי מַה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ. **רָאשֵׁיכֶם** – הֵם הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּכֻלָּן שֶׁיְּכוֹלִין לִמְחוֹת בְּכָל יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ יִתְחַיְּבוּ עַל הַכֹּל. **שִׁבְטֵיכֶם** – כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט יִתְחַיֵּב עַל שִׁבְטוֹ. **זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם** – כָּל זָקֵן יִתְחַיֵּב עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ. **כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל** – הֵם הֶהָמוֹן, כָּל אֶחָד יִתְחַיֵּב עַל בְּנֵי בֵיתוֹ. לָזֶה הִפְסִיק הַכָּתוּב כָּאן וְסִדֵּר **טַפְּכֶם** וְגוֹ׳ בִּפְנֵי עַצְמָם, כִּי אֵלּוּ אֲחֵרִים נִתְפָּסִים עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם הָרְשׁוּמִים בַּפָּסוּק שֶׁלְּפָנָיו, כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁהוּא, וְאֵין הֵם נִתְפָּסִים עַל אֲחֵרִים, שֶׁהַטַּף אֵינָם בְּנֵי דַעַת, וְהַנָּשִׁים כְּמוֹ כֵן, הַגֵּרִים גַּם כֵּן אֵין לָהֶם לְהִשְׂתָּרֵר עַל יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות מה:) בַּפָּסוּק (דברים יז:טו) ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ״ וְגוֹ׳, כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה שָׂם עָלֶיךָ לֹא יִהְיֶה אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ וְלֹא גֵרִים, אֲבָל יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין עֲלֵיהֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה יג:): קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כַּסַּפַּחַת, וּפֵרְשׁוּהוּ לְפִי שֶׁאֵינָם מְלַמְּדִים אוֹתָם כְּכָל הַצּוֹרֶךְ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁנִּתְפָּסִים עֲלֵיהֶם.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
Let us now understand the meaning of the words: "you are standing here today." We may best understand this by referring to Ruth,2,5 נצב על הקוצרים, "the one standing over the reapers." The word in Ruth means "the one appointed over the reapers." Moses added the word כלכם, "all of you," to make plain that the mutual responsibility with which he charged each member of the people applied to one and all. We have been taught in *Shabbat* 54 that anyone who is in a position to protest a sin being committed by a fellow Jew, and who does not exercise his power of protest will be considered as an accessory to that sin. Some people's authority extends to their entire city whereas others may have authority to do this only within the walls of their own houses. Every Jew is responsible in the parameter where he can enforce his will. **ראשיכם** refers to the highly placed individuals in society. Such people share in the responsibility of the conduct of the whole nation. **שבטיכם** refers to heads of tribes, whereas **זקניכם ושוטריכם**, refers to heads of households, "your elders and law enforcement officers." Finally, **כל איש ישראל**, every man of this people possesses some influence over other members of his household. At this point the Torah interrupts before continuing with its reference to children, women, and proselytes. They are listed separately as they are the ones who will **not** become accessories when they do not admonish fellow Jews about their duties to perform the commandments. Children are not culpable as they do not understand the meaning of sin. How could they be expected to call their elders to order? The same applies to the women. Proselytes most certainly cannot be expected to call to order Jews who are natural born Jews. Our sages explained in *Yevamot* 45 that Deut. 17,15 שום תשים עליך מלך, is restrictive and means that only a fellow Jew may be appointed **over you.** However, we know from *Niddah* 13 that there is an obligation for Jews to call proselytes to order, and that Jews who fail to do so may find themselves culpable as accessories if the proselyte commits a sin.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:9:4
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:9:4](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:9:4)

**עוֹד** רָמַז בְּאָמְרוֹ **אַתֶּם נִצָּבִים** וְגוֹ׳ לִפְנֵי ה׳, לְפִי שֶׁכָּל שֶׁהוּא מְרֻחָק מֵהַקְּדֻשָּׁה קוֹמָתוֹ נְמוּכָה וְרֹאשׁוֹ שְׁפָלָה (בראשית רבה יב,ו), לָזֶה אָמַר כִּי לִהְיוֹת לִפְנֵי ה׳ נִצְּבוּ וְנָשְׂאוּ רֹאשָׁם.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
Something deeper hinted to in the meaning of the words **you all standing...** is that all those who are distant from holiness (transgressors), their 'standing' is lowly and their heads are sullen; however for THIS it is written 'you all standing...' to be standing in front of Hashem--to be before Hashem...[even they] should stand and raise their heads!


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:11:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:11:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:11:1)

**לְעָבְרְךָ בִּבְרִית וְגוֹ׳ וּבְאָלָתוֹ.** טַעַם אָמְרוֹ **וּבְאָלָתוֹ** וְלֹא הִסְפִּיק ״בִּבְרִית״, יִתְבָּאֵר בְּהָעִיר עוֹד לָמָּה מֵעִיקָרָא הֻצְרַךְ לִבְרִית וְלֹא הִסְפִּיק גְּזֵרַת מֶלֶךְ בְּמוֹרָא הָעֳנָשִׁים הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה. אָכֵן טַעַם הַדָּבָר הוּא לְפִי שֶׁתָּבֹא הַסְּבָרָא לָאָדָם לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה אַחַת וְהוּא שֶׁיִּמְרֹד בָּעִקָּר וְיֵעָנֵשׁ עֹנֶשׁ אֶחָד עַל עֲבֵרָה אַחַת, וְיוֹתֵר נָכוֹן הוּא לוֹ מֵהֱיוֹת מוֹדֶה בַּה׳ וּבְתוֹרָתוֹ וְיִתְחַיֵּב עַל ל״ו כְּרֵתוֹת וְכַמָּה מִיתוֹת וְעוֹנָשִׁים, אֲשֶׁר עַל כֵּן נִתְחַכֵּם ה׳ וְהֶעֱבִירָם בִּבְרִית לְחַיְּבָם עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, וּבֵאֵר הַשְּׁבוּעָה שֶׁהוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, וְאִם יַעַבְרוּ וִיבַטְּלוּ אֶחָד מֵהֶם תָּבֹא עָלָיו הָאָלָה הַכְּתוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ **בִּבְרִית** וְגוֹ׳ **וּבְאָלָתוֹ**, וּמֵעַתָּה הֲגַם שֶׁיַּחְשְׁבוּ לִכְפֹּר בָּעִקָּר לֹא יַסְפִּיק לָהֶם עֹנֶשׁ אֶחָד עַל עָוֹן זֶה וְיִתְחַיְּבוּ עַל כָּל עָוֹן וְעָוֹן כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**לעברך בברית…ובאלתו, "for you to enter (pass) into the covenant…and His curse" (if need be).** The reason Moses added the word ובאלתו, "and His curse," will become clearer when we have explained the need for the covenant. Why was the Torah not satisfied with all the admonitions and curses which have already been recorded in the Torah? Some clever people who want to escape the cumulative curses and punishments recorded in chapter 28 may decide to commit a single transgression, such as violating the Sabbath or the laws of idolatry and to thereby become guilty of only a single one of all these penalties seeing that those laws are considered the cornerstones of Judaism. Such people prefer this to first accepting the authority of G'd and the Torah which would make them potentially liable to as many as 36 penalties of *Karet.* Moses acted astutely when he persuaded these people to accept upon themselves the covenant so that in the future they would be liable for each transgression separately. The oath (curse) would apply if any of these people deliberately flouted the laws he had undertaken to observe as a result of embracing this covenant. Once they had done this, even the intention of violating a fundamental law of Judaism would not safegaurd them against becoming culpable for each transgression separately.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:12:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:12:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:12:1)

**לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ וְגוֹ׳.** פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַרְבּוֹת בָּעֳנָשִׁים וּבָאָלוֹת הוּא לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ לוֹ לְעָם, וְלֹא תִּכְפְּרוּ בּוֹ כִּי תִּפְחֲדוּ מֵעֹצֶם הָאָלוֹת אֲשֶׁר תִּתְחַיְּבוּ שֶׁתִּכְפְּרוּ בֶּאֱלֹהוּתוֹ, וּבָזֶה תִּתְקַיְּמוּ לְעַם ה׳.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**למען הקים אותך היום, "In order to establish you today," etc.** The reason Moses makes the Israelites potentially liable for many penalties is to make certain they would be G'd's people and would be afraid of sinning due to the terrible curses of which the Torah warns potential sinners.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:12:2
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:12:2](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:12:2)

**עוֹד** יִרְצֶה לָתֵת טַעַם לִבְרִית הָעַרְבוּת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: ״לָמָּה יַעֲשֶׂה ה׳ כֹּה לַעֲבָדָיו לְהַכְבִּיד עֻלָּם לְחַיְּבָם בְּמַעֲשֵׂה הַזּוּלַת?״ לָזֶה אָמַר כִּי אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה, לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ לוֹ לְעָם, פֵּרוּשׁ, שֶׁזּוּלַת זֶה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִים לַאֲחוֹרֵיהֶם, הַיּוֹם יִפְשַׁע אֶחָד בְּקַלָּה וּלְמָחָר בַּחֲמוּרָה, וְהָיוּ נִשְׁמָטִים מֵעֲדַת הַקְּדֻשָּׁה מְעַט מְעַט עַד שֶׁיִּפְשַׁע יִשְׂרָאֵל מִהְיוֹת עַם ה׳, וּבְמַה שֶׁעֲשָׂאָם עֲרֵבִים יִתְּנוּ לֵב לְעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וְיִתְקַיְּמוּ לְעַם סְגֻלָּה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה ה׳ אֵינוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתֵנוּ לַהֲקִימֵנוּ.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
Another meaning why Moses wrote down all this may be so that people would not complain why G'd makes them responsible for the conduct of their peers. It is difficult enough to keep all the commandments without having to worry about everybody else keeping them too. This is why Moses said that G'd's intention in all this is for the benefit of the Jewish people, enabling Him to establish the Jewish people as His people. If not for this new commitment, some Israelites would backslide starting with minor sins and eventually becoming guilty of the commission of serious sins. Ultimately, the Israelites would forfeit their status as G'd's people. G'd initiated this mutual responsibility to act as the guarantee that such backsliding would not occur.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:13:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:13:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:13:1)

**וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְגוֹ׳ כִּי אֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳.** קָשֶׁה לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְלֹא אִתְּכֶם״ וְגוֹ׳ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ ״אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ״ וְגוֹ׳ שֶׁהֵם אוֹתָם שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם ״וְאֵת אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, וּמוּבָן הַדָּבָר שֶׁלֹּא אִתָּם לְבַדָּם הוּא כּוֹרֵת וְגוֹ׳. אָכֵן כַּוָּנַת הַכְּתוּבִים הוּא שֶׁבָּא לְחַיְּבָם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם הַבְּרִית וְהָאָלָה וְעַל זַרְעָם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם, וְהוּא אָמְרוֹ **וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם** פֵּרוּשׁ לְחַיֵּב אֶתְכֶם לְבַד אֲנִי כּוֹרֵת אֶלָּא בֵּין אוֹתָם שֶׁהֵם עִמָּנוּ בֵּין אוֹתָם וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא ״אֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ וְאֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אָנֹכִי כּוֹרֵת״ לֹא הָיָה נִשְׁמָע אֶלָּא שֶׁה׳ מְחַיֵּב גַּם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם אֲבָל אֵינוֹ מְחַיֵּב אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ עוֹמֵד שָׁם עַל זַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, וּמֵאָמְרוֹ ״לֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם״ גִּלָּה כַּוָּנָתוֹ שֶׁבָּאָלָה עַצְמָהּ שֶׁכּוֹרֵת עִם הָעוֹמְדִים שָׁם מוֹסִיף לְחַיְּבָם עַל הַדּוֹרוֹת. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא **לֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם** אֲנִי מְחַיֵּב עַל הָאָמוּר אֶלָּא אַף עַל דּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם, וְזֶה לֹא הָיָה נִשְׁמָע אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא ״אֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ וְאֵת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אָנֹכִי כּוֹרֵת בְּרִית״, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהֵם דִּבְרֵי ה׳ עַל הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם לֹא שֶׁיִּתְחַיְּבוּ הָעוֹמְדִים שָׁם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם בְּעַד הַבָּנִים.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**ולא אתכם לבדכם…כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, "Not only with you alone, but both with those who are present here today as well as with those who are not here today."** Why did Moses have to spell out "and not with you alone?" Would it not have sufficed to write "the ones who are here today, as well as the ones who are not, etc.?" This would have made it clear that the covenant was not made exclusively with the people present at that time! However, the whole intention of these verses is to obligate the people present at this time to commit their offspring to observe the Torah, forever. In order to make this plain the Torah had to write: "not with you alone, etc." Had the Torah written only the second half of the verse I would have known that future generations are obligated to observe the Torah; I would not have known, however, that those present were charged with seeing to it that their offspring kept the Torah. By writing the words: ולא אתכם לבדכם, the Torah makes it unmistakably clear that not only the obligation to keep the Torah applied to the generation present, but even the obligation to see to it that their children would also do so.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:15:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:15:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:15:1)

**כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם וְגוֹ׳.** צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה דָּבָר נוֹתֵן הַכָּתוּב טַעַם ״כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם״, וְרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא טַעַם לְהָאָמוּר אַחֲרָיו בְּסָמוּךְ ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם״ וְגוֹ׳, וְהוּא קְצָת דֹּחַק לְהַקְדִּים טַעַם לְמַה שֶׁעָתִיד לוֹמַר אַחֲרֵי כֵן. וְאוּלַי שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּסֵדֶר זֶה לְהָעִיר דָּבָר אֶחָד, וְהוּא כִּי לְפִי שֶׁהִצְרִיכָם הַכָּתוּב לְהִכָּנֵס לְחַיֵּב עִמָּהֶם גַּם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, יֹאמַר הָאוֹמֵר שֶׁשּׁוּרַת הַדִּין מְנַגֶּדֶת הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי אֵין חָבִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו (כתובות יא.), וְלֹא תוֹעִיל קַבָּלָה זוֹ שֶׁיְּקַבְּלוּ הָאָבוֹת עַל הַבָּנִים. לָזֶה אָמַר **כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם** וְגוֹמֵר **וַתִּרְאוּ** וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ רְאִיתֶם שֶׁאֵינָם אֶלָּא שֶׁקֶץ וְתוֹעֵבָה, וּמֵעַתָּה אֵינְכֶם אֶלָּא זוֹכִים לָהֶם לְרַחֲקָם מִתּוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם וְלִבְחֹר בֵּאלֹהִים חַיִּים, וִיכוֹלִין אַתֶּם לְחַיְּבָם כְּמוֹתְכֶם. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לִקְרוֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם וְגִלּוּלֵיהֶם, לוֹמַר שֶׁיָּדְעוּ וְהִשְׂכִּילוּ הַשְׁפָּלָתָם וּמְאִיסוּתָם.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**כי אתם ידעתם, "For you know, etc."** We need to analyse why the Torah suddenly provides this rationale for what it legislates in this paragraph. Nachmanides wrote that this is the introduction to what follows "so that there not be amongst you a root flourishing with wormwood, etc." I consider this explanation a little forced. It is not the custom of the Torah to write the reason for its legislation before writing the legislation itself. Perhaps the verse may be understood differently. Inasmuch as what is being legislated here is something unique, i.e. obligating unborn generations to observe a code of conduct over which they have never been allowed to make a decision, as had their ancestors at Mount Sinai, this requires an unusual approach. We have a rule in *Ketuvot* 11 that "one cannot hold a person responsible for committing a wrong which he had never been aware of." According to this principle the acceptance by the parents of the obligation to keep the Torah would not be binding on the children at all. This is why the Torah adds: "for you are aware what your life was like before you became G'd's people and received the Torah, etc." In other words, the Torah is reminding us that it is a privilege to be G'd's people, to keep the Torah, etc. This is not comparable to imposing duties and restrictions on your children. The purpose of a life filled with מצוה-observance is to avoid the pitfalls of the abominations and detestable idols the Egyptians were captive to. Moses tells the people present that inasmuch as they know all about this they also know that what is being asked of them is to confer benefits rather than restrictions on their children and children's children.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:17:1)

**פֶּן יֵשׁ בָּכֶם וְגוֹ׳ לָלֶכֶת לַעֲבוֹד וְגוֹ׳.** כָּאן הִזְהִיר הַכָּתוּב עַל מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁמַּזְהִיר כְּאָמְרוֹ ״פֶּן״ עַל אֲשֶׁר לְבָבוֹ פוֹנֶה לָלֶכֶת לַעֲבוֹד וְגוֹ׳:

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**פן יש בכם…ללכת לעבוד, "lest there be amongst you ….to go and serve the gods, etc."** In this verse the Torah warns against the mere intention to practice idolatry, making the person doing this culpable. The operative word is **לבבו פונה, "his heart turns, etc.**


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:2
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:2](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:17:2)

**פֶּן יֵשׁ בָּכֶם וְגוֹ׳ שֹׁרֶשׁ וְגוֹ׳.** צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא הַשֹּׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְגוֹ׳, אִם חוֹזֵר לַאֲשֶׁר לְבָבוֹ פוֹנֶה וְגוֹ׳ הָאָמוּר בְּסָמוּךְ לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם״ פַּעַם שְׁנִיָּה, אֶלָּא הָיָה לוֹ לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וְגוֹ׳ שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה אֲשֶׁר לְבָבוֹ״ וְגוֹ׳. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַדְּבָרִים עַצְמָן שֶׁל **שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה** וְגוֹ׳, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵינוֹ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, אֶלָּא שֹׁרֶשׁ. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת בְּרָכָה זוֹ שֶׁמִּתְבָּרֵךְ זֶה הַשֹּׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ בִּלְבָבוֹ בַּמֶּה מִתְבָּרֵךְ. עוֹד אָמְרוֹ ״לֵאמֹר״. עוֹד נְתִינַת טַעַם זֶה שֶׁאוֹמֵר ״כִּי בִּשְׁרִירוּת״ וְגוֹמֵר, וּמַה הוּא אָמְרוֹ ״לְמַעַן״ וְגוֹמֵר?

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**פן יש בכם**, what precisely is this "root flourishing with gall and wormwood?" If these words refer to the previous statement where the Torah describes when this person's "heart turns to go and serve idols," the words פן יש בכם should not have been repeated. The Torah should have written something of this order: פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה…שרש פרה ראש ולענה. Furthermore, what is the meaning of the words "a root of wormwood?" Apparently the Torah does not speak about wormwood and gall but about a root. How does the Israelite who plans to engage in idolatry "bless himself in his heart?" Besides what is the point of the word לאמור in this verse? What does the Torah mean with the words: "for I will walk in the path my heart sees fit," in verse 18?


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:3
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:3](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:17:3)

**אָכֵן** כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לְבַל יַחְשֹׁב אָדָם בְּדַעְתּוֹ לְהָקֵל מֵעָלָיו עֹל הָעֹנֶשׁ, וְיִסְבּוֹר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עָוֶל בָּזֶה, אֶלָּא מִשְׁתַּדֵּל בְּשִׂכְלוֹ לְבַל יִתְחַיֵּב בְּכָל הַקְּלָלוֹת, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ לַעֲבֹר פִּי ה׳ גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר הַכָּתוּב **פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה**, פֵּרוּשׁ שֶׁעַתָּה אֵינוֹ אֶלָּא שֹׁרֶשׁ, וּמוֹדִיעַ שֶׁמִּמֶּנּוּ יִפְרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
The basic idea underlying this verse is to warn the Israelite that anyone who attempts to get away with none or only minor punishments by only thinking about sinning but not actually violating any of the Torah's commandments will be disappointed. The Torah tells such a person that at this particular stage of his thinking he is merely a root, Le. harmless in itself; however, the outgrowth of this root will be gall and wormwood. This is why, in the first instance, the Torah speaks of פן יש בכם **שרש** פורה ראש ולענה, "it is first and foremost a root from which unexpected plants will grow."


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:4
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:4](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:17:4)

וּפֵרַשׁ הַכָּתוּב מַה הוּא הַשֹּׁרֶשׁ וְאָמַר ״וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה״, אָמַר **וְהָיָה** לְשׁוֹן שִׂמְחָה כִּי יִשְׂמַח בְּשָׁמְעוֹ שֶׁהַדָּבָר חִיּוּבוֹ הוּא מִצַּד הָאָלָה שֶׁזֶּה יַגִּיד שֶׁזּוּלַת הָאָלָה לֹא יִתְחַיֵּב, **וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ** יִבְטַח שֶׁלֹּא תָבֹא עָלָיו הַקְּלָלָה בְּסִבַּת לְבָבוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, **לֵאמֹר** פֵּרוּשׁ יֹאמַר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי כִּי בִּשְׁרִירוּת וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁיַּשְׁבִּיעֵם מֹשֶׁה וְיַעֲנֶה אָמֵן הוּא יְבַטְּלֶנּוּ בְּלִבּוֹ, וְהָעִקָּר בִּשְׁבוּעָה הוּא הַלֵּב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאָמַר (שבועות כו.) ״הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה״ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ וּפִיו שָׁוִים, וְכָל שֶׁמְּבַטֵּל בְּלִבּוֹ הֲגַם שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו אֵין אָנוּ הוֹלְכִים אֶלָּא אַחַר מַחְשֶׁבֶת הַלֵּב, וְהוּא אָמְרוֹ **כִּי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי אֵלֵךְ** כִּי הָעִקָּר שֶׁתָּלוּי בּוֹ עִנְיַן הַשְּׁבוּעָה הוּא הַלֵּב וְלָזֶה כִּנָּה לוֹ הַשְּׁרִירָה, וּבְמַה שֶׁלֹּא יְקַבֵּל הַשְּׁבוּעָה בְּלִבּוֹ לֹא יִתְחַיֵּב כָּל הָעֹנֶשׁ הָאָמוּר בֵּין עַל עַצְמוֹ לֹא יִתְחַיֵּב אֶלָּא עֹנֶשׁ עֲבֵרָה אַחַת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, בֵּין הַבָּנִים בָּנָיו לֹא יְחַיְּבֵם בְּכֹחַ שְׁבוּעָתוֹ, בֵּין בְּעִנְיַן הָעַרְבוּת עַל הַזּוּלַת, וְהוּא אָמְרוֹ **לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה** פֵּרוּשׁ ״סְפוֹת״ לְשׁוֹן כְּרִיתָה, וּפֵרוּשׁ ״רָוָה״ הוּא כִּנּוּי לְרִבּוּי, וּ״צְמֵאָה״ הוּא כִּנּוּי לְמוּעָט, וְהַכַּוָּנָה שֶׁמִּתְחַכֵּם לִכְרוֹת רִבּוּי הָעֹנֶשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ מוּעָט בְּמַה שֶׁמְּבַטֵּל בְּלִבּוֹ הַשְּׁבוּעָה.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
The clever Israelite who looks for devious ways to escape the curses of which the Torah warns first blesses himself in "his heart." This means that he says to himself that merely contemplating sins is not so bad. This is why the Torah uses the words והיה בשמעו. We have explained repeatedly that the word והיה always has a joyful connotation. This Israelite says to himself that as long as he only contemplates sinning, he is not guilty of anything. This contributes to his joy. The Torah puts the record straight telling such an individual that if he thought he could cancel the oath Moses committed him to **before** accepting it even if he had answered "Amen", this would not help him. We have learned in *Shavuot* 26 that when it comes to oaths one's mouth and one's heart must act in unison, and that if someone makes up his mind to invalidate the words of an oath he will utter, only his intention commits him, not his words. When Moses speaks of שרירות לבו, he describes a person who uses the loophole we just quoted to escape culpability. Not only that, but למען ספות הרוה את הצמאה, "in order to add the watered to the thirsty," i.e. to benefit from the blessings G'd will shower upon the Torah-observant people. The word ספות is related to כריתה, an end. The word רוה is an alternative for רבה, "increase." The word צמאה describes something small, insignificant. The Israelite intends to limit or totally cut off any punishment by cancelling the oath Moses wants him to undertake.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:5
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:5](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:17:5)

**וְדָבָר** זֶה קְרָאוֹ מֹשֶׁה ״שֹׁרֶשׁ״, שֶׁמִּמֶּנּוּ יִפְרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה. הַטַּעַם כִּי כְּלוּם עִקַּר טַעַם הַשְּׁבוּעָה הוּא, כְּדֵי שֶׁבָּזֶה יִתְחַזֵּק נֶגֶד הַמַּחְטִיא, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קיט:קו) ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה״, וּכְמַעֲשֵׂה בֹּעַז שֶׁנִּשְׁבַּע לְיִצְרוֹ (במדבר רבה טו:טז). וְלָזֶה אָדָם שֶׁחוֹשֵׁב מַחְשָׁבָה זוֹ הוּא פִּתּוּי בְּחִינַת הָרַע, שֶׁמַּשְׁרִישׁ בּוֹ שֹׁרֶשׁ רַע, כְּדֵי שֶׁאַחַר כֵּן יִהְיֶה נָקֵל לְהַשְׁרִישׁ בְּמֵעָיו שֹׁרֶשׁ רֶשַׁע לְהַתְעִיב מַעֲשָׂיו, וְיֹאמַר אֵלָיו: כְּלוּם הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, אַתָּה לֹא נִשְׁבַּעְתָּ, קוּם עֲשֵׂה לְךָ אֱלֹהִים וַעֲשֵׂה אֲשֶׁר תִּתְאַוֶּה עֲשׂוֹת.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
This kind of conduct is what Moses calls שרש, from which eventually will sprout gall and wormwood. Normally, the justification of swearing an oath is to make it a bulwark against the temptations of the evil urge. David referred to such an oath in Psalms 119,106 when he said: "I have firmly sworn to keep Your just social laws." Our sages in *Ruth Rabbah* credit Boaz with having sworn such an oath to resist the temptation to sleep with Ruth before they were married. The person whom Moses refers to in our paragraph uses an oath to establish a circumvention of the law. This is much worse than merely not answering "Amen" when required to do so. Moses considers this the root of all the evil that will develop from such an attitude.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:6
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:6](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:17:6)

**וְקָרָא** לַמַּעֲשֶׂה הָרָע ״רֹאשׁ וְלַעֲנָה״, לְצַד שֶׁהָעֲבֵירוֹת טַעְמָם רֹאשׁ וְלַעֲנָה, וְהוּא סוֹד טִפָּה מָרָה שֶׁבְּחֶרֶב מַלְאַךְ הַמָּוֶת (עבודה זרה כ:), שֶׁתִּתְהַוֶּה מֵעֲבֵרוֹת הָאָדָם, בְּסוֹד ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״ (ירמיה ב:יט), וּלְהֵיפֶךְ בְּמַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּסוֹד ״טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה׳״ (תהלים לד:ט).

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
The Torah singles out such a person for worse punishment than that in store for people who accepted the covenant but who violate it from time to time.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:7
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:7](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:17:7)

**וְיִיחֵד** הַכָּתוּב עוֹנֶשׁ לָזֶה יָתֵר עַל הַמְּקַבְּלִים הַבְּרִית, וְאָמַר ״לֹא יֹאבֶה״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁה׳ מִדָּתוֹ הִיא לִמְחוֹל וְלִסְלוֹחַ לַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁמְחַלִּין פָּנָיו כַּיָּדוּעַ, זֶה הָאִישׁ ״לֹא יֹאבֶה ה׳״‎. אָמַר לָשׁוֹן זֶה ״לֹא יֹאבֶה״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁה׳ יַהֲפוֹךְ בּוֹ רְצוֹנוֹ שֶׁסּוֹלֵחַ וְלֹא יֹאבֶה לִסְלוֹחַ. וְהַיּוֹצֵא מִדָּבָר זֶה כְּשֶׁלֹּא יֹאבֶה ה׳ סְלוֹחַ לוֹ, הוּא ״כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה׳״. אָמְרוֹ ״אָז״, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיֶּחֱטָא אַחַר כָּךְ שֶׁפָּרָה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, אָז בִּמְקוֹם שֶׁחָשַׁב לְהָקֵל עָנְשׁוֹ, וְנַהֲפוֹךְ הוּא שֶׁיֶּעְשַׁן אַף ה׳ וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**לא יאבה ה׳ סלוח לו "G'd will not be willing to forgive him;"** Although it is one of G'd's major attributes to pardon and forgive man's sins, the kind of devious scheming person described here does not qualify for G'd exercising this attribute. As a result of G'd's unwillingness to forgive such a person, He will punish him with all the severity at His command once such a person has translated sinful thoughts into sinful deeds. He will be subjected to all the curses written in the Torah.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:8
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:8](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:17:8)

**וְנִמְצָא** כִּי מִלְּבַד שֶׁלֹּא הִרְוִיחַ כְּלוּם בְּמַחְשַׁבְתּוֹ הָרָעָה, שֶׁהֲרֵי כָּל הָרָעָה תְּבוֹאֶנּוּ, עוֹד לוֹ שֶׁתִּרְבֹּץ בּוֹ כָּל הָאָלָה, מַה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ כֵן אִם יְקַבֵּל הַשְּׁבוּעָה עַתָּה, שֶׁהֲגַם שֶׁיִּתְחַיֵּב בָּהּ בְּבוֹא עָלָיו הָרַע וְיִקְרָא אֶל ה׳ יִסְלַח לוֹ, וְלֹא תִרְבֹּץ בּוֹ כָּל הָאָלָה, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה מַה שֶׁעָלָיו וְקִבֵּל הָאָלָה עַתָּה, אֶלָּא שֶׁהִתְנַצַּח מִיִּצְרוֹ יְרַחֲמֵהוּ עוֹשֵׂהוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אָדָם הַבְּלִיַּעַל שֶׁיְּבַטֵּל הַשְּׁבוּעָה עַתָּה בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא מַקְשֶׁה עַצְמוֹ לָדַעַת וְגוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:9
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:17:9](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:17:9)

**וְהִנֵּה** הֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בָּאִישׁ הַהוּא, הוּא הַדִּין מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט, וּכְמוֹ שֶׁגִּלָּה הַכָּתוּב לְבַסּוֹף כְּאָמְרוֹ (דברים כט:כא) ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְגוֹ׳ וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִיא״ וְגוֹ׳, הֲרֵי כִּי לֹא לְאִישׁ אֶחָד יִחֵד עֹנֶשׁ הָאָמוּר, אֶלָּא גַּם לְרַבִּים אֲשֶׁר יָזְמוּ כָּכָה.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
Even though the Torah refers here to האיש ההוא, "that man," the same applies to a family or tribe which conduct themselves in the same manner.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:20:1)

וְאָמְרוֹ **וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.** דַּע כִּי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְסוּדָתָם בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ תַּחַת הַשָּׁמַיִם, בְּסוֹד ״הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי״ (ישעיה סו:א), וְהַנְּשָׁמוֹת הֵם חֲצוּבוֹת מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהָבֵן:

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**ומחה ה׳ את שמו מתחת השמים, "and G'd will blot out his name from under the heaven."** Remember that the root of the souls of all the Israelites originates in a sacred part of heaven, immediately below the throne of G'd.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:2
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:2](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:20:2)

**וּכְבָר** יָדַעְתָּ סוֹד הַשֵּׁם כִּי הוּא הַנְּשָׁמָה, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, וְאָמַר הַכָּתוּב עַל הַמִּשְׁתָּרֵר בִּלְבָבוֹ ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ״, שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ, מִשָּׁרְשָׁהּ, שֶׁהוּא תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וְזוֹ הִיא כְּרִיתוּת הַנֶּפֶשׁ מִשָּׁרְשָׁהּ.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
In this instance, a unique instance, the Torah threatens that in spite of the sacred origin of his soul, it will be utterly blotted out in retribution for the devious plan to be parasites and to benefit from the blessings granted to the Torah-observant majority while at the same time violating all the commandments.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:3
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:3](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:20:3)

וְאָמְרוֹ **וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה.** קָשֶׁה, אַחַר שֶׁמָּחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ מַה מָקוֹם לְהַבְדָּלָה? אָכֵן לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ כִּי כָל נִשְׁמוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֹׁרֶשׁ אֶחָד לָהֶם, כְּאָמְרוֹ (ישעיה ס:כב) ״נֵצֶר מַטָּעַי״, וּכְמוֹ שֶׁרָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה ד:ו) בְּפָסוּק ״וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ״ (שמות א:ה), שֶׁהֲגַם שֶׁהֵם שִׁבְעִים קְרָאָם נֶפֶשׁ, לְצַד בְּחִינַת הַשֹּׁרֶשׁ. לָזֶה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ״, בֵּאֵר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט עָלָיו חֵלֶק הָרַע לְאַבְּדוֹ לָאִישׁ הַמִּשְׁתָּרֵר בְּלִבּוֹ עַד שֶׁיַּבְדִּילוֹ ה׳, וְיַגְבִּיל הַחֵלֶק שֶׁיִּשְׁלוֹט בּוֹ הָרְצוּעָה רָעָה, כִּי הַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת תִּקָּרֵא רָעָה. וְכֵן הִיא מִדַּת ה׳ כְּשֶׁנָּתַן רְשׁוּת לַמְחַבֵּל מַגְבִּיל לוֹ מָקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁלוֹט בּוֹ. וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה רָבָא (תענית כד:) כְּשֶׁהִטְרִיחַ לַה׳ כִּבְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת נֵס שֶׁצִּוָּה עָלָיו אָבִיו לְבַל יִישַׁן בִּמְקוֹמוֹ וְשָׁלְטוּ הַמְּחַבְּלִים בְּמִטָּתוֹ וְלֹא חוּץ מִמֶּנָּה, וְהוּא מִטַּעַם זֶה עַצְמוֹ.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**והבדילו ה׳ לרעה, "And G'd will single him out for misfortune, etc,"** This seems a paradox. After the soul of the person has already been blotted out, how can G'd separate it from other souls? We may have to understand this in connection with Isaiah 60 that all the Jewish souls originate in the same place as we have been told by *Vayikra Rabbah* 4,6 on Genesis 46,26 where all the 70 souls of the family of Jacob are described as כל הנפש, "the whole soul" (singular), as opposed to the souls of Esau which are described in the plural (Genesis 36). When the Torah writes that "G'd will blot out his **name** from under the heaven, this means that G'd will not take action against this man and consign him to the forces of the קליפה which is here called רעה, "evil," until He has separated his soul. This "separation" implies certain restrictions G'd imposes on the forces of the קליפה concerning the soul of this person. G'd makes it a point to always set some limits on the forces of destruction though He Himself allocated to these forces the parameters within which they may operate. We have quoted an example of such restrictions placed on the forces of destruction when Rava's father warned his son not to sleep in his bed in order not to be killed by these forces ( *Taanit* 24).


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:4
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:4](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:20:4)

וְאָמְרוֹ **״מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״.** לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִסְתַּבֶּכֶת עִם כָּל הַשְּׁבָטִים, לָזֶה יַבְדִּילֵהוּ מִכֻּלָּם לְבַל תַּגִּיעַ רָעָתוֹ לְזוּלָתוֹ.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**מכל שבטי ישראל, from all the tribes of Israel.** Seeing that a Jewish soul has an affinity to all the tribes, G'd has to separate this person's soul from all the tribes lest the evil which befalls it will have negative repercussions on those tribes.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:5
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:20:5](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:20:5)

**אוֹ** יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״וְהִבְדִּילוֹ״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁאַחַר שֶׁיִּמְחֶה ה׳ אֶת שְׁמוֹ שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ, יַבְדִּילוֹ לָרְצוּעָה הָרָעָה, לְהֻמּוֹ וּלְאַבְּדוֹ בְּכוֹסוֹת הַמָּרִים אֲשֶׁר מוּכָנִים לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״כְּכֹל אָלוֹת״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁהָרָעָה שֶׁיִּשְׁלֹט ה׳ עָלָיו, הִיא רָעָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הָאָלוֹת אֲשֶׁר נִתְחַכֵּם הוּא לְהִמָּלֵט מִמֶּנָּה.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
Alternatively, the word והבדילו may mean that after G'd has wiped out the name of this person, i.e. his soul, from under the heaven, He will transfer it to a spiritual region reserved for destroying such souls. **ככל האלות, "like all the curses, etc."** this means that the רעה, "evil" in store for this soul will include all the curses mentioned in the Torah thus far.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:21:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:21:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:21:1)

**וְאָמַר הַדּוֹר וְגוֹ׳ וְרָאוּ וְגוֹ׳.** קָשֶׁה לָמָּה הִקְדִּים הָאֲמִירָה לָרְאִיָּה, שֶׁעָלֶיהָ הֵם אוֹמְרִים, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְרָאוּ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְגוֹ׳ וְהַנָּכְרִי וְגוֹ׳ וְאָמְרוּ״ וְגוֹ׳, וּמַה גַּם שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״וְאָמַר״ וְגוֹ׳ שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר אַחַר כָּךְ ״וְאָמְרוּ״ וְגוֹ׳. עוֹד לָמָּה הִתְחִיל לְדַבֵּר לְשׁוֹן יָחִיד וְגָמַר אוֹמֶר ״וְאָמְרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם״?

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**ואמר הדור האחרון..וראו את מכת הארץ, "The later generation will say,…when they see the destruction and the conflagration, etc."** Clearly, the Torah envisages that such punishment will not be something isolated. Why does the Torah mention the **reaction** by a later generation viewing the destruction of the Holy Land **before** mentioning the fact that they have seen it? The Torah should have written: "the later generation will see what destruction happened to this country and they will ask what caused it." Besides, the word ואמר is totally superfluous here seeing the Torah repeats in verse 23 that "they will say" i.e. all the other nations who came face to face with the destruction in the Holy Land. Furthermore, why did the Torah begin the verse in the singular, i.e. ואמר, only to switch to the plural, i.e. ואמרו כל הגוים, "and all the nations will say?"


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:21:2
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:21:2](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:21:2)

**וְנִרְאֶה** שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן״ שֶׁהֵם בְּנֵיכֶם, וְהֻצְרַךְ לְפָרֵט לְפִי שֶׁיֵּשׁ דּוֹרוֹת מֵהָאֻמּוֹת, וְלֹא הוּא בִּלְבַד אָמַר אֶלָּא גַּם ״הַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ נָכְרִי הַסָּמוּךְ וְגַם הַבָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, וּכְאִלּוּ אָמַר ״וַאֲשֶׁר יָבֹא״ וְגוֹ׳ ״וְרָאוּ״ פֵּרוּשׁ הַנָּכְרִים הָהֵם קָרוֹב וְרָחוֹק ״אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳. ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם״, גַּם הֵם נוֹסָף עַל מַאֲמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן ״בְּנֵיכֶם״ וְגוֹ׳ ״עַל מֶה עָשָׂה״ וְגוֹ׳. וְהִזְכִּיר ״וְרָאוּ״ בַּנָּכְרִים וְלֹא בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיהֶם, לְפִי שֶׁאֵלּוּ מְצוּיִים הֵם בִּמְחוֹז יִשְׂרָאֵל וְרוֹאִים הַנַּעֲשֶׂה, וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר בּוֹ ״וְרָאוּ״. וְאָמְרוֹ ״כָּל הַגּוֹיִם״, יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי הָרוֹאִים יַגִּידוּ לַכֹּל אֶת אֲשֶׁר הִפְלִיא ה׳ עֲשׂוֹת בָּעִיר הַהִיא:

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
I believe the best approach to understanding the sequence in our verse is as follows: "the later generation will say, etc." who is this later generation? Your children. The Torah had to spell this out seeing that other nations also have later generations. The Torah adds that not only your own children will raise this question, but even the Gentile who lives nearby and the nations who come from afar. וראו When all these nations from near and far will observe how this land has been devastated, they (**too**) will say: "what has caused this destruction?" It is taken for granted that your children who live in the land did not have to come and see the destruction. This is why the Torah could commence with describing only their reaction. The reason the Torah speaks of כל הגוים, "all the nations," is that those who have seen the desolation in the Holy Land will tell all those who have not seen it with their own eyes.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:21:3
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:21:3](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:21:3)

**וְכָל** מַאֲמָר זֶה הוּא כְּנֶגֶד חֲלוּקָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וְגוֹ׳ אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט וְגוֹ׳ לָלֶכֶת לַעֲבֹד״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁהַקְּלָלוֹת שֶׁיִּחֵד עַד עַתָּה הָיוּ כְּנֶגֶד חֲלוּקָּה שְׁנִיָּה ״בַּעַל שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה״ וּכְבָר מָחָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּמִכָּאן הוּא מַתְחִיל עֹנֶשׁ הָרִאשׁוֹן ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת״ וְגוֹ׳.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
The desolation described in this verse refers to the people of whom the Torah spoke in verse 17, the ones who decided to become idolators. The curses which had been mentioned immediately prior to this verse referred to the individual who tried to outsmart the Torah by hedging his acceptance of the oath of the covenant prior to affirming it with his mouth. The warning that G'd would erase that man's name applied only to the individual described in verse 18. Exile and desolation of the land of Israel are the result of idolatry.


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:21:4
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:21:4](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:21:4)

וְאָמְרוֹ **עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ וְגוֹ׳**, **וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ וְגוֹ׳.** כָּרָשׁוּם בִּתְחִלַּת הַמַּאֲמָר ״לָלֶכֶת לַעֲבֹד״, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמָם״, אֶלָּא שִׁמְמוֹן אַרְצָם וּלְהַגְלוֹתָם מֵעַל אַדְמָתָם וְיַשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת וְגוֹ׳:


###### Or HaChaim on Deuteronomy 29:28:1
[Or HaChaim on Deuteronomy 29:28:1](https://torahapp.org/share/book/Or%20HaChaim%20on%20Deuteronomy/r/29:28:1)

**הַנִּסְתָּרֹת וְגוֹ׳ וְהַנִּגְלֹת.** פֵּרוּשׁ, הִיא תְּשׁוּבַת יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה, שֶׁהַנִּסְתָּרוֹת לֹא יִתְחַיְּבוּ בָּהֶם, אֲבָל הַנִּגְלוֹת קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם הָעַרְבוּת. וְאָמְרוֹ ״וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם״, כָּאן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם אַחֲרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה מֹשֶׁה בַּפָּסוּק (דברים כט:יג) ״וְלֹא אִתְּכֶם״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ.

**Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk:**
**הנסתרות לה׳ אלוקינו, והנגלות לנו, "The hidden sins are G'd's business, but the visible ones (are our business to deal with)."** We have to understand this verse as the response by the Jewish people to Moses that he cannot hold them responsible for sins committed by fellow Jews in private. However, they accept the responsibility to try and stop sins being committed in public. **לנו ולבנינו עד עולם, "for us and our children forever."** This is the official acceptance by the Israelites of the oath Moses wanted them to swear.