## Pardes Yosef, Exodus

###### Pardes Yosef, Exodus 16:3:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:3:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:3:1)

**מותנו** ערש"י לו מתנו במדבר (י"ד ב'), ולעיל (י"ד י"ב):


###### Pardes Yosef, Exodus 16:4:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:4:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:4:1)

**לחם** מן השמים, ע' בארצות השלום דרוש ח' דבמן הי' דבר גשמי ממש ומזון טבעי ויתפעל בכל הד' כחות מושך מחזיק מעכל ודוחה, ומצד שירד משמים הי' בו ענין רוחני, וכיומא ע"ה, לחם אבירים שמה"ש אוכלין דמזונם השגה שכלית, ואי' שם ירד המן עליו, וכ' שטו העם ולקטו, כאן לצדיקים וכאן לרשעים, דלרשעים הי' מזון גשמי והוצרכו ללקטו, ולצדיקים רוחני ל"ש ללקט ביד רק ירד לבתיהם שהשיגו שפע אלקית, וברוחניית ל"ה כולם שווים עש"ה, ובבני יששכר מא' שבתות מ"ג אות ג' חקר איזה ברכה ברכו ישראל על המן, וראיתי ע"פ המהרש"א חגיגה י"ב: אהא דסנהד' ק"ח. שחקים שבו שוחקין מן לצדיקים לעת"ל דא"כ הוי מן חלק עה"ב, וא"ש הא דאי' שם דור המדבר אין להם חלעה"ב, ותמוה לדור דעה כזו לא יהי' חלעה"ב, ולהנ"ל א"ש כיון דאכלו מן א"כ כבר אכלו חלעה"ב שלהם, ולפ"ז י"ל הא דצריך ברכה שאסור להנות מעה"ז בלא ברכה, בברכות ל"ה., ויש לדייק כתיבת "מן עוה"ז" דדוקא מן עה"ז אבל מן עה"ב י"ל דלא הי' צריך ברכה:
**ובס'** הזכות כ' על הנני ממטיר לכם, לכאו' "לכם" מיותר, רק שאסור להנות ממעשה נסים לכ"נ לכם לרבות דמותר, והטעם דבברכות ל"ה: כ' לה' הארץ וכו' השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א כאן קודם ברכה כו', ובלא ברכה הוי כגוזל ומועל, וע"י ברכה נעשה שלו וממילא הלחם משמים באיסורו עומד, ומה"ט אסור להנות ממ"נ והוצרך לכם לכל צרכיהם עש"ה, וגוף הקו' הק' בנח"ק והבאתי בוארא (ז' כ"א) ע"ש מזה. ובבני"ש שם כ' דמה"ט המן ל"ה צריך ברכה דעיקר ברכה לברר ניצוצין מן הפסולת ובמן ל"ה פסולת, ולא כרמ"ע מפאנו שהי' ברכה במן המוציא לחם מן השמים, וגם בשבת הוצרכו לברך על המן דאכילת שבת כמו אכילת קדשים, והי' מברכין אקב"ו לאכול סעודת שבת, וז"ש במד' ברכו במן וקדשו בברכה עש"ה, ובשפתי צדיק אות ס"ז, ובבני"ש סיון מ"ד אות ח' כ' הא דהוצרכו ללמוד שמברכין על ריח, דברכה לברר טוב מרע שנתערב ע"י אדה"ר שחטא. וחוש הריח לא נפגם, והי' הו"א שלא לברך צריך קרא שיברך ע"ש. ומטעם זה ג"כ י"ל שלא לברך על המן שלא נפגם, ועשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ס"א: ובזה"ק כאן ס"ב: נפקו ולקטו ומברכין שמא קדישא משמע שהי' מברכין, ובברכות מ"ח: משה תיקן ברכת הזן בשעה שירד מן, הרי דתיקנו ברכה אחרונה, וכ"ש ברכה ראשונה, כשהוא שבע מברך כ"ש כשרעב כמ"ש שם ל"ה: ומ"ח:, ועמ"ש בפרד"י לך דפ"ט:, ובס' פני מבין דק"ט: וקע"ח., ובאמת בפל"א כ' וטעמו כצפיחית בדבש הי' צריך לברך בורא מיני מזונות, אך י"ל דבמן ל"ש ברכה כלל לפ"מ שהק' רשב"א בתשו' י"ח והובא בתומים וקצה"ח צ"ז סק"א הא דלא מברכין על צדקה דדילמא לא ירצה לקבל, וכמו בכתו' מ'. אי אמרה לא בעינא ליכא מצוה כלל, (ועמ"ש ביתרו כ' י"ב, ומשפטים כ"ג ז') כן כאן דמן משתנה לכמה טעמים, וא"כ אם אחר הברכה ימלך ויהי' לו חשק לטעם אחר שצריך ברכה אחרת ויהי' ברכה ראשונה לבטלה משו"ה ל"ש ברכה, אך להחת"ס או"ח נ"ד דרק בדבר התלוי בדעת אחרים דעשיית המצוה לא תוגמר בו לבדו וחשו דילמא לא יחפץ האחר כמו בקידושין דילמא לא תרצה וכן בצדקה, אבל באדם המברך לא חיישינן שמא יתחרט ויעשה ברכה לבטלה, אך בזה גופא יש לדון דבריטב"א כ' לענין נט"י אם בירך ואח"כ נמלך שלא לאכול, ל"ה ברכה לבטלה, וערא"ש תענית פ"א סי' מ"ז, וח"ס יו"ד ש"כ, ואה"ע ח"ב צ"ב אם ברך ברכת חלה ואח"כ שאל על החלה, נמצא דל"ה חלה מעולם ל"ה ברכה לבטלה דבשעת הברכה ברך כדינו וא"כ מברכין גם במן, וע' מחזיק ברכה בק"א סי' קנ"ח ודברי חנוך:
**ובענין** אסור להנות ממ"נ, בפ' לך דפ"ט: הבאתי הרבה חדשות, וע"ע בשו"ת דודאי השדה בדף נ"ו:, ברכת אהרן מא' פ"ה, טעמי המנהגים בסופו, תבואת האדמה משפטים אות ב', נפ"ח או"ח ר"ד ורצ"ב, וקו"ד ח"ז סי' נ"ה וחו"ט סי' ל"ב מהגאבד"ק פאביאניץ שליט"א בהעלם שמו, ושו"ת אמרי דוד סי' קל"ט:
**ובישועות** יעקב לך על מה שפסק רמ"א או"ח תרפ"ב ס"ב אם לא אמר על הנסים בבהמ"ז יאמר הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כו', ואיך יבקש על נסים הלא ינכו מזכויותיו, וי"ל דמנכין רק בנס נסתר אבל בנס מפורסם, גם נתוסף לו זכות שע"י נתקדש השם, וז"ש בשבת נ"ג: דנפתחו לו ב' דדים, ואמר אביי כמה גרוע זה, ורי"א מעולה זה, ושניהם צדקו יחדיו, כי נגרע לו מזכותיו שהי' לו, ונחשב לזכות לו מה שנתקדש על ידו שם שמים, ובשו"ת מחנה חיים חו"מ י"ט כ' דרק ביחיד שנעשה לו נס מנכין אבל נס לרבים אין מנכין ע"ש, וגם י"ל דמנכין לו היינו כשעומד במקום סכנה ונעשה לו נס אבל בלא"ה אין מנכין, ועשע"ת או"ח קפ"ז ס"ד:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:4:2
[Pardes Yosef, Exodus 16:4:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:4:2)

**למען** אנסנו. רש"י שלא יותירו, וק' מיומא ע"ו. מ"ט לא ירד מן פעם א' בשנה כו', והלא הי' לנסותם אם יותירו, והרי"ף תי' דהשאלה שירד מן לכל השנה ושיצוה שלא ילקטו רק יום ביומו, ובכפ"ת בתוס' יוה"כ הק' דא"כ מה תי' רשב"י משום משא הדרך, והלא ל"ה לוקטים בב"א רק יום ביומו ולכ"נ דשאלתם נהי דבתחלת ירידת מן קודם מ"ת הי' לנסותם אבל לאחר מ"ת שכבר נסה אותם וקבלו תורה הי' צריך להוריד בפעם אחת ושפיר השיב, ובטעמי המנהגים ח"ג דל"ז., בשם ר"ר יהונתן ז"ל דבאבות פ"ו מ"ד כך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אשריך בעה"ז, ופי' המהר"ם שיף אף שיהי' אשריך וטוב לך אעפ"כ תאכל רק פת במלח, דעל עני אין רבותא הא אין לו יותר רק פת במלח וקאי על עשיר, ובמן הי' כל הטעמים, וזה אנסנו הילך בתורתי אף שיהי' בידך לטעום טעמים טובים אעפ"כ תטעם רק טעם פת במלח:
**עי"ל** דיש תירץ, דאגת פרנסה ואם אין קמח אין תורה, ויהי' הבחינה אתן לכם מן ואז אנסנו אם ילכו בתורתי, ובברכת אברהם ביצה דכ"ה כ' עפמ"ש ביומא כ"ח. שאבות קיימו התורה ובנ"י ל"ה יכולים להשיג מדרגת אבות, ואפשר מחמת שאוכלין לחם גשמי לזה נתן מן רוחני למען אנסנו הילך בתורתי, פי' אם הם צריכין, אז דוקא לתורתי שאתן להם, או יכולין להשיג מעצמם כמו אבות עש"ה, ובתוצאות החיים ושם אפרים:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:5:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:5:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:5:1)

**והכינו** בביצה ב': אסור להכין מיו"ט לחבירו ולשבת, ובפסחים מ"ה: בתד"ה רבה הק' אי אמרי' הואיל ואיקלע אורחים חזי לי' איך משכחת הכנה דאו', ותי' סמוך לשקה"ח, וברה"ז הביא לח"מ פ"א הי"ז מיו"ט דהואיל ל"א רק לפטרו ממלקות אבל איסור יש, וא"ש דאסור הכנה, ובפרד"י ת"א בפרי עץ הפרדס די"ב. הבאתי שעה"מ פ"ג ה"ט מיו"ט בשם מקראי קדש ג"כ כן דאף לרבה דאית לי' הואיל איסור דאו' יש, ובשאג"א סי' ס"ד כ' דאף באיסור דרבנן שייך הואיל דמדאו' מותר, וכ"כ הפנ"י ביצה י"ב. ולא כן דעת תשו' רע"א סי' ה' ודרו"ח מערכה ז', דסו"ס לא חזי לאורחים, וערש"י פסחים מ"ז: ד"ה כלאחר, ועתו"ס ביצה י"ב: ד"ה ה"נ שהק' במבשל גיד מה צורך יש ותי' כיון שהי' בדעתו לאכול, ועשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' כ' שה"ר מירושלמי סוף תרומות, ובשו"ת בנין יחזקאל בקונ' מי באר על פתיחה לפמ"ג ח"ב אות י"ז, והבאתי ג"כ לימודי ה' סי' ק"ג. ותשו' רמ"ע מפאנו כ"ה שאלה ח', ושו"ת חבלום בנעימים ח"ג מ', ומ"ש בפ' בא (י"ב כ"ט), ובהערות על פרד"י ח"א לדף י"א בפרי עץ הפרדס:
**ובחידושי** כתבתי אהא דכיצד מפרישין כו' ופליגי בהואיל, והק' בתד"ה הואיל לר"א יהי' חמץ הקדש עובר בב"י הואיל ומיתשל, ונלפענ"ד דבשו"ת ר' בצלאל אשכנזי ט"ו כ' דבהקדש צריך פתח, וכ"ה במח"א ה' צדקה סי' ה' בשם הר"מ פ"ז מערכין דרק בפתח הוי נדרו בטעות ולא ע"י חרטה, וכ"כ הר"ן נדרים כ"א:, והק' הא דנדרים נ"ט. דתרומה הוי דשיל"מ דבידו לאתשולי הא דילמא לא ימצא פתח, וחילק דרק בהקדש דאין נשאלין רק מדוחק דמצוה לקיים, צריך פתח שיהי' למפרע בטעות, אבל בתרומה שיתרום תרומה אחרת סגי אף בחרטה, ועשו"ת נפש חיה יו"ד ג', וא"ש קו' תו"ס דבהקדש ל"ש הואיל ומיתשל, דבתד"ה רבה כ' דהואיל דלא שכיח ל"א, ובהקדש דצריך פתח שמא ימצא פתח, אבל בחלה דסו"ס יתרום חלה אחרת ול"צ פתח שפיר אמרי' הואיל:
**ובסגנון** זה י"ל אף לשאר פו' דאף בהקדש ל"צ פתח וכתוס' ערכין כ"ג. מ"מ א"ש דתוס' כ, וז"ל היכי דאתא ליד גזבר ל"א הואיל ומיתשל, ויל"ד למה לא כ' דבאתא ליד גזבר ל"מ שאלה רק כ' ל"א הואיל, וע' בזה בנפש חיה בסוגי' דאגמ"ל, [חוץ לדברינו י"ל להנוב"ת יו"ד קנ"ד, דטעם דל"מ שאלה שאין מאמינין אותו שבלב שלם התחרט וא"י להוציא, וטעמו י"ל אף שטוען ברי מ"מ בו"ש לאו ברי עדיף, והנה לצאי"ש חייב כמ"ש בב"ק קי"ח. ומועיל תפיסה ושייך הואיל ואי תפס, ובקל יוכל לתפוס כמ"ש הר"מ וכ"מ בפכ"א ה"ד מעדות, וז"פ דל"א הואיל ומיתשל דהוצרך עוד להואיל ואי תפס וב' הואיל ל"א כמ"ש תוס' כאן ובגמ' דל"ח.] ומשום זה נ"ל ברור דאף אי יהי' מהני שאלה מ"מ הואיל ל"א, דבתשו' ר"ב אשכנזי שם הק' האיך מועיל שאלה בהקדש הא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ובאתא לי"ג ל"מ שאלה, ותי' אא"ז הש"ך חו"מ רנ"ה סק"ו דבאמירה נהי דהוי כמסירה מ"מ כיון שלא קנה רק מחמת אמירה אתא דיבור ומבטל דיבור, אבל באתא לי"ג דל אמירה לא יהי' כח הקדש קל מהדיוט ולא אתא דיבור ומבטל מעשה (וע' באמה"צ ב"ק ל"ו:), ועדיין צ"ב כיון דהוי כמסירה ל"ש לקרות דיבור, ונר' להסביר בשלמא באתא לי"ג, ע"י השאלה יהי' מפקינן מהקדש ולא יכול דיבור שאלה לפעול שיצא מרשות אחר אבל בלא אתא לי"ג ע"י שאלה הוא שוא"ת ושאלה יוכל לפעול: וענ"ב שם שהביא רוב פו' דאף באתא לי"ג מהני שאלה, ונ"ל אף להם דוקא בפתח ולא בחרטה לשעה"מ פ"ו הי"ח משבועות דרק נדר שהותר ע"י פתח עוקר מעיקרא ולא בחרטה כמ"ש הר"ן הנ"ל, וא"כ בשלמא בחרטה ל"מ שאלה דא"י הדיבור לפעול שיצא מרשות הקדש, אבל פתח דעוקר מעיקרא והי' הקדש בטעות מהני שאלה, וזה נלע"ד בכוונת תוס' דאף באתא לי"ג מהני שאלה ורק בפתח, אבל הואיל ומיתשל ל"א דצריך פתח והוי הואיל דלא שכיח:
**עונלענ"ד** וא"ש קו' תי"ט דהא ר' אליעזר מתלמידי ב"ש וס"ל אין שאלה להקדש בנזיר ל': ול"ש הואיל ומיתשל, ור"א ס"ל בפירוש אין שאלה להקדש דחל ע"פ טעות בערכין כ"ג., ונ"ל דטעם א"ש להקדש דחל ע"פ טעות, ולפמ"ש דרק ע"י פתח הוי טעות א"כ י"ל דרק ע"י פתח אין שאלה, אבל ע"י חרטה דאינו טעות ואפ"ה מהני (והיתר נדרים פורחים באויר חגיגה י'.) י"ל דמודי ב"ש דיש שאלה, אכן לר"מ ור"ב דבהקדש צריך פתח שפיר ל"מ שאלה, אבל בתרומה וחלה דכ' במח"א דמודי דסגי בחרטה י"ל דמהני שאלה ואף לר"א ושייך הואיל, וא"ש קו' תוס' דבהקדש ל"ש הואיל לר"א דצריך פתח, וזה רק לחדודי:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:8:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:8:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:8:1)

**בערב** רש"י ששאלו שלא כהוגן, והוא מיומא ע"ה: ד"א שיאכל בשר בלילה, ורי"ף בע"י. הק' איך נלמד מדבר שלא כהוגן, ובס' תאוה לעינים תי' דילפי' דאכילת בשר רק בלילה דאי ביום היאך קאמר דנותן בשר שלא כהוגן במה שנותן להם בערב, הא הוא כהוגן דנותן לעת ערב שיבשלו בלילה ויאכלו ביום, ובתוספות יה"כ דחה זה דכ' בין ערבים תאכלנו בשר דאכילה תהי' בשעת נתינתה, ולהקו' נר' דנתינה לבדה שלא כהוגן שנותן בשר בערב בזמן סעודת בשר ואין שהות לבשלה יפה, אבל מ"מ למדנו דזמן אכילת בשר בלילה דנתינה הי' שלא כהוגן אבל אכילה זמנו בלילה ולא ביום:
**וברמב"ן** כאן שהשליו ל"ה רק לגדולים וחסידים ולכן התלוננו, וגם ל"ה רק לימים ועתים רחוקים, ועשו"ת כתב סופר או"ח ל"ח, שגדולים שכל מעשיהם לש"ש ניתן תמיד שלו לתקן המאכל, ולהמון לא ניתן רק לשבתות ויו"ט שיש מצוה באכילת בשר, ויובן מ"ש (בהעלותך י"א ה') הדגה אשר נאכל במצרים חנם ופרש"י חנם בלא מצוות, דהתלוננו שאין להם בשר רק בימים שיש מצות באכילת בשר ובמצרים אכלו גם בחול. - והח"ס כ' דשליו ל"ה רק אותו ערב, אבל ממחרת שירד מן שהי' בו כל הטעמים א"כ גם שליו ובשר טעמו בו, והאספסף התרעמו בלתי אל המן "עינינו" דביומא ע"ד: שלא ראו בשר בעיניהם רק טעמו הטעם, וסומא אינו שבע פי' דתאותו וחשקו לא נתמלא אם אין רואה בעיניו, והביא עוד הא דסוטה י"ב. מפ"מ נתאוה משה לא"י וכי לאכול מפריה, ורק לקיים מצות התלוית בארץ, ובמאכלים פועלים לטבע בנ"א, והאוכל מאכל גס נעשה גס בטבע, וכן ברוחניות האוכל דברים קדושים גופו נזדכך, ופירות א"י ג"כ אדם נתקדש בהם, ומ"ר ל"ה צריך עוד לזה כמ"ש במד' דהי' ממחצה ולמעלה קודש, וזה שהק' וכי לאכול מפריו "הוא" צריך, ועל המן ג"כ אי' שם לחם שמה"ש אוכלים, וכמ"ש לא ניתנה תורה רק לאוכלי מן (תנחומא בשלח כ'), וז"פ וידעתם כי אני ה' להשיג אלקות:
**וברמב"ן** מסעי (ל"ג נ"ג), ואחרי (י"ח כ"ה), כ' דישיבת א"י מ"ע, ובפרד"י לך דע"ו: הארכתי בזה מאד, ובחי' מהרד"ס על ס' המצות במ"ע ששכח הר"מ מצוה ד' הק' על רמב"ן דהרי ר' שמלאי בעצמו דהוא מרא הא דתרי"ג מצות ניתן למשה, ס"ל דישיבת א"י אינה מצוה בפ"ע מדאמר אכניס לא"י כדי שיתקיימו כולם ע"י, ואי ישיבת א"י בלבד מצוה הול"ל בפשיטות דרצה לקיים מצות ישיבת א"י, ובחמד"י בקונ' נר מצוה אות נ' כ' די"ל דמקור דברי רמב"ן מקרא והתנחלתם, ושבט לוי דאין להם חלק בא"י (וער"מ מל"ת קס"ט וק"ע), אצלם אין ישיבת א"י מצוה, איברא דגוף הדבר דלוים ל"ה בכלל ישיבת א"י מלבד דנטלו ערי מגרש, והרי גם נשים לא נטלו חלק, ואי' בכתו' ק"י: דהכל מעלין לא"י אפי' נשים, וא"כ כ"ש לוים עש"ה, אך י"ל מלשון "אכניס אני כדי שיתקיימו כולם על ידי", נ' דאין כוונתו שיעשה הוא מצות רק שאם יכנס לא"י ויהי' מנהיגן יהי' כל מה שיקיימו ישראל על ידו, וראי' דאם ה' לא רצה שיכנס לא"י א"כ לא יקיים כלל מצוה דעל כל פסיעה יעבור על ציווי ה'. וא"ש קו' מהרש"א שם דלמה רצה לכניס להס"ד דלאכיל מפריה הא הוי ע"מ לקבל פרס, ורק לזכות הרבים מותר לק"פ, וא"ל ה' אם תרצה לכניס משום שכר שלך מעלה עליך כאלו "עשיתם" בל' רבים כאלו זכה אותם משה, ועל מה שאתה רוצה להגין עליהם בזה אף כשתמית ג"כ לא ירשיעו כי כל הדר בא"י כאלו קיים כה"ת כמ"ש בספרי, וא"י אינה מחזקת עוברי עבירה, ועוד דגדולים צדיקים במיתתן כמגילה ט"ו. וע' כל בו סי' קכ"ד, מד' תלפיות אות א"י, שערי ירושלים שער א' וחו"י ר"פ בראשית, וגם י"ל הא דאל תהי' כעבדים כו' רק במצוה שנתחייב בה כבר, אבל הכא שעדיין לא בא לא"י ששם חיובה והקב"ה לא רצה שיהי' חייב בהן, מצי לקיים משום שכר וכמ"ש בס' נפ"ח או"ח סי' ח', ובפרד"י לך דפ"ג., וארא דמה עש"ה, והטעם דבעשיתו מצוה הוא כמעיד להבורא המצות, ונוטל שכר להעיד עדותו בטלה, אבל מותר לקבל שכר לילך לראות כדי שיהי' עד, כמ"ש הב"י חו"מ כ"ח בשם רשב"א, ורמ"א ל"ד סעי' י"ח, ועמ"ש בפרד"י ויחי דשנ"א. בזה, ע"נ ואתחנן, וס' מצח אהרן ח"א דרוש ט' דבר יקר:
**ובשו"ת** בית יצחק אה"ע ה' נסתפק ג"כ אי נשים חייבות במ"ע ישיבת א"י, ומכתובות דהכל מעלין לא"י אפי' נשים י"ל דרק מדרבנן, אך ק' הא הוי מ"ע שאין הזמן גרמא, ועי' ביעיר אוזן אות ישיבת א"י, וחנוך מ' תר"ג כתב דזכירת עמלק אין לו זמן קבוע ומ"מ נשים פטורות, וזה גם כן חידש דהוי מצות עשה שאין הז"ג, גם מחומש נשים פטורות כתוס' קידושין כ"ד. ד"ה אלא, אף דהוי שאין הזמן גרמא וע"ש במנ"ח:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:14:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:14:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:14:1)

**הטל** רש"י עולה לקראת החמה, עי' פרה פ"ט מ"א וברע"ב, דלוסקמא בל' משנה הוא בב"מ כ'., רש"י מחשף הלבן בבראשית (ל' ל"ז), גיר בישעי' (כ"ז ט'), והזרניך בחולין פ"ח:, ועי' ביצה ט"ו. ביצת הגיר וברש"י:
**מחספס** ביומא ע"ה: שנבלע ברמ"ח אברים, דגימטרי' הכי, ושם לחם אבירים לשון אברים, ובתו"ת כ' דשרש מג' אותיות וכשהוא יותר בא לדרשה ברכות ל'. תלפיות תל שהכל פונים אליו, שם נ"ט: חדקל חד קל, עירובין כ"א:, תלפיות תל תלים, יבמות ע"ו: ממזר מום זר, מנחות ס"ו: כרמל רך ומל, נדה ס"א: שעטנז שוע טוי ונוז ע"ש, וביומא כ"ח: דמשק דולה ומשקה, וב"ב ד'. אברך אב ורך, ושם ע"ה. כדכד כדין וכדין, וע"ע בס' הבחור מאמר ד' שכ"כ שאין שורש יותר מג' אותיות, וע"ע בתו"ת אסתר א' אות ס"א, ובראשית ב' אית ל"ב, גלמודה גמולה דא ר"ה כ"י., מלקש מל קש תענית ו'., כרפס כרים של פסים מגילה י"ב., ותו"ת לך (ט"ו ב') אריכות בזה:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:15:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:15:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:15:1)

**אשר** נתן וגו' ויל"ד נותן לכם לאכלה מבעי' לי' למכתב שהוא דבר ההוה, וי"ל עפמ"ש בקידושין ל"ח. עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהן טעם מן והפי' כך הוא, הוא הלחם אשר נתן כבר, שכבר טעמו של מן כעוגות שהוציאו ממצרים:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:16:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:16:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:16:1)

**זה** עי' ב"ב ק"כ: וזה מאי עבדי לי', ובהגה' הגר"ג ליפשיץ הקשה דהו"ל להקשות גם לב"ה למ"ל זה במן, וי"ל דע"כ הרי הותירו ממן להספיק ממן שבכליהם עד ט"ז בניסן כקידושין ל"ח., וגם בקרא אמר משה לאהרן ליתן בצנצנת למשמרת, אם בן זה למעוטי הנהו אתי, ובס' דברי שאול רנשבורג הקשה דמשה צוה שילקטו רק עומר א' לכל נפש, ואח"כ כ' וילקטו המרבה והממעיט, אם כן עברו על מצות משה, ולמה לא כעס עליהם משה כמו על אנשים שהותירו, וי"ל עפמ"ש ביומא ע"ה: דמן הי' מגיד בן ט' לראשון וז' לאחרון, וכן בב' ז"א גנבת עבדי וזה אומר מכרתו לי, ועי' בעה"ט, ואם כן איש שהחזיק הספק בביתו מסתמא היה מלקט עומר גם עבורו והיה המרבה, ובאמת לא היה עבד שלו, וכשלא נמצא עומר בביתו ראי' שאינו שלו, וז"פ המרבה מי שהחזיק העבד בביתו נקרא מרבה והשני הממעיט עש"ה, ועי' תוס' ישנים שם שעדיין לא גזרו שצריכות להמתין ג"ח משום הבחנה, שהמן בודק ול"ה צריך, וכן כתבו הפוסקים דהבחנה רק מדרבנן, ובשו"ת הרדב"ז רס"ד כתב בשם הרמב"ם דמדאורייתא, ועב"ש אה"ע י"ג סק"א ופ"ת שם, ושבו"י ח"א צ"ז, ומ"ש בזה בפרד"י נח דנ"ד. **ובשם** החי' הרי"מ ז"ל ראיתי דאיך נדע אם מוכר אומר עבד קטן מכרתי ולוקח אומר גדול לקחתי, ומן נפל בשוה קטן כגדול, ורק שהמוכר ימכור הקטן לאדם אחר, ונראה אם נפל מן בבית זה הלוקחו ראי' שהי' יכול המוכר למכור, ולוקח הראשון קנה עבד הגדול, ואם לא יפול נדע שלוקח ראשון קנה הקטן והמוכר ל"ה יכול למכור הקטן עוד הפעם. **והר"ר ישעי'** ביעזינסקי שיחי' מראדום כתב לי שי"ל הפשט צוה ה' כריש פסחים קרי' רחמנא לנהורא "ופקדי'" אמצוותא דיממא, וכמ"ש בקול שמחה בראשית דצוה ה' שיהיו הדברים למאכל "ויהי כן" שנעשו הדברים למאכל והזנת גוף, ועפרד"י שם דט"ז. בזה, ה"נ צוה ה' למן שיהיה בטבעו שכמה שליקט יהיה איש לפי אכלו, וכדמשמע ברש"י בפ"ה וכ"ב, שלא נתכוונו לסכום קצוב בלקיטתם, ה"נ הציווי "לקטו" פי' אתם תלקטו כרצונכם ויהיה הלקיטה בביתכם עומר, ופי' ויעשו כן כמו ויהי כן:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:20:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:20:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:20:1)

**תולעים** ובפכ"ד ורמה לא היתה בו, ותיב"ע ומורנין, וערש"י חולין מ"ט. וראב"ן סי' רמ"ו, ומלבי"ם ישעי' (י"ד י"א), וראיתי לפמ"ש הגר"א לחלק דרמה קטנה ותולעה גדולה (ועי' איוב כ"ה ו' כי אנוש רמה ובן אדם תולעה), וכאן היו תולעים גדולים, ובשבת אף רמה קטנה לא היתה, וגם מכאן רמז אע"פ דאי' בפ"ב מ"ז דאבות מרבה בשר מרבה רמה, אך סעודת שבת שאוכל לכבוד שבת קודש לא תתהפך לרמה, ועי' מגילת ספר שה"ש א' דמצינו אות ו' המהפך המאוחר למוקדם כמו כאן מתחלה הבאיש ולבסוף התליע, וברד"ק מ"א (י"א ט"ו) ע"פ ויך כל זכר באדם וע"ל (י"ד כ"א):


###### Pardes Yosef, Exodus 16:21:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:21:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:21:1)

**והם** בבעה"ט מסורה כאן וחם לאדוני (מ"א א' ב'), שהוא קידושין כמו שדרשו בסנהדרין, וזקיני ז"ל בשו"ת הרד"ד אה"ע י"ח תמה דהיכן מצינו דרש זה, והרי איתא בסנהדרין כ"ב. דאבישג מותרת לשלמה אלמא דלאו קידושין דא"כ הוי אשת אב, וכן התירו ליחד ולא לגרש שם, מוכח דלאו קידושין, ולא מצינו לשום מ"ד שסובר כן וצע"ג:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:22:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:22:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:22:1)

**לחם** משנה ערש"י ובמד' פנחס אות מ"ד הקשה על מ"ש בהגדה אלו האכילנו את המן כו' את השבת, הא שבת ניתנה במרה והמן ירד באלים אח"כ ואיפכא מבע"ל, ותי' ע"פ רש"י אותו היום נשתנה בריחו וטעמו נמצא שמדבר הכל משבת אלו האכילנו המן ולא כו' את השבת שישתנה טעמו לשבח:
**ועי'** פרד"י מקץ דשי"ג. ובקו"א בהערות שם אי לחם וחצי מקרי לחם משנה לשבת, ובמנח"י הביא ראיה מברכות ג': אשמורה ופלגא נמי אשמורות קרינן ועח"ס או"ח מ"ו בזה, ושע"ת או"ח רע"ד, ועשו"ת אור המאיר ע"ה בדף האחרון בסיום מסכת שאינו דף שלם אי חשוב זה דף, ועי' גליוני הש"ס מהגר"י ענגעל ז"ל בברכות שהעיר מכריתות י"ז: א"ב כזית ומחצה לרבא ליכא מצות, ובב"ב קס"ב: שיטה ומחצה מהו, וכתו' ק"ט. תרי פלגי דיקלא. ועי' ברכת אהרן מאמר ו' והדוה"ע ח"ב מ' רנ"ח, ומש"ל בתשא (ל"א י"ז), ובמילואים לס' אמרי כהן בפ' מקץ שדחה ראיות אלו, וע"ע בברכות ל"ט: מניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע, אר"א ובשבת חייב לבצוע על שתי ככרות מ"ט לחם משנה כ' הרי מפורש דשלימה ופרוסה ל"ה שלימות, **והרה"צ** בנש"ק אדמו"ר מבלענאוו שליט"א הדר בלאדז אמר לי דיהיה ראיה לזה דהגר"א הי' לו להסדר רק ב' מצות שלימות לא שלשה, ועי' בהגדת מגדל עדר, ויחץ מקודם, ולא הי' בברכת מצה לחם משנה ורק מצה ופרוסה, וראיה מזה דמצה שלימה ופרוסה גם כן חשובין כשני מצות, ועי' או"ח תע"ה ס"א, ואנו לוקחין לכריכה מן המצה השלימה, ולהגר"א היה קשה לו זה, דבכזית מצה הראשון אנו לוקחין מן הפרוסה, ועל כורך ניקח מצה שלימה ויהי' חמור מכזית מצה הראשון, ולכן לקח רק ב' מצות, ויהי' כורך שוה למצות מצה ראשון לשניהם מפרוסה וע"ע באו"ח קס"ח ס"ב דיכול לחבר ב' חצאי לחם בעץ וכו' וע"ש בס' נפ"ח שהביא פמ"א זבחים י"ב שהעיר מתוספתא טבו"י פ"ג אתרוג שחיבר בקיסם אינו חיבור שאין חיבור בידי אדם חיבור, ועי' שע"ת תרמ"ח סקט"ו בזה, ועי' ירושלמי חלה פ"ב ה"א אין חיבור לטומאה אבל מחברין לחלה, ותוס' נזיר נ': ד"ה היה מפורד, וזבחים ק"ה: ד"ה חיבור, ור"ש אהלות פ"ג מ"ד, ובמנחות י"ב: בלחה"פ אם נפרסה אחת כולן פסולות ולא עבדינן תקנות קיסם, וי"ב חלות בשבת מקובלים ללה"פ ויל"ע בזה:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:22:2
[Pardes Yosef, Exodus 16:22:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:22:2)

**ויגידו** רש"י שאלוהו מה היום מיומים יש ללמוד כו', ע"ס גאולת ישראל "הוא" מיותר, ורש"י מתרץ שה' אמר למשה שיאמר לישראל כו', אך קשה למה לא אמר משה תיכף כשאמר לו ה', וי"ל דבשבת ס"ט: ההולך במדבר וא"י מתי שבת ימנה ו' ימים ויקדש ז', וזה היה כאן כי בלשון ששת ימים תעשה מלאכתך וכן ששת ימים תעבוד כו', ולא ידע משה איזהו יום שביעי בשעה שצוה לו ה', עשה משה מדעתו ו' ימים וז' יהיה שבת, ותמיד היה מסופק, אך כשראה שבו' הוכפל המן אז ידע בבירור שמחר יהיה שבת ואמר תיכף הוא אשר דבר כו': ובעה"ט דקדק דכאן כ' שבת קודם ובויקהל (ל"ה ב') הקדים קדש לשבת, וראיתי דבזה"ק ויקהל ר"ד:, ובס"ק דקדושת חול נמשך משבת ואומרים היום יום ז' בשבת, וגם אי' דקדושת שבת נמשך גם כן מימי חול שעברו, וכאן היה שבת ראשונה ול"ה שבת מימי חול שעבר הקדום שבת לקדש, ובויקהל שהי' קדושת שבת מחול שעבר הקדים קדש לשבת:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:23:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:23:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:23:1)

**תאפו** ערש"י, ובשו"ת חמדת אפרים או"ח ג' הק' לר"מ פ"ט ה"ג משבת דמבשל דבר שא"צ בישול פטור, (ועי' תפא"י בכלכלת השבת אות י"א) אם כן במן של"ה צריך בישול, וכ' את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו, ואמאי לא אפו ובשלו בשבת בהיותו דבר שא"צ בישול, ואי משום הבערת אש היו יכולין להכין אש מע"ש, וי"ל כיון דל"ט מלאכות ילפינן ממשכן ובודאי לא בישלו דבר שא"צ בישול ולכן פטור כמ"ש הר"מ, וז"ד אחר שנצטוו על מלאכת המשכן, אבל כשנצטוו על שבת הי' אזהרה בכל מיני בישול, ואפי' לרש"י ורמב"ן בשלח (טו כ"ה) דבמרה נצטוו רק ללמוד מצות שבת ועשפ"ח פ' שלח (ט"ו ל"ב), הי' דינם ללמוד גם דבר שא"צ בישול והוי בכלל מלאכה, וכיו"ב אי' בשבת קל"ה. נתנה שבת ונתחדשה הלכה, ועפנ"י שבת מ"ו: ובראב"ע כאן עמ"ש בפ' ויקהל (ל"ה ב'), וע"ע בס' ארץ החיים תהלים (ל"ד א'), ובס' פני מבין דק"י דבר חריף. ובפתיחה לשו"ת שדה יצחק אי' מ"ש בביצה ט"ו: על הקרא שבתון שבת קדש את אשר תאפו וגו', מכאן סמך לעירובי תבשילין מה"ת, דיו"ט נקרא שבתון כמ"ש ביום הראשון שבתון, ויה"כ שבת שבתון, דאותיות "ון" באים להקטין כמו איש אישון, ויו"ט קדושתו קטנה משבת נקרא שבתון, ויה"כ דיש בו גם קדושת שבת נקרא שבת שבתון, וכ' שבתון שבת קדש, משמע דאיירי ביו"ט קודם שבת, תחלה שבתון ואח"כ שבת, וע"ז כ' את אשר תאפו כו' להורות אין אופין אלא על האפוי, וסמך לע"ת מה"ת, וע"ש דבר נכון מענין מן:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:25:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:25:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:25:1)

**אכלוהו** היום, רש"י שחרית שאלו, הק' רא"ם למה לא שאלו מיד ביום ו' אם יצאו למחר, וע' לוי"ח דבעירובין ס"ב: דבשבת אוכל יותר מבחול, ובשבת קי"ח: אי' דשבת זה שיצאו ללקוט הי' שבת ראשונה, לכן לא שאלו מיד ביום ו' דפשוט להם שלא ירד המן כיון דבשש ירד כפליים, אבל אחר אוכלם בליל שבת ראו כי בשבת יאכלו יותר, סברו שלא יספיק עומר על שבת במו בחול לכן שאלו למחר בבקר:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:25:2
[Pardes Yosef, Exodus 16:25:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:25:2)

**באוה"ח** והגם שלא מצינו שאסור אכילת נותר וכו' אולי משום ל"ת כל תועבה, וצ"ע מתו"ס חולין קט"ו. ד"ה חורש' דכל שלא ניכר התועבה ל"ש לאסור משום כ"ת, ועי' בזה בשו"ת חדות יעקב מ"ת כ"ח, ואי"ל מדכ' וירם תולעת ויבאש ניכר התועבה, ז"א דאי לאחר שהבאיש וכמ"ש התרגום ורחיש ריחשא וסרי, א"כ הו"ל שלכד"א ול"ש לאסור משום ל"ת כ"ת דאכילה כ' ולא שלכד"א, ובסוף ס' כתר היהודי מובא גם כן קו' דהלא נסתפקו בסוף מ' שנה במן שבכליהם הרי שנותר מותר, אך י"ל כיון שפסק המן אז נותר מותר וקודם שפסק אסור הנותר כדי שיהי' להם בטחון וגם י"ל לפמ"ש בחדו"י מ"ת כ"ו בשם השפ"א ז"ל שנסתפק במן שנפל בע"ש כיון שהותר להותיר ממנו לשבת, אפשר שהיו יכולין להותיר גם לאחר שבת ע"ש, וא"כ א"ש דמשה מת בע"ש לתו"ס מנחות ל'. ד"ה מכאן, וא"כ מן שנפל ביום מיתת משה היינו בע"ש היו יכולין להותיר גם על אח"כ, וע' בזה בס' אמבוהא דספרי בהעלותך אות כ"ג, ועמ"ש בזה בשו"ת אמרי דוד סי' ס"ז, וג"כ נסתפק אם עשו במדבר מצות ממן, והי' מתוק, ובברכות נ"ז: דבש א' מס' ממן והוי מי פירות, וגם הוי מצה עשירה ע' פסחים ל"ח: ע"ש הרבה מזה:
**וע"ע** בצל"ח פסחים כ"ד. דבנותר ל"ה בכלל ל"ת כל תועבה שהרי לא נעשה בו מעשה תועבה בידים, וכ"כ במנ"ח מ' תס"ט דבל יראה דלא עשה מעשה אינו בכלל זה, וערש"י חולין קי"ד: ד"ה הרי והרי ע"י קטן או נכרי הוי ג"כ כבלא עשה מעשה, וע' בע' פנים לתורה אות ט"ז שהביא ראי' מברכות נ"ג. דאף בממילא יחשב שנעבדה בו עבירה ע"ש, ובדגל תורה שנה ב' סי' י' ומ"א, והביא ס' דברי דוד מהטו"ז, אבל אם הותירו ממנו בליל מוצ"ש היו בו באמת רמה וע' מזרחי וספורנו, אך ק' לפמ"ש השעה"מ פ"ה הכ"ב ממ"א לענין חולין שנשחטו בעזרה, שאינו נאסר מאזהרה מפורשת אינו בכלל ל"ת כ"ת, ובמן ג"כ אין אזהרה מפורשת, ואי"ל דכ' אל יותר, ז"א דבכל איסור נותר הוי אזהרה מפורשת דתורה צותה לשרפו, ממילא באכילתו יש ל"ת כ"ת, אבל במן אין אזהרה מפורשת לשריפה, וערש"י חולין צ': ד"ה ישרפו דכל היכי דלא קאי בבל תותירו אין טעון שריפה, וא"כ הכא דלא קאי בשריפה ממילא לא קאי בבל תותירו וממילא ליכא ל"ת כ"ת. ועוד יל"ע דבנותר הי' תולעים וא"כ יש בו איסור תולעים, ואי"ל דזאת רק עפ"ד ספורנו דמן הי' ג"ק, ותיכף כשהי' בו תולעים אע"פ שלא ראינו שפירשו נאסר כמ"ש ביו"ד פ"ד, אבל להסוברים של"ה גד"ק א"כ גם התולעים עצמם מותרים, ומשום זה כ' האוה"ח איסור חדש משום כל תועבה, אבל מתרגום של וירם תולעים ורחיש רימשא כוונתו שיצאו לחוץ וחזרו, ואז גם באינו ג"ק אסור משום שרץ השורץ:
**ועוד** ק' הא כ' ויבאש וטעמו לפגם ואינו נאסר ואף למ"ד נטלפ"ג אסור מ"מ בסרוחה מעיקרא מודה וע' ע"ז ס"ח., ואפי' בב"ח להר"מ פי"ד הי"א ממ"א שלא כד"א אסור, כ' הכו"פ ק"ג ופמ"ג בפתיחה לבב"ח דוקא אם בתחלה הי' טעם לשבח ואח"כ עירב דבר מר, אבל אם בתחלת הבישול עירב מר מותר דהוי לפגם, ובמן תיכף אחר זמן אכילת לילה הי' נבאש כמ"ש במדרש, וכשהאיר היום דנעשה נותר כבר הי' לפגם, וערש"י חולין צ': ד"ה שלמים, שגה"נ שנעשה נותר אין מצוה לשרפו, דכי כ' שריפה בנותר בדבר הראוי לאכילה דכ' יאכל והנותר ישרף, וא"כ אף אם נאמר שמן הי' לו דין קדשים ג"כ לא חל הנותר שכבר נפגם, ואם נאמר דיש בו איסור תולעים ניחא אף שהבאיש דקיי"ל בדברים המאוסים אע"פ שהסריחו אסור מה"ת כהפר"ח ק"ג סק"א, וע"ש בפ"ת וגליון רש"א, וא"כ חוזר וניער הקו' על אוה"ח דמן הי' איסור תולעים, והיכי דנאסר קודם שנעשה נותר אין חל כלל נותר, ומפורש כן ברש"י זבחים צ'. ד"ה ומשום דאין נותר אלא בבשר לאכילה וניתוסר, ועחכ"צ ק"ו, נובי"ת יו"ד נ"ג, צל"ח פסחים כ"ח, מנ"ח מ' וז', ולעיל בא (י"ב מ"ד), עוד מה הדין בכלים שבשלו בהם מן אם נאסרו למחר משום הבליעה לפ"ד אוה"ח, וי"ל לנובי"ת או"ח סי' ס"ו הא דטכ"ע מה"ת אסור רק באיסורים שיש בהם מלקות ולא באין בהם מלקות כחלב טמא כמ"ש הר"מ פ"ג ה"ו ממ"א ע"ש, ובנותר אין מלקות דהוי להנל"ע, וטכ"ע אינו מה"ת, וע' אמ"ב ה' שחיטה סי' י"ח:
**והנה** הקשיתי הא דפסק הר"מ פ"ט ה"א ממ"א דעל אכילה ובישל בב"ח לוקה ולא על הנאה ויליף אכילה מק"ו דבישול לוקה מכ"ש אכילה, כמו דשתק לאסור הבת וילפי' מק"ו דבת הבת דאסורה לו, וכ' בלח"מ הא דאיצטריך הא דמד"ר דילפי' מבישול, ואמאי לא כ' דלוקין באכילה מחמת לא תבשל דקאי אאכילה, וכ' דלאו הבא באם אין ענין אין לוקין, ומשו"ה מחמת לא תבשל לא לקי ע"ש, ולפמ"ש כו"פ ופמ"ג בדעת הר"מ אף דבב"ח אסור שלכה"נ רק בעירב אח"כ מר כמש"ל, א"כ לפ"ז בבישול לא משכחת שלכה"נ דאם עירב בשעת בישול מר הוי נטלפ"ג ומותר באכילה כ"ש בבישול, וע"כ דבשעת בישול הי' לשבח וא"כ ליכא אופן דיהי' בישול אסור שלכה"נ, וא"כ ק' אמאי לוקה בב"ח באכילה שלכה"נ, דכל מה דלוקין על אכילה ילפי' מק"ו מבישול ושלכה"נ דלא משכחת בבישול מהיכי ילפי' דלוקין באכילה שלכה"נ, והוא קו' מושכלת ונדפס בשמי בירחון אהל מועד ח"א סי' קכ"ב ע"ש, ואמרתי לתרץ דהטעם דלאו הבא באא"ע אין לוקין משום דקשיא למה שינתה התורה וכתבה הלאו בלשון אחר, אע"כ דשינה לשונו כדי שלא ילקה, כ"כ באור חדש בכת"א פ' בהר, וא"כ א"ש דשלכה"נ ל"צ כלל ק"ו מבישול שילקה ורק לוקה מחמת לא תבשל, ואי דהוי לאו הבא באא"ע, ז"א דכאן ל"ש דהי' צריך לכתוב לא תאכל וע"כ דשינה לשונו כדי שלא ילקה, ז"א דאי הוי כ' לא תאכל הוי דוקא דרך אכילה, וכמ"ש בפסחים כ"ה. אטו בב"ח אכילה כ' בי'. וא"כ בכה"ג אף לאו הבא באא"ע לוקה - וע"ש באו"ח שהביא ראי' להלח"מ מתו"ס ר"פ איזהו נשך, ותמה שמשם משמע להיפך, וע"ס מוצל מאש סי' כ', והגהות מל"מ פ"ה ה"ח מיסוה"ת ד"ה ודע, ויד מלאכי ה', ובביאורים לחת"ס ביצה ז': דבר נכון מזקיני הגאבד"ק לאסק ז"ל, ועמ"ש בפ' פקודי (ל"ט. ל"ו) בשם **אדמו"ר מגור**, שליט"א, וע"ע מענינים אלו ברדב"ז ח"ב תשצ"א, חכ"צ כ"ו, פמ"א ח"א כ"ו, שאילת יעב"ץ ח"ב פ', נבי"ת יו"ד ע"ז, השיב משה ק"ה, ויד מלאכי שמ"ז:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:26:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:26:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:26:1)

**שבת** ל"י בו, ערש"י ביצה ב': דמן לא ירד ביו"ט, ובתו"ס הביא דיש מדרשים חלוקין, ובמכילתא שבת לי"ב לרבות יו"ט, ועתו"ס עירובין ל"ח. ד"ה ואין, ופסחים קט"ז. ד"ה מה, ובחת"ס ביצה הק' הלכתא אהלכתא דקיי"ל הכנה א"כ לא ירד מן ביו"ט, ואיך אמרי' בתפלת שבת וברכת מכל הימים וקדשת מכל הזמנים, וכ"כ תו"ס פסחים, וגם קיי"ל דבעי ב' לחמים ביו"ט ש"מ דירד לחם משנה בעיו"ט, וי"ל דבכל ע"ש ועיו"ט נתכוונו ללקוט שני עומרים, דבכל יום חול ג"כ ירד בשפע הרבה יותר ממה שהי' צריכין, וחם השמש ונמס והמותר נבאש, משא"כ בע"ש ועי"ט שעשו לכבוד יום הקדש, ל"ה בו רמה בהנותר וממילא לא ירד למחרת כי ל"ה צריכים נמצא אין כאן ברכה וקדשה, אך בשבת הראשון שעדיין לא אמר להם הלכות שבת ולקטו בע"ש רק עומר א' שחשבו שמחר ירד מן, וה' ברכו שנעשה ב' עומרים, וזה הברכה הי' לקדש יום מחר שלא ירד בו מן וא"ש הכל. **ובפנ"י** כ' אף דירד מן ביו"ט אך אם חל יו"ט בע"ש לא ירד לחם משנה, אלא בעיו"ט ירד לצורך שבת משום איסור הכנה מיו"ט לשבת, ובעטרת פז דחה זה כיון דמעיו"ט היו להם לשבת, וכיון דהי' להם מן לאכול יום אחד הי' יכולין לאכלו ביו"ט ממן שנפל בעיו"ט, נמצא דמן שירד ביו"ט הוי כמכין מיו"ט לשבת, כיון דהי' להם לאכול ביו"ט מעי"ט, וע"ס משיב נפש בזה, ובפרדס דוד אריכות. וע"ע בס' משא מדבר ים על ב"ר פי"א:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:27:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:27:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:27:1)

**ביום** השביעי, בשבת קי"ח: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון ויליף מכאן, וגם אי' שם אלמלי שמרו ב' שבועות הי' נגאלין (ועזה"ק יתרו פ"ט.) וק' כאן כ' ב' שבתות ולעיל שבת א', וכ' בס' שארית יעקב דשבת מעיד על ישראל, וע"א המסייע מועיל להחזיק עחו"מ פ"ז ס"ו, אבל להוציא צריך ב' עדים, א"כ כשלא היו עדיין בגלות הי' סגי שבת א', אבל עתה כשאנו בגלות ולהוציאני משם צריך ב' שבתות:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:27:2
[Pardes Yosef, Exodus 16:27:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:27:2)

**יצאו** ללקוט, וק' עם קדוש שראו נסים גדולים לא צייתו הלא ביום ו' הי' להם משנה, וכ' בישועות יעקב ריש ה' שבת, דמה שנביא אומר נגד ציווי ה' אינם מחויבים לשמוע, ועד מ"ת היו להם דין ב"נ להחמיר, ועכו"ם ששבת ח"מ, ותו"ס חולין ל"ג. הק' איך שמרו שבת נימא מא"מ דישראל שרי ועכו"ם אסור, ותי' כיון דנצטוו על שבת ל"ש איסור לא ישבותו, וזה שמיאנו למשה לשמור שבת שחשבו שעדיין לא יצאו מב"נ, וא"ל משה ראו כי ה' נותן לכם השבת ולא מדעתי, ונותן בששי כפליים, ומזה ראי' שמה' יצא הדבר, ומשו"ה מאז והלאה וישבתו ביום השביעי, וע"ע בתורת משה - ובס' תורת צבי הק' הלשון, והיה ביום הששי והכינו כו' והיו משנה, תחלה הול"ל והי' ביום הששי והיו משנה ואח"כ והכינו, ורק תנאי הי' אם יכינו שיעשו הכנה לשבת אז תשרה השכינה ויהיו משנה, והאנשים שלא עשו הכנה מע"ש ל"ה להם בשבת לאכול ויצאו ללקוט "ולא מצאו", דלכאו' מאחר דכ' ל"י בו בטח לא מצאו, ולמ"ש דהכל הולך אחר הכוונה, ומי שלא נתכוון בלקיטתו לשבת רק אח"כ, מצא הברכה בעיסה, והי' הו"א אם לא הכין מע"ש ובשבת שב בתשובה על זה שהתרשל בהכנה שתחיל הברכה עכשיו, לכך כ' ולא מצאו, וכלל גדול מי שטרח בע"ש יאכל בשבת (ע"ז ג'.):
**והר"מ** מפרעמישלאן ז"ל אמר דטעם שמשליכין מזונות לצפרים בשבת שירה לפי שכ' ולא מצאו דמשמע כאלו נאבד מהם, דהול"ל לא היה, רק דאי' במד' דהאנשים היו דתן ואבירם, ושטו מן ממה שהי' להם בכליהם מאתמול ואמרו ראו שגם היום ירד מן, וה' הפר עצתם והצפורים אכלו ולא נמצא, ואין ה' מקפח שכר בריה וזורקין להם, וכ"ה בטעמי המנהגים בליקוטים אות ל"ד, אך במג"א שכ"ד סק"ז כ' יש נוהגין לתת חטין בשבת שירה לפני עופות ואין נכון שאין מזונותן עליך, ובתוספות שבת סקי"ז כ' דאפשר כיון שנהגו כן לשם מצוה דמרגלא בפומייהו שעופות אמרו שירה בים אין להקפיד:
**ובספורנו** כ' דזה הי' חילול שבת אם מלקטים ממקום גידולו, כמ"ש בשבת ק"ז: מאן דעקר כשותא מהיזמי והיגי חייב משום תולש, וברביד הזהב הק' על סתירת בבלי דילפי' מבשל מבישול סממנים שהי' במשכן וא"כ אופה ל"ה במשכן כלל, ובירו' ביצה יליף דבישול ואפיה הוי מלאכה ממן דכ' את אשר תאפו אפו ותבשלו בשלו ע"ש, ובכל"ח כ' לפ"מ שהק' בנשמת אדם במלאכת טוחן כמו דקיי"ל אין דישה ועימור וטיחון רק בגד"ק, א"כ נימא ה"ה מבשל בשר לא יחייב דאין בישול אלא בג"ק, אך אי ילפי' מסממנים ובהם הי' חלזון ותולעת שני דל"ה ג"ק כשבת ע"ה., וא"כ להדי' דיש בישול אפי' שלא בג"ק, ולפמ"ש בתשו' רע"א כ', דרקק ומפריחו הרוח חייב משום זורה כירו', נשמע דיש דישה וזירה אף שלא בג"ק, וא"ש דירו' לשיטתי' דלא בעי ג"ק שפיר ילפי' ממן לאסור אפי' ובישול אף שאינם ג"ק, אמנם לגמ' דילן דקיי"ל דמלאכה לא נמצא רק בג"ק לא נוכל להוכיח מזה איסור שלא בג"ק כמו דישה זירה וטחינה, שפיר הוצרכו ללמוד מבישול סממנים דנשמע דיש בישול אפי' שלא בג"ק, משא"כ ממן לא נשמע זאת כיון דהוי ג"ק, והו"א דמבשל בשר פטור עש"ה, ולהנ"ל יהי' ראי' מזה דמן לא ירד ביו"ט, לתו"ס ביצה ג'. ד"ה גזירה דקצירה ביו"ט אסור מה"ת לצורך או"נ, וא"כ הי' אסור ללקוט מן דהוי קצירה, וי"ל דמודה ספורנו דמן ל"ה מחובר לקרקע דכ' לחם מן השמים, אך ס"ל דהי' לו יניקה מאויר, ואעפ"כ חייב כמו עוקר כשותא מהוזמי והוגי דפרש"י מאוירא קרבי, ונ' דאם פסקה לחיותא קודם לכן פטור, ולירו' פ"ג ה"ו מערלה בדלעת ששלקה במחובר אינו מטמא דאחר הבישול נפסק היניקה, א"כ במן דכ' אפי' ובישול, וכ' בספרי ל"ה נאפה ונתבשל כלל בכלי, רק ע"י מחשבה שחושב להיות נאפה ומבושל נעשה אפוי ומבושל, ושפיר מותר ביו"ט דלענין קצירה יש עצה לחשוב קודם לקיטה שיהי' נאפה ומבושל ונפסק היניקה מאויר ושוב פטור מקוצר דל"ה ג"ק, ודוקא בשבת דאפיה ובישול אסור אף במחשבה לכן אסור קצירה משא"כ ביו"ט דאפיה ובישול מותר שפיר ירד המן ויטלו אחר שיחשבו שיהי' נאפה:
**ובבית** האוצר ח"א אות קצ"ח הביא ג"כ ירו' ביצה פ"ב ה"א דמקרא את אשר תאפו כו' משמע דבאפיה יש עשה יתירא בשבת דאסור, וא"כ אפי' בכ"ש אסור לפמ"ג דעשה שאינו זבוח אפי' בכ"ש, להרא"ם דסתם אכילה בכ"ש, והלמ"מ גילתא באיסורים בכזית, וזבחת ואכלת דהוי רשות ולא נאמרה הלכה עליה אפי' בכ"ש וממילא גם האיסור הנלמד ממנה בכ"ש ע"ש, וא"ש בשבת ע"ד. ובמנ"ח במוסך השבת אות י"א הערה במבשל ואופה ונגמר לגמרי ולא כמאב"ד לחוד, יהי' חייב גם משום מכה בפטיש, וגם באוכלין שייך מב"פ כמ"ש באות כ"ז, אך לרש"י ניחא דרק בנגמר על ידו המעשה שייך מב"פ, אבל אי נגמר אח"כ ממילא ל"ש מב"פ, ובבישול ואפיה ל"ש תיכף רק אח"כ כשעומד אצל אש נגמר מאלי', ומצאתי בעטרת חכמים חו"מ י"ט שהוכיח מקו' זו דל"ש מב"פ באוכלין. ועוד ראיתי דבר חדש באמרי בינה ה' שבת סי' כ"א דאסור למזוג י"ש חזק אם א"א לשתותו מחמת חריפתו דהוי במב"פ, ומשבת מ"א: לא משמע כן ע"ש:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:28:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:28:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:28:1)

**מאנתם,** ע' תוה"מ הבדל בין מאן בין לא אבה, שהבלתי אובה הוא בלב, והממאן הוא בפה, אף שיאבה בלבו:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:28:2
[Pardes Yosef, Exodus 16:28:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:28:2)

**מצותי** ותורתי, בירו' נדרים פ"ג ה"ט וכ' בתרי' ראו כי ה' נתן לכם השבת, מלמד ששקולה שבת כנגד כל המצות, ערש"י חולין ה'. במומר לשבת ככופר בכה"ת, וג"כ מטעם זה דשקולה ככל התורה, וע' תו"ת:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:29:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:29:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:29:1)

**ראו** עמ"ש בשמות (ה' ד'), ורש"י כ' כאן תחומין דרבנן וסותר עצמו מחגיגה י"ז: ביו"ט תחומין דאו', וע"ע ביומא ס"ז. ות"י שם ומ"ש בזה במנ"ח מצוה כ"ד, ובס' ברית משה על הסמ"ג ל"ת ס"ו ובהסכמות שם בזה, ובשו"ת זכרון יצחק י"ז האריך בענין תוס' שבת אי דאו' וכ' ראי' מסופ"ק דעירובין לוקין על תחומין דאו' דכ' אל יצא, ורש"י בשלח כ' דרבנן וקרא על לוקטי המן כ', וברא"ם כ' דגמ' עירובין לר"ע דדרש מאל יצא תחומין ד"ת ואנן קיי"ל כרבנן, וי"ל פלוגתתם דכ' אל יצא ביום השביעי ולכאו' ביום הז' מיותר, ובר"פ ויקהל כ, ל"ת אש ביום השבת, וכ' בירו' משילין בשבת א"א מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט, ואי תוס' שבת ל"ד י"ל דכוונת הכ' ביום הז' דוקא בשבת אבל א"צ להוסיף מחול, ולפ"ז אי אל יצא על לוקטי מן, ביום הז' מיותר, ואי"ל דאתי למשרי יו"ט דהא אף ביו"ט לא ירד מן כמ"ש תוס' גם ל"ש תוס' שבת דמן לא ירד רק בבקר וחם השמש ונמס, אבל אי הקרא לדורות א"ש דליכא למידרש דביום הז' אתי למשרי תחומין ביו"ט, דלמ"ד תחומין דאו' בשבת ה"ה ביו"ט ורק למעוטי תוס' שבת, אך כ"ז אי תוס' שבת ל"ד אבל אי דאו' אין מקום לדרוש ביום הז' כנ"ל, א"כ מה לנו להוציא קרא מפשוטו סו"ס יום הז' מיותר, יותר מהראוי לדרוש דקאי על לוקטי המן ותחומין ל"ד, והה"מ ולח"מ פ"א ה"ו משביתת עשור כ' דר"ע דס"ל כל אוכל בט' מעלה כהתענה ט' וי', ס"ל תוס' שבת ל"ד א"ש לר"ע דתחומין דאו' (ע' סוטה ל':) כיון דס"ל תוס' ל"ד שפיר דרש אל יצא לתחומין כדי דיום ז' יבא למעט תוס' שבת. דאם על לוקטי מן יום הז' מיותר, ורבנן דפליגו ס"ל תוס' דאו' ואין מקום למעט מיום הז' תוס' ע"כ דרשי קרא כפשוטו על לוקטי מן ותחומין ל"ד, א"כ אנן דקיי"ל תחומין ל"ד ממילא תוס' דאו' וע' בס' תוס' יה"כ דע"ה: שעה"מ פכ"ז משבת, ירחון קול תורה שנה ג' סי' ט', ובשו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' ד' בדברי הכ"מ פי"ד ה"א משבת בשם בן הרמב"ם ז"ל:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:29:2
[Pardes Yosef, Exodus 16:29:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:29:2)

**שבו** בס' סדרי טהרות על כלים דק"ע: הביא טעם של קנית שביתה ד' אמות א"צ דעת אדם, והכנתי ולשביתת אלפים אמה צריך כי בשבת צריך שיכיר מקומו וכפי הכרתו כן מותר להתפשט, וכשבא למקום שלא מדעת אין ביכולתו לקנות רק ד"א, כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותי' ומניח תחת מראשותי', ורומז שצריך להמליך שכלו ודעתו על כל אבריו, ויכול לתקן עצמו שאף פעולת רגלי' היותר רחוקים מראש יהי' נכנעים תחת שכלו ויקרא שם חכמתו על כל פעולותי' וזה עבודת אדם בשכלו, אכן שיהי' לו סייעתא מהש"י שלא ע"פ שכלו מי שטרח בע"ש כו', וכשקונה שביתה זאת מצדו ומכין עצמו בע"ש מושיעו במדה טובה המרובה ה' מאות פעמים, כי האדם העובד ה' קדושתו נקבעת עד ד' דורות כמ"ש בההיפך פוקד כו', כי עד כאן רחמי אב על בן כדאי' בב"ר וירא, וכ' בעובד קדושתו מסתעפת עד ד' דורות כמ"ש בעדיות פ"ב מ"ד האב זוכה לבן כו', ובאברהם למען אשר יצוה כו' שהם ד' דורות לעצמו לבנו, ובן בנו ג"כ בכלל בנו ואתרי' הוא דור ד', ועפה"מ לר"מ וראב"ד בעדיות, ולכן ה' שנותן במדה טובה נוצר חסד לאלפים וכן אלפים אמה ממדה זאת דכשמברר עצמו בד"א מתרחב גבול שביתתו באלפים וה' מושיעו, ואם משלים יותר ה' מושיעו יותר ולזה תחומין י"ב מיל דאי' בירו' עירובין פ"ג ה"ד דאו' כמחנה ישראל, וישועות ה' להנחיל לאוהבי' נחלה בלי מצרים, ע"ז רומז שיתא אלפא פרסא עלמא כי ב' אלפים פעמים י"ב מיל הם כן עש"ה: **והה"ק** מריז'ין ז"ל אמר שבו איש תחתי' כל אדם צריך להחזיק עצמו קטן מאשר הוא באמת, ועכ"פ אל יצא ממקומו שלא יחזיק עצמו גדול מאשר הוא באמת:
**והגה"ק** מאסטראווצי ז"ל אמר לדידן תחומין ב' אלפים אמה, ומדאו' י"ב אלף בפסחים צ"ד. שתא אלפי פרסי עלמא, וע"פ חשבון אם תרצה לדעת כמה פרסאות מרובעות מחזיק העולם, אם תכפיל ששה אלף פעמים ששה אלף יעלה ל"ו מיליאן פרסאות מרובעות וידוע דעולם עגול ומרובע יותר על עגול רביע כמ"ש בסוכה ח'. ומל"ו מיליאן יחסר ט' ישאר כ"ז, ובתוס' פסחים שם ד"ה כל הביאו הא דאמרי' דהעולם שליש ימים, שליש מדבר ושליש ישוב, וקיי"ל דאין דין תחומין בימים רק בישוב ואף במדבר שייך דין תחומין נמצא תחומין רק בשני שליש עולם ישוב ומדבר שעולה י"ח מיליאן פרסאות מרובעות, וישראל ס' רבוא, וכשנחלק י"ח מיליאן יגיע לכל א' מישראל ל' פרסאות כי ל' פעמים ס' רבוא הוי י"ח מיליאן, ובעירובין ג': כל אמות בת ו' טפחים ושל עירובין ה' טפחים, לפ"ז ל' פרסאות באמות בת ו' אם נעשה מהם פרסאות בחשבון אמה בת ה' טפחים כדין תחומין יתוסף שתות ויהי' ל"ו פרסאות, נמצא מכוון בחשבון למ"ד תחומין י"ב מיל דהוי ג' פרסאות לכל צד בד' רוחות העולם שהם ו' פרסאות על ו' פרסאות ועולה ל"ו, והוא פלא והפלא בזה מקומו של אדם כה עולה לחלק כל אדם מישראל. וע' בפ' תרומה (כ"ה ב):


###### Pardes Yosef, Exodus 16:31:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:31:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:31:1)

**גד** ערש"י וביומא ע"ה: הגיד לישראל כו', ובתוספות יה"כ שם הק' איך ספק בן ז' הנוגע לסקילה אם הכה אביו היו פוסקים ע"י עומר שנמצא בבית זה, ואפי' על נביא אין סומכים ער"מ בפ"ט מיסוה"ת, וכן ק' בשבת ל"ד, טיהר רשב"י ע"י תורמסין ספק תרומה והוא בירו' שביעית פ"ט, ומ"ר וישלח גבי ויחן את פני העיר, ואפ"ל שעיקר שסמך רשב"י על ההלכות שהי' לו באותו ספק, אלא שכהנים היו מחמירין, ועתוס' חולין מ"ד. ד"ה ור"י דהיכי דבת קול מסייע להלכה פסקינן כן, ולהכי סמך רשב"י, וה"נ מכח הוכחות להלכות פסק מ"ר, והיו מפקפקין בדבר עשה להם סימן ואות של עומר, וכ"כ בתו"מ, וע' שה"ג מער' גדולים י' אות רכ"ד בזה ובס' קטרת סמים:
**ועי'** תיב"ע שופטים (כ"א ח') דמורנין נפקין מהרוג והראו מקום הרוצח, ונר' מזה דעגלה ערופה בא לברר באיזה מקום נמצא הרוצח, וגם כן קשה איך ידונו ב"ד ע"פ מורנין, ובחמד"י בקונ' הכנסת כיפה דפ"ה, כ' ע"פ מהרש"א ב"ק מ"ו. דנהי דקיי"ל דלא אזלינן בתר אומדנא מ"מ במודה לדברי אומדנא חייב אף בקנס, ול"ה מודה בקנס, וכן י"ל במודה לאומדנא חייב עכ"פ שמכניסין לכיפה, וזה כוונת תיב"ע דע"י התולעים בטח יודה הרוצח וב"ד ידונו אותו להכנסת כיפה ע"ש, וגם י"ל דעי"כ יצא קול ויבואו עדים, וע' פע"ר דהתולעים ממיתין אותו ולא הב"ד, ועכל"ח שופטים אות י"ב, ובשו"ח בית יצחק יו"ד קל"ג אות ה', וגם י"ל לפמ"ש בירושלמי פ"ו ה"ג מסנהדרין ובר"מ פ"ג ממלכים, דמלך יש לו רשות להרוג אפילו על ידי ע"א, ועי' חמד"י: ומשה היה לו דין מלך והיה יכול להרוג ע"פ אומדנא כמו דהורג על פי ע"א, - וע"ס עטרת טוביה דצ"א: דענין לא בשמים הוא רק לאחר מ"ת, אבל מ' שנה שהי' במדבר, אז טרם חתימת התורה היה אפשר לברר גם על ידי בירור שמימי, וע"ש מענין לצרף להתיר עגונה על ידי חלום, ועשו"ת משיבת נפש ל"ה בזה, ומ"ש בתצוה (כ"ז כ"א) ובפרד"י בראשית מ"ד. נ"ד, וקכ"ו. ובמלואים והערות שם הרבה מזה ע"ש היטב:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:31:2
[Pardes Yosef, Exodus 16:31:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:31:2)

**וטעמו** כצפיחית בדבש ערש"י בל' משנה, והוא בחלה פ"א מ"ד ופסחים ל"ז. ור"ר העשיל ז"ל הקשה דבגמ' אי' דדבש א' מס' ממן (ברכות נ"ז:), ומכאן משמע דמן טעמו כמו דבש, וי"ל דקיי"ל עד ס' יש בנותן טעם, ובאמת היה המן יותר מתוק מדבש, רק וטעמו ר"ל אם המן היה מעורב בדבר אחר והיה המן א' מס' שבו והי' בו רק נו"ט חלק א' מס' אפ"ה הוי טעמו כצפיחית בדבש כיון דמן היה ס' פעמים מתוק מדבש, ובשפ"צ הביאו בשם ר"ר יהונתן ז"ל, - ומענין ס' עי' ב"מ פ"ד: ס' משיכלי דמא, ס' מיני לפדא, ס' ספינאי, ס' עבדי, ס' ארנקי, ובפסוק שמיני בסופו להבדיל בין הטמא וטהור מתחיל בל' ומסיים בל' להורות על דין ס':


###### Pardes Yosef, Exodus 16:32:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:32:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:32:1)

**למשמרת** ערש"י, ובמכילתא הוציא להם צנצנת המן וא"ל אם תעסקו בתורה ה' יפרנסכם, ולכאורה מה זו תשובה על עתה שאין לנו מן ורש"י מיישבו הרבה שלוחין כו', והגה"ק האב"נ ז"ל תי' דק' מיומא נ"ב. משנגנז הארון נגנזה עמו צנצנת המן, אכן עיקר שפע מזונות בא על ידי עסק התורה ודרך צנצנת המן, וז"ש אם אין תורה אין קמח, וצנצנת המן מונח תמיד לפני ה' לפני הארון וכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא, וע"ס אביר הרועים אות רכ"ה:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:33:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:33:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:33:1)

**צנצנת** הר"מ מפרעמישלאן ז"ל אמר דבפרנסה יש שכל מסחרם מסכום מועט ומתפרנסין עצמן, וזה הוא באתכסיא ולא באתגליא, ודרכו של צנצנת שקטן מהכיל מלא עומר מן, וה' אמר והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם שיהיה כן שיחזיק מיעוט את המרובה, **והרה"ג** ר' משה קנאל נ"י אבד"ק מיקוליטשין כתב לי, דהול"ל תקחו למשמרת, ורק בא לרמז למ"ש ביומא ע"ה. שע"י מן נתברר אם בן ט' לראשון או ז' לאחרון, וז"פ למשמרת לדורותיכם, שהעומר מן ישמור הדורות שלא יתערבו:
**וברש"י** של חרס כתרגומו, והוא ביונתן ובכ"ח מתקיים ימים רבים כמ"ש בירמיה (ל"ב י"ג) ומגילה כ"ו: ס"ת שבלה גונזין בכ"ח, וכן מן שהניחו למשמרת היה בכ"ח, וע' בתמיד ל"א: וכ"פ ר' בחיי והוסיף דלכך נקרא כ"ח צנצנת שהוא צונן ומצנן מה שבתוכו, ועש"ך יו"ד ל"ו סק"ז בבדיקת הריאה במים פושרין צ"ל בקיץ בכלי שמחופה באבר שלא יתחמם שהאבר מצנן ועי' תבו"ש סק"ח, ולר' בחיי י"ל ג"כ דכ"ח מצנן ועי' הדוה"ע, ובפני"פ כ' מחשש טומאת אוהל הוצרך כ"ח שאינו מטמא מגבו, ועמ"ש בזה באמ"כ ובח"א דקמ"ז.:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:35:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:35:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:35:1)

**ארבעים** ערש"י וקידושין ל"ח., ובדורש לציון דרוש ו' הביא מכילתא וילקוט רמז רס"ב, ויהושע רמז ט"ו, רי"א נ"ד שנה אכלו מן. מ' בחיי משה וי"ד בז' שכבשו וז' שחלקו, וכ' בזי"ר הא דכ' ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח היינו שאכלו עבור חמץ עם מן, וצ"ב דהא כ' וישבות המן ממחרת הפסח, וצ"ל דלא סבר שפסק המן ז' באדר רק שירד עד מחרת הפסח, והיה מן בכליהם עד סוף י"ד שנים, וא"ש דעד עתה היה יורד כל יום ול"ה צריכים לצמצם באכילת מן והיה די סיפוקם ולמה יאכלו מעבור הארץ, וגם ל"ה יכולים להשאיר דנבאש, אבל ממחרת הפסח שפסק מן והי' קיים בכליהם והיו מצמצמים באכילת מן כדי שיתקיים להם זמן ארוך, ולכן אכלו גם מעבור הארץ ע"ש, ובענין אי ירד מן ביו"ט:
**ובאור** חדש קידושין הק' על רא"ש סוף פסחים הא דסופרין מ"ט יום והא כ' חמישים רק כשמגיע הפסוק למנין עשירי אינו מדקדק לכתוב מנין שלם חסר א', א"כ מה הק' בגמ' למה נאמר מ' שנה והא נחסר ל' יום, ודילמא לא קפיד למנות מ' שלמות אם חסר ל' יום, וי"ל ע"פ תי"ט פ"א מ"ו מסנהד' הטעם דהי' ע' ולא אמרי' דהוי ב"ד שקיל דכ' בקרא שבעים איש ע"ש, וק' אכתי מנ"ל, ודילמא אמרי' אין ב"ד שקול ובאמת סגי בס"ט, והא דכ' שבעים דלא קפיד. לקרות ס"ט שבעים כמו שבעים נפש דיעקב דמביא הרא"ש, אע"כ דלי"ל סברא זו רק קפיד קרא לכתוב במכוון א"כ י"ל דגמ' דקידושין אתי' כר"י שם, וע' בהערות אדמו"ר מגור שליט"א:


###### Pardes Yosef, Exodus 16:36:1
[Pardes Yosef, Exodus 16:36:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Exodus/r/16:36:1)

**עשירית** ערש"י ומ"ש בפ' וארא (ז' כ"ה):