## Pardes Yosef, Genesis

###### Pardes Yosef, Genesis 28:3:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:3:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:3:1)

ויפרך תיב"ע ותהי' זכו לכנישת סנהדרין, ותמוה דאין חיבור לקרא לפי פשוטו ובס' לקוטי מהר"ם כ' עפמ"ש בסנהד' דל"ו ב' אין מושיבין בסנהדרין סריס וז"ש ויפרך וירבך ולא יהי' בך סריס וא"כ תוכל להיות בתוך סנהדרין:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:5:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:5:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:5:1)

אם יעקב ועשו. רש"י א"י מה מלמדנו. ופי' ברבינו בחיי פי' נח"ק שפי' דאל תתמה שהוא רשע ואחותו צדיקת שהרי רבקה עצמה ילדה יעקב ועשו צדיק ורשע ובס' צנצנת המן כ' דיצחק ורבקה חששו שהי' הקול ידוע דב' בנים לרבקה וב' בנות ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטן כמ"ש בב"ב דקכ"ג ורש"י ויצא (כ"ט י"ז), ואם יבא יעקב ללבן לא ירצה ליתן לו אשה באמרו הקטנה שלך ותמתין עד שיקח עשו הבכורה ואם הי' כך שימתין יעקב על ביאת עשו הלא יהרגנו שם עשו, והרי כל כוונותיו הי' שיברח מפני עשו, לכן צוו ליעקב שלא יאמר ללבן שרבקה אם עשו ויעקב, רק אם יעקב ועשו והוא יעקב הבכור. ויתן לו לבן מיד הגדולה לאשה ע"ש:
ועי"ל דבאמת אם הי' בורח לקרוב אשר רק מצד אב אז עוד יהי' על יעקב פחד, אם יודע להקרוב סיבת בריחתו ויתן הצדק לעשו ומה יעשה אם יודיע לעשו, אבל רבקה הי' תקיפה בדעתה, כי יעקב הבכור דציותה עליו להחזיק הברכות והי' כד"ת וכפרש"י בא אחיך במרמה בחכמה, וכמשל השפופרת וכן אם לבן הוא אחי רבקה. והקרבות מצד רבקה יותר מקרבות יצחק, לבטח לבן אוהב יותר לרבקה מיצחק ויודע שהצדק אתה, ואם היא מסכמת לבכורה בטח הצדק אתה, ואם היא כתבה לו מכתב כי היא אם יעקב ועשו והקדימה ליעקב, אזי בטח יעקב הבכור, וזה ילמדנו שכתבה לו כן כדי שיהי' בטוח שמה. ותוה"ק ג"כ הסכימה לדעתה וכ' יעקב קודם:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:9:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:9:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:9:1)

וילך עשו. ערש"י, ועי' במגילה די"ז א' גדול ת"ת יותר מכיבוד אב וע"ש במהרש"א ובענף יוסף על הע"י, ועי' בנח"ק לפמ"ש בריש סוטה דזיוג שני לפי מעשיו וז"ש על נשיו דהי' זיוג שני ולזה לו לאשה, לו הראוי' לפי מעשיו דאין זה זיוג ראשון והיתה רשעה כמותו. וביערות דבש ח"ב דרוש ה' הקשה למה דוקא עתה לקח ולא מקודם הלא כבר הי' ציווי מימות אברהם שלא לקחת אשה מבנות חת, וגם מה יועיל בלקיחה זו אם לא ישלח נשים הראשונות. וי"ל כי עשו נתחכם להיות בניו חפשי משיעבוד יעקב ולכן לקח בת ישמעאל, ובניו הם כב"נ מיוחסים אחר משפחת אבי' ונתייחסו לזרע ישמעאל ואינם משועבדים ליעקב, כי יצחק אמר בני אמך לשלול ישמעאל רק מתחלה חשב אולי לכך אמר בני אמך להורות כי עשו בא בסבת רבקה שהלך אחר אחי אם לבן. אמנם עכשיו שיצחק פקד לילך לבית לבן וליקח אשה ואם היה החסרון בחיק לבן איך יוסיף ליקח אשה ממנו והבנים בניו, וע"כ הטעם השני משום לשלול ישמעאל, א"כ נתחכם לילך ליקח אשה מישמעאל לפרוק עול בני יעקב, ויעקב הפר מחשבותיו נתן ליהודה הברכה אהי' לבני אביך שהם בני ישמעאל וכן הי' אם אנו בקול ה' נשמעין עש"ה:
ובשו"ת חתם סופר חו"מ סי' ט' הביא הא דמגילה גדול ת"ת מכיבוד אב ואם. די"ד שנים שיעקב נטמן בביהמ"ד של שם ועבר לא נענש, וקשה דילמא על אותן י"ד שנים ששמר על אשה בבית לבן לא נענש דגדול פ"ו יותר מכיבוד או"א. וכ"כ ע"כ יעזב איש את או"א ודבק באשתו.. ועל י"ד שבבית שם ועבר נענש דת"ת אינו חביב ככיבוד או"א. וי"ל דפ"ו הו"מ לקיים בביתו לולי שהוא גרם לעצמו הבריחה מפני עשו וראוי לקבל על זה קצת עונש, משא"כ לשמש בביהמ"ד של שם ועבר א"א לקיים בביתו אע"פ שלמד ושמש יצחק אביו מ"מ שם הי' עדיף טפי. א"כ כיון שא"א לקיים בענין אחר אפי' ל"ה בורח מפני עשו הי' ראוי לכך א"כ לא נענש על אלו י"ד שנים. וע"ש דלימוד במקום אחר עדיף ועי' נדה די"ד ב' וכתובות ס"ב ב'. וע"ע באבות בפ"ד מי"ד הוי גולה למקום תורה וע"ש בתפארת ישראל שחושב ג' מעלות מה שלומד במקום אחר מהלומד בבית אביו ויען שהוא מצוי לא העתקתי ע"ש:
והנה פסקינן דאב שמחל על כבודו מחול עיו"ד סי' ר"מ. ובשו"ת רדב"ז ח"א סי' תקכ"ד כ' דכבודו מחול היינו שנפטר הבן מעונש אם לא כבדו אבל מ"מ מצוה עדיין נשאר. ובס' חסדים סי' תקע"ג כ' ג"כ דבדיני שמים מחייב, ועי' בשיורי ברכה יו"ד סי' ר"מ סק"ט הביא ראי' מדאשכחן דיעקב נענש כ"ב שנה על שלא קיים כבוד אב. הו"ל ליצחק למחול, אע"כ דחייב בד"ש, וכ"כ בפי' אזולאי לס' חסידים שם. וע"ע בסי' י"א וקנ"ב בזה, ובברכי יוסף שם כ' דדוקא כבודו מחול ולא מוראו, וכ"נ מריב"ש סי' ר"כ והביאו כ"מ סוף הל' ת"ת. וכנה"ג סי' רמ"ד ושל"ד, וראי' מקידושין דל"ב ר"ג קרע שיראי באפי רבה ברא, אמר איזל אחזי אי רתח, ודילמא רתח ועבר אלפ"ע ומשני דמחל ליקרי'. ופרש"י ואמר לאביו מידי בריתחא, ופשיטא דאי אמר בריתחי' עבר על מורא אב דדיבר כנגדו ואפ"ה מהני מחילה, וכ"מ מחינוך מ' רי"ב ועובר עליו והקל ביראתו ביטל העשה אא"כ מדעת אביו ומחילה כו':
ובמנחת חינוך הביא בשם הר"ן קידושין דעל בזיוני ל"מ מחילה, אך ק' מה משני הש"ס דמחל ליקרי' הא אכתי עונש ביד"ש נשאר כמ"ש בס' חסידים וכ' ברכ"י דלפ"ע ליכא רק כשחייב בדיני אדם ולא בד"ש ע"ש אריכות. ובמנ"ח מ' מ"ח כתב ג"כ דמהני מחילה אף על הכאה ועי' הגהות לשו"ת מהר"ח אור זרוע סי' רמ"ד. ועי' בשיורי ברכה סק"ג בשם ספר מנחה בלולה משפטים וז"ל ומקלל תרגום ירושלמי ודי מבזה ואע"ג דאב יכול למחול על בזיונו מ"מ מאחר דכ' מדבר בעדים והתראה בודאי לא מחל דהעדים יאמרו אותו עכ"ל, ובס' פענח רזא שם כ' תימה איך יפסוק בזה מיתה ימחול האב ויפטור, וי"ל דמכה ומקלל אין חייבין בלא התראה ושוב א"י למחול עכ"ל, הרי דמועיל מחילה בבזיון, ועי' שאילתות סי' ס"א וז"ל האב שמחל כבודו מחול ה"מ כבודו אבל הכאתו וקללתו לא, ועי' טורי אבן מגילה כ"ח ד"ה את שהאריך בזה, וע"ע בס' לימודי ה' סי' נ"ז ושו"ת בית יצחק יו"ד סי' קנ"ט סק"י. ומהאריכות דבריהם לא העתקתי עי' בהם ותמצא:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:10:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:10:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:10:1)

ויצא. רש"י ל"ה צ"ל רק וילך וכו' ובמד"ר הקשה וכי לא יצא משם אלא הוא כו' עי' אמרי שפר להראנ"ח ז"ל. דיל"ד ברש"י שהניח דברי המדרש ובא בטענה אחרת, ובשלמא אי ל"ה פונה אל הדרשא כדרכו בכ"מ, אבל להביא דחז"ל ולבוא בטענה אחרת קשה, ועוד מה הקשה המדרש הא בכ"מ לא יזכיר רק מי שהוא העיקר בהליכה והבהמה וכלים כרגלי הבעלים, ועוד שבצאתו לא יצא ברכוש רק כבורח ול"ש כמה גמלים יצאו, וי"ל שרו"ל הוק' להם מה שהקשה רש"י למה צריך ויצא שהכ' ל"צ להזכיר אלא המקרים המהרים לצאת, ושהי' בהם אות שלא כדרך כל הארץ, וכמ"ש וילך חרנה ויפגע במקום כו', אבל היציאה מב"ש אין בה דבר חידוש, וז"ש וכי לא יצא אלא הוא, ר"ל שאין בו חידוש ע"כ אמר מגיד כו'. וכעין זה הקשה במשה ויגדל משה וכי לא גדל אלא הוא אלא שגדל שלא כדרך כל הארץ, עי' בפ' שמות (ב' י"א) וכן י"ל במ"ש רש"י בנעמי, ועמ"ש בס' שם משמואל, ובאה"י כ' דסוגי הליכה ב', או בעבור צרכו ללכת שמה, או שמוכרח לעזוב ולנוס מביתו, ועל ההולך למחוז חפצו שייך ל' וילך, שעיקר אצלו ההליכה ולא ויצא כי יציאתו אך טפילה אל העיקר. ואם עיקר הוא העקירה ממקומו ובריחה ויציאה עיקר שלא יהיה כאן שייך ל' ויצא, ול' וילך טפל, וביעקב הי' ב'. א' שהי' מוכרח לנוס מפני עשו. וב' שהי' צריך לבוא לבית לבן לישא אשה וכשרז"ל יעקב הלך אצל זיווגו, וע"כ כ' ויצא וגם וילך, ובנח"י כ' דל' ויצא ל"ש רק במי שעוקר דירתו מכאן לגמרי אבל במי שדעתו להחזיר ל"ש ל' יציאה רק שהלך למקום פלוני, וא"כ קשה ל' ויצא וע"ז התי' שקאי על זיוה והדרה שיצא ממנה תיכף, ובספר אגרת שמואל על רות מבעל מדרש שמואל, כ' על וילך איש מבית לחם יהודה, יל"ד למה לא אמר ויצא ואח"כ וילך כמו ביעקב, וי"ל ע"פ מדרש והלא כמה חמרים וגמלים יצאו וכו' וביציאת יעקב ל"ה נדנוד עבירה בצאתו עשה רושם, אבל באבימלך דיציאה הי' בעבירה יוצא מא"י ובורח מעניים, זאת היציאה אינה דומה ליציאת צדיק ולא עשתה רושם בזיוה והדרה, לכן לא כ' ויצא ע"ש, ועי' במדרש פנחס מהרה"ק ר"פ מקאריץ ז"ל אות מ"ב כשאדם יוצא מביהמ"ד שהוא באר שבע באר מים חיים וילך חרנה כלומר לשוק ויפגע במקום כשפוגע בשוק וילן שם שיצא מן השכל, ואינו מיישב עצמו כי בא השמש ויחלום לשון חלים, פירוש שהוא בריא רואה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כלומר בעיני בנ"א נראה קטן אבל באמת הוא דבר גדול כי סולם בגימ' ממון ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו, כלומר אפי' הצדיקים עולים ויורדים בו, ועוד סולם בגימ' קול כלומר שבנ"א נהנין ממנו, וראשו מגיע השמים כי מלאכים אומרים שירה בקול ומלאכי אלקים עולים ויורדים כי זה שאינו עונה עם חבירו בשוה זורקין אותו לנהר דינור עש"ה, וע"ע בבינה לעתים דרוש י"ד, ובארצות השלום דרוש ג' ומהאריכות לא העתקתי:
וי"ל דמה שהוכרח לנוס מביתו וילך חרנה חרון אף ה', והיה נבוך וכמחז"ל בעירובין מ"א ב' עניות מעבירה ע"ד קונו, ויפגע במקום מל' פגע בו, וילן שם מל' וילונו העם, כי בא השמש, שמש הצלחתו נטה, אולם חיש מהר אחז דרכו, ויקח מאבני המקום מיסודי הדת, וישם מראשותיו עליהם שם דעותיו, וישכב במקום ההוא ששקטו ונחו גלי עשתונותיו, והראה לו ה' סולם הצלחה שעולים ויורדים בו שיש עולים מבירא עמיקתא למרום, ויש יורדים מאגרא רמא לבור הצרות, וזה ראי' על השגחת ה', והנה ה' נצב עליו ולא כדעת המינים שאין כבודו ית' להשגיח בתחתונים. ובזה מצא נוחם למצבו כי בטח ישגא באחריתו:
ובמד"ר פס"ה אשא עיני אל ההרים כו' אל ההורים כשהלך אליעזר כו' ואני לא נזם א' כו' אלא עזרי מעם ה', עוד שם (משלי י"ט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, וראיתי לפרש דיש ג' דעות בנושאי נשים, א' המבקשים כסף הרבה לנדן או הורים עשירים, ובאמת הנושא לשם ממון נולדים בנים שאינם מהוגנים, ב' יבקש אשה שתהי' בעלת הבית שתדע לנהל ביתה בסדר נכון, ג' עיקר אצלו אשה משכלת וחרדית שתנהל ביתה בכשרות ותגדל בניו לתורה ויראה, ואשה כזו עטרת לבעלה, וג' שותפים באדם אב ואם נותנים גוף, וה' נותן נשמה ושכל, וז"פ בית והון אם יקח רק בשביל בית לנהל הבית, או שיש לה הון, מי יהנה רק הגוף שהוא נחלת אבות, אבל ומה' הנשמה שהיא מה' לא תהנה רק מאשה משכלת ויראת אלקים, וז"ש דמי אשא עיני אל ההרים בהגיע תור לבחור אשה נשא מתחילה עיניו אל ההורים זה הגוף, ושןאל מאין יבוא עזרי, האשה שתהי' עוזר לי מאין אקח, אם לבחור בהון או בית, לא זה העיקר, ורק עזרי מעם ה' היא תשביע חלק ה', ומתחלה ברא ה' השמים ואח"כ הארץ לומד שהשמימיית ורוחניית עיקר להארציית וחומריית וזה עושה שמים וארץ, וז"ש ויצא כו' אשא עיני אל ההורים וכו', וברש"י כאן עי' במהרש"א מגילה די"ז א' ובאיי הים שם:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:11:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:11:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:11:1)

ויפגע. רש"י לשון תפלה עי' בחולין צ"א א' ובמהרש"א ד"ה כד צלי, וד"ה מלמד ובס' זרע ברוך ריש ברכות, ובענין ב' שעות ששקעו עבורו ואח"כ זרחה עבורו, ובווי העמודים מבן השל"ה פ"ט, ובשו"ת כתב סופר או"ח סי' כ"ט באריכות. ובברכות דכ"ו אברהם תקן שחרית וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם. ואין עמידה אלא תפלה, יצחק מנחה ויצא יצחק לשוח בשדה. ולפני ה' ישפוך שיחו. יעקב ערבית ויפגע במקום. ובסנהדרין דמ"ד ב'. לעולם יקדים תפלה לצרה שאלמלי הקדים אברהם לא נשתייר כו' נלמד מזה שצריך להשכים טרם התעורר דין, וז"פ תקן שחרית בעת שהשמש זורחת וישכם אברהם, ויצחק למד שגם בעת שינטו צללי ערב והרע מתרגשת לבוא יעתר לנו ה' וזה מנחה והורה לנו שגם בעת המנחה החיוב להתפלל ורמזו תפלה לעני כי יעטוף (מלשון העטופים ללבן) ויעקב למד דגם בעת שכבר באו פגעי הזמן וצרה ויגון, גם אז לא תמנע מן הרחמים אף כשחרב חדה מונחת על צוארו לא ימנע מן הרחמים דאליפז לקח את כל מקונו. וז"ש יעקב תיקן ערבית, ושם בברכות תפלת ערבית רשות וקשה למה יגרע ערבית שתיקן יעקב מתפלת אברהם ויצחק, הא יעקב היה הבחיר שבאבות (ועב"ר פרשה ע"ו), ורק דיעקב לא רצה לתקן תפלה כלל, וכשרצה כעת להתפלל תפלת אביו מנחה. והתחיל להתפלל שמ"ע לשם מנחה ומחמת שפתאום השקיע החמה ונעשה לילה ממילא נעשה תפלה זו תפלת ערבית, ולכן ת"ע רק רשות ואנו קבלנוה לחובה. ובספרי קבלה כ' הטעם דערבית רשות, דתפלות שלנו אינם ראוים לעלות אל השמים. רק ע"י תפלותינו מתעורר אברהם משנתו ומתפלל ועם תפלתו עולה ג"כ תפילותינו. וכן במנחה. אבל בערבית אין תפלותינו מעורר יעקב. דיעקב לא מת כמ"ש בתענית ד"ה. ועשו"ת חשק שלמה בסופו בחי' על ברכות פלפול גדול בזה. וביע"ד ח"ב די"א. ובשו"ת רמ"ע מפאנו סי' י"ו, ובעשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ב סי' י"ז, ובפי' יד יהודה על ע"מ אות ל"ג. ובפנ"י ברכות:
ועי' ראב"ע, מתנגד לדרשת האומרים כי באור "ויפגע" הוא התפלל "ובמקום" הוא אלקים כמו בשפת התלמוד. ואומר ראב"ע ואל תשיבני ממקום אחר יוכיח עכ"ל וצ"ע, והפשט אם תתעקש לומר כי מקום הוא אלקים כי כן כתיב במגלת אסתר רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", שהדרשנים אומרים כי באור ממקום הוא אלקים. ע"ז עונה הראב"ע "אחר יוכיח" כלומר הן שם כ' ממקום אחר. דלא יוכל להיות באורו מאלקים אחרים. וז"פ אחר' יוכיח כי באור מקום הוא מקום ממש:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:11:2
[Pardes Yosef, Genesis 28:11:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:11:2)

ויקח מאבני המקום. רש"י עשאן כמרזב כו' עי' בחולין צ"א כ' ויקח מאבני וכ' ויקח האבן כו' נעשו כולם אבן א' ובתוס' יש לפרש שלקח אבן א' מהאבנים הרבה. ולכאורה סותרים נגד קו' הגמ' ובס' אדני פז תי' דקשה מנלן שמריבה הי' עלי יניח ראשו כו' דילמא משום שרצה יעקב לעשות מזבח מאבן לצוק עליו שמן, ולא רצה מכל אבנים לעשות מזבח ולכן נעשו כולם אבן א', אך שעל זה קשה הא אסור לעשות מאבן א' כמ"ש מצבה אל תעשו לכם. ואבות קיימו התורה, ובודאי עשה מב' אבנים אלא ש"מ שמריבה הי'. ואכתי ק' כיון שנעשו כולם אבן א' למה לא לקח עוד אבן מאבני המקום שיהי' ב' אבנים אלא ש"מ שלקח מתחלה כל אבנים ול"ה שם עוד אבן, וא"ש שכ' תוס' שלקח אבן אי שקשה לתוס' קו' הנ"ל דילמא מריבה הי' ולכן פי', ואכתי קשה ולמה לא לקח עוד אבן אלא ש"מ שכל אבנים לקח מתחלה ונעשו אבן א' עכ"ל בקיצור. ובספר נחלת עזריאל על חולין כ' דהקשה לתוס' מה מאבני הול"ל אבני ואי דאז הו"א כל האבנים מה נ"מ אי הוי טעי בכך, ותו דמנ"ל שנעשו לאבן א', דילמא תחילה נטל רק אבן מהאבנים, ותו מה קמ"ל דנטל מאבני המקום ההוא דוקא. ותו מה ויקח האבן אשר שם מראשותיו הלא בשעת שימה הי' הרבה, א"ו דהקרא קמ"ל ויקח מאבני בשעת קיחה נעשה נס שהי' קיחה א' מאבנים הרבה שנעשו לאחת, וזה פי' תוס' שלקח אבן א' מאבנים הרבה ר"ל מן ההרבה אשר נטל נעשה אחת עש"ה והגר"א מווילנא ז"ל אמר דלכן לא פירש"י בחומש כפשוטו כמ"ש תוס' דביומא מ"ח א' ולקח מדם הפר הפי' דם מהפר יקבלנו דאס"ד מדם ואפי' מקצת דמו. והא קיי"ל דצריך לקבל כל הדם, וגורעין ומוסיפין ודורשין. ואות מ' מתיבת מדם שייכת אל תיבת הפר. ופי' ולקח דם מהפר ודם מהשעיר, וגם כאן י"ל כפשוטו ויקח מאבני המקום ר"ל ויקח מן האבנים את המקום. וזה א"א לפרש וע"כ אות מ' ממלת מאבני שייכת אל מלת המקום ופי' ויקח אבני מהמקום, וק' דכאן כ' ל"ר ואח"כ אבן לשון יחיד, וע"כ כדחז"ל דמחמת מריבה נעשו אבן א' עש"ה:
ובמדרש ר' נחוניא נטל ג' אבנים. והכוונה י"ל דג' אבנים ג' אבני יסודות תורה עבודה גמ"ח אשר העולם עומד עליהם. כי יש כתות הת"ח אומר עלי יניח הצדיק ראשו ואנכי העיקר. וכן עבודה אומר כן, וגמ"ח אומר דעיקר צדקה וגמ"ח, אבל ה' אומר כולם נצרכים להיות נצמדים יחד ולא ביחוד ועשאן אבן א'. ועמ"ש בפ' נח (ו' ט'):


###### Pardes Yosef, Genesis 28:11:3
[Pardes Yosef, Genesis 28:11:3](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:11:3)

והנה סולם. עי' משפט צדק על תהלים הביא מבעש"ט ז"ל סולם גי' ממון מוצב ארצה כי ממון הבל אין בו ממש. אבל וראשו מגיע השמימה אם יזכה אדם לשכל ולב טוב יוכל לעלות במעלות עליונות ע"י הממון, ומלאכי אלקים זה הצדיקים עולים ויורדים בו עולים במעלה וכו' ע"ש, גם איתא כך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אם אתה עושה כן אשריך כו', ואם הוא עני ל"ש לומר אם "אתה" עושה כן שהרי לא יכול לעשות באופן אחר. רק הפי' אם עשיר אתה ותוכל לחיות חיי תענוג, ועכ"ז חי חיי צער שייך לומר אם אתה עושה כן אם עשית כן ולא במותרות אז אשריך כו', וכעין זה כ' בחידושי מהר"ם שיף בלקוטים בסופו, וראיתי בשם הר"מ מפרעמישלאן ז"ל שאמר רבש"ע יודע אנכי שאם תמצץ כל התפלות של בנ"י יצאו מהם רק ממון, כי זה עיקר תפילתם. אבל אם תמצץ גם הממון יצא מהם תורה ומעשים טובים כי למה ליהידי ממון, רק להחזיק בניו לת"ת, ואתרוג נאה ועוד:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:13:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:13:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:13:1)

ואלקי יצחק. רש"י אע"פ שלא נתייחד כו' בחייו מ"מ יצחק כהו עיניו, עי' בזה בטורי אבן חגיגה ד"ה, ושו"ת השיב משה או"ח סי' א' על דרך האמת, ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' פ"ט, דלחה אומרים אלקי אברהם ואלקי כו' בחד פעם אלקי סגי, ובהקדמת הרוקח יו"ד כ"ף כ"ף למ"ד המדה הזאת תמיד בלבבך עכ"ל וצ"ע ע"ש אריכות גדול ובקיאות נפלא מספרי קבלה וחקירה אלקית, ועמ"ש בזה (בפ' ל"א מ"ב) בשם בכורי נפתלי ובס' פינות הבית סי' קי"ב הביא בשם עיטור בכורים עפמ"ש בעה"ט תולדות (כ"ו כ"ד) אנכי אלקי אברהם ולא כ' ה' אלקים, לפי שנתייסר ביסורים בלא רחמים ע"ש וא"ש דלא אמר אביך, כי שם העצם ב"ה רחמים ואביך ג"כ מורה רחמים ע"ד רחמי האב על הבן וביצחק ל"ה רחמים ע"ש:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:14:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:14:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:14:1)

ופרצת עי' ס' פתחי שערים על שבת קי"ח ב'. כל המענג השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה, וצ"ב ונראה דאיתא במדרש פס"ט ופרצת אף חלקו של יחזקאל הראה לו, דהלא לא פי' יחזקאל אלא מן מזרח למערב כמו ישעי' שפי' כי ימין ושמאל תפרוצי, וצ"ב הלא לא נאמר בקרא קדמה וימה, וישעי' אמר ימין ושמאל היינו דרום וצפון, ומה זה שסמך הדבר אל ברכת יעקב אשר מערב נא' בראשונה, ונראה עפמ"ש בעל עקדה בתהלים ק"ג כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשענו, כרחם אב על בנים כו' שאדם שהולך בדרך קצר אף שהדרך מקולקל מקרי קלקול באיכות ולא בכמות אבל כשדרך רחוק וגם מקולקל אז הוי קלקול גמור, והילוך השמש ביום הוא ממזרח למערב וזה הי' עיקר הילוכו, ובלילה מסבבת הילוכה לחזרה ממערב למזרח, והילוך זה בכבידות יותר מהילוך החמה, וכמ"כ אם אדם זורק דבר מלמעלה למטה נופל במהירות, ומלמטה למעלה בכבידות, ויש פשעים מחמת תאוה שא"א להנצל מהם, וה' חס על אדם ומוחל לו כמ"ש יצרו ש"א מתגבר ולולא ה' בעזרו ל"ה יכול לו, אבל פשעים שהם נגד השכל מדין שלא ימחול, ורק מרחמנות אין ה' נועל הדלת מפני תשובה, וז"ש דוד כי כגבוה שמים על הארץ, היינו כמו שקשה לעלות מארץ לשמים שהוא נגד הטבע, כן גבר חסדו, ומפרש כרחוק מזרח ממערב דממערב קשה ההילוך השמש למזרח ועכ"ז הולך בכבידות כ"כ הרחיק פשענו והטעם כרחם אב על בנים וז"ש במדרש ופרצת ימה וקדמה היינו ממערב למזרח ומצפון לדרום, וזה הדרך בכבידות יוכל האדם להלוך אשר אין דרכו לילך, כי ישעי' אמר ימין ושמאל היינו מדרום לצפון שהוא דרך ההילוך, ויחזקאל א' מפאת קדם עד פאת ים היינו ממזרח למערב, אמנם הבטיח ה' ליעקב כשיתקרבו ישראל באיכות ויהי' כעפר הארץ כמ"ש המדרש בזה יזכו לפרוץ אף שלא כדרך הטבע דהיינו אף ממערב למזרח ומצפון לדרום. וז"ש המענג שבת אף שאין ביכולתו לפזר כ"כ נותנים לו נחלה בלי מצרים שלא כדרך הטבע יתרבה נחלתו, ועי' בע"י סי' פ"ד ובמפורשים דפוס ווילנא ומהאריכות לא העתקתי:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:16:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:16:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:16:1)

ואנכי לא ידעתי. ערש"י הר"ר העשיל ז"ל אמר עפמ"ש בגמרא כל החלומות הולכין אחר הרהור יום, ומעולם לא חלם פילא דמעייל בקופא דמחטא עי' ברכות נ"ה ב'. וז"פ אכן יש ה' בודאי ולא תאמר שזה רק חלום מהרהורי לב היום ומסיים ואנכי לא ידעתי היינו שמעולם לא ידעתי שיש ה' במקום הזה, וא"א להיות חלום שלא הרהרתי בזה. ואיתא בשם הרב הקדוש ר"ש מאסטראפאליע ז"ל כי יעקב כעת ע"י מראה הסולם שראה כסא הכבוד נודע לו שגם צורתו חקוקה שם, ועד עתה ידע שחקוק אריה כרוב נשר אכ"ן, וז"ש אכן יש ה' במקום הזה. אולם אנכ"י ר"ת אריה כרוב נשר יעקב. זה לא ידעתי, ועי' בס' אזור אליהו סי' קצ"ד שהקשה שהרי ידע שמקום קדוש הוא וחזר לאחוריו להתפלל שם, ואיך אמר ואנכי לא ידעתי. וי"ל בדרז"ל שהראו לו ביהמ"ק בנוי וחרוב ובנוי והראו שאעפ"י שיחרב עדיין בקדושה עומד כמאחז"ל מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, וע"ז תמיהתו אכן יש ה' כלומר יש ה' לעולם במקום הזה אפי' בחרבנו ואנכי לא ידעתי זה, וע"ע בקובץ דרושים חוברת ד' סי' כ"ט שכ' ג"כ כנ"ל וכל דבריו לקוחים מס' אזור אלי', וע"ע בדברי שאול. ובס' קהלת יצחק הק' למה מראה רש"י שזו קפיצת הדרך היינו כשחזר מחרן להר המוריה. הלא איתא במד"ר ויצא מב"ש וילך חרנה בן יומו נמצא בהליכתו הי' לו קפיצת הדרך ורש"י כ' שהי' בחזירתו. ב' מ"ש הלשון אפשר שעברתי בלשון ספק, וי"ל דאיתא בזהר שיש ב' קפיצות הדרך, א' שאדם הולך מהרה ונעשה קל ברגליו כמ"ש על אברהם שנעשה כל פסיעה ג' מילין כשרדף אחר המלכים וזה קפיצת אדם. ב' כשהלך כדרכו והמקום שצריך לשם הולך נגדו וזה קפיצת הארץ, והנפק"מ דאם יעקב הלך מהרה וחרן עמד במקומו נמצא עבר דרך הר המוריה ולא התפלל שם. ואי חרן בא לכאן עם הארץ נמצא ל"ה יעקב בהר המוריה. ועוד נ"מ אם בא לחרן כשרוצה לילך להר המוריה צריך לחזור, ואי חרן בא לכאן והר נשאר במקומו ואם רוצה לילך להר צריך לילך לפניו ובאמת יעקב הי' לו קפיצת אדם. אבל לא ידע וסבר דילמא הי' קפיצת הארץ והר נשאר במקומו, לז"א אפשר כו' יהיב דעתו למהדר כי לא ידע לילך לפניו או לאחריו. וכשחזר עד בית אל וראה שהר בא אצלו וידע שקפיצה ראשונה הי' קפיצת אדם וזאת היא קפיצת הארץ. לזה כתב רש"י ואומר אני שזה הוא קפיצת הארץ כי ראשונה הי' קפיצת אדם, וע"ע בלקוטי שושנים. ובחתם סופר על כתובות די"ו אריכות:
ובחולין צ"א ב' וקפצה לו הדרך בעי למיזל אמר ה' צדיק זה בא לבית מלוני ויפטור בלא לינה, וכיבה השמש, והקשו המפו' דלמה הוצרך קפיצת הדרך כולי האי שיצטרך אח"כ לכבה קודם זמנה, הא הי' די בקפיצת הדרך מעט פחות, עד שלאחר שיסיים תפילתו יהי' לילה וממעט בניסא עדיף, ועוד הא ע"י קפיצת הדרך יפסיד שכר פסיעות, ואחי הררש"ז נ"י כתב לי כיון שחטא לחרן שהוא חו"ל. ומלאכי א"י אין רשאין ללותו לחו"ל והלכו להם ומלאכי חו"ל אינן רשאין לילך לא"י. ונשאר בלא לויה ושמירה. לכן הוכרח לקפיצה מחרן עד הר המוריה ששם שורה השכינה ותהי' לו לשמירה. וממילא נצרך הנס שיכבה השמש קודם זמנה, וראיתי פשט ע"פ תהלים קי"א יודע ה' דרך צדיקים. שאף שמצוה לרוץ לדבר מצוה כמ"ש בשבת אעפ"כ אינו מפסיד שכר פסיעות כי יודע ה' דרך צדיקים ונחשב לו כאלו הלך במתינות:
ובחנוכת הבית של ישיבת חכמי לובלין ביום כ"ח סיון תר"צ אמר אדמו"ר הגה"ק מגור שליט"א בשם הבעש"ט ז"ל על הפ' אין זה כי אם בית אלקים. וזה שער השמים הכוונה של "אין זה" י"ל לפמ"ש חז"ל שיראה נקראת "דרתא" ותורה "תרעא לדרתא" ועי' שבת ל"א ב' חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד וע"ש במהרש"א. וביומא ע"ב ב' וברש"י שם) כשיעקב ראה היראה אשר שורה על המקום ממקום המקדש' אמר מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלקים" כאן לפי שנורא המקום הוא דרתא בעצמה "כי אם בית אלקים", אבל "וזה שער השמים' הי"ד שנים עד עתה של שם ועבר שלמדתי הי' רק תרעא לדרתא. כן הישיבה שהוא בנין מפואר אברך שיהי' תרעא לדרתא עם דרתא ביחד ר"ל שיהי' בו תורה ויראה:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:18:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:18:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:18:1)

וישם אותה מצבה ויצוק שמן וגו'. עי' בס' זרע ברוך על מנחות דכ"ב. על דאיתא שם מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט וא"ש הא דחולין ויקח מאבני המקום כו' וכולן נבלעין כאחת. ומנ"ל הא ונראה דקשה כיון דיעקב שימש באבן הזה וכבר נפסל למזבח. והיאך לקח למזבח, ואף אם נאמר דז"א רק למצוה ולא לעכב, אכתי קשה כיון דהי' הרבה אבנים הי"ל ליקח מאותן אבנים שלא נשתמש בהם, עכצ"ל דכולן נבלעין כאחת. וכ' מאבני מוכח שהי' אבנים אחרים שלא נשתמש בהם. וכ' ויקח את האבן אלא ה"ט שהי' מרובין כו' ונבלעין כו':
וראיתי בשו"ת חתם סופר או"ח סי' מ' שהק' ג"כ כן, וכ' לפמ"ש בילקוט שהי' אבני מזבח של נח ושנעקד עליו יצחק, והק' בזית רענן איך שכב עליהם יעקב הא מעל בהקדש, ותי' שלא שכב רק עשה כעין מרזב ועי' רא"ם ויפ"ת ולא מקרי תשמיש לענין מעילה ע"ש. א"כ הכ"נ לא מקרי תשמיש לענין תשמיש הדיוט, ואפי' שכב ממש ג"כ לק"מ לא מבעי' אי ידע שאבנים של הקדש ושכב עליהם משום פק"נ להגן מן החיות א"כ הקדש במזיד אינו מתחלל, ואפי' אי לא ידע מקדושתן עד הקיצו משנתו והוי שוגג, מ"מ אבני מזבח אינם מתחללות דיש בהם מועל אחר מועל, וכיון שלא נתחללו מקדושתן לא נאסרו בתשמיש הדיוט. דא"א אוסר דשא"ש עש"ה. ועי' באו"ח סי' קנ"ד, ובמג"א סי' קמ"ז סק"ה, ובשו"ת חות יאיר סי' קס"א, ובפר"ד דרוש י"ב אריכות בזה. ובטור עה"ת כ' אע"ג דאין עושין מזבח מדבר שנשתמש בו להדיוט בבמה שרי, והוא תמוה דבזבחים קט"ז ב' איתא אפי' בבמה נמי אסור דפריך והא מודה ראב"ש בבמה וכו' וכ"מ במנחות כ"ב א' א"ב חדתי ועתיקי ומקשי והכ' כו' ומשני ה"נ בחדתי. וראיתי במנחת חינוך בקומץ מנחה מצוה מ' שתי' קו' הטור דאי' בילקוט דאבנים של יעקב הי' ממזבח עקדה ומאבנים שהקריב עליהם אדה"ר, וא"כ הי' קודש ודבר שבקדושה לא מצינו שאם נשתמש בו הדיוט שיהא אסור לגבוה. וא"ש קו' הפנים יפות דאין לך הר וגבעה שלא עבדו ע"ז ואיך עשה יעקב מצבה והלא נעבד במחובר אסור לגבוה. ולהנ"ל א"ש כיון דאדה"ר הקדישו א"א יכול לאסור דשא"ש אפי' לגבוה אך הר"מ בפ"ד מהא"מ פסק דיכול לאסור של הקדש אפי' שא"ש לגבוה עש"ה ולא הביא החת"ס הנ"ל, וע"ע בכל"ח מזה. ובפר"ד דרוש י"ב ובמה שכתבתי בפ' וירא (כ"ב ב'):
וכעת ראיתי בקובץ דרושים חוברת יו"ד סי' י"ג באמ"כ ע"פ פדר"א והובא ברמב"ן דבבוקר מצא כולם אבן אחת, והוי שינוי ופנים חדשות ומותר כמ"ש המג"א וע"ש במחהש"ק ואע"ג דבמזבח ל"מ שינוי אבל מה שנשתנה ביד"ש הוי כבריאה חדשה, ועי' מנחות ס"ט ב'. וכן העיר בח"ס עה"ת, ועי' בשו"ת הרד"ד או"ח מהדו"ב סי' ח"ד ובהגהות אמ"כ אות ג':


###### Pardes Yosef, Genesis 28:19:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:19:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:19:1)

ואולם לוז שם העיר לראשונה. ובמדרש ויירא יעקב מן המות ותמוה. ובס' מצודת דוד כ' עפמ"ש טעם שלא ישן יעקב י"ד שנה בבית עבר משום שלא רצה לטעום טעם מיתה שהשינה א' מס' במיתה ויעקב לא מת, וא"כ קשה מפני מה ישן כאן, ואמנם לפי"מ שמסיים ואולם לוז וגו' וידוע מאחז"ל אין מיתה בלוז וכשרצה לישן שם לא עלה שום יראה על פניו ממיתה, אבל כשהקיץ וראה שזה בית אל ולא לוז ירא מן המיתה:
ועי' ביור"ד סי' שכ"ד בש"ך סק"ב דשיעור חלה מ"ג בצים וחומש כמנין חלה ולרמז חומש יש ה' בסוף תיבת חלה שהרי אי אפשר לכתוב ה' במנין מ"ג אלא בתיבת חלה שהרי מיד כשתקח בידך מנין ה' נשאר בידך מנין ל"ח והרי חלה עכ"ל. וצ"ע להבין דבריו. וביערות דבש ח"ב דרוש ד' כ' ע"פ הפסוק ויקרא שמו בית אל ואולם שם העיר לוז לראשונה, וקשה דמה בא לומר מה שהי' שמו קודם, וגם למה נקרא לוז, וי"ל פ"פ המדרש דאברהם קראו הר, ויצחק שדה, ויעקב בית, כי הם חשבו כי מקום מקדש לרב קדושתו אינו ראוי לישוב אדם רק לשרידים וגם זה בזמן מזמנים כאשר הוא באחת קדושת ק"ק ולכך קראו הר ושדה מובדל מישוב בנ"א, אמנם יעקב שישן שם השיג ברוה"ק שזה יהי' בית לכל באי שם ושם יקבל ה' תפילתם, וכן שלמה אמר אפי' נכרי יכול לבוא לשפוך שיחו לפני ה' ולכך קראו בית מקום משכן לבנ"א, ולוז שרשו נבדל וז"פ ויקרא שמו בית אל יעקב שהרגיש בנבואה שזה יהי' לבנ"א. ואולם בראשונה חשבו שמקום נבדל וקראוהו לוז, ולכך ג"כ מקום שאין מלאך המות שולט נקרא לוז שנבדל משאר ערים, וחלה שרשו חילול והוא מגזרת חילול שבת היינו שמחליש שבת וכן חלה מחלשת העיסה שממנה נפרשת, וחלה במנין מ"ג. וא"כ קשה חלה חורה על הפרשתו מעיסה גדולה, יותר נאות לקרא לוז שהוא פי' נבדל, ולוז ג"כ בגי' מ"ג כמו חלה ועכצ"ל דלכך נקרא חלה כי צריך בו ה' להורות על חומש ביצה וכשנותן בו ה' הי' צריך ע"כ אותיות הנשארות ל"ח להשלים למנין מ"ג ולא סגי באופן אחר כי בשום תיבה לא נמצא שורש יותר מג' אותיות, ולכך נקרא חלה עכ"ל בקיצור, וע"ע בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' צ"ג מזה:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:20:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:20:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:20:1)

וידר. ערש"י והקשו המפו' הכי יעקב יתלה בתנאי, וכ' בס' שם משמואל להגר"ש סאליר מלבוב ז"ל דאי' במדרש פ"ע ושמרני בדרך הזה דרך ע"ז ג"ע ושפ"ד ולה"ר, שבכולן מצינו לשון דרך. וצ"ע למה דוקא על זה התפלל והלא הי' זהיר אף על הקלות, וי"ל דאי' בתענית ד"ה פ"ב ויהי כי זקן שמואל ומי סיב כולי האי הלא בן נ"ב שנה היה, ותי' לפי שאמר אתה שקלתני כמשה ואהרן מה הם לא בלו מע"י בחייהם אף אני כן, כך אמר ה' היכי ליעבד לימת שאול לא שביק שמואל, לימות שמואל קא מרנן עלמא אבתרי', קפצה עליו זקנה, והקשה תינח לאינם מכירים בשנותיו. אבל היודעים מתי נולד ירננו, ועו"ק מה שפרש"י שירננו דעבר עבירה בסתר, יצא בת קול ויעיד, ועוד אבתרי' באל"ף ולא בתרי', ובמדרש קפץ עליו זקנה וכהו עיניו וצ"ע למה זה, וי"ל עפרש"י (בראשית ה' כ"ד) חנוך קל בדעתו הי' וסופו להחמיץ ולקח אותו ה' קודם זמנו, וי"ל פי' קא מרנן אבתרי' אסופו דמת שלא יחטא כחנוך לכן כהו עיניו, ואי' ברש"י פי"ג אלקי אברהם אע"פ שלא נתייחד שמו בחיים מ"מ יצחק כהו עיניו והוא כמת, וא"כ כשכהו עיניו של שמואל שוב לא ירננו שמת שלא יחטא דודאי לא יחטא, ויל"ד מ"ש רש"י ושבתי בשלום דהא קיי"ל הנפטר לא יאמר בשלום רק לשלום, וי"ל דאי' במדרש מי גבר יחיה ולא יראה מות זה אברהם שניצל מכבשן אש, יצחק מעקדה יעקב ממלאך, ולכאו"ק דכבר נגזרה מיתה מעץ הדעת, וכתבו המפו' משום שהשי"ת הצילם מכבשן וכו' מוכח שודאי לא יחטאו עוד דאל"כ ל"ה מצילם כחנוך, וקיי"ל דאין מיתה בלא חטא וזה מי גבר יחי' כו' דאין בהם חטא ול"ש מיתה גבי', והשתא א"ש אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה, היינו ע"ז ג"ע וש"ד ואם תשמרני אף במקום סכנה שיצוני לעבור על אלה שהדין יהרג ואל יעבור, ואם יבואו להרגני ואעפ"כ תצילני מידם אז אהי' בטוח שלא אחטא עוד, דאל"כ ל"ה מציל כחנוך ואז ושבתי בשלום ואף דלחי אסור לומר בשלום שמא יחטא אבל אנכי בטוח שלא אחטא ואז והי' ה' לי לאלקים שמייחד שמו עלי בחיים כמו ביצחק עכ"ד בקיצור. ועמש"ל בפ' בראשית ה' כ"ד:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:20:2
[Pardes Yosef, Genesis 28:20:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:20:2)

רש"י ומבקש לחם הוא נעזב, עי' באורי מהרא"י מהתה"ד הקשה אם בא רש"י להוכיח ההבטחות מקרא א"כ היכי הבטיחו בגד ללבוש, וי"ל דודאי אין ה' מבטיח לצדיקים רק כנהוג שבעולם, ואי' בב"מ דנ"ב א' עשיק לגבך ושוי' לכריסך, ואי' נמי בפ' כסוי הדם פ"ד דלעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבוש ויכסה כמו שיש לו, ואם ל"ה נותן לו בגד ללבוש כלומר כראוי הוי מצמצם בתכלית באכילת לחם כדי למכור המותר ולקנות בגד ללבוש כראוי כנוהג שבעולם, והמבקש לחם כלומר שאין לו כל צרכו לחם נקרא נעזב כנ"ל:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:20:3
[Pardes Yosef, Genesis 28:20:3](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:20:3)

ובגד ללבוש בס' תולדות אפרים הביא הא דשבת קמ"ה ב' במתא שמאי בלא מתא תותבאי והעיר מגיטין נ"ב ב' דשרי לאפטרופוס ללבוש מיתמי כי היכי דלישתמעין מילי' וכן בב"ק י"א ב' בגדול אחין הרי אף במתא תליא במלבושיו, ואי"ל דבשבת בת"ח מיירי ולכן שמו מחשיבו דאמרי אינשי משמע בכל אדם ע"ש, וי"ל דתותבאי היינו בגד חשוב ועי' תרגום משפטים (כ"ב כ"ה) שלמת רעך פי' כסותו, ובפכ"ו שמלתו פי' בתרגום תותבי', ושמלה הוא בגד חשוב, ועי' בזה במבוא לס' תאמי צביה, ובאפטרופוס כ' הב"ח בחו"מ סי' רפ"ח בגדים נאים לפי מנהג העיר, ועי' ב"ב קל"ט א' שרכא פשיטא מ"ד ניח"ל דלא נינוול ע"ש משמע דבמלבושים רגילים מיירי, דבפחות יתנוול, ובמלבושים הללו אף במתא צריך דלשתמעין מילי', וא"ש הכל:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:20:4
[Pardes Yosef, Genesis 28:20:4](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:20:4)

בבעה"ת יעקב תיקן מעשר מממון ובב"ר שאל כותי היאך חצינו שעישר בניו כו' מה ראה להקדיש לוי הלא ל"ה עשירי, א"ל שעשה יעקב מכל בניו כטלאים הנכנסין לדיר להתעשר והכניסם דרך תולדותם דברניות הן עכ"ל והוא פלא, ובב"ר מובא המאמר בלשון אחר ויש שגרסו תחת המלות דברניות הן "דד' בכורים הן. וזה ע"פ המד"ר שם, וראיתי בס' חדש מגדול א' מרוסיא הנותן בים דרך בדף כ'. שט"ס וכצ"ל הכניס דרך תולדותם, ואח"כ מתחיל דבור חדש, והנה רחל בתו באה עם הצאן, נשים דברניות הן, וכוונתם ע"פ המדרש פ"ע ויאמר שלום, ואין פוטטין את בעי כו' הד"א שהדבור מצוי בנשים, ובקובץ קול תורה חוברת י"א סי' כ"ו, הביא הכוונה שעשה יעקב מבניו כטלאים והכניסם דרך תולדותם ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי גד ואשר יששכר זבולון יוסף בנימין, והעמידן זה אחר זה בפנים ואח"כ הוציאם לחוץ ג"כ זא"ז לעשרם, והנכנס אחרון בנימין יצא ראשון ואח"כ יוסף זבולון יששכר אשר גד נפתלי דן יהודה לוי, והי' לוי עשירי והקדישו לשמים, "דברניות הי' מלשון ברא חוץ, דחצוניות הי' הטלאים שהמעשר ניטל מן היוצאות לחוץ ולא מן פנימיות שבדיר, ואלו הי' מעשר מן הפנימיות אז הי' זבולון עשירי ולא לוי ועי' בסידור של"ה ובס' שושני לקט על תהלים קמ"ו, עה"פ אל תבטחו בנדיבים, עפמ"ש במדרש שדוד הי' ראוי להיות נפל ואדה"ר נתן לו ע' שנים, אמנם כשבא לתתק"ל שנה והגיע למות ורצה אדה"ר לחזור ממתנתו והראה לו ה' שעתיד א' מבני' לקיים נדרי' והוא יעקב כמ"ש אם יהי' אלקים כו' גם הוא קיים נדרו, לז"א אל תבטחו בנדיבים בב"א מרומז על אדה"ר תצא רוחו כאשר הרגיש כנ"ל ביום ההוא אבדו עשתונותיו רצה לחזור בו. אשרי שאל יעקב בעזרו לולי שהש"י הראה נדר של יעקב ל"ה מקיים נדרו:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:20:5
[Pardes Yosef, Genesis 28:20:5](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:20:5)

באוה"ח וידר הוציא הנדר בשפתי' כי נדר שבלב אינו נדר, וצ"ע דמחשבה מהני בקדשים ג"כ. ועי' בשבועות כ"ו ב' ברש"י ותוס', וברש"י קידושין מ"א ב' ד"ה שכן ישנן במחשבה, ופי' דגמר בלבו ואומר שור זה עולה. ועמ"ש בכל"ח. וברמב"ם פ"ו הלל"א מערכין, אע"פ שאין אדם מקדיש דשלב"ל אם אמר הרי עלי להקדישו כשיבא לעולם חייב להקדישו ראיה לדבר זה מ"ש יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ויאמר אשר נדרת לי נדר. ועי' בראב"ד שכ' דהראי' מיעקב ראי' הוא וע"ש בנו"כ. וא"כ א"ש דמשום הקדש ל"ה מהני דא"א מקדיש דשלב"ל ורק מצד נדר מהני דחל גם אדשלב"ל. וא"כ ז"ד בנודר בפי' אבל בלב ל"מ דנדר בלב ל"מ. אך ק' לפמש"ל בפ' תולדות (כ"ה ל"א) בשם הריב"ש דקודם ח"ת הי' מקנה דשלב"ל כמו בעשו שמכר הבכורה, וא"כ מה הראי' שהביא הרמב"ם מיעקב דבנדר מהני על שלב"ל הא קודם מ"ת גם קנין גמור מהני אף בדשלב"ל אך א"ש לפמ"ש הרמב"ם בה' מלכים דב"נ אינו מוזהר בלא יחל דברו. וא"כ ע"כ הא דנדר יעקב היינו שרצה להחמיר על עצמו כדין ישראל וכיון דבישראל ל"מ נדר בדשלב"ל א"כ ל"ש בב"נ אשר נדרת לי נדר ושפיר הוכרח הרמב"ם להלכה דבישראל מהני נדר בדשלב"ל (ועי' ירושלמי פ"ט ה"א מנזיר וכל"ח פ' תזריע) ויעקב נמי לימד אותנו לדורות שיהי' נודרין בעת צרה ורצה שיהי' חלות מצד נדר והוצרך להוציא בשפתי'. ומצאתי שהאריך בזה בחת"ס יו"ד סי' רמ"ג עש"ה:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:21:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:21:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:21:1)

ושבתי בשלום. רש"י שלא ימצא פסול בזרעי, עמ"ש בזה בס' המקנה על קידושין ר"פ עשרה יוחסין עש"ה. וע"ע בהגדה ריח דודאים לזקיני הגאון מלאסק ז"ל ד"ט שכ' מ"ש רש"י והי' ה' לי לאלקים שיחול שמו עלי כוונתו שיהי' הקב"ה קורא שמו עלי' אלקי יעקב שהוא ענין התפארות שמשבח עצמו כביכול בעבדו וזה רק בא"י, וז"פ כל הדר בחו"ל דומה כחי שאי"ל אלקי שהשתבחות ה' בישראל הוא רק בא"י שיוכל לעבוד בלי הפסק משא"כ בחו"ל יש מקטריגים ומונעים ואין העבודה ברורה כ"כ ע"ש באריכות:


###### Pardes Yosef, Genesis 28:22:1
[Pardes Yosef, Genesis 28:22:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/28:22:1)

עשר אעשרנו לך. ובכתובות ד"נ המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ויליף מכאן, ומקשי' והא לא דמי עישורא בתרא לקמא. אר"א אעשרנו לבתרא כי קמא, וק' למה לא אמר יעקב בפירוש חומש רק בלשון עשר אעשרנו. עו"ק אפשר דיעקב לא רצה ליתן יותר ומנ"ל דאין רשאי ליתן יותר, וכ' בס' לק"ש דבכל דבר שבקודש נותנים קלבון וא"כ אי נתן יעקב חומש בפעם א' הי' צריך ליתן קלבון והוי יותר מחומש, לכן נתן מקודם אחד מעשרה. ונשאר תשעה ונתן אחד מעשר מהתשע והוא פחות חלק מאה, וזה הקלבון יהי' חומש במלואה, ובחכמה אמר עשר אעשרנו ושתי פעמים מעשר אינו חומש שלם ואז יתן קלבון להכריע ויהי' בין הכל חומש, ועי' בנח"ק שכ' עפח"ש הרמב"ם וראב"ד פ"ט ה"א ממלכים דאברהם ויצחק קיימו מעשר ודבר שנהגו אבות צריך לקיים מדין תורת המנהגות, והוסף תוספות מרובה עד חומש ובתוספות שרי לקבל פרס מ"מ אני הכל דעתי לשמך וזה עשר אעשרנו לך לשמך דוקא ולא לקבל פרס, וע"ש שהוציא חומש גם מבני' לוי ויששכר. ועי' בריב"א כאן שהק' דהוי ע"מ לקבל פרס ועי' במדרש שמואל פ"א מ"ב דאבות בשם האברבנאל ומיושב קושייתו עש"ה:
ובני יקירי הרה"ח ובקי ח' דוד יחי' אמר עפ"מ שהק' המהרש"א בע"ז די"ט דאיזהו עבד אינו מקבל פרס מרבו. ואף עבד כנעני מקבל מזונות. וכ' דקאי המשנה אל תהי' כעבדים כו' על ע"ע ששכר עבודתו שלו, רק כעבד כנעני שיכול רבו לומר לו עשה עמי ואיני זנך, ומצד החסד נותן לו מזונות. כך לא יעבוד להשי"ת עמלק"פ כע"ע, רק שהפרס ושכר הוא מהשי"ת פ"ש, וקדמו ברמב"ן ואתחנן (ז' כ"ה) על הפ' וצדקה תהיה לנו, קרי' גמול המצות צדקה כי עבד חייב לעבוד ואם יתן שכר עבודתו צדקה הוה ע"ש, וא"ש קו' ריב"א שגם יעקב התפלל שיתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש כעבד כנעני ולא מצד חיוב. וערש"י ואתחנן (ג' כ"נ) אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים אלא מתנת חנם. ועל זה לא כוון אנטיגנוס, ועמש"ל בפ' וירא (י"ח י"ט), ונכוני' דבריו:
ובכתובות ס"ז ב' אי' במר עוקבא דפליג לפלגא דמתונא ופריך מהמבזבז כו' ומשני הנ"מ מחיים אבל לאח"מ לא. ובפשוט אין ראי' דלאח"מ מותר, רק עד פלגא ולא בכולה וברמ"א יו"ד סי' רמ"ט סעי' א' כ' דאפי' כל ממונו (אך בבאה"ט הביא בשם שארית יוסף ג"כ דעד פלגא). ובשאלתות תשא סוס"י ס"ד הביא הגירסא אבל לאח"מ תילתא וכן הלכתא, ופלא שלא הובא זה בפוסקים. וכ"מ במשבצות או"ח סי' תרנ"ו סק"ב שתמה ג"כ זה. ובחדושי רעק"א שם ביו"ד ג"כ מביאו. ובשאילת שלום אות ג' שם רמז בפ' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דמלת לי מיותר דפשיטא שלא יעשר ממון אחרים, רק רמז להדין הנ"ל דלאח"מ יכול לבזבז יותר מחומש, וז"ש וכל אשר תתן לי כלומר בעודני חי על האדמה מכל אשר תתן לי לצרכי עשר אעשרנו חומש אבל מה שאניחנו ליורשים איננו בכלל המבזבז חומש ורק פלגא או תילתא. וע"ע ברכי יוסף סי' רמ"ט סקט"ו שהביא יפה מראה ושטמ"ק כתובות שיכול לחלק כל נכסי' רק שישאיר קצת ליורשים. וגרסו במר עוקבא בזבז כל נכסיי, ועשו"ת ריב"ש סי' קס"ח, וכנה"ג חו"מ סי' רפ"ב בהגהות הטור אות יו"ד. ובס' יוחסין וסדר הדורות גרסו בזבוז שליש נכסי' עש"ה. וע"ע בהפלאה כתובות בתד"ה אל יבזבז:
וברמב"ם פ"ח הי"ג מערכין כ' לא יקדיש אדם כל נכסי' והעושה כן עובר ע"ד הכתוב ואין זה חסידות אלא שטות שהרי הוא מאבד כל ממונו ויצטרך לבריות וכיוצא בזה אמרו חכמים חסיד שוטה, ואל יפזר יותר מחומש וכו' ופלא שבפי' משניות ריש פאה כ' דממדת חסידות יכול לבזבז יותר מחומש. ואולי יש לחלק דרק לגבוה אסור יותר מחומש אבל לצדקה ממדת חסידות יכול לבזבז, אבל מגמ' כתובות לא משמע כן. וגם בהגהות יד שאול יו"ד שם הרגיש בזה ועי' בפ' תולדות (כ"ז מ"א) בשם בנין יהושע. ועי' בקרית ספר להמבי"ט סוף ה' ערכין דאפי' בממון שלא בא לידו אל יבזבז יותר מחומש, ועי' ברבה"ז דנראה במציאה יוכל לנדור יותר מחומש. ועי' בס' תו יהושע בקונטרס הנהגות אדם ח"א סי' י"ד הביא ג"כ הא דבשעת מותו יוכל ליתן יותר, אמנם ביד מלאכי הביא דאין לבזבז הכל רק ישייר ליתומים. ודעת הרמב"ם דממדת חסידות יוכל ליתן יותר אבל הרע"ב בפ"א דפאה כ' דאף בדרך חסידות אינו רשאי ליתן יותר מחומש. וכן דעת האזולאי בפתח עינים על ע"י, אמנם בשאילת יעב"ץ כ' להלכה דז"ד במי שאיני עושר מופלג אבל חי שעשרו רב אזי מצוה ומדת חסידות לבזבז הרבה שישער שעוד ישאר בידו כדי להתפרנס ממנו כל ימי חיי' ע"ש עוד מזה להלכה:
וע"ע בס' אגרא דפרקא אות קפ"ז הא דהמבזבז כו', רק במי שלא חטא ונותן צדקה לקיים המצוה אז יש שיעור אבל מי שחטא ונותן צדקה להמתיק הדינים אין שיעור לדבר וכל אשר לו יתן בעד נפשו, ולא יהי' רפואת הנפש גרוע מרפואת הגוף דל"ש אל יבזבז יותר מחומש כי וחי בהם כתיב. ובס' קדושת יו"ט פ' תרומה כ' דאחז"ל קידושין ד"ל ע"ב בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה וזולת תורה א"א להנצל מעבירה, וע"י תורה יוכל ג"כ לקיים מצות צדקה משא"כ בלי תורה א"א שלא יחטא ואז אין שיעור כמה יתן, וז"פ תהלים קי"ט. לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי דצריך ליתן הכל וישאר בעירום וחוסר כל. וזה ג"כ הפי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף דיכול לפעול יותר בתורה ואף שישאר לו רכושו ועי' ס' באר שמואל מערכת מ' אות ב' ועי' בס' בית האוצר ח"א כלל א' אות ז' שהק' הא דילפי' המבזבז כו' מעשר אעשרנו לך והא אין למדין מקודם מ"ת. ועי' תוס' חולי ד"ב ע"ב ד"ה אבל דאפי' למ"ד נודר חוטא הוא מ"מ בעת צרה שרי כדאמרי' בב"ר וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהי' נודרין בעת צרה וק' ג"כ הא אין למדין מקודם מ"ת. וכ' דבמה שתקנו האבות בפירוש לדורות הבאים ל"ש הא דאין למדין כו' ואדרבה מתיבות לאמר אתי לימוד לדורות ע"ש אריכות גדול, ועי' לקחן (כ"ט כ"ז) ובפ' ויחי (נ' י'):
ובב"ק ד"ט במצוה עד שליש ופריך אי איתרמי לי' ג' מצות ליתיב כל ממונו אלא בהידור מצוה, ופרש"י שחייב לבזבז במצות לולב וכו' שליש מה שיש לו ונר' מדבריו דרק במ"ע אבל בל"ת מחויב ליתן כל ממונו. וכ"כ שם ברשב"א ושטמ"ק ובר"ן פ"ג דסוכה. ונפסק להלכה באו"ח סי' תרנ"ו וביו"ד סי' קנ"ו סעיף א ומלשון הרשב"א ור"ן שכ' החילוק דבח"ע הוי בשוא"ת. משמע דאי יהי' לאו שאין בו מעשה ג"כ א"ל לבזבז כל ממונו והפמ"ג בס' מתן שכרן של מצות חקירה ד' כ' באמת כן. ועי' פמ"ג או"ח סי' תרנ"ו. ובאמת בריב"ש סי' שפ"ץ אי' דאף בלאו שאב"מ מחויב לבזבז כל ממונו ועי' בחי' רעק"א יו"ד שם שהביא ג"כ כן. ועי' בחוות יאיר סי' קל"ט בזה, ובחרעק"א בחו"מ סי' של"ט. וע"ש בגליון מהרש"א, ובפתחי תשובה סי' קנ"ז סק"ד בשם משנת חכמים ריש ה' יסוה"ת שכ' דה"ה להיפך במ"ע שעובר בקום ועשה כמו כל לאו הבא מכלל עשה מחויב לבזבז כל ממונו, וכ' עוד שם דדוקא בבא האנס לבטל ממ"ע א"צ לבזבז כל ממונו, אבל אם בא האנס ליטול ממון רב אף כל הונו חלילה לו לומר שיבטל מ"ע בכדי שלא להזיק לו או דילמא לא שנא ע"ש, וע"ע בהגהות הרצ"ח בשם מור וקציעה ליעב"ץ שהק' דאם קיי"ל לולב ואינו עושה מכין עד שתצא נפשו א"כ לא יהי' ממונו חביב מגופו, וכ' דנעלם ממנו רמב"ן פ' בא דדוקא באומר אינו עושה ומקרי מבעט ומראה שלהכעיס אינו רוצה לקיים מצות התורה, ועי' בס' אמרי הצבי בב"ק שם. ובשו"ת שואל ומשיב רביעאה ח"ב סי' ל"ט ג"כ העיר מביצה דכ"א:
והנה באמת ק' בגמ' ב"ק דהו"א דקאי על שליש ממונו דצריך לפזר במ"ע למה לא מקשה מתקנות אושא דהמבזבז א"י יותר מחומש, ומצאתי שהפיר בזה בכל"ח. וכ' דבתקנת אושא מיירי במצוה שאינה חיובת דהלימוד מיעקב שלא אמר אלא על נדרים שאין חייב בהם אבל במצות המחויבת בצדקה כגון דקיימו קמי' פניים י"ל דלא מיפטר בחומש, ולהניח את העניים רעבים. וא"ש דקו' הגמ' בב"ק דאיירי במצוה המחויבת והו"א דמחויב לפזר שליש ממונו, וע"ז משני דלא איירי כלל בדין זה אלא בהידור מצוה. ועשו"ת תשובה מאהבה ח"ג. ובחלקת יואב קמא בדיני אונס ענף ז' חידש הא דאין אדם מחויב ליתן כל ממונו במ"ע הוא רק שאינו מחויב ליתן יותר מכדי שווי' אבל מה ששוה הדבר באמת חייב ליתן כל ממונו וז"ש המבזבז היינו ליתן יותר עש"ה, ועי' בס' אתוון דאורייתא כלל י"ז בזה. ועי' ג"כ שטמ"ק כתו' ד"נ דלת"ת יוכל ליתן יותר מחומש, ועי' נח"ק פ' תשא עה"פ ונתנו איש כפר נפשו "איש כפר" בגימ' תורה:
ועי' בשו"ת בית יהודה יו"ד סי' מ"ט מהגאון הספרדי מהר"י עייאיש שהערה הראי' מיעקב הא הוי דשלב"ל, ועש"ך יו"ד סי' ר"ד סק"ט דמי שנדר לתת מעשר מן הריוח הבא מממונו דאין הנדר חל. וכן ק' מ"ש חנה ונתתי לה' כל ימי חייו (ש"א א' י"ד) וק' איך חל נדרה על בנה שיהי' נדר ועוד של"ה בעולם. הא אמרי' איש מדיר בנו בנזיר ולא אשה (נזיר כ"ח ב') ואפי' באיש לא מצאו טעם רק אמרו הלכה הוא בנזיר ע"ש, ואפ"ל דחנה כיון דהי' עקרה ובקשה מה' ליתן לה זרע ע"ת שיהי' נזיר ואח"כ נפקדה הוי כאלו נתנו ה' על תנאי הנז' וכן יעקב שאלת המתנה הי' ע"ת. ועי"ל דאי' ביו"ד סי' רנ"ח ס"ח וחו"מ סי' רי"ב דיש חילוק דמי שמקדיש חוב שיש לו על אחר דהוי דשלב"ל בין אומר יהי' הקדש, בין אומר כשיבא לידי אקדשנה דאז מועיל וכן חנה אמרה לכשיהי' לי זרע וכן ביעקב שאמר אעשרנו לך. ואע"ג דמ"ש חנה כל ימי חייו אין בידה לכשיגדיל, מ"מ הובטחה בבנה לכשיגדל יקבל הנזירות בשביל עצמו. ובאמת ברמב"ם סוף ה' ערכין שהבאתי מפורש כן ע"ש וכ"כ ברמב"ם בפכ"ב ממכירה, ובטור חו"מ סי' רי"ב הביא בשם הרא"ש שחולק על זה, ועי' בסמ"ע וש"ך סקי"ג וטו"ז שם, ועי' בחת"ס יו"ד סי' רמ"ג שהאריך בזה ובדברי הראב"ע כאן. ועי' בקובץ אהל מועד קונ' ד' סי' ל"ח אהא דמבזבז רק במ"ע ולא בל"ת נסתפקתי אם הי' לפניו עשה לדחות ל"ת ואפשר לקיים שניהם ע"י בזבוז יותר מחומש, כגון שיש לו מצה של חדש וישן, אבל על הישן צריך יותר מחומש אם יכול לאכול מחדש, או כיון דאפשר בישן ע"י הוצאות ממון אסור בחדש, וצריך להוציא כל ממונו שלא לעבור על ל"ת אלא שאם נאמר לו להוציא יותר מחומש הלא רשאי שלא לאכול כלל, ואם נאמר שלא יאכל כלל הלא עדל"ת, והיכי לידייני האי דינא, וכ' דרשאי לאכול החדש ול"ה אפלקיי"ש כיון דפטור יותר מחומש. וראי' מריש יבמות לאו בלאו דמחמר סד"א יבא עשה דכיבוד אב וידחה ל"ת ע"ש וק' להפו' דמחמר רק בבהמת עצמו הא אפלקיי"ש שיפקיר בהמתו ולא יעבור בל"ת, ועכצ"ל דאינו מחויב להפקיר ממונו לקיים כיבוד אב דקיי"ל משל אב, ואפי' למ"ד כיבוד משל בן ג"כ לא יתחייב בכה"ג כמ"ש תוס' סוף אלו מציאות משו"ה לא מקרי אפלקיי"ש. וה"נ היכי שצריך להוציא יותר מחומש אין זה אפלקיי"ש דאין המצוה מחייבתו לזה. וע"ע בסי' ע"ו, ובסי' צ"ד כ' ג"כ דשיעור חומש ושליש שצריך להוציא לקיים מ"ע הוא רק מדרבנן, ומדאו' כשאין המ"ע לפניו פטור ממנה, וא"כ ל"ה אפלקוי"ש פ"י שיקנה של ישן דמצוה רק על החדש שיש לו ולא על המצה שאין לו עש"ה. וע"ע מ"ש בפ' וירא (י"ח י"ט):