## Pardes Yosef, Genesis

###### Pardes Yosef, Genesis 31:1:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:1:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:1:1)

יעקב את כל אשר לאבינו וגו', ע' כלי יקר כל הרמאות אשר לאבינו לקח שאפי' לבן לא יכול לעמוד לפניו, וכ"כ בישועות יעקב עה"ת ולא ראה שקודמו בכל"י, ועי' מזה בבינה לעתים דרוש י"א, וי"ל עוד דעשו צעק ויעקבני זה פעמים, וכן עשו שבזמנינו, יצעק דישראל ליקח את האוכל מאוה"ע וכל עשירות של ישראל מהם, ויען כי יש גם חסידי אוה"ע שמדברים טוב על ישראל, ומראים כי אין עולתה בו ע"כ מצא עשו הכללי להשיב כי באמת יעקב רמאי הוא, רק ערמה יתירה יש בו שמראה ערמותו, עד שלא די שלא ניכר ערמותו, עוד נראה כאלו רק טוב בו, ונוחל עבור ערמותו עוד כבוד ושם טוב ואומר גם בתוכנו יש גנבים אך יכירו אותם, אבל יעקב יעקבני פעמים את לקח, ועושה עושר לא במשפט, וגם ברכתי דמברכים אותו, וזה"פ לקח יעקב את כל אשר לאבינו כל הרמאות, וזאת חרה ביותר כי את לבן הכל מכירים שהוא רמאי, אך יעקב מאשר לאבינו לקח את הכבוד הזה" מערמות שלקח מאבינו גם מזה ינחל כבוד:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:4:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:4:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:4:1)

ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. רש"י רחל עקרת הבית, עי' מד"ר רות פרשה ז' סי' י"ג רחל הי' עיקרו שלו שנא' ורחל עקרה עיקרה, ועי' בפי' יפה ענף מ"ש בזה, ומכאן למדו חז"ל בברכות ח':
אם צריך לדבר סוד ידבר בשדה כי אזנים לכותל, אך לפי"ז מיותר לצאנו לא הי' למיכתב רק השדה לבד, אך מזה מוכח צדקת יעקב איך עבד באמונה ולא נטש עדרו אף רגע כי אף שהי' לו דבר נחוץ להתיעץ עם נשיו לא עזב את צאנו רק קרא אותן שיבואו אליו, וז"ש אל צאנו בשביל צאנו לשמור אותם, עוי"ל דלכאורה ליכא הוכחה מכאן שיוכל להיות שיעקב לא רצה לילך מעל צאנו ע"כ קרא להן להשדה לדבר עמם, אמנם יעקב הי' יכול לקרות אחת מהן השדה והוא תחזיר לביתה לדבר עם אחותה הסוד אלא ודאי מוכח מכאן שבבית אין יכולים לדבר הסוד ע"כ הי' מוכרח לקרות שניהם אל השדה:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:9:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:9:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:9:1)

ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי, קשה דהול"ל אביכן, דלנקבות צ"ל בנו"ן, וכ' בס' יסוד אהל מועד לפמ"ש רש"י (ל' כ"ו) שע"י ביאת יעקב לבית לבן נתברך בבנים זכרים א"כ מקודם הי' הבנות בגדר בנים לירש את רכושו וקנינו לולי יעקב, וע"כ אמר יעקב שה' הציל המקנה שהי' של "אביהם" בהיותם כבנים ונתן ליעקב שבל יפסיד ירושת נשיו את אביהן ע"י סיבת ברכתו שנתברך בבן שיעקב הי' הגורם לזה, וז"ש "אביכם" שהי' אז בגדר זכרים לירושה, ועתה לא יפסידו כלום שיהא ליעקב בעלן את מה שהי' ראוין לירש ודפח"ח:
ובאמת כ"כ תוס' בב"ב קט"ו ב' ד"ה מלמד דענה אשה הי' והא דכ' הוא ענה בל' זכר היינו מטעם כיון שירשה עם אחיה צבעון כזכר ע"ש ובפ' פנחס (כ"ז ז') כ' ג"כ נתן תתן להם נחלה, ולא כ' להן כמשפט הלשון לנקבות ורק לפי שציוה ליתן להן ירושה כמו לאנשים לכך כ' בל' זכר, ועי' בס' דברי יאיר בשם הר"ר העשיל ז"ל, לפי"ז א"ש בפ' מסעי (ל"ו ו') זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם' תהיינה לנשים אך למשפחות מטה אביהם' ג"כ הי' צ"ל בעיניהן אביהן ולהנ"ל א"ש, וא"ש נמי בפרשתינו (כ"ט ט') כי רועה הוא וק' דהול"ל היא ביו"ד על רחל, ולהנ"ל א"ש דדרך זכרים להיות רועים ולא נקבות, ורחל דעשאה מעשה זכרים שייך ל' זכר הוא בואו, ועי' ג"כ בשמות (ב' י"ז) ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם, מתחלה אמר ויגרשום דעשאו מעשי זכרים במה שהי' רועות בהמות ועמד משה והושיען להורות שאף שהם נקבות מ"מ יש להם דין רועה ואח"כ אמר צאנם לפמ"ש במדרש שאף צאן הרועים השקה משה, וכל היכי כשיתקבצו זכר ונקבה במלה אחת יבא בתאר זכר:
ועי' ג"כ בפ' בשלח (ט"ו כ') ותצאן כל הנשים וגו' ותען להם מרים וגו' וקשה דהול"ל להן, ועי' בכל"י שם שעמד בזה, וי"ל כי מרים בכוון אמרה להם לאנשים שירו לה' כי גאה גאה ולא אמרה להן להנשים שתשורנה יען כי קול באשה ערוה, אך זה דוחק כי לפי"ז הנשים לא שרו רק אנשים והלא האנשים כבר אמרו שירה ורק י"ל כשראו האנשים שמרים לקחה התוף וכל הנשים אחריה, בודאי שאלו למרים מה זאת וענתה להם להאנשים, כי בזה שאמרה להנשים שירו לה' כי כו' וזה הי' תשובה לאנשים, ובזה מדויק היטב הלשון ותען דאל"כ הול"ל ותאמר להן מרים, אך התשובה הי' לאנשים, וע"ע בקובץ אהל תורה סי' נ"א ובפ' שמות (א' כ"א) ויעש להם בתים, קשה ג"כ דהול"ל להן, וי"ל דע"י שהחיו הילדים במים ומזון נתעלו למדריגת זכרים שהם בחינת משפיע ולכן כ' לשון זכר, וא"ש בפ' בשלח ותען להם מרים שאמרה שירה כאנשים, ועלתה למדריגת זכרים:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:14:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:14:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:14:1)

ותען רחל ולאה. בתיב"ע ואתבת רחל באסכמותה דלאה, וכתב המפרש דאל"כ למה הקדים רחל ללאה, ובמדרש איתא מפני שדברה בפני אחותה הגדולה מתה תחלה, ועי' שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ע"ו דרצה להוכיח מזה דמחויב אדם בכבוד אחותו הגדולה ואח"כ דחה דאי משום הא לא ארי', כי מלבד שאין למדין הלכה מאגדה, בלא"ה ליכא למילף מהמדרש כלום, שאין זה נכנס בסוג חיוב כבוד רק שהוא ביזוי לדבר בפני מי שגדול ממנו ואף שאינו קרובו, וכדאיתא באבות פ"ה בשבעה דברים שבגולם עש"ה, והובא כן בפתחי תשובה יו"ד סי' ר"מ סקי"ט, ועי' בפ' וישלח (ל"ה י') ובפ' ויחי (נ' י') בענין לימוד מאגדה:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:17:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:17:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:17:1)

וישא את בניו ואת נשיו, רש"י הקדים זכרים ועשו נקבות, וערא"ם ושפ"ח לפי שהי' שטוף בזימה נשיו עיקר, ומאוד קשה דבפ' שמות (ד' כ') ויקח משה את אשתו ובניו הרי דגם משה הקדים אשתו לבניו, וכן מצינו באבות שקיימו כיבוד לנשותיהן בפ' לך (י"ב ח') ויט אהלה פרש"י מתחלה נטה אהל אשתו ובפ' וישלח (ל"ה כ"א) ויט אהלה, גם בהעבירו את מעבר יבק את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו (ל"ב כ"ג):
ומצאתי בשו"ת זכרון יצחק בסופו שכ' דאם בורח הוא מקדים ליקח חביב דשמא לא יספיק עת ליקח הכל, אבל כשנוסע בלא חפזון לפעמים, אחרון חביב, ויעקב בברחו לקח תחלה בנים דחביבין יותר, ועשו דהלך מבושה שמכר בכורתו, ערש"י וישלח, וג"כ נחפז הקדים נשים שחביבין לו ביותר, משא"כ משה דלא נחפז לכן לא הקפיד לקחת החשוב תחלה, וא"ש מאמר יעקב ללבן (ל' כ"ז) תנה את נשי ואת ילדי, דשם ג"כ דחפץ לילך ברשות לא הקדים בניו:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:20:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:20:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:20:1)

בלי הגיד לו כי בורח הוא. וקשה וכי הבורח אומר מקודם שיברח. וכתב בס' מנחה בלולה דעל כל דבר קטן וסכסוך שהי' בינו ובין לבן הי' מפחידו תמיד ואמר כי בורח הוא והורגל לבן לכך, וזאת הי' מחכמת יעקב כדי שלא ירגיש לבן כשיברח באמת ויגנוב את לב לבן ובמה גנבו "על בלי" ר"ל על לא דבר, על כל דבר קטן הגיד לו כי בורח הוא ע"ש, וע"ע באלשיך שכ"כ, עוד ראיתי דדרך העולם כשיסע א' לעיר אחרת מרצונו הטוב אין לו געגועים אל מקומו הראשון, וישכח תיכף, אבל כשיוצרך לברוח מעירו אז תמיד יש לו געגופים אל מקומו הראשון, ויעקב בא אל לבן מחמת ב' טעמים, א' כי אביו צוה לו לילך פדנה ארם ליקח אשה, ב' רבקה אמו א"ל ברח אל לבן אחי, ויעקב לא סיפר ללבן כי נחוץ הי' לו לברוח, שאם ידע לבן שאין לו עצה לשוב לביתו ירדהו בפרך, ורק א"ל מאמר אביו שהלך ליקח אשה וחשב לבן שישאר שמה לעולם. אך יעקב חשב תמיד לשוב לארץ אבותיו, וכשסרה הסבה אשר בעבורה הי' מוכרח לנוס, כי שב חמת אחיו ממנו החל להכין א"ע לשוב לארצו, אז נודע ללבן דבר חדש שברח מביתו, ואמר לבן אם הייתי יודע שברחת וסוף שתשוב לארצך לא הייתי מתחתן עמך, וז"ש ויגנב כו' מבלי הגיד לו כי בורח הוא כלו' שלא הגיד לו אז בבואו אליו כי ברח מארצו ולא ברצונו הטוב בא אצלו:
ובס' דב"ש כ' דדרך הבורח ליקח רק דברים הנצרכים והמוכרחים, ויעקב לקח הכל וזה הי' מורה כי אינו בורח וז"ש ויגנב כו'. עי"ל שאין דרך הגנב לברוח למקום שהוא משם שיודע שבודאי ירדפו אחרי' ויעקב שברח לארצו לא ניכר שהוא בורח וז"ש לבן למה נחבאת וכו'. וע"ע בבינה לעתים דרוש ס"ד דדרך המבקשים לברוח וכדי שלא ירגישו בדבר, הם מרבים להתראות ברחובות ולא להתעלם מעין העולם כדי שלא יהי' חשש עליו שיברח, ויעקב לא עשה כן רק קרא לנשי' אל השדה ודבר עמם וע"כ לא הרגיש לבן כלום, וז"ש בפכ"ו ותגנוב את לבבי כמתמיה איזה פעולה עשית אשר בו גנבת את לבבי שלא ארגיש בבריחתך עש"ה:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:23:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:23:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:23:1)

דרך שבעת ימים. ערש"י מה שהלך יעקב בז"י הלך לבן ביום א'. והוא מב"ר פע"ד עי' בפ' תבא (כ"ח מ"ט) ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר, עי' בס' תולדות אפרים שם. שהביא גמ' סוכה נ"א ב', וז"ד בעוברי רצונו. ולא בעושי רצונו כמו דהלך לבן ביום א'. והי' לרשע קפיצת הדרך ולא עביד הקב"ה ניסא לשיקרא, ורק ללמד לדורות שלא יתיירא צדיק מרשע אף שרואה שמצליח. וגם כחו גדול להרע לו. שכן אמר לבן יש לאל ידי כו' מדהוצרך ה' להזהירו ע"כ שיש לאל ידו. וא"כ אתה שלא ידעת שהשי"ת יזהרני איך מלאך לבך להקניטני. בכ"ז יתחזק הצדיק בבטחונו, ועי' ברכות ז' ב דוקא בצדיק גמור:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:28:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:28:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:28:1)

לנשק עי' קובץ דרושים חוברת יו"ד סי' ו' בזה:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:29:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:29:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:29:1)

יש לאל ידי ואלקי אביכם אמר אלי השמר לך וגו'. וק' הלא מחמת שה' הזהיר אותו א"כ אין לאל ידו לעשות רע, וראיתי בשו"ת חשק שלמה בסופו שלבן אמר ליעקב יש לאל ידי היינו שה' לא נטל ממני הבחירה והביא ראי' שה' אמר אלי, ולא אמר ליעקב אל תירא מלבן מזה מוכח שלא נטל ממני הבחירה ע"ש, וגם יש לפרש תיבת לאל כמו לאל, כחו באיוב (כ"ד כ"ה) וישם לאל מלתי, פרש"י מלת לאל כמו לאל בפתח. גם ביואל (ב' י"ג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ע"ש, וע"ע בס' המקנה על קידושין דל"א בד"ה אינו יודע ושייך לכאן:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:33:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:33:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:33:1)

עם אשר תמצא את אלהיך לא יחי' ערש"י מאותה קללה מתה רחל, ועראב"ע שיהרגנו עי' ביו"ד סי' ר"מ ס"ד אפי' אבותי' רשעים גמורים אסור להכותם ולקללם, ועי' בהגהות יד שאול שהביא זה"ק ויצא קס"ד ב' ע"פ ולבן הלך לגזוז דרחל נענשה ולא זכתה לגדל בנימין אף שעה אחת משום דציערה לאביה אף שנתכונה לעקור ע"ז מאבי' ע"ש. ולרש"י דנענשה על שאמר יעקב את אשר תמצא לא יחי' והוא ממ"ר ולכך מתה בדרך א"כ אין ראי' מזה. ועי' מה שכתבתי בפ' וישלח (ל"ה ד'):


###### Pardes Yosef, Genesis 31:33:2
[Pardes Yosef, Genesis 31:33:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:33:2)

כי דרך נשים לי הגר"א מווילנא ז"ל אמר שרחל כוונה ברמז מה שלקחה התרפים שהי' ע"ז, דאי' בשבת פר"ע פ"ב, דע"ז מטמא כנדה וז"ש כי דרך נשים לי דלקחה התרפים ושכבה עליהם ומטמא כנדה, ופי' ג"כ בחנה"ת ובפרפראות לתורה וגם נמצא בד"ה ב' (כ"ט ה') והוציאו את הנדה מן הקודש. וקדמם בזה בשל"ה כאן. ועי' זה"ק מגניבת התרפים, ועמ"ש בזה בפ' וישלח (ל"ה ד'), ועי' ברמב"ן מסכנתא דנדה, וכל זה רק מסכנתא דארסיי דנדה, אבל לדינא א"צ לזהור ואף כהן מותר לכנוס באהל נדה. עי' ילקוט סו"פ מצורע, ועי' פרי חדש או"ח סי' קכ"ח סק"ל שהביא ס' המקצעות דכהן שאשתו או אמו או אחותו נדה והוא בביתם אסור להעלות לדוכן, ועי' מה שתמה בזה בחתם סופר שבת דפ"ב:
וע"ע ברבינו בחיי פ' תזריע מצינו מימות עולם שהי' האומות מרחיקין אותן ריחוק גדול, ואף העפר שתדרוך הי' טמא בעיניהם גם דיבורם הי' טמא כמ"ש ברחל כי דרך נשים לי ולא השיב לה כלום, וזה יורה שלא הי' מדברים עמהן וגם אין רשאין להתקרב לאדם כלל מפני שהריח ודיבור שלהן מזיקין שאל"כ הי' ראוי לה לרחל שתקום מפני אבי' ולהתקרב אלי' ולנשק ידי', וידוע כי אפי' המבט שלה רע ומוליד היזק, וכ' חכמי הטבע מפלאי התולדות שאם תסתכל נדה במראה שיתראו שמה ספין של דם וזה אות שאפי' המבט שלה מזיק עכ"ל, וכ"ה בשל"ה כאן:
ועי' יא לחם יהודה יו"ד סי' קצ"ה ונדפס בגליון יו"ד אסור לילך אחר אשתו נדה ולדרוס עפרה שהוא טמא כמת ואסור להנות ממעשי ידי אשתו נדה. וכ"כ במנורת המאור סי' ק"פ, ובשבילי אמונה נתיב ג' שביל א', ועי' יד שאול שם. ועי' כתובות ס"ג א' בשלמא ממלאכה שפיר ע"ש הרי דנדה בת מלאכה היא ומותר להנות ממע"י, ואף לפי גרסתינו יל"ה ממה דפריך אלא חולה בת מלאכה היא ולמה לא פרי מנדה דלאו בת מלאכה ונדה מוקדמת בברייתא וע"ש בתוס' שהק' מאי אפי' בנדה וי"ל דהוי רבותא דסתם נדות חולות קצת א"נ דאינה בת מלאכה. ובשטמ"ק כ' שדרך נדות להיות מרוחקות ממלאכת אפי' ובישול ע"ש הרי דלכ"ע מע"י נדה מותר. ומש"כ הרמב"ן תלמיד אסור לשאול בשלומה של נדה, ק' מקידושין ד"ע אין שואלין בשלום אשה כלל, וכ"פ להלכה באה"ע סי' כ"א סעיף ו'. וע"ע שם בסעי' ג' מותר לאדם להביט באשתו נדה כו' והוא חנדרים ד"כ ע"א, ועי' ריטב"א סוף קידושין והובא שם בפתחי תשובה אה"ע סי' כ"א סק"ג. ובאור זרוע ה' נדה. ועי' בקובץ כנסת חכמי ישראל סי' קס"ד:
ובענין נדה לבעלה אם הוא איסור או טומאה כ' האחרונים דרק משום איסור, ומקור דבריהם מתוס' ב"ק די"א ע"א ד"ה דאין, ועי' בנודע ביהודא מ"ת יו"ד סי' ק"כ, ובהגהות בנו שם מ"ש בזה דרק משום איסור הוא, ופלא שלא הזכירו תוס' ב"ק. והרגיש בזה הגרי"ש בהגהותי' על הנ"ב. ובס' חלקת יואב קמא יו"ד סי' כ"ט העלה דהוא משום טומאה ע"ש שדוחה דברי הנ"ב שכ' אף דכ' טומאתה מ"מ אין זה הטעם ורק משום איסור, וכ' דאיסור נדה רק משום טומאה, וגם כוונת הכוזרי דנדה לאו משום טומאה כוונתו רק דאין האיסור במה שבעלה נטמא, אבל ודאי מודה דאיסור נדה מטעם דאסור לבוא על הטומאה וז"ב כשמש עכ"ל. וע"ש בחלק"י תנינא בהשמטות. וע"ע בשב שמעתתא ש"א פי"ב ובש"ג פ"י מ"ש בזה. ובשו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' ט', ובאמרי הצבי ב"ק די"א, ובס' אתוון דאורייתא כלל כ"א. והאריכו בזה האחרונים ובאתי רק להעיר והרוצה יעיין בדבריהם:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:37:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:37:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:37:1)

ויוכיחו רש"י ויבררו עם מי הדין עי' שו"ת ריב"ש סי' תל"א מה ששאלת מה איכא בין לשון הוכחה או תוכחה. הוכחה הוא כשיש מחלוקת בין ב' ובא הג' והכריע ביניהם כמ"ש יעקב ללבן ויוכיחו בין שנינו. ואמר איוב לו יש בינינו מוכיח ישית ידו, ותוכחה הוא מי שמוכיח לחבירו על מעשיו כמו הוכח תוכיח את עמיתך, ומוכיח לרשע מומו. ויוכח אמש אינו מענין תוכחה דהרי השי"ת לא הוכיח ללבן על מעשי' אלא שצוהו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. ויש בזה הוכחה שהדין עם יעקב ולא עם לבן עכ"ל:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:40:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:40:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:40:1)

הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, תיבת "הייתי" י"ל ע"פ המשל מהמגיד מדובנא על נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד. בשמחה משכחין את העני, רק אם נאבד כלי אז יזכרו שהעני שהי' בבית בטח לקח וזה"פ נשכחתי כמת העני אומר כן, הייתי ר"ל אז הייתי לאיש ככלי אובד אם נאבד הכלי. כן דרכם של אוה"ע ביחוסם לישראל, כמ"ש במד' בלעם סומא בא' מעיניו הי'. בעת המשתה אינם רואים ישראל ורואים רק באחד מעיניהם. אבימלך אמר ליצחק לך מאתנו כי עצמת מאד (תולדות כ"ו ט"ז) ובמדרש כל עצומות רק ממני. אבל מה שהוא נעצם מיצחק זאת לא ראה. בני לבן אמרו לקח יעקב את כל אשר לאבינו. אבל מה שיעקב נתן עושר והצלחה זאת לא ראו, גם וישמע בלק את אשר עשה ישראל לאמורי, אבל מה שאמורי עשה לישראל לא ראה ולא שמע. וכן הי' עם יעקב, וז"ש "הייתי" כלו' אז עלה זכרוני לפניך. רק לעבוד קשה ביום אכלני החורב וגו' אבל בעת שבאתי על שכרי אז שכחת אם יש איזה יעקב:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:42:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:42:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:42:1)

לולי אלקי אברהם ופחד יצחק. רש"י לא אמר אלקי יצחק דאין ה' מייחד שמו על הצדיקים בחייהם כו' עי' בס' בכורי נפתלי מאד תמו' דהטעם שאין ה' מייחד שמו כו' משום שנ' הן בקדושי' לא יאמין וא"כ על יצחק שכבר העיד עלי' ה' שישאר בצדקותו וייחד שמו עלי' ויעקב בנו יתיירא עוד דילמא ח"ו יתהפך, וכי זה הכיבוד אבי', וי"ל דבאמת ראוי לכל צדיק שילך בכל יום ויום למדרגה היותר גדולה, וזה רק כשעדיין יש לו בחירה. ויש לו פעמים נפילה קצת. ועי"ז הוא חוזר ומתעלה יותר. אבל יצחק כבר כהו עיניו וחשוב כמת ונעשה כמלאך. ולפי"ז אע"פ שה' ייחד שמו עליו משום שנעשה כמלאך מ"מ יעקב יירא לומר אלקי יצחק. ואין הפי' נתיירא דילמא לא ישאר בצדקותו ח"ו לומר כן, אלא נתיירא לומר כן מחמת כיבוד אב כי זה הי' מדרגה קטנה ליעקב שיאמר על אביו שניטל ממנו בחירתו. רק אדרבה שעדיין יש לו בחירה ונקרא עוד הולך. ועמש"ל (כ"ח י"ג):


###### Pardes Yosef, Genesis 31:43:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:43:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:43:1)

הבנות בנותי וכל אשר אתה רואה לי הוא. כן דרך הרמאים כשיראו אם יבררו הטענות דרך פרט אז יבינו כולם עם מי הצדק ואמת, לכן אומר דרך כלל כי אין לי טענות ודברים עם כנגדי רק כולה שלי הוא. לא כן יעקב הציע כל טענותי' לפני האנשים בפרט. זה עשרים שנה וגו' טרפה לא הבאתי כו' היית ביום כו', והראה כל פרט ופרט בראיות כי עבד באמונה. וה' הצליח אותו:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:43:2
[Pardes Yosef, Genesis 31:43:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:43:2)

הבנות בנותי. ביבמות ס"ב ב' רצו ללמוד מכאן דבני בנים הם כבנים ופרש"י דבני בנות קבעי' לן דבן בנו פשיטא לן ע"ש והיינו משום דבן בנו הוא מתייחס אחרי האב והוי ב"ב משא"כ בבת בתו דמתייחס אחרי האב ואינו נקרא בנו של הזקן אבי הבת. ועי' באבני מלואים אה"ע סי' ז' סק"ד שכ' דלכך בבת בתו של עכו"ם דהבן הולך אחריה שפיר קרי להבן בנו עש"ה, ועי' בדברי שאול שהק' עלי' דא"כ מה מייתי מלבן דהי' ג"כ ישראל הבא על בת עכו"ם דהולד הולך אחרי', וי"ל דיעקב אחר שנשא הבנות והוליד מהם שבטי יה הי' גם להבנות דין ישראלית והבנים מתייחסים אחרי האב יעקב ע"ש. ולפמ"ש הרמב"ן אמור (כ"ד י') בשם חכמי צרפתים דקודם ח"ת הי' הולד אחר הזכר דבאומות הולד אחרי הזכר א"כ פשיטא דא"צ אלא דלא ניחא לומר כן דשבטי יה ודאי נתייחסו אחר יעקב ואברהם, וע"ש שהק' מב"ב, קט"ו ב' איה וענה וכ' תוס' דענה הוא אשה ומשם נלמד דבת הבן ה"ה כבן לדחות בת הזקן ע"ש הרי מבואר דגם בת הבן כבן, וא"כ מכ"ש בן הבת. וע"ע ירושלמי פ' הבע"י ה"ו דבני בנות אינם כבנים. ועי' מהרש"א יבמות וב"ב וע"פ בפדר"א פל"ו ע"ש היטב:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:46:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:46:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:46:1)

ויאמר יעקב לאחיו. רש"י בניו עי' שו"ת חתם סופר חו"מ סי' קי"ב וקל"ט, הרא"ם ויפ"ת ונח"י. הניחו בקו' מנ"ל לדחוק דילמא אחי' קרובי' של יעקב שבאו עם לבן שהרי קרובי לבן הי' נמי קרובי יעקב וערמב"ן. וי"ל דהרי ב' מיני קרובים הי' ליעקב אם מפאת אבי אבי' אברהם שהי' אחיו של נחור אבי אביו של לבן. ואם מפאת אמו רבקה אחות לבן, וס"ל לחז"ל כיון דאחים מן אם לא נפקא לן בספרי פ' ראה אלא מייתורא מאחד אחיך, ש"מ אחיך לחוד לא מקרי קרובים מן האם וכן לענין פסולי עדות אתי' קרובי אם מדרשא. ועי' בש"ך סי' ל"ג. א"כ לא יתפרש סתם אחי' כ"א על קרובי אב. נמצא קרובים מצד רבקה אמו לא מקרי קרובים, ואחים סתם קרובי אבי', וכבר הי' דור שלישי ואיפלג דרי דהרי שלישי כשר לעדות אפי' ראשון בשלישי להרי"ף והרמב"ם ע"ש בסי' ל"ג ובסמ"ע סק"ה. ויש סעד לרבותיו של ריטב"א דגדר קורבה עד פסולי עדות ומשו"ה הוצרך לומר אחי' הם בני' עש"ה. ועי' פ' וירא וכ' יב):
ובספר חסידים סי' שמ"ג כ' מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אחים גם. בגימ' בנים. ר"ל שני אחים או אב ובנים כשהם בקטטות וכן בתלמידים אע"פ שלמדו תורה כיון שמתקוטטים יחדי' מוטב שלא יהי' יחדי'. ואפי' הבן מצטער ע"י אבי' מוטב שיפרדו ע"ש. ובפי' אזולאי כ' מוסר לאב שבניו גדולים שלא יכביד עולו עליהם אלא יחשיבם ובזה יהי' נוחים וישבו הוא ובני' בשלוה וכ' ויאמר יעקב לאחי' ופרש"י בני' שהיה לו אחים נגשים לצרה למדנו שיעקב הי' מחשיב בני' כאחי'. וכן ראוי לאב שיחשיב בניו גדולים כאלו הם אחיו ובזה יהי' שקטים ורעננים:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:47:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:47:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:47:1)

ויקרא עי' במד"ר לבן ברמאותי' אמר יגר שהדותא ויעקב בתמיתמותי' אמר גלעד. ראיתי בזה דידוע מ"ש חולדה ובור יהי' עדים. הכוונה על שר שלהם, וכן גלעד ג"כ הכוונה על שר של הגל ע"כ התחכם לבן ודיבר בל' ארמי ולא יהי' לו עדות כי המלאך אינו מבין לשון ארמי אבל יעקב בתמימותי' אמר גלעד. ועי' מגילה ד"ט תרגום שכ' עברית. ועי' מס' ידים פ"ד מ"ה, וע"ש בהגהות הגרי"ש בית שאול אריכות בזה:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:50:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:50:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:50:1)

אם תענה. ערש"י וראב"ע פי' אם לא תשכב וזאת לשון נכרי' לא נשמע כמוהו בכל המקרא ואם הי' כמשמעו מה יזיק. ר"ל שעינוי בכ"מ אדרבה על שכיבה שלא לרצונה, ומה יזיק לן אם נפרש גם פה כמשמעו שלא יענם שלא כרצונם, ופי' בדב"ש שהק' שהרי כן אי' ביומא דע"ז א' תשה"מ דנקרא עינוי מנ"ל דכ' אם תענה את בנותי ועי' תוס' כתובות ח"ז ב' ד"ה אם וכפ"ת שם ובדרשות ראנ"ח ומהרי"ט קידושין כ"ב, ופשטות מורה כן דכל פנוים בגלוי אבל תשמיש אינו בגלוי. ועי' בהגדה ריח דודאים דכ"ה. לזקיני הגאון מלאסק ז"ל. וירא את ענינו זה פרישת ד"א, במד' שמות ספ"א וירא אלקים זו פרישת ד"א, וידע שקרב הזמן שאמר לאברהם ע"ש, נר' שלמדו כן כי מצינו פרישת ד"א נקרא פינוי כמ"ש אם תענה את בנותי כפרש"י וכיון דכ' ראה ראיתי את עני עמי דרשו חז"ל וירא אלקים זו פרישת ד"א, והגזרה בין הבתרים הי' ועבדום ועינו ואח"כ יצאו בתחלה ועבדום ואח"כ ועינו ובסוף יצאו. א"כ כשראה אלקים קץ הגלות שהגיעו לכלל עינוי זו פרישת ד"א א"כ וידע אלקים שקרב הזמן שאמר לאברהם ואח"כ יצאו ברכ"ג פ"ש:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:53:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:53:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:53:1)

וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. עי' בינה לעתים דרוש ס"ז דודאי יצחק הי' מזהיר לבניו להשמט משבועה ואמר הקול קול יעקב. כשישתמש בקולו שיהי' קול יעקב בדברים לעבודת ה' אז אין הידים ידי עשו שולטות. ואם אין הקול מרוסן בשלמות ומה גם להשבע שלא במקום מצוה חסר שלמותו, ואמר כי כשלחצוהו ההכרח לישבע נשבע אותה השבועה בפחד מיצחק מחמת אזהרותי' עם היותו רחוק מאבי', ומה נעשה בדור הזה. ואוי לדור שקטנים נשמעים לגדולים בדבר זה. כי הבנים שומעים שבועה מפי אביהם וילמדו לעשות כן וכו' ע"ש אריכות:
והנה מה שנזהרו רוב העולם שלא לישבע על אמת בשביל ממון ורבים מהחרדים מפסידים ממון הרבה עי"ז עי' בויק"ר פ"ו ר"י אמר אפי' על אמת הדא דברייתא אמרין בין זכאי ובין חייב לידי מומא לא תעול, ובס' חסידים סי' תי"ח ותי"ט מעשה שהי' אחד מחויב שבועה לנכרי א"ל החכם אפי' אם תתן כל המעות שתוציא בדין לצדקה מוטב שלא תתן לצדקה ולא תשבע אפי' באמת לכן יזהר שלא יעשה עם נכרי או ישראל אלא בפני עדים. ע"ש מזה, ועי' חובת הלבבות שער אהבה פ"ו שכ' אל יזכר שם הבורא לשוא ולא לשקר, לשוא הוא מה שמוצא אדם מן פיו מן השבועות לבטלה וללא צורך ולא יחייבוהו ב"ד ושבועות שקר הוא השבועה שמחייבין אותו בה מן הדין במשאו ומתנו עם ב"א והוא חייב להזהר מכל מה שיביאהו להשבע כמ"ש תהלים כ"ד נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי וכו', ובפסיקתא רבתא פכ"ב לא תשא אם בשבועות שוא כבר נא' אלא זו הוא שבועת אמת שהוא על שוא ע"ש, ועוד שם ובירושלמי נדרים פ"ב ושבועות פ"ג. כ"ד עיירות חרבו בדרום על שבועות אמת, ובתנחומא ויקרא ובמדבר רבה פכ"ב מעשה בינאי המלך שהי' לו אלפים עיירות וכולן נחרבו על שבועות אמת עש"ה. ובילקוט שמעוני ח"א תשפ"ד. ובפסיקתא שם כל מי שנשבע על השקר לחבירו סופו לצאת ריקם מכל נכסי' ר' יונה אמר אפי' על האמת, ועי' במדרש עשרת הדברות מעשה נורא בא' שצוה לבנו בשעת מיתה שלא לשבע אפי' באמת, וכשמת באו רמאים ותבעו ממנו ממון בחנם וטען להד"מ וחייבוהו ב"ד שבועה ופרע להם כל ממונו עד שהעני, ועוד חבשוהו לבית הסוהר ואשתו הי' כובסת על הנהר להחיות עצמה ובני'. וליחים חטפה בעל הספינה והוליכה מעבר לים וסבלה ענוים קשים ובשביל שלא נשבע אפי' באמת חזר לגדולתו בעושר רב עם אשתו ובני' ע"ש:
וע"ע בר"ן ר"פ כל הנשבעים על הגמ' וליתב לי' בלא שבועה שהרי נושא נפשו על שכרו ושכרו מיעוט ואיכא למיחש בכדי חייו דהא איכא אינשי דפרשי משבועה אפי' בקושטא לא בעי לאשתבועי ע"ש. ובראב"ע פ' יתרו (כ' ז') וע"ע בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' צ' שנשאל ג"כ בזה והשיב דמפורש בקרא בקהלת ט' מקרה א' לצדיק ורשע וגו' כטוב כחוטא כנשבע כאשר השבועה ירא, ולא תוכל לומר אשר נשבע לשקר שכבר הזכיר חוטא, ותו מה לשון שבועה ירא. ההיפך מנשבע הוא אינו נשבע, ועוד דעיקר חסר מן הספר דהול"ל אשר נשבע לשקר, אע"כ דמיירי מהרגיל לישבע באמת ואיננו בגדר חוטא ואשר שבועה ירא ופורש עצמו מלשבע אפי' באמת וכמ"ש אל תהי' רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות, והאריך בזה וסיים דמנהג ישראל תורה ואין להרהר:
ומצאתי עוד בשו"ת שערי דעה ח"א סי' ק"צ להגאון מבראדי ז"ל שהביא רדב"ז שהוא חסידות של שטות מה שאין רוצים לישבע באמת, והוא דחה ויש לו מקור בש"ם עי' תוס' ב"ב ל"ג א' ד"ה אמר בעובדא דרבה בר שרשום שכ' תוס' לא הי' חושש על המתנות מעות רק על השבועה ע"ש הרי דשבועת אמת הוי חמירא לי' ע"ש אריכות בזה. ועי' בסמ"ג עשין קכ"ג וז"ל צריכין הדיינין להרחיק מהם השבועה בכל היכולת ועי' בס' המצות עשין מצוה ז' וברמב"ן וקנאת סופרים שם. וחינוך מ' תל"ה. ובחי' מהרא"ך ח"ב הל' שבועות ד"ב ע"ב ובחמדת ישראל בתחילת הספר:


###### Pardes Yosef, Genesis 31:54:1
[Pardes Yosef, Genesis 31:54:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/31:54:1)

ויזבח זבח בהר. רש"י למשתה, והק' רא"ם למה לא פי' לקרבן, עשו"ת זכרון יצחק בח"ת עפמ"ש בפ"ז דמ"ה א', דהר שנעבד אינו נאסר משום ע"ז אלקיהם על ההרים ולא הרים אלקיהם, ובדף ס"ו ע"ב מסקי דמ"מ נאסר לגבוה, ובמשנה שם דמ"ה א' כ"מ שאתה מוצא הר גבוה ידוע שיש שם ע"ז ע"ש ובתוס', א"כ אי נימא דהשחיטה הי' לצורך קרבן, איך נאמר ויזבח בהר והרי ידוע שיש שם ע"ז ואסור לגבוה אבל למשתה להדיוט מותר: