## Pardes Yosef, Genesis

###### Pardes Yosef, Genesis 35:1:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:1:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:1:1)

קום עלה בית אל. ערש"י לפי שאחרת בדרך נענשת כו' והוא מתנחומא הנה מה הי' הנדר שאיחר. הרא"ם כ' מה שנדר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים בפ' ויצא (כ"ח כ"ב), וביפ"ת הק' עלי' דנדר זה לא חל עדיין עד שיבא לבית אבי', וכ' דנדר הי' כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וזה אינו תלה בתנאי רק כשיהי' לו עושר יעשר לה' ובפר"ד דרוש ג' האריך בזה, ובס' ווי העמודים פרק ט"ז כ' הא דאיחר הנדר ע"פ גמ' נזיר פ"ג דכשהוא בצער אין מביא קרבן שלמים דבעי שמחה ויעקב הי' תמיד בצער. ואחר מלחמת עשו שכ' ויבא יעקב שלם לכן קיים נדרו ויצב שם מזבח ע"ש באריכות, והנה הכנה"ג יו"ד סי' ר"ג הביא בשם אגודה דאף הנודר בעת צרה נקרא רשע, והק' מיעקב שנדר. ותי' דלכך נענש בדינה, והברכ"י תמה עלי' דהא נענש בשביל שאיחר נדרו וכן כ' אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי בצר לי, וזקיני הגאון המובהק מו"ה דוד מייזלש האבד"ק לאסק ז"ל הובאו דברי' בקובץ דרושים חוברת ח' סי' כ"ט, כ' הא דנידר נקרא רשע שמא יצרא דממון לא יניחו לקיים נדרו כמ"ש הטו"ז סי' ר"ג סק"ה, וז"ש בכל איש. אבל יעקב שהתנה אם יהי' אלקים עמדי ופרש"י שלא אלמד מעשו ולבן. א"כ אי לא יקיים מחמת יצרא דממון. אשר זה דרכם של עשו ולבן. הרי דלא נתקיים התנאי ופטור לקיים נדרו. שפיר הי' מותר לו לנדור, אך הוקשה לו כיון דבא שלם בתורתו וצדקתו א"כ כבר נתקיים התנאי א"כ כשאיחר נדרו הי' לו לירא שמא ימנעהו יצרא דממון, לכן כ' דנענש ע"ז בדינה, אבל מתחלה הי' מותר לו לנדור וא"ש הכנה"ג. וכ' שם ג"כ כשיוכל ליתן מיד אסור לנדור גם בעת צרה. רק היכי דא"י לקיים מיד כמו המעשר שנדר יעקב רק על אח"כ מותר לנדור דנדר הוי סגולה להנצל מצרה היה הצלות נפשות ודוחה שבת ומכ"ש האיסור שאסור לנדור, והא דאי' במד' שנודרין בעת צרה היינו שיתן מיד או שא"א לו לקיים מיד אבל באפשר לקיים מיד אסור לנדור אף בעת צרה ע"ש:
והנה בב"ר פפ"א אי' ואחר נדרים לבקר איחר נדרו נתבקר פנקסו, ובירושלמי פ"ק דנדרים מתחיל אדם לנדור פנקסו נפתחת. וכ' בט"ז יו"ד סי' ר"ג סק"ב דשתי דרשות הם ופליגו בפלוגתת דר"מ ור"י דמאן דס"ל נודר ומשלם ומותר לנדור א"כ פנקסו נפתחת אח"כ כשלא יקיים ורק יאחר, ולמ"ד דאינו נודר כל עיקר א"כ תיכף כשנודר פנקסו נפתחת ע"ש, וצ"ע דא"כ הטור דפסק דטוב מזה ומזה דאינו נודר כל עיקר, למה העתק הא דאיחר נדרו הא מיד כשיתחיל לנדור פנקסו נפתחת, ואפ"ל דהטור וש"ע כוונתם על הנודר בעת צרה דמותר לנדור כמו שילפי' מיעקב, ומ"מ נענש בדינה על שאיחר נדרו. ומ"מ אם איחר פנקסו נפתחת, עוי"ל דפנקסו מתבקשת היינו דמכינים אותה תיכף כשיתחיל לנדור כדי שאם יאחר נדרו יפתחו לעיין בדינו:
והנה בר"ה ד"ו ע"א בענין בל תאחר אי' והי' בך חטא ולא באשתך חטא דאין אשתו מתה בשביל איחור נדרו, וע"ש בתד"ה אלא הא דשבת ל"ב ב' בעון נדרים אשתו מתה ול"ק מהכא דלא באשתך חטא, דהכא מיירי במשלם אח"כ אלא שעבר בבל תאחר ע"ז אין אשתו מתה ע"ש, ועי' בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' שמ"ח, אולם מצינו מדרשים חלוקים בזה, דבתנחומא אי' דיעקב נענש במיתת רחל שלא קיים נדרו ועל אחירת נדר אשתו מתה וכ"כ במד"ר בחקתי פל"ז כל מי שנודר ומשהא נדרו קובר אשתו ובניו ולמדוהו מיעקב ע"ש, ועי' ג"כ בפר"ד דרוש ג' שכ' ג"כ שיש בזה פלוגתא בדברי רז"ל אי בבל תאחר אשתו מתה עש"ה. וכן אי' בזה"ק וישלח קע"ד ב' בגין דיעקב איחר נדרו איתקף דינא ובעיא דינא בשעתי' דסכנה דהוית רחל בה וכו', ואיתענש יעקב דכ' ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. וע"ש בנצוצי אורות להג' חיד"א שהקשה מגמ' ר"ה:
ועי' ג"כ באור החיים פ' תצא (כ"ג כ"ב) שכ' ג"כ דעל בל תאחר אשתו חתה ע"י איחור הנהר יחסר ממנו אשתו שהיא כגופו ע"ש, ותמהו עלי' מגמ' ר"ה הנ"ל, ועי' ג"כ במנחת חינוך בקומץ מנחה מ' תקע"ה שהביא ס' חרדים שכ' ואפי' אם איחר מחמת שכחה ענש יענש ובנים מתים ואשתו מתה ותמה מגמ' ר"ה. ולפי מה שכתבתי לק"מ דבמדרש וזהר חלקו על הגמ' דילן, וע"ש בר"ה ד"ו ע"ב באיבעי' דר"ז אי אשה מחויבת בבל תאחר ועי' ס' המצות מצוה צ"ד וברמב"ן שם בשם ספרי דעוברת בב"ת. ועי' בביאור מהרד"ם לש"ב הג"ר בעריש מייזלש ז"ל מווארשא שהקשה אמאי לא פשיט בגמ' מספרי. ועי' ג"כ בחמד"י בקונ' נר מצוה אות כ"ז דמחלק בנדרי צדקה דלא תליא ברגלים אשה מחויבת בב"ת אבל לא בקרבנות דתליא ברגלים:
ועי' ג"כ ביו"ד סי' רל"ב סי"ב במי שנדר ונאנס אח"כ ואין בידו לקיים אינו עובר משום בל יחל לדעת הפו' דאנוס בסוף הזמן הוי אונס (ועמ"ש בקצה"ח סי' נ"ה סק"א ובשו"ת חת"ס חו"מ סי' מ"ב. ובכתובות ד"ג. ובספרי פרי יוסף על גיטין דע"ד בדברי האגודה בזה) ונראה דז"ד אם לא עברו ג' רגלים. אבל בעברו דאינו רשאי עוד לעכב משום האיסור בל תאחר שוב אינו אונם, ואם נאנס אח"כ עובר משום בל יחל, וא"ש ג"כ דברי האוה"ח. היכי דעבר בבל תאחר ונאנס אח"כ ולא הי' יכול לקיים הנדר עובר בבל יחל ומתה אשתו דזה הוי בעון נדרים ולא בעון בל תאחר. וכן נראה מדברי רשב"ם מטות (ל' ג') לא יחל דברו מוסב על הנדר כלומר לא יאחר את נדרו עד לאחר הרגלים שכך פירוש לא יחל דברו כמו ויחל עד בוש עכ"ל, וע"ע בכל"ח הא דאין אשתו מתה בשביל בל תאחר דבעל דוקא אם אינה בסכנה, אבל בשעה שיולדת והיא בסכנה אז בשביל ב"ת אין לה הצלה. וא"ש הזה"ק דבשעת שרחל תקש בלדתה וכו' אז שפיר מתה בעון דב"ת. עוי"ל דלכאו"ק הא דוהי' בך חטא ולא באשתך הא אשתו כגופו ורק כיון דיכול לגרשה או דתוכל להחרד ממנו ע"י מיתת הבעל דמתיר ואינה בגדר "בך" וא"כ ז"ד בישראל לאחר מ"ת. אבל בב"נ לפי הירושלמי דל"מ גירושין וכן לפ"ד הפני יהושע קידושין די"ד דמיתת הבעל אינו מתיר בב"נ ע"ש, וא"כ לא תוכל להפרד ממנו והוי ממש גוף אחד שפיר נענשת בשביל חטא בעלה בל תאחר, וא"ש דלא מתה לאה רק רחל כיון דרחל נשא אח"כ אע"ג דהי' ב' אחיות, וע"כ דיעקב ס"ל דהי' דינו כב"נ ומותר בב' אחיות, ול"מ גירושין ושוב מתה בחטא בל תאחר דבעל:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:4:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:4:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:4:1)

ויטמון אותם יעקב. ערמב"ן שהקשה הא ע"ז אינו מנקברין רק צריך פירור וזורה לרוח וכ' כי כבר נתבטלה מקודם ובאמת מותרת ויעקב צוה להסיר לטהרת הקודש ולכן די בקבורה, וכ' שם בספורנו אע"ג דבטלו אותם עובדיהם מ"מ הסירו כדי שתרחק מלבם כל מחשבות ע"ז, ובזה"ק קע"ג א' אסיר לבר נש לאיתהני מיני' לעלמין, ור' יצחק אמר דהנשים ששבו בני יעקב משכם הם הי' בידם האוצרות שלהם והם נתנו ליעקב את כל אלהי הנכר אבל בני יעקב בעצמם לא לקחו אלהי נכר ע"ש, ומשמע דאסור לעכו"ם להנות מע"ז, ובע"ז דס"ד א' זילי זביני דקסבר דמי עכו"ם מותרין ומשמע דהא דב"נ אסור בעכו"ם רק בעבודת עכו"ם אבל מותר להנות מעכו"ם, וע"ע בע"ז דס"ג ב' אומר אדם לחמרי' כו' ולא משום יי"נ ופרש"י ונמצא נהנה מיי"נ ולמה לא פרש"י דנמצא מאכילן יי"נ וכמו שפירש בשביעית משמע ג"כ דמותר לעכו"ם להנות מיי"נ וה"ה בהנאת ע"ז:
ובאמת דע"ז שאני מיי"נ ואין ראי' משם, וראיתי שכ"כ הגאון ר' יוסף ראזין מדווינסק הובא דבריו בקובץ קול תורה סי' א'. אבל מדף ס"ד ראי' שאף בע"ז מותר לעכו"ם. להנות, ובחמדת ישראל בדיני ב"נ אות ה' הביא ג"כ ראי' דב"נ אינו מוזהר בהנאת ע"ז מהא דכ' הסירו כו' ועי' ברש"י שהי' בידם משלל של שכם הרי דב"נ אינו מוזהר בהנאת עכו"ם, ואפי' לרמב"ן דכבר ביטלו היינו משום דהי' קשה לי' כיון דיעקב רצה להחמיר בביעור עכו"ם כדין ל"ה מספיק קבורה, אבל זה גופא שלקחו בני יעקב בכלל השלל גם עכו"ם זה ל"ה קשה לו כלל וע"כ דב"נ אינו מצווה שלא להנות מע"ז:
וכן נראה מלשון הר"מ בפ"ט ה"ב ממלכים שלא הוזהרו אלא בהרחקות מעשיות עכו"ם ועבודתה אבל בהנאת עכו"ם אינן מוזהרין:
ועשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ח דמותר לגזול ע"ז מעכו"ם אפי' למ"ד גזלם אסור מדאורייתא דכ' ואשריהן תשרפון באש ורחל שגנבה התרפים יוכיח דליכא איסור בזה. ובחמד"י שם כ' דאי מותר לב"נ להנות מע"ז הוי כממונו ואמאי יהי' מותר לגזלו ממנו ומ"ש ראי' מרחל באמת איתא בזה"ק דעברה אלא תגנוב אך דכוונתה הי' להציל אביה מעכו"ם ואעפ"כ נענשה. ועי' ג"כ בפנים יפות דפשיטא לי' דאיכא איסור גניבה ואי"ל לפמ"ש החכ"צ סי' כ"ו דאסור לגנוב מעכו"ם שלא ירגיל ג"כ אצל ישראל א"כ בע"ז דמישראל מותר לגזול הימנו שוב גם אצל עכו"ם מותר. ז"א דמ"מ שייך שלא ירגיל לגזול אצל ישראל דברים המותרים וכמו שאסור לגזול מעכו"ם חמץ בפסח. וע"ש בקול תורה סי' כ"ז בזה הענין, וראיתי עוד במנ"ח מצוה תמ"ח שכ' לדבר פשוט דעכו"ם אף שמצווה על ע"ז היינו על עבודתה אבל להנות מע"ז אינו מצווה ע"ש. וע"ע בדעת תורה יו"ד סי' י"ד סקי"ג שכתב בפשיטות להיפך דאיסור הנאה מע"ז גם לב"נ נאמר. ובבית יצחק יו"ד ח"ב סקס"ו אות י"א כ' דמותר. וכ"כ באה"ע סוף ח"ב במפתחות לס"א א"ד ומשו"ה העלימה רחל התרפים להציל אביה מלעבוד ע"ז. וכ"כ בשו"ת אבני נזר יו"ד סקכ"א א"ד וע"ש בבי"צ דלכך אמר יעקב הסירו את אלהי הנכר ויטמון דכשהלך לארץ כנען ובא"י הי' נוהגים בכל המצות ועי' בראב"ע פ' וילך (ל"א ט"ז) שכ' כעין זה. ועי' בקול תורה סי' מ"ו שכ' על החמד"י בשם זהר דרחל עברה אלא תגנוב. עי' בזהר ס"פ ויצא קפ"ד ב' דלא נזכר כלל שעברה אלא תגנוב רק דנענשה משום דצערה לאביה:
ועי' ג"כ בס' שפתי צדיק להגה"צ מפילץ ז"ל שתמה דהא באין עושה מעשה עמך אין חיוב כבוד. אבל עי' בש"ך יו"ד סי' ר"מ סק"כ דאע"פ שאין מחויב לכבדו מ"מ אסור לצערו. ועי' בהגהות יד שאול סרמ"א והבאתי לעיל בפ' ויצא (ל"א ל"ב) וע"ע בחתם סופר ע"ז דל"ב על רמב"ן כאן. וע"ע בשו"ת עטרת חכמים או"ח סי' ח' תשובה ארוכה בדברי רמב"ן וצדה לדרך כאן, וע"ע בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ו. ובכלי חמדה פ' עקב, ועי' ביהושע (כ"ד כ"ו) ויקימה תחת האלה אשר במקדש פרש"י האלה שטמן יעקב שלל שכם. ועשו"ת מהרש"ם מהג' מברעזאן ח"א סי' קכ"ז:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:7:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:7:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:7:1)

נגלו אליו אלקים. רש"י במקומות הרבה יש בל"ר. וזה לא כתוס' עירובין י"ג א' ד"ה אז. שכ' דהא דאם מייתר אות א' מחריב כל העולם כגון בראשית בראו אלקים דלרש"י אלקים שייך בל"ר. ועי' באונקלוס כאן מלאכיא דה. ועי' בתורת חיים שם. ועי' בסנהד' דל"ח כל מקום שפקרו כו' כי שם נגלו אליו אלקים וכו'. ובעיון יעקב מהשבו"י על ע"י כ' קשה בהא כי שם נגלו כו' וכן מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. ל"ש הא דנמלך בפמליא שלו. ובאמת ברש"י וישלח כ' דיש שם אדנות ואלהות בל"ר כמו אדני יוסף. ואולי דהכל עולה לא' והלכך כל לשון אלהות ואדנות בל"ר כיון שדרכם בכל מעשיהם לימלך בפמליא שלהם. דלכך נאמר בל' רבים נגד שיתוף דין ורחמים ואין מקום לטעות עכ"ל, וע"ע בס' אור החיים להחסיד יעב"ץ ז"ל מאמר האחדות פרק שמיני מ"ש בכל הפרשה כאן:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:8:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:8:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:8:1)

דבורה. עי' ס' נפלאות מתורת השי"ת פט"ו ט"ז, וע"ח מ"ש בזה באריכות:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:10:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:10:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:10:1)

לא יקרא עוד שמך יעקב. ובברכות די"ג לא שיהי' שם יעקב נעקר דכ' ויאמר אלקים במראות הלילה ויאמר יעקב ופרש"י ויאמר הנני. וקשה למה מביא רש"י סיפא דקרא ויאמר הנני דעיקר ראיה מרישא ויאמר יעקב. וכ' בס' אדני פז דעו"ק מהיכן מוכח שמותר לקרות יעקב דלמא הפשט לא יקרא כו' שכל אדם לא יקרא עוד את שם יעקב. אבל ה' בעצמו יקרא לו עוד יעקב. וי"ל דאיתא בשמואל א' (ג' י') בשעה ששמע הקול לא אמר דבר ה' שירא דילמא שד הוא או אחר. וקשה על יעקב אמאי לא אמר הנני ה', וצ"ל דיעקב ג"כ ירא דילמא אחר הוא, אך כיון דנאסר לשום אדם לקרותו יעקב. אז ודאי לא יקרא לו יעקב רק ה' בעצמו. וא"כ קשה אמאי לא אמר הנני ה', וע"כ מוכח שמותר לקרותו יעקב רק שיהי' טפל, ושפיר מוכח רש"י דמכאן נלמד לא שיעקר יעקב:
ועשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ט שהוציא מזה לדינא דאע"ג דכ' הלשון כי אם אפ"ה לא הוציא הראשון מכללו רק שהשני עיקר וראשון טפל, ובמעשה שם בב' יורשין שאחד נטל תנור והתנה שחבירו יאפה בו בע"ש וערב יו"ט ועשה ברית מילה ג"כ יכול לאפות בו, ואינו יכול אחיו למחות דכוונתו הי' דבע"ש ועיו"ט יאפה בקבע משא"כ ימים שאין להם קבע לא התנה וכמו ביעקב דעיקר ישראל אבל לא הוציא יעקב, וכ' אח"כ דאין למדין הלכה מאגדה, ועוד שהקב"ה קרא אותו אח"כ יעקב בפ' ויגש (מ"ו ב'), ועי' ג"כ בשבו"י ח"א סי' ע"ו וח"ג סקל"ה, ועי' בפ' ויצא (ל"א י"ד) ובאמת כ' כן בירושלמי פ"ב דפאה וסופ"ק דחגיגה דאין למדין לא מן הלכות ואגדות ותוספתות אלא מן הגמ', והובא ברשב"ם ב"ב ק"ל ע"ב, ועי' בתוספות יו"ט פ"ה מ"ד דברכות שלא רצה ללמוד ממדרש אף שלא מצינו בגמ' סתירה לזה, והגרי"פ הקשה עליו מתוס' ע"ז דל"ג ד"ה שפסקו דסגי בהדחה ג"פ ממדרש אסתר שהביא דברי המן לאחשורוש אם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם חובטו בקרקע ואינו שותהו ולא עוד אלא שמדיח הכוס ג"פ ע"ש ביש סדר למשנה אריכות:
ועי' בשו"ת נודע ביהודה מ"ת יו"ד סקס"א שהשיב לו אף דהירושלמי כללינהו יחד מ"מ לא בחדא מחתא מחתינהו, בשלמא מדרשים ואגדתות עיקרם על מוסר ורמזים ומשלים והכל עיקר הדת, ואין כוונתם על פסקי הלכות, ואין למדים מהם להלכה, אבל תוספתות דעיקרם להלכות, וזה הי' עיקר כוונת מחברם ר"ח ור' אושעיא, ולכן במקום שאין סתירה מגמ' סומכים על תוספתא להלכה, ויפה כ' התי"ט, ומ"ש מתוס' ע"ז אני תמה, ולדבריו קשה יותר, וכי זה הוא דבר של בעל המד"ר, והלא זה דברי המן, ומד' מספר ע"ש המן ואתמהא וכי מהמן נלמד פסקי הלכות, אלא שכיון שזה סיפור דברי המן שאמר לאחשורוש מנהגן של ישראל, אנו למדים ממנהגן של ישראל שהוא תורה וע"ש שציין לתשובות הרשב"א סשל"ה, ובס' באר יעקב אה"ע סי' קי"ט שדיברו מזה, וע"ע בתוספות רע"ק שם הביא מפר"ח דאם אינו הותר לש"ס למדין ממדרשות, וע"ע בפתחי תשובה אה"ע סי' קי"ט סק"ה, ועמ"ש בפ' ויחי (נ' י'):


###### Pardes Yosef, Genesis 35:11:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:11:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:11:1)

אני אל שדי פרה ורבה, עי' בעל הטורים הוא שם של פריה ורביה כי נעלם של שי"ן דל"ת יו"ד עולה ת"ק כמנין אברים שבאיש ואשה עכ"ל, ובפ' נח (ו' י"א) מלאה הארץ חמס ברש"י לא נחתם רק על הגזל, שמעתי לפרש שדי המילוי ת"ק וכל העולם רוחב וגובה ג"כ ת"ק, ואיתא במד"ר דהיתה רוצה להתפשט יותר ואמר ה' די, וזה"פ מי שאמר לעולמו די, וחמס המילוי ת"ק ת', ס', מ"ך, ושדי הוא די שאמר די כנ"ל וא"כ ע"י שחמס ורצו לפגום בהמילוי, ממילא בטל המילוי מן שדי ונחרב העולם, וכ' ואל שדי יברך אתכם ופו"ר, וצ"ע למה בפו"ר כ' לשון שדי רק לפי הנ"ל "פרו ורבו' גימ' ת"ק ושדי ג"כ המילוי ת"ק וזה הטעם דהלכה כב"ה זכר ונקבה דבזכר יש רמ"ח אברים ובנקבה רנ"ב ס"ה ת"ק, ומצאתי בס' רזיאל המלאך ד"ו ע"א שכ' זה באריכות עש"ה, וכ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, זה תפילין ובתוס' מנחות ל"ה ב' ד"ה אלו, כ' זה ש' של שדי, וצ"ע ובתרגום יונתן כ' את שם הויה חקוק עליך וצ"ע, וי"ל דאותיות הוי"ה בתשר"ק הם מצפ"צ וגימטריא ש' כמו ש' של שדי:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:17:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:17:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:17:1)

גם זה יהי' לך בן, והקשה באוה"ח מה נחמה זו על צערה ובכת"א כ' דאיתא בשבת ל"ב על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן וא' מהם נדה משום דהיא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה, ואיתא במדרש שאמר ה' אם שמרת נדה אתן בן שאתה מל אותו לשמונה וא"כ שכר של שומרי נדה שניתן בן זכר, ורחל בשעת סכנת לידה, יראה שלא יחשדוה הבריות שלא שמרה נדה לפיכך יש לה צער, לזה בישרה המילדת שיהי' לה בן ולא יחשדוה:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:18:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:18:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:18:1)

ויהי בצאת נפשה. עמ"ש בזה זקיני הגאבד"ק לאסק ז"ל בהגדה ריח דודאים בפסקי ר"ג אומר דל"ו ע"ב:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:20:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:20:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:20:1)

ויצב יעקב מצבה על קבורתה. בירושלמי פ"ב דשקלים ומד"ר פרשה פ"ב אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם, ע"ש ביפ"ת נפש הוא ציון בלה"ק ע"ש שיש ג' טעמים במה שבונים נפש והוא מצבה, א' משום עושי טהרות שלא יטמאו בקבר, ב' שיש נחת רוח למת שיהי' רשומו ניכר על שם זכר צדיק לברכה להזכיר תמיד אותו לברכה, אך צדיקים א"צ לו לפי שדבריהם הם זכרונם ר"ל ע"י מעשיהם הטובים הם נזכרים תמיד, ג' שיבואו החיים להשתטח על קבריהם כדי שיתפללו עליהם כמ"ש בסוטה ל"ד ב', ויבא עד חברון כלב הלך להשתטח על קברי אבות שינצל מעצת מרגלים ואם לא ידעו מקומם איך ימצא שיתפלל עליהם, ומה"ט נסתר קברו של משה כמ"ש בסוטה י"ג א', ועי' בכת"א שבצדיקים ליכא ב' טעמים שאינו מטמא כמ"ש בסוף כתובות משמת רבי בטלה כהונה, וגם א"צ שיזכירו אותם דדבריהם זכרונם, ורק טעם ג' שהחיים ילכו על קבריהם כדי שיתפללו עליהם ע"ש דרוש נעים, וכן פסק הרמב"ם בפ"ד ה"ד מאבל דאין עושין נפשות לצדיקים ומה שעשה יעקב מצבה על רחל ג"כ משום טעם ג' כמ"ש במדרש שם פע"ב, וברש"י ויחי (מ"ח ז') על הפ' ואני בבואי מפדן דצפה יעקב שעתידין בני' לעבור שם ויבקשו רחמים הה"ד קול ברמה נשמע, ועי' בנזר הקודש, ובשו"ת הריב"ש סי' תכ"א, ובשו"ת חיים שאל ח"א סע"א אות ו', ובנחל קדומים כאן, ובדרשות הראנ"ח פ' שמיני, ובדברי שאול מ"ת כאן:
וזה נ"ל פשט הפסוק הוא מצבת קברת רחל עד היום וכדי שלא תקשה מצבה על קברה למ"ל הרי אין עושין נפשות לצדיקים, ע"כ מסיים שאין זה לטובת רחל כי היא לא נצרכה לזה, אלא כטעם ג' לטובת בניה שישתטחו על קברה וז"ש "היא מצבת קבורת רחל" לא מצבת רחל רק מצבת קברה, כדי שידעו החיים איה קברה שילכו לבקש רחמים:
וגם י"ל דבהוריות י"ג הקורא כתב שע"ג קבר קשה לזכרון, וי"ל אם צריכים לקרא הכתב למען לידע מעשיו הטובים אז המצבה אינה מסוגלת להחזיק זכרו עם החיים, כי כתב המצבה אינה לעולם עומדת ורק מעשים טובים שעשה בחייו הם הזכרון, וכשמזכירין פ"נ פב"פ מזכירין וזה זכרון חזק ולא הכתב שע"ג מצבה וזה"פ קשה לשכחה אם רק קורא השבח שע"ג המצבה, ודודי הגאבד"ק לאסק שליט"א בשו"ת חדות יעקב תנינא סי' קמ"א הביא בשם אביו הוא זקיני הגאון המובהק ר' דוד מייזליש ז"ל דהציון טובה גדולה להמת כמ"ש ר"ח וויטאל ז"ל מה שמשתטחים על קברי צדיקים להתפלל ולא הוי דורש אל המתים רק שהולכים שמה להתפלל על המת, ועבור שעושין טובה להמת כשמתפלל עליו גם המת עושה טובה וממליץ עליו עבור זה, ובזה פי' זקיני ז"ל דברי הילקוט לפי שהתעצל מרע"ה במעשה זמרי לפיכך ולא ידע איש את קבורתו ותמוה. וגם לשון התעצל אינו מובן הא נתעלמה ממנו הלכה דבועל ארמית קנאין פוגעין בו. רק ענינו כי על מ"ר נאמר אשרי יליד אשה שזוכה כל אימת שרוצה שאל במרום וכמו עמדו ואשמעה. וא"כ הי' לו לשאול במרום הלכה זו ומקרי מתעצל בלי לשאול במרום. אך טעמא בעי למה התעצל. אולם מ"ר ברוב ענותנותו חשב שכל מה שזכה לכך לא בזכותו הוא רק בזכות ישראל. כי הי' עניו מכ"א. וכאשר חטאו חשב שאינו כדאי זכותם טרם ששבו. ולא יזדקק לו ה' ומגודל ענוה שלו התעצל בזה שלא חשב עצמו לכלום, רק כל מדרגותו וזכותו הוא לצורך וזכות ישראל. ולפיכך ולא ידע איש קבורתו להראות כי מ"ר א"צ לשום תפלה של ישראל עליו כי זכותו גדול יותר מכל. וכשא"צ לתפלה שוב אסור להשתטח על קברו משום דורש אל המתים. והי' זה מדה כנגד מדה עבור שלא חשב עצמו לכלום ושצריך לזכותם. הראה ה' שהוא גדול מכולם וא"צ לשום תפלה מישראל ואסור להשתטח על קברו ולכך ול"י אש את קבורתו ודפח"ח. וא"כ לפי"ז כל המתים צריכים תפלת החיים עליהם, וכשלא יהי' להם ציון לא ידעו להתפלל עבורם. ודברי זקיני הנ"ל הובאו ג"כ בחדושי מהרא"ך ח"ב בדף נ'. לאא"ז הגה"צ ר' אלעזר הכהן ז"ל אבד"ק סאכאטשוב:
ובגוף דברי הרח"ו הנ"ל דהולכים על הקברים ול"ה דורש למתים. כ' בזה"ק אחרי ע"א ב' דוקא מתי עכו"ם ורשעים דבחייהם קרוים מתים. אבל לא מתי ישראל הצדיקים מותר דרוש עש"ה ומ"ש בפ' שמות ט"ו. ב'. וכשו"ת כתב סופר יו"ד סקפ"ח. ועי' ברכות י"ח א' המתים ידעו מה שבחיים ע"ש בב' רוחות. ובב"ב נ"ח א' בר' בנאה שאמר אברהם ליעול דליכא יצרא בהאי עלמא. ובכתובות ק"ג א' רבי אתי כל בי שמשא לביתא. ובב"מ פ"ה ב' אלי' הי' מעמיד האבות שיתפללו בכל יום. יבמות צ"ז א' שפתותיו דובבות בקבר. וכ' הפשט שאל תחשוב שיש תנועה בקבר ורק השמחה שמגיע למת שבשמעתי' זיכה הרבים. ובחגיגה ט"ז ב' כל ימיו של יהודה בן טבאי הי' משתטח כו'. ובדכ"ב ע"ב מיד הלך ר"י ונשתטח ע"ש. ובתענית כ"ג ר' מני אשתטח. ובתענית פ"א יוצאים לביה"ק כדי שיבקשו המתים רחמים, ובזה"ק ויחי רי"ז ב' ר' יצחק ביקש מר"י שילך לקברו ז' ימים ויבקש רחמים עליו. ובזוה"ח רות דס"ה במדרש הנעלם כשנפטר ר"ח ר"י בת על קברו ושמע חדוה דכתות כתות ע"ש וע"ע בשבת קנ"ג א' בתד"ה ונשמתו. אע"פ שאי' שם דלאחר י"ב חודש נשמתו עולה ואינה יורדת. אעפ"כ כשהיא רוצית היא יורדת. ועי' מהרש"א ברכות י"ח שנקט ב' רוחות ולא נפשות ונשמות. שהנפש הוא החומר והנשמה הצורה, והרוח אמצעי המדבק החומר והצורה כל ימי חייהם. וגם במותו שהחומר ישוב אל העפר. והנשמה הולכת למעלה, עוד לא יתפרד הרוח מהם. אלא פעמים שורה במקום הגוף ולפעמים שט למעלה למקום הנשמה ע"ש:
והאברבנאל פ' חיי כ' שהמיתה היא השבת חלקי המורכב למקורם. הגוף ישוב לארץ, והרוח אל אלקים עש"ה. ובאמת הוא מד"ר קהלת פי"ב עה"פ וישב העפר שא"א שתשוב הנשמה למקום מנוחתה רק כאשר ישוב הגוף אל חומרו. וזה הוא הקבורה להשיב הגוף אל עפרו כדי שהנשמה תשוב אל אלקים אשר נתנה. ואל תקשה מסנהדרין ס"ה ב' ויו"ד סקע"ט ס"ג, שהלן בביה"ק כו. דשם רק כשעשה להשרות עליו רוח הטומאה אבל לתפלה לא הוי כדורש אל המתים ועי' נשמת חיים מאמר ב' פרק כ"א הרבה מזה. וע"ע בקב הישר פרק ע"א שהאריך בזה. וע"פ בס' מעין גנים פ' שלח (י"ג כ"ב). ובהרבה הערות הערני אחי הרה"ג ר' שלמה זאב נ"י מלאדז:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:21:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:21:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:21:1)

ויסע עי' נפלאות מתורת השי"ת פכ"א מ"ש אריכות:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:22:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:22:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:22:1)

וישכב. ערש"י ומהרש"א שבת נ"ה ב'. ובכל ענין הפרשה:


###### Pardes Yosef, Genesis 35:27:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:27:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:27:1)

קרית הארבע. עי' מהרש"א סוטה י"ג א' מ"ש בזה, ובמהר"ם שיף חולין דס"ד ודילמא כו':


###### Pardes Yosef, Genesis 35:29:1
[Pardes Yosef, Genesis 35:29:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Genesis/r/35:29:1)

ויגוע עי' מהרש"א ב"ב ט"ז ב', ובספר נפלאות מתהשי"ת ח"ב ד"ב מאמר בינו שנות דור: