## Pardes Yosef, Leviticus

###### Pardes Yosef, Leviticus 8:2:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:2:1)

קח את אהרן, ובזבחים (פ"ח:) למה נסמכה פ' קרבנות לבג"כ לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בג"כ, פרש"י בפ' צו זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, ובערכין (ט"ז.) פי' דהכוונה לפ' תצוה וסמיכה לפ' בגדים דלמעלה, ובתורה תמימה כ' בכל מקום דכ' למה נסמכה פרשה זו לזו תפסו מקודם הלשון דכ' מאוחר בתורה, בברכות (י'.) למה נסמכה פ' אבשלום לפ' גוג, תהלים (ב' ג'), ופ' אבשלום כ' לאחר פ' גוג ועוד הרבה, וכאן אם הפי' כרש"י הול"ל למה נסמכה פ' בג"כ לפ' קרבנות ע"ש, וקודמו בדרשות הראנ"ח פ' תצוה ובלק ע"ש ביתר ביאור, ועי' משנת חכמים ה' עכו"ם סי' נ"ט, וס' בית שמואל פ' תצוה, ויפ"ת פרשה י' סי' ו' - וברא"ם כאן עי' הגהות מצפה איתן פסחים (צ"ג) וכלי חמדה חקת דף (צ"ו:) - ובתוה"מ כ' לשון לקיחה בכ"מ לפי ענינו שלרוב יהי' בלי אמצעי ובדברים הנקחים ביד איש פלוגתא בסוכה (ל"ז.) אם לקיחה ע"י דבר אחר שמי' לקיחה ולקיחה הנאמר אצל בני אדם הוא משיכת לבו ע"י דברים טובים:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:2:2
[Pardes Yosef, Leviticus 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:2:2)

שם) אוה"ח משה מלך הי' ואין כבודו מחול וכו' וכ' בס' קטרת סמים דק' הא פ' מלואים כ' כבר, ועתה זרזו בשעת בשעת מעשה כמו שפרש"י שם, ולמה למשה לומר שנית זה הדבר אשר צוה וגו', וי"ל דרמב"ן כ' והוסיף כאן ואת כל העדה הקהל שידעו שה' בחר באהרן וזרעו, וקיי"ל בקידושין (ע'.) דפרנס אסור בעשיית מלאכה בפני ג' ובחו"מ סי' ח' ס"ד כדי שלא יתגנה בפניהם, וא"ש דבעת ששמעו פ' מלואים חשבו שיעשה משה בצנעה, דלא כ' הקהל את העדה, ועתה כשראו שיעשה בפני קהל ועדה והי' הדבר קשה להם לכן הקדים זה הדבר אשר צוה ה' לעשות בפני קהל ועדה, וכיון שעושה ע"י פקודת ה' הלא כ'בדוד (ש"ב ו' כ"א) ושחקתי לפני ה' וגו' והיית שפל בעיני וגו' עמם אכבדה:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:3:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:3:1)

ואת כל העדה. רש"י מועט מחזיק מרובה, רש"י, הי' ראשי השבטים והזקנים, ומצינו כל על מקצת במנחות (י"א.) ועוד, ע' לעיל (ז' כ"ו) בזה:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:7:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:7:1)

ויתן עלי' את הכתנת. ולא נזכר מכנסים, עי' אוה"ח תצוה (כ"ח מ"ב) שמ"ר לא הלבישן מכנסים רק הלבישו בעצמן, אבל ברש"י יומא (ו'.) כ' שהלבישן מכנסים, אך מל' הכתוב ומכנסי בד יהי' על בשרו משמע כאוה"ח – ובשפתי צדיק אות ט"ו נסתפק הא דכ' כאן בפ' ל' ויקח משה משמן המשחה ויז על אהרן על בגדיו וגו' אם לא הי' קפידא שתגיע הזאה גם על המכנסים, שכבר הי' מלובש. והכתנת הי' מכסה המכנסים - ובהוריות (י"ב:) טיפי מרגליות הי' תלויות לאהרן בזקנו וכו' והי' דואג משה שמא ח"ו מעלתי בשה"מ, ופרש"י שנגעתי בו כשהלבשתיו, פשוט דחשש שמא נגע בבשרו בשה"מ ויש בו איסור סיכה ואף דאינו מתכוון, אך כ' בפנים יפות פ' תשא דבהך בשה"מ איכא גם איסור מעילה, ומעילה גם בשוגג ואינו מתכוין חייב, בפסחים (ל"ג.), ועי' בזה בס' אמבוהא בספרי נשא (דף צ"ו:) שהביא אבני נזר יו"ד סי' שי"ג דאין איסור מעילה בסיכת שה"מ, והק' ממעילה (י"ט.) והאי לאו זר דהא אימשח, ופרש"י סד"א דמשיח לא הי' בכלל מעילה ע"ש, מבואר דבסיכת שה"מ איכא איסור מעילה, וגם בתוס' ב"מ (מ"ז.) ד"ה קונים משמע כן, ובפר"ח תצוה (דף שי"ז.) הבאתי ג"כ האב"נ עש"ה, ובמנ"ח ס' ק"ח ובהשמטות כ' גם כן משום מעילה:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:11:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:11:1)

רמב"ן משיחת בני אהרן ל"ה כלל ביציקת שמן על ראשם ורק באהרן, וכן אי' במד"ר נשא פי"ב מעלה נטל אהרן יותר מבניו לפי שהי' כ"ג שיוצק על ראשו משה"מ מה שלא עשה לבניו, וע"ש באמבוהא דספרי, ובפנים יפות הק' על רמב"ן דהא כ' והכהן המשיח תחתיו מבניו ואחז"ל שכל כהנים גדולים היו צריכים משיחה, וכ' והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו, ובשפ"צ אות ט"ז הביא מפ' פקודי (מ' ט"ו) ומשחת אותם "כאשר משחת את אבותם" ולמה באו אותם ד' תיבות, ללמד שגם יציקה הי' בהם, ולרמב"ן י"ל שהכוונה בעת שיכנסו לכהונה גדולה כגון אלעזר הוצרך משיחה על ראשו, ובפ' חקת (כ' כ"ו) לא הוזכר באלעזר משיחה, ובאוה"ח תצוה (כ"ט ז') מפורש דגם בנ"י הי' צריכין יציקה, והביא כן בשם ת"כ:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:22:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:22:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:22:1)

האיל. מענין ימי המלואים ששמש משה, ואי משה הי' כהן עי' זבחים (ק"ב.) ובח"א מהרש"א הוריות (י"ב) אריכות:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:23:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:23:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:23:1)

בהן ידו הימנית, בפענח רזא, בהן ידו הימנית מפני שלא יוכלו שדים ומזיקין ומלאכי חבלה להזיקן, יעי' זהר קרח (קע"ח.) שמאלי' בימיני' כו', ופע"ח שער סוכות דקכ"ה., ובברכות (נ"ה:) האי דעייל במתא ודחיל מעינא בישא לינקט זקפא דידא דימיני' בידא דשמאלא וידא דשמאלא בימיני' וכו' (ועמ"ש בפרד"י ויחי שנ"ג.) - ובס' תולדות יצחק למהר"י קארו ז"ל כאן כתב בטעם בהן יד עפמ"ש חכמי הטבע כי כל אחד מהאצבעות משרת לחוש מה' חושים. הא' גודל משרת לקנוח פה שבו חוש הטעם, הב' לנחורים שבו חוש הריח, הג' לחוש המשוש לחשש בכל חלקי הגוף ולפיכך ארוך מכולן, והד' לקנח העין, והה' לקנח האוזן, וה' ברא באדם ה' חושים, ונתן להם ה' משמשים וזה שלימות ית', וכל או"א מהאצבעות הולך לחוש שלו תמיד שלא בכוונה עכ"ד: וזקיני הגאון מלאסק ז"ל באור דוד על אסתר (ג' ט') כ' ההכרחי לצורך קיום האדם ובלעדו כמת הם ג' חושים. חוש המשוש דכל חי מרגיש ומי שאינו מרגיש הוא מת, גם חוש הריח אשר מנחירים שהוא כלי נשמה אשר בלתי זה אי אפשר לחיות אף רגע כי נשמה באפו, ובברכות (מ"ג:) איזהו דבר שהנשמה נהנה זה הריח שנ' כל הנשמה, כי הריח בא בכח הרוח הנשמה באף ובלתי נשמה א"א לחיות, והעין חוש הראות ג"כ אף שיוכל לחיות בלי עינים, אי' בנדרים (ז':) סומא חשוב כמת, נמצא הם צורך לאדם חי ג' חושים, משא"כ חוש הטעם שאף אם אדם לא יטעם טעם והבדל בין מאכל למאכל, וכן האוזן אף אם נתחרש ג"כ יוכל לחיות, אבל חוש הריח א"א להתבטל רק ע"י פסיקת הנשמה, וכשנושם באפו ממילא ירגיש בהריח, וגם כי הריח הוא דבר שהנשמה נהנה בו וחיות האדם וחוש הראות בלעדו נחשב כמת וכן ההרגשה, כל מת אינו מרגיש, וא"כ ג' דברים הללו הם עיקר החיות, אבל שאר חושים כמותרות. ולכן בג' דברים הללו נחשב הקומץ לגבוה, ובב' אצבעות סלקו להדיוט, שבמה שמקריב בג' אצבעות נגד ג' חושים כאלו הקריב נפשו ע"ד ונפש כי תקריב מנחה ע"ש ופח"ח – וע"ע פענח רזא פ' בראשית, הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלימות מבלי פירוד וחילוק אצבעות וז"ש מעצבון ידינו: ובס' הדוה"ע הביא מה שנתקדשו ג' אברים אלו, "אזן יד ורגל" כי הם העקריית מה שמנהיג העומד בראש העם להיות מצוין בהם, "אזן שומעת" לשמוע ולהבין את כל הנעשה בתוך הצבור מקריו ופגעו קורותיו ומוצאיו, וכמ"ש שלמה ונתת לעבדך לב שומע (מ"א ג' ט'), ואוי לו לדור אם מנהיגו אינו שומע הנעשה בצאן מרעיתו, והוא חי מחוצה לו ולא ידעו, וכמ"ש (יתרו י"ח ט"ז) כי יהי' להם דבר בא אלי, כל אשר יהי' לעם, כל מקריו ופגעיו, טובים ורעים שמחים ועצבים באים אלי, ואזניו קשובות לדעת שלום אחיו – אולם יחד עם האוזן עליו לקדש גם "היד" לא מספיק לו רק השמיעה אבל עליו להיות גם איש המעשה, אין לאיש מורם מעם לשבת בחבוק ידים ולטמון ידיו בצלחת מבלי לעשות מאומה, כי נבחר לפעול ולעשות לעבוד ולמשא, וכמ"ש בפנחס (כ"ז ט"ז) אשר יצא לפניהם וגו' שלא ישב בחבוק ידים, ובסנהדרין (כ"א:) ספר תורה של מלך הי' תלוי בזרועו בידו כי זאת תעודתו לעבוד לפעול ולעשות, ובאחרונה לקדש גם רגלו כי העומד בראש לפעול לא רק לטובת עדתו, כי אם גם עליו לדאוג בעד "השלמת עצמו" כי אם אדם לא ילך למעלה ירד למטה, כי עמידה בחיים לא יתכן ואם באיש פשוט כך מכל שכן באיש המעלה אין לו לומר די במה שיש לי ולהסתפק בקנינים הרוחניים שכבר רחש לו רק עליו להרבות אותם, ולהוסיף עליהם כהנה וכהנה – ובויק"ר פ"ה ו' עלובה מדינתה שאסיה פדגריס (חולה על הרגלים), שאינו הולך יפה, ותחת להיות הולך במעלת השלימות, הוא חולה ואינו יכול להלוך, ומנהיג הוא בבחינת רופא, אחרי אשר עליו לרפאות שברי העם ולהמציא להם מזור למכאובים - ובזכרי' (ג' ז') אם בדרכי תלך וגו' ונתתי לך מהלכים, הכהן הגדול מאחיו כאשר יעמוד לשרת בהיכל ה', ההכרח שיהי' לו מהלכים שילך מחיל אל חיל, ועליו לקדש גם את הרגל לעלות מעלה מעלה כדרך הצדיקים השלמים אשר אין להם מנוחה (ברכות ס"ד:), רק כל ימיהם לא יניחו ולא ישקטו לא יגעו ללכת ולאסוף חכמה ודעת עד אין קץ וגבול, ואם שלש אלה יעשה אז ימצא חן ושכל בעיני ה' ואנשים ויתברכו בו רבים ויאשרוהו, ועפרד"י שמות (דף ה':) כתבתי ברעיון זה דברים נכוחים למבין ע"ש ותמצא נחת:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:23:2
[Pardes Yosef, Leviticus 8:23:2](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:23:2)

שם) וישחט שלשלת, ואומרים העולם שמכאן רמז ששוחט הוא ג"כ חזן, וגם יש רמז בתהלים (קמ"ט ו') רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ועמש"ל ויקרא (א' ה'):


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:31:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:31:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:31:1)

בשלו את הבשר ראב"ע בצווי, עי' רמב"ן תצוה (כ"ט ל"א) ומ"ש בפרד"י שם דף ש"ב. ובחולין (קל"ב:) מת"כ אין נאכלות רק צלי דכ' למשחה לגדולה כדרך שמלכים אוכלים, והק' תוס' מזבחים (צ':) רשאין כהנים לשנות באכילתו צלוין ושלוקין ומבושלים דכ' למשחה, ותי' אם נהנה יותר במבושל יכול לאכול אבל אם לו בשוה צלי כשלוק ומבושל יאכל רק צלי, דעיקר המצוה צלי, ובס' הדוה"ע הק' מכאן שאמר שיבשלו אלמא עיקר המצוה בבישול ולא בצלי, וכן לעיל (ו' כ"א) ואם בכלי נחשת בשלה מוכח דעיקר מצוה בבישול, וי"ל דמצינו לשון בישול גם על צלי כמו ובשלת ואכלת (ראה ט"ז ז'), וקאי על פסח דאין נאכל אלא צלי: ועי' חוות דעת ריש סי' פ"ז שנסתייע דבשר בחלב ע"י צלי אסור מה"ת כבישול מקרא הנ"ל ובשלת ואכלת והפי' צלי, ודחה ע"פ גמ' ב"מ (נ"ו:) דמקשה וכל היכי דכ' ידו ממש והכ' ויקח את כל ארצו מידו, ושם ע"כ ידו ברשותו ולא ידו ממש ומשני שא"ה דליכא למימר הכי, כלומר שאי אפשר לפרש ידו ממש, וע"כ ידו רשותו אבל היכי דאפשר ידו ממש אה"נ ידו ממש (וכ"מ ביבמות צ"ז. דראוי לקיחה לקיחה ע"ש) וא"כ ה"נ בקרא ובשלת ואכלת שא"א לומר בישול ממש, דפסח אינו נאכל אלא צלי אה"נ דבישול היינו צלי ע"ש, וא"כ ה"נ אפ"ל בשלת את הבשר בישול ממש שפיר י"ל דהפי' בישול ולא צלי, ויקשה איך אפ"ל שעיקר מצוה בצלי, הרי בפירוש כ' בשלו, ועי' נדרים (מ"ט.) שיש חילוק בין לשון תורה ללשון חכמים:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:32:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:32:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:32:1)

בבשר ובלחם ערמב"ן ב' במקום מ' כמו מבשר ע"ש, וכ"כ בא"ע ויקהל (ל"ח ח'). במראות הצבאות, ועמ"ש בזה בפרד"י שם (דף שע"א.) ובס' הברית מהגרצ"ה קאלישער ז"ל תי' דהבדל בין ב' למ' שאם מדבר על זמן שכבר נאכל הבשר ונשאר ממנו מעט אז בא במ' כמו (ז' י"ז) והנותר מבשר הזבח שמדבר לדורות שאחר האכלו ישרף הנותר, אבל כאן שמדבר עם הכהנים על הבשר שעודנו לפנינו בעין ביום המלואים, לז"א בב' שמה שיהי' נותר בבשר הזה שעודנו שלם באש תשרפנו. ואמר תשרפו ל' נוכח, מדבר עם הכהנים שהיו לפניו ולעיל אמר ישרף בל' נסתר שנאמר לדורות: ובס' אמבוהא דספרי נשא (דף ק':) הביא קו' כאן שכ' והנותר תשרפו, כיון דכל ז' ימי מלואים הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו, ובירושלמיריש יומא דהי' שם י"ד עמידות ופורקן, שהי' מפרק ב' פעמים ביום, ואיך משכח"ל שהי' טעון שריפה משום נותר למחרת הא כבר נפסל מקודם משום יוצא, ובמנחות (צ"ה.) דבשעת מסעות קדשים נפסלין ביוצא ואיך משכח"ל אח"כ נותר דכבר נפסל ביוצא, ובקרבן פסול אין בו איסור נותר, בכריתות (י"ד.) דפגול ונותר בחדא בהמה לא משכח"ל, ועי' צל"ח פסחים (כ"ח.) ונובי"ת יו"ד סי' נ"ג, ומנ"ח מ' קמ"ב בזה – ולתוס' ע"ז (ל"ד.) ד"ה בהמה, דכל ז' ימי מלואים המשכן הי' דינו כבמת יחיד ולא הי' צריך בג"כ, לק"מ דלא הי' נפסל ביוצא דבבמה קטנה ליכא איסור יוצא כזבחים (ק"כ.) ומנחות (כ"ה.), (וערש"י מנחות דגם בבמה גדולה אין בה איסור יוצא, ועי' תי"ט מנחות פ"ג ה"ג, אבל ברש"י מעילה ג'. מבואר דבבמה גדולה יש איסור יוצא): אבל ק' לדעת שטמ"ק בכורות (ד':) דבימי מלואים משכן לא הי' דין כבמת יחיד והדק"ל, אך יש לפרש הקרא כאן דאין הכוונה על נותר ממש היינו למחרת כשנפסל משום נותר. רק הכוונה על קדשים שנשתיירו אחר פירוק המשכן דנפסלו משום יוצא, וצריכין שריפה, דכל פסולי קדשים בשריפה כת"כ צו, ור"מ רפי"ט מפסהמ"ק, ועי' נובי"ת או"ח סי' צ"ו, וי"ל בזה מה שק' דלמה לא מצינו בקרא זה שיהי' אסור להותיר, והול"ל לא תותירו עד בקר והנותר באש תשרפו כמו בכ"מ, ולהנ"ל א"ש דאין הכוונה על נותר ממש, רק בקדשים שנשתיירו בשעת פירוק משכן דנפסלו משום יוצא וליכא כאן נותר כלל:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:33:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:33:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:33:1)

ימלא את ידכם. וכ"ה בתצוה (כ"ט ט' ול"ה) וערש"י שם (כ"ח מ"א) כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בידו בית יד של עור ועל ידו הוא מחזיקו בדבר והוא מילוי ידים, ועי' בס' תולדות אפרים. וכן הוא בהסרת כובע. עשו"ת חת"ס בהשמטות לחו"מ סי' קצ"א, ובפרד"י וישלח (דף ר"מ.) ובשמות (כ"ה.). הארכתי בזה קחהו משחה כי תמצא רב חדשות מענין חליצת מנעל והסרת כובע:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:34:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:34:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:34:1)

כאשר עשה ביום הזה, בריש יומא (ב'.) עובד ביה"כ ושורף פרה אדומה טעינן פרישה ז' ימים. ומפרשינן שמא יבא על אשתו ותמצא נדה, ולא יוכל לשרוף הפרה, וענובי"ת או"ח סי' קט"ז שהק' עד שאתה מפרישו מטומאת ביתו, יהי' מפרישו מטומאת מת שמא ימות פתאום אדם אצלו, ע"ש שחילק דזה לא שכיח עש"ה:


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:35:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:35:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:35:1)

ופתח אה"מ תשבו, הרמב"ן הביא ג"כ שמ"ש ומפתח אה"מ לא תצאו, אזהרה זאת אינו אלא בשעת עבודה, כלו' עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותה שעה, ועי' קובץ דרושים חו"ט סי' כ"א שהכוונה שכל זמן שמשה עבד, הי' מוטל עליהם לראות ולהתלמד העבודה וזה הי' חינוך שלהם. כי מילוים לשון חינוך כרש"י, נמצא שכל זמן שמשה עבד נחשב כאלו הם עושים, והי' אסורים לצאת כמו באמצע עבודתם – אך ק' הא כ' כאן יומם ולילה ולילה לא זמן עבודה, ולכאו' י"ל דמשכח"ל בהקטר חלבים ואימורים של קרבנות היום דכשרים כל הלילה, ואע"ג דמסתמא העלה אותם משה מיד מתחילת לילה מ"מ הי' עבודה כל הלילה להפוך בצנורא. וכה"ג כ' רש"י סוכה (נ"ו:), אבל ק' הא כ' שבעת ימים, ובליל שבת לא הי' מקטיר חו"א של קרבנות חול דעולת שבת בשבתו כ' ולא עולת חול בשבת, ועתו"ס יומא (מ"ו) ד"ה אבל, דכל הלילה של שבת לא הי' מקטיר חו"א של חול, רק סמוך לבקר שבלא"ה מבעיר אש, (אכן בתוס' פסחים פ"ג. ד"ה ולא לא כ' כן) ודוחק לומר דמ"ש בתוה"ק לילה ר"ל סמוך ליום. ועוד דבסוכה (מ"ג.) לומד סוכה ממלואים לענין לילה, וסוכה זמנה כל הלילה ומסתמא ה"ה למלואים: ובלא"ה ק' על תוס' למה לא נאמר מקרא כפשוטו שאסור להם לצאת מעורה אפי' שלא בשעת עבודה, לקיים מצות שמירת המקדש שהוא א' מתרי"ג מצות כמ"ש בחינוך מ' שפ"ח ונפק"ל מל' ושמרו את משמרת, וכאן נמי כ' ושמרתם את משמרת, אך י"ל ע"פ החינוך ורמב"ם דמצות שמירת המקדש רק בלילה א"כ בודאי הוא מצוה אחרת, וי"ל דנכלל ב' מלות, א' שמירת מקדש ונוהג רק בלילה, וא' משום עבודה ורק ביום – ושם בסי' נ"ג כ', דעבודה הי' לבישת בגדי כהונה בשעה שעבד משה כרש"י תענית (י"א:), ובז' ימי מלואים משה עבד מעשה הקרבנות, והכהנים יעמדו לבושים בג"כ והוזהרו שלא יצאו מפתח אה"מ עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם ע"ש אריכות בזה: ובשו"ת אבני נזר יו"ד סי' תמ"ד נשאל אם חובה גם בזמן הזה להושיב שומרים למקום המקדש, דעיקר מצותו משום כבוד, וקיי"ל קידשה לעת"ל וקדושת המקדש לא בטלה (וע"ש דעיקר מצות השמירה שלא יבוא לשם מי שאסור לבוא, וא"כ גם בזה"ז שייך זה ע"ש, והי' לו להביא מדהי"ב (כ"ג י"ט) ויעמדו השוערים ולא יבוא טמא. וכ"כ במו"נ ח"ג פמ"ד דשמירת מקדש משום כבוד המקדש ומשום שלא יניחו לכנוס שםטמא ואונן) והשיב דשימור הוא עבודה, וצריך לשמור בבג"כ ואסור בטמאי מתים כמו בכל עבודות, ובזה"ז דכולנו טמאי מתים ל"ש מצות שמירת המקדש ע"ש, וראיתי בס' אמבוהא דספרי קרח ד' (קפ"ה:) אם שימור הוי עבודה א"כ יושב פסול בשמירה, ומצינו דכהנים היו יכולין לישב בשעת שמירתן וכמ"ש בר"ש ריש תמיד, וע"ע בתמיד דכ"ז. דלוים שומרים מבחוץ לעזרה דבעי יתיבו ובפנים אי אפשר דאין ישיבה בעזרה, ומוכח דלא הוי עבודה, וא"כ הה"ד דכשר בטמאי מתים ע"ש אריכות, וע"ע בר"מ פ"ח ה"ו מביהב"ח דמשמע דגם בשעת שינתם היו מקיימין מצות שמירת המקדש, וכן פשיטא לי' להג' מקינצק ז"ל באהל מועד ח"א סי' ז'. ועי' בזה בפרד"י לך (דף ק"כ.) ומוכרח דשמירה לא הוי עבודה, דעבודה א"א לקיים בשעת שינה דגרע ממתעסק בקדשים דפסול וגם לא היו ישינים בבגדי קדש, וע"ע בפרד"י פקודי (דף שפ"א.) ובס' דברי תורה מהגה"ק ממונקאטש ז"ל ריש מס' תמיד, ועמ"ש עוד בזה בפ' אחרי (ט"ז ב'):


###### Pardes Yosef, Leviticus 8:36:1
[Pardes Yosef, Leviticus 8:36:1](https://torahapp.org/share/book/Pardes%20Yosef/s/Leviticus/r/8:36:1)

ויעש רש"י להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל, לכאו' אין זה חידוש כ"כ, ובס' פני מבין כ' דבפ' שופטים (י"ז י"א) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין או שמאל, וברש"י אפי' אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, ופלא וכי יאמרו ב"ד להיפך מהאמת, וכ"ת מה שנראה בעיני השואל שהוא ימין או שמאל פשיטא שאין לנו לילך אחר דעת השואל, ורק ימין נקרא מ"ע כמו לקיים מ"ע תקיעת שופר, ומה"ת תוקעין אפי' בשבת ואסרו חכמים ונעשה מימין שמאל, או שהתירו איסור דאורייתא כמו בשב ואל תעשה, שיש כח ביד חכמים. לעקור או אפי' בקום ועשה בקידושי אשה, עי' נדרים (צ':) ועי' פסחים (ז'.) המקדש בחטי קורדנייתא דמה"ת הוי קידושין ומדרבנן לא, ואמרו על שמאל שהוא ימין, אפ"ה לא תסור, ואהרן ובניו עשו כאשר צוה ה' ולא הטו ימין ושמאל שלא שינו מדעת רבם אף שהיו יכולין לעשות איזה סייגים וגדרים. ושבחן שלא שינו שום דבר – וגם אי' דיש ב' מיני שליחות. א) למשל הסוחר שולח שליחו ואמר לו פרטי הענינים, מ"מ אם השליח מבין בשכלו שאם יעשה באופן אחר יהי' לטובת משלחו אז בידו לשנות, ב) רופא ששולח עבדו לבית רוקח להכין לו סמי רפואה במדה ומשקל, אז אין העבד רשאי לשנות, כן לפעמים מתבונן האדם להוסיף על המצוה או לשנות איזה דבר, אך אהרן התבונן דכל עניני המשכן נעשו לרפואת הנפש על עון העגל, ואין יכולים לשנות מאומה וזה הי' שבחן: ודודי הגאבד"ק לאסק ז"ל בהקדמה לשו"ת חדות יעקב ח"א הביא בענין שמאל שהוא ימין. דעשר בשביל שתעשר (שבת קי"ט. ותענית ט'.) א"כ מש' שמאלית עשאו לשי"ן ימינית, וכן גאותו שחקים (ברכה ל"ג כ"ו) דרשו חז"ל מקום ששוחקין מן, ועושין מש' ימינית שמאלית, וכן שבר מצרים (מקץ מ"ב א') דרשו מלשון שברו אל ה' אלקיו (תהלים קמ"ו ה') ומש' ימינית שמאלית, וחזינן שבכחם לעשות מימין שמאל ומשמאל ימין, ועי' בהקדמה לס' קרבן אשר - ובמלאכי (ג' ו') אני ה' לא שניתי ואתם לא כליתם, והרה"צ מטריסק ז"ל אמר מה שבימים ראשונים היו רואים ישועות מהצדיק בגלוי ועתה נתמעט, לא שהצדיקים בדורינו אין בכחם לפעול ישועות, אלא העיקר תלוי בנו, והצדיק הוא המשפיע תמיד אבל אנחנו אין יכולים לקבל, וז"פ פסוק הנ"ל דקאי על הצדיק שמקושר לה' לא שניתי, שאין בי שינוי כלל מהצדיקים הקודמים, אך אתם בני יעקב לא כליתם, מלשון כלי שהנכם במדרגה פחותה ואינכם כלי ראוי לקבל השפע – גם י"ל בכל עשרת הדברות כ' הפסק, לא-תרצח, וההפסק יורה דלפעמים מותר לרצוח בחייבי מיתות וכן בשאר כמ"ש בזה"ק יתרו דף (צ"ג:), וזה פי אני ה', "לא" שניתי, לפעמים שניתי "לא" להתיר ואתם כליתם לגמרי מהעולם: ובענין הנ"ל דמשכן הי' על חטא העגל שמעתי מהגה"צ ר' חיים אשר שליט"א אדמו"ר מראדאשיץ בהיותו בלודז בש"ק ויקהל תרח"צ "אהל מועד" גימטרי' יוסף, קנ"ו, כל המשכן לכפר על עגל, וכל מה שהי' בגלות משום יוסף שנתפזרו ממנו י' טיפין כחז"ל במד', והגלות הי' צריך להיות ת"ל שנים כמ"ש בפ' בא (י"ב מ') ויצאו ברד"ו וחסר ר"כ שנים. ושקל בגימטרי' ת"ל, וחצי שקל רט"ו, וה' שנים הי' קלבון הנוסף, ולכן נשים שלא היו בחטא, לא היו צריכים ליתן שקל, ומי ששומר הברית סגולה לזכרון. וז"ש בעמלק ויזנב בך (תצא כ"ה י"ח) שראו קרי, לכן הסגולה רק לזכור ולא לשכוח וז"פ פזר נתן לאביונים (תהלים קי"ב ט'): ובענין יוסף בפ' ויחי (מ"ח ט"ז) וידגו לרוב, וסמכו על פסוק זה דבזרעו של יוסף לא תשלוט עין הרע, עי' ברכות (כ'. ובדף נ"ה:) דיאמר מזרעא דיוסף אנא קאתינא דלא שלטה בי'עינא בישא, ועצה זו נתינה לכל ישראל, ותמוה איך יאמר שקר אנא מזרעא דיוסף קאתינא, וצ"ל דבני יוסף על כל ישראל. וכתהלים גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (ע"ז ט"ז), והטעם דע"י יוסף נשארו ישראל לפליטה, ושם בויחי (מ"ט כ"ד) כינה אותו יעקב בשם רועה אבן ישראל, ופרש"י אבן נוטריקן אב ובן, ושניהם יעקב ויוסף בנו את בית ישראל, ובתהלים (פ' ב') נוהג כצאן יוסף. כל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכמ"ש רד"ק, וברש"י עמוס (ה' ט"ו) יחנן ה' שארית יוסף, ועמ"ש בזה בהקדמה לפרד"י ח"ב _דף נ'., ובפרד"י ויחי דף שנ"ג.):