## Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 88

###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 88:1
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 88:1](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/88:1)

שלא יבאו לאוכלם יחד וכן הוא לשון הרמב"ם ואע"ג דבגמ' נאמר שמא יעלה באלפס רותח כלי ראשון י"ל דרמב"ם ס"ל דכל זהו לרב יוסף דדייק בב"ח דאורייתא דאל"כ הא הוי גזירה לגזירה דאינו אסור מתורה רק דרך בישול ולכך הוצרך לומר דיעלה באלפס וכו' אבל לפי דקיימ"ל כאביי דבשר עוף מדרבנן ומ"מ גזרינן גזירה לגזירה א"כ אצ"ל דחששו לאלפס רק פשוט דיאכלנו יחד ואי דהוי דרבנן מה בכך אף לאיסור דרבנן חששו וגזרו הרחקה טפי וא"ש: והנה הש"ך הביא בשם הר"ן פג"ה דישראל מותר לאכול עם הנכרי בשולחן א' והנכרי אוכל בשר נבלה דלא הרחיקו חכמים רק בב"ח דהאי לחודא שרי והאי שרי. והקשה הש"ך מהך דחלה דאורייתא אין נאכל עם הזר על השולחן ותי' דלחם שאני דבעי הרחקה טפי דעל הלחה יחיה האדם. ויש לדקדק עליו מהא דפריך הגמרא בפסחים דף י"א על ר"י דגזר מבלי לבדוק אחר חמץ במועד דחיישינן דלמא אכיל מיניה דהא ר"י לא חייש בשמן שבצד הנר וקשה מה קו' בלחם חיישינן טפי דאתא למיכל ועבדי הרחקה טובא ויש לחלק דבשלמא בשעת אכילה אין הבדל רק בעת אכילה יש לחוש דיגרור אחר הלחם כי עיקר סעודה נקראת לחם והבדיקה אינו בעת אכילה ובאמת לא הבנתי מי שם אחוה וריעות בין יהודי לעכו"ם הלא לבבות רחוקות ואין פירוד לבבות כפירוד הדתות ואפי' שימת חן אסרהו וא"כ הוי ליה כאכסניא וכבני אדם שאינם מכירין זה את זה והיש יותר איבה מבין שני בעלי דתות נראים כאוהבים בשעת הנאתן וכו' לכן דברי הר"ן לא הבנתי ולכן בתרומה יין בא"י וכדומה להחמיר ומבני רייניס שאוכלים עם בני מדינת אוסטרייך במשתה ומסיבה א' הכרס שאסור להם איסור כרת אין להביא ראייה דהא אפילו לכלים לא חששו וצ"ל כמ"ש כי נראה עיקר כרבינו יואל רק לחומרא חששו כר"א ולא קבלו כל כך:


###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 88:2
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 88:2](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/88:2)

אפילו הם מקפידים וכו' דעת מהרש"ל בסתם בני אדם שאינם אחים ומקפידין מותר וע"ש אחרונים ונראה להך פי' לא אסרהו אלא בתפיסה היינו הוצאה אחת יש מקום לדברי מהרש"ל דלפי דהקשה בתפיסה א' ס"ד ומשני כעין תפיסה אחת והם מכירין וקשה למה שינה הלשון תפיסה וכמ"ש הפר"ח. ועוד הא תו ל"ל הא בכך התחיל הברייתא זה בא מצפון וכו' מבואר הא מכירין אסורים וא"כ מה הוסיף בסיפא לומר דאסרהו כעין תפיסה אחת: ולכן נראה דודאי אעפ"י שמכירין אם מקפידים זע"ז האיך הוא כעין הוצאה אחת הלא החוש מכחישו דמקפידין זע"ז מה כעין הוצאה יש כחן בהכירות אם מקפידין וא"כ כך פי' ברייתא ולא אסרהו אפילו במכירין רק כעין תפיסה אחת שאין מקפידין ומכירין א"כ ה"ל הוצאה אחת אבל במקפידין ה"ל ב' הוצאות ומותר וזה לענ"ד ברור. ובזה יש לכוון דברי הטור שכתב להך י"מ דמפרש' תפיסה אחת היינו הוצאה לא מהני היכר אם יש להם הוצאה אחת הכוונה אם אין מקפידין זא"ז דכיון דמכירין וגם אינו מקפידין ה"ל הוצאה אחת דמה בכך דכל אחד מוציא הא אינו מקפידין והטור לישנא קצרה נקט וזהו ברור בכוונתו ודו"ק ובעל כה"ג חשב לומר דהך י"מ אינו הך י"מ הנזכר בהרא"ש רק דעת אחרת אשר לא נזכר בתוס' וברא"ש עיין ברמזים שכתב ג"כ מכוון הלשון כבטור דשם אינו רק קיצור דברי רא"ש: