## Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 55

###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:1
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:1](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/55:1)

בין הערקום להשוק טריפה ואם נחתך בערקום גופי' דהיינו עצם קטן שקורין טשיך בין פרק ראשון לשני עיין ש"ך ופר"ח דהעלו לאסור בשם המחברי' וביחוד הרא"ש והט"ז מן מכשירין ויש לעיין ודאי הרא"ש וכל סייעתו דפסקו כהך לישנא ודאי י"ל כמ"ש דארכובה עצמה ג"כ טרפה אבל לפי שיש לנו מחלוקת בין פוסקים ודעת רי"ף ורמב"ם להכשיר כל עצם אמצעי זולת צ"ה וא"כ מהכ"ת לעשות פלוגתא רחוקה ולטרוף אפי' ארכובה גופי' ובש"ד משמע ארכובה מחמת עצם כשר רק מחמת צ"ה בנחתך טריפה וא"כ מיוש' דיוקי' שדייק הרא"ש במשנ' כו' דודאי המשנ' לא ר"ל דארכוב' טרפה דמחמת שבירת עצם כשר ולא לומר כשר דמחמת צ"ה טרפה ולכך סתם ולא היתר ודוק. וא"כ יש לסמוך אט"ז: ויש לדקדק הא דפריך בגמ' דף ע"ו ע"א דפריך הגמ' למ"ד עצם אמצעי טרפה מאי וכן שניטל צ"ה והקשה התוס' בד"ה אלא דלמא ס"ל דצ"ה מתחילין ביוצאין מעצם ולמעלה מארכובה לא מטריף בצ"ה ותי' התוס' דר"י סבר מעולי ערקומא ועדיין ק' אם בתוך ערקום נשבר טרפה וצ"ה אינו מתחילין רק מלמעלה מערקום א"כ מצינו נשבר וטרפ' וצ"ה עדיין לא התחילו דזהו ס"ל לרוב פוסקים דצ"ה אין מתחילין בתוך הערקום. ודוחק לומר דרא"ש דייק דיוקי' במשנה אהדדי דקתני מן ארכובה ולמטה ומן ארכובה למעלה והעלה כיון דספק להחמיר וי"ל התנא למה נקט דיוקי' דסתרו אהדדי צ"ל דגם התנא גופי' מספקא לי' בארכובה אם לפסול או להכשיר לכך כתב לי' בלשון ספק וא"כ שפיר פריך דתפשוט דאל"כ מה וכן וכו' אך זהו דוחק ויותר נראה מלת למעל' קשי' לי' כיון דתנא נחתך רגלים מן ארכובה היינו עצם קטן הנ"ל ולמעל' היינו למעל' ממנו בעצם אמצעי ממש אם כן תו ל"ל וכן שניטל צומת הגידין דהא כבר במילת למעלה תנא ליה בעצם אמצעי. ולכך הקשו התוס' מה בכך בעצם אמצעי הא איכא דוכתא בעצם אמצעי גופא ואין בו צו"ה (ולכך ניחא דלא קשי' לתוס' ממילת למעלה דלפמ"ש א"ש ארכובה היינו עצם קטן הנ"ל ולמעל' ראש ותחילת עצם אמצעי) ולכך תי' התוס' דר"י סבר דתיכף בתחילת עצם אמצעי מתחילין וא"כ לא יתכן מילת למעל' וא"ש והנה בעוף דל"ל ארכובה דהיינו עצם קטן הנ"ל דעת פר"ח לאסור והנה נראה שיש מיני עופות שיש להם עצם כנ"ל כמ"ש רש"י בהנהו אנקורי דנשברו בארכובה או למעל' ולא יצא לחוץ וקשה מה דוחקא דשבירה היה למעלה מארכובה ולא יצא לחוץ דא"כ צריך בדיקה אי יצא לחוץ ולא נאמר בגמ' רק נאמר דרבא בדקהו על כך ויותר נראה לומר דהי' בארכובה וא"צ בדיק' כלל וקש' לרש"י א"ו דס"ל דגם בזה בשבירה בעינן לא יצא לחוץ וא"ק מ"מ מהכ"ת לומר דהי' בארכובה נראה דקשי' לי' לרש"י מה קמ"ל בהך עובדא ולכך פירש"י דהיא בארכובה ואין צ"ה פוסל בו ומ"מ הצריך בדיקה הואיל וקרוב לצ"ה ודינא רבה קמ"ל. ונראה דזהו פי' במשנה ואלו כשרות בעוף נשתברה רגלי' ויש להבין מאי אריא בעוף הא במקום דכשר בעוף גם בבהמ' כשרה אלא קמ"ל דלהך מ"ד כנגדו בגמל ניכר איירי דנשברה במקום צ"ה ולמ"ד ארכובה נמכרת בראש איירי בארכובה גופי' ובשניהם צריך בדיק' לצ"ה וה"מ בבהמ' דיש לה רק ג' גידין שפיר מהני למיבדק אבל בעוף שצריך בדיקת י"ו גידין ה"א לא מצי למיבדק קמ"ל דמ"מ כשר בבדיק' וק"ל:


###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:2
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:2](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/55:2)

ונהגו וכו' כסברא אחרונ' ומהרש"ל ביש"ש דחק להעמיד דברי רש"י דליכא פלוגתא כלל ודבריו דחוקים אבל באמת לא ידעתי מהכ"ת מבלי לפסוק כאוקימתא ראשונה בגמ' בארכובה הנמכרת בראש ואי משום דקשי' לי' בגמ' והא נחתכו קתני ושתיק ולא תי' כלום י"ל דודאי מה קו' והא נחתכו ופירש"י ול"ל תנא ארכוב' עם צ"ה והדר תנא צ"ה בלי ארכובה דא"כ ניתני ניטל צ"ה וכ"ש נחתכו. וקשה מה ירוויח בזה אלו יתני ניטל צ"ה לבד מ"מ יצטרך למתני נחתכ' להורות דאי חתוך בעצם למעלה מצ"ה דטרפ' דזה לא שמענו מניטל צ"ה וא"כ מ"ש דתנא תיכף נחתכו או קתני לי' על עצם מלמעלה סוף כל סוף לא מרווח מידי וצ"ל דבניטל צ"ה לבד מוכח דבניטל למעל' טרפה כקו' הגמ' מי איכא מידי דמדלי וחיי ולמט' טרפ' וא"כ השתא למסקנ' דאסקינן דאין זו קו' דאין אומרין בטריפות זו דומ' לזו אין האן קו' נחתכו קתני דאף דקתני ניטל' אצטרך למתני נחתכ' וזה מכוין ברש"י דבא"ד דכ' רש"י כי מתתאי פסק כתב רש"י דהלכת' כלישנא קמא וכו' היינו דתלי' זה בזה ודו"ק: וגם המהרש"א נראה דסבירא ליה זו דהקשה להך תי' דה"ל לומר למעלה מצ"ה והקשה המהרש"א אם כן ניתני נטלה וכו'. ותירץ להוציא מלב הס"ד דאין אומרים וכו' וקשה מנלן דהוא ס"ד דלמא הך מ"ד סבירא ליה באמת כמסקנא דלפי מה שכתבנו ל"ל דכבר אסיק הך סברא אין אומרים וכו' דאי אסיק בלא"ה לא קשה מידי ודברי רש"י ברורים להלכה ולדינא:


###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:3
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:3](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/55:3)

והוא דעכול ניבי' הרב הש"ך בס"ק ב' הביא דברי תוספת בכורות דף מ' במשנה הטחול שנשמטה יריכו כתבו התוספת פי' בקונטרס וכגון דלא איעכל ניבי' דאי איעכל ניבי' טריפה נמי הוה וכו' וקשה לפירושו (גי' ישינה) דטריף התם אפי' לא עיכול ניבי' ולא איפסוק אלא נראה לפ' דנשמטה כן מתחלת ברייתא וכו' עכ"ל ונתקשה בו הרב הב"ח ומכח זה דעתו דתוספת מחמיר כראב"ד והלח"מ נתקשה דהא הלכתא עד דאיעכל ניבי'. וכתב הש"ך וגריר אחר מהרש"א דקו' הוא לר"מ דס"ל סתם בוקא דאטמא דשף מדוכתי' טריפה. ותמה על הגאונים ההמה שנעלם ממנם זה ואני לא הבנתי זה דלפ"ז אין כאן טענה לתוספת על רש"י דגם רש"י ס"ל כסברת התוספת דיש לפרש נשמטה מתחלת ברייתו ולכך ל"ק לר' מתנא כלל. אמנם השתא דלא קי"ל כר"מ ובעינן איעכל ניבי' א"צ לפרש נשמט דוקא מתחלת ברייתו רק בפשוט כיון דלא איעכל ניבי' וקאמר רש"י פי' שלו למסקנא ובפרט לפי מש"ל לרשב"א דיש אומרים דקאי על נשמטה ביד דקרוי במשנה ג"כ רגל כמבואר שם ואף ירך איקרי כמש"ל א"כ י"ל ר"מ מוקי ליה ביד ועכ"פ אין כאן קושיא מתוספת על רש"י ומה שנראה לי הוא דודאי הא פסוקה דבעינן ואיעכל הטעם דאל"כ הדרי ברי' ושב על מקומו ואפי' דאיפסק הדר ברי' ולכך בעינן איעכל אבל אם ידוע דלא הדרי ברי' בכל גווני טריפה ועיין ר"ן בפ' א"ט. וא"כ ק' כאן בנשמטה ירך באיזה אופן איירי אי איירי דלא בריא א"כ טריף אפי' לא פסיק ולא עיכול דהא לא הדרי בריא והיינו דר' מתנא ואי איירי דיכול להיות דהדרי וברי' א"כ אף זה אין מום קבוע רק מום עובר כיון דהדר ברי' ושב למקומו ראשון ולמה פוסל במשנ'. ושפיר הקשו דהא ר"מ מטריף בכל גוונא רק דנחלקו עליו והטעם כמ"ש הר"ן דהדרי בריא וכאן א"א לומר כן דא"כ מום עובר יחשב. ושפיר הקשו לכ"ע לא לר"מ לבד ולכך תי' בנשמט מתחלת ברייתו ולא הדרי ברי' ומ"מ כשר והוא מום קבוע: והנה התוספות ע"כ צריך לומר כרמב"ם דיש הבדל בין ניטל לנברא חסר ולכך אף דשף מדוכתי' טריפה מ"מ נברא שף מדוכתי' כשר משא"כ לרשב"א דס"ל דאין שינוי בדינא וחד הוא ניטל או נברא מה בכך אי שף מדוכתי' שף א"כ קושית התוספת הנ"ל במקומו דל"ל דנבראת שמוט דמכל מקום טריפה וצ"ל דרשב"א מפרש דשם ירך במשנה איירי הכל מיד כדתנן בעל ג' רגלים ופירשו יד וכך זה נשמטה לענין מומין הוי מום ולטריפה כשר מיהו לדידן דבעינן איעכל ניבי' לא נ"מ בין רמב"ם לרשב"א דכיון דלא שייך דנבראת עיכול ניבי' כשר ודוחק לומר דאז לא שייך הדר בריא ואין צריך עיכול דמכל מקום כשיגדל יפעל הטבע ולקשרן כי קשירת הגידים ואברים נעשים אחר כך כשיגדלו ובהכי ניחא הא דפריך הגמרא בחולין דף נ"ז דברי רב אהדדי דסבירא ליה שמוטת ירך כשירה ומטריף בניטל צומת הגידין דלמא רב כוונתו בשמוטת ירך בנשמטה ירכה השנוי במשנה מחמת תולדה ומכשיר ודוחק לומר דאם כן מה קמ"ל רב היינו משנה דלפי מה שכתב ניחא דהא בעינן עיכול ניבי' ואם כן תו אין לחלק ועיין שם בתוספת ד"ה שמוטת כו' דהכל מיירי בעיכול ניבי':


###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:4
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:4](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/55:4)

וי"א דוקא כשעור ובשר וכו' כן כתב הד"מ בשם תשובת הרא"ש והש"ך השיג עליו דלא נמצא כן בדברי הרא"ש וכבר כתב הפר"ח דלא עיין שפיר בכלל כ' סימן י"ז שם מקומו דוק ותשכח הנה כפי מה שכתב הר"ן סוף בהמה המקשה בשם ר"י ראיה לדינו של רש"י לאסו' עצם אמצעי דגמרא פלפל גידין שסופן להקשות מצטרפין לבשר החופה רובו והנך גידין ליתנהו כלל מעצם השלישי רק בעצם אמצעי וקשה מה קו' דלמא איירי בנשמט עצם השלישי מן עצם אמצעי וצריך רוב ובשר חופין את רובו משני אברים מעצם השלישי ואמצעי וקשאיל אי בעצם אמצעי גידין מצטרפין אלא ש"מ דלא ס"ל לרבינו יונה דין זה מיהו בלא"ה לא הבנתי קו' ר"י דאטו הי' הוא בקי בכל עופות טהורין אשר רבו עד שאמרו לעופות טהורין אין מספר שאין למין א' גידין בעצם השלישי: והנה הרשב"א כתב בתשו' סימן פ"ט דלא מצינו בבוקא דאטמא דשף מדוכתי' הבדל בין עור ובשר חופין או לא ובאמת אין ראי' דעור ובשר פעולתו שני עצמות הנפרדים לחברן ולקשרן כאחד אבל בוקא דאטמא מחובר לגוף כיון שניתק וכי יועיל עור ובשר לחברו לגוף דעצם מן בוקא דאטמא טפל לכל גוף ואין כח בעור ובשר לחבר. וגם פשוט וגם שם עיקר הקיום תלוי בגידין אי הם קיימין בלא"ה הדרי בריא אין צריך עור ובשר ודאי לאו קיימין הם יתדות הבנין ואם הם נהרסים מה יועיל עור ובשר ויש לרא"ש ראיה ברורה מגמרא דף נ"ז דר' ירמי' בדק בצ"ה בעוף אמר ליה למה לך כולי האי הא אמר רב שמוטת ירך בעוף כשירה ופירש רש"י והרי הכל ניטל ומכ"ש אם ניטל צ"ה לבדן וכו' ושמוטת ירך פירושו כמו שהעלה רוב מפורשים ורשב"א פירש בוקא דאטמא ואיעכל ניבי' וכמ"ש התוספת ד"ה שמוטה אבל עצם השלישי שנשמט מן עצם אמצעי לכ"ע כשר (לאפוקי מדעת הסוברים כן) וכמו שכתב בזה הסעיף בש"ע וקשה בממ"נ אם סבירא ליה כשנשמט אינו כאילו ניטל מה שתחתיו אם כן לא מקשה מן נשמט הירך דמכל מקום לא הוה כניטל צ"ה שתחתיו. ועל כרחך סבירא ליה דנשמט למעלה כל מה שתחתיו הוה כניטל צ"ה אם כן מה אריא דרב מכשיר שמוטת ירך לא יהיה כאידך מימרא דרב מטריף מכל מקום הא שמוטת עצם אמצעי מעצם השלישי מחובר לגוף ודאי כשר ואין בו מחלוקת ואם נשמט עצם ההוא הרי כל צומת הגידין שבסופו ניטלים ואינם: ומה ענין זה להך שמוטת ירך דפירש בוקא דאטמא וקושיא גדולה היא לכאורה אלא ודאי בשמוטה כזה צריך עור ובשר חופין רובו ואם כן הדר בריא ולא הוה כניטל צ"ה אבל משמוטת ירך דהוא בוקא דאטמא דסבירא ליה לרב אפילו איעכל ניבי' אינו מטריף ומכל שכן דלא בעי עור ובשר חופין רובו שפיר פריך דהוי כניטל ודברי הרא"ש מוכרחים: והנה יש לדקדק להך מ"ד דהרי"ף וסייעתו פסקו כוותי' בנחתך צ"ה טריפה ואם נחתך למעלה כשירה ואל תתמה וכו' ואם כן מה זה דחדית לן להקשות משמוטת ירך דכשירה מכ"ש צ"ה נימא לנפשי' למעלה מצ"ה כשרה ובתוך צ"ה טריפה וצ"ע לכאורה. אמנם י"ל דודאי ידע לחלק דהא כה"ג משני לעיל הגמרא בחד תי' על טחול נחתך טריפה וניטל כולו כשר (ובזה אפש' לומר יש לפוסקים ראיה גבי טחול דקיימינן כהך תי' ונחתך הוי כניטל דאל"כ מה קשיא בזה עד דהוצרך לשמעתתא דרב) רק ס"ל כמ"ש התוספת והפוסקים בניקב טריפה ש"מ דחיותא אין בו א"כ אף ניטל טריפה וא"כ אף בזה כיון דחזינן בניטל צ"ה דטריפה ש"מ חיותא אית ביה ברגל ואיך יוכשר בניטל כולו הא אית ביה חיותא זהו כונת קו' שלו. משא"כ בהך דנחתך למעל' מנ"ה ל"ק דבאמ' חיותא אית בי' ולכך בנחתך כל עצם טרפה וכיון דעכ"פ אית בי' חיותא באיזה מקום שיהי' תו אין לתמוה אם ניטל צ"ה דטריפ' ודוק וצ"ע: אך י"ל דקצת משמע היפוך די"ל בס"ד דלא שני' לי' בין חתוכ' לשמוט' פשיטא דהוא ס"ל נשמט עצם המחובר לגוף מן עצם האמצעי טרפ' דהיינו נחתך ולכך לא קשי' לי' די"ל באמת טרפה ואיה מקומו בגמ' דכשר' אבל השתא דחדית לן דשאני בין שמוט' לחתוכ' אמרינן באמת כשר דמהכ"ת להטריף נחתך נשבר תנן שמוט' לא תנן ומדחזינן דמטריף בשמוט' ירך ש"מ בשאר שמוטת פרקי' דכשר דאל"כ לאשמועי' בשא' שמוט' בין פרקי' ויהי' שמוטת עצם מגוף במכ"ש ואדרבה יש ראי' דהא אסיקנן אמוראי טובא דס"ל דרב ס"ל שמוטת ירך בעוף טרפ' וק' איה עדותו של רבי ירמי' דקאמר בפי' אמר רב שמוט' כשרה חתוכ' פסולה וכי ישקר ח"ו ר' ירמיה בעדותו אלא דרב לא אמרה על שמוט' כהך דבוק' דאטמי וכו' רק שמיט' בין פרק ג' לפרק ב' וילפי' עכ"פ מדבריו דשאני לן בין שמוטה לחתוכ' וא"כ ה"ה שמוטת בוקא דאטמא ודוק. אבל עכ"פ מכשי' בשמיט' שאר פרקים: אלא דקשי' לי אם הבדל יש בין שמוט' לחתוכה בעצם ולכך בשמוטה א"צ עור ובשר חופין והטעם דחתוכה אין הדר ברי' משא"כ שמוטה מה צריך רב לומר אל תתמה שהרי חותכה מכאן וחי' ומכאן ומתה הלא בלא"ה שמוט' הדר ברי' משא"כ בחתוכ'. ונראה דבזה הדיוק רש"י ותו' מחולקי' ע"ש בתו' ד"ה דלא שאני דפירש"י שמוטה אפי' ניטלה כולה כשר משא"כ חתוכה טרופה אפי' צ"ה ל"ל הטעם דהדר ברי' דהרי ניטל כולו וצ"ל מקומות גרם שהרי חותכ' מכאן וכו' אבל התוספת דלא הסכים לפירושו דאם ניטל היינו דר"א ניטל הירך וחלל שלו רק פי' שמוטה נשמט בעלמא ושפיר י"ל תי' הנ"ל ורש"י ס"ל כיון דנשמט היינו נטולה גמור' ולפ"ז אף בין הפרקי' היינו ניטל לגמרי ופשיטא דטריפ' ולכן פשיטא דיש להחמיר כדברי רמ"א וח"ו להקל בדברים כאלה: ונראה דאף הרא"ש לא אמרה אלא בשנפסק הניבי' המקושרים אבל ביש ניבי' המקושרים בעצמות אפשר מודה דא"צ בשר לחפות העצמות הנשמטים וא"כ אין כאן סתירה לתשובת הרשב"א סימן פ"ט דלא מיצריך לעור ובשר לחפות דשם מיירי דעדיין הניבי' קיימין כנראה מדבריו להדיא שם. וא"כ גם דברי רמ"א לקמן בסי' ס"ב דפסק כרשב"א אינו סותרים למ"ש כאן ואין צריך לדברי הפר"ח לחלק בין איסור תורה לשל דבריהם רק שם מיירי לא איפסק ניבי' וכאן מיירי דנפסק והנה לא הבנתי הרשב"א והר"ן הביאו דעת מפורשים רבים דמפרשי בשמוטת ירך היינו ראש עצם השלישי מחוב' לעצם השני דא"כ ר"י אמר רב דאמר שמוטת ירך טריפ' היינו ע"כ ס"ל דנחתך עצם הב' טריפה דאל"כ מה נ"מ אם נשמט עצם השלישי מהשני לא יהי' דחתך לעצם השני לגמרי ועכצ"ל דטריפה ולכך בנשמט הימנו ג"כ מטריף וא"כ קשה איך. בשילהי פרק בהמה המקשה קאמרינן לאידך לישנא דאמר ר"י אמר רב דעצם אמצעי בכ"מ שיחתך וישב' כשר א"כ תו לא נ"מ אם נשמט מעצם ג' לא יהי' אלא דנחתך וא"כ קשה דברי אר"י א"ר אהדדי וכמו כן תמיה לי על הראב"ד דבדין נשבר עצם לא השיג ארמב"ם דפסק נשב' ונחתך עצם אמצעי כשר משמע דס"ל כוותי' ואלו אח"כ בדין בוקא דאטמא וכו' פסק דבוקא דאטמא היינו עצם השלישי שנשמ' ממקום חיבור עצם הג' עם הב' טריפה דקשה כמ"ש לא יהי' אלא נחתך עצם השני לגמרי וצ"ע לכאור' אם לא שנאמר כי יש חיבור בין פרקים נקרא גלי"ד כמ"ש הט"ז בשם הגהת או"ה סעיף קטן א'. ובזו גלי"ד בין עצם השני לשלישי לכ"ע טריפה ובזה אף שמוט טרפ' ולהראב"ד קרוי בוקא דאטמא וצ"ע:


###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:5
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:5](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/55:5)

מראש עצם התחתון למעלה כל האחרונים האריכו בזה בדברי הטו' דמשמע מדבריו בארכובה הנמכרת עם הראש ושם יתרת רגל דכשר דהא לפי שיטת רש"י דס"ל כוותי' הטו' בשני טחולים דא"צ להיות מחוברים בסומכי' ומ"מ טריפה ה"ה בזה. ולי נראה לפי טעם שכתבו דלכך יתר כנטול דמי דמה שבטבע להשפיע לאבר אחד עכשיו נחלק לשנים ואלו ואלו לא יתקיים. וא"כ בנחתך אחד הלא הנשא' כשר כי אין צורך הטבע להשפיע רק לאחד וא"כ ביתרת ברגל הלא יכול לחתוך אותו היותרת בשלמא בגוף ובפנים מי יבקע הכרס ומי יודע אנה תלה היותרת וצריך לשרש עד שרשה דאל"כ הרי חוזר וגדל וכ"כ ברגל אם הוא יתרת אינו מועיל חתוך עד שישרש שרשה והרי פוגע ברגל אבל כשיתרת דבוק בלמטה מארכובה הרי יכול לחתוך כל ארכובה התחתתונ' עם היתרת ותו א"א להיות גדל כי נחתך השרש וא"כ כשר ואין זה בגד' טריפה שחוזר לכשרותו כי הואיל דיכול לעשות כן לא נטרפ' מעולם ולענ"ד זה ברור בכוונת הטו' ונכון הוא לדינא ודו"ק:


###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:6
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:6](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/55:6)

ואם נבראת חסר רגל טרפה ודאי אם נבראת בלי רגל כלל טרפה כמבוא' בגמ' ואם נבראת ברגל שיש בו רק עצם העליון שהוא קוליא ולא עצם האמצעי שהוא שוק לדעת הרי"ף והרמב"ם בדיעה קמייתא לעיל דאם נחתך כשר מכ"ש בנברא חס' אבל לדעת רש"י ודיעה שני' בש"ע דאם ניטל השוק ונחתך טריפה בזו י"ל דנבראת חסר ג"כ טריפה או י"ל דנברא חסר אינו בכלל נחתך והא דאמרינן בגמ' חס' רגל איירי דגם עצם השלישי אין לו. ובאין לרגל ההוא שיש לבהמ' צומת הגידין זו י"ל לרמב"ם ודאי כשר כי ניטל צ"ה שנינו אבל נחסר' לא שנינו ומה ענין צ"ה לחס' הרגל וא"כ תליא במחלוקת הרמב"ם ורשב"א ולזה אפשר נתכוון רבינו ב"י דכתב חסרה הרגל תלי' במחלוקת הרמב"ם ורשב"א כי לא נעלם הימנו דברי הגמרא ורמב"ם רק נתכוין לחסר השוק לדיעה בתרייתא וצ"ה לכ"ע ולכך כאשר כתב דתלוי במחלוקת רמב"ם ורשב"א הביא ת"ה דמחלק בין עצם לעצם וק"ל. מיהו משמע דנבראת בלי צ"ה ג"כ לרמב"ם טריפה דאל"כ מה פריך הגמ' והא נחתכה תנן ולפי' רש"י והא ל"ל תנא ארכובה עם צ"ה והדר תני צ"ה דא"כ ליתני צ"ה כ"ש נחתכה וק' מה קו' א"כ. לא הוה ידעינן כלל דיש טריפות בנחתך בארכובה וכ"ת מה נ"מ הא איכא נ"מ בנברא' חסר צ"ה דמחמת צ"ה כשר ואם נחתכה בארכובה טריפה מחמת חתך ארכובה ואלו לא קתני במשנה מנא ידעינן דחתך מטריף ומחמת צ"ה הא נברא כך ועכצ"ל דנברא חסר ג"כ טריפה והכל בכלל חסר רגל ודו"ק:


###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:7
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:7](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/55:7)

והאבר אסור מדרבנן ודעת הרמב"ם דאסור מהתורה עיין פ"ו מהל' מ"א ומ"מ הלכה י"ח דמפרש הא דאמרינן אין בו אלא מצות פי' שאין בו לאו אבל איסור תורה יש בו כמו חצי שיעור ועיין במ"מ שטרח להביא ראיה לדברי רמב"ם. ונראה גם זו לראיה דקשי' לי' לרמב"ם קושי' רבינו יונה בר"ן במה דשאל גידין אי מצטרפי לעור ובשר חופין רובא הא להך דיעה דס"ל לרמב"ם ג"כ דאין שבירה פוסל רק בעצם עליון ושמה ליכא גידין כלל וצ"ל דקאי כשנשבר עצם אמצע ולענין להתיר אותו אבר וקשה איך אמרינן שם ר"פ ור"ל ואיסורא דאוריית' הא אינו אלא מצות פירוש ועכצ"ל דמהתורה אסור ודבריו מוכרחים. והנה הרב הלח"מ טען הנך רבוות' דסברי דאינו אלא מדרבנן ובהוציא עובר ידו דאינו ניתר בשחיטת אמו פסקו מהתורה אסור איך אמרינן שם חולין דף ע"ג הרב' מצלת על שאינו גופה מעל גופה וכו' והא חזינן להיפך שמצינו אבר מדולדל שמותר מהתורה באכילה ולא אבר עובר ולא מצאתי בו טענה דאנן אמרינן אבר מדולדל הוא עדיין קשו' בבהמה שייכ' לבהמה ואין כאן נדנוד איסור אמ"ה דבר תורה וא"כ איך שייך הצלה א"צ הצלה היא כשאר אברים ומה הצלה שייך בזה רק חז"ל דאסרו משום גזירה ואנו דנין אם תטמא מדרבנן ע"ז קאמר הגמ' שם מצלת הרבה ובזה באמת אינו מצלת וכו' ולק"מ ולמוכרו לנכרי ודאי אי אמרינן דהוא מצות פי' פשיטה דלא שייך למכור לנכרי כדעת רשב"א והר"ן ואי דס"ל לסמ"ק דחז"ל דאסרו משום דלא אתי למיחלף באמ"ה אף במוכרה לנכרי אתי למיחלף מ"מ אין לנו ראיה לאסרו ואפשר דדייק לי' לסמ"ק לישנא אבר מוטל באשפה וכן בתוספתא משליכו ולא אמרו סתם אסור ש"מ דאין לו תקנה אלא אשפה דאסור לגוי ומילתא אגב אורחיה קמ"ל. אבל לדעת הרמב"ם דס"ל כהנ"ל דאסור מהתורה בזה יש לספק אם גם לב"נ אסור או לא דהא ילפי' מן פסוק בשר בשדה טריפה ומה ענין ב"נ לאיסור טריפה אלא שגם בשר מן החי קי"ל כר"י דילפינן מן בשר בשדה טריפה ומ"מ פסק הרמב"ם דאסור לב"נ וכבר הניח הכ"מ בצ"ע וא"כ צ"ע אבל בעוף ודאי יש להקל דהא הרמב"ם פסק דאין ב"נ נהרג על אמ"ה מעוף ועמש"ל בסימן ס"ב באריכות א"ה:


###### Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:8
[Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 55:8](https://torahapp.org/share/book/Peleti%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/55:8)

קודם שימלחנה הש"ך העתיק הגהת ש"ד נסתפק אם נתבשל או נצלה ביחד ותמה הב"ח מה ספק יש בזה משארי איסור דרבנן ונ"ל דס"ל כרמב"ם דאצל איסור מדרבנן סגי בנ"ט זיתים כמו כחל נסתפק אם הוא איסור דרבנן או דאורייתא כרמב"ם ודו"ק: