## Penei David, Deuteronomy, Eikev

###### Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:1
[Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Eikev/r/1:1)

**וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם־וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:**


###### Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:2
[Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Eikev/r/1:2)

אפשר במ"ש עשה מצוה א' קנה לו סניגור אחד ונברא מכל מצוה מלאך וכמו שאמר בזהר ונקרא על שם המצוה כמו שפירשו המפרשים והוא מרבה פ' נשא בפ' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שנקרא המלאך על שם הנזירות שנאמר בו איש כי יפליא וז"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם והיה עקב בסוף תשמעון למלאכים הנבראים על ידי המצות ונקראים על שמם וזהו תשמעון את המשפטים כלומר שישמעו המצות ודבר ידברו הם עם המצות וישמעו למאמר המצות כלומר למלאכים שנקראים על שם המצות. ושמרתם ועשיתם אותם דבשמירתם עושים אותם ממש שנבראים מלאכים. ושמר וכו':


###### Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:3
[Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Eikev/r/1:3)

ודרך רמז אפשר שרומז לענוה וזהו והיה עקב כמש"ה עקב ענוה וגם משמעות התיבה סוף פירוש המחשיב עצמו סוף כאלו אינו נבזה בעיניו שזוכה להיות עניו. בזה יזכה לתורה לכוין לאמיתה של תורה כמו שאמר מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שהיו נוחין ועלובין וז"ש תשמעון את המשפטים האלה שתזכו להבין אותם. ועי"ז שתזכו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ועשיתם אותם כי הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם במ"ש פ' היה נוטל ודרך זה לקמן חזרתי וכתבתיו בהרחבה בס"ד:


###### Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:4
[Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Eikev/r/1:4)

ויתכן לפרש בהקדים חקירה אחת שחקרו כת הקודמין דלכאורה סמיכות הפרשיות סתרא"י נינהו דכתיב היום לעשותם ודרשו רבותינו זכרונם לברכה היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן דשכר מצות בהאי עלמא ליכא. ותוך כדי דיבור קאמר והיה עקב תשמעון וכו' ואהבך וכו' והם דברים הפכיי' סותרים זה לזה דהכא בתחילת הפרשה קבע שכר לעושי מצות בעה"ז וקשיא סיפא ארישא. ואפשר דמשז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא ומקרא מסייען היום לעשותם ומוכח למחר לקבל שכרן היינו שכר מעשה המצות אשר ציבור ויחיד עושים בפועל ובפרטות כל אחד הנה שכרו אתו חלף עבודתו משומר ובא לעוה"ב. אמנם יש שכר כולל על שקבלנו התורה על מנת לשומרה שהיה העולם מתמוטט נמוגים ארץ וכל יושביה אם לא היה קבלת התורה וכמשז"ל יום הששי שכל העולמות היו תלוים אם מקבלים ישראל התורה מוטב ואם לאו חוזר העולם לתהו ובהו ושכר זה מספיק לחיותנו כיום הזה וז"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן וכי תאמרו מה נאכל בימי חלדנו לז"א והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם כלומר שמיעה על מנת לעשות דהיינו קבלת התורה זה השכר הכולל שבזה קיימתם העולם זה יועיל אשר ישמור את בריתו ואהבך וכו':


###### Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:5
[Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Eikev/r/1:5)

ורבותינו זכרונם לברכה אמרו בדברים רבה שמע ישראל מה ראה לומר כאן שמע ישראל רבנן אמרי למה"ד למלך שקדש מטרונא בשתי מרגליות ואבדה אחת מהם א"ל המלך אבדת אחת שמרי השנית כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע אבדו נעשה שעשו העגל אמר להם משה שמרו נשמע הוי שמע ישראל עכ"ל המאמר בסדר היום ואפשר שזה רמז הפסוק והיה עקב תשמעון כלומר השכר הנשאר לכם הוא תשמעון דהיינו נשמע. ובמאמר הנזכר יש לדקדק דקאמר שהקב"ה קדש לישראל בשתי מרגליות נעשה ונשמע והרי נעשה ונשמע אמרו ישראל והקדושין הבעל נותן משלו ואפ' דקי"ל הילך מנה ואתקדש אני לך מקודשת אם הוא אדם חשוב בההיא הנאה דמקבל מינה שויא פרוטה ומקודשת וה"ה הכא שנתרצה אלהינו כביכול לקבל ממנו נעשה ונשמע ההיא הנאה שויא ממון רב והיא הקדושין:


###### Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:6
[Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Eikev/r/1:6)

והלא במאמ"ר אחת דיבר בס' יד אבישלום במה שפירשו המפרשים בנותן טעם למ"ש נעשה ונשמע דסברי גדול מי שאינו מצוה ועושה כי באמת אמרו גדול המצווה מצד יצה"ר שיצרו תוקפו במה שהוא מצווה וישראל בו בפרק עקורי"ם היו מיצה"ר ולדידהו חזר להיות גדול מי שאינו מצוה ועושה כי יצר סמוך אינו נראה ויעש בריחי"ם איעק"ר מפרקייהו והאי טעמא כי גדול המצוה מסיבת יצה"ר הנה שמענוה מיסוד רבותינו בעלי התוספות ז"ל במסכת קדושין פרק א' דף ל"א. והשתא הן בעון במעשה העגל חזר היצה"ר והדר דינא גדול המצווה וז"ש נעשה ונשמע הם שתי מרגליות חדא שהקדימו נעשה ר"ל קודם הציווי נקיים המצות דלדידן גדול מי שאינו מצווה וגם נעשה אחר הציווי קיום המצות וזהו ונשמע והם שתי מרגליות ובעגל חזר היצה"ר וא"כ גדול המצווה וא"כ אבדו כח נעשה דהשתא אי אפשר לומר נעשה תחילה כיון שיש להם יצה"ר וגדול המצוו' לכן אמר להם משה שמרו נשמע דעתה צריכים לשמוע תחילה ואחר כך לעשות זהו תורף דבריו עיין בספרו:


###### Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:7
[Penei David, Deuteronomy, Eikev 1:7](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Eikev/r/1:7)

ועדיין צריכים אנו למודע"י כיצד הם שתי מרגליות דלפי דרך המפרש הנז' בו בפרק המרגלית היא נעשה לא נשמע שלא הי"ל יצה"ר וגדול מי שאינו מצווה. ועתה דאיכא יצה"ר המרגלית היא נשמע דגדול המצווה. ואפשר לקיים דרך הנז' במ"ש הריטב"א פ"ק דקידושין דטע' גדול המצווה היינו שהוא מקיים גזרת מלך ע"ש ואנן בדידן נימא דתרוייהו איתנהו דגדול המצווה משום דיצה"ר מפתהו ותוקפו ואי משום דמקיים גזרת מלך והן הן השתי מרגליות. נעשה אחת היתה דקודם הציווי נעשה ולצד שהיצה"ר תוקפו עתה נעשה איזה מצות טרם שמיעתן דלדידן דיש לנו מעלה זו דנעקר היצה"ר גדול מי שאינו מצווה וא"כ נעשה מקודם. אבל משום דיש צד טיבותא לשמוע הציווי שהוא מקיים גזרת מלך לז"א נשמע שנשמע מצוות אחרות ונקיימם כדי לזכות לקיים גזרת מלך ונמצאו בידם שתי מרגליות וכשעשו העגל אבדו נעשה כי עתה אין שום טעם לומר דגדול מי שאינו מצווה ובזה אפשר לפרש מסרה. נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקדש ונשמע פתגם המלך הכונה נעשה ונשמע ב' מרגליות. ואחר כך בעגל דיש יצה"ר יש מעלה לאיש ישראל שומע אמרי אל ונשמע קולו יתברך בבואו ישראל אל הקדש שכופה יצרו ובא אל הקדש לקיים המצות. ועוד ונשמע פתגם המלך שהוא מקיים גזרת מלך דהשתא איכא תרי טעמי להיות גדול המצוה כדאמרן: