## Penei David, Deuteronomy, Re'eh

###### Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:1
[Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Re%27eh/r/1:1)

**רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם־הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:**


###### Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:2
[Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Re%27eh/r/1:2)

אפשר דבברכה אמר אשר תשמעון לשון ודאי כמו שאמר בזהר על פסוק אשר נשיא יחטא דודאי חוטא ומעין דוגמא כך אמר להם דלפי הטבע שקבלתם כמה טובות וגדולות מהקב"ה וגם שאתם חוטר מגזע האתנים אבות העולם והשרש אמיץ וחזק וגם נשמתכם ממקום עליון וקדוש מכל זה אשר תשמעו ראוי להיות ודאי שתשמעו וזהו אשר תשמעו ודאי כי כן ראוי לכם מכל הצדדין לשמוע בקול ה' ולכן אמר אשר תשמעו. לא כן הקללה אמר אם לא תשמעו בלשון ספק שהוא חוץ מן היושר והטבע מה שלא תשמעו על כן אמר בספק אם לא תשמעו:


###### Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:3
[Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Re%27eh/r/1:3)

ועוד אפשר לרמוז במ"ש רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ה' נתן וה' לקח דבלקיחה כתיב וה' הוא ובית דינו וזה ירמוז את הברכה אשר תשמעון תתברכו מה' לבדו. אך בקללה כתיב והקללה אם לא תשמעון הוי"ו ה"א שבראש תיבת והקללה הוא ע"ד וה' לקח דבקללה כביכול הוא ובית דינו:


###### Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:4
[Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Re%27eh/r/1:4)

או אפשר ע"ד משז"ל ע"פ הין צדק יהיה לך שהמצות מברכות את בעליהן וכו' וז"ש את הברכה אשר תשמעון הברכה הוא אשר תשמעון והשמיעה היא עצמה הברכה ומה יתרון לאדם ומה יקרא ברכה לאיש כי אם לשמוע דבר ה' היא הברכה עצמה. וההפך והקללה אם לא תשמעו דאשר לא שומע היא קללה עצמה לבלתי שמוע:


###### Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:5
[Penei David, Deuteronomy, Re'eh 1:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Deuteronomy,_Re%27eh/r/1:5)

ועוד יראה במ"ש הרמב"ם דשכר העה"ב לא נכתב כי אם היעודים הגשמיים כמו שעושין לתינוקות בדברים קלים לפי שכלם ועוד שכיון שיהיה שבע וברכה והשקט יהיה הלב פנוי לעבוד עבודתו יתברך. והמפרשים נתנו טעם למה שהקב"ה אינו נותן שכר המצות מיד דשכר מצות בהאי עלמא ליכא דכיון שנצטוינו ע"י משה רבינו ע"ה ליכא בל תלין כמו שהוא הדין בשוכר את הפועל ע"י שליח. והרב גנת ורדים כתב דאם המלך ציוה בכתב לעבדיו ועברו על ציוויו אינם חייבים מיתה דאיש אשר ימרה את פיך קאמר ולא בכתב ע"ש י"ד כלל ג' סימן ט'. ונראה דה"ה אם המלך ציוה על ידי שליח ועברו על ציוויו אינם חייבים מיתה דכל איש אשר ימרה את פיך כתיב ולא על ידי שליח. ואחר זמן רב ראיתי להרב ש"ך עה"ת פ' תשא שכתב כן בהדיא דכששמע מפי שליח המלך יש לספק ואינו כמצות המלך עצמו וזהו כונת ה' שאמר ואתה תדבר וכו' אך את שבתותי וכו' עיין שם באורך. ובזה נבא אל הביאור ראה בעין השכל אנכי נותן לפניכם בעה"ז ברכה וקללה ואין זה תכלית השכר רק את הברכה אשר תשמעו דהברכה גורמת אשר תשמעו כלומר דבשיש להם ברכה מזה ימשך תועלת שיהיה לכם פנאי וישוב אשר תשמעו ואין זה שכר והטעם אשר אנכי מצוה אתכם היום ואני שלוחו וליכא בל תלין. והקללה אם לא תשמעו וכו' וכי תימא בלאו הכי כל איש אשר ימרה את פיך כתיב וחייב מיתה העובר מצות המלך וק"ו ממ"ה הקב"ה לז"א אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם וכיון שהוא על ידי שליח ליכא אשר ימרה את פיך ולהכי צריך קללה וברכה וסיים ללכת אחרי אלהים אחרים וכו' לומר שכל המודה בע"ז כאלו כופר בכל התורה ואע"ג דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום מ"מ בברכות וקללות יש איסורים אחרים ודוק היטב: