## Penei David, Exodus, Beshalach

###### Penei David, Exodus, Beshalach 15:1
[Penei David, Exodus, Beshalach 15:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Beshalach/r/15:1)

**וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:**


###### Penei David, Exodus, Beshalach 15:2
[Penei David, Exodus, Beshalach 15:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Beshalach/r/15:2)

וחם השמש ונמס וחם אבי כנען אם ישכבו שנים וחם להם. פירש מז"ה בעל חס"ל ז"ל ב(כתב יד) במ"ש פ' יום הכפורים דהמן היה מגיד אם נחלקו בעבד זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי וכו' אם נמצא העומר בבית רבו הראשון בידוע שזה גנבו נמצא עומר בבית רבו השני בידוע שמכרו וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין הוא אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי וכו' אם נמצא בבית בעלה בידוע שהיא סרחה עליו וכו' וזה רמז המסרה וחם השמש ונמס שהוא המן ומינה נודע בענין העבד וחם הוא אבי כנען דזה אומר גנבתו וזה אומר מכרתו לי והעומר שכנגדו מוכיח. וכן אשה כי תסרי"ח והיא אומרת כי בעלה סרח העומר מוכיח וזה רמז אם ישכבו שנים וכו' דקאי באיש ואשה זהת"ד מז"ה ז"ל:


###### Penei David, Exodus, Beshalach 15:3
[Penei David, Exodus, Beshalach 15:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Beshalach/r/15:3)

ודע שהרב מהר"ם ן' חביב בשיטתו ס' תוספת יה"כ הוקשה לו על זה ועמ"ש שם כזרע גד שהיה מגיד לישראל אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון דאיך משה רבינו היה דן ע"י עומר מן הנמצא והלא אפי' נביא גמור שיאמר אני יודע בנבואה כך וכך אין עושים על פיו דע"פ שנים עדים אמרה תורה ואם הנביא אמר בנבואה שכך הלכה יחנק כמו שאמר הרמב"ם דלא בשמים היא והאריך בזה ומסיק דמשה רבינו ע"ה מוכרח דמכח ההלכות וההוכחות היה פוסק הדין אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון או אם העבד היה לראובן או לשמעון או אם היא סרחה או אם הוא סרח ולשלא יפקפקו עשה להם אות ומופת של עומר מן זהת"ד ע"ש באריכות:


###### Penei David, Exodus, Beshalach 15:4
[Penei David, Exodus, Beshalach 15:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Beshalach/r/15:4)

ודבריו קשים בעיני שהרב ז"ל הביא ממ"ש הרמב"ם דאם הנביא יאמר הלכה כפ' יחנק וגם הביא דאין משגיחין בבת קול וכיוצא בזה וכל זה אינו ענין לסוגיין דעסיק בה דמיירי במשה רבינו דכל הנך מילי הם אחר משה רבינו דכתיב אלה המצות אשר ציוה ה' את משה שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אבל משה רבינו שנא ושנא. ותו אעיקרא דדינא פירכא דשומעין לנביא שאמר המציאות היה כך ובענין ס' בן ט' וכו' עצמו כתבו התוס' בפירוש דאם יבא אליהו ויאמר המציאות שומעין לו ונעלם מהרב ז"ל כמה סוגיות ודברי הראשונים כאשר כתבתי בעניותי בברכי יוסף א"ח סי' ל"ב ע"ש ויותר ממה שכתבתי שם כתוב אצלי במ"א:


###### Penei David, Exodus, Beshalach 15:5
[Penei David, Exodus, Beshalach 15:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Beshalach/r/15:5)

והוי יודע שהרב הגדול מהר"ם ן' חביב לא זכר גם כן דברי הזהר הקדוש פ' יתרו דף ע"ח ע"א דקאמר דמשה רבינו ע"ה דן בלא עדים עפ"י רוה"ק וא"כ תנתק ותמוש חקירת הרב הנז' אך לכל הדברות צ"ל דאע"ג דמשה רבינו ידע תכף להפיס דעתם עשה המופת בעומר מן. ושם בזהר אמרו דשלמה דן בלא עדים ומ"כ דהוי הפך מ"ש ספ"ק דר"ה דשלמה בקש לדון בלא עדים יצאת ב"ק וכו' ולי ההדיוט אין זה סותר וחולק על מ"ש בגמרין דבקש שלמה וכו' דמפורש בזהר דמאימת הכסא אשר לשלמה חיל אחז לבעל דין והיה החייב מודה ונמצא לא היה צריך לעדים ודן בלא עדים קרינן ביה אך הוא בקש לדון ברוה"ק בלי הודאת בע"ד והיה קודם בנין הכסא וא"ש הכל. ועדיין צריך להרחיב הביאור בכל מ"ש ודוק היטב כי קצרתי: