## Penei David, Exodus, Shemot

###### Penei David, Exodus, Shemot 11:1
[Penei David, Exodus, Shemot 11:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Shemot/r/11:1)

**וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת־הָאִישׁ:**


###### Penei David, Exodus, Shemot 11:2
[Penei David, Exodus, Shemot 11:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Shemot/r/11:2)

אמרו במכילתא שהתנה יתרו עם משה הבן שיהיה לך תחילה לע"ז מכאן ואילך לשם שמים. וקשה איך משה רבינו נתרצה בזה וי"ל דיתרו טעה במ"ש מכאן ואילך וזה היה תנאי קודם נשואין כמבואר במכילתא שם ומכאן ואילך משמע מאותה שעה שעדין לא נשא והול"ל משם ואילך ואז לא היה מקבל. הרדב"ז בתשובותיו (כתב יד) סי' שני אלפים קס"ח:


###### Penei David, Exodus, Shemot 11:3
[Penei David, Exodus, Shemot 11:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Shemot/r/11:3)

מדרש רבה סוף פרשה ד'.


###### Penei David, Exodus, Shemot 11:4
[Penei David, Exodus, Shemot 11:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Shemot/r/11:4)

מדרש רבה סוף פרשה ד'. אמר לו הקב"ה אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה אמור לו בעל השבועה התיר אותי מן נדרי לכך וילך משה ואחר כך וישב אל יתר חותנו. בנו של ר' חייא הגדול אמר לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו נדרו וכו' עכל"ה ויש להבין במאי פליגי. ואפשר במ"ש הרב עיר בנימין בראשון פ' המדיר סי' קי"ו משם הגאון מהר"ש במאמרם ז"ל גבי יפתח ופנחס כי יפתח אמר אני ראש וקצין אלך אצל פנחס ופנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו וזו היא שקשה על פנחס שנקרא מלאך וה' עמו איך יצאה כזאת מלפניו להקפיד בכבוד המדומה בעלמא דשקרא ודין גרמ"א צר"ת הבת אבדה נפש ואמר מר כי הרב כלי יקר על התורה ישנו בנותן טעם דחכם מתיר לנדר עם הארץ שהוא כבעל דמפר נדרי אשתו כן החכם שליט ומושל על עם הארץ ובידו להתיר נדרו וישימהו ככלי אין חפץ בו וא"כ יפה אמר פנחס הוא צריך לי שאתיר לו נדרו ואני אלך אצלו כי אין זה דרך ההתרה כי החכם בחכמתו מתיר לו מצד שהע"ה כפוף אצלו ויפתח בגאותו שחקים הקם יקים נדרו כי אין לו מתירין זהו תורף דבריו. ויתכן דבזה פליגי דרבותינו סברי דהגם שהיה הולך משה רבינו ע"ה אצל יתרו לא הוה אפשר להתיר לו כיון דמי לנו גדול ממשה איש האלהים ומי בשחק יערוך להתיר לו ולהחשיב למשה שהוא כפוף תחתיו ובודאי יתרו לא מצי למשרי ליה כיון דמשה גדול יתר מאד מיתרו עד אין קץ וז"ש אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה כי אין מי שיתיר לך אמור לו בעל השבועה התיר אותי מן נדרי כי גדול ה' והוא כביכול התיר לי כי אין בלתו דמצי להתיר לי ומשו"ה וילך משה ואחר כך וישב. ובנו של ר' חייא הגדול סבר דאע"ג דפנחס סבר הכי מ"מ מדחזי' דנסתלקה ממנו שכינה במו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והביאו רש"י בשופטים סוף סי' י"א דלהכי כתיב בדברי הימים על פנחס לפנים ה' עמו ע"ש א"כ משם למדנו דהא דחכם מתיר היינו אף למי שגדול ממנו ומשו"ה דריש דלא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו נדרו דאף דמשה רבינו ע"ה איש האלהים יתרו מצי להתיר. ולדעת רבותינו אפשר לישב דהא דנסתלקה שכינה מפנחס לאו היינו דחכם מצי להתיר אף לגדול רק דהי"ל לפנחס לילך אצל יפתח ולומר לו הרי עיניך הרואות כי באתי עדיך אך דע דלהתירך אלי תבא כי כן משפט ההתרה ואלמלא ידע יפתח היה בא אחר כך אצל פנחס:


###### Penei David, Exodus, Shemot 11:5
[Penei David, Exodus, Shemot 11:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Shemot/r/11:5)

ועל פי זה נבא למאמרם ז"ל במדרש שמואל ע"פ ויהי דבר ה' אל נתן לאמר לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר ה' האתה תבנה וכו' א"ל הקב"ה לנתן האיש הזה ממהר הוא הקדם ואמור לו עד שלא ישכיר פועלים אל תבנה הבית ור' סימון אמר האיש הזה נדרן הוא הקדם עד שלא ידור ויהיה לו בושה אצל סנהדרין עכ"ל וצריך לדעת פלוגתייהו ופירש הבן יקיר לי אור עיני החכם השלם כמה"ר אברהם נר"ו דאפשר דפליגי בפלוגתא דהרב המבי"ט ובנו מהרימ"ט ומייתי פלוגתיהו בס' קול יעקב דף ק"א דהרב המבי"ט סבר דפתח לא בעי התרה מדאורייתא דהו"ל טעות אלא מדרבנן מפני שאינם יודעים הטעם ולכן בד' נדרים דכ"ע ידעי לא בעי התרה. ומהרימ"ט ס"ל דגם פתח צריך התרה מדאורייתא ומאן דאמר הראשון סבר כהרב המבי"ט דפתח לא בעי התרה מדאורייתא והכא אף מדרבנן לא בעי דומיא דארבע נדרים דהוא דבר ידוע דאם ה' אמר אתה לא תבנה אין לך הקדש טעות יותר מזה. ולכן האי מ"ד אתי מצד פועלים. ורבי סימון סבר כמהרימ"ט דגם פתח בעי התרה מדאורייתא ומשו"ה אמר נדרן הוא זה עד כאן דברי ידידי הבן יקיר מגן אברהם בעזרו. ונראה להמתיק כפי זה מ"ש ויהיה לו בושה אצל סנהדרין כפי ההקדמה הנז' שכדי שיהיה לדוד הע"ה התרה צריך ליכנע ולילך לסנהדרין כמי שהוא כפוף להם וז"ש עד שלא ידור ויהיה לו בושה אצל סנהדרין להשפיל עצמו וכתר מלכותו לילך לסנהדרין דבלא"ה לית ליה התרה:


###### Penei David, Exodus, Shemot 11:6
[Penei David, Exodus, Shemot 11:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Exodus,_Shemot/r/11:6)

ולי אפשר לפרש פלוגתייהו במ"ש בהגהה בי"ד סי' רנ"ח דבקדשים אפי' נדר בלב חייב דכתיב כל נדיב לב עולות. וכתב הרב דרישה דאפי' בקדשים דוקא אם גמר בלבו חייב אבל אם הרהר ועדין לא גמר אינו חייב, והשתא אפשר דבהכי פליגי חד אמר והוא ר' סימון לך בבקר ואמור לו כי האיש הזה נדרן דאפי' בקדשים לא מחייב כי אם בגמר בלבו ועד עתה ליכא נדר דלא גמר בלבו אך שמא יקדים ויגמור בלבו. ומ"ד הראשון סבר דמשאמר לו נתן כל אשר בלבבך עשה ודאי גמר בלבו רק דהוי הקדש טעות כי ה' אמר אתה לא תבנה ואין לך הקדש בטעו' גדול מזה ואין כאן נדר אף שגמר בלבו ואף שפירש בפירוש בפיו וביטא בשפתיו האמנם יש לחוש אפשיטי דפועלים ודוק: