## Penei David, Genesis, Lech Lecha

###### Penei David, Genesis, Lech Lecha 2:1
[Penei David, Genesis, Lech Lecha 2:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Genesis,_Lech%20Lecha/r/2:1)

**וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת־כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת־הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ־אֶל־עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ:**


###### Penei David, Genesis, Lech Lecha 2:2
[Penei David, Genesis, Lech Lecha 2:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Genesis,_Lech%20Lecha/r/2:2)

אפשר לפרש ונקדים מה שראיתי להרב פנים מאירות בספרו כתנות אור סדר היום שהק' על מ"ש בחולין דף פ"ט קשה גזל הנאכל שאפי' צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו שנאמר בלעדי אשר אכלו הנערי' דאיך אברהם אבינו עליו השלום דקיים כל מאי דאמור רבנן אפי' ערובי תבשילין לא השיב אשר אכלו הנערים ועוד הק' דאמרו פ"ג דנדרים מפני מה נענש אברהם אבינו עליו השלום ונשתעבדו בניו מפני שהפריש בני אדם מליכנס תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש ואיך אברהם אבינו עליו השלום עשה כזאת והלא זה דרכו לגייר גיורי'. והרב ז"ל תריץ יתיב כמו שאמר ריש פ' הגוזל בתרא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו והאריך בזה בפלוגתא דהרא"ש והתוס' ומסיק דהנפשו' היה חייב להחזיר אך מה שאכל אינו חייב ומשו"ה ע"פ הדין עשה דהחזיר לנפשות ולא גיירן וגם לא החזיר מה שאכלו עיין בדבריו באורך. אך יש לפקפק דישנו בנותן טעם לאברהם אבינו ומה נענה לדברי רבותינו זכרונם לברכה שבשניהם אמרו דלא עשה יפה אברהם אבינו עליו השלום כמו שהביא הוא דבריהם:


###### Penei David, Genesis, Lech Lecha 2:3
[Penei David, Genesis, Lech Lecha 2:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Genesis,_Lech%20Lecha/r/2:3)

ואפשר לומר במ"ש הרמב"ם סוף ה' עבדים המלך שעשה מלחמה ושבה קנה אף קנין הגוף לעבדים והקונה אותם עבדים הם כעבד כנעני. ומרן בכסף משנה שם נסתפק אם זה שקנה הוא גוי אי קני הגוף וכתב דמהרשב"א משמע דלא קני הגוף אבל מסתברא דקני הגוף עיין שם באורך א"כ אברהם אבינו עליו השלום קנה הכל בכיבוש מלחמה דקני הגוי אף דלאו בני כבוש נינהו כמו שאמר פ' השולח עמון ומואב טהרו בסיחון וע"ש בתוספות וקני קנין הגוף כמו שאמר הרמב"ם סוף עבדים (ואינו ענין למה שהביא הרב ז"ל) וזה טעם רבותינו זכרונם לברכה שאמרו שהיה פקפוק בחזרתו הנפשות ולא גיירן. אך יש להליץ בעד אברהם אבינו עליו השלום דאחר זה הוא שהמליכוהו עליהם ומשז"ל דאברהם אבינו עליו השלום יצא לו מוניטון לא תיקשי לן דעכ"פ לא היה מלך עד אחר מלחמת המלכים דכתיב אל עמק שוה הוא עמק המלך שהמליכוהו עליהם כמשז"ל אבל כשעשה מלחמה לא היה מלך ועוד שהוא לא קבל המלכות כמשז"ל. ומ"מ הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה שאם הוא רוצה לעשות ענוה שלא להחשיב עצמו התינח במילי דידיה אבל במילי דשמיא אין לעשו' ענוה וה"ל להחשב עצמו מאחר שיצאו לו מוניטין וגם שאח"ך תכף קבלוהו למלך להחזיק בנפשות לגיירן. ותו שהכא הקב"ה נלחם והוא לא עשה כלום והא אלים טפי ממלך שכבש ובודאי דקנה גופ' ומטענה זו הי"ל להחזיק בנפשות לגיירן. ובזה נבוא אל הביאור בכונ' הכתובים הללו ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו וכו' אל עמק שוה הוא עמק המלך ואז"ל שהמליכוהו עליהם כלומר טענתו של מלך סדום היא דלא קנה דאחרי שובו הוא שהמליכוהו אבל כשנלחם לא היה מלך ולא קנה כמו שהמלך קונה בכבוש אך הוא כשבאי דעלמא שאינו קונה הגופות דליכא יאוש לגופות כמו שאמר הרשב"א בחידושיו לגיטין דף ל"ז. ואף שהמלך קונה קנין הגוף כמו שאמר הרמב"ם ואברהם הוא מלך זה היה אחרי שובו ולא בעת המלחמה. וזה טענת מלך סדום. דודאי יש חילוק בין מלך לשבאי כמו שאמר שם מרן בכסף משנה. אדהכי והכי נפיק מלכי צדק ואמר ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ דכביכול אברהם היה שותף להקב"ה כמשז"ל בילקוט והוא חשוב יותר ויותר ממלך ואין ממש בטענ' מלך סדום כי ודאי קונה הוא הגופות ומאן מלכי כותיה ומטעמיה. ואם נפשך לומר דחשיבות זה שהוא (כתב יד) שותף להקב"ה היינו בגדולת טוהר זהר נשמתו. אך בחלקו"ת לענין דינא בדיני אדם לא מהני דבאמת לא היה מלך. לז"א וברוך אל עליון אשר מגן צריך וזה מעשה שמים דכ"י נלחם בפועל בהם ואם מלך שכבש קנה הגופו' עאכ"ו בנדון זה. ומלך סדום ידע מאי דמחוו ליה במחוג ואמר לו תן לי הנפש במתנה. והרכוש קח לך שהגם שנאמר שיש לך דין מלך מ"מ לא זכית בנכסי' עד שתקנה אותם בדרכי ההקנאו' כמו שאמר מהרימ"ט בתשובה דאף דהרוגי מלכות נכסיהם למלך לא קנה עד שיחזיק בהם וז"ש קח לך צריך שתחזיק ותקנה אותם כל דבר לפי קנינו. ויאמר אברהם הרימותי ידי לאל עליון קונה שמים וארץ שאינו כמו שאמר מלכי צדק ח"ו שאני שותף (כתב יד). אם מחוט ועד שרוך וכו' אף דמן הדין שלי דטעם דהמלך קונה משום דעביד יאוש לגבי מלך וא"כ עתה שהמליכוני עבדי יאוש ומה לי אם בעת ההיא הייתי מלך. ותו דה' הוא הנלחם ובודאי קניתי. אך הרימותי ידי שהמלוכה לא קבלתי וגם לפי טעם שני דה' נלחם אין רצוני כדי שלא תאמר אני העשרתי וכו' והיינו אמירה בעלמא כי מן הדין אני זוכה בהם:


###### Penei David, Genesis, Lech Lecha 2:4
[Penei David, Genesis, Lech Lecha 2:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Genesis,_Lech%20Lecha/r/2:4)

ומשז"ל גזל הנאכל וכו' אפשר לומר דהכונה הוא דהכא אברהם אבינו עליו השלום זכה מן הדין ולא היה גזל אבל לרוב זהירות אברהם אבינו עליו השלום למדנו דבעלמא גזל הנאכל קשה להשיב דאי לאו לגבי זריזות אברהם אף שזכה ולא היה גזל היה מחזיר. אך יען לגבי דשאר אינשי קשה גזל הנאכל באברהם לא החזיר לפי שזכה בדין. ואני רואה שזה דבר מוכרח שהרי אמר דענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם עתה מחדש אלמא אשר אכלו לא היה גזל ומ"ש דקשה גזל הנאכל היינו שאברהם אבינו עליו השלום לא שילם לפי רוב חסידותו ונדיבותו אף שלא היה חייב ולכך אמר רק אשר אכלו הנערים ובמה שאמר דענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם עתה הורה דמן הדין זוכה בכל. שוב ראיתי להרב מהרש"א בחידושי אגדות שם בחולין דף פ"ט שפירש כן והכריח כמו שהכרחנו ע"ש: