## Penei David, Genesis, Vayetzei

###### Penei David, Genesis, Vayetzei 14:1
[Penei David, Genesis, Vayetzei 14:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Genesis,_Vayetzei/r/14:1)

**יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם־יַעֲקֹב־מִטּוֹב עַד־רָע:**


###### Penei David, Genesis, Vayetzei 14:2
[Penei David, Genesis, Vayetzei 14:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Genesis,_Vayetzei/r/14:2)

הראשונים ז"ל פירשו במאי דקי"ל המודר לדבר עם חבירו כותב לו כתב וז"ש יש לאל ידי לעשות עמכם רע משום כי דבר ה' אשר היה הוא השמר לך מדבר עם יעקב וכיון דרחמנא אמר מדבר יכולני להזיק על ידי כתב שאכתוב לאחר להרע עכ"ד. ואפשר בסברא אחת שיש בתשובות הרב חוות יאיר דאף דקי"ל אמירה לגוי שבות אם אמר לגוי שיאמר לגוי אחר שרי וז"ש יש לאל ידי לעשות עמכם רע אבל ה' גזר עלי שלא ארע אני ולא על ידי אחר וז"ש אמר אלי לאמר לאחרים ג"כ השמר לך מדבר וכו' וא"כ אני מוזהר שלא אעשה רע לא על ידי ולא על ידי זולתי אבל מ"מ אפשר על ידי אמירה לאמירה שאומר לאחד שיאמר לאחר להרע. ועוד יש להרחיב זה דהמצות צריך לעשות אליהם גדר כמו שצותה תורה ושמרתם את משמרתי ופירשו רבותינו זכרונם לברכה עשו משמרת למשמרתי וזהו כוונת לבן שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע כלומר שעל פי הדין הגמור יכול אני אך מצד שמצותו יתברך צריכה משמרת וגדר איני עושה ועל פי דרכנו שיעור דבריו הם דאם ה' לא היה רומז שלא יעשה על ידי אחר א"כ המצו' היה שלא יזיק להם הוא עצמו ומשמרת שלא יאמר לאחר שיזיק על דרך שאז"ל אמירה לגוי שבות אבל אמירה לאמירה היה מותר כסברת מאן דשרי באמירה לאמירה לגוי ולא יש בה משום שבות. אמנם עתה שגם אמירה לאחר ציוה ה' כדמשמע מתיבת לאמר א"כ הגדר יהיה אמירה לאמירה לכן בשג' מן הדין אמירה לאמירה אינה בכלל הציווי. מ"מ אין אני עושה עמכם רע לעשות משמרת למצות ה'. ומה גם כי כשהמצוה היא בפרטות היא חמורה מאד שאין לחוטא כפרה כמו שאמרו המפרשים וז"ש אמר אל"י דמצותו עלי חובה אימתני ותקיפא כי אלי היה הדיבור. או אפשר קרוב לזה במה שכתבנו בעניותנו במקום אחר דנראה דמצות כל איש אשר ימרה את פיך יומת הנאמרת לגבי מלך. אינה אלא היכא שהמלך מצוה פה אל פה אבל לא על ידי כתב או שליח. והיינו דאמר אמר אלי ואני נצטויתי בפרטו' וחמירא סכנת' דאפי' למלך בשר ודם יש בו חיוב מיתה משא"כ אם היה על ידי שליח: