## Penei David, Leviticus, Behar   Bechukotai

###### Penei David, Leviticus, Behar   Bechukotai 2:1
[Penei David, Leviticus, Behar   Bechukotai 2:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Behar%20%20%20Bechukotai/r/2:1)

**וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם־וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה: שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ:**


###### Penei David, Leviticus, Behar   Bechukotai 2:2
[Penei David, Leviticus, Behar   Bechukotai 2:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Behar%20%20%20Bechukotai/r/2:2)

הדקדוקים מבוארים. ואפשר במ"ש הרב כלי יקר דטעם השמיטה להחזיק האמונה כי הכל שלו יתברך והוא מושל בכל. ומזה ישכיל אנוש שלא יתעסק יום ולילה בסחורה ויניח התורה דכשיש אמונה בו יתברך יש בטחון ובהבטחה ימצא שמחת גוף ונפש וקורא בתורה ואינו מטריד עצמו כל כך בסחורה וז"ש וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר כלומר בעבור הנאמר בהר סיני היא התורה אמירה לגבוה כי עתה יכנסו לארץ ויטרדו טרדי"ן עלי אדמה ואדם בהול על הארץ ועל הפירות נחלת שדה וכרם ויאמר נא ישראל גם לי לבב לקרות ולשנות אבל מה אעשה וכל עמל אדם לפיהו והצאצאים והצפיעו' לפיהן ישיב אוכל למו לכן עתה צוה אותם על השמיטה להודיע ולפרסם האמונה והבטחון וכשהני תרין דאינון חד יקבע בלבם ימצאו מקום וזמן ללמד וז"ש דבר אל בני ישראל כי תבואו אל הארץ בה"א הידיעה הטובה והרחבה אשר אני נותן לכם נותן בהוה כי אני מברך אותה תוציא צמחה ופירותיה טעמן ונימוקן מרב כל. ושבתה הארץ שבת לה' להחזיק הבטחון והאמונה וכשיש לכם אמונה ובטחון תוכלו לעסוק בתורה. שש שנים תזרע שדך שהארץ חזקה שכל השנים תזרע זה אחר זה שהארץ חזקה ומבורכת ולא תסבור דבשנים אחרונים לא תהיה שפע התבואה כראשונים לא כי אלא ואספת את תבואתה הראויה העושה בשנה הראשונה כן תאסוף כל השנים:


###### Penei David, Leviticus, Behar   Bechukotai 2:3
[Penei David, Leviticus, Behar   Bechukotai 2:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Behar%20%20%20Bechukotai/r/2:3)

ובזה יתבאר מ"ש פ' אחד דיני ממונות דא"ל ההוא מינא לר' אבהו אלהכון גחכן וכו' אדהכי אתא ההוא תלמידא א"ל מ"ט דשביעתא וכו' זרעו שש וכו' דהנה ימי יסורי יחזקאל בשביל השמיטה כמו שאמר רבותינו זכרונם לברכה והביאו רש"י פ' בחוקותי. והמין סבר דטעם השמיטה לתת נייחא לארעא וא"כ לא יש פשע כל כך במה שבטלו השמיטה ולא היה הדין נותן שיתחייבו גלות בעבור זה ואם גלו זהו כפלים בכל חטאתם ואין טעם ליסורי יחזקאל שיסבול לכפר עונם כי אעיקרא חטאתם קלה והגלות הוא משא כבד יתר שאת על עונם וזה היה דעת המין הרע הזה ופתח בעוקצין לומר אלהכון גחכן וכו'. והתלמיד אשר הבין מה היה טעות המין ומה הגיע אליו להיותו מסיח לפי טומ"או אלהכון גחכן ברם עיקר שרשוהי בארעא בטעם השמיטה ומרעה אל רעה יצא להטיח דברים על יסורי יחזקאל לכן אתא ההוא תלמידא ושאל מ"ט דשמיטתא משום גילוי מילתא דהמין טועה בזה דבר השמיטה. ורבי אבהו ידע מאי דמחוי ליה במחוג ואמר זרעו שש כלומר שש שנים רצופים דהארץ חזקה מאד רק הטעם למען תדעו שהארץ שלי והיינו להחזיק האמונה והבטחון כטעם הרב כלי יקר אשר מזה יקחו מוסר לעסוק בתורה והם לא עשו שמיטה ובטלו המסובב שביטלו התורה וראויים לעונש גדול ולכן יחזקאל סבל יסורין לכפר על עונם כי כבדה מאד על התורה ועל העבודה בשמיטה:


###### Penei David, Leviticus, Behar   Bechukotai 2:4
[Penei David, Leviticus, Behar   Bechukotai 2:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Behar%20%20%20Bechukotai/r/2:4)

ובהכי ניחא דמפורש בכתוב שגלות בבל היה על השמיטה והרי כתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי ועל פי הקודם ניחא דדא ודא חדא היא דעיקר מצות השמיטה לעוררם על עסק התורה וכיון שבטלה הסיבה שלא קיימו מצות שמיטה בטל המסובב ולא עסקו בתורה והדברים מבוארים: