## Penei David, Leviticus, Emor

###### Penei David, Leviticus, Emor 8:1
[Penei David, Leviticus, Emor 8:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Emor/r/8:1)

**לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:**


###### Penei David, Leviticus, Emor 8:2
[Penei David, Leviticus, Emor 8:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Emor/r/8:2)

כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כי ברחוב נלין כי נר מצוה ותורה אור. כן הוא במסרה וכד הוינא טליא שמעתי ששאלו לחכם פירוש מסרה זו. שרטט וכתב. יכלמנסע"פ ופירש שיחותיו דיש ג' מצות נר חנוכה סוכה עירוב דמצותן בעשרה כשר למעלה מעשרים פסול וזה רמז כי בסוכות סוכה כי ברחוב נלין עירוב כי נר מצוה חנוכה והוא אשר ציין אותיות הנז' והם ר"ת י' כשר למעלה מעשרים נר סוכה ערוב פסול. ע"כ שמעתי. ויש להוסיף כי בג' פסוקים כתוב כי שרמז עשרים עשרה שהוא דין הנז' שוה בשלשתן ועיין בס' תורת חיים ריש עירובין:


###### Penei David, Leviticus, Emor 8:3
[Penei David, Leviticus, Emor 8:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Emor/r/8:3)

ודרך מוסר יש להסמיך במסרה זו כי עיקר האדם שיהיו עניני העה"ז אצלו עראי בכל ענין ולא יטריד דעתו בהבלי העולם הכלים מאיליהם ויהיה לבבו פנוי לתורה ומצות אז יזכה לעה"ב וזהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל למען עשה כל עניניהם עראי בעלמא דשקרא כסוכה כי נר מצוה ותורה אור עיקרן ומאויין הי"קבע אדם אז כי ברחוב נלין נפשו בטוב תלין ברחובות הנה"ר ודוק:


###### Penei David, Leviticus, Emor 8:4
[Penei David, Leviticus, Emor 8:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Emor/r/8:4)

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.


###### Penei David, Leviticus, Emor 8:5
[Penei David, Leviticus, Emor 8:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Emor/r/8:5)

מנימוקי רי"ד זלה"ה. לא יטמא בעל בעמיו להחלו. ואי קשיא תרי קראי באשה למה לי לכתוב לא יטמא בעל וכו' דמשמע בפסולה שהיא להחלו לא יטמא אבל לכשרה יטמא ומאי אצטריך כי אם לשארו. תשובה. אי לאו כי אם לשארו לא הוה דרישנא בעל ממש מיניה דהוו קשו קראי אהדדי דברישא כתיב לנפש לא יטמא בעמיו והדר כתיב לא יטמא בעל דמשמע דמטמא לכשרה אלא הוה מפרשינן האי בעל כהן וקרי ליה בלשון כבוד וה"ק לא יטמא כהן למת כשהוא בתוך עמיו מפני שהוא מתחלל בכך אבל השתא דכתיב לשארו וילפינן מיניה דהוא מטמא לאשתו מצינן למדרש לא יטמא בעל בעמיו נמי על אשתו ואתא למימר דלא יטמא לאשתו פסולה:


###### Penei David, Leviticus, Emor 8:6
[Penei David, Leviticus, Emor 8:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Emor/r/8:6)

ובת איש כהן כי תחל לזנות פירש המורה כשיש בו זיקת בעל או מן הארוסין או מן הנשואין דבפנויה ליכא מיתה וק' ממאי דאמרו בתמר בתו של שם היתה לפיכך דנוה בשריפה והא שומרת יבם היתה ואין בה אלא לאו דלא תהיה אשת המת החוצה ולא היה בה זיקת בעל כלל. ותירץ רבינו יצחק בעל החוטם (אח"י הוא רבינו בעל הסמ"ק זלה"ה) דב"ד של שם גזרו על בת ישראל הנבעלת לגוי תשרף ובני נח אזהרתן זו היא מיתתן ולא היה שם ישראל אחר כי אם יהודה לפיכך סבר יהודה כי לגוי נבעלה וציוה לשרפה וכשאמרה לו הכר נא למי החותמת והרגיש כי לו נבעלה אמר צדקה ממני שעדיין לא גזרו על הכלה והכי אמרינן פ' אין מעמידין דב"ד של שם גזרו:


###### Penei David, Leviticus, Emor 8:7
[Penei David, Leviticus, Emor 8:7](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Emor/r/8:7)

הגהה. אלמנה וגרושה לא יקח. הקשה רבינו יהודה החסיד מ"ט כהן גדול אסור באלמנה וכהן הדיוט מותר בה ותירץ דאמרינן פ' עשרה יוחסין דאין מוסרין שם המפורש אלא לצנועי' שבהם וכ"ג אומר אותו ביה"כ כדאמרינן ביומא ושמא ישא עיניו באשת איש שיראה אותה יפה ויזכיר ה' על בעלה ויהרוג אותו (אח"י ק"ק דהא אסור בבוגרת והפשוט הוא דכמה מעלות יש לכהן גדול על כהן הדיוט וזו כאחד מהן):


###### Penei David, Leviticus, Emor 8:8
[Penei David, Leviticus, Emor 8:8](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Emor/r/8:8)

ויניחוהו במשמר פיר' המורה ולא הניחו מקושש עמו דשניהם היו בפרק אחד ותימה שהרי פירש לעיל בא ליטע אהלו בתוך בני דן ואהלים ודגלים לא היו עד שנה שניה ומקושש היה בשבת שניה שנצטוו ישראל כדאמרינן בשני' בא זה וחללה (אח"י ויש מרבותינו זכרונם לברכה חולקין דהיה אחר מרגלים כמו שאמר התוספות ממדרש בבתרא דף ק"ך ע"ש) לפרוש להם ע"פ ה' תימה במה התרו במקושש ומגדף אליבא דמ"ד מותרה לדבר חמור מותרה לדבר הקל לא תיבעי לך כי תיבעי לך אליבא דמ"ד עד שיתרו בו באיזה מיתה נהרג וי"ל שהתרו בו בארבעתן. ע"כ מנימוקי רי"ד זלה"ה: