## Penei David, Leviticus, Shmini

###### Penei David, Leviticus, Shmini 4:1
[Penei David, Leviticus, Shmini 4:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Shmini/r/4:1)

**כי אֲנִי יְהוָה הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי:**


###### Penei David, Leviticus, Shmini 4:2
[Penei David, Leviticus, Shmini 4:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Shmini/r/4:2)

להבין קצת הני קראי אשר תקראו אותם ועיניכם אל תחוש על קשרן של דברים וכפל הענין. נפרש בעניותנו במ"ש משם ילקוט ראובני ונטמתם בם חסר א' שכל האוכל שקצים ורמשי' חסר דעת ורבינו בחיי ז"ל כתב והמלה חסרה א' שהוא לשון טמטום והטעם שהלב מטמטם באכילת דברים אסורים ואין רוח הקדש שורה בו ויתכן שאות הא' מורה על היחוד וקדמות ועל כן חסר א' שהשכינה היא מסתלקת ממקום טומאה והחטא כמו שאמר כי ה' אלהיך וכו' ושב וכו' וזהו חסרון א' מחטו לי ע"ד קדוש וקדש ענין זנות עכ"ד ז"ל וא"כ יש שני פירושים במ"ש ונטמתם חסר א' או טמטום או סילוק שכינה. ונפקא מינה בין שני הפירושים שאם הוא טמטום הלב אפשר לתקן קצת שיעשה דבר הגורם הרחבת ושמחת הלב. ואם הוא סילוק שכינה אין תיקון. ובזה אפשר לפרש דרך צחות כונת הפסוק המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחת בתווך אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו יסופו נאם ה' הכונה המתקדשים והמטהרים אל הגנות להרחיב לבם בנאות דשא לרוח היום וזה מסיבת שסברו דונטמתם בם הכתוב באוכלי שקצים הוא טמטום הלב ולזה הוא שחסר א' בתיבת ונטמתם ועל כן מבקשי' תיקון לשמח לבם ולהרחיב דעתם לרעות בגנים וז"ש אל הגנות מסיבת אחר אחת בתווך כלומר הא' בתווך ונטמתם וסוברים שהוא טמטום ולתקן הלך הלכו האישי"ם מקום מרעה דשן נטעי שעשועים לפי שהם אוכלי בשר החזיר והשקץ וכו' ועושים המצאה מהטמטום. הלא תדעו כי בחשכה יתהלכו והא' רמז לסילוק שכינה ועל כן יחדיו יסופו דמסתלקת השמירה והם נשארים למקרה ופגע:


###### Penei David, Leviticus, Shmini 4:3
[Penei David, Leviticus, Shmini 4:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Shmini/r/4:3)

ואפשר לתת טעם למ"ש ילקוט ראובני שכל האוכל שקצים ורמשים חסר דעת ולכן חסר האלף מתיבת ונטמתם במ"ש במדרש שוחר טוב מזמור י"ח אליהו זכור לטוב שאל את רבי נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים אמר לו לצורך נבראו שבשעה שהבריות חוטאים הוא מביט בהן ואומר מה אלו שאין בהן צורך אני מקיימם אלו שיש בהן צורך עאכ"ו. ונמצא דהשקצים והרמשים כשאינם אוכלים אותם יועילו לרחם על הבריות ולקיימם אבל אם אוכלים שקצים ורמשים אין עוד לעשות ק"ו ומה אלו שאין בהן צורך אני מקיימם וכו' ואיש בחטאו ימות ולזה האוכלם חסר דעת וכל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו דליכא תו ק"ו ומה אלו שאין בהן צורך וכו' כאמור. ועל פי זה אפשר לומר הטעם שנחסרה אות אל"ף מדואג כי חסרון האלף מורה חסרון דעת כי אלף לשון לימוד כמו שאמר ואאלפך חכמה ודוד הע"ה התפלל שישכח תלמודו ולכן נחסר משמו אות אלף. ועל פי מאמרם ז"ל בש"ט הנז' שמעתי משם רבני קושט' שפירשו כונת הפסוק הנז' אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר וכיון שאוכלים אותם א"כ אין לעשות ק"ו ומה אלו שאין בהן צורך אני מקיים אותם וכו' דהרי הם אוכלי' אותם וא"כ יחדיו יסופו דהשקצים לא נבראו לאכילה ומה שנבראו הוא לישא ק"ו ולגבי דידהו ליכא ק"ו א"כ יחדיו יסופו בין השקצי' בין האוכלים אותם יחדיו יסופו עכ"ד ודפח"ח:


###### Penei David, Leviticus, Shmini 4:4
[Penei David, Leviticus, Shmini 4:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Shmini/r/4:4)

ומעתה נבא לפרש סדרן של כתובים הנז' ונטמתם בם. ולא תסברו דחסר אלף לומר דהם טומאה מועטת על דרך קדוש דתיבת קדושים הנאמרת על ישראל היא חסרת וי"ו ואלו קדוש הנאמר בו יתברך מלא וי"ו כי קדוש' ישראל היא מועטת וה"נ תסבור ונטמתם חסר א' לומר שהיא טומאה מועטת. לא היא לז"א מה דמות תערוך לתיבת קדושי' דישראל שהיא חסרה דשם הוא להבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים וז"ש והייתם קדושים כי קדוש אני ולכן להבדיל בין יוצר ליצור נכתב חסר אבל כאן הא' הוא סילוק שכינה. וכי תימא הכתיב ונקדשתי בתוך טומאתם ואמרו ביומא דף נ"ו אף שהם טמאי' לז"א ולא תטמאו את נפשותיכם כלומר שאני הכא שאתם מתטמאים מבפנים והוא אומרו ולא תטמאו את נפשותכם כי נפשכם טמאה באכילתם וקרא השוכן בתוך טומאתם הוא כשהטומאה מבחוץ לא כן עתה דהנפש טמאה והוא מקור הטומאה. וסיים כי אני ה' המעלה וכו' הכונה להביא ראיה לחילוק זה דיש הפרש כשהטומאה מבחוץ להיכא שהטומאה מבפנים ולז"א כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים אף שהיתה מלאה גלולי' והיה קודם הזמן והטעם שאם נכנסתם בן' שערי טומאה לא היה לכם תקומה והרי כביכול נכנס אף שהארץ מלאה גלולים ואתם טמאי' בטומאת הארץ אלא מוכרח שכשאת' גוף ומקור הטומאה אין תקון אבל כשהטומאה מבחוץ יש תיקון וז"ש כי אני ה' המעלה אני ה' בכבודי כביכול המעלה אתכם מארץ מצרים לפני הזמן ומזה תשכילו דכשאתם מקור הטומאה יש הפרש לכשהטומאה מבחוץ וא"כ הכא דהנפש נטמאת נעשיתם באכילת שקצים מקור ועצם הטומאה ויש סילוק שכינה דלא דמי להיכא שהטומאה מבחוץ. ואמר עוד טוב טעם לתיבת קדשים שהיא חסרת ויו להורות שבתחילה לא הייתם קדושים ואחר שהוצאתי אתכם ממצרים הנה צויתי והייתם קדושים ומשו"ה חסר. משא"כ כי קדוש אני מלא מקור הקדושה. ודייק הכתוב דכתיב ונטמתם אחר ולא תטמאו תכף וגבי קדושה כתיב והייתם קדושים אחר והתקדשתם כי הבא ליטמא פותחין לו. והבא ליטהר מסייעין אותו. ולכן כתיב אל תטמאו ונטמתם תכף. אבל בקדושה כתיב והתקדשתם ואחר כך יושפע עליכם מלמעלה והייתם קדושים:


###### Penei David, Leviticus, Shmini 4:5
[Penei David, Leviticus, Shmini 4:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20David/s/Leviticus,_Shmini/r/4:5)

ובזה נבין מאמרם ז"ל בילקוט כל שאינו מודה בפ' שרצים כאלו כופר ביציאת מצרים ויש להבין מי תלה זה בזה אך עפ"י האמור מבואר דיש חילוק בין טומאה מבחוץ לטומאה מבפנים דהאוכל שרצים משקץ נפשו ונעשה הוא עצמו שקץ וגורם סילוק שכינה משא"כ אם נטמא בחוץ אז כתיב ושכנתי בתוך טומאותם ואשר מכחיש זה כופר ביצ"מ דיש הפרש בין הטומאה שהיו בה לאם היו נכנסים לן' שערי טומאה ובשר המת אין מרגיש בתוקף הרחמי' והנסים שנעשו ביצ"מ להוציאנו קודם הזמן כדי שלא נאבד. והפשוט בזה במשז"ל שמערב קרבי דגים טמאים בטהורים ואומר מי יודע הרי זה כופר ביצ"מ כמשז"ל שכביכול הבחין בין טיפת בכור וכו':