## Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot Chapter 2

###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:1:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:1:1)

מתני' **היה עובר בשוק.** בעם הארץ איירי שאינו נאמן על המעשרות ואם הי' עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין מהן עראי ופטורין דתלינן שלא ראו פני. הבית ולא הוקבעו למעשר ואע"ג. דמכר קובע למעשר האי מתנה הוא דיהיב להו והמתנה אינה קובעת והכי מוקי לה שמואל בגמרא דהאי סתמא דמתני' דר"מ הוא דאמר אין מתנה כמכר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:1:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:1:2)

**לפיכך אם הכניסו לבתיהם מתקנים וודאי.** משום שהנותן הזה לא עישר דכסבור היה שיאכלו בשוק ולא בעי עשורי ועכשיו כשמכניסין לבתיהן הוקבעו למעשר ומתקנים ודאי ומפרש בגמרא דדוקא במקום שהרוב מכניסין לבתים אבל אם רוב העם מכניסין לשוק אמרינן שמא עישר ואח"כ הביא לשוק ואין מתקנים אלא דמאי כדין פירות עם הארץ וכן דווקא כשנתן להם דבר מועט אבל במתנה מרובה שלא יאכלה לכולה בשוק וכן אם המקבל אדם חשוב הוא שאין דרכו לאכול בשוק וכן אם הוא דבר שאין דרכו לאכול חי בכל אלו מסתמא יכניסו לבתיהם והוי כמי שאמר להם טלו והכניסו לבתיכם דבכה"ג אמרינן שכבר הוקבעו למעשר ואסור לאכול מהן עראי וכשיכניסו לבתיהם דין דמאי להם דשמא עישר הנותן ושמא לא עישר ואין מתקנים אלא דמאי ודינו מפרש בריש מס' דמאי שמפריש מעשר ראשון והתרומת מעשר כותן לכהן והמעשר מעכב לעצמו ואם היה שנת מעשר עני מפרישו ומעכב לעצמו שהמוציא מחבירו עליו הראיה ואם היה שנת מעשר שני מפרישו ואוכלו בירושלים:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:1:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:1:3)

מתני' **היו יושבין בשער או בחנות.** אנשים שהיו יושבין בשער או חנות של אחד וזה העובר בשוק אמר להם טלו לכם תאנים אלו האנשים אוכלין ופטורין דלגבי דידהו הוי כאומר טלו ואכלו בשוק שהשער והחנות אינו שלהם וכדאמר בגמ' שהבית שאינו שלו אינו קובע למעשרות אבל בעל השער ובעל החנות חייבין דלגבי דידהו הוי כאומרי טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם בבתיהם וצריכין לעשר דמאי כדבריש הפרק מפני שספק הוא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:1:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:1:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:1:4)

**ר' יהודה פוטר.** דס"ל שער או חנות שבמקום שהוא מוכר אדם בוש לאכול שם לפיכך אינו קובע עד שיחזיר את פניו במקום שאינו בוש או עד שישנה מקום ישיבתו למכור וישב במקום שאינו בוש ואין הלכה כר' יהודה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:2:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:2:1)

גמ' **שמואל אמר דר"מ היא.** סתמא דמתני' דר"מ אמר בברייתא הובאה לקמן בפ"ק דמעשר שני בהלכה א' דאין המתנה כמכר לענין קביעות למעשרות. אמר ר' יוסי. דלא צריכין לאוקמי כר"מ אלא דברי הכל מודים דאין המתנה קובעת למעשרות ושאלתי להדבר לאילין דבי ר' ינאי ואמרו שכך היו נוהגין שנותנין אלו לאלו במתנה בשדה קודם שהוכנסו לבית והיו אוכלין בלתי מתוקן שאין כאן קביעות לחיוב מעשרות:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:2:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:2:2)

**מאי כדון.** ומאי טעמא וקאמר דאתייא כמ"ד לעיל סוף פ' הרואה ובכמה מקומות דמאליהן קיבלי עליהן המעשרות כשעלו מן הגולה בבית שני משום דכשגלו נפטרו מחיוב מעשרות כדאמרינן שם וכיון דבזמן הזה אין החיוב אלא מדבריהם הקילו במתנה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:3:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:3:1)

**מתני' במקום שרוב העם מכניסין לבתים.** ולא למכור בשוק הלכך כשזה עבר בשוק ואמר טלו לכם לא היה דעתו אלא שיאכלו בשוק ואוכלין מהן עראי דתלינן שלא הכניסן עדיין לבית אלא מדי עברו בשוק כדי להכניסן אמר להם כך ואם הכניסו לבתיהם צריכין לתקן וודאי דזה ודאי לא עישר שהרי עדיין לא הכניסם לביתו אבל אם במקום שרוב מכניסין למכור בשוק ואפשר שהכניסן מתחילה לבית ועישר ולמכרן בשוק הוא מביא ואין כאן אלא ספק דשמא לא עישר ואין מתקנים אלא דמאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:3:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:3:2)

**אם במקום שהרוב מכניסים לבתים.** קשיא בדא דתנינן בסיפא טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי ואמאי והא אמרת ברוב מכניסין לבתים תלינן דזה מדי עברו בשוק כדי להכניסן לביתו אמר להם כך וא"כ עדיין לא הוקבעו למעשר ולמה לא יאכלו עראי ומשני מכיון שאמר טול והכניס ולא אמר טול לך ואכול הוי כמי שאמר טול אני מעשר על ידך כלומר מדהקפיד לאמר כך משמע דה"ק עכשיו אין לך לאכול עראי שכבר היו בבית והוקבעו למעשר ועדיין לא עישרתי אבל לא תדאג כ"א טול והכניסן לבית ואני מעשר בשבילך והלכך עראי לא יאכלו וכשיכניסן לבית אין מתקנים אלא דמאי דספק הוא אם יעשר בשבילו או לא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:3:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:3:3)

**אבל במקום שרוב מכניסין לשוק.** השתא מסיים להא דאמר לעיל דאם רוב מכניסין למכור בשוק אפילו באומר טלו לכם אין מתקנים אלא דמאי לפי שאינו נאמן לומר עישרתי וכך אינו נאמן לומר עדיין לא הוקבעו שעכשיו לתוך ביתי אני מכניסן ומספק צריכין לתקן דמאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:4:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:4:1)

**נתן לו דבר מרובה וכו'.** כדפרישית במתני':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:4:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:4:2)

**זה שאמר לו טול ואכול פטור.** דלגבי דידיה תלינן שעדיין לא הוקבעו למעשר שהרי אמר לו טול ואכול לפיכך אוכל מהן עראי ופטור אבל לגבי זה שאמר לו טול והכניס לביתך חיישינן דילמא אלו שנתן אותם לזה כבר ראו פני הבית והוקבעו למעשר מדהקפיד לומר לו טול והכניס ולפיכך חייב לעשר דמאי קודם שיאכל כדין האומר טלו והכניסו לבתיכם:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:4:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:4:3)

**אמר ר' יוסי ולאו מתניתא היא.** ומאי קמ"ל בהא דאי לאשמועינן באדם אחד שנותן לשנים דזה פטור וזה חייב הא האי מילתא שמעינן ממתני' דלקמן דתנינן היו יושבין בשער או בחנות אנשים שהיו יושבין בשער או בחנות של אחד וזה העובר בשוק אמר להם טלו לכם תאנים אלו האנשים אוכלין ופטורין דלגבי דידהו הוי כאומר טול ואכול בשוק שהשער והחנות אינו שלהן ובית שאינו שלו אינו קובע למעשר אבל הבעל שער והבעל החנות חייבין דלגבי דידהו הוי כאומר טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם בבתיהם וה"נ דכוותה באומר לא' טול ואכול ולהשני אמר לו טול והכניס וכדפרישית:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:4:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:4:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:4:4)

**אמר ר' יונה דברי הכל היא כאן בדמאי כאן בודאי.** ר' יונה לא בעי לאפלוגי בעיקרא דדינא ולאוקמי להאי מתני' דלקמן בחיוב וודאי דהא ליתא דהך דינא דלעיל ודינא דמתני' דלקמן תרווייהו בדמאי הן דחדא טעמא אית להו כדאמרן ולא בא ר' יונה אלא למידק על מאי דקאמר ר' יוסי ולאו מתני' היא ומייתי לדברי הת"ק בלבד ומשמע דס"ל דלא אתייא האי דינא דלעיל כר' יהודה דפליג במתני' דלקמן ופוטר גם לבעל השער ולבעל החנות עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו והיינו דקאמר ר' יונה דלא היא אלא האי דינא דלעיל דברי הכל הוא וכאן בדמאי וכאן בודאי כלומר דלא פליג ר' יהודה לקמן אלא לענין חיוב ודאי דשמעי' להת"ק דקאמר בעל השער ובעל החנות חייבין אלמא דמשווה להשער והחנות כבית או כחצר ממש דקובעת למעשר אף בעלמא ולענין חיוב וודאי ועלה הוא דפליג משום דס"ל דהשער והחנות אדם בוש בתוכה לאכול במקום שהוא מוכר ואינן קובעין לחיוב וודאי אבל לענין חיוב דמאי וכה"ג דאמרן אף ר' יהודה מודה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:5:1)

**צא ולקט לך וכו'.** תוספתא היא בפ"ב האומר צא ולקט לך עשרים תאנים משלי ואני ג"כ אוכל וממלא את כרסי משלך הממלא וכו' כדמפרש לקמיה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:5:2)

**בעא קומי ר' זעירא.** ואמאי זה האוכל במניין חייב הוא לעשר וכי אין אדם אוכל אחת אחת ברשות הכל פטור כלומר אפי' הכל הוא אוכל אלא שאינו מצרף לאכלן ביחד כ"א אחת אחת הוא אוכל ברשות חבירו פטור הוא מלעשר כדתנן בפרקין וכן בפרק דלקמן גבי פועלין שיש להן עליו מזונות אוכלין אחת אחת מן התאנה וכו':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:5:3)

**א"ל אין.** דהכי קיי"ל:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:5:4)

**הכא למה הוא חייב.** וא"כ למה הוא חייב הכא זה האוכל במנין א"ל דהכא במאי עסיקינן במצרף ולוקט כל העשרים תאנים ביחד וע"ז הקשה לו ואם במצרף איירי א"כ אפי' הממלא את כריסו יהי' חייב אלא דלא שנא דבמצרף לעולם חייב ואם לא צירף שניהן פטורין:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:5:5)

**ואינו אסור משום חליפין.** ותיפוק ליה דאפי' באינו מצרף אסור לו לאכול בלא ממשר דהא כחליפין הן שזה אומר לקוט לך משלי ואני אוכל וממלא את כרסי משלך וחליפין כמכר הן וקובע למעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:5:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:5:6)

**אין לו חליפין.** אין לדין זה דין חליפין דמה שהוא אומר לו ואני ממלא את כרסי משלך לא נתכוין אלא להגיס את לבו ודעתו של זה האומר לו צא ולקוט לך ושלא יהא בוש מלאכול לפיכך אומר לו כן אל תחוש שאני ג"כ אוכל משלך ובאמת מתנה הוא נותן לו והמתנה אינה קובעת כמכר כדתנן במתני':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:6:1)

**צא ולקט לך וכו'.** תוספתא היא שם לעיל מדההיא. והכי גריס התם אמר לו צא ולקט לך תאנים מן התאנה אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי צא ומלא לך כלכלה זאת אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי וגי' זו היא הנכונה וטעמא דמילתא משום דהכא בעם הארץ שאמר לחבר איירי וכדמפרש בד"א וכו' והלכך ברישא דחמר לו סתם צא ולקט לך תאנים בלא מידה ובלא מנין א"כ אכילת עראי לעולם מותר לו לאכול אבל כשבא לאכלן אכילת קבע צריך הוא לעשרן ודאי דאין כאן ספק לומר שמא זה הבעה"ב מעשר עליהן ממקום אחר שהרי אינו יודע כמה ליקט זה אבל אם אמר לו צא ומלא לך כלכלה זאת הואיל והנותן יודע כמה ליקט אפשר שהוא מעשר עליהן ממקום אחר כדי שאם זה יסמוך עליו יאכל בהיתר הילכך אכילת עראי אוכל הוא המלקט וכשבא לאכלן אכילת קבע אינו צריך לעשרן ודאי אלא דין דמאי להם כשאר פירות עם הארץ דספק הוא אם מעשר עליהן או לא ומפריש זה עליהן דמאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:6:2)

**בד"א בעם הארץ.** שהיה הנותן זה עם הארץ ולפיכך כשבא לאכלן קבע תורת דמאי עליהן אבל אם היה נותן זה חבר אוכל זה ואינו צריך לעשר כלל דמסתמא החבר הנותן עישרן ולא יתן לזה לאכול דבר שאינו מתוקן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:6:3)

רשב"ג פליג בהנותן חבר הוא דזה האחר צריך לתקנן ודאי שהרי כאן חשש טבל לכל מילי איכא ואף לתרומה ולא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף והלכך לא חיישינן שמא הנותן תרם ועישר עליהן ממקום אחר וצריך זה החבר המלקט לעשרן ודאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:6:4)

**מוטב שיתרומו.** חברים שלא מן המוקף ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים ולקמן פריך עלה הא זה המלקט חבר הוא דאי עם הארץ הוא מי ציית לן ומאי האי דקאמר ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:6:5)

**מדברי שניהן.** נלמד שאפי' חבר ששלח פירות לחבר צריך לעשר ולא יסמוך זה על זה שהרי רבי אומר דבנותן חבר אינו צריך המקבל לעשר שכבר עישר הנותן ואע"פ שיודע שזה ג"כ חבר הוא ולרשב"ג נמי לא קאמר אלא בגוונא שידוע הוא שלא הופרש עליהן תרומה כגון הכא שעכשיו הוא מלקט אותן אבל בעלמא היה מתקנן מקודם ששולת לחבירו ואע"פ שזה ג"כ חבר הוא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:6:6)

**הוון בעיי.** בני הישיבה מימר לפרש דבריהם דהיאך הוא נלמד מדברי שניהם וכדפרישית דמ"ד שלא נחשדו חברים וכו' וזה חבר הוא צריך לעשר מהאי טעמא לפי שלא נחשדו וכו' הא לאו הכי חבר הזה ששילח היה צריך לעשר וכן למ"ד מוטב וכו' וא"כ נמי החבר הזה שנותן או משלח הוא צריך לעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:7
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:7](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:6:7)

**הכא את עביד לי' חבר.** לזה המלקט וכדאמרן והכא את עביד לי' ע"ה דקאמר מוטב וכו' ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:8
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6:8](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:6:8)

**כאן וכאן עם הארץ הוא.** כלומר לעולם הכל במלקט עם הארץ הוא דאיירינן והא דקרי ליה חבר משום דהשתא הוא דרוצה לתקן הפירות לפנינו ובשביל דבר אחד שהוא מתקן לפנינו נקרא הוא חבר אבל לגבי הנותן בחזקת עם הארץ הוא ושייך שפיר דברי ר' מוטב וכו' ולא להאכיל לעם הארץ טבלים:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:7:1)

**אני מעשר על ידיך.** אני מתקן המעשרות בשבילך אינו צריך לעמוד עמו ולראות אם הוא מעשר דמסתמא יעשה כדבריו:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:7:2)

**תמן תנינן.** בפ"ג דעירובין והציון הוא בטעות כאן ובעירובין שם גרסי' להא על המתני' דבתרה השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד אינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו ה"ז עירוב ועלה גרסי' שם להסוגיא ונשתבשה הגי' בכאן וכן שם בסוף במקצת ופירשתי לפי הגי' המבוררת משניהם. ואמר ר' אלעזר עלה וצריך לעמוד עמו ורואהו שמביא ליד זה שמקבלו ממנו והשתא פריך והכא את אמר הכין בתמיה שאינו צריך לעמוד עמו:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:7:3)

**כאן בגדול.** והתם בקטן מיירי וחיישינן דילמא לא ממטי ליה לפיכך צריך לעמוד עמו:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:7:4)

**אפי' תימר.** דבחד גוונא מיירי שניהן בגדול או בקטן ולא קשיא. וה"ג בעירובין תמן באומר לו הרי אני מעשר על ידיך ברם הכא באומר לו ערב על ידי דהכא במעשרות מיירי שזה בעצמו התחיל ואמר לו אני מעשר על ידיך הלכך אינו צריך לעמוד עמו שבודאי עושה שליחותו אבל התם מיירי שהשולח אמר לזה האחר ערב על ידי ותקבל העירוב ע"י מי שאשלח לך והלכך צריך שם לעמוד עמו ורואהו שזה מקבל ממנו:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:7:5)

**הדא ילפא מן ההיא וכו'.** וקאמר הש"ס דהשתא לפי האי אוקימתא מצינו דשני הדינין למדין זה מזה הדא דעירובין ילפא מן ההיא דהכא דבאומר לו זה האחר אני מערב על ידיך שאינו צריך לעמוד עמו דדמיא לההיא דהכא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:7:6)

**וההיא.** דהכא ילפא מן הדא דעירובין שאם המשלת אומר לו עשר ע"י שהוא צריך לעמוד עמו דדמיא לההיא דעירובין ושם נשתבשה הגי' קצת בזה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:8:1)

**צא ולקט לך עשרים תאנים משלי.** בכה"ג אמרינן שאוכל והולך כדרכו והוא פטור כדלעיל. ובתוספתא פ"ג גריס בהאי בבא צא ולקט לך תאנים מן התאנים אוכל ואינו חושש משום גזל צא ומלא לך כלכלה זו חושש משום גזל והיינו דקאמר הכא בהך בבא צריך להראות לו את הכלכלה ולפי הגי'. דגריס דאמר לו כלכלה סתם צריך להראות לו דשמא הוא מקפיד על כך. וכדברי התוספתא באומר כלכלה זו חושש משום גזל אם ממלא לו כלכלה אחרת:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:8:2)

**סתם כלכלה.** באומר כלכלה סתם שיעורה ד' קבין ואם אמר גדולה סאה וקטנה ג' קבין:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:8:3)

**למעשרות איתאמרת.** האי מילתא וכדמסיים בתוספתא בדין זה בין כך ובין כך מוציא עליהן תרומה ומעשרות משל בעה"ב ואינו חושש דכשאומר לו צא ולקט לך דעתו שיהיו התרומות ומעשרות משלו והיינו דבעי ר' יונה אם דווקא לענין מעשרות איתמר הך שיעורא דכלכלה דקאמר הכא או למידת הדין כלומר לענין דין דמקח וממכר דבאומר לו כלכלה אני מוכר לך אם בסתם ד' קבין וכו':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:8:4)

**אין תימר למעשרות וכו'.** דאם לענין מעשרות איתמר הך שיעורא ומשום דסתם כלכלה היא בת ד' קבין וגדולה סאה וכו' א"כ כ"ש לענין מקח וממכר דהיא כן דהרי כך נקראת בלשון בני אדם ולפי מנהג המדינה מכר לו זה אבל אי אמרינן דלענין מקח וממכר איתמר הך שיעורא דילמא הא למעשרות לא ולעולם צריך להראות לו הכלכלה וכ"ז מבעי' דר' יונה היא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:8:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:8:5)

**ר' יוסי.** לא מספקא ליה כלל אלא פשיטא ליה דלענין מעשרות איתמר דבמעשרות מישתעי הכא וכ"ש לענין דין דמקח וממכר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:9:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:9:1)

גמ' **הדא אמרה שביתו טובל לו וכו'.** כדפרישית במתני':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:9:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:9:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:9:2)

**דתנינן תמן.** לקמן בפ"ג איזו הוא חצר שחייבת במעשרות וכו' ר' נחמי' אומר וכו' וזהו נמי טעמי' דר' יהודה במתני' ודקאמר התם ר' יהודה ב' חצירות וכו' נמי לשיטתי' אזיל דהפנימית אין אדם בוש לאכול בתוכה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:9:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:9:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:9:3)

**הוינן סברין.** היינו סוברין מעיקרא למימר דמה פליגין ר' נחמי' עם שאר חכמים התם במתני' בחצר שהוא בוש לאכול בכולה דהתם רבנן מחייבי מפני שהכלים נשמרין בתוכה או כאינך תנאי דהתם ולר' נחמיה פטור אבל אם מקצתה בוש ומקצתה לא בוש לא פליג ר' נחמיה אלא דמודה הוא דכולה חייבת הואיל ויש בה מקום שאינו בוש כך היינו סבורים אבל מן מה דאמר ר' אלעזר וכו' ש"מ דגם במקצתה בוש ובמקצתה אינו בוש במקום שהוא בוש הוא פטור ובמקום שאינו בוש הוא דחייב וכסברת ר' יהודה במתני':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:10:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:10:1)

**ר' יוחנן.** ס"ל דטעמי' דר' יהודה משום הכי הוא דהויא דעשו אותו כיחור של אילן הנוטה לחצר דהואיל ונוטה למקום החיוב קובע שם כדתנן לקמן בפ"ג תאנה שהיא עומדת בגינה ונוטה לחצר אוכל אחת אחת וכו' ומפרש הש"ס מאי בינייהו דר' יוחנן ור' אלעזר אליבא דר' יהודה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:10:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:10:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:10:2)

**על דעתי' דר' יוחנן.** אליבא דר' יהודה א"כ באוכל אחת אחת פטור אפי' מחזיר פניו:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:10:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:10:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:10:3)

**ובאוכל ברשות הכל.** כלומר וכן אפי' הכל ברשות של הבעלים אלא שהוא אוכל אחת אחת ואינו מצרף אותן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:10:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:10:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:1:10:4)

**ובמשייר.** כלומר ודוקא בדמשייר מקצת דאם אוכל הכל ממש ודאי יש לו קביעות אבל על דעתי' דר' אלעזר אליבא דר' יהודה אפי' אינו אוכל אחת אחת וכו' כלומר הכל דין אחד להן דבמקום שאינו בוש לעולם חייב הוא ובמקום שהוא בוש לעולם פטור:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:1:1)

מתני' **המעלה פירות מגליל ליהודה וכו'.** רבותא קמ"ל דאפי' מוליכן ממדינה למדינה ובדרך רחוקה כזו ונכנס הרבה פעמים לבתים ולחצרות אעפ"כ לא הוקבעו למעשר עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך ושהי' בדעתו מתחילה להביאן ואוכל מהן עראי עד שיגיע לשם:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:1:2)

**וכן בחזירה.** אם נמלך להחזירן למקומו אוכל מהן עראי בדרך וכדאמרינן בהלכה דלעיל דבית שאינו שלו אינו טובל למעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:1:3)

**עד שהוא מגיע למקום השביתה.** שבדעתו לנוח שם בשבת דס"ל דמיד כשהגיע לאותו מקום הוקבעו למעשר אע"פ שעדיין לא הגיע שבת ואין הלכה כר' מאיר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:1:4)

**הרוכלין המחזירין בעיירות.** למכור בשמים ותמרוקי הנשים והן נכנסין מחצר לחצר אוכלין עראי מן הפירות שמוליכין עמהן ולא הוקבעו למעשר עד שהן מגיעין למקום הלינה ולהבית שלנין בו שם הוקבעו הפירות למעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:1:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:1:5)

**בית הראשון.** הסמוך להשער העיר שהוא לן שם הוא ביתו וכיון שהגיע לאותו הבית הוקבע למעשר אע"פ שאינו לן באותו בית עצמו ומפ' טעמא בגמ' לפי שרוצה הוא אדם לפלח עסקיו כלומר לפנות עצמו מהן בבית ראשון שהוא פוגע בו וללון שם ואין הלכה כר' יהודה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:2:1)

גמ' **ר' יוחנן אמר השבת טובלת.** אע"פ שבתחילה לא לקטן לצורך השבת מ"מ כשהגיע שבת קובעת אותן למעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:2:2)

**ר"ש בן לקיש אמר אין השבת טובלת.** דס"ל דהא דתנן לקמן בפ"ד כלכלת שבת בית הלל מחייבין דוקא שיחדה לצורך השבת דאז הוקבעה מיד אע"פ שעדיין לא הגיע שבת אבל פירות האלו שהן שלא לצורך השבת אין השבת טובלת אותן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:2:3)

**על דתימר.** על דעתך דאת אומר דהשבת טובלת לעולם ואפי' לא יחדן לצורך השבת והתנינן המעלה פירות וכו' ותני עלה בברייתא אפי' לן אפו' שבת בדרך לא הוקבעו למעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:2:4)

**אמר לו ברוצה לשבות.** כלומר כי אמרי אנא בגוונא שרוצה הוא וניחא לי' שיהא שם קבוע בשבת כגון בביתו אבל הכא דמהלך בדרך הוא ואין דעתו לקבוע שם אלא דבע"כ מכיון שהגיע שבת שם הוא שובת הלכך אין השבת קובעת עד שיגיע לאותו המקום שבדעתו הי' בתחילה להוליכן שמה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:2:5)

**תדע לך שהוא כן.** דבדעתו שבתחילה תליא מילתא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:2:6)

**דתני עלה אפי' שבת בשני.** בתוספתא פ"ב תני לה ואליבא דר"מ והכי תני שם ר' מאיר אומר הגיעו למקום השביתה אפי' ביום השני חייב לעשר. כך הוא בתוספתא כתיבת יד אשר לפני ובתוספתא דפוס יש שם ט"ס דמוכח:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:7
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:7](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:2:7)

**וכי יש שביתה בשני בשבת.** אלא ברוצה הוא לשבות במקום הזה הלכך ס"ל לר"מ דכבר הוקבעו למעשר מיד כשהגיע שם ואפי' הוא בשני בשבת:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:8
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:2:8](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:2:8)

**אף הכא ברוצה לשבות.** כלומר אף הכא מאי דאמרי ברוצה הוא מרצונו לשבות שם ובהא פליגי ר"מ ורבנן דלר"מ אפי' הוא בדרך ולא הגיע להמקום שהיה בדעתו להביאן מ"מ מכיון שהוא שובת במקום הזה כשהגיע שם אפי' בשני בשבת הוקבעו למעשר שהרי עכ"פ רוצה הוא לשבות כאן ות"ק ס"ל דאין זה רוצה לשבות מקרי אלא שיודע הוא שאינו יכול להגיע למחוז חפצו מקודם השבת לפיכך הוא שובת כאן ואין השבת קובעת אלא במקום דניחא לי' מעיקרא להיות שובת שם וכדאמרן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:3:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:3:1)

**הכל מודים.** בין הת"ק ובין ר"מ דאין הלינה בהדרך טובלת למעשר כדמפרש טעמא לפי שאדם מגלגל עצמו בלינה ואינו מקפיד בכל מקום שהוא לן אבל אין רצונו של אדם להיות שובת בכל מקום ומקפיד בכך ולראות באיזה מקום שיהא שובת. שם:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:4:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:4:1)

**תני.** בתוספתא פרק ב' ומייתי להאי עובדא לעיל בריש פ"ג דדמאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:4:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:4:2)

**אם לנו כאן.** אם אנחנו רוצין ללון כאן חייבין אנו לעשר דמאי ומפרש ר' זעירא טעמיה דר' יהושע לפי שהיה דעתו נקייה שהיה מקפיד על מקום הלינה שלו ופריך לי' ר' מנא וא"כ כל עמא שטיי הן שאינן מקפידין בכך ואין דעתם נקייה אתה קורא אותן אלא כך הוא דר' יהושע ע"י שהלווייתי' שכיחא לי' כלומר שהיה לו המזונות בלויה שלו ומוכנין עמו ולפיכך הוא דהוא אמר הלינה טובלת למעשר לפי שבכל מקום שהוא הולך שם ביתו עמו אבל שאר בני אדם דלא שכיחא לווייתייהו עמם וצריכים לקנות להם מזונות בדרך ולפיכך אינן מקפידין על מקום הלינה כ"א בכל מקום אשר ימצאו ליקח מזונות לנין שם והלכך אין מקום הלינה טובלת:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:4:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:4:3)

**והתנינן רוכלין וכו'.** אלמא דמקום הלינה טובלת ומשני מהו מקום הלינה ביתו עד שיחזרו לבתיהן כדקאמר ר"ל כגון אילין דכפר חנניה שהיה דרכן לצאת ולעשות סחורה בד' וה' קריות וכפרים וחוזרין בו ביום ונכנסין להיות ישינים בבתיהן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:5:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:2:5:1)

**תני ר' חלפתא בן שאול רוצה הוא אדם לפלח וכו'.** לפרש אליבא דר' יהודה קאמר כדפרישית במתני':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:1:1)

מתני' **פירות שתרמן.** שהפריש מהן תרומה גדולה מקודם שלא נגמרה מלאכתן למעשרות כפי אשר שנינו בפ"ק:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:1:2)

**ר"א אוסר מלאכול מהן עראי.** לפי שהתרומהא' מששה דברים דחשבינן לקמן ריש פ"דשהן קובעין למעשר וס"ללר"א דתרומה קובעת אף בדבר שלא נגמר מלאכתו:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:1:3)

**וחכמים מתירין.** דס"ל דכל הששה דברים אין קובעין אלא בדבר שנגמר מלאכתו חוץ מכלכלת התאנים דבהא פליגי ר"ש ורבנן אם תרמה עד שלא נגמרה מלאכתה ר"ש מתיר לאכול ממנה עראי קודם שיעשר המעשרות וחכמים אוסרים דמכיון שתרמה הוקבעה לכל המעשרות ואין הלכה לא כר"א ולא כר"ש:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:1:4)

מתני' **הילך איסר זה ותן לי בו.** אתה בעצמך חמש תאנים לא יאכל עד שיעשר דמקח טובל למעשרות:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:1:5)

**ר' יהודה אומר אוכל אחת אחת ופטור.** כל זמן שמקבל הלוקח אחת אחת ואוכל אין המקח קובע למעשר ואם צירף וקיבלן בבת אחת אז הוא חייב לעשר ובגמ' אמרו דלא פליג ר"מ אלא בזמן שבעל הגינה הוא לוקט ונותן לו אבל אם הלוקח הוא לוקט לאכול אף ר"מ מודה דלוקט אחת אחת ואוכל והיינו דקאמר ליה מעשה בגינת וורדים שהיתה בירושלים והיו תאיניה מאותה הגינה נמכרות משלש ומד' באיסר ושם הבעל הגינה היה מלקט ונותן מפני שהיה מקפיד שלא יכנסו הלוקחים לתוך הגינה ויקלקלו הוורדים ואע"פ כן לא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם משום שהיה נותן להם אחת אחת והלכה כר' יהודה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:1:6)

**בעשרים תאינים שאבור לי.** שאני אברור לעצמי ותולשן בורר אחת אחת ואוכל וכן באשכול מגרגר ממנו באילן גרגיר גרגיר ואוכל וברמון פורט מן האילן א' א' ואוכל ובאבטיח סופת חותך מעט מעט ואוכל ודוקא א' א' כמו שאמרנו שהרי זה קנה אחר שיתלשו והמקח קובע בדבר התלוש והלכך אינו מותר לו אלא אחת אחת ואם תלשן וצירפן חייב:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:7
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:1:7](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:1:7)

**אבל אם אמר לו בעשרים תאנים אלו וכו'.** דכשאומר אלו משמע אלו בעוד שהן מחובר אוכל כדרכו ואפי' בצירוף ופטור מפני שקנה אותם במחובר לקרקע וקיי"ל דאין המקח קובע בדבר המחובר לקרקע כדתנן לקמן ריש פ"ה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:2:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:2:1)

גמ' **מה אנן קיימין.** בפלוגתייהו דר"א וחכמים:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:2:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:2:2)

**אם בכלכלה של תאנים דברי הכל אסור.** דבהא לא פליגי חכמים דתרומה קובעת למעשרות משום דגמר מלאכה של הכלכלה אינו אלא חיפוי בעלמא ואין כאן חסרון מלאכה וכדתנן בפ"ק כלכלה משיחפה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:2:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:2:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:2:3)

**אם בזיתים על השמן וענבים על היין.** כלומר שתרם מן הזיתים קודם שנעשה מהן שמן ומהענבים קודם שיעשה מהן יין והכי תני לה בתוספתא פ"ב בהדיא מודה ר"א לחכמים בתורם שבלים ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן (ובתוספתא דפוס חסר זיתים וכו') שיאכל מהן עראי וטעמא משום דיש כאן חסרון מלאכה באותן זיתים וענבים בעצמן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:2:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:2:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:2:4)

**אלא כי אנן קיימין.** לפלוגתייהו בתמרים והוא עתיד לדורסן וכו'. ובתוספתא גריס איפכא התורם גרוגרות והוא עתיד לדורסן תמרים והוא עתיד לדושן ר"א אומר לא יאכל מהן עראי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ובהא פליגי ר"א אומר תרומה טובלת וכו':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:3:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:3:1)

**ראשון מהו שיטבול.** אליבא דרבנן הוא דבעי הש"ס אם מעשר ראשון טובל בפירות קודם שנגמר מלאכתן וכדמפרש ואזיל בהי גוונא הוא דקא מבעיא לן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:3:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:3:2)

**מה אנן קיימין.** להבעיא אם בכרי שנתמרח ד"ה אסור. כלומר בזה פשיטא לן דלאחר שנתמרח הכרי כבר נגמר מלאכתו למעשר כדתנן בפ"ק התבואה משימרח וצריך להפריש כל המעשרות ולא שייך למבעי אם מעשר ראשון קובע הוא לשאר מעשרות ואם במעשר ראשון שהקדימו בשבלין קודם שעשאן בכרי בזה ד"ה דמותר לאכול מהן עראי קודם שיפריש שאר מעשרות דנהי דהמעשר בלבד פטור מתרומה גדולה כדאמרי' בפ"ז דברכות ובכמה מקומות והמעשר נשאר שם המעשר עליו מ"מ אכתי לא נגמרה מלאכה של כל התבואה לשאר המעשרות:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:3:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:3:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:3:3)

**אלא כי אנן קיימין.** בהא דקא מבעי' לן בכה"ג הוא בתמרים והוא עתיד לדורסן בגרוגרות והוא עתיד לדושן והפריש מהן תרומה גדולה דאמרי חכמים דאין התרומה טובלת הואיל והוא עתיד לדורסן ולדושן בחבית לא נגמרה מלאכתן מיקרי ואותה תרומה שהפריש מיירי שתרם מהן על שאר תמרים וגרוגרות שאין בדעתו לדורסן ולדושן דהויא כתורם מדבר שלא נגמר מלאכתו על דבר שנגמר מלאכתו דהדין בזה דתרומה היא וצריך לחזור ולתרום שנייה כדאמר בפ"ק דתרומות בהלכה ח' זתים על זיתים והוא עתיד לכותשן ענבים על ענבים והוא עתיד לדורכן תרומה ויחזור ויתרום והשתא אתייא שפיר הא דמסיים כאן בהבעיא. ונמלך להניחן. ואח"כ נמלך בו להניחן להתמרים והגרוגרות כמות שהן ולא לדורסן ולא לדושן ונמצא דעכשיו אותה התרומה הראשונה תרומה מעלייתא היא ובדין הוא שתהא טובלת למעשרות כדלקמן אלא דמכל מקום צריך הוא לחזור ולתרום תרומה שנייה הואיל דבשעה שתרם הראשונה מדבר שלא נגמר על דבר שנגמר היתה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:3:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:3:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:3:4)

**ועבר והפריש מהן הראשון.** מפני שעכשיו שצריך לחזור ולתרום כדפרישית וצריך להקדים לכתחילה התרומה ואח"כ להפריש מעשר ראשון אלא שאם עבר מה שעשה עשה כדתנן בפ"ג דתרומות והשתא הכי הוא דקא מבעי' לן אם למפרע נטבלו הפירות למעשרות או מכאן ולהבא כדמסיק ואזיל להבעיא דאין תימר למפרע נטבלו הפירות תרומה שהיא טובלת כלומר דאי אמרינן דהואיל והשתא אגלאי מילתא למפרע דתרומה הראשונה תרומה מעלייתא היא דמן הגמור על הגמור הוא א"כ היא היא שטובלת דתרם בדבר שנגמר מלאכתו הוי קביעות למעשרות לכ"ע וממילא נפשוט דאסור לאכול עראי אף שעדיין לא תרם התרומה השני' משום דהשתא התרומה הראשונה היא שטובלת אבל אין תימר דלמפרע לא נטבלו הפירות מכיון דבשעה שתרם לא נגמר מלאכתן הוו אלא דמכאן ולהבא אחר שהפריש המעשר ראשון נטבלו לשאר מעשרות וא"כ ראשון הוא שהוא טובל שהרי עדיין לא הפריש אותה התרומה השנייה ובכה"ג הוא דקא מבעי' לן ולא איפשיטא הבעי':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:4:1)

**הלוקח תמרים והוא עתיד לדורסן וכו'.** תוספתא בפ"ב ובלוקח מעם הארץ איירי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:4:2)

**אסור לאכול מהן עראי ומתקנן דמאי דברי ר"מ.** דלענין אכילה ס"ל דחיישינן שמא הוקבעו למעשר ואסור באכילת עראי דשמא לא עישר המוכר ומשום שספק הוא דשמא עישר לפיכך מתקנן דמאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:4:3)

**וחכמים אומרים אוכל מהן עראי.** דלא חיישינן שמא הוקבעו למעשר שהרי עומדין הן לדורסן ולדושן ועדיין לא נגמר מלאכתן לפיכך כשבא לתקנן מתקנן וודאי ואין כאן ספק שמא עישרן המוכר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:4:4)

**אשכחן כתוב בפנקסיה דחילפיי.** כלומר דלא אמר כך ר"א בשם חילפיי אלא כך מצאו כתוב בפנקסיה דחילפיי אוכל מהן עראי ומתקנן דמאי. כצ"ל כדמוכח מדלקמיה ובתוספתא כת"י אשר לפני כך הוא הגי' בדברי חכמים אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:4:5)

**וקשיא.** על האי נוסחא דחילפיי דאם אוכל מהן עראי א"כ מתקנן ודאי מבעי ליה שהרי תלינן דלא הוקבעו למעשר מפני שלא נגמרה מלאכתן ומסתמא לא עישרן המוכר ואם מתקנן דמאי דמספקא לן שמא עישרן א"כ יהא אסור לאכול מהן עראי דשמא לא עישרן דהא לדידיה יש להן כל תורת פירות דמאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:4:6)

**ר' יוסי בשם ר' הילא.** בא לתרץ להנוסחא דחילפיי דהיינו טעמא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:7
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:4:7](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:4:7)

**אוכל מהן עראי משום דבר שלא נגמר מלאכתו.** כלומר בשתיהן תלינן לקולא דלענין אכילה אוכל מהן עראי שהרי עתיד לדורסן ולדושן ולא נגמר מלאכתן למעשר ומתקנן דמאי כצ"ל שכך הוא הנוסחא אחרת וכדמסיים טעמא דמתוך שיודע המוכר שביתו טובל כשתגמר מלאכתן אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה כלומר תולין אנו שאפשר שהפריש תרומה ומעשרות מקודם שמוכר אותן דבשעה ראשונה לא ידע שיזדמן לו למכרן ואפשר שתיקנן לפיכך אין מתקן הלוקח אלא דמאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:1)

**בכלכלה של כל דבר היא מתניתא.** הא דקתני דפליגי ר"ש ורבנן בכלכלת תאנים שתרמה לאו דוקא של תאנים אלא ה"ה כלכלה של כל דבר ותאנים דנקט משום אורחא דמילתא הוא שכן דרך ללקט התאנים וליתנן לתוך הכלכלה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:2)

**ר"ש מתיר מק"ו וכו'.** כך הוא בתוספתא שם. כלומר ומה כל זמן שלא תרם בפירות שלא נגמר מלאכתן ויש עליהן זיקת שלשה מעשרות תרומה ומעשר ראשון ושני או עני בשנת מעשר עני אתה אמר מותר לאכול מהן עראי בשעה שאין עלי' אלא זיקת שני מעשרות שכבר תרם ממנה תרומה לכ"ש דמותר לאכול עראי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:3)

**ראשון מהו שיטבול לשני.** אליבא דר"ש בעי אם הפריש אח"כ מעשר ראשון מהו שיקבע לאסור באכילת עראי עד שיפריש מעשר שני דאפשר אף לר"ש הואיל דתרם ממנה תרומה ומעשר ראשון קובעין הן באיסור אכילת עראי עד שיפריש כל המעשרות וקאמר דלא היא דק"ו הוא לר"ש דמה אם בשעה שיש עליו זיקת שני מעשרות שלא הפריש אלא תרומה גדולה את אמר מותר באכילת עראי בשעה שאין עליו אלא זיקת מעשר אחד לכ"ש דמותר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:4)

גמ' **מה פליגין.** ר"מ ור' יהודה בלוקט בעל הגינה ונותן לו להלוקח דבהא סבירא ליה לרבי מאיר דאף בלוקט אחת אחת ונותן לו לא יאכל עד שיעשר דמיד כשקיבל את הדמים וליקט ונותן לו נגמר המקח אבל בלוקט לאכול שהלוקח לוקט ואוכל כ"ע מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף הוא דחייב:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:5)

**כשם שהן חלוקין כאן.** גבי מקח כך חלוקין בחצר בית שמירה דתנינן לקמן בפרק ג' איזהו חצר שחייבת במעשרות ר' ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה דחצר המשתמרת הוא שקובעת למעשרות ור"א קא משמע לן דדין מקח ודין חצר המשתמרת שוין הן דאינן קובעין אלא מדבריהם כדא"ר יוחנן מקח וכן בחצר וכן בשבת אינה תורה דכל אלו אין קובעין מן התורה אלא מד"ס ולפיכך לא החמירו באוכל אחת אחת ור"מ ור' יהודה דפליגי כאן במקח כך נמי פליגי בחצר המשתמרת:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:6)

**ר' אימי בשם רשב"ל.** לא ס"ל דהמקח והחצר המשתמרת שוין הן אלא המחוור שבכולן של הששה דברים שקובעין כדחשיב להו לקמן ריש פ"ד זו חצר בית שמירה הוא שהכל מודין בה שקובעת למעשרות:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:7
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:7](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:7)

**אין את מודה לי בנותן לבנו.** מה שהוא לוקט אחת אחת שהוא פטור דאין כאן קביעות ומה לי הלוקט ונותן לבנו ומה לי הלוקט ונותן לאחר שבדין הוא שאינו חייב לעשר אלא א"כ צירף:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:8
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:8](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:8)

**ר' יודן בעי.** על הא דמוקי לעיל דלא פליג ר' מאיר אלא בלוקט ונותן לו דמה חמית אומר בלוקט ונותן לו דוקא פליג ומנא לך הא או דילמא דנימר דאף בלוקט ואוכל פליג ר"מ:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:9
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:9](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:9)

**אמר ר' מנא לית כאן בלוקט ואוכל.** על כרחך ליכא לאוקמי פלוגתייהו בלוקט הלוקח ואוכל דהכי שמעינן מן הדא דגינת וורדין דקאמר ר' יהודה לר"מ במתני' ומביא ראיה לדבריו וכי אית לך מימר דבגינת וורדים בלוקט ואוכל הוה עובדא הא וודאי לא כדמסיק אבתרה דהוא א"ל אם את עליל להגינה את מקלקל ורדיה ומסתמא לא היה מניח לאדם ליכנס לתוכה אלא בעל הגינה היה לוקט ונותן לו להלוקח אוף הכא פלוגתייהו בלוקט ונותן לו דאי לאו הכי מה מביא ר' יהודה ראיה לדבריו מגינת וורדים:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:10
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:5:10](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:5:10)

**מתניתא.** האי ברייתא דלקמיה פליגא על הוויה דר' מנא על מה שהקשה להכריח מהאי דגינת וורדים דבלוקט ונותן לו הוא דפליג ר"מ:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:8:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:3:8:1)

**כרמא אני מוכר לך וכו'.** תוספתא היא בפ"ו דב"ב אלמא דאפי' לענין מכר אמרינן שלא מכר לו אלא שמו א"כ ה"ה נמי דהאי גינת וורדים מנא ליה לר' מנא דהיו בה וורדים להכריח דמסתמא היה שם בעל הגינה לוקט ונותן כדי שלא יהו הנכנסין מקלקלין את הוורדים אימא לך דלא היו בה וורדים כלל אלא כך היתה נקראת בשמה וא"כ מצינו לומר דאף בלוקט ואוכל פליג ר"מ ור' יהודה מביא ראיה מהאי גינת וורדים דלא הופרש ממנה מעשרות מעולם משום שהיו לוקטין אחת אחת ואוכלין:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:1)

מתני' **השוכר את הפועל לקצות בתאנים.** לחתוך ולקצות אותן במקצועות או לשטחן כדי לייבשן ונקראות קציעות ודין הפועל שאוכל מן התורה בעושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמר מלאכתו כדתנן בפ' השוכר את הפועלים לפיכך אוכל הוא ופטור מן המעשר ולא הוי כמקח דהרי מן התורה יש לו לאכול:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:2)

**על מנת שאוכל אני ובני.** הוא אוכל ופטור אבל בנו דאוכל בתנאי הוי כמקח וכן אם אמר שיאכל בנו בשכרו וחייב במעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:3)

**בשעת הקציעה.** דאז אוכל מן התורה פטור ולאחר הקציעה שאינו אוכל מן התורה אלא בתנאי מקח הוא וחייב במעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:4)

גמ' **למה דקתני על מנת.** הא בלא"ה אוכל מן התורה בשעת הקציעה ומשני ר' אבין דלכן היא צריכה שאפי' א"ל על מנת ומיחזי כתנאי אפ"ה פטור משום דבלאו הכי אוכל הוא מן התורה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:5)

מתני' **היה עושה בלבסים.** מין תאנים הגרועים:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:6)

**בנות שבע.** הן תאנים הלבנים וטובים:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:7
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:7](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:7)

**לא יאכל וכו'.** דלא זיכתה לו התורה אלא במין שהוא עושה בו ולא יאכל ממין אחר עד שיעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:8
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:8](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:8)

**אבל מונע וכו'.** יכול הפועל למנוע א"ע שלא לאכול מן הרעות עד שהוא מגיע למקום היפות ועושה בהן ואוכל מן היפות מה שהיה לו לאכול מן הרעות:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:9
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:9](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:9)

**המחליף עם חבירו זה לאכול וזה לאכול.** אכול אתה בתאנים שלי ואני אוכל בשלך:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:10
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:10](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:10)

**זה לקצות וזה לקצות.** תעסוק אתה בקציעות שלי ואני עושה בקציעות שלך. זה לאכול וזה לקצות. קח לך תאנים שלי לאכילה ותן לי משלך להקצותן ולעשות מהן קציעות חייב בכולן במעשרות מפני שהוא כמכר וקובע למעשרות:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:11
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1:11](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:1:11)

**רבי יהודה אומר המחליף לאכול חייב ולקצות פטור.** משוס דמקחאינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו הלכך אם החליפו שניהם לאכילה אז הוי המקח בדבר שנגמר מלאכתו ושניהן חייבין במעשרות ואם החליפו שניהן לקצות שניהם פטורין ויכולין לאכול אכילת עראי שהקציעות לא נגמר מלאכתן ואין המקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו ואם החליפו זה לאכול וזה לקצות אותו שלקח לאכילה חייב לעשר לפי שהוא דבר שנגמר מלאכתו ואותו שלקח כדי להקצות לא נקבע למעשר ואוכל אכילת עראי ופטור והלכה כר' יהודה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:2:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:2:1)

**ר' יוסי בשם ר' יוחנן.** על הא דקתני במתני' באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל ומפרש לה מגרגר אחת אחת מהענבים והולך ואוכל ולאפוקי שלא יקצוץ את האשכול כולו דאז חייב לעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:2:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:2:2)

**תני בשם ר' יוסי.** דפליג אמתני' באבטיח וס"ל דאם ספת בו אפי' כל שהו קנייו והוי מקח לקבוע למעשר ור' יונה בעי אם אף ברמון דפליג ר' יוסי דברייתא או דילמא מודה דפורט גרגר גרגר ואוכל:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:4:1)

**תמן תנינן.** בפ' השוכר את הפועלים והובאה שם מקצת מהסוגיא בהלכה ב':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:4:2)

**היה עושה.** הפועל בידו כו'. אפי' הוא טוען על כתיפו. ואינו מזיז ידיו ורגליו ה"ז יאכל:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:4:3)

**ותני כן.** בתוספתא דב"מ פ"ח שמפרש היכי דמי בידו כגון אוגד ברגליו מסמיך. והתם גריס מקמץ והיינו הך שהוא דוחק ברגליו וסומך בענין המלאכה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:4:4)

**אפי' על כתיפו.** כגון שהוא טוען ואינו מזיז ממקומו:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:4:5)

**ר' יוסי ב"ר יהודה אומר וכו' כדיש.** דכתיב גבי שור הנחסם ואיתקש חוסם לנחסם גם לענין זה מה דייש שהשור הוא עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל וכו':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:4:6)

**דייש.** ברייתא אחריתא היא וככ"ע אתיא דילפינן מדייש שהוא מיוחד שהוא בתלוש אף כל וכו' כדפרשינן התם דדריש מדלא כתיב לא תדוש בחסימה וכתיב לא תחסום שור בדישו שור דכתב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה אף חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה ומה חוסם אוכל במחובר בשעת גמר מלאכה אף נחסם וילפינן עוד מדיש מה דיש מיוחד שהוא דבר מגידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל וכו' יצא המנכש בשום ובבצלים שמסיר הקטנים שאינם גדילים עוד לעולם מבין האחרים להרחיב מקום להגדולים וכן המסמך בגפנים בקנים והעודר שהוא חופר תחת הזיתים שכל אלו אינם גמר מלאכה ויצא החולב וכו' שאינן גידולי קרקע ויצא הבודל בתמרים וכו' שהן מחוברין יחד ובודלן ומפרידן זה מזה והיין וכו' שכל אלו כבר נגמר מלאכתן למעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:7
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:4:7](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:4:7)

**דייש מה דייש מיוחד שלא בא לזיקת המעשרות.** ועוד ילפינן מדיש שמיוחד שלא בא לזיקת מעשרות כלומר לשום זיקה שהוא קרוי בשם תרומה ומעשר והיינו חלה דקרויה תרומה אף כל וכו' יצא הלש וכו' שכבר באו לזיקה של תרומה שנגמר מלאכתן לחלה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:5:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:5:1)

כתיב כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך יכול כו' ת"ל וחרמש לא תניף על קמת רעך את שיש לו רשות להניף. כגון פועל שיש לו רשות להניף בשביל הבעל הבית ובו הכתוב מדבר דצוותה התורה שלא יניף לצורך עצמו בשעה שהוא מניף לצורך בעה"ב שלא יבטל ממלאכת הבעל הבית אלא אחר שגמר הקצירה בשביל הבעה"ב אז הוא אוכל וזהו ששנינו שם וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה כלומר מן התורה לאחר שיגמר עבודתו יכול הוא לישב ולאכול אבל משום השב אבידה לבעלים שלא יפסיק ממלאכתו וישב לאכול אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:5:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:5:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:5:2)

**איסי בן עקביא אומר.** דהכתוב כמשמעו ובשאר כל אדם הוא מדבר וחרמש לא תניף בא ללמד שאין לו רשות לכל אדם לאכול מקמת חבירו אלא בשעת הנפת מגל וה"ק קרא לא תניף אתה החרמש לקצור מקודם שמניפין המגל שהוא החרמש לצורך הבעל הקמה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:5:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:5:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:5:3)

עד היכן דיקדקה התורה בגזל שצריכה לדון בין אדם לחבירו בתוך כן עד כדי הנפת המגל שלא חרב דור המבול אלא עד מפני הגזל גדולה מלאכה שפועל עושה במלאכתו ואוכל ופטור מן הגזל. כך נראה שצ"ל בברייתא כסדר הזה ונתחלפו מקצת תיבות בדפוס. ומ"מ היינו הך אף כמו שהוא לפנינו. בא וראה עד היכן דקדקה התורה בגזל שצריך לדון בין אדם לחבירו שהקפידה התורה שלא לאכול מדבר של חבירו עד כדי שעת הנפת המגל. בתוך כך גדולה מלאכה. כלומר דמתוך כך אתה למד ג"כ כמה גדולה מלאכה וחוזר עוד למה שהתחיל לדרוש דאתה רואה שלא חרב דור המבול ולא נחתם גזר דינם על שאר עבירות אלא עד מפני הגזל:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:5:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:5:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:5:4)

**ופועל וכו'.** זהו סיום למה שאמר גדולה מלאכה כלומר שהרי אתה רואה דעם כל זה התירה התורה לפועל לאכול ופטור מן הגזל מפני שהוא עושה במלאכתו וא"כ כמה גדולה מלאכה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:6:1)

**כתיב לא תחסום שור בדישו.** וזהו דבר תלוש ובאדם מצינו כתוב בהדיא במחובר כי תבא בכרם רעך וגו' כי תבא בקמת רעך וגו' אין לי אלא שור בתלוש ואדם במחובר דהכי כתיב:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:6:2)

**אדם מהו שיאכל בתלוש.** וקאמר ק"ו מה אם השור שאינו אוכל במחובר כלומר דלא מצינו כתוב בהדיא דאוכל במחובר הרי הוא אוכל בתלוש וכו':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:6:3)

**ת"ל לא תחסום שור בדישו.** כלומר מה ת"ל שור דוקא הרי אדם ג"כ אוכל הוא בתלוש מק"ו אלא ללמד שור עובר הוא עליו בלא תחסום ואין עובר על אדם בלא תחסום אם מונע הבעה"ב את הפועל מלאכול אינו עובר בלאו:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:6:4)

**שור מהו שיאכל במחובר.** וקאמר ק"ו מה אדם וכו' דלא מצינו כתיב בהדיא דאוכל בתלוש אלא מק"ו הוא דנפקא לן שור דמצינו בהדיא שאוכל בתלוש אינו דין וכו':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:6:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:6:5)

**או מה כאן.** בתלוש עובר בלא תחסום אף כאן במחובר בלא תחסום ת"ל וכו' מדישו קדריש דמכיון דילפינן דגם שור אוכל במחובר בדישו למה לי אלא למעוטי במחובר לקרקע דאינו עובר בלא תחסום:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:7:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:7:1)

**מכאן אמרו וכו'.** דהואיל ופועל אוכל מן התורה יכול הוא לקצוץ ולהתנות עם הבעל הבית ליטול דמים ולא יאכל ודוקא בשביל עצמו ובשביל בניו ועבדיו הגדולים ואשתו דיש בהן דעת וידעי ומחלי אבל אינו קוצץ וכו' מפני שאין בהן דעת ופועל מדזכתה לו התורה הוא אוכל ולית ליה למרייהו זכיה באכילתן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:8:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:8:1)

**לא צריכא האוכל מן התורה יהא חייב.** אמתני' קא מהדר דתני האוכל מן התורה פטור ופריך דאדרבה דלא צריכה אלא שיהא חייב במעשר דמכיון דאכילתו מן התורה הוי קביעות למעשר אמר ר' יונה דלא היא לפי שהתורה זיכתה לו לאכול ופטרה אותו מן המעשר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:9:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:9:1)

גמ' **תמן תנינן.** בפ' השוכר את הפועלים היה עושה וכו' ותני עלה דאפי' אם היה עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר ותנינן היה עושה בלבסים וכו' ודייקא עלה דמי נימא דתנא דמתני' דידן לא ס"ל כהאי תנא דברייתא דקס"ד דלבסים ובנות שבע מסתמא לאו בייחור אחד הן גדלין ואי דס"ל דאפי' מייחור זה לא יאכל בייחור אחר מאי איריא לבסים ובנות שבע תיפוק לי' דמייחור לייחור הוא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:9:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:9:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:9:2)

**לא כן צריכה.** כלומר דמשני דלעולם אית לי' לתנא דידן להאי דתני בברייתא ולא צריכה אלא לכן דאפי' בשתיהן בייחור אחד הן דלפעמים משכחת לה שאף בייחור אחד גדלין רעות ויפות וקמ"ל דאפי' כן הואיל ושני מינים הן אם עושה בזה לא יאכל במין האחר:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:10:1)

**ת"ל ואל כליך לא תתן.** דמשמע אבל אתה נותן לכליו של חבירך ואיזה זה הפועל שהוא נותן לכליו של בעה"ב:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:10:2)

**אלא מכאן שאם הי' עושה בתאנים כו'.** לפיכך כתיב ענבים יתירא למידרש דאם עושה בענבים לא יאכל בתאנים וכן איפכא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:10:3)

**כנפשך.** משמע כחפצך כל דבר שהיצר תאב לאכול כל כך דבר אחר כנפשך קאי על הבעה"ב שהוא פטור מן המעשרות לפי שלא נגמר מלאכתן שאתה אוכל מהן כמו שאת רוצה ולהקיש לו פועל דבו הכתוב מדבר מה את אוכל הדבר שהוא פטור כנפשך אף פועל לעולם אוכל ופטור מן המעשרות:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:10:4)

**כנפשך.** דריש עוד כפי שכרך מכאן וכו':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:10:5)

**שבעך.** ולא יותר מדאי שלא יהא אוכל ומקיא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:6
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:10:6](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:10:6)

**שבעך.** דריש נמי שלא יקלף בתאנים שיאכל מהן הרבה ולא יהא מוצץ את הענבים:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:11:1)

**רשאין הפועלים לטבל עמו בציר.** הדבר שאוכלין עם הבעה"ב מותרין לטבל אותו בציר בשביל שיאכלו ענבים הרבה דלא אסרה התורה אלא שלא ישנה הענבים בעצמן בשביל כך וכן הבעה"ב רשאי להשקותן יין שלא יאכלו ענבים הרבה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:11:2)

**רשאי בעל הפרה.** המשכירה לבעה"ב לדוש בה למחר ויכול להרעיבה וכו' והבעה"ב רשאי להאכילה פקיעי עמיר קודם שידוש בשביל וכו':


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:11:3)

**התריגו לבהמין.** תריגי מלשון הטרגיס והטיסני בפ"ו דמכשירין וכן בפ' כיצד מברכין דף ל"ז אלו הן מעשה קדירה החילקא הטרגיס וכו' ומפרש במ"ק החילקא חיטה כתושה לשנים טרגיס חדא לתלת וכו' וזה כשמאכילין אותו לבהמות אינה יכולה לאכול אח"כ הרבה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:11:4)

**מייכלון דבילה.** היה מאכילן דבילה שלא תאכל הרבה מן הדישה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:5
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:11:5](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:11:5)

**ר' מנא.** מאכילן אסטפניני והן פירות ממין בנות שקמה ולעיל פ"ב דדמאי בהלכה א' והאיסטפניני לעולם וכדפרישית שם שהן ממין המוסטפות השנוי בריש פ"ק דדמאי:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:12:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:12:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:12:1)

**אוכל פועל אשכול ראשון.** כלומר אם אין שם אלא שני אשכלות אוכל הוא הראשון והשני מניחו ליתן לכליו של בעה"ב:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:12:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:12:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:12:2)

**תני אידך אשכול אחרון.** כלומר אף האשכול אחרון שאע"פ שלא ישתייר ליתן לכליו של בעה"ב אוכל הוא דהתורה זכתה לו ואין בכך כלום והכי גריס נמי בפ' הפועלים בהלכה ד' זאת אומרת שיאכל פועל אשכול ראשון ואשכול אחרון:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:12:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:12:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:12:3)

**נתנו.** להאשכול האחד לסל לאכלו אח"כ אסור דלאו שעת מלאכה הוא:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:12:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:12:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:12:4)

**לא כן צריכה.** לא נצרכה אלא בשהיה הוא בוצר האשכול לתוך הסל ואחר מוליך ממקום למקום אבל אם היה הוא הבוצר והוא המוליך אוכל הוא לעולם לשניהן לפי שבתחלה אוכל משום הלכות מדינה דלא יהא אלא שומר הפירות ותנן בפ' הפועלים שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה דאף שהוא שלא מן התורה כבר נהגו כן וזה ג"כ כשנותן להסל שומר הוא ולבסוף כשהוא מוליך אוכל ג"כ משום הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן וכו' כדתנן התם ולא יהא זה אלא כהולך מאומן לאומן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:13:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:13:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:13:1)

**להיות אוכלין תשע וקוצין אחת.** קוצין מלשון קוצצין כלומר שישיירו לו לקצוץ בשביל בעה"ב אחת אם יש כאן עשר ורשאי הבעה"ב להיות מערים על כך ולהסתיר מהן אחת. ואית תניי תני איפכא שיהא מערים עליהן שישיירו התשע ואין אוכלין אלא אחת ופריך ניחא להאי דתני אוכלין תשע וקוצין אחת דקמ"ל דאף דמן הדין יש להן לאכול כולן דכנפשך שבעך כתיב מ"מ רשאי להערים עליהן להיות משיירין אחת אלא למאן דתני קוצין תשע ואוכלין אחת בתמי' ועוד דנהי דאמרת דבהערמה מותר וכדלעיל רשאי בעה"ב להשקותן יין וכו' מ"מ קשיא מאי קמ"ל בהא דתני קוצין תשע ואוכלין אחת ולא ה"ל למיתני אלא מערים אדם על פועלין שלא יהו אוכלין אלא אחת:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:13:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:13:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:13:2)

אמר ר' אבין הא קמ"ל שלא תאמר דמאחר דבתחילה קוצצין התשע לבעה"ב א"כ יעשה אותו האחת שאוכלין כלאחר גמר מלאכה ויהא חייב במעשרות א"נ שיהא חייב עליה כלומר שלא יאכל אותה דלא זכתה לו התורה אלא בשעת המלאכה לפיכך אשמועינן דאוכלין הן האחת דמיהת במלאכת הבעה"ב הן עוסקין:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:14:1
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:14:1](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:14:1)

**ניחא לאכול חייב.** אמתני' קא מהדר דניחא המחליף לאכול חייב דהוי לאחר גמר מלאכה והמקח קובע אלא לקצות חייב בתמיה הא לא נגמר מלאכתן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:14:2
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:14:2](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:14:2)

**דר"מ היא.** דס"ל המקח טובל למעשר אף בפירות שלא נגמר מלאכתן:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:14:3
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:14:3](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:14:3)

**שניהן אמרו דבר אחד.** כלומר דדין התרומה ודין המקח שוין הן וכמה דר"א אמר לעיל בהלכה ד' דתרומה קובעת בדבר שלא נגמר מלאכתו ה"נ ס"ל לר"מ דמקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו וכן ר"א ס"ל נמי כר"מ במקח ור"מ כר"א בתרומה:


###### Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:14:4
[Penei Moshe on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:14:4](https://torahapp.org/share/book/Penei%20Moshe%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/2:4:14:4)

הדרן עלך היה עובר בשוק