## Peninei Halakhah, Days of Awe Chapter 2

###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:1:1)

**סליחות ותפילות / אלול (ותקיעת שופר)**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / Elul and Shofar Blowing**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:1:2)

ימי אלול ועשרת ימי תשובה מתאימים במיוחד לחזרה בתשובה, שכן מצינו שבימים אלו התרצה ה' למחול לישראל על חטא העגל. ארבעים יום לאחר מתן תורה, כאשר משה רבנו בושש לרדת מההר, קבוצת חוטאים השפיעה על העם, עד שעשו עגל זהב כתחליף להנהגה האלוקית. באותה שעה התעורר חרון אף נורא על ישראל, עד שאמר ה' למשה (שמות לב, י): "הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל". ומשה רבנו התעצם בתפילה והזכיר זכות אבות והצליח לעכב את העונש. ומיד ירד מההר, שבר את הלוחות, ויחד עם בני שבט לוי הוציא להורג את החוטאים, ושרף וטחן את העגל ועירב את עפרו במים, והשקה בהם את כל ישראל. והמים בדקו את העם, שכל החוטא בעגל, מת מאותם המים. ועדיין גזירת הכיליון היתה מתוחה על ישראל, ועמד משה רבנו במסירות נפש לפני ה', ואמר: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שם לב). בכך סרה גזירת הכיליון מעל ישראל, אבל עדיין היו ישראל נזופים ורחוקים מה', כביכול אינם בניו ואינם עבדיו ואינם עם סגולתו, ואף הלוחות הראשונים שנִתנו ביד משה נשתברו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The month of Elul and the Ten Days of Repentance are particularly auspicious for repentance, as this is the period when God agreed to forgive the Jewish people for the sin of the Golden Calf. Forty days after the Torah was given, when Moshe had not yet descended from Mount Sinai, a group of sinners persuaded the people to make a golden calf as a replacement for God’s authority. At that moment, a great anger was kindled against Israel. It was serious enough that God said to Moshe, “Now, let Me be, that My anger may blaze forth against them and that I may destroy them, and make of you a great nation” (Shemot 32:10). Moshe prayed fervently and reminded God of the merits of the patriarchs and matriarchs, thus delaying the punishment. Then he descended the mountain, shattered the Tablets, and, together with the tribe of Levi, executed the sinners. He melted down and pulverized the calf, mixed the ash with water, and made all the Israelites drink from it. The water served as a litmus test, and those who had worshipped the calf died. Nevertheless, the threat of destruction still hovered over Israel. Displaying a spirit of self-sacrifice, Moshe stood before God and declared, “Now, if You will forgive their sin [well and good]; but if not, erase me from the record which You have written” (*ibid*. v. 32). Following this declaration, the decree was lifted. However, Israel was still disgraced and distant from God. It was as if they were no longer His children, His servants, or His special nation. Furthermore, the first Tablets lay in pieces.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:1:3)

בראש חודש אלול שב ועלה משה רבנו להר סיני להתפלל ולבקש בשם ישראל סליחה ורחמים, וביום הכיפורים נתקבלה תשובתם של ישראל לגמרי, וירד משה לתת לישראל את הלוחות השניים ולבשר להם על סליחתם. לאות קירובם מחדש להיות לו לעם סגולה, ציווה ה' שיקימו את המשכן כדי שעל ידו תתגלה השכינה בישראל. וכיוון שהימים שבהם מתקיימים אירועים חשובים שכאלה אינם במקרה, הרי שלמדנו שארבעים הימים שמתחילת אלול ועד יום הכיפורים הם הימים המסוגלים ביותר לתשובה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
On Rosh Ḥodesh Elul, Moshe once again ascended Mount Sinai to pray as Israel’s emissary, asking God to have mercy upon them and forgive them. On Yom Kippur, their repentance was fully accepted. Moshe descended to give the Jews the second set of Tablets and to inform them that they were forgiven. As an indication of their renewed closeness and specialness, God commanded them to erect a *Mishkan* (Tabernacle), through which the *Shekhina* would be revealed to them. Since the timing of important events is not accidental, we see that the forty days from Rosh Ḥodesh Elul until Yom Kippur are particularly auspicious for repentance.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:1:4)

וכן אמרו חכמים: "בראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה: עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה (דברים י, א), והעבירו שופר בכל המחנה, שהרי משה עולה להר, שלא יטעו עוד אחר העבודה זרה. והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלוֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר. ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה" (פרקי דר' אליעזר מו). ובחרו לעורר את העם על ידי קול השופר, מפני שיש בכוחו להזהיר את העם מלחטוא ולעורר את הרבים לעשות תשובה (טור וב"י או"ח תקפא, א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
This accords with the following *midrash*:
On Rosh Ḥodesh Elul, God said to Moshe, “Come up to Me on the mountain” (Shemot 24:12). The shofar was then blown in the camp, to let it be known that Moshe was ascending the mountain again and that Israel must not repeat their mistake. God ascended on that day through those same shofar blasts, as we read, “God ascends with a blast (*teru’a*); the Lord, with the sound of a shofar” (Tehilim 47:6). Therefore, the Sages ordained that the shofar be blown each year on Rosh Ḥodesh Elul. (*Pirkei De-Rabbi Eliezer* 46)
They chose to have the shofar serve as a wake-up call for the people, because it has the power to discourage people from sinning and to awaken the masses to repent (*Tur* and *Beit Yosef*, OḤ 581:1).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:1:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:1:5)

וכן נוהגים ישראל לתקוע בשופר בחודש אלול. מנהג יוצאי אשכנז לתקוע בכל יום בסיום תפילת שחרית. ומנהג יוצאי ספרד לומר סליחות בחודש אלול ולתקוע בעת אמירת הקדיש שבסיום הסליחות, ורבים נוהגים לתקוע גם בעת אמירת י"ג מידות רחמים. ומנהג זה של תקיעת השופר אינו חובה, ואע"פ כן ראוי לציבור להשתדל לקיימו, אבל יחיד שלא שמע שופר, אינו צריך לחפש מי שיתקע לו בשופר.¹

footnotes:
¹ בעבר היו קהילות של ספרדים שלא נהגו לתקוע בעת הסליחות, והיו שנהגו לתקוע (כה"ח תקפא, יג). וכיום כמעט הכל תוקעים בעת הסליחות תשר"ת תש"ת ותר"ת בקדיש תתקבל, ויש תוקעים גם בעת אמירת י"ג מידות. גם עולי תימן תוקעים בסוף הסליחות, ויש תוקעים גם בי"ג מידות. ומנהג אשכנז לתקוע תשר"ת בסיום תפילת שחרית. וכתב בציץ אליעזר יב, מח, שהמנהג הוא לציבור ולא ליחיד. עוד יש מנהג ליוצאי אשכנז, לומר מר"ח אלול ועד שמיני עצרת בשחרית ובמנחה או בערבית "לְדָוִד ה' אוֹרִי" (תהלים כז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Accordingly, Jewish communities customarily blow the shofar during the month of Elul. Ashkenazic custom is to blow each day at the end of *Shaḥarit*. Sephardim, who recite *Seliḥot* all month, blow the shofar when they recite the concluding *Kaddish* of *Seliḥot*. Many Sephardim also blow the shofar when reciting the Thirteen Attributes of Mercy. Blowing the shofar in Elul is not obligatory, but it is proper for communities to try to do so. Nevertheless, an individual who did not hear the shofar blown does not need to search for someone to blow the shofar for him.⁸, while others did not (*Kaf Ha-ḥayim* 581:13). Nowadays, almost all blow ten shofar blasts during *Seliḥot* (*tashrat*-*tashat*-*tarat*; see 4:4 below) as well as during the full *Kaddish*(which concludes the service); some also blow the shofar when reciting the Thirteen Attributes. Yemenites, too, blow at the end of *Seliḥot*, with some also blowing during the recitation of the Thirteen Attributes. In contrast, Ashkenazic custom is to blow four shofar blasts (*tashrat*) at the end of *Shaḥarit*. R. Waldenberg points out that this is the custom during communal prayer, not individual prayer (*Tzitz Eliezer* 12:48). From Rosh Ḥodesh Elul until Shemini Atzeret, Ashkenazim customarily recite *Le-David Hashem Ori Ve-yish’i*(Tehilim ch. 27) following the shofar blowing, as well as at the end of *Ma’ariv* (or *Minḥa*).

footnotes:
⁸ Formerly, some Sephardic communities blew the shofar during Seliḥot


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:2:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:2:1)

**סליחות ותפילות / יסוד מנהג אמירת סליחות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / The Basis for the Custom of Reciting *Seliḥot***


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:2:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:2:2)

מנהג רבים מישראל מימות הגאונים להשכים באשמורת הבוקר בעשרת ימי תשובה לאמירת 'סליחות'. ועיקר העניין להתעורר לתשובה ולבקש סליחה ומחילה, ולהתחנן לפני ה' שירחם על עמו שנמצא בגלות ובצרה. ואל יביט אל הפשעים והחטאים אלא יזכור את הברית שכרת עם אבותינו ועמנו, ויזכור את עקדת יצחק ואת עקדת כל הקדושים שמסרו נפשם על קדושת שמו. ולהתפלל על קיבוץ הגלויות ועל בניין הארץ וירושלים ועל הקמת בית המקדש והחזרת השכינה לציון. ונהגו לבקש סליחות בימים אלו דווקא, מפני שבהם התפילה נשמעת יותר, ובהם ישראל עומדים לדין. וראוי לכל יחיד לשתף את עצמו עם הציבור, ולהרבות בתפילה על כלל ישראל והשראת השכינה וקידוש שמו יתברך בעולם. ודווקא מתוך כך גם תפילותיו האישיות יתקבלו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Many Jews have a custom, extending back to the times of the Ge’onim, to wake up early during the Ten Days of Repentance to recite *Seliḥot*. This is done primarily to inspire people to repent, ask God for forgiveness and atonement, and beg Him to be merciful to His exiled and suffering people. We ask that He not look at our sins and transgressions, but rather that He remember His covenant with our ancestors and with us. We ask Him to remember the sacrifice of Yitzḥak and all the martyrs who sacrificed their lives to sanctify His name. We also pray for the ingathering of the exiles, the rebuilding of Eretz Yisrael, Jerusalem, and the Temple, and the return of the *Shekhina* to Zion. It is customary to recite *Seliḥot* specifically during the Ten Days of Repentance because it is a time of judgment and prayer is more readily accepted then. It is proper for every individual to join the community and pray fervently for the Jewish people, for the *Shekhina* to dwell among us, and for God’s name to be sanctified in the world. Through this, one’s personal prayers will be accepted as well.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:2:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:2:3)

וכן מצינו שהנביאים עוררו את ישראל להתאסף בעת צרה לצום ותפילה, ולהתחנן לפני ה' שיחוס על עמו וארצו. שנאמר (יואל ב, טו-יח): "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה. אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם, יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה', וְיֹאמְרוּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם, לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלוֹהֵיהֶם. וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Indeed, we find that the prophets encouraged the Jews to gather together in times of trouble to fast, pray, and beg God to have mercy on His people and His land. Thus, we read:
Blow a shofar in Zion; solemnize a fast; proclaim an assembly! Gather the people; bid the congregation purify themselves. Bring together the old, gather the babes and the sucklings at the breast. Let the bridegroom come out of his chamber, the bride from her canopied couch. Between the portico and the altar, let the priests, the Lord’s ministers, weep and say: “Oh, spare Your people, Lord! Let not Your possession become a mockery, to be taunted by nations! Let not the peoples say, ‘Where is their god?’” Then the Lord will be roused on behalf of His land and have compassion upon His people. (Yoel 2:15-18)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:2:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:2:4)

יחד עם התפילה והסליחות יש להתעורר לתשובה ולתיקון המעשים. וכן הוא מנהג ישראל בימים אלו, לומר סליחות וללמוד בספרי מוסר ולקבוע דרשות התעוררות לתשובה. ויש נוהגים לדרוש לפני הסליחות בדברי התעוררות ותוכחה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Together with reciting *Seliḥot* and prayers, we must repent and improve our behavior. Thus, during this time period, it is customary to recite *Seliḥot*, to study works of *musar*(ethical improvement), and to have sermons that exhort us to repent. Some have the custom to have sermons before *Seliḥot*, to rebuke and inspire.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:3:1)

**סליחות ותפילות / סליחות בימינו**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / *Seliḥot* Nowadays**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:3:2)

גם בימינו צריך להתחזק באמירת סליחות, מפני שלאחר שחמל ה' עלינו והחל לגאול אותנו, בקיבוץ הגלויות ויישוב הארץ, עלינו להתעורר יותר לשוב בתשובה, ולהתחנן לפניו שיחוס עלינו וימשיך ברוב חסדו לקבץ גליותינו וליישב אותנו בארץ שהנחיל לאבותינו ולנו, וישיבנו אליו בתשובה שלימה, ונזכה להתגדל בתורה ולהתקדש במצוות ולבנות את בית המקדש ולהאיר את העולם כולו באור אמונתו ותורתו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Today, there is more reason than ever to recite *Seliḥot*. Now that God has had mercy on us and has begun to redeem us by gathering in the exiles and allowing us to settle Eretz Yisrael, we should be more inspired to repent. We must beg God to continue to have mercy upon us; to gather in the exiles, and settle them in the land that He granted to our ancestors and to us; to facilitate our repentance, which will draw us nearer to Him; to help us become greater Torah scholars and sanctify ourselves through mitzva observance; and to allow us to rebuild the Temple, illuminating the entire world with the light of His faith and His Torah.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:3:3)

בדומה למצבנו עתה, גם בקרב עולי בבל בימי שיבת ציון הראשונה נמצאו בעיות רוחניות קשות, ועל ידי שחזרו בתשובה, זכו לבניין בית המקדש השני. וכדברי עזרא הסופר, שעלה מבבל לארץ ומצא שרבים מהיהודים יושבי הארץ לקחו להם נשים נוכריות, וגם יד השרים והסגנים היתה במעל. "וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי, וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם. וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה, וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב. וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי, וָאֶכְרְעָה עַל בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל ה' אֱלוֹהָי. וָאֹמְרָה אֱלוֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלוֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ, כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם. מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת ה' אֱלוֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלוֹהֵינוּ וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בְּעַבְדֻתֵנוּ. כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלוֹהֵינוּ, וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת לָנוּ מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלוֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלָיִם. וְעַתָּה מַה נֹּאמַר אֱלוֹהֵינוּ אַחֲרֵי זֹאת, כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֹתֶיךָ… וְאַחֲרֵי כָּל הַבָּא עֲלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה, כִּי אַתָּה אֱלוֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת. הֲנָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה?! הֲלוֹא תֶאֱנַף בָּנוּ עַד כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה?! ה' אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל, צַדִּיק אַתָּה כִּי נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה, הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת" (עזרא ט, ג-טו).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When the Jews returned from Babylonia with Ezra, they had serious spiritual problems, similar to those we are experiencing today. Through repentance, though, they merited to build the Second Temple. The Book of Ezra makes this clear. Ezra left Babylonia for Eretz Yisrael only to discover that many Jewish men, including officials and dignitaries, had married non-Jewish women. In Ezra’s own words:
When I heard this, I rent my garment and robe, I tore hair out of my head and beard, and I sat desolate. Around me gathered all who were concerned over the words of the God of Israel because of the returning exiles’ trespass, while I sat desolate until the evening offering. At the time of the evening offering, I ended my self-affliction; still in my torn garment and robe, I got down on my knees and spread out my hands to the Lord my God, and said, “O my God, I am too ashamed and mortified to lift my face to You, O my God, for our iniquities are overwhelming and our guilt has grown high as heaven. From the time of our fathers to this very day, we have been deep in guilt. Because of our iniquities, we, our kings, and our priests have been handed over to foreign kings, to the sword, to captivity, to pillage, and to humiliation, as is now the case. But now, for a short while, there has been a reprieve from the Lord our God, Who has granted us a surviving remnant and given us a stake in His holy place; our God has restored the luster to our eyes and furnished us with a little sustenance in our bondage. For bondsmen we are, though even in our bondage God has not forsaken us, but has disposed the kings of Persia favorably toward us, to furnish us with sustenance and to raise again the House of our God, repairing its ruins and giving us a hold in Judah and Jerusalem. Now, what can we say in the face of this, O our God, for we have forsaken Your commandments…. After all that has happened to us because of our evil deeds and our deep guilt – though You, our God, have been forbearing, [punishing us] less than our iniquity [deserves] in that You have granted us such a remnant as this – shall we once again violate Your commandments by intermarrying with these people who follow such abhorrent practices? Will You not rage against us till we are destroyed without remnant or survivor? O Lord, God of Israel, You are benevolent, for we have survived as a remnant, as is now the case. We stand before You in all our guilt, for we cannot face You because of this.” (Ezra 9:3-15)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:3:4)

צערו וצומו ותפילתו של עזרא עוררו את העם לשוב בתשובה, שנאמר (שם י, א-ה): "וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלוֹהִים, נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים, כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה". אז קיבלו עליהם את ברית ה', לבלתי השאיר את הנשים והילדים שלא רצו להתגייר. "וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׁבֵעוּ". אמנם כיוון שרבים מישראל לא חזרו אז בתשובה ולא עלו לארץ אלא נשארו בבבל, לא חזרה השכינה לשרות בבית המקדש השני כפי שהיה בראשון, עד שגם הוא חרב בעוונות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Ezra’s anguish, fasting, and prayers awakened the nation to repentance, as we read, “While Ezra was praying and making confession, weeping and prostrating himself before the House of God, a very great crowd of Israelites gathered about him, men, women, and children; the people were weeping bitterly.” They accepted God’s covenant, and the men agreed not to remain with the women and children who were unwilling to convert. “So Ezra at once put the officers of the priests and the Levites and all Israel under oath to act accordingly, and they took the oath” (*ibid*. 10:1-5). Nevertheless, since many Jews did not repent, and many did not come to Eretz Yisrael but remained in Babylon, the presence of the *Shekhina* was not as strong in the time of the Second Temple as in the First, and ultimately the Second Temple, too, was destroyed on account of our sins.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:3:5)

ואמנם יש בסליחות משפטים שמתאימים לתקופת הגלות, עד שישנם אנשים שמתקשים להזדהות עם תוכנם, ואף חוששים שמא יש צד של שקר באמירתם. אולם אם נראה את עם ישראל כעם אחד שחי בכל דורותיו, כשכל אחד ואחד מאיתנו מקושר ממש לכל היהודים שחיו בכל הדורות ובכל הארצות, נוכל לומר את החלקים הללו מתוך הזדהות עמוקה. שכן גם אנחנו היינו עם אבותינו שחיו בגולה וסבלו ייסורים נוראים והשפלות קשות, עד שכמעט אבדה תקוותנו. היינו עם הקדושים והמעונים בכל גזירות השמד, במסעות הצלב ובמרתפי האינקוויזיציה, ברציחות המוסלמים ובמאורעות ת"ח ות"ט, והאחרון והנורא מכל בשואה האיומה, שרק כשבעים שנה עברו מאז שנסתיימה. ואיך נהיה שאננים לומר שתחנוני הסליחות אינם מתאימים לנו כאשר עדיין חיים איתנו אלפי ניצולים שעברו את מחנות ההשמדה והגטאות, והעולם עדיין מלא ברשעים שמכריזים בגלוי על שאיפתם להמשיך את מלאכתם של הנאצים. לפיכך, ניתן עוד לומר את תחנוני הסליחות מתוך הזדהות נפשית עמוקה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Certain passages in *Seliḥot* are appropriate for a period of exile, which makes it difficult for some people to identify with their content nowadays. Some are even worried that there is an element of falsehood in reciting such *Seliḥot*. However, if we see the Jewish people as a nation that transcends history, with each and every one of us linked to all Jews in all times and all places, we can recite even these exilic selections and identify deeply with them. For we identify with our ancestors who lived in exile and suffered such horrible tribulations and degradations that they almost lost hope. We identify with the Jews who experienced anti-religious persecution by Muslims and Christians, and who were tortured and martyred during the Crusades, the Inquisition, and the Chmielnicki Massacres. Most recently and most devastating of all, we identify with the victims of the terrible Holocaust which took place less than eighty years ago. How can we be so complacent as to say that the supplications of the *Seliḥot* are no longer appropriate, when there are still survivors among us who endured the ghettos and the concentration camps, and the world is still filled with monsters who openly proclaim that they hope to continue the work of the Nazis? In light of all this, we can still recite the *Seliḥot* and identify deeply with them.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:4:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:4:1)

**סליחות ותפילות / נוסח הסליחות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / The Contents of *Seliḥot***


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:4:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:4:2)

כיוון שלא תקנו חכמים תקנה מפורשת לומר סליחות, ממילא אין לסליחות נוסח מסודר, וכל עדה הוסיפה תחינות ופיוטים משלה. מכל מקום ישנה מסגרת כללית שנוהגת בכל העדות, כמובא בסדר רב עמרם גאון: פותחים באמירת 'אשרי' (תהלה לדוד), שכן מקובל לפתוח כל תפילה בדברי שבח לה'. לאחר מכן אומרים חצי קדיש, ואומרים "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" וכו', ו"שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו" וכו', ועוד פסוקי בקשה ותחנונים, ואומרים י"ג מידות רחמים, וידוי, ו"אשמנו מכל עם", ולקראת הסיום אומרים את התחינה "עננו אבינו עננו" וכו', ו"ה' עשה למען שמך" וכו'. בסוף הסליחות נופלים אפיים וחותמים בקדיש תתקבל.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Because the Sages did not explicitly ordain the recitation of *Seliḥot*, there is no standard rite, and each community added its own supplications and *piyutim* (liturgical poems). Nevertheless, there is a basic framework that all communities follow and which appears in *Seder R. Amram Gaon*. We begin with the recitation of *Ashrei*(Tehilim 145), as every prayer service begins with praise of God. This is followed by a half *Kaddish* and the paragraphs that begin “*Lekha Hashem Ha-tzedaka*” (“To You, O Lord, is righteousness”) and**“*Shome’a tefila adekha kol basar yavo’u*” (“Hearer of prayer, all humankind comes to You”; Tehilim 65:3) and additional verses of petition and supplication. We then recite the Thirteen Attributes of Mercy, the standard confession (“*Ashamnu*” – “We are guilty”) and the longer confession (“*Ashamnu mi-kol am*” – “We are the guiltiest of all peoples”). Toward the end, we recite “*Aneinu*” (“Answer us”) and “*Asei le-ma’an shemekha*” (“Act for the sake of Your name”). The service concludes with *Taḥanun* and the full *Kaddish*.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:4:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:4:3)

על גבי הנוסח הבסיסי, כתב רב עמרם גאון שאם רוצים להוסיף פסוקים, סליחות ופיוטים ממה שתקנו הפייטנים – מוסיפים. ואכן נהגו ישראל להוסיף פיוטים רבים בסליחות, ובין פיוט לפיוט נוהגים לומר י"ג מידות רחמים. בפיוטים אלה יש הבדל בין נוסח ספרד לאשכנז. עוד הבדל ישנו, שלמנהג ספרד אומרים את אותו הנוסח בכל הימים, ולמנהג אשכנז, על גבי הנוסח הבסיסי מוסיפים בכל יום פיוטים אחרים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
R. Amram Gaon writes that additional verses, *piyutim*, and supplications may be added to the basic outline. In fact, Jewish communities have added many *piyutim*to *Seliḥot*, with the Thirteen Attributes of Mercy repeated in between them. There are differences between the Ashkenazic and Sephardic rites of these additional *piyutim*. Also, while Sephardim recite the same *Seliḥot* every day, Ashkenazim have different *piyutim* for each day.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:4:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:4:4)

כאשר זמנם של המתפללים קצר, ידלגו על חלק מהפיוטים, ויאמרו את עיקר הסליחות כמובא בסדר רב עמרם גאון, וישתדלו לומר את הפיוטים שמעוררים יותר לתשובה.²

footnotes:
² יש אומרים שאסור לומר פיוטים שיש בהם פניית בקשה אל המלאכים השונים, מפני שרק אל ה' יתברך מותר לפנות בתפילה (רמב"ם, רמב"ן). ולכן אין לומר "מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים", שנזכר בסדר רב עמרם גאון (ואשכנזים נוהגים לאומרו בסוף הסליחות), וכן לדעתם אין לומר פיוט "מידת הרחמים עלינו התגלגלי ולפני קונך תחינתנו הפילי ובעד עמך רחמים שאלי".ודעת רוב הפוסקים שמותר לומר את הפיוטים הללו שנתחברו על ידי גדולים קדמונים ונהגו ישראל לאומרם במשך דורות רבים, מפני שכל זמן שהמתפלל יודע שהכל בידו של הקב"ה, מותר לבקש מהמלאכים שנבראו כדי להעלות את התפילות ולהזכיר את הזכויות לפניו יתברך, שימלאו את שליחותם (רב שרירא גאון, רבי אליעזר מגרמייזא בעל הרוקח; שבלי הלקט רנב; מהר"י ברונא). וכן נוהגים רוב ישראל, שלא להשמיט פיוטים אלו מהסידור. ויש שמסכימים עם דעת המחמירים, אך כדי שלא לבטל אמירת פיוטים אלו שנהגו כל ישראל לאומרם, משנים מעט את נוסחם, באופן שהתפילה תהיה מופנית אל ה', שהוא יורה למלאכים מכניסי התפילות שיכניסו את תפילותינו לפניו (מהר"ל נתיב העבודה יב, וכן נהג הרצי"ה). ויש שהאריכו בתפילות שלפניהם, כך שבפועל לא הספיקו לאומרם, אבל לא ביטלו את הציבור מלאומרם (חת"ס או"ח קסו). ועיין בספר מועדים לשמחה אלול-תשרי עמ' לז-סב.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When time is short, worshippers may skip the additional *piyutim* and recite just the basic order set out by R. Amram Gaon. If a congregation is selecting which *piyutim* to say, they should opt for those that inspire repentance.⁹ that address various angels, as one may turn in prayer only to God (Rambam; Ramban). Accordingly, one should not recite “*Makhnisei Raḥamim*” (“Purveyors of Mercy”), which is mentioned in *Seder R. Amram Gaon*and which Ashkenazim usually say at the end of *Seliḥot*, as it is addressed to angels. Likewise, according to this view, one may not recite the *piyut* “*Midat Ha-raḥamim aleinu hitgalgeli*” (“Attribute of Mercy, Descend upon Us”) as it is addressed to a divine attribute and not directly to God. However, most *poskim* permit the recitation of these *piyutim*, which were composed long ago by Torah giants, and which Jews have been reciting for hundreds of years. The rationale seems to be that as long as the supplicant knows that everything is in the hands of God, he may ask the angels to fulfill their mission, namely, to transport our prayers to God and remind Him of our merits (R. Sherira Gaon; R. Eliezer of Worms; *Shibolei Ha-leket* §252: Mahari Bruna). Indeed, this is the practice of most communities, which have not expunged such *piyutim* from the *siddur*. Others maintain that fundamentally the stringent position is correct. Nevertheless, they do not want to eliminate these *piyutim* entirely, because of the long-standing custom to recite them. To resolve the dilemma, they adjust the formulations of the prayers slightly, rephrasing them so that it is clear that the prayers are addressing God, asking Him to teach the angels how to transport our prayers to Him (Maharal, *Netivot Olam*, *Netiv Ha-avoda* ch. 12; this was the practice of R. Zvi Yehuda Kook). Alternatively, some rabbis took their time reciting the prayers earlier in *Seliḥot* in order to ensure that they would not have time to recite the problematic ones. Nevertheless, they did not object to the congregation saying them (*Ḥatam Sofer* OḤ 166).

footnotes:
⁹ Some say that it is forbidden to recite piyutim


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:5:1)

**סליחות ותפילות / הימים שאומרים בהם סליחות ומידת חיובם**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / The Days on Which *Seliḥot* Are Recited**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:5:2)

בימי הגאונים נהגו לומר סליחות בעשרת ימי תשובה, וכך נהגו בשתי הישיבות הגדולות שבבבל, והיו מקומות מעטים שנהגו לומר בהם סליחות גם בכל חודש אלול.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In Geonic times, the custom in both of the prominent *yeshivot* in Babylonia was to recite *Seliḥot* during the Ten Days of Repentance. In a few places, *Seliḥot* were recited during the entire month of Elul.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:5:3)

בסוף תקופת הראשונים נתקבל המנהג בקהילות ספרדים לומר סליחות בכל חודש אלול ועשרת ימי תשובה (שו"ע או"ח תקפא, א). וביום ראש חודש אלול עצמו אין אומרים סליחות (רמ"ע מפאנו עט, כה"ח א). וככל שמתקרבים יותר לראש השנה, כך רבים יותר נזהרים לקום לסליחות, ובמיוחד מקפידים על כך בעשרת ימי תשובה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
By the end of the medieval era, Sephardic communities had accepted the practice of reciting *Seliḥot*throughout Elul (SA 581:1). On Rosh Ḥodesh Elul itself, though, *Seliḥot* are not recited (*Responsa Rama Mi-Fano* §79; *Kaf Ha-ḥayim* 581:1). As Rosh Ha-shana draws near, more and more people make sure to attend *Seliḥot*, and people are especially meticulous about doing so during the Ten Days of Repentance.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:5:4)

מנהג אשכנזים, להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה, ובתנאי שיספיקו לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. כלומר, אם ראש השנה חל ביום חמישי או שבת, אזי מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת הסמוך לראש השנה. אבל אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת שלפני כן.³

footnotes:
³ הטעם להקפדה על ארבעה ימים, משום שרבים נהגו להתענות עשרה ימים לשם תשובה, כמבואר בהלכה ט'. ומאחר שבעשרת ימי תשובה אפשר לצום רק ששה ימים (כי מצווה לאכול בשני ימים של ר"ה, שבת תשובה וערב יום כיפור), הוסיפו להתענות ארבעה ימים לפני ראש השנה ואמרו בהם סליחות. ואף שכיום המנהג הרווח שלא להתענות עשרה ימים, לעניין הסליחות ממשיכים במנהג. ועוד, שהאדם בראש השנה צריך להקריב עצמו לפני הקב"ה, ומצינו בקרבנות שצריך להכינם ולבקרם ממומים לכל הפחות ארבעה ימים לפני הקרבתם. וכדי שלא יתבלבלו קבעו את מוצאי שבת כיום הראשון לאמירת הסליחות (טור ורמ"א תקפא, א, משנה ברורה ו). עוד טעם לקביעת תחילת הסליחות במוצאי שבת, כדי להתחיל להתחנן מתוך קדושת השבת, שבשבת רגילים הכל ללמוד תורה מתוך שמחה ועונג, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה (לקט יושר).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Ashkenazic custom is to begin reciting *Seliḥot* on the Saturday night before Rosh Ha-shana, provided that there will be at least four days of *Seliḥot* prior to the holiday. This means that if Rosh Ha-shana starts on Thursday or Shabbat, *Seliḥot* begin the Saturday night before the holiday, but if Rosh Ha-shana starts on Monday or Tuesday, *Seliḥot* begin the previous Saturday night.¹⁰, and Erev Yom Kippur). Accordingly, it was important to have four days before Rosh Ha-shana during which fasting and reciting *Seliḥot* were permissible*.* Nowadays, the widespread practice is not to fast for ten days. Nevertheless, we continue the custom of starting *Seliḥot* at least four days before Rosh Ha-shana. An additional reason to have at least four days of *Seliḥot* before Rosh Ha-shana is that we imagine that we are offering ourselves to God. As we know, offerings must be prepared and checked for imperfections at least four days before they are sacrificed.
Why then do we always begin *Seliḥot* on Saturday night rather than beginning four days before Rosh Ha-shana? Some suggest that always beginning *Seliḥot* on the same night is less confusing (*Tur* and Rema 581:1; MB *ad loc*. 6). Others suggest that the point of beginning *Seliḥot* on Saturday night is in order to start our supplications as we exit the holy Shabbat. During Shabbat, people study Torah joyfully, which allows the *Shekhina* – which only rests where there is the joy of a mitzva – to rest upon them (*Leket Yosher*).

footnotes:
¹⁰ In the past, many people had a custom to fast for ten days as part of their repentance (as will be explained in section 9). Only on six of the Ten Days of Repentance is it permissible to fast (because there is a mitzva to eat on both days of Rosh Ha-shana, Shabbat Shuva


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:5:5)

אף שלא תקנו הראשונים לומר סליחות כחובה, כך הוא מנהג ישראל. אמנם מי שהקימה לסליחות קשה לו, אינו חייב לקום לסליחות בחודש אלול. ובעשרת ימי תשובה ישתדל להקפיד יותר לומר סליחות, מפני שימים אלו מסוגלים יותר לתשובה וכפרה (עיין ר"ה יח, א; רמב"ם תשובה ב, ו).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
While the Sages did not make reciting *Seliḥot* mandatory, it is the predominant Jewish custom. Nevertheless, one who finds it difficult to wake up for *Seliḥot* need not do so during Elul. During the Ten Days of Repentance, though, he should make serious efforts to recite *Seliḥot*, as these days are auspicious for repentance and forgiveness. (See *Rosh Ha-shana* 18a; MT, Laws of Repentance 2:6.)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:5:6)

מי שאינו יכול לישון מוקדם, והקימה לסליחות תגרום לו עייפות שבעטייה לא יוכל למלא את חובותיו בעבודתו, גם בעשרת ימי תשובה עדיף שלא יקום לסליחות. וישתדל במקום זאת לומר פרקי תהלים, ואם ירצה, יוכל במשך היום לומר את קטעי הסליחות שמותר ליחיד לומר (להלן ז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
If one is unable to go to sleep early, and waking up for *Seliḥot* would result in his being too exhausted to fulfill his work obligations, then he should not wake up early, even during the Ten Days of Repentance. Rather, he should try to recite chapters of Tehilim, and during the course of the day he can recite those sections of the *Seliḥot* that an individual may recite alone. (See section 7 below.)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:5:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:5:7)

מקובל להורות, שגם תלמיד חכם שרגיל לשקוד על תלמודו, ראוי שיקדיש את הזמן הנדרש לאמירת סליחות (ברכ"י ושע"ת תקפא, א). וכן נוהגים בכל הישיבות לומר סליחות למרות שזמן אמירתן הוא על חשבון זמן הלימוד. אמנם מי שהקימה המוקדמת תגרום לו לאובדן זמן לימוד ארוך יותר מאשר משך הזמן המוקדש לסליחות, מפני ששינוי הסדרים יגרום לו אח"כ לחוסר ריכוז, מוטב שלא יקום לסליחות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The accepted ruling is that even very diligent Torah scholars should recite *Seliḥot* (*Birkei Yosef* and *Sha’arei Teshuva* 581:1). Indeed, this is the custom in all *yeshivot*, even though reciting *Seliḥot* takes time away from Torah study. However, if one finds that waking up early makes him lose even more time than the time taken by the recitation of *Seliḥot* because he cannot concentrate on his studies later on, it is better for him not to wake up early for *Seliḥot*.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:6:1)

**סליחות ותפילות / זמן אמירת הסליחות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / When to Recite *Seliḥot***


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:6:2)

הזמן הטוב לאמירת הסליחות הוא באשמורת הבוקר, כלומר לקראת סוף הלילה, שאז היא שעת רחמים ורצון, שעה של ציפייה לקראת עליית האור וגילוי דבר ה' בעולם. ובאותה שעה כולם ישנים והעולם נקי ושקט ממחשבות ומעשים רעים, והתפילה יוצאת מעומק הלב, ובוקעת את כל המחיצות ומתקבלת. ומכל מקום כבר משעת חצות הלילה מתחיל הזמן הראוי לאמירת הסליחות, מפני שמחצות הלילה מתחילה הציפייה לעליית השחר, והוא זמן של חסד ורחמים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The best time to recite *Seliḥot* is the last *ashmoret*(“watch”) of the night, just before morning, which is a time of mercy and acquiescence, a time of anticipation for the dawn of new light and the revelation of God’s word in the world. At this time, everyone is asleep; the world is pure and unsullied by evil thoughts and deeds. Prayer bursts forth from the depths of the heart, breaks through all barriers, and is accepted on high. Any time after midnight is also appropriate for reciting *Seliḥot*, as that is when people begin to look forward to dawn; it is also a time of mercy and compassion.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:6:3)

בדורות האחרונים אנשים רגילים לשכב לישון בשעות מאוחרות בלילה, וזמן הקימה המקובל הוא בין שש לשבע, כשעתיים לאחר אשמורת הבוקר, ואם יקומו באשמורת, יהיו עייפים במשך כל היום, ועבודתם ולימודם עלולים להיפגע. ולכן רבים נוהגים לקום כיום לסליחות כשעה או חצי שעה לפני השעה שהם רגילים להתפלל שחרית. ואף שכבר עלה השחר, השעה עדיין ראויה לאמירת סליחות. ואם יוכלו לומר סליחות אחר חצות הלילה, עדיף. ובכל אופן צריך להיזהר שאמירת סליחות לא תגרום לעייפות כזו שתפגע ביכולתו של האדם לקיים את חובותיו כלפי עבודתו או תלמודו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Nowadays, people generally go to sleep relatively late, and wake up between six and seven in the morning, which is generally about two hours after the end of the last *ashmoret*in Israel. Were they to get up during the *ashmoret*, they would be tired all day and their work or studies would likely suffer. Therefore, many people wake up a half hour or an hour earlier than their usual time and recite *Seliḥot* before *Shaḥarit*. Even though it is past dawn, *Seliḥot* may still be recited then. Nevertheless, it is better to recite *Seliḥot* after midnight when possible. In any case, a person should make sure that the recitation of *Seliḥot* does not leave him so exhausted that he cannot meet all his work or study obligations.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:6:4)

יש אומרים שציבור שאינו מצליח להתארגן לקימה מוקדמת לאמירת סליחות, כהוראת שעה רשאי לומר סליחות בעשר בלילה, למרות שעדיין לא הגיעה שעת חצות (עיין אג"מ או"ח ב, קה). אולם למעשה עדיף לומר סליחות ביחיד בזמן הראוי, מפני שלדעת המקובלים ופוסקים רבים, אין הזמן שלפני חצות הלילה מתאים לאמירת סליחות, כי אז היא שעה שמידת הדין מתוחה, ואוויר העולם מלא בטרדות וזוהמא של מיני מחשבות ומעשים שאינם טובים (ברכ"י תקפא, א-ב, שע"ת א; משנה ברורה תקסה, יב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There are those who say that a community that cannot get a *minyan* for *Seliḥot* in the morning may, on a temporary basis, recite them before midnight – at 10:00 PM, for instance. (See *Igrot Moshe* OḤ 2:105.) In practice, however, it is better to say *Seliḥot* on one’s own at the proper time, since the kabbalists and many *poskim* say that it is not appropriate to recite *Seliḥot* before midnight. During the first part of the night, the attribute of justice is dominant, and the world is full of worries and sullied by all sorts of evil thoughts and deeds (*Birkei Yosef* 581:1-2; *Sha’arei Teshuva ad loc.*1; MB 565:12).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:6:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:6:5)

יש סוברים שצריך לדקדק שלא לומר דבר שקר בעת הסליחות, שיש פיוטים שאומרים בהם "קמנו באשמורת", ומי שאומר את הסליחות לאחר עלות השחר, או סמוך לחצות הלילה, צריך לדלג על פיוטים אלו (ערוה"ש תקפא, ד). והמנהג שלא לדקדק בזה, מפני שהנוסח נתקן על כל ישראל, וכיוון שבכל יום ישנם מישראל שקמים באשמורת, כל אחד מישראל רשאי לומר בזכותם "קמנו באשמורת".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There are *Seliḥot* that refer to waking up at dawn. Some maintain that one who is reciting *Seliḥot* at a different time must skip these *piyutim* (AHS 581:4). However, the custom is not to be too exacting about this, because the prayer was instituted for the entire Jewish people, and every day there are some who wake up before dawn to recite *Seliḥot*.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:7:1)

**סליחות ותפילות / מדיני הסליחות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / Laws of *Seliḥot***


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:7:2)

אומרים סליחות במניין, מפני שי"ג מידות רחמים הם דברים שבקדושה שצריך מניין כדי לאומרם (שו"ע או"ח תקסה, ה), וכמובן שגם צריך מניין לאמירת חצי הקדיש שבתחילת הסליחות וקדיש תתקבל שבסיומן. ואם בזמן שנקבע לאמירת סליחות עוד לא התאסף מניין, יתחילו לומר 'אשרי' ותחינות ופיוטים וידלגו על י"ג מידות רחמים וההקדמה שלפניהן. ובעת שיתקבץ המניין יאמרו שלושה פסוקים, חצי קדיש, ומאז יתחילו לומר י"ג מידות רחמים בין התפילות והפיוטים (משנה ברורה תקפא, ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
*Seliḥot* are recited with a *minyan*, because the Thirteen Attributes of Mercy are “*devarim she-bikedusha*” (holy words), which may only be recited in a quorum of ten (SA 565:5). Of course, a *minyan* is also required for the recitation of the half *Kaddish* at the beginning of *Seliḥot* and the full *Kaddish*at the end. If the time to recite *Seliḥot* arrives and there is no *minyan* yet, the congregation should recite *Ashrei*, the supplications, and the *piyutim* while skipping the Thirteen Attributes and the paragraph that introduces them. When the tenth man arrives, the congregation should first recite three verses, follow them with the half *Kaddish*, and then say the Thirteen Attributes from then on, in their assigned places (MB 581:4).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:7:3)

מי שנמצא במקום שאין לו מניין לאמירת סליחות, יכול אם ירצה לומר את הסליחות ביחיד, וידלג על י"ג מידות רחמים שצריך מניין כדי לאומרם, או שיקראם בטעמים כקורא בתורה. ויש אומרים שגם ידלג על התפילות שבלשון ארמית (שו"ע או"ח תקסה, ה; משנה ברורה תקפא, ד). ויש שנהגו לאומרן ביחיד (כה"ח תקפא, כו. עיין בהרחבות).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One who is in a place without a *minyan* for *Seliḥot* may recite them on his own. However, he must either skip the Thirteen Attributes or read them with the cantillations, as if he were reading from the Torah. Some say he should also skip the Aramaic prayers (SA 565:5; MB 581:4), while others disagree (*Kaf Ha-ḥayim* 581:26; see *Harḥavot*).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:7:4)

על אף שאין מצווה להתעטף בטלית בלילה, למנהג אשכנז חזן הסליחות צריך להתעטף בטלית, שכך הוא מנהג אשכנז ששליח הציבור מתעטף בטלית לכבוד התפילה והציבור (מ"א יח, ב, שעה"צ תקפא, ג). ולמנהג תימנים כל הציבור מתעטף בטלית.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Even though there is no mitzva to wear a *talit* at night, according to Ashkenazic custom the *ḥazan* for *Seliḥot* wears a *talit* to honor the prayers and the congregation (MA 18:2; SHT 581:3). Yemenite custom is for all male participants to wear a *talit*.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:7:5)

למנהג ספרדים, החזן אינו צריך להתעטף בטלית, כך הוא בתפילת מנחה וקל וחומר בתפילת ערבית וסליחות שמתקיימים בלילה. אמנם כאשר החזן אינו לבוש בלבוש מכובד, כגון שאין לו חליפה, נכון שיתעטף בטלית (הרב אליהו, מקראי קודש א, הערה לה).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
According to Sephardic practice, the *ḥazan* for *Seliḥot* does not wear a *talit*. After all, he does not wear it for *Minḥa*, and certainly not for *Ma’ariv* and *Seliḥot*, which are recited at night. However, if the *ḥazan* is not dressed respectably, for example if he is not wearing a jacket, it is proper for him to put on a *talit* (R. Eliyahu, cited in *Mikra’ei Kodesh: Rosh Ha-shana*, p. 72, n. 35).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:7:6)

אם התפילה בלילה, החזן שמתעטף בטלית אינו מברך עליה, משום שיש בזה ספק, שלדעת הרא"ש צריך לברך על טלית בלילה, ולדעת הרמב"ם אין מברכים, וספק ברכות להקל (לבוש תקפא, א; ועיין משנה ברורה ו). ויש מדקדקים להתעטף בטלית של חבר, תוך שהם מכוונים שלא לקנותה, וכיוון שטלית שאולה פטורה מציצית, לכל הדעות אין מברכים עליה (ט"ז תקפא, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
If the service is at night, the *ḥazan* does not recite a *berakha* when putting on the *talit*, as there is uncertainty. According to Rosh, one recites a *berakha* when putting on a *talit* at night, whereas according to Rambam, one does not, and in cases of uncertainty about *berakhot*, we are lenient and do not recite them (*Levush* 581:1; see MB *ad loc*. 6). Some *ḥazanim* make a point of borrowing a friend’s *talit* (having in mind not to acquire it); since a borrowed *talit* does not require *tzitzit*, everyone agrees that a *berakha* is not recited over it (*Taz* 581:2).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:7:7)

גם כאשר חתן או בעל ברית משתתפים באמירת הסליחות, אומרים וידוי ונפילת אפיים. ואף שיש חולקים, כך הוא המנהג. וכיוון שאין באמירת סליחות חובה גמורה, עדיף שחתן ובעל ברית לא ישתתפו באמירת הסליחות, ובכך הציבור לא יכנס לספק.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Even in the presence of a bridegroom or the father (and other honorees) of a child on the day of his *brit mila*, the *vidui* and *Taḥanun* of *Seliḥot*are nevertheless recited. Some disagree with this; nevertheless, it is the common practice. Since reciting *Seliḥot* is not absolutely obligatory, it is preferable for a newlywed or someone making a *brit* not to attend. This way, the congregation does not face uncertainty.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:8
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:7:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:7:8)

מנהג ספרדים לומר חלק מהסליחות בישיבה וחלק בעמידה, ומנהג תימנים לומר את רוב הסליחות בישיבה, ומנהג אשכנזים לומר את כל הסליחות בעמידה. והמתקשים לעמוד, רשאים לשבת, ויתאמצו לעמוד בעת אמירת וידוי וי"ג מידות רחמים ובעת שפותחים את הארון. וזקנים וחלשים וחולים שגם זה קשה להם, רשאים לשבת במשך כל הסליחות (עיין להלן יב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Sephardim say some of the *Seliḥot* sitting and others standing. Yemenites recite most of them while sitting, while Ashkenazim stand for all of them. Those who find it difficult to stand may sit. They should try to stand when reciting *vidui*and**the Thirteen Attributes, as well as when the ark is open. The elderly, the weak, and the sick who find even that too difficult may sit for the entire service. (See section 12 below.)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:8:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:8:1)

**סליחות ותפילות / י"ג מידות רחמים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / The Thirteen Attributes of Mercy**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:8:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:8:2)

שיאה של תפילת הסליחות היא אמירת י"ג מידות רחמים, שהן המידות העליונות שבהן מנהיג ה' את ישראל. מידות אלו נתגלו למשה רבנו לאחר שמחל ה' לישראל על חטא העגל, שאז ביקש משה רבנו: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". השיב לו ה': "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ", כלומר אגלה לך את המידות שבהן אני מנהיג את ישראל. "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'". "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא (ה' קרא וגילה את מידותיו למשה): ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה" (שמות לד, ה-ז). ואלו הן שלוש עשרה מידות רחמים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The pinnacle of the *Seliḥot* service is the recitation of the Thirteen Attributes of Mercy, the divine attributes through which God governs the Jewish people. God revealed these attributes to Moshe Rabbeinu after forgiving the Jews for the sin of the Golden Calf. At that point, Moshe requested, “Let me behold Your presence” (Shemot 33:18). God replied, “I will make all My goodness pass before you, and I will proclaim before you the name ‘Lord’” (*ibid*. 19). In other words, “I will reveal to you the attributes with which I relate to Israel.” Then:
The Lord came down in a cloud; He stood with him there and proclaimed the name Lord. The Lord passed before him and proclaimed: “The Lord! The Lord! A God compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness, extending kindness to the thousandth generation, forgiving iniquity, transgression, and sin, and absolving them.” (*Ibid*. 34:5-7)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:8:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:8:3)

"אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאים – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם" (ר"ה יז, ב). ולכן בסליחות ובימי תענית ויום הכיפורים, מרבים להזכיר בתפילה את י"ג מידות רחמים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
R. Yoḥanan commented:
Had the verse not stated this, we would not have been able to say it. God wrapped Himself in a *talit* like a *ḥazan* and showed Moshe how to pray. God said to him: “Any time the Jews sin, they should recite these words, and I will forgive them.” (Rosh Ha-shana 17b)
We therefore recite the Thirteen Attributes of Mercy frequently during *Seliḥot*, on fast days, and on Yom Kippur.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:8:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:8:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:8:4)

דווקא לאחר החטא הנורא, התברר שהקשר בין ה' לישראל הוא נצחי, וכל החטאים אינם מבטלים אותו. החטאים אמנם גורמים לעונשים וייסורים קשים, אבל מבחינה פנימית הקשר שבין ה' לישראל נותר במקומו, ועל כן אפשר תמיד לחזור בתשובה. על ידי אמירת שלוש עשרה מידות רחמים, הננו מתעלים באמונה ומתקשרים אל ה' באופן עמוק ועליון כל כך, עד שמתברר שהחטאים שוליים וחיצוניים, וממילא אפשר ביתר קלות לשוב עליהם בתשובה. כיוון שבי"ג מידות רחמים מתגלה מעלת כלל ישראל, רק במניין מותר לאומרן (שו"ע או"ח תקסה, ה. ובהלכה ז' דין היחיד).⁴

footnotes:
⁴ כדי להבין את מעלתן של י"ג המידות, צריך לבאר שישנן שתי דרגות של הנהגה: 'זעיר אנפין' ו'אריך אנפין', או בלשונו של הרמח"ל (דעת תבונות קלד, ובעוד מקומות רבים), הנהגת המשפט והנהגת הייחוד. ההנהגה האלוקית הרגילה, שבה מנהיג ה' את ישראל, היא 'הנהגת המשפט', לפיה הכל תלוי במעשי האדם, אם יבחר בטוב, יזכה לברכה, ואם יבחר ברע, ימנע ממנו השפע האלוקי. אמנם למעלה מהנהגת המשפט, קיימת הנהגה עליונה נסתרת, 'הנהגת הייחוד', על פיה העולם מתקדם תמיד ומתעלה אל גאולתו, מפני שאף ממצבי חטא ועונש ה' מסבב בסתר את המשך התעלותו של העולם. והנהגה זו תלויה בברית שכרת ה' עם ישראל, שבאה לידי ביטוי בי"ג מידות רחמים. ככל שאנו מתקשרים יותר אל הנהגת הייחוד, כך אנו מתגדלים יותר באמונה ומקשרים יותר את העולם אל תכליתו, ויש בזה תשובה גדולה, ומתוך כך נמשכת סליחה ומחילה, והקטרוגים מתבטלים והברכה נמשכת לעולם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Following the terrible sin of the Golden Calf, it became clear that the connection between God and the Jews is eternal and cannot be negated, no matter how sinful we are. Sins will indeed lead to punishment and terrible suffering, but the deeper connection between God and the Jews remains. Therefore, it is always possible to repent. By reciting the Thirteen Attributes we deepen our faith, connecting with God in such a profound way that it becomes clear that our sins are peripheral and external to us, and thus we can easily repent for them. Because the Thirteen Attributes reveal the exalted status of the Jewish people, they may be recited only with a *minyan* (SA 565:5; see section 7 regarding an individual praying alone).¹¹ (smaller face) and *arikh anpin* (greater face). In *Da’at Tevunot* §134 and many other places, Ramḥal calls them governance through law (*hanhagat ha-mishpat*) and governance through unification (*hanhagat ha-yiḥud*). Normally God relates to Israel through law, according to which everything depends on a person’s actions. If he chooses good, he receives blessing; if he chooses evil, God’s *shefa* is withheld from him. However, God also relates to the world in a more elevated, hidden way. It is through this relationship, referred to as unification, that the world constantly advances and progresses toward its redemption. Even at low points of sin and punishment, God directs matters behind the scenes to ensure the continued elevation of the world. This relationship is dependent upon God’s covenant with Israel, which is expressed in the Thirteen Attributes of Mercy. The more connected we are to the relationship of unification, the more our faith grows, and the more we can connect the world to its purpose. In a sense, this is repentance on the global scale. Forgiveness and atonement ensue, the heavenly prosecutors disappear, and blessing flows to the world.

footnotes:
¹¹ To understand the power of the Thirteen Attributes, we must first explain that there are two ways in which God relates to the world. Kabbalistic sources usually call them ze’er anpin


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:9:1)

**סליחות ותפילות / תעניות תשובה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / Penitential Fasting**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:9:2)

רבים נהגו לצום בערב ראש השנה, לשם קבלת ייסורים על העוונות, שהייסורים שהחוטא מקבל על עצמו לשם תשובה, מכפרים עליו ופוטרים אותו מהעונשים החמורים שהתחייב בהם בעוונותיו. וכן הוא לגבי תעניות ציבור, הצומות מכפרים על העוונות ופוטרים את הציבור מעונשם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In the past, many people fasted on Erev Rosh Ha-shana, to accept suffering for their sins, for when a sinner accepts suffering as part of repentance, he is granted atonement and exempted from more severe punishments warranted by his sins. The same applies to public fast days; they atone for sins and exempt the community from further punishment.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:9:3)

אמרו חכמים (תנחומא אמור כב): משל למה הדבר דומה? למדינה שהיתה חייבת מס גדול למלך, והיה המלך משלח שליחים לגבותו, ולא היתה משלמת מפני שהיה החוב גדול. מה עשה המלך? אמר לבני פלטרין שלו וצבאו: עימדו ונלך עליהם! עד שהיו הולכים כמו עשרה מילין, שמעו בני המדינה ופחדו. מה עשו? התחילו גדולי המדינה לצאת לקראת המלך. אמר להם: מי אתם? אמרו לו: בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו. אמר להם: ומה אתם מבקשים? אמרו לו: בבקשה ממך עשה עמנו חסד שאין לנו מה ליתן. אמר להם: בשבילכם אני מניח לכם שליש. עד שהתקרב לעיר, יצאו לקראתו בינוני המדינה. אמר להם: ומי אתם? אמרו לו: בני מדינה פלונית ששלחת לגבות ואין לנו כוח לעמוד בתשלום אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו. הניח להם השליש השני. עד שהוא מהלך ומתקרב יצאו לקראתו כל בני המדינה, גדולים וקטנים. אמר להם: מה אתם מבקשים? אמרו לו: אדוננו המלך אין לנו כוח ליתן מה שאנו חייבים לך. הניח להם הכל.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Sages offer a parable:
To what can this be compared? To a city that owed a large amount of tax to the king. The king sent agents to collect it, but they were unsuccessful. The city could not pay because the debt was so large. What did the king do? He told his servants and soldiers, “Let’s go there!” By the time the king and his entourage had traveled ten parasangs, the residents heard of his journey, and were frightened. What did they do? Their leaders went out to greet the king. He asked them, “Who are you?” They replied, “We are residents of such and such a city, the one to which you sent tax collectors.” He asked them, “What do you want?” They replied, “Please do us a kindness, as we have nothing to give.” He said to them, “For you, I will reduce the amount by a third.” When the king got closer to the city, ordinary residents went to greet him. He asked, “Who are you?” They responded, “We are people from such and such a city, to which you sent tax collectors, but we cannot pay. We ask that you take pity on us.” The king reduced the payment by another third. He got even closer, and all the residents came out to greet him, young and old. He asked them, “What do you want?” They responded, “Our master and king, we are not able to pay what we owe.” He forgave the final third.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:9:4)

המלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה יתברך ויתעלה שמו, בני המדינה אלו ישראל שהם מסגלים עוונות כל ימות השנה. מה הקב"ה עושה? אומר להם: עשו תשובה מראש השנה. ומה הם עושים? ערב ראש השנה גדולי הדור מתענים והקב"ה מוותר להם שליש מעוונותיהם, ומראש השנה ועד יום הכפורים יחידים מתענים והקב"ה מוותר שליש מעוונותיהם. וביום הכפורים כל ישראל מתענים ומבקשים רחמים, אנשים נשים וטף, והקב"ה מוותר להם את הכל, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The king in this parable refers to the King of kings, the Holy One, blessed be He. The people of the city are the Jews, who accumulate sins all year long. What does God do? He tells them, “Repent, starting on Rosh Ha-shana.” What do they do? On Erev Rosh Ha-shana the leaders of the generation fast, and God forgives a third of the sins. From Rosh Ha-shana until Yom Kippur, individuals fast, and God forgives another third of the sins. On Yom Kippur, all Jews fast and beg for mercy – men, women, and children – and God forgives them completely. Thus we read (Vayikra 16:30), “For on this day, atonement shall be made for you to purify you of all your sins; you shall purify yourselves before the Lord.” (*Tanḥuma Emor* §22)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:9:5)

כיוון שאמרו חכמים שהצום שלפני ראש השנה מועיל מאוד, נהגו רוב ישראל בימי הראשונים לצום בו (עיין בהלכה הבאה). וכן כתב בשולחן ערוך (תקפא, ב): "נוהגים להתענות ערב ראש השנה". אמנם צום זה אינו חמור כצומות שאנו צמים לזכר החורבן, ולכן רבים נהגו לצום בו עד חצות היום או עד פלג המנחה, ובכל אופן נהגו שלא לצום עד סוף היום, כדי שלא יכנסו לחג כשהם מעונים (רמ"א שם; משנה ברורה תקסב, י).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Since the Sages said that fasting before Rosh Ha-shana is very effective, most Jews in the medieval era fasted on that day (see the next section). So states *Shulḥan Arukh*: “It is the custom to fast on Erev Rosh Ha-shana” (581:2). Since the fast is not mandatory (as are the fasts which commemorate the destruction of the Temple), many fasted only half the day or until *plag ha-minḥa* (1.25 seasonal hours before sunset). They did not fast the whole day so as not to start the holiday in a state of deprivation (Rema *ad loc.*; MB 562:10).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:9:6)

והיו שנהגו לצום עשרה ימים, וכפי שכתב הרמ"א (שם): "והמדקדקים נהגו שכל אחד מתענה עשרה ימים, וכן נכון לעשות". והיו צמים במשך עשרת ימי תשובה ששה ימים, שכן אין צמים בשני ימים של ראש השנה, בשבת ובערב יום הכיפורים. וכדי להשלים לעשרה ימים, הוסיפו לצום עוד ארבעה ימים לפני ראש השנה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some people fasted for ten days, as Rema writes (*ad loc*.): “Those who are meticulously observant customarily fast for ten days, and it is proper to do so.” They would fast for six of the Ten Days of Repentance (as it is forbidden to fast on the two days of Rosh Ha-shana, Shabbat, and Erev Yom Kippur), as well as four days prior to Rosh Ha-shana.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:9:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:9:7)

בדורות האחרונים נתמעטו מאוד האנשים שנוהגים במנהגי התעניות, ואפילו בערב ראש השנה רוב ישראל אינם נוהגים לצום. יש סוברים שירדה חולשה לעולם והאנשים נעשו מפונקים, ואין לדרוש מהם לצער עצמם במנהגי חסידות (ח"א קלח, א). וגדולי תנועת החסידות סברו שעיקר העבודה בדורות הללו צריכה להיות בשמחה, ולכן יש להימנע ממנהגים שפוגמים בשמחה. ומי שרוצה לקיים את המנהג אבל הצום קשה לו, טוב שיפדה את התענית בצדקה, כפי השווי שהיה מוכן לשלם כדי שלא יצטרך לצום, או לכל הפחות כפי שווי המאכלים שהוא רגיל לאכול ביום.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In recent times, far fewer people follow customs that involve fasting; even on Erev Rosh Ha-shana, most do not fast. Some suggest that people are weaker and softer than they used to be, so it is not fair to demand that they deprive themselves as an expression of piety (*Ḥayei Adam* 138:1). The great Hasidic masters maintained that the primary mode of worship in our generations should be joyful, so customs that detract from joy should be avoided. If someone would like to maintain the custom of fasting on Erev Rosh Ha-shana, but he finds it difficult, he should give charity instead. The amount should be either what he would be willing to pay to avoid needing to fast, or minimally, what he would spend for food on an ordinary day.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:10:1)

**סליחות ותפילות / ערב ראש השנה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / Erev Rosh Ha-shana**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:10:2)

כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, בתקופת הראשונים, נהגו רוב ישראל לצום בערב ראש השנה (שו"ע או"ח תקפא, ב; משנה ברורה תקפא, טז), וכיום מנהג רוב ישראל שלא לצום, ורק מעטים מהדרים לצום עד חצות או עד פלג המנחה, ויש נוהגים לפדות את הצום בצדקה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As mentioned, in the time of the Rishonim, most Jews fasted on Erev Rosh Ha-shana (SA 581:2; MB *ad loc*.16), while today most do not. A few people still fast half the day or until *plag ha-minḥa*. Others give charity in place of fasting.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:10:3)

מנהג אשכנז להרבות בסליחות בערב ראש השנה יותר משאר הימים, ואם התחילו לומר סליחות לפני עמוד השחר, נופלים אפיים בסיום הסליחות, אבל בשחרית אין נופלים אפיים כי הוא ערב חג. ואם התחילו לומר סליחות לאחר עמוד השחר, אין נופלים אפיים בסיום הסליחות (משנה ברורה תקפא, כג).⁵

footnotes:
⁵ יש נוהגים ללכת לבית הקברות בערב ראש השנה ולתת צדקה לעניים (רמ"א תקפא, ד). כדי שזכות הצדיקים הקבורים שם תסייע לקבלת התפילה. אבל ההולך לבית הקברות צריך להיזהר שלא לבקש מהמתים שיתפללו עבורו אלא רק אל ה' יפנה בתפילתו (מהרי"ל, מהר"ל נתיב העבודה יב; ח"א קלח, ה; משנה ברורה תקפא, כז). ויש אומרים שמותר לבקש מהצדיקים שמתו שיתפללו עבורנו לה' (פמ"ג תקפא, מהר"ם שיק או"ח רצג). וטוב לאדם להמשיך במנהג אבותיו. גם לגבי ערב יום הכיפורים כתב הרמ"א תרה, א, שיש נוהגים לילך לקברות. אבל למעשה אין כמעט מי שנוהג בכך, הואיל וערב יום הכיפורים הוא קצת יו"ט. וגם בערב ר"ה מנהג זה אינו נפוץ.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Ashkenazic custom is to recite many more *Seliḥot* on Erev Rosh Ha-shana than on other days. If *Seliḥot* begin before dawn, *Taḥanun* is recited at the end of the *Seliḥot* service. Even then, *Taḥanun* is not said following *Shaḥarit*, as *Taḥanun* is normally not recited on Erev Yom Tov. If *Seliḥot* begin after dawn, *Taḥanun* is not recited at the end of *Seliḥot* either (MB 581:23).¹², *Netiv Ha-avoda* ch. 12; *Ḥayei Adam* 138:5; MB 581:27). But some say that one may ask the deceased righteous to pray to God on our behalf (*Pri Megadim*, *Eshel Avraham* 581:16; *Responsa Maharam Schick* OḤ §293). Individuals should follow their family’s custom. Some people also visit graves before Yom Kippur (Rema 605:1). However, in practice, almost no one does so, since Erev Yom Kippur is a Yom Tov in some respects. In fact, even on Erev Rosh Ha-shana the custom is not widespread.

footnotes:
¹² Some customarily give charity on Erev Rosh Ha-shana. Others visit cemeteries (Rema 581:4) so that the merit of the righteous buried there will help their prayers to be accepted. However, those who visit a cemetery must be careful not to ask the dead to pray on their behalf; they must turn to God alone (Maharil; Maharal, Netivot Olam


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:10:4)

בערב ראש השנה אין תוקעים בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות רשות של חודש אלול לתקיעות חובה של ראש השנה (שו"ע או"ח תקפא, ג; לבוש). ויש שהחמירו גם שלא להתאמן באותו יום לקראת התקיעות בראש השנה, אולם למעשה, הרוצה להתאמן, רשאי לתקוע בתוך חדר סגור (מ"א יד; א"ר ד; משנה ברורה כד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
On Erev Rosh Ha-shana we do not blow the shofar, so as to distinguish the custom-based blasts of the month of Elul from the obligatory blasts of Rosh Ha-shana (SA 581:3; *Levush*). Some are stringent and do not even practice blowing the shofar on Erev Rosh Ha-shana. However, one who wants to practice may do so in a closed room (MA *ad loc*. 14; *Eliya Rabba ad loc*. 4; MB *ad loc*. 24).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:10:5)

כיוון שראש השנה הוא 'מקרא קודש', יש לכבדו כפי שמכבדים שבתות וחגים, ולהתכונן לקראתו בניקוי הבית, כיבוס הבגדים, רחצת הגוף, הכנת מאכלים טובים וסידור השולחן. ומי שצריך להסתפר או להתגלח, מצווה שיתכונן בכך לכבוד החג (שו"ע או"ח תקפא, א, להלן ג, ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Since Rosh Ha-shana is called a sacred occasion (*mikra kodesh*), we honor it as we do Shabbat and holidays. We prepare for it by cleaning the home, doing the laundry, showering, preparing festive meals, and setting the table nicely. If one needs a haircut or a shave, it is a mitzva to take care of it beforehand, in honor of the holiday (SA 581:1; below, 3:4).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:10:6)

נוהגים להדר בהכנת תבשילי ראש השנה, ויש בזה סימן טוב לכל השנה שתהיה טובה ודשנה. וכך היה מנהג ישראל מימים ימימה לשחוט בערב ראש השנה בהמות רבות לצורך סעודת החג, עד שערב ראש השנה נחשב לאחד מארבעה הימים שנהגו לשחוט בהם יותר בהמות מאשר בכל השנה, ועל כן היו צריכים להיזהר אז שלא לשחוט אם ובנה ביום אחד (חולין פג, א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As a good omen, in hopes that the upcoming year will be filled with abundance, it is customary to make particularly good and plentiful food for Rosh Ha-shana. To enable this, common practice was to slaughter many animals before Rosh Ha-shana, for the festive meals. In fact, Erev Rosh Ha-shana is listed in the Mishna as one of the four days of the year on which the most animals were slaughtered. Therefore, special care had to be taken to avoid slaughtering an animal and its offspring on the same day, which is forbidden (*Ḥullin* 83a).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:10:7)

יש נוהגים לטבול בערב ראש השנה כדי להיטהר לקראת יום הדין (רמ"א תקפא, ד). ומי שרוצה לקיים את המנהג וקשה לו ללכת למקווה, יכול לקיים את מנהג החסידות ברחיצה של ט' קבין (משנה ברורה כו). היינו שיעמוד במקלחת עד שיזרמו עליו מים ברציפות כשיעור של ט' קבין, שהם כ-11 ליטר, ויקפיד שמים אלו ירחצו את כל גופו (פנה"ל מועדים א, טז, 8).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some have the custom of going to *mikveh* on Erev Rosh Ha-shana, to purify themselves in anticipation of the Day of Judgment (Rema 581:4). One who wishes to follow this custom but finds it difficult may wash with nine *kavim* (approximately 11 liters) of water instead (MB *ad loc*. 26). That is, he should stand in the shower while nine *kavim*of water streams down on him without interruption. He should ensure that this water comes into contact with his entire body (*Peninei Halakha: Festivals* 1:16 and n. 8).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:8
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:10:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:10:8)

נוהגים בערב ראש השנה לערוך התרת נדרים, ולמסור מודעה לעתיד (כמבואר להלן ה, יא-יב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is customary to do *hatarat nedarim* (nullification of vows) on Erev Rosh Ha-shana. During the recitation, future vows are disclaimed as well (as we will explain below, 5:11-12).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:1)

**סליחות ותפילות / החזן בימים הנוראים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / The *Ḥazan* on the Days of Awe**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:2)

תפקיד מרכזי ישנו לחזן, שהוא מנהיג את התפילה. פעמים שכל הקהל אומר איתו את התפילה והוא קובע את הקצב, ופעמים שהוא לבדו אומר את התפילה בשליחות הציבור, והקהל עונים אחריו אמן, כמו בחזרת הש"ץ ואמירת הקדישים, ולכן הוא נקרא 'שליח ציבור'.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The *ḥazan* plays a central role during the Days of Awe, since he leads the prayers. Sometimes the whole congregation recites the prayers along with him, while he sets the pace, and at other times he recites the prayers alone, serving as the representative of the congregation (*shli’ah tzibur*), while the congregation then responds with “*amen*” (such as during the repetition of the *Amida* and the recital of *Kaddish*).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:3)

לפיכך צריך לדקדק שיהיה שליח הציבור ראוי לתפקידו המקודש. שיהיה הגון, כלומר שלא יהיו בידו עוונות, ובמיוחד עוון גזל. ופרקו נאה, שלא יצא עליו שם רע אפילו בנערותו בעקבות עבירות שעבר בזדון. ויהיה ענו ומרוצה לעם, מפני שהוא שליח שלהם. ויהיה רגיל לומר את התפילה בדייקנות, ויהיה רגיל ללמוד בתורה ובדברי חז"ל. וידע לבצע את המנגינות כראוי, ויהיה קולו ערב, שעל ידי כך הוא מכבד את בוראו בקולו ומושך ומרומם את המתפללים לכוון בתפילתם. ואם לא מצאו מי שיהיו בו כל המעלות הללו, יבחרו את הטוב שבהם בחכמה ובמעשים טובים (תענית טז, א; שו"ע או"ח נג, ד-ה).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Thus, it is important to make sure that the *ḥazan* is worthy of this sacred task. He must be upright, meaning he should not be a sinner, and especially not a thief. He should have a good reputation and should not have been known as a wanton sinner even in his youth. He should be humble, and the congregation should be happy with him, as he is their representative. He should know how to recite the prayers with precision and should be someone who regularly studies Torah and rabbinic texts. He should know how to perform the proper melodies and should have a pleasant voice, as this allows him to honor his Creator and to engage the congregation, inspiring the people and improving their concentration. If they are unable to find someone who has all these virtues, they should choose the wisest and best person available (*Ta’anit* 16a; SA 53:4-5).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:4)

וכן ראוי שהחזן יהיה נשוי, וכפי שהכהן הגדול היה צריך להיות נשוי. וכן ראוי שיהיה לפחות בן שלושים, כשם שבני לוי נכנסו לעבודתם בהיותם בני שלושים (רמ"א תקפא, א). בן תורה רווק וצעיר קודם לעם הארץ נשוי בן שלושים (משנה ברורה יג). ואם כבר הוחזק אדם להיות חזן, גם אם מצאו חזן עדיף ממנו, אין מורידים אותו מחזקתו אלא אם כן נמצא בו פסול (שו"ע או"ח נג, כה). היו בפניהם שתי אפשרויות: זקן עם הארץ שאינו מבין את התפילה ומשבש את מילותיה, אבל קולו נעים והציבור רוצה בו, ולעומתו נער בן שלוש עשרה שאינו יודע את המנגינות אבל מבין את התפילה, הנער עדיף.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is proper that the *ḥazan* be married, just as the Kohen Gadol had to be married, and that he be at least thirty years old, just as the Levites began to serve at the age of thirty (Rema 581:1). Someone dedicated to Torah who is young and single should be given preference over a thirty-year-old, married ignoramus. Even if the choice is between an older man who has a good voice and is well-liked but is ignorant, does not understand the prayers, and makes mistakes reciting them, or a youth of thirteen who does not know the melodies but understands the prayers, the youth is preferable. A long-standing *ḥazan* should not be replaced even if a better candidate is available, unless there is something specific which now disqualifies him (SA 53:25).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:5)

בימי תענית על גשמים שנעצרו, השתדלו שבנוסף לכל המעלות שנזכרו, יהיה החזן עני ומטופל בילדים ואין לו במה לפרנסם ויש לו יגיעה בשדה, שסבלו מהבצורת גדול. וכן כאשר התפללו על צרות אחרות, השתדלו שיהיה החזן אחד מאלו שסובלים באופן אישי מהצער שעליו מתפללים, או אחד ממנהיגי הציבור שנושא בעול הציבור (תענית טז, א; משנה ברורה תקפא, י).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Depending on the circumstances, there may be additional qualities to look for in a *ḥazan*. For example, if a community is fasting because of a drought, it is proper to look for a *ḥazan* who is poor, who has young children whom he has difficulty feeding, and who works hard in the field, as the drought causes him great suffering. In general, if the congregation is praying due to some threat, it is good to choose a *ḥazan* who is personally affected by it, or a leader who truly feels the suffering of the congregation (*Ta’anit*16a; MB 581:10).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:6)

בזמן חז"ל אסור היה לכתוב סידורים, משום שרק דברים שבכתב, היינו תנ"ך, הותר לכתוב, אבל דברים שבעל פה, ובכללם התפילות והברכות שתיקנו חכמים – אסור היה לכתוב (תמורה יד, ב). ואז החזן היה צריך לומר את כל התפילה בקול רם, כדי להוציא ידי חובה את האנשים שלא ידעו את התפילה על פה. ונהגו למנות חזן קבוע לכל השנה, והקפידו שיהיו בו כל המעלות הנזכרות. ואמרו שכל המסייע למנות שליח ציבור שאינו הגון, גוזל טוב מן הקהל ועתיד ליתן על כך את הדין (ספר חסידים תשנ"ח; משנה ברורה תקפא, י).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:7)

במשך הדורות התירו חכמים לכתוב את דברי התורה שבעל פה, ועם הופעת הדפוס נעשו הסידורים מצויים ביד כולם, וכבר אין צורך למנות חזן קבוע לכל התפילות, כי הכל מתפללים בעצמם מתוך הסידורים שבידם. לכן נוהגים למנות לכל תפילה חזן אחר, ואין מדקדקים כל כך במעלותיו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
During the time of the Sages, it was forbidden to write *siddurim* because it was only permitted to put the written Torah – the Tanakh – into writing. It was forbidden to write down any orally transmitted material, including prayers and blessings instituted by the Sages (*Temura* 14b). Therefore, it was necessary for a *ḥazan* to recite all the prayers out loud, in order to fulfill the prayer obligation of the people who did not know them by heart. Thus, a community would appoint a *ḥazan* for the entire year, making sure that he had all the virtues discussed above. According to *Sefer Ḥasidim*(§758; MB 581:10), anyone who helps get an unworthy*ḥazan* appointed deprives the congregation of a worthy advocate and will be called to account for it in the future.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:8
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:8)

אולם בתפילות הימים הנוראים, שאנו עומדים בתחנונים לפני הקב"ה שימחל לנו על חטאינו ויצילנו מן הצרות ויקרב את גאולתנו, יש להקפיד בכל הדברים הללו. במיוחד יש להקפיד על כך בתפילת מוסף, שבראש השנה תוקעים בה בשופר, וביום הכיפורים אומרים בה את סדר עבודת הכהן הגדול. והמליצו למי שיודע בעצמו שאינו הגון, שיימנע מלהיות חזן, מפני שבשמיים ממהרים להעניש חזן שאינו ראוי על עבירות שבידו (א"ר, משנה ברורה תקפא, י).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Over the course of time, the Sages permitted writing down the Oral Torah. With the advent of the printing press, *siddurim* became widely available. It was no longer necessary to appoint a regular *ḥazan* for all the prayers, because everyone prayed from their own *siddur*. Therefore, a different *ḥazan* now leads each service, and we are not as particular about his qualifications.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:9
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:9](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:9)

אם בחרו באדם שאינו מתאים, ראוי שלא לעורר מחלוקת על כך. ראשית, מפני חומרת עוון המחלוקת. שנית, מפני שבפועל גם בימים הנוראים, כל אחד מתפלל לעצמו ממחזורו, ואינו יוצא ידי חובת תפילתו בתפילת החזן (חת"ס או"ח רה; משנה ברורה תקפא, יא).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Nevertheless, on the Days of Awe, when we are begging God to forgive our sins, deliver us from troubles, and hasten the redemption, a community should be careful to select a *ḥazan*who meets all the criteria mentioned above. This is especially important for the *Musaf* service, as it is during *Musaf* of Rosh Ha-shana that we blow the shofar, and it is during *Musaf* of Yom Kippur that we recite the Kohen Gadol’s *avoda*(Temple service). If someone knows that he is not fit to be a *ḥazan*, he should turn down the honor if approached, because heaven promptly punishes an unfit *ḥazan* for his sins (*Eliya Rabba*; MB 581:10).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:10
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:11:10](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:11:10)

הנעימה והקול היפה נצרכים מאוד לחזנות, וצריך החזן לכוון בשירתו לכבוד שמיים, ולא יאריך בחזנות כדי להתגאות בקולו היפה. ואם האריך בגאווה, עליו נאמר (ירמיהו יב, ח): "נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ". אבל אם הוא מנעים את התפילה בקול ערב ומנגינות נאות לכבוד שמיים וכדי לעורר את כוונת הציבור, תבוא עליו ברכה ושכרו גדול מאוד (רשב"א, שו"ע או"ח נג, יא).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Even if an unfit person is chosen, it is not appropriate to have a quarrel over it. First of all, a quarrel is a serious sin in its own right. Second, even on the Days of Awe, all have *maḥzorim* and need not rely on the *ḥazan* to fulfill their obligation (*Ḥatam Sofer* OḤ 205; MB 581:11).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:12:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:12:1)

**סליחות ותפילות / קול רם ועמידה בעת פתיחת הארון**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
***Seliḥot* and Prayers / Praying Out Loud and Standing Up When the Ark Is Open**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:12:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:12:2)

הלכה היא שתפילת עמידה צריכה להיאמר בלחש (פנה"ל תפילה יז, ז), אבל בראש השנה ויום הכיפורים היו שנהגו לומר את תפילת עמידה בקול, כדי לעורר את הכוונה. ואף שבכל השנה אסור להקל בזה, כדי שלא לבלבל את שאר המתפללים, בראש השנה ויום הכיפורים שיש בידי הכל מחזורים, אין חשש ששאר המתפללים יטעו עקב כך בתפילתם (שו"ע או"ח תקפב, ט). ומכל מקום לא יגביהו קולם, כדי שלא יפריעו לשאר המתפללים, וכדי שלא ייראו כנביאי הבעל שצועקים אל אליליהם (רמ"א, משנה ברורה יב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As a rule, the *Amida* is supposed to be recited quietly (*Peninei Halakha*: *Prayer* 17:7). However, on Rosh Ha-shana and Yom Kippur, there were those who recited the *Amida* out loud in order to improve their concentration. Even though it is not permissible during the rest of the year, as it may confuse other worshippers, this is not a concern on Rosh Ha-shana and Yom Kippur because everyone has a *maḥzor* (SA 582:9). Nevertheless, people should not pray too loudly, both to avoid disturbing other worshippers and to avoid appearing like the prophets of Ba’al, who screamed at their gods (Rema 101:3; MB *ad loc.* 12).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:12:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:12:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:12:3)

ויותר טוב לומר בלחש את תפילת עמידה, מפני שלרום גובהה של תפילת עמידה, ראוי שתהיה נסתרת מאוזנם של שאר המתפללים (מ"א או"ח קא, ד; משנה ברורה יא). ואדרבה בימים הנוראים ראוי להקפיד על כך יותר. ובמקום שכמעט כולם מתפללים בלחש, כמו שנוהגים כיום ברוב הקהילות, אסור להתפלל בקול. ואף שאין חשש שיטעו בנוסח התפילה הואיל והמחזורים לפניהם, מכל מקום המתפלל בקול מסיח את דעת המתפללים ופוגם בכוונתם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Another reason to recite the *Amida* quietly is its exalted nature, which dictates that it be kept private (MA OḤ 101:4; MB *ad loc*. 11). On the Days of Awe, it makes sense to be even more careful about this. Where almost everyone prays silently, as is the case in most congregations today, one may not pray out loud. Even though there is no concern that people will make mistakes, as they have *maḥzorim* before them, nevertheless, when one prays aloud, it distracts worshippers and disrupts their concentration.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 2:12:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 2:12:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/2:12:4)

כפי שמצוין במחזורים, נוהגים לפתוח את ארון הקודש בעת שאומרים חלק מהתפילות, ובאותה שעה נוהגים הכל לעמוד לכבוד התורה שנגלית לציבור. אמנם מצד הדין, החובה לעמוד היא רק בעת שמוליכים את הספר, אבל כשהוא נמצא במקומו, בארון או על הבימה, אין חובה לעמוד. ולכן זקנים וחלשים וחולים שקשה להם לעמוד באותה שעה, גם בעת שפותחים את הארון רשאים לשבת. ורק בשעה שיוליכו את ספר התורה מן ההיכל לבימה ומן הבימה להיכל – יתאמצו לעמוד.⁶

footnotes:
⁶ לט"ז יו"ד רמב, יג, כאשר הספר מונח בארון או על הבימה, אין צורך לעמוד, כיוון שהוא ברשות אחרת. ומהי רשות אחרת? כרשות היחיד לעניין שבת, מקום שגבוה עשרה טפחים (76 ס"מ) ורחב ד' טפחים (30.4 ס"מ). ולפמ"ג או"ח קמח, מ"ז ג, גם כאשר אין לארון או לבימה גובה עשרה טפחים ורוחב ד' טפחים, כיוון ששם הוא מקומו המכובד של הספר, גם כאשר רואים אותו, אין חובה לעמוד. בפועל אין בימה, וכמעט שגם אין ארון, שאין בגובהם י' טפחים וברוחבם ד' טפחים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As *maḥzorim*note, it is customary to open the ark during the recitation of certain prayers. At those times, it is customary for everyone to stand in order to give honor to the Torah, which is on display. However, according to the letter of the law, the obligation to stand is limited to the time when the Torah scroll is in motion. When it is stationary, whether in the ark or on the podium, one is not required to stand. Therefore, the elderly, the weak, and the sick, who find it difficult to stand up, may sit even while the ark is open. Nevertheless, when the Torah is in motion, they should make extra efforts to stand.¹³,**when the Torah is resting in the ark or on the podium, it is unnecessary to stand since it is in a different domain (*Taz* YD 242:13), i.e., an area over ten *tefaḥim* high (76 cm) and four *tefaḥim* wide (30.4 cm), which constitutes a private domain on Shabbat. According to *Pri Megadim*, if the Torah scroll is in its place of honor on the ark or podium, even if they are less than ten *tefaḥim* high or four *tefaḥim* wide, it is not necessary to stand. In reality, every podium and almost every ark nowadays is at least ten *tefaḥim* high and four *tefaḥim* wide.

footnotes:
¹³ According to Taz