## Peninei Halakhah, Days of Awe Chapter 3

###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:1:1)

**ראש השנה / יום הזיכרון והדין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / The Day of Remembrance and Judgment**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:1:2)

יום טמיר ונעלם הוא ראש השנה, היום שבו בורא ה' את השנה החדשה ומעניק חיים חדשים לכל ברואיו. שורשו בעליונים, מעבר לזמן ולמקום, ועל כן ענייניו נסתרים, ומתגלים קמעה קמעה. לכן אחד משמותיו הוא 'כֵּסֶה' לשון כיסוי, שהוא החג היחיד שחל בראש חודש, שבו הלבנה המכוסה מתחילה להתגלות (ר"ה ח, א). הביטוי המעשי להיותו מכוסה ונעלם הוא בכך, שבפועל, בכל שנה התעורר ספק אימתי הוא חל, וכדי לצאת מהספק, מקיימים אותו במשך יומיים (להלן ז-ח).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Rosh Ha-shana is the day on which God creates the new year and grants new life to all His creations. It is a mysterious day, rooted in the transcendent, beyond time and place, and therefore everything about it is hidden and can only be glimpsed little by little. This is why one of its names is *keseh*, deriving from *kisui*, “cover.” It is the only holiday that coincides with the beginning of the month, when the obscured moon just begins to reappear (Rosh Ha-shana 8a). The practical manifestation of this hiddenness is that there is some uncertainty about when exactly Rosh Ha-shana is supposed to be. To alleviate this uncertainty, it was celebrated for two days. (See sections 7 and 8 below.)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:1:3)

כמו בשאר החגים, מצווה לשבות בראש השנה ממלאכת עבודה, ולקדשו בכסות נקייה ובמאכל ומשתה. ועניינו המיוחד, שמצווה לעשותו יום זיכרון ויום תרועה. שנאמר (ויקרא כג, כג-כה): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'". וכן נאמר (במדבר כט, א): "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Like other holidays, there is a mitzva to refrain from *melakha* on Rosh Ha-shana and to sanctify it through food, drink, and clean clothes. Its unique feature is the mitzva to turn it into a day of remembrance (*zikaron*) and blasts (*teru’a*). As we read:
The Lord spoke to Moshe, saying: “Speak to the people of Israel thus: ‘In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion commemorated (*zikhron*) with loud blasts (*teru’a*). You shall not work at your occupations; and you shall bring an offering by fire to the Lord.’” (Vayikra 23:23-25)
Similarly, we read, “In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations. You shall observe it as a day of blasts (*yom teru’a*)” (Bamidbar 29:1).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:1:4)

בתפילה ובקידוש נקרא ראש השנה 'יום הזיכרון', משום שביום זה זוכר ה' את ברואיו ובורא להם חיים חדשים לשנה הבאה, שכן זיכרון אצל ה' הוא פקידה והענקת חיים. וכדי שחסדו לא יתהפך לרע על ידי הרשעים שישתמשו בו להרע, קבע ה' שהשפעת הברכה תהיה על פי מעשי האדם. אם יבחר בטוב, יזכה בשפע של טובה וברכה, ואם חס ושלום יבחר ברע, יתמעט שפע הטוב וממילא ירבה הצער והכאב. נמצא אם כן שראש השנה הוא יום זיכרון ודין, שבו עולים ונזכרים לפניו יתברך כל המעשים הטובים והרעים שנעשו במשך השנה, והקב"ה יושב על כסא הדין ומחשב את חשבון עולמו, ודן כל עם ועם ככלל, וכל אדם ואדם כיחיד.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In the *Amida* and *kiddush*, Rosh Ha-shana is called the “Day of Remembrance” (*Yom Ha-zikaron*), because on this day God remembers His creations and renews their life for the upcoming year. The term “*zikaron*” (remembrance) in reference to God means that He comes to someone’s aid and grants them life. So that His kindness is not turned into wickedness by wicked people who would use it for evil, God ordained that blessing would be granted based on one’s deeds throughout the year. If one chooses good, he merits a *shefa*of goodness and blessing, whereas if he chooses evil (God forbid), the *shefa* of goodness is minimized, and the person consequently suffers much grief and pain. We see, therefore, that Rosh Ha-shana is a day of remembrance and judgment; God sits on His throne of judgment and appraises His world, judging each person individually and each nation collectively.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:1:5)

ועיקר הדין של כלל העולם תלוי בעם ישראל ובארץ ישראל, שישראל הם לב העולם, עמו של ה', ותיקון העולם תלוי בהם. ועל כן שכרם ועונשם של ישראל גדול יותר משכרם ועונשם של שאר העמים. ולכן דן ה' את ישראל תחילה, ומתוך המשפט של עם ישראל, מתפשט המשפט על כלל האנושות והעולם (ר"ה ח, א-ב; תענית י, א). ועל ידי תקיעת השופר עולה זיכרוננו לפניו לטובה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The primary judgment of the world hinges on the Jewish people and Eretz Yisrael, as the Jews are God’s people, the heart of the world, upon whom the repair of the world depends. Accordingly, the reward and punishment of the Jews is greater than that of other nations. God therefore judges the Jews first, and the judgment of mankind and the world in general is an outgrowth of this judgment (Rosh Ha-shana 8a-b; *Ta’anit* 10a). When we blow the shofar, recollections of us ascend to Him positively.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:1:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:1:6)

וביום שבו ה' זוכר את ברואיו, גם אנחנו צריכים להתעורר לזיכרון החשוב והיסודי ביותר עבורנו – זיכרון האמונה בה' בורא העולם, ולקבל מתוך כך עלינו את עול מלכותו. ואף שגם בכל השנה מצווה לזכור את יסודות האמונה, ביום שקבע ה' לזכור בו את ברואיו ולדון אותם על כל מעשיהם לטוב או למוטב, גם אנחנו צריכים כנגד זה להתבונן יותר במלכותו ולערוך חשבון נפש נוקב על מצבנו ולקבל על עצמנו לשפר את מעשינו. וזהו שנצטווינו לעשותו יום זִכְרוֹן תְּרוּעָה, שמתוך זיכרון האמונה וקבלת עול מלכותו הננו נחרדים מאימת הדין וגודל האחריות המוטלת על עם ישראל, ודווקא על ידי כך אנחנו נזכרים לפניו לטובה, ממתיקים את הדין ומוסיפים ברכה לעולם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
On the day that God remembers His creations, we, too, must awaken ourselves to remember what is most important and fundamental to us – faith in God, the Creator of the World – and, accordingly, to accept His divine yoke upon ourselves. Of course, it is always a mitzva to remember the foundations of faith. But on the day that God designated to recall His creations and judge their every action, for better or worse, we, too, must correspondingly contemplate His kingship, undertake piercing introspection, and resolve to better ourselves. This is the meaning of the commandment to make Rosh Ha-shana a “*zikhron teru’a*”: By remembering our faith and accepting the yoke of heaven, we tremble with the dread of judgment and the immensity of the responsibility we bear. And this is precisely how we are recalled before God in a positive light, mitigating the severity of judgment and increasing blessing in the world.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:2:1)

**ראש השנה / יום תרועה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / A Day of *Teru’a***


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:2:2)

כיוון שיום זה הוא יום דין, הוא נקרא 'יוֹם תְּרוּעָה' (במדבר כט, א). לעומת התקיעה שמבטאת שמחה ויציבות, התרועה רומזת לשברון, חרדה, בכי ושידוד מערכות. וכן תרגם אונקלוס את הפסוק "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" – "יום יבבא יהא לכון" – יום יבבה ובכי יהיה לכם.¹

footnotes:
¹ וכן נאמר (תהלים ב, ט): "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם", תְּרֹעֵם לשון תשברם. וכן נאמר (ישעיהו כד, יט): "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ", אף כאן רֹעָה הִתְרֹעֲעָה פירושו נשברה. וכן נאמר (מיכה ה, ה): "וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב", והכוונה ירוצצו את ארץ אשור (רש"י).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Because Rosh Ha-shana is a day of judgment, it is called “*yom teru’a*” (Bamidbar 29:1). While *teki’a* expresses joy and stability, *teru’a* alludes to brokenness, dread, crying, and radical change (4:1 below). Thus, Onkelos translates the phrase “*yom teru’a*” as “a day of wailing.”¹⁴) with an iron mace; shatter them like potter’s ware” (Tehilim 2:9). The word *tero’em* indicates breaking. Similarly, we read, “The earth is breaking, breaking (*ro’a hitro’a’a*). The earth is crumbling, crumbling. The earth is tottering, tottering” (Yeshayahu 24:19). Finally, “They shall lay waste (*ve-ra’u*) to the land of Assyria with the sword” (Micha 5:5), meaning they will smash the land of Assyria (Rashi).

footnotes:
¹⁴ It is written, “Smash them (tero’em


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:2:3)

וכן מצינו שציווה ה' את ישראל במדבר, שכאשר יצטרכו להתכנס יחד, יתקעו תקיעה בחצוצרות, שהתקיעה מבטאת שמחה והתכנסות. וכאשר יצטרכו לצאת למלחמה או לעזוב את המקום שבו חנו ולנדוד למקום אחר, יריעו תרועה בחצוצרות (במדבר י, א-ז). כי התרועה מבטאת שבר ובכי על מה שהסתיים ולא הושלם, וחרדה לקראת השלב הבא. ואם כך בעת שעוברים ממקום למקום, על אחת כמה וכמה שגדולה החרדה בראש השנה, בעת שהחיים שקצב ה' לשנה הקודמת כבר הסתיימו, והחיים של השנה החדשה עוד לא נקצבו, ועדיין לא נקבע מי יחיה ומי ימות, מי בנחת ומי בייסורים. והכל תלוי בדין, שלפי מעשי האדם יקצוב ה' חיים לכל חי בשנה הבאה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Similarly, God instructed the Israelites in the desert to blow a *teki’a* on the trumpets when they needed to gather the people, as a *teki’a* expresses joy and togetherness. In contrast, when they needed to go out to war or leave their encampment and move on, they were instructed to blow a *teru’a* (Bamidbar 10:1-7), for a *teru’a*represents brokenness and crying over that which is finished but imperfect, and apprehension about what comes next. If this is the feeling that results from physical dislocation, how much greater is the apprehension surrounding Rosh Ha-shana – a time when a person’s allotted life for the past year has run out, and his life for the next year has yet to be allotted. It has yet to be determined who will live and who will die, who will enjoy tranquility and who will suffer. All is dependent upon the judgment.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:2:4)

אכן, חרדה גדולה ונוראה ממלאת את ליבו של כל מי שנזכר באחריות העצומה שהטיל עלינו ה' אלוקינו לקיומו של העולם ותיקונו. ובאימה ויראה הוא מתעורר לחשב את חשבון עולמו, האם מילא את ייעודו או שמא הכזיב. ולכן, אף שמשך התרועות קצר, כל היום נקרא – 'יוֹם תְּרוּעָה' – יום שברון ובכי, יראה וחרדה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Furthermore, intense apprehension fills the heart of all who are aware of the tremendous responsibility God tasked us with – sustaining and repairing the world. With fear and dread, each person takes stock of his internal landscape, evaluating whether he has carried out his mission or fallen short. Therefore, even though the sound of a *teru’a* is of short duration, the day in its entirety is referred to as *yom teru’a* – a day of brokenness and tears, fear and apprehension.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:2:5)

ונצטווינו להריע בראש השנה בשופר ולא בחצוצרה, מפני שקול השופר מבטא יותר את התרועה, שקולו הוא קול הלב, קול טבעי, קול שקודם למילים ולניסוחים, יותר בסיסי מאנחה ובכי רגיל, ויש בקולו יכולת לבטא כאב עצום על כל השקר והחמס, הרשלנות והזדון, על המרחק הנורא שבין האדם לבוראו, ועל המרחק הגדול שבין שאיפותינו הטובות לחיים שלנו בפועל (של"ה ר"ה תורה אור נה).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
We are commanded to blow a shofar rather than a trumpet because the sound produced by the shofar better expresses the *teru’a*. It is a *cri de coeur*, a primal sound, a sound that precedes words and articulation, more primal than standard sighs or tears. Its sound has the power to express tremendous pain for all the lies, thieving, neglect, and wantonness; for the awful distance which separates a person from the Creator; for the vast chasm between our lofty aspirations and our mundane lives (*Shlah*, *Masekhet Rosh Ha-shana*, *Torah Or* §55).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:2:6)

וזו המצווה הטובה שנתן ה' לעמו ישראל, להריע בשופר בראש השנה, לבטא בכך בענווה ושפלות את ההכרה במלכותו, ודווקא מתוך הצער והבכי שרמוזים בתרועה מתבטלים הקטרוגים כנגדנו ואנחנו זוכים בדין. וזהו שאמרו חכמים (ר"ה טז, ב): "כל שנה שֶׁרָשָׁה (לשון עוני) בתחילתה מתעשרת בסופה, שנאמר (דברים יא, יב): מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", רֵשִׁית לשון עני ורש. אמנם נצטווינו להקיף את התרועה בתקיעות שרומזות ליציבות ושמחה, שלפני כל תרועה ואחריה תוקעים תקיעה, מפני שבשורשם, גם הדין והייסורים מכוונים לטובה ותיקון.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
This is the great mitzva that God commanded His people – to blow the shofar on Rosh Ha-shana, to express, with humility and modesty, their recognition of His kingship. It is precisely through the pain and wailing hinted at by the shofar blasts that all claims against us are annulled, and we are judged favorably. This is the meaning of the Sages’ statement: “Any year that starts impoverished (*rash*)**will end with wealth, as the verse says, ‘From year’s beginning (*me-reshit*[spelled defectively]) to year’s end’ (Devarim 11:12)” (Rosh Ha-shana 16b). However, we are also commanded to surround each *teru’a* with *teki’ot*, which allude to stability and happiness, since judgment and punishment at their root are meant to perfect and correct.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:2:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:2:7)

אמרו בשם האר"י הקדוש, שראוי לאדם לבכות בראש השנה, ומי שאין הבכייה נופלת עליו סימן שאין נשמתו הגונה ושלימה (שער הכוונות צ, א). הבכי הזה הוא הביטוי של 'יום תרועה', שפירושו יום יבבה ובכי. ואמנם ראש השנה הוא גם יום חג ו'מקרא קודש' שמצווה לשמוח בו. הרי שאין הבכי של ראש השנה בכי של ייאוש ודיכאון, אלא בכי של כיסופים למדרגה גבוהה יותר, בכי של צער על כל מה שעדיין לא זכינו לתקן, ובכי של התרגשות על הזכות העצומה לעמוד לפניו, ועל גודל הייעוד שהטיל עלינו, ועל הנשמה הקדושה שנפח בנו. וביום הדין בכי זה מסב עונג ושמחה פנימית, כי הוא מבטא את האמת, ומביא לתיקון וברכה. אלו שני הצדדים של ראש השנה, שהוא יום מקרא קודש ויום תרועה, והדבר בא לידי ביטוי בתקיעות ובתרועות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is said in the name of Arizal that one should cry on Rosh Ha-shana, and that if one is not overcome with weeping, it indicates that his soul is indecent and imperfect (*Sha’ar Ha-kavanot* 90a). Tears are an expression of *yom teru’a*, a day of wailing and tears. True, Rosh Ha-shana is also a holiday and a sacred occasion, on which there is a mitzva to rejoice. Evidently, the tears of Rosh Ha-shana are not tears of despair and depression, but tears of longing to ascend higher, tears of sorrow for all that we have not yet been privileged to repair, tears of overwhelming joy over the privilege to stand before Him, the immensity of the mission He gave us, and the holy soul with which He has endowed us. This weeping on the day of judgment causes inner joy and pleasure, because it expresses the truth, and leads to improvement and blessing. These two aspects of Rosh Ha-shana – holiday and *teru’a* day – are expressed through the *teki’ot* and the *teru’ot*.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:3:1)

**ראש השנה / ראש השנה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / The Beginning of the Year**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:3:2)

נחלקו חכמים באיזה יום נברא העולם, או ליתר דיוק באיזה יום חל היום השישי לבריאה שבו נברא האדם. לדעת רבי יהושע בא' בניסן, וכן מצינו בתורה שחודש ניסן הוא הראשון לחודשים. ולדעת רבי אליעזר בא' בתשרי. מחלוקת זו מבטאת את אופיו של ראש השנה שהוא טמיר ונעלם ועל כן זמנו שנוי במחלוקת. ביארו הראשונים, שדברי שניהם אמת: במחשבה העולם נברא בא' תשרי, ובפועל בא' ניסן, והמחלוקת היא בשאלה, איזה יום נחשב עבורנו כיום בריאת העולם, האם העיקר תלוי במחשבה או במעשה (ר"ת). אמרו חכמים, שאנו נוהגים כרבי אליעזר, ועל כן אנו אומרים בתפילת ראש השנה: "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון" (ר"ה כז, א; תוס' שם). ומכל מקום הכל מסכימים שבא' תשרי הקב"ה דן את עולמו ובורא את השנה החדשה. ולכן הוא נקרא 'ראש השנה', שכל מה שקורה במשך השנה נגרר אחריו.²

footnotes:
² . לכאורה קשה, שהיה ראוי שיום הזיכרון שהוא ראש השנה יהיה בא' לחודש הראשון, אולם החודש הראשון הוא ניסן, ואזי יוצא שראש השנה חל בחודש השביעי. אלא שמבאר המהר"ל (חידושי אגדות ר"ה י, ב), שכך מתאים, שכן השביעי תמיד מקודש, יום השבת, שנת השמיטה, וכן ארץ ישראל שביעית לארצות. וכן אמרו בויק"ר כט, יא: "כל השביעין חביבין". אפשר לומר כהמשך לדברי ר"ת, שבפועל העולם נברא בניסן, אבל רק לאחר שמגיעים לחודש השביעי ישראל יכולים לעלות אל השורש, ולקלוט את משמעות יום הזיכרון שמכוון כנגד הזמן שהעולם נברא במחשבה, ולכן ביום זה דן ה' את ברואיו. ונקבע ר"ה ביום בריאת האדם, למרות שהוא השישי לששת ימי בראשית, מפני שעיקר הבריאה היא האדם (של"ה תולדות אדם, בית ישראל א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Sages disagree about when the world – or more precisely when the first human – was created. R. Yehoshua maintains that it was the first of Nisan, as the Torah refers to Nisan as the first month. R. Eliezer maintains that it was the first of Tishrei. This disagreement reflects the hidden character of Rosh Ha-shana, which leads to a dispute about what happened on its date. The Rishonim explain that both opinions are correct: God thought about creating the world on the first of Tishrei, and actually created it on the first of Nisan. The disagreement is about which day we should consider primary: the day that God, as it were, thought of creating the world, or the day He actually created it (Rabbeinu Tam). The Sages tell us that we follow R. Eliezer in practice, which is why the Rosh Ha-shana prayers read: “This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day” (Rosh Ha-shana 27a and *Tosafot ad loc.*). In any event, all agree that God judges His world and creates the new year on the first of Tishrei. This is why it is called “Rosh Ha-shana” (literally, the head of the year), as everything which happens in the course of the year is a result of what happens then.¹⁵, and many other important sevens (*Ḥiddushei Aggadot* on *Rosh Ha-shana* 10b, commenting on *Vayikra Rabba* 29:11). Taking Rabbeinu Tam’s approach one step further, we can suggest that while the world was actually created in Nisan, every year it takes seven months before the Jews can appreciate its deep significance. Accordingly, God judges His creations on the first of Tishrei, which is referred to as *Yom Ha-zikaron*, corresponding to the time the world was created in thought. Rosh Ha-shana was established on the day of man’s creation even though this did not take place until the sixth day, because humankind is the main purpose of creation (*Shlah*, *Toldot Adam*, *Beit Yisrael* §1).

footnotes:
¹⁵ At first glance, it would seem more reasonable for Rosh Ha-shana to be the first day of the first month (Nisan), but in fact, Rosh Ha-shana is the first day of the seventh month. Maharal explains that this actually makes perfect sense, since the seventh is always holy. We see this with Shabbat, Shemita


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:3:3)

המשמעות ההלכתית של ראש השנה, נוגעת למניין השנים בשטרות, ולהלכות שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות, ונבאר מעט:

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The halakhic significance of Rosh Ha-shana as the “new year” pertains to the dating of contracts, counting years for *Shemita* and *Yovel*, and separating *terumot* and *ma’asrot*. We shall now explain.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:3:4)

בכל שטר צריך להיות כתוב תאריך, מפני שצריך לדעת מתי מתחיל החיוב שכתוב בשטר, ואם כתבו בשטר תאריך מוקדם הוא פסול. ובכל א' בתשרי עוברים לשנה הבאה (ר"ה ח, א). בימי האמוראים והגאונים נהגו למנות את השנים למלכי יוון. מסוף תקופת הגאונים החלו למנות את השנים מבריאת העולם. וכך אנו כותבים כיום בכל השטרות ובכלל זה בכתובות ובגיטין.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Every contract must be dated, as it must be clear when the obligations it entails begin; pre-dated contracts are invalid. The first of Tishrei is the new year for documentary purposes (Rosh Ha-shana 8a). During the times of the Amora’im and Ge’onim, contracts were dated according to the Seleucid era (*minyan shtarot*). At the end of this era, Jews began dating documents from the world’s creation. This is the current practice for all contracts, including marriage and divorce documents.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:3:5)

וכן לעניין שנת השמיטה ושנת היובל, זמן תחילת השנה הוא ראש השנה (ר"ה ח, ב). וכן נצטווינו שהתרומות והמעשרות שאנו מפרישים יהיו מפירות אותה שנה, אבל המפריש תרומות ומעשרות מפירות של שנה אחת על חברתה, לא קיים את מצוותו, שנאמר (דברים יד, כב): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה". הזמן המבדיל בין שנה לחברתה לתבואה וירקות הוא ראש השנה (ר"ה יב, א).³

footnotes:
³ הולכים בירקות על פי מועד לקיטתם, ובתבואה לפי הזמן שהביאה שליש. עוד נצטווינו להפריש בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למחזור השמיטה 'מעשר שני', ובשנה השלישית והשישית, במקום 'מעשר שני' מפרישים 'מעשר עני'. הזמן הקובע לחילוף השנים לתבואה ולירקות הוא ראש השנה. ולאילנות ר"ה הוא ט"ו בשבט, היינו, השנה השלישית לאילן מתחילה בט"ו בשבט של השנה השלישית, והשנה הרביעית מתחילה בט"ו בשבט של השנה הרביעית ומסתיימת בט"ו בשבט של השנה החמישית.ערלה: נצטווינו שלא לאכול מפירות האילן בשלוש שנותיו הראשונות, ובשנה הרביעית לאכול את פריו בקדושה בירושלים. שנים אלו נמנות מא' תשרי, שאם נטע עץ בט"ו באב, כשיגיע ר"ה נחשב שעברה שנה שלימה, הואיל והעץ כבר הספיק להשריש (שבועיים) ולהתקיים חודש בשנה הקודמת. ויש להמתין עוד שנתיים עד למניין שלוש שנים. אמנם כיוון שר"ה לאילנות הוא בט"ו בשבט, יש להמתין מר"ה עד ט"ו בשבט. יש לציין שבפירות האילן הולכים אחר החנטה (שו"ע יו"ד רצד, ד).מניין השטרות למלכי יוון התחיל משנת מותו של אלכסנדר מוקדון (ג' אלפים תמ"ט לבריאת העולם). וכך נהגו בישראל עד סוף תקופת הגאונים. ויש מעולי תימן שעוד נוהגים לכתוב מניין זה בכתובות. על כל ההלכות המובאות בהלכה זו עי' בספרו של הרב זוין 'המועדים בהלכה' – 'ראש השנה – תחילת השנה'.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Likewise, when the years are counted to determine Sabbatical and Jubilee years, the year begins in Tishrei (Rosh Ha-shana 8b). We are also commanded to separate *terumot* and *ma’asrot* from the produce of each year; one may not tithe from the produce of one year for the produce of another, as we read: “You shall set aside every year a tenth part of all the yield of your sowing that is brought from the field” (Devarim 14:22). Rosh Ha-shana is when the new year begins for this purpose (Rosh Ha-shana 12a).¹⁶(on years 1, 2, 4, and 5 of the *Shemita*cycle) or *ma’aser ani*(on years 3 and 6 of the*Shemita* cycle). While the year for vegetables and grains begins with Rosh Ha-shana, for fruit trees it begins with Tu Bi-Shevat. That is, on Tu Bi-Shevat, the age of the tree is incremented by one.
The parameters of the mitzva of *orla*are a bit different. We are commanded not to eat a tree’s fruits during its first three years, and the fruits of the fourth year are to be eaten in purity in Jerusalem. These years are counted from the first of Tishrei. For example, let us say that someone planted a tree on the fifteenth of Av. It takes two weeks for a tree to take root. After taking root, the tree is alive for an additional month before Rosh Ha-shana. These six weeks are the minimum amount of time necessary for the tree to be considered to have completed a year, so Rosh Ha-shana marks the beginning of its second year. Two more years must pass before its fruits are no longer deemed *orla*. However, since the new year for trees is Tu Bi-Shevat, one must wait from Rosh Ha-shana until Tu Bi-Shevat to eat the fruits. The fruits themselves are assigned to a year based on when they blossom (SA YD 294:4).
According to tradition, the first year of *minyan shtarot*corresponds to the year Alexander the Great became emperor (MT, Laws of Divorce 1:27), in 3449 from creation (312 BCE). This was the conventional dating system in the Seleucid Empire. It was in use throughout the latter part of the Second Temple era, and Jews used this system until medieval times. In fact, some Yemenite communities still record this date in *ketubot*. For more on the laws discussed in this section, see R. Shlomo Yosef Zevin, *Ha-mo’adim Ba-halakha*, Rosh Ha-shana, section 2.

footnotes:
¹⁶ The year to which vegetables are assigned is determined by when they are picked, while the year to which grains are assigned is determined by when they have reached a third of their full growth. This also has implications for whether one must take ma’aser sheni


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:4:1)

**ראש השנה / חגיגיות בלבוש וסעודות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / Celebrating with Clothes and Food**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:4:2)

יחד עם זה שראש השנה הוא יום תרועה ויום דין, הוא גם יום 'מקרא קודש', שמצווה לקדשו באכילה ושתייה ולכבדו בכסות נאה (ספרא אמור יב, ד; פנה"ל מועדים א, ז). וכן יש להקדיש חציו של היום לה', כמו בשבתות ומועדים. אמנם כיוון שבראש השנה מאריכים בתפילות, זמן התפילה מתרחב על חשבון הלימוד, והעיקר שזמן התפילות והלימוד יהיה לכל הפחות תשע שעות (כמבואר בפנה"ל מועדים א, ה-ו).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
While Rosh Ha-shana is a *yom teru’a* and a day of judgment, it is also a sacred occasion, which we are commanded to sanctify though food and drink and honor with nice clothes (*Sifra*, Emor 12:4; *Peninei Halakha: Festivals* 1:7). Half the day should be devoted to God, as on Shabbat and holidays. However, since the prayer services are very long on Rosh Ha-shana, they reduce the time available to study Torah, though it is important that prayer and study together amount to at least nine hours (as explained in *Peninei Halakha: Festivals* 1:5-6).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:4:3)

וכיוון שהוקשו כל המועדים זה לזה (שבועות י, א), כשם שמצווה לשמוח בשלושת החגים כך מצווה לשמוח בראש השנה ביין ובשר. ולכן הוא גם נקרא 'חג', שנאמר (תהלים פא, ד): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Based on textual similarities in the Torah’s description of the various holidays, the Gemara concludes that the holidays share several features (*Shevu’ot* 10a), and just as there is a mitzva to rejoice on the three pilgrimage festivals, so too, there is a mitzva to rejoice on Rosh Ha-shana by eating meat and drinking wine. It, too, is therefore called a “festival,” as we read: “Blow the shofar on the new moon, the covered moon for our festival day” (Tehilim 81:4).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:4:4)

אלא שהואיל והוא גם יום דין ותרועה, לא נצטווינו לשמוח בו שמחה יתירה כמו בשאר החגים, ולכן אין אומרים בתפילת ראש השנה "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון" כפי שאומרים בשאר החגים (שו"ע או"ח תקפב, ח). וגם אין אומרים בו הלל. ודבר זה שאלו מלאכי השרת לפני הקב"ה: "מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה?!" (ר"ה לב, ב; ערכין י, ב; שו"ע או"ח תקפד, א; עי' פנה"ל מועדים ב, ז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, since it is also a day of *teru’a* and judgment, the level of happiness is not the same as on the rest of the festivals. This is why in the *Amida* we do not add the phrase “festivals for rejoicing, holy days and seasons for joy” as for other festivals (SA 582:8), nor do we recite *Hallel*. The angels asked God about this: “‘Why don’t the Jews sing [*Hallel*]**before You on Rosh Ha-shana and Yom Kippur?’ He replied: ‘Is it conceivable that the King is sitting on the throne of judgment with the books of the living and the dead opened before Him, yet the Jews burst into song?’” (Rosh Ha-shana 32b; *Arakhin* 10b; SA 584:1; see *Peninei Halakha: Festivals* 2:7).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:4:5)

לפיכך, מצווה לערוך בו שתי סעודות מכובדות, אחת בלילה ואחת ביום, ולשמוח בהן בבשר ויין. אלא שכתבו הראשונים שלא יאכל אדם בראש השנה כמלא שובעו, כדי שלא יקל ראשו ותהיה יראת ה' על פניו (שו"ע או"ח תקצז, א). הרי שסעודות ראש השנה צריכות להיות יותר חשובות ומשמחות מסעודות שבת, אבל לא כמו סעודות שלושת הרגלים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Therefore, there is a mitzva to serve two festive meals, one at night and one during the day, and joyfully consume meat and wine. However, Rishonim write that a person should not eat to satiety on Rosh Ha-Shana, so that he does not come to act frivolously. Rather, he should stand in awe of God (SA 597:1). We see that the meals on Rosh Ha-shana should be better and more joyful than those of Shabbat, but not as lavish as those of the pilgrimage festivals.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:4:6)

וכן מצווה ללבוש בראש השנה בגדים מכובדים ונאים, ולכבס אותם לקראת החג. אבל אין לובשים את הבגדים היפים ביותר כמו בשאר החגים, מפני מורא הדין. ויש נוהגים ללבוש בגדים לבנים בראש השנה (שו"ע או"ח תקפא, ד; משנה ברורה תקפא, כה). מי ששערותיו מגודלות באופן שאינו מכובד – צריך להסתפר לכבוד ראש השנה. והרגיל להתגלח – צריך להתגלח לכבוד ראש השנה (שו"ע או"ח תקפא, ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Similarly, there is a mitzva to wear nice clothes and to wash them before the holiday. However, we do not wear our nicest clothes as we do on the other festivals, because of the fear of judgment. Some have a custom to wear white on Rosh Ha-shana (SA 581:4; MB *ad loc.* 25). One whose hair is too long and looks disheveled must get a haircut in honor of Rosh Ha-shana. One who is normally clean-shaven must shave before Rosh Ha-shana (SA 581:4).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:4:7)

וכן למדנו מעזרא הסופר, שיחד עם ההתעוררות לתשובה הורה לעם לשמוח בראש השנה, מפני שהוא יום קדוש לה'. בימי הקמת בית המקדש השני ותחילת התבססות הישוב היהודי בארץ אחר גלות בבל, רבים מעמי הארץ לא שמרו מצוות כראוי. ובראש השנה, נחמיה המנהיג המדיני, ועזרא הסופר המנהיג הרוחני, כינסו את כולם, אנשים ונשים, כדי לעוררם בתשובה. ועזרא קרא בפניהם בתורה מהבוקר ועד חצות היום, ופירש להם את התורה והמצוות. וכשהבינו השומעים שנכשלו בעבירות, התעוררו לחזור בתשובה והחלו להתאבל ולבכות, ונחמיה ועזרא עודדו את רוחם ואמרו (נחמיה ח, ט-יב): "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלוֹהֵיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ, כִּי בוֹכִים (היו) כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה". ואף הורו להם לערוך סעודות: "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ (לעניים), כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם. וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ (אל תבכו), כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ". והורו להם לאכול משמנים ולשתות ממתקים כדי שיקיימו את מצוות החג בבשר ויין. בנוסף לכך, יהיה בזה סימן טוב לכל השנה, שתהיה שמנה ומתוקה (רא"ש ר"ה ד, יד). "וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם". הבינו שה' אינו רוצה להענישם, אלא שמח בחזרתם בתשובה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The dual nature of Rosh Ha-shana can be learned from Ezra the Scribe, who, in addition to encouraging the people to repent, instructed them to rejoice on Rosh Ha-shana, as it is a day consecrated to God. Early in the time of the Second Temple, when the Jewish community in Eretz Yisrael was becoming established after returning from the Babylonian exile, many of the simple people did not observe *mitzvot* properly. On Rosh Ha-shana, Neḥemia the political leader and Ezra the spiritual leader gathered the nation together, men and women, to inspire them to repent. Ezra read from the Torah, starting in the morning and continuing until midday, explaining the Torah and *mitzvot* to them. When the listeners understood that they had sinned, they were inspired to repent, and they began to mourn and cry. Ezra and Neḥemia emphasized that it was a day to rejoice in addition to repenting:
“This day is holy to the Lord your God; you must not mourn or weep,” for all the people were weeping as they listened to the words of the Torah…. “Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord. Do not be sad, for your rejoicing in the Lord is the source of your strength.” The Levites stilled the people, saying, “Hush, for the day is holy; do not be sad.” (Neḥemia 8:9-11)
Ezra and Neḥemia instructed the people to eat delicacies and drink sweet drinks in fulfillment of the mitzva of eating meat and drinking wine. Additionally, this would serve as a good omen for abundance and sweetness for the entire year (Rosh, *Rosh Ha-shana* 4:14). “Then all the people went to eat and drink and send portions and make great merriment, for they understood the things they were told” (Neḥemia 8:12). They understood that God was not interested in punishing them, but rather was happy with their repentance.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:8
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:4:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:4:8)

אמנם בתקופת הגאונים והראשונים, היו חסידים ותלמידי חכמים שנהגו לצום בראש השנה. ומסתבר שבעקבות ייסורי הגלות הרגישו צורך להזדהות עם צער השכינה, שהיאך יהיו הם אוכלים ושמחים ביום הדין כשהשכינה בגלות. וחפצו לעשות תשובה יתירה, בקבלת ייסורים וסיגופים, כדי לבטל הרעה. אולם למעשה נפסק להלכה, שגם בימי הגלות המרים, מצווה לערוך סעודות בראש השנה, וקל וחומר שאסור לצום.⁴

footnotes:
⁴ למדנו במשנה (חולין פג, א), שערב ר"ה היה אחד מארבעת החגים שהיו ישראל נוהגים לשחוט בהם הרבה בהמות, ולכן היה צריך להודיע לקונה בהמה אם מכרו את בִתה או אִמה, כדי שלא יעברו על "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב, כח). וכן למדנו (שבועות י, א) שהוקשו המועדים זה לזה, הרי שיש גם בר"ה מצוות שמחה. וכן מצינו שהורה עזרא לעם לאכול ולשתות ולשמוח (נחמיה ח, ט-יב). וכ"כ יראים רכז, ושו"ת מהרי"ל קכח, ולכן ר"ה מבטל אבלות שבעה ושלושים (שו"ע יו"ד שצט, ו). וכ"כ שאגת אריה קב, יפה ללב ב, א, ועוד אחרונים. מנגד, יש סוברים שהואיל ור"ה אינו רגל, ואין מקריבים בו שלמי שמחה, אין בו מצוות שמחה, אבל כיוון שהוא 'מקרא קודש' דינו כמו שבת שמצווה לכבדו ולענגו. וכ"כ במחזור ויטרי שכב; יש"ש ביצה ב, ד; שועה"ר תקכט, ה-ו. וביססו דבריהם על כך שאין אומרים בתפילה של ר"ה "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון". (ואף שלדעת כמה גאונים מזכירים בתפילת ר"ה "מועדים לשמחה", למעשה אין נוהגים כמותם, וכפי שכתבו רב האי גאון, רמב"ם, רא"ש סוף מס' ר"ה, שו"ע או"ח תקפב, ח).והרמב"ם כתב בהלכות יו"ט ו, יז, שבכל החגים מצווה לשמוח, וכוונתו גם לר"ה, אמנם כתב שאין שמחת ר"ה שמחה יתירה (הל' חנוכה ג, ו). וכן כתב האגודה, שיאכלו וישתו וישמחו, אבל לא יאכלו כל שבעם, כדי שתהיה יראת ה' על פניהם. וכ"כ בשו"ע או"ח תקצז, א. וכ"כ רוב האחרונים. הרי שכמו בשאר המועדים חובה לשתות יין ומצווה לאכול בשר, אלא שאין מרבים בהם כמו ביו"ט. ונראה שמי שהתפלל ביראה, ורוצה אח"כ לקיים את מצוות השמחה בהידור, ולהרבות בשתיית יין ואכילת בשר כמו ביו"ט, רשאי, שכך דעת רבים מהראשונים והאחרונים, וכהוראת עזרא לעשות 'שמחה גדולה'.ויש גאונים שסברו שמצווה להתענות ביום ר"ה (אוצר הגאונים ביצה ד, ב). וכן נהגו חלק מהראשונים כמובא באור זרוע ב, רנז. ואף שמסתבר שהסכימו שמצווה לשמוח בר"ה, וכך נהגו בלילה, מ"מ סברו שמשום צערם של ישראל בגלות, ראוי להתענות בכל הימים של עשרת ימי תשובה, כולל שבת ור"ה, כשם שהתירו להתענות בשבת וחג תענית חלום. והרבה גאונים, ובכללם רב סעדיה גאון ורב האי גאון, אסרו להתענות. וכ"כ בשו"ע תקצז, א. אלא שי"א שמי שנהג להתענות פעם אחת בר"ה, אפילו לתענית חלום, חייב להמשיך במנהג זה כל ימיו. ואם יאכל, יסתכן בנפשו (האגור), והביאו שו"ע או"ח תקצז, ב-ג. ודעת כלבו ומנהגי הר"א טירנא שאין צריך לחשוש לזה. והרמ"א כתב שמי שאינו חושש, רשאי לאכול בשנים הבאות על סמך התרת נדרים. וכ"כ מ"ב ט. וכן המנהג.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Nevertheless, in the times of the Ge’onim and Rishonim there were pious and wise people who fasted on Rosh Ha-shana. It stands to reason that given the tribulations of exile, they felt the need to identify with the pain of the *Shekhina*. How could they joyfully eat on the day of judgment while the *Shekhina* was in exile? They wished to facilitate a more profound repentance by indulging in certain ascetic practices in the hopes of neutralizing evil. In practice, though, the accepted *halakha*is that even during the bitter days of exile, there is a mitzva to have festive meals on Rosh Ha-shana, and it is certainly forbidden to fast.¹⁷10a) compares all holidays to one another, Ezra instructed the people to rejoice on Rosh Ha-shana (Neḥemia 8:9-12), and the Mishna mentions that on Erev Rosh Ha-shana, the people slaughtered a large number of animals for the holiday. *Yere’im* §227 and *Responsa Maharil* §128 therefore maintain that there is a mitzva to rejoice on Rosh Ha-shana. This is why Rosh Ha-shana cancels the mourning periods of *shiva* and *shloshim* (SA YD 396:6). *Sha’agat Aryeh* §102, *Yafeh La-lev* 2:1, and other Aḥaronim agree that there is a mitzva to be happy on Rosh Ha-shana.
In contrast, others maintain that since Rosh Ha-shana is not a pilgrimage festival and no *shalmei simḥa* are offered on it, there is no specific mitzva to be happy then. However, since it is a sacred occasion, when it comes to honor (*kavod*) and pleasure (*oneg*) it is similar to Shabbat. This is the opinion of *Maḥzor Vitri* §322; *Yam Shel Shlomo*, *Beitza* 2:4; SAH 529:5-6. They base themselves on the fact that in the Rosh Ha-shana *Amida*, we do not say “festivals for rejoicing, holy days and seasons for joy.” (True, there are some Ge’onim who say that we do recite “festivals for rejoicing” in the *Amida*, but they are not followed in practice, as pointed out by R. Hai Gaon; Rambam; Rosh, end of Rosh Ha-shana; and SA 582:8.)
Rambam writes (MT, Laws of**Yom Tov 6:17) that there is a mitzva to rejoice on all the festivals, including Rosh Ha-shana. However, elsewhere he writes that the joy of Rosh Ha-shana is not as intense (MT, Laws of Ḥanuka 3:6). Similarly, *Sefer Ha-aguda*states that people should eat and drink and rejoice, but should not eat to satiety, so that they will feel lacking and thus stand in awe of God. This is also the position of *Shulḥan Arukh* (597:1) and many Aḥaronim. We see that there is an obligation to drink wine and eat meat on Rosh Ha-shana, but not in as great quantities as on other festivals. If, however, one prays with the proper awe, and afterward wishes to fulfill the mitzva of joy to the utmost and to eat and drink in quantity as on other festivals, it would seem that he may do so, since many Rishonim and Aḥaronim permit this, in accordance with Ezra’s instruction to rejoice greatly.
Some Ge’onim maintained that it is a mitzva to fast on Rosh Ha-shana (*Otzar Ha-Ge’onim*, *Beitza* 4b), and some Rishonim did so, as recorded in *Or Zaru’a* 2:257. It is reasonable to assume that they agreed that there is a mitzva to rejoice on Rosh Ha-shana, and that they did so at night. Nevertheless, they felt that it was proper to fast during the Ten Days of Repentance because of the anguish of the Jews in exile. They felt that this would be permissible even on Shabbat and Rosh Ha-shana, just as it is permissible to fast on Shabbat or festivals following a bad dream. Many other Ge’onim, including R. Sa’adia and R. Hai, forbade fasting, and *Shulḥan Arukh* cites their view (597:1). There is an opinion that someone who fasted once on Rosh Ha-shana is obligated to continue this custom for the rest of his life, even if he fasted only because of a bad dream. If he chooses to eat, he endangers his life (*Sefer Ha-agur*). *Shulhan Arukh* cites this as well (597:2-3), although *Kol Bo* and R. Yitzhak Tyrnau in his *Sefer Ha-minhagim* say that one does not have to take this into account. Rema writes that someone who is not worried about this may eat on Rosh Ha-shana in subsequent years, as long as he does *hatarat nedarim*. This is the position of MB *ad loc.* 9 and the general custom.

footnotes:
¹⁷ As we have seen, the Gemara (Shevu’ot


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:5:1)

**ראש השנה / ביאור הביטחון והשמחה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / Confidence and Joy Explained**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:5:2)

אמרו חכמים על הפסוק (דברים ד, ז): "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלוֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלוֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" – "איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיו (מנהגיו ודיניו) של אלוהיה, שמנהגו של עולם, אדם שיש לו דין – לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך ציפורניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינם כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ומחתכים ציפורניהם ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס" (טור תקפא, ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
“For what great nation is there that has a god so close at hand as is the Lord our God whenever we call upon Him?” (Devarim 4:7). *Tur*(581:4) elaborates on this verse:
What nation is like this one, which knows the character (i.e., the ways and judgments) of its God? The way of the world is that a person facing judgment wears black, wraps himself in black, and lets his beard and nails grow, because he does not know what the outcome will be. But Israel do not do this. They wear white, wrap themselves in white, shave their beards, cut their nails, eat and drink, and rejoice on Rosh Ha-shana, because they are confident that God will perform a miracle for them.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:5:3)

לכאורה יש לשאול, וכי היאך אנחנו יכולים להיות בטוחים שיעשה לנו ה' נס ונזכה במשפט, הרי בעינינו אנו רואים איך בכל שנה מתים כמה וכמה אנשים, ורבים ניזוקים או נעשים חולים, הרי שלא נעשה להם נס?

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
At first glance, we can ask: How can we be so confident that God will perform a miracle for us and that we will be vindicated? We see with our own eyes that many people die every year, and many others get hurt or fall ill. Clearly, they experienced no miracles.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:5:4)

אלא שכל מי שמקיים את מצוות החג כראוי, ומקבל על עצמו את מלכותו, ומתוך כך מתעורר להתעלות בעבודת ה', מובטח לו שהקב"ה ידון אותו לטובה, מפני שזה רצונו של ה' יתברך להיטיב לברואיו. ובמחשבה פשוטה הכוונה היא שיברך ה' אותנו בשנה טובה, כפי שבדרך כלל קורה. אלא שאנו גם יודעים, שלפעמים מפני גודל החטא או חסרון העולם, רואה הקב"ה שטוב לו לאדם שימות או יתייסר, שעל ידי כך יזכה לזכך את מעשיו ולתקנם ויזכה לחיים אמיתיים בעולם הבא. ואף שאנו מעוניינים שהטוב האלוהי יתגלה אלינו בעולם הזה בלא ייסורים, מכל מקום, גם אם עדיין לא זכינו לכך, הננו יודעים שהדין הוא לטובתנו, וראוי לנו לשמוח בו (של"ה מס' ר"ה תורה אור יז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Rather, anyone who properly observes the *mitzvot* of the holiday, accepts the yoke of God’s kingship, and is moved to improve their service of God can be confident of a favorable judgment, because God wants to benefit his creations. The simplest understanding of this is that God will bless us with a good year, as usually happens. But we also know that sometimes, because of a sin’s gravity or the world’s imperfection, God sees that it is best for a person to suffer or die, so that the person refines and corrects his deeds, thus earning true life in the next world. Even though we would like God’s goodness to reveal itself to us in this world without suffering, we have yet to deserve this. Nevertheless, we know that the judgment is for our own good, and we should celebrate it (*Shlah*, *Masekhet Rosh Ha-shana*, *Torah Or* §17).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:5:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:5:5)

וכיוון שרצה הקב"ה לזכות את ישראל, קבע את יום הזיכרון והתרועה כיום שבתון מקרא קודש. ועניינו של יום קדוש הוא, שפורשים בו ממלאכת החול ודאגותיו, ומגלים את הקדושה בתורה ותפילה ושמחה של מצווה בסעודות. ואם לא היינו מצווים לעשות חג בראש השנה, מסתבר שמרוב חרדה מאימת הדין, היינו עוסקים במשך כל ראש השנה בבקשות פרטיות. וזה לא היה מועיל לנו בדין אלא מזיק. מפני שהחטא נובע מכך שהאדם שוכח את תפקידו המקודש, ועוסק בענייניו הפרטיים. ועל ידי קדושת היום, ישראל שמחים בגילוי מלכותו של ה' בעולם, ודווקא מתוך כך ישראל מתעוררים לתשובה מאהבה וזוכים בדין ומתברכים בשנה טובה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Since God wished the Jews to accrue merit, He established the day of remembrance and shofar blasts as a day of rest and sanctity. A day of sanctity is one on which we abstain from weekday work and worries and manifest the holiness of the day through Torah, prayer, and rejoicing in the mitzva with festive meals. Had we not been commanded to celebrate Rosh Ha-shana, we would likely spend the whole day making personal requests, dreading judgment. This would not help our case. On the contrary, it would harm us, for sin happens when people forget their sacred mission and focus on personal issues. Instead, the sanctity of the day is a vehicle for the Jewish people to manifest God’s kingship in the world. This inspires them to repent out of love, meriting a favorable judgment and a blessed new year.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:6:1)

**ראש השנה / המלכת ה' בתפילות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / Crowning God King**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:6:2)

עיקר תפילת ראש השנה עוסקת בהמלכת ה' עלינו, ועל כן בחתימת הברכה השלישית של תפילת עמידה, במקום לומר 'הא-ל הקדוש' אנו אומרים 'המלך הקדוש'. וכך ממשיכים לומר בכל עשרת ימי תשובה. וכל כך חשוב עניין זה, שאם טעה ולא אמר 'המלך הקדוש', לא יצא ידי חובתו ועליו לחזור להתפלל (שו"ע או"ח תקפב, א; להלן ה, ב). ובראש השנה מוסיפים בברכה זו תפילות על גילוי מלכותו. "ובכן יתקדש שמך ה' אלוהינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל מלכות בית דוד משיחך, ועל מכונך והיכלך… וייראוך כל המעשים, וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם… וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. ותמלוך אתה הוא ה' אלוהינו לבדך על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך, ובירושלים עיר קודשך".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The primary theme of the prayers on Rosh Ha-shana is crowning God as our king. For this reason, the third *berakha* of the *Amida* concludes with “*ha-Melekh ha-kadosh*” (the holy King) instead of the usual “*ha-Kel ha-kadosh*” (the holy God). We continue using this alternative conclusion throughout the Ten Days of Repentance. This change is so significant that if one forgets to make it, and concludes with “the holy God,” he has not fulfilled his obligation and must repeat the *Amida* (SA 582:1; 5:2 below). On Rosh Ha-shana, we add sections to this *berakha*to pray for God to reveal His kingship:
And so may Your name be sanctified, Lord our God, regarding Your people Israel, regarding Your city Jerusalem, regarding Zion, the dwelling place of Your glory, regarding the royal house of David, Your anointed, and regarding Your place and sanctuary… Every creature will revere You, and all of creation will bow before You, and they will be bound together to carry out Your will with an undivided heart… All wickedness will dissipate like smoke when You remove wanton governance from the earth. And You will reign – You, Lord our God, alone – over all that You made, on Mount Zion, the dwelling place of Your glory, and in Jerusalem, Your sacred city.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:6:3)

וחתימת ברכת החג בכל תפילות ראש השנה היא: "מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזיכרון". ובתפילת המוסף שהיא התפילה העיקרית של ראש השנה, שבה תוקעים בשופר, תקנו חכמים לומר שלוש ברכות: מלכויות זיכרונות ושופרות, והעיקרית שבהן היא 'מלכויות', שהיא הראשונה, ובה מזכירים את קדושת היום, וחותמים "מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון". הרי שעיקר עניינו של יום הזיכרון הוא להמליכו. ואכן גם ברכת 'זיכרונות' עוסקת בכך שהוא מלך העולם, ולכן הוא זוכר את כל ברואיו. וכן ברכת 'שופרות' עוסקת בגילוי מלכותו בעולם שנעשית על ידי קול השופר, כפי שהיה במעמד הר סיני, וכפי שיהיה לעתיד, שעל ידי תקיעה בשופר גדול יתקבצו כל גלויותינו להשתחוות לה' בירושלים. גם תרועת השופר מבטאת את מלכותו, שמאימתה אנו עומדים לפניו בשברון ותשובה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The conclusion of the holiday-themed fourth *berakha* in every *Amida*as well as in *kiddush*on Rosh Ha-shana is: “King over all the earth, Who sanctifies Israel and the Day of Remembrance.” In *Musaf*, the main prayer of Rosh Ha-shana, during which we blow the shofar, our Sages instituted three central *berakhot*,**each of which comprises an entire section of the *Amida*: *Malkhuyot*, *Zikhronot*, and *Shofarot. Malkhuyot*, the first of these *berakhot*, is the foremost of these *berakhot*and mentions the holiness of the day. It, too, concludes: “King over all the earth, Who sanctifies Israel and the Day of Remembrance.” We see that the primary theme of *Yom Ha-zikaron* is crowning God king. In truth, *Zikhronot* also relates to God as the King of the world, Who remembers all of His creations. Similarly, *Shofarot* deals with the manifestation of His kingship in the world by means of the shofar. This is both reminiscent of Sinai and a foreshadowing of the future, for it is the blowing of a great shofar that will gather all the exiles, who will then bow before God in Jerusalem. Our shofar blasts manifest His kingship as well; due to the dread they instill, we stand before Him broken and repentant.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:6:4)

יכולים היינו מרוב דאגה על עתיד חיינו בשנה הבאה, להקדיש את כל יום הדין לתפילות פרטיות על פרנסה ובריאות וכל שאר הדברים שאדם טרוד בהשגתם כל השנה. אולם זוהי סגולתם המיוחדת של ישראל, שרצונם העמוק ביותר, שתתגלה מלכותו יתברך, והעולם כולו יתוקן וייגאל, ואפילו אם לשם כך יצטרכו לסבול ייסורים. בדרך גדולה ונוראה זו בחר עם ישראל, החל מאבות העולם שקיבלו על עצמם להאמין בה' אל מול כל עובדי האלילים שמסביבם, ועד הגלות הארוכה, שלמרות כל הסבל שבה, בחר עם ישראל שלא להתבולל בעמים ולהמשיך לשאת את דגל האמונה והתורה, כדי לתקן עולם במלכות שד-י.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Given our anxiety about the upcoming year, we could have devoted the entire day of judgment to personal prayers for livelihood, health, and everything else that preoccupies people all year. However, the Jews are unique in that their deeper desire is for God’s kingship to be manifest and for the whole world to be repaired and redeemed, even if they will need to suffer to attain that goal. This is the great, awe-inspiring path that the Jewish people have chosen, from the times of our patriarchs and matriarchs, who chose to believe in God despite all the idolatry around them, through the long exile when, despite all their suffering, the Jewish people chose not to assimilate and instead continued to carry the banner of faith and Torah, to establish the world under the kingship of God.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:6:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:6:5)

וכשישראל מניחים את צערם ועוסקים בכבודו וגילוי מלכותו, אומר הקב"ה למלאכים: ראו בני חביבי, שמניחים צערם ועוסקים בכבודי. ובכך מסתתמות טענותיו של השטן שרוצה לבטל את ישראל מהעולם, וישראל זוכים לשנה חדשה שבה יתקדמו עוד צעד לקראת התיקון והגאולה. וככל שנזכה לקבל עלינו בראש השנה את מלכותו, בענווה ויראה, בגיל ורעדה, כך נזכה יותר לשנה טובה ומבורכת.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When the Jewish people set aside their sorrows and work for God’s honor and the manifestation of His kingship, God says to the angels, “Look at My dear children, who leave their troubles aside and work for My honor.” This silences the accuser (*satan*), who wishes to rid the world of the Jews. Thus, Israel is granted a new year in which they will take another step toward repair and redemption. The more we humbly accept God’s rule with fear, joy, and trembling on Rosh Ha-shana, the better and more blessed a year we will experience.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:7:1)

**ראש השנה / ראש השנה יומיים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / Two Days of Rosh Ha-shana**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:7:2)

על פי התורה ראש השנה הוא יום אחד בלבד, שנאמר: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, כד, וכן בבמדבר כט, א). אולם בפועל אנו מקיימים את ראש השנה במשך יומיים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
According to the Torah, Rosh Ha-shana is only one day: “In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion commemorated with loud blasts” (Vayikra 23:24; similarly, Bamidbar 29:1). However, in practice we observe Rosh Ha-shana for two days.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:7:3)

כדי להבין את העניין צריך לבאר שכל החגים תלויים בחודש העברי, שנקבע על פי מחזור הירח. בתחילת החודש הלבנה נראית לעינינו קטנה מאוד, כקו דק, והיא הולכת וגדלה עד אמצע החודש, שאז הלבנה נראית במילואה, עיגול שלם. במחצית השנייה של החודש הלבנה הולכת ומתמעטת עד שבסוף החודש היא נעלמת מעינינו לחלוטין למשך כעשרים וארבע שעות. לאחר מכן היא שוב חוזרת להיראות כקו דק, ובכך מתחיל חודש חדש. והמצווה היא שיבואו עדים שראו בליל שלושים את הירח החדש (המולד), ויעידו על כך בפני בית הדין, ועל סמך עדותם בית הדין יקדש את החודש. כיוון שאורך מחזור הירח כעשרים ותשעה ימים וחצי, הרי שלפעמים החודש מונה עשרים ותשעה ימים ולפעמים שלושים ימים (עי' פנה"ל זמנים א, א-ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
To understand why, we must first grasp that all the holidays hinge on the Hebrew calendar, which is based on the lunar cycle. At the beginning of each month, only a tiny sliver of the moon is visible. It waxes until the middle of the month, when it appears full, a complete circle. During the second half of the month, the moon wanes progressively until, at the end of the month, it is invisible to us for about twenty-four hours. It then once again appears as a tiny sliver, and a new month begins. There is a mitzva, practiced in times past, for those who saw the new moon on the thirtieth night of the month to testify before the supreme *beit din*, and based on this testimony, the *beit din* would sanctify the month. Since the moon’s cycle is about twenty-nine and a half days, sometimes a month has twenty-nine days and sometimes thirty. (See *Peninei Halakha: Zemanim* 1:1-2.)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:7:4)

בחודשים שבהם חלים החגים, מיד לאחר שבית הדין היה מקדש את החודש, היו יוצאים שליחים לכל קהילות ישראל להודיע אימתי נתקדש החודש ואימתי יחול החג. אלא שלחוץ לארץ לא הספיקו השליחים להגיע לפני מועד החגים, ולכן קבעו חכמים שמחמת הספק יקיימו בחוץ לארץ את החגים במשך יומיים (פנה"ל מועדים ט, א-ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
If there was a holiday during the upcoming month, the *beit din* would immediately send messengers to all Jewish communities to let them know when the new month began. Based on this, people knew when the holiday would take place. However, because these messengers did not have time to reach distant diaspora communities before the holiday, in those communities there was doubt about its date. Therefore, the Sages ordained that holidays in the diaspora should be celebrated for two days (*Peninei Halakha: Festivals* 9:1-4).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:7:5)

ראש השנה הוא החג היחיד שחל בראש חודש, ולכן גם ברחבי הארץ לא יכלו לדעת אימתי הוא חל. מפני שלאחר שקידשו בבית הדין את החודש, התברר שאותו יום הוא חג, וממילא אסור היה לשליחים לצאת מתחום שבת להודיע אימתי נתקדש החודש. וכיוון שכך, מחמת הספק, היו חייבים לקיים בכל רחבי הארץ את ראש השנה במשך יומיים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Rosh Ha-shana is the only holiday that coincides with the beginning of a month. When the *beit din* sanctified the month, it meant that very day was a holiday. Messengers could not set out to let people know when the month was sanctified, since travel outside of the *teḥum* was now forbidden. As a result, even in Eretz Yisrael, people did not know when Rosh Ha-shana was declared, so they had to keep two days of Rosh Ha-shana on account of this uncertainty.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:7:6)

אמנם בירושלים, מקום מושב בית הדין, היו יודעים אימתי בית הדין קידש את החודש, אבל לא יכלו לדעת זאת מראש, כי רק ביום היו מקבלים את העדים ומקדשים את החודש. לפיכך, מחמת הספק היו צריכים לשמור את החג מתחילת ליל השלושים לחודש אלול. אם למחרת הגיעו עדים שהעידו על מולד הלבנה, בית הדין היה מקדש את החודש, והתברר שאותו היום הוא ראש השנה, וביום שלאחריו נהגו חול. ואם לא באו עדים במשך כל יום השלושים, התברר שאותו היום היה חול, והחג יחול למחרת. הרי שכאשר קדשו בית הדין את החודש ביום הראשון, קיימו בירושלים את החג במשך יום אחד, וכאשר ראש חודש חל ביום השני, נהגו בפועל בירושלים שני ימים של חג.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In Jerusalem, the seat of the *beit din*, people knew as soon as the month was sanctified, but they could not know in advance which day would be sanctified, as witnesses were accepted, and the month sanctified, only during the day. Therefore, due to uncertainty, the people had to observe the holiday starting the night of the thirtieth of Elul. If witnesses later arrived (on the thirtieth) and testified that they had seen the new moon, the *beit din* sanctified the month, and it was clarified retroactively that the day was indeed Rosh Ha-shana. The next day was a weekday. If the witnesses did not arrive on the thirtieth, it became clear that the thirtieth was really a weekday and the holiday would be the next day. Thus, when the *beit din* sanctified the month on the thirtieth, in Jerusalem the holiday was celebrated for one day; when the new moon was sanctified on the following day, two days were observed even in Jerusalem.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:7:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:7:7)

ספקות הזמן מתאימים לאופיו של ראש השנה שהוא חג טמיר ונעלם, ולכן הוא חל בזמן שבו הלבנה המכוסה מתחילה להתגלות. ועל כן נקרא שמו 'כֵּסֶה', שנאמר (תהלים פא, ד): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", אמרו חכמים (ר"ה ח, א): "איזהו חג שהחודש מתכסה בו (שהלבנה נעלמת בו)? הוי אומר זה ראש השנה".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
This uncertainty about the date fits well with the hidden, concealed character of Rosh Ha-shana. It is also the reason the holiday comes at a time when the hidden moon is just beginning to appear, which is why it is referred to as *keseh*. Thus we read, “Blow the horn on the new moon, the covered (*keseh*)**moon, for our festival day” (Tehilim 81:4). Our Sages ask, “During which holiday is the moon covered? It must be Rosh Ha-shana” (Rosh Ha-shana 8a).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:8:1)

**ראש השנה / שמירת יומיים בזמן הזה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / Keeping Two Days Nowadays**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:8:2)

הלכה היא שכאשר אין בית הדין יכול לקדש את החודשים על פי עדים, ראש החודש מתקדש על פי חשבון הלוח העברי. קרוב לשלוש מאות שנה לאחר חורבן בית המקדש השני (4119 לבריאת העולם, 359 למניינם), ראה הלל השני, נשיא בית הדין, שלא ניתן עוד לקיים את בית הדין שקידש את החודשים. ועמד הוא עם בית דינו וחישב את לוח השנה הקבוע, וקידש על פיו את כל החודשים שיהיו עד שיחזור בית הדין למקומו (רמב"ם קידוש החודש ה, ב; פנה"ל זמנים א, ג, 3).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
According to *halakha*, when the *beit din* cannot sanctify months based on testimony, Rosh Ḥodesh is sanctified according to the calculation of the Hebrew calendar.**In 359 CE (4119 from creation), almost three hundred years after the destruction of the Second Temple, Hillel the Second, the *nasi*of the *beit din*, realized that it was no longer possible to sustain the *beit din*that sanctified the months. He and his colleagues instituted a fixed calendar and, based on it, sanctified all the months until the restoration of the *beit din* (MT, Laws of Sanctification of the New Moon 8:2; *Peninei Halakha: Zemanim* 1:3 n. 3).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:8:3)

לכאורה מאותו הזמן כבר לא היה צורך לקיים את ראש השנה במשך יומיים, שכן הכל יודעים על פי הלוח מתי יחול ראש חודש תשרי שהוא ראש השנה. אלא שכשם שקבעו חכמים לבני חוץ לארץ להמשיך במנהגם ולקיים את כל החגים במשך יומיים, כך קבעו לבני ארץ ישראל, שימשיכו במנהגם ויקיימו את ראש השנה במשך יומיים. אפשר לומר, שמעצם זה שבעת שנהגו כמצוות התורה וקדשו את החודש על פי עדים נצרכו לעשות את החג יומיים, משמע שכך ראוי לנהוג.⁵

footnotes:
⁵ . אמנם היו כמה מגדולי הראשונים (רבנו אפרים והרז"ה) שסברו שבארץ ישראל צריך לקיים את החג במשך יום אחד, מפני שבמקום בית הדין היו יודעים מתי קדשו את החודש ואימתי חל החג, וכיוון שכל ארץ ישראל ראויה להיות מקום למושב בית הדין, יש לקיים בארץ יום אחד.אבל למעשה, לדעת רובם המכריע של הראשונים, גם בארץ ישראל יש לקיים את ראש השנה במשך יומיים. משום שבפועל גם בזמן שקידשו את החודש על פי עדים, נהגו בכל הארץ יומיים.ואפילו בירושלים, מקום בית הדין, כאשר העדים לא הגיעו ביום הראשון, היו מקיימים את ראש השנה במשך יומיים. ואמנם כמעט תמיד העדים הגיעו ביום השלושים, מ"מ כיוון שלפעמים היו צריכים לעשותו יומיים על פי הדין, כאשר העדים הגיעו לאחר המנחה של היום הראשון (ר"ה ל, ב; ביצה ד, ב, כמבואר בהלכה הבאה), לכן גם בירושלים צריך לקיים את ר"ה במשך יומיים (רמב"ם הל' קידוש החודש ה, ח; רא"ש ביצה א, ד). ועוד, שהשוו חכמים את מידותיהם, ולא רצו לחלק בין ירושלים לשאר הארץ, ולפיכך תקנו לכולם לעשות ר"ה יומיים. וכפי שתקנו (ר"ה כא, א) לכל בני חוץ לארץ לעשות את כל החגים שני ימים, למרות שלחלק מהמקומות היו השליחים מגיעים לפני שמיני עצרת ושביעי של פסח (עי' רמב"ן מלחמות ג, א, בדפי הרי"ף, רשב"א ביצה ה, ב, 'אמר').

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Seemingly, at that point there was no longer a need to keep two days of Rosh Ha-shana. After all, everyone knew, based on the calendar, when the first of Tishrei would be. However, just as the Sages ordained that those living in the diaspora should continue to follow their custom and keep each holiday for two days, so too, they ordained that residents of Eretz Yisrael should follow their custom and keep Rosh Ha-shana for two days. One might suggest that the fact that it was often necessary to keep two days even when the month was sanctified based on witnesses implies that this is the proper way to observe it.¹⁸ 4b as explained in the next section), Rosh Ha-shana sometimes had to be observed for two days even in Jerusalem (MT, Laws of Sanctification of the New Moon 8:5; Rosh, *Beitza* 1:4). Furthermore, the Sages did not want to make a distinction between Jerusalem and the rest of Eretz Yisrael. Therefore, they ordained that two days should be celebrated everywhere. This is similar to the way they ordained that all Jews living outside Eretz Yisrael should celebrate the festivals for two days, even though there were areas where the messengers did arrive before Shemini Atzeret and the last day of Pesaḥ. (See Ramban, *Milḥamot Hashem* on Rif, *Beitza* 3a; Rashba, *Beitza* 5:2, s.v. “amar.”)

footnotes:
¹⁸ Several great Rishonim (Rabbeinu Ephraim and Ba’al Ha-ma’or) maintain that in Eretz Yisrael, Rosh Ha-shana should be celebrated for only one day. Their logic is that people who lived near the court knew when the month was sanctified and thus when the holiday fell out. Since the court theoretically could convene anywhere in Eretz Yisrael, only one day should be celebrated there. In practice, though, the opinion of the decisive majority of Rishonim is that even in Eretz Yisrael, Rosh Ha-shana should be celebrated for two days, because in practice, even when the month was sanctified based on witnesses, in most of Eretz Yisrael two days were observed. Even in Jerusalem, where the court was located, if witnesses did not arrive on the first day, Rosh Ha-shana was observed for two days. True, witnesses almost always arrived on the first day. Nevertheless, since the people had to celebrate two days if the witnesses arrived late on the first day (Rosh Ha-shana 30b and Beitza


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:8:4)

כמו בכל התורה, הצד ההלכתי תואם את הצד הרוחני, וכן מבואר בזוהר (ח"ג רלא, א), שמפני חומרת הדין, ראו חכמים צורך להוסיף עוד יום, כדי שהדין יהיה כלול גם מרחמים ועל ידי כך יתמתק, שאם היה יום אחד בלבד, מרוב חומרת הדין, היה העולם יכול להיחרב.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As usual, *halakha* reflects spiritual reality. *Zohar* (III 231a) explains that because of the severity of the judgment, the Sages saw fit to add a day, so the judgment contain compassion and thus be mitigated. If Rosh Ha-shana were only one day, the world might be destroyed due to the severity of the judgment.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:8:5)

עוד צריך לבאר, שבחוץ לארץ צריכים לעשות את כל החגים במשך יומיים מפני שהם רחוקים מגילוי הקדושה, אבל בארץ ישראל שהקדושה מתגלה יותר, אפשר לקלוט את כל קדושת החגים ביום אחד. משל לפנס, שכאשר הוא מאיר למקום קרוב, אורו חזק וממוקד בשטח קטן, וכאשר הוא מאיר למקום רחוק, אורו חלש ומתפזר על שטח גדול. וראש השנה שהוא יום טמיר ונעלם, אפילו בארץ ישראל צריכים יומיים כדי לקלוט את אורו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Furthermore, the reason all holidays must be celebrated for two days in the diaspora is because the people there are living far away from the manifestation of holiness. In Eretz Yisrael, however, where holiness is more accessible, the holiness of the holidays can be absorbed in only one day. This can be compared to a flashlight: When illuminating a nearby location, the light is strong and focused on a small area. In contrast, when it is used to illuminate a distant location, the light is weaker and more diffuse (*Derekh Mitzvotekha*114:1). Because Rosh Ha-shana is a day of hiddenness and concealment, two days are needed to absorb its light, even in Eretz Yisrael.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:8:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:8:6)

אפשר לומר שעיקר תפילות היום הראשון מכוונות על ענייני הכלל, שנזכה בשנה הבאה שמלכות ה' תתגלה על ישראל עמו ועל ציון משכן כבודו, עד שכל אשר נשמה באפו יאמר: ה' אלוהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, ועל ידי כך העולם כולו יזכה לברכה ושלום. וביום השני שהוסיפו ותקנו לנו חכמים, אנו מתפללים שכל הרעיונות הגדולים יתגלו גם בחיים הפרטיים שלנו, שגם אנחנו בחיינו המעשיים נהיה שותפים בגילוי כבוד ה' בעולם, ולשם כך נזכה לברכה אלוקית.⁶

footnotes:
⁶ בזוהר פינחס (רלא, ב) מבואר שהיום הראשון הוא דינא קשיא והיום השני דינא רפיא. והסברה ברורה, הראשון מהתורה והשני מדברי חכמים. ובשער הכוונות (דרושי ר"ה דרוש ב) ביום הראשון הוא תיקון פנימיות ז"א ובשני חיצוניות ז"א. ובקיצור הכוונות לרמח"ל ר"ה עמ' קי, ביום ראשון תיקון ללאה וכתר של רחל, ובשני תיקון חכמה של רחל. ובשם משמואל (ר"ה תרע"ג 'איתא בכתבי'), ביום הראשון דינא קשיא על עסקי אלוקות, ובשני דינא רפיא על עסקי עולם הזה (עי' בהרחבות).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Perhaps we can suggest that the prayers of the first day are primarily directed toward collective matters – that we may merit that God’s kingship manifests over His people, Israel, and over Zion, the dwelling place of His glory, so that every living being will say, “The Lord, God of Israel, is King, and His kingship has dominion over all.” Through this, the whole world will attain blessing and peace. In contrast, in the prayers of the second day (which was established by the Sages), we ask for all these lofty ideals to be realized in our individual lives as well. We ask to be partners in revealing God’s glory in the world in our day-to-day lives, and thus to merit divine blessing.¹⁹ (Pinḥas 231b) explains that the first day is one of uncompromising judgment (*dina kashya*), while the second is one of milder judgment (*dina rafya*). The underlying rationale is clear: The first day is of Torah origin while the second is rabbinic. *Sha’ar Ha-kavanot* (*Derushei Rosh Ha-shana* #2) states that the first day is for rectification of the inner *ze’er anpin* and the second for rectification of the outer *ze’er anpin*. Ramḥal writes that the first day is a corrective for Leah and for the *keter*aspect of Raḥel, while the second is a corrective for the *ḥokhma* aspect of Raḥel (*Kitzur Ha-kavanot*, Rosh Ha-shana, p. 110). *Shem Mi-Shmuel*(Rosh Ha-shana 5673, s.v. “ita be-kitvei”) suggests that the first day is one of uncompromising judgment about divine matters, while the second day is one of milder judgment about mundane matters. See the *Harḥavot*.

footnotes:
¹⁹ Zohar


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:9:1)

**ראש השנה / דין היום הראשון והשני וברכת שהחיינו בשני**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / The Status of the First Day and Reciting *She-heḥeyanu*on the Second**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:9:2)

כיוון שכיום אנו יודעים על פי הלוח אימתי הוא ראש חודש תשרי, היום הראשון של ראש השנה מצוותו מהתורה והשני מדברי חכמים. וכן הדין בכל החגים בחוץ לארץ, שהיום הראשון הוא מהתורה והשני מדברי חכמים. לפיכך, בכל ספק בהלכות יום טוב ובדיני תקיעת שופר, ביום הראשון מחמירים, כפי הכלל: "ספיקא דאורייתא לחומרא", וביום השני מקילים, כפי הכלל: "ספיקא דרבנן לקולא". וכן התירו חכמים לעסוק בקבורת מת ביום טוב שני של גלויות וביום שני של ראש השנה, משום כבודו של המת (שו"ע או"ח תקכו, ד; פנה"ל מועדים ז, ה).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Nowadays we have a calendar and know when Rosh Ha-shana is. Thus, the first day of Rosh Ha-shana is Torah-mandated, while the second day is rabbinic. This is true for all the holidays in the diaspora as well – the first day is Torah-mandated and the second is rabbinic. Therefore, if doubts arise concerning the laws of Yom Tov or shofar, on the first day we are stringent, following the principle, “When there is uncertainty about Torah law, we are stringent.” In contrast, on the second day we are lenient, following the principle, “When there is uncertainty about rabbinic law, we are lenient.” Thus, the Sages permitted performing burials on the second day of Yom Tov and Rosh Ha-shana, for the sake of the dignity of the dead (SA 526:4; *Peninei Halakha: Festivals* 7:5).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:9:3)

כמו כן אסור להכין דבר מהיום הראשון ליום השני, ובכלל זה אסור לבשל או לערוך את השולחן ולשטוף את הכלים מהיום הראשון ליום השני, ככל דיני הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני של גלויות (שו"ע או"ח תקג, א; פנה"ל מועדים ט, ה; ב, יב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is also forbidden to prepare on the first day of Rosh Ha-shana for the second day. This prohibition includes cooking, setting the table, and washing the dishes. These laws are the same as those concerning preparing on the first day of Yom Tov for the second day in the diaspora (SA 503:1; *Peninei Halakha: Festivals* 9:5, 2:12).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:9:4)

אמנם יש שוני מסוים בין שני ימים טובים של גלויות לשני ימים של ראש השנה, שיסוד קיום שני ימים טובים של גלויות הוא מחמת הספק, שלא ידעו באיזה יום קידש בית הדין את החודש. ואילו את ראש השנה לפעמים קיימו במשך יומיים למרות שלא היה ספק אימתי הוא חל. זה היה כאשר העדים הגיעו לאחר זמן המנחה, שקבעו חכמים שלא יקבלו את עדותם, שמא יקדשו את החודש ולא יספיקו עד הערב להקריב את קרבנות החג ולומר את השיר המיוחד לראש השנה. אבל כיוון שהיום הראשון היה ראוי להיות קדוש, קבעו חכמים, שימשיכו לנהוג בו כחג, למרות שהוסכם שלא לקדשו. הרי שלעיתים נמשך ראש השנה יומיים מחמת הדין, ולכן קראו חכמים לשני ימים של ראש השנה 'יומא אריכתא' – יום ארוך.⁷

footnotes:
⁷ ביצה שנולדה ביום הראשון של חג, מותרת ביו"ט שני של גלויות. שכן איסור הביצה נובע מכך שהיא מוקצה, ואם היום הראשון הוא יום טוב, נמצא שהשני הוא חול, ומותר לאוכלה. ואם השני יום טוב, נמצא שהיום הראשון היה חול והביצה שנולדה בחול איננה מוקצה. וכן הדין לגבי דגים שניצודו בראשון ופירות שנשרו מהעץ בראשון, שאינם מוקצים בשני. אולם בראש השנה, כיוון שלפעמים היו צריכים לשמור את שני הימים מהדין, דינם כיום אחד ארוך, וביצה שנולדה בראשון, ודגים שניצודו בראשון, ופירות שנשרו בראשון, מוקצים גם בשני (שו"ע או"ח תר, א). ואף שלעניינים אלו שני הימים של ר"ה נחשבים כיום אחד, אין מקילים על פי זה להכין מהראשון לשני, אלא דינו כשאר ימים טובים של גלויות, שאסור להכין בהם מהראשון לשני, כמבואר בשו"ע תקג, א. מפני שלחומרא אמרו שהם קדושה אחת ולא לקולא (רבנו פרץ בהגהה י לסמ"ק רצד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, there are some differences between the two days of Yom Tov celebrated in the diaspora and the two days of Rosh Ha-shana. The two days in the diaspora were grounded in uncertainty as to which day the court had sanctified the month. In contrast, Rosh Ha-shana was sometimes celebrated for two days even when there was no doubt as to its date. This happened when the witnesses arrived in the late afternoon of the first day. In this case, the Sages ordained that their testimony not be accepted lest the *beit din*sanctify the month without leaving enough time to offer all the holiday sacrifices and to recite the special psalm for Rosh Ha-shana. However, since the first day was worthy of being sanctified, the Sages ordained that the day continue to be observed as a holiday, even once it was decided that it would not be sanctified. Since Rosh Ha-shana sometimes extended to two days due to this law, the Sages called the two days of Rosh Ha-shana “one long day” (“*yoma arikhta*”).²⁰, but on the second day, no matter which side of the uncertainty is correct, the egg is no longer *muktzeh*. If the first day was the true Yom Tov, then the second day is a weekday, and thus the egg may be eaten. If the second day is the true Yom Tov, then the first day was a weekday, and the egg laid on it is not *muktzeh*. The same applies to fish caught on the first day and fruit that fell from a tree on the first day: None of them are *muktzeh* on the second day. In contrast, since Rosh Ha-shana sometimes had to be observed for two days even when there was no doubt as to its date, we relate to the two days as one long day. Therefore, if an egg is laid, fish are caught, or fruits fall from a tree on the first day, they remain *muktzeh* on the second day (SA 600:1). Despite the fact that for these purposes the two days of Rosh Ha-shana are regarded as one long day, we are not lenient when it comes to preparing on the first day of Rosh Ha-shana for the second. In that case, the rules are the same as for holidays in the diaspora: It is forbidden to prepare from the first day to the second, as is explained in SA 503:1. Thus, the two days of Rosh Ha-shana are considered to be one day only when it comes to stringencies, but not when it comes to leniencies (Rabbeinu Peretz, *Hagahot Smak* n. 10 on *Smak* §294).

footnotes:
²⁰ An egg laid on the first day of Yom Tov may be eaten on Yom Tov Sheni. The egg is prohibited on the first day due to muktzeh


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:9:5)

ועל כן התעורר ספק אם מברכים 'שהחיינו' ביום השני. בחוץ לארץ, ביום טוב שני של גלויות, מברכים 'שהחיינו', שהואיל ונתקן מחמת הספק, כל דיניו כדין היום הראשון, וגם בו מברכים 'שהחיינו'. אבל בראש השנה, יש אומרים שהואיל ומבחינה מסוימת שני הימים נחשבים כיום אחד ארוך, רק בראשון מברכים 'שהחיינו'. למעשה, דעת רוב הפוסקים שצריך לברך 'שהחיינו' גם בקידוש של הלילה השני, וכן נוהגים. אלא שלכתחילה עדיף ללבוש לקראתו בגד חדש או להביא לשולחן פרי חדש, וכך יברכו 'שהחיינו' לכל הדעות, שכן הברכה תחול גם על הבגד או הפרי (שו"ע או"ח תר, ב). וכמובן שאם בעת הקידוש הביאו פרי חדש לברכת 'שהחיינו', בעת שיאכלו את הפרי לא יברכו עליו 'שהחיינו', שכבר יצאו בברכת 'שהחיינו' של הקידוש.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
For this reason, it is unclear whether the *berakha* of *She-heḥeyanu* should be recited on the second day. In the diaspora, on the second day of Yom Tov, the *berakha* is recited; since the second day was established on account of uncertainty, its *mitzvot* are the same as those of the first day. In contrast, on Rosh Ha-shana, since the two days are considered one long day for some purposes, some say that *She-heḥeyanu* should be recited only on the first day. In practice, most *poskim* maintain that the *berakha* should be recited during *kiddush* of the second night as well as of the first, and this is the custom. However, *le-khatḥila* it is preferable to wear something new or to serve a new fruit at the meal on the second night of Rosh Ha-shana. Then all would agree that *She-heḥeyanu* is recited (SA 600:2). Clearly if a new fruit was on the table during *kiddush* so as to enable the recitation of *She-heḥeyanu*, *She-heḥeyanu* should not be recited again before eating the fruit.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:9:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:9:6)

לגבי תקיעת שופר של היום השני, למנהג ספרדים אין מברכים 'שהחיינו'. ולמנהג אשכנזים מברכים 'שהחיינו', ואם אפשר, עדיף שהתוקע ילבש בגד חדש, ויכוון בברכת 'שהחיינו' גם עליו (רמ"א שו"ע או"ח תר, ג; משנה ברורה תר, ז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Before blowing the shofar on the second day, Ashkenazic custom is to recite the *berakha* of *She-heḥeyanu*, while Sephardic custom is not to (SA, Rema 600:3). When possible, it is preferable for the person blowing the shofar to wear a new garment and have it in mind too when he recites *She-heḥeyanu* (MB *ad loc*. 7).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:10:1)

**ראש השנה / מלכויות זיכרונות ושופרות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / *Malkhuyot*, *Zikhronot*, and *Shofarot***


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:10:2)

תפילת מוסף היא החשובה שבתפילות ראש השנה, שבה תוקעים בשופר, ובה תקנו חכמים להוסיף שלוש ברכות מיוחדות: מלכויות, זיכרונות ושופרות, שמבטאות את עניינו המיוחד של היום. ועל ידן אנו זוכים לשנה טובה, כפי שאמר הקב"ה לישראל: "אִמרו לפני בראש השנה מלכויות זיכרונות ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם, זיכרונות – כדי שיעלה זיכרונכם לפני לטובה, ובמה – בשופר" (ר"ה טז, א). שלוש הברכות הללו חטיבה אחת הן, ומי שאינו יודע אחת מהן, לא יברך את השתיים שהוא יודע. וגם סדרן מעכב, שאם אמרן בסדר אחר – לא יצא (שו"ע או"ח תקצג, א; משנה ברורה תקצג, ה).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The *Musaf* service is the most significant of the Rosh Ha-shana services. We blow the shofar during this service, and the Sages ordained that we add the three *berakhot*of *Malkhuyot*, *Zikhronot*, and *Shofarot*to its *Amida*. These sections express the unique elements of the day, and through them we can merit a good new year. As God said to the Jewish people: “On Rosh Ha-shana, recite *Malkhuyot*, *Zikhronot*, and *Shofarot* before Me. *Malkhuyot*to crown Me your King; *Zikhronot* to invoke your memory before Me; and how is this done? Via the shofar” (Rosh Ha-shana 16a). These three sections**are one unit. One who is unfamiliar with one of them should not recite the other two either. They also must be recited in the correct order; one who recites them out of order has not fulfilled his obligation (SA 593:1; MB *ad loc*. 5).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:10:3)

תקנו חכמים להזכיר בכל אחת מהברכות עשרה פסוקים מעניין הברכה, כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, וכנגד עשרת הדיברות, וכנגד עשרה הילולים שנזכרו במזמור האחרון שבתהלים. בכל ברכה וברכה פותחים בשלושה פסוקים מהתורה, לאחר מכן שלושה פסוקים מהכתובים, אח"כ שלושה מהנביאים, ומסיימים בפסוק מהתורה. אין אומרים פסוקים שמזכירים פורענות של ישראל, ואין אומרים פסוקי זיכרונות של יחיד ואפילו הם לטובה (ר"ה לב, א-ב; שו"ע או"ח תקצא, ד-ה).⁸

footnotes:
⁸ מותר להוסיף על עשרה פסוקים, ובדיעבד אם אמר רק שלושה פסוקים, כנגד תורה נביאים וכתובים, וכהנים לוויים וישראלים – יצא. ובדיעבד אם לא הזכיר שום פסוק ורק אמר שכך כתוב בתורה, בנביאים ובכתובים – יצא (ר"ה לב, א; שו"ע או"ח תקצא, ד; משנה ברורה תקצא, יא). אמירת ברכות אלו מדברי חכמים, ולכן תקיעת שופר קודמת לברכות, עי' להלן ד, 6.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Sages ordained that each section should consist of ten verses related to the theme of the *berakha*. These correspond to the ten utterances with which God created the world, the Ten Commandments, and the ten times that the word “*halleluhu*” appears in the last chapter of Tehilim. Each section begins with three verses from the Torah. These are followed by three verses from the Writings, three verses from the Prophets, and a concluding verse from the Torah. Verses that mention calamities that befell the Jews are not included, nor are *Zikhronot*verses of an individual, even if they are positive (Rosh Ha-shana 32a-b; SA 591:4-5).²¹, if one recited only three verses (corresponding to Torah, Prophets, and Writings or to *kohanim*, Levi’im, and Yisraelim), he has fulfilled his obligation. In fact, even if he did not recite any verse but simply stated, “Thus it is written in the Torah, Prophets, and Writings,” he has fulfilled his obligation (Rosh Ha-shana 32a; SA 591:4; MB *ad loc.* 11). The recitation of these *berakhot* is rabbinically mandated, while blowing the shofar is Torah-mandated. Therefore, we blow the shofar before *Musaf*. See 4:7 n. 6 below.

footnotes:
²¹ It is permissible to add more verses. Bedi’avad


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:10:4)

בברכה הראשונה כוללים את קדושת היום יחד עם המלכויות. פותחים בה בנוסח הרגיל של כל החגים – "אתה בחרתנו" ואח"כ אומרים את תפילת 'עלינו לשבח' שבה אנו משבחים ומודים לה' על שזכינו להכיר במלכותו, ומתפללים שגם כל הגויים יקבלו עליהם את עול מלכותו. וממשיכים לומר את פסוקי המלכויות, ומסיימים בפסוק 'שמע ישראל', שאף שאין מזכירים בו את מלכותו, יש בו קבלת עול מלכות שמים. בסיום הברכה מתפללים שימלוך ה' על כל העולם כולו בכבודו, ויקרבנו לעבודתו, לתורתו ומצוותיו. "כי אתה אלוהים אמת ודברך אמת וקיים לעד. ברוך אתה ה', מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזיכרון".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The first *berakha* includes both the sanctification of the day and *Malkhuyot*. It begins with “You have chosen us,” the familiar formulation that begins the fourth *berakha*of every Yom Tov. This is followed by *Aleinu* – familiar as the concluding prayer of every service – in which we praise and thank God for giving us the privilege of recognizing His reign and pray that all the nations accept the yoke of His kingship. We then recite the ten verses relating to *Malkhuyot*, concluding with “*Shema Yisrael*.” Although this verse does not explicitly invoke God’s kingship, it entails accepting the yoke of the kingdom of heaven. The *berakha*concludes by asking God to rule over the entire world and draw us near to His worship, His Torah, and His *mitzvot*. “For You, God, are truth, and Your word is truth and endures forever. Blessed are you, Lord, King over all the earth, Who sanctifies Israel and the Day of Remembrance.”


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:10:5)

הברכה השנייה: זיכרונות, בה אנו מספרים שה' זוכר את עולמו ואת כל הברואים ואת כל מעשיהם, ובמיוחד ביום זה שהוא "יום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון", שבו ה' דן את עולמו. ואנו מתפללים שיזכור ה' אותנו לטובה, ויפקדנו לישועה, וחותמים: "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ברוך אתה ה' זוכר הברית".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In the second *berakha*, that of *Zikhronot*, we recount how God remembers His world, all His creatures, and all their deeds, particularly on this day: “This day is the beginning of Your works, a commemoration of the very first day,” on which God judges the world. We pray for God to remember us for good and bring about salvation. We conclude: “Today, in Your compassion, You remember the binding of Yitzḥak for his descendants’ sake. Blessed are You, Lord, Who remembers the covenant.”


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:10:6)

הברכה השלישית: שופרות, בה אנו מתארים את התגלותו אלינו בהר סיני בקול השופר, ומתפללים שיופיע ויתגלה אלינו שוב בקול השופר שיבשר את הגאולה. "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו, וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם… כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך. ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In the third *berakha*, *Shofarot*, we describe God’s revelation to us on Mount Sinai, which was accompanied by shofar blasts. We pray that we will again experience revelation and shofar blasts announcing the redemption. We conclude:
Blow the great shofar for our freedom, and raise a banner to gather our exiles; bring together our dispersed from among the nations, and gather in our scattered from the ends of the earth. Bring us to Zion, Your city, joyfully, and to Jerusalem, the place of Your Temple, in everlasting happiness…. For You hear the sound of the shofar and listen to its blasts, and there is none to compare to You. Blessed are You, Lord, Who listens to the sound of His people Israel’s shofar-blasts with compassion.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:10:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:10:7)

מי שנמצא במקום שאין בו מניין, נכון שלא יתפלל מוסף ולא יתקע בשופר בשלוש שעות ראשונות של היום, כי אז הדין עוד מתוח, ובלא עזרת הציבור יש חשש שלא יזכה בדין. אבל בציבור אפשר להתפלל גם בשלוש השעות הראשונות, שתפילת הציבור מתקבלת, וגם כשאינם מכוונים כראוי, אין הקב"ה מואס בתפילתם (שו"ע או"ח תקצא, ח; משנה ברורה תקצא, טו; פנה"ל תפילה ב, א-ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
If one is in a place without a *minyan*, he should neither recite *Musaf* nor blow the shofar during the first three hours of the day, as that is a time of judgment. Without the merit of the community, we are afraid that he will not be judged favorably. However, one praying with a *minyan* may pray even during the first three hours, because communal prayers are always accepted. Even if an individual does not adequately concentrate on the prayers, God does not reject them (SA 591:8; MB *ad loc*. 15; *Peninei Halakha: Prayer* 2:1-2).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:11:1)

**ראש השנה / ענייני תפילה וקריאה בתורה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / Prayer and Torah Reading**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:11:2)

אין אומרים ווידוי בראש השנה, בין ווידוי בנוסח ציבורי ובין ווידוי בנוסח אישי. מפני שעניינו של ראש השנה הוא להמליך את ה' עלינו ועל העולם כולו, ולבקש שהשנה הבאה תהיה טובה כדי שנוכל לגלות בה את כבוד מלכותו, ואין ראוי לעסוק ביום זה בתיקון הפרטי שלנו, שלמענו מוקדשים שאר ימי התשובה. וגם אין ראוי להזכיר חטאים שפוגמים בכבוד מלכותו. ואף יש חשש שהזכרתם עלולה לחזק את טענת המקטרגים שעומדים כנגדנו (זוהר ח"ב קפו, א; ולדעת האר"י בין התקיעות אפשר להתוודות בלחש, להלן ד, ז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
We do not recite any *vidui* (confession) on Rosh Ha-shana – neither communal nor personal – because the theme of Rosh Ha-shana is to crown God king over us and the entire world, and to ask for the upcoming year to be a good one, enabling us to reveal the glory of His kingship. It is not appropriate to use this day for our personal self-improvement. That is what the rest of the Ten Days of Repentance are for. It is also not appropriate to mention sins, which diminish the glory of His kingship. There is even concern that mentioning them might strengthen the accusers’ case against us (*Zohar* II 186a; according to Arizal, in between the shofar blasts one may quietly confess; see below 4:7).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:11:3)

יש סוברים שכשם שאין אומרים ווידוי בראש השנה, כך צריך להשמיט מתפילת 'אבינו מלכנו' את המשפטים שמזכירים בהם חטא, כדוגמת: "אבינו מלכנו חטאנו לפניך" (ב"י, אר"י). ויש נוהגים לומר בראש השנה את כל נוסח 'אבינו מלכנו', מפני שהמשפטים שמזכירים בהם חטא אינם נחשבים כווידוי אלא כציון מצב כללי (רמ"א תקפד, א; משנה ברורה ג).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some maintain that just as we do not recite *vidui* on Rosh Ha-shana, we should also leave out the lines of the *Avinu Malkeinu* prayer that mention sin, like, “Our Father, our King, we have sinned before You” (*Beit Yosef*; Arizal). Others maintain the custom of reciting the entire *Avinu Malkeinu*, arguing that the lines that mention sin are not confessional but simply note our general state (Rema 584:1; MB *ad loc.* 3).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:11:4)

למרות שראש השנה הוא יום חג שהיה ראוי לומר בו הלל, כיוון שהוא יום דין, אין אומרים בו הלל (כמובא לעיל הלכה ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Even though we normally recite *Hallel* on holidays, we do not do so on Rosh Ha-shana because it is a day of judgment (as explained above, section 4).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:11:5)

שינויים רבים יש בתפילות עמידה של הימים הנוראים, והעיקרי שבהם, שבחתימת הברכה השלישית, אומרים 'המלך הקדוש' במקום 'הא-ל הקדוש'. ואם טעה ואמר ה'א-ל הקדוש' – לא יצא, כמבואר להלן (ה, ב). דיני החזן ומנהגיו נתבארו לעיל (ב, י). המנהג שקמים בעת שפותחים את הארון, ושכיום אין להתפלל עמידה בקול נתבאר לעיל (ב, יא).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There are many changes made in the *Amida* during the Days of Awe. The most important one is in the conclusion of the third *berakha* where we substitute “*ha-Melekh ha-kadosh*” for “*ha-Kel ha-kadosh*.” One who forgot to incorporate this change has not fulfilled his prayer obligation, as explained below (5:2).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:11:6)

כמו בכל חג קוראים בתורה חמישה עולים (פנה"ל מועדים ב, ח). וקוראים בפרשת: "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כא, א-לד), ומפטירים בחנה שילדה את שמואל (שו"ע או"ח תקפד, ב). משום שבראש השנה נפקדו שלוש נשים צדקניות: שרה אמנו שילדה את יצחק אבינו, רחל אמנו שילדה את יוסף הצדיק, וחנה שילדה את שמואל הנביא (ר"ה י, ב). עקרותן נבעה מכך שלרום מעלת צדקותן היו צריכות להוליד נשמות בעלות חידוש מיוחד כל כך, שבדרך הטבע לא היו יכולות להיוולד, ורק בזכות ההתחדשות שבראש השנה נפקדו. אמנם רוב הפרשה עוסקת בגירושו של ישמעאל, ושני יסודות אפשר ללמוד מזה: א) למרות הכאב, לא היה פגם מוסרי בגירוש ישמעאל, שאם היה פגם, לא היו מתקנים חכמים שנקרא פרשה זו בראש השנה, כדי שלא להוסיף עלינו קטרוג. ב) דווקא בראש השנה, יום הדין, יש להבחין בין ישראל לשאר העמים שאינם מוכנים לקבל על עצמם את הייעוד הגדול והנורא של תיקון עולם במלכות שד-י, וכפי שהיה הכרח להבדיל את ישמעאל מישראל.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The laws and customs pertaining to the *ḥazan* are explained above (2:10). The custom to stand when the ark is open, and the admonition not to pray out loud nowadays, are explained above as well (2:11). As on all the festivals, five people are called up to the Torah (*Peninei Halakha: Festivals* 2:8). On the first day, we read the story of Yitzḥak’s birth and the banishment of Hagar and Yishmael (Bereishit 21:1-34), and the *haftara*is the story of Ḥanna and the birth of Shmuel (SA 584:2). This is appropriate, as three righteous women conceived on Rosh Ha-shana: Our matriarch Sarah, mother of Yitzḥak; our matriarch Raḥel, mother of Yosef; and Ḥanna, mother of the prophet Shmuel (Rosh Ha-shana 10b). These women were so exceptionally righteous that they were destined to give birth to children whose souls were radically new. These souls could not be born naturally, which is why their mothers remained barren for so long. It was only through the renewal of Rosh Ha-shana that they could be helped. Most of the Torah reading, however, tells of the banishment of Yishmael. We can learn two principles from this: 1) Despite the pain it caused, the banishment of Yishmael was not in any way immoral. Had it been, the Sages would not have ordained its reading on Rosh Ha-shana, as they would not have wanted to provide the accusers with material. 2) Especially on Rosh Ha-shana, the day of judgment, it is important to distinguish between the Jewish people and the rest of the nations, who are not willing to accept upon themselves the great and awe-inspiring mission of repairing the world under the kingship of God – just as it was necessary to separate Yishmael from Yisrael.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:11:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:11:7)

ביום השני קוראים את פרשת עקדת יצחק (בראשית כב, א-כד), כדי להזכיר זכות אבות. ומפטירים בנבואת נחמה מספר ירמיהו (לא, א-יט). בשני הימים נוהגים להוציא ספר שני ולקרוא בו את פרשיית קרבנות היום, ולספר זה עולה המפטיר (ב"י או"ח תפח, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
On the second day we read the story of the binding of Yitzḥak (Bereishit 22:1-24), in order to invoke the merit of our ancestors. We then read a comforting *haftara* from the Book of Yirmiyahu (31:1-19). On both days, the custom is to take out a second Torah scroll for the *maftir* reading, whose subject is the holiday offerings (*Beit Yosef* OḤ 488:2).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:12:1)

**ראש השנה / מאכלים לסימן טוב**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / Symbolic Foods**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:12:2)

כל מה שאנו עושים בראש השנה יש לו משמעות מיוחדת לכל השנה, שהואיל וזה היום הראשון לשנה, שבו נחתכים חיים לכל חי, כל מעשה, דיבור ומחשבה שבאותו היום משפיעים על כל השנה. וזהו שאמרו חכמים "סימן מילתא הוא" (כריתות ו, א), כלומר יש משמעות לסימנים, שאם יעשו סימן של ברכה בהתחלת השנה, יש לקוות שהברכה תמשך לכל השנה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Everything we do on Rosh Ha-shana has implications for the whole year. Since this is the first day of the year, when life is allotted to every being, every action, word, and thought of the day impacts upon the whole year. This is the meaning of our Sages’ principle, “Symbols are a real thing” (*Keritot* 6a). That is, symbolic acts have significance; if one performs a symbolic act of blessing at the beginning of the year, it will lead, we hope, to blessing throughout the year.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:12:3)

על פי זה המליצה הגמרא (שם) לאכול בסעודת ראש השנה מאכלים שיש בהם סימן טוב לכל השנה, כרתי לסימן שיכרתו שונאינו, רוביא לסימן שירבו זכויותינו, תמרים לסימן שיתמו שונאינו וחטאינו, סלק לסימן שיסתלקו שונאינו, דלעת לסימן של ברכה, שהיא פרי ענק שגדל במהרה (שו"ע או"ח תקפג, א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Based on this, the Gemara recommends that at the Rosh Ha-shana meal, people eat foods that have auspicious implications for the whole year: *karti* (leek), so that “our enemies may be cut down (*yikartu*)”; *rubya* (black-eyed peas), so that “our merits may be plentiful (*yirbu*)”; *tamar* (dates), to signify that “our enemies and sins may come to an end (*yitamu*)”; *selek* (beet), “so that our enemies may be removed (*yistalku*)”; and *dela’at* (pumpkin), which symbolizes blessing, as it is large and fast-growing (SA 583:1).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:12:4)

וכן נוהגים לאכול תפוח בדבש או מי סוכר, סימן לשנה טובה ומתוקה. ורימון, מפני שיש לו גרעינים מרובים, והוא סימן שירבו זכויותינו (רמ"א שם). וכן נוהגים לאכול ראש של כבש או דג, לסימן שנהיה לראש ולא לזנב (שו"ע או"ח תקפג, ב).⁹ וכן נוהגים לאכול דגים, לסימן שנפרה כדגים בלא שתשלוט בנו עין הרע.

footnotes:
⁹ עיקר הכוונה שעם ישראל יהיה לראש ולא לזנב, אבל יש נוהגים לכוון בזה גם על היחיד, ומשתדלים שראש המשפחה יטעם ממנו. אבל אין הכוונה שכל אחד צריך לשאוף להנהיג את כל חבריו, אלא שכל אחד יגלה את העניין המיוחד שלו, שבו הוא ראש. ויש נוהגים לאכול דווקא ראש של כבש, להזכיר זכות אילו של יצחק.מי שאינו רוצה לאכול את אחד הסימנים, כגון שאינו טעים לו, יסתפק בראייתו, שיש סוברים (עפ"י לשון הגמרא הוריות יב, א), שכך הוא עיקר מנהג הסימנים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is also customary to eat apples dipped in honey or sugar water, to symbolize a sweet and good new year, and pomegranates, whose many seeds symbolize our wish for our merits to increase (Rema *ad loc*.). Many have the custom to eat from the head of a ram or a fish, symbolizing our wish to be the head, not the tail (SA 583:2).²².
One who does not want to eat one of the symbolic foods, for example because he does not like the taste, may simply look at it. This is because some maintain (based on the wording of the Gemara in *Horayot* 12a) that the symbolic foods are meant to be pointed at rather than eaten. It is also customary to eat fish, as they are very fertile and not subject to the evil eye.

footnotes:
²² This wish is primarily directed to the Jewish people as a whole. However, some also have in mind the individual, and thus try to ensure that the head of household tastes the head. The idea here is not that everyone should strive to dominate his friends, but rather that each person should give expression to his unique abilities, the area where he excels. Some eat from a ram’s head specifically, to call to mind the merit of the ram offered in place of Yitzḥak at the Akeida


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:12:5)

על פי העיקרון הזה, נוספו מנהגים לאכול מיני מאכלים שונים, שיש בשמם או צורתם או טעמם, סימן טוב לשנה החדשה, כל עדה לפי שפתה והמאכלים שהיו מצויים אצלה. וטוב כשאפשר להמשיך במסורת.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Based on this principle, there are additional customs to eat a variety of foods whose names, shapes, or tastes are positive omens for the new year; each community’s customs are based on its languages and the foods that were available to it. When possible, it is good to carry on these traditions.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:12:6)

אין מסתפקים באכילת הסימנים, אלא אמרו הראשונים שנכון להוסיף תפילה קצרה על אכילת כל סימן וסימן, למשל, על התמר אומרים: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שייתמו שונאינו. וביאר השל"ה, שהעיקר הוא להתעורר מתוך אכילת הסימנים בתשובה ותפילה. שכל תפילות ראש השנה יש להן השפעה רבה על כל מה שיהיה במשך השנה, ועל כן ראוי שאפילו האכילה עצמה תהיה ספוגה בתפילות על השנה הבאה, שתהיה טובה ומתוקה (מס' ר"ה נר מצוה כא).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
We do not just eat these foods. Rather, Rishonim say that it is proper to add a short prayer (*Yehi Ratzon*) before the consumption of each food. For example, before eating dates one should recite: “May it be Your will, Lord our God and God of our fathers, that our enemies come to an end.” *Shlah* explains that the primary goal of all of these symbolic foods**is to inspire us to pray and repent. Every prayer on Rosh Ha-shana has a serious impact on what happens during the course of the year. Therefore, it is proper on Rosh Ha-shana that even eating itself be permeated with prayers for the upcoming year to be good and sweet (*Shlah*,*Masekhet Rosh Ha-shana*, *Ner Mitzva* §21).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:12:7)

רבים נוהגים לטבול בראש השנה את החלה שמברכים עליה 'המוציא' בדבש או במי סוכר, לסימן שתהיה השנה טובה ומתוקה (משנה ברורה תקפג, ג). יש נוהגים לטבול את החלה לפני כן במעט מלח, באופן שלא יפגום בטעם המתוק. ויש נוהגים שכאשר טובלים את החלה בדבש או במי סוכר מסתפקים בהנחת המלח על השולחן בלא שטובלים בו את החלה. יש נוהגים להמשיך לטבול את החלה בדבש בכל השבתות והחגים עד שמחת תורה. ומנגד, יש שלא נהגו לטבול את החלה בדבש אפילו בראש השנה. וכל המנהגים כשרים, וראוי לכל אדם להמשיך במסורת אבותיו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Many customarily dip the challah on which they recite *Ha-motzi*in honey or sugar to symbolize our wish for good and sweet year (MB 583:3). Some dip the challah into salt first, but use only a little, so that it will not impair the sweet taste. Others simply leave salt on the table but do not dip the bread in it. Some keep dipping challah in honey until Simḥat Torah. Others do so only on Rosh Ha-shana. All of the customs are legitimate, and everyone should continue with his family custom.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:8
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:12:8)

נוהגים לאכול בראש השנה מאכלים טובים ומשובחים לסימן טוב לכל השנה. ורבים נמנעים לבשל מאכלים חמוצים, מלוחים ומרירים, או פירות בוסר (רמ"א תקפג, א, משנה ברורה ה). כך נוהגים כל יוצאי אשכנז ורבים מיוצאי ספרד (חיד"א, ר"ח פלאג'י, בא"ח, כה"ח יח). לגבי מאכלים חריפים, רבים נהגו שלא להימנע מלאוכלם, ויש מיוצאי אשכנז שנהגו להרבות במאכלים מתוקים, וממילא לא אכלו מאכלים חריפים ומפולפלים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is customary on Rosh Ha-shana to eat good, fine foods as a good omen for the entire year. Many also avoid eating unripe fruit or preparing sour, salty, or bitter foods (Rema 583:1; MB *ad loc*. 5). This is the custom of Ashkenazim and many Sephardim (Ḥida; R. Ḥayim Palachi; *Ben Ish Ḥai*; *Kaf Ha-ḥayim* 583:18). Nevertheless, many people do eat sharp foods, although since many Ashkenazim tend to eat sweet foods, they are anyway not eating sharp, peppery foods.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:9
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:12:9](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:12:9)

עוד נהגו יוצאי אשכנז שלא לאכול אגוזים בראש השנה, שיש בו צד של רמז לחטא, ועוד שהוא מרבה כיחה וניעה בגרון, ועלול להפריע לתפילה (רמ"א תקפג, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There is an Ashkenazic custom to avoid eating nuts on Rosh Ha-shana, because they allude to sin and because they can increase phlegm and sputum and lead to disturbance of the prayer service (Rema 583:2).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:13:1)

**ראש השנה / סדר האכילה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / The Order of Eating**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:13:2)

יש נוהגים לאכול את הסימנים עוד לפני אכילת הלחם, אבל המנהג הנכון יותר, להקדים את הלחם. מפני שלפי ההלכה, מצד חשיבות הלחם יש להקדימו לשאר המאכלים (פנה"ל ברכות ט, ח). בנוסף לכך, אם יאכלו את הסימנים לפני הלחם, יתעורר ספק האם צריך לברך אחריהם ברכה אחרונה (שם ג, יב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some eat the symbolic foods**after *kiddush*but before eating challah. However, the more correct custom is to have the challah first, since *halakha*views bread as the more important food (*Peninei Halakha: Berakhot* 9:8). Additionally, if the symbolic foods are eaten before the bread, it is not clear what should be done about a *berakha aḥarona* (*ibid*. 3:12).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:13:3)

לפיכך, לאחר הקידוש נוטלים ידיים ובוצעים על החלה, ורבים טובלים אותה בדבש או במי סוכר (כמבואר בהלכה הקודמת). לאחר מכן אוכלים מהסימנים. וצריך לברך 'העץ' על אחד מפירות העץ, ולפטור בכך את שאר הפירות. וזאת משום שברכת 'המוציא' פוטרת את המאכלים שנועדו לשביעה, שהם 'באים מחמת הסעודה', אבל פירות העץ שמביאים לסימנים נועדו להוסיף טעם ואינם חלק מהסעודה, ועל כן הם טעונים ברכה (שם ג, ז). ואף שאכילת התפוח בדבש היא הסימן המפורסם ביותר, כיוון שהתמר משבעת המינים, וגם בתוך סדר שבעת המינים הוא חשוב מהרימון, שהוא קרוב יותר למילה 'ארץ', נכון לברך עליו ולפטור בברכתו את שאר פירות העץ (שם ט, ט-י). לאחר הברכה על התמר, יש לאכול ממנו מעט, ורק לאחר מכן לומר את ה'יהי רצון' שרגילים לומר, כדי שלא להפסיק בין הברכה לאכילה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Therefore, after making *kiddush*, we wash our hands and make the *berakha* on the challah (which many dip into honey or sugar, as explained in the previous section). Afterward, we eat the symbolic foods. The *berakha* of *Borei Pri Ha-etz* should be recited over one of the fruits, which then covers all the rest of the fruits. The fruits require a separate *berakha* because *Ha-motzi* covers only foods that are filling and are an integral part of the festive meal. However, the symbolic fruits are meant to add meaning to the meal rather than being an integral part of it. Therefore, they require their own *berakha* (*ibid*. 3:7). Dates should be eaten first and the *berakha* of *Borei Pri Ha-etz* should be recited over them (even though eating an apple and honey is the best-known custom), because dates are one of the seven species associated with Eretz Yisrael (and are considered more auspicious than pomegranates as they are closer to the word “land” in the verse that lists the seven species; *ibid*. 9:9-10). After reciting the *berakha*, one should eat a bit of the fruit before reciting the traditional *Yehi Ratzon*, so that there is no interruption between the *berakha* and the eating.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:13:4)

על הסימנים שברכתם 'האדמה' אין צריך לברך, מפני שהם מבושלים כדרך הסלטים שבסעודה שנועדו לשביעה, והרי הם נחשבים כ'באים מחמת הסעודה', ונפטרים בברכת 'המוציא'.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Symbolic foods whose *berakha* is *Borei Pri Ha-adama* do not require a separate *berakha*. Since they are cooked in the same way as normal vegetables, are filling, and are part of the meal, they are exempted by the *berakha* of *Ha-motzi*.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:13:5)

נוהגים לפני כל סימן לומר 'יהי רצון'. ואפשר שאחד המסובים יאמר אותו בקול רם, והכל יענו אחריו אמן, ולאחר מכן יאכלו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is customary to recite a *Yehi Ratzon* before eating each of the symbolic foods. One of the participants recites the *Yehi Ratzon* out loud and everyone responds *Amen* and eats.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:13:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:13:6)

יש נוהגים לאכול את הסימנים רק בלילה הראשון (בני יששכר תשרי ב, יא), אולם רוב ישראל נוהגים לקיים את מנהג הסימנים בשני הלילות (חיד"א, א"ר, חת"ס). ויש שהידרו לקיים את מנהג הסימנים גם בסעודות היום (מטה אפרים תקצז, ד; בא"ח נצבים ש"א ח).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some eat the symbolic foods on the first night only (*Bnei Yisaskhar*, Tishrei 2:11), but many people do so on both nights (Ḥida; *Eliya Rabba*; *Ḥatam Sofer*). Some even do so during the daytime meals (*Mateh Ephraim* 597:4; *Ben Ish Ḥai*, Year 1, Nitzavim §8).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:14:1)

**ראש השנה / עוד מנהגי סימנים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / More Symbolic Practices**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:14:2)

כיוון שכל מה שעושים בראש השנה הוא סימן לכל השנה, ראוי לכל אדם לשמוח ולבטוח בה' שיקבל תשובתו, וירבה באהבה עם חבריו, וידון אותם לכף זכות. ולא יכעס ולא יתקוטט עם חבריו, ולא ידבר עליהם רעות, שמלבד האיסור שיש בכך, יש בזה גם סימן רע לשנה הבאה (עי' משנה ברורה תקפג, ה).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Since everything we do on Rosh Ha-shana is an omen for the entire year, all should be joyful and confident that God will accept their repentance; all should be loving toward their friends and judge them favorably. One should not get angry at friends, argue with them, or speak badly of them. Apart from the prohibitions entailed by such things, they are bad omens for the upcoming year. (See MB 583:5.)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:14:3)

כיוון שראש השנה הוא חג, יש מצווה לשמוח ולשמח בו, ולכן בסעודת החג ישתדל כל אדם לשמח את כל בני משפחתו והמסובים, ויש בזה סימן טוב לכל השנה (עי' לעיל הערה 4; ופנה"ל מועדים א, יא).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Since Rosh Ha-shana is a Yom Tov, it is a mitzva to be happy and to make others happy. Therefore, during the meals, everyone should try to make everyone present feel good. This, too, is a good omen for the whole year. (See n. 4 above; *Peninei Halakha: Festivals* 1:11.)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:14:4)

נכון שלא להרבות בשינה בראש השנה, שאמרו חכמים (בירושלמי), שכל הישן בראש השנה מזלו ישן כל השנה, אלא מעבר לתפילות ולסעודות ראוי להרבות בלימוד תורה. עם זאת, עדיף שלא למעט מדי בשינה, כדי להתרכז בתפילה ובלימוד. ולכן מי שחש עייפות לאחר הסעודה, טוב שישן על מנת שיוכל ללמוד כראוי. ויש מהגדולים שנהגו לישון בראש השנה כמו בכל החגים (מהר"ם מרוטנבורג). ובכל אופן, כפי שלמדנו (בהלכה ד), יש להקפיד להקדיש חציו של היום לה', והעיקר שזמן התפילות והלימוד יהיה לכל הפחות תשע שעות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One should not sleep too much on Rosh Ha-shana, as our Sages tell us that if one sleeps on Rosh Ha-shana, his *mazal*– the angel charged with bringing him good fortune – will sleep all year (cited in the name of the Yerushalmi). Rather, in addition to the obligatory prayers and meals, it is appropriate to study as much Torah as possible. Nevertheless, one should not get too little sleep either, as this can disturb the ability to concentrate during prayer and study. Therefore, someone who is tired after the meal should sleep, to enable him to study properly. Some Torah greats slept on Rosh Ha-shana just as they did on other festivals (Maharam of Rothenburg). In any case, as we have seen (section 4), people should make sure to dedicate half the day to God; prayer and Torah study time should amount to at least nine hours per day.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:14:5)

יש נוהגים שלא לישון במשך כל היום, כסגולה לערנות וחיוניות במשך כל השנה (רמ"א תקפג, ב; מטה אפרים). והיושב בבטלה, למרות שהוא ער, נחשב כישן (משנה ברורה ט). ורוב האחרונים כתבו על פי האר"י, שעיקר ההקפדה היא שלא לישון לפני חצות היום (שועה"ר ח, ערוה"ש ד, משנה ברורה ט; קצוש"ע קכט, כ). לפי מנהג זה נכון לקום בעלות השחר, או לכל הפחות בהנץ החמה. ומכל מקום, מי שחושש שאם יקום לפני הנץ, יתקשה לכוון בתפילה או לשקוד אח"כ על תלמודו, רשאי לישון עד סמוך לשעת התפילה, שאין סגולה זו חשובה כמצוות לימוד התורה וכוונת התפילה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some avoid sleeping during the day, in hopes that this will lead to their being energetic and lively for the entire year (Rema 583:2; *Mateh Ephraim*). However, if someone sits around and wastes time, though awake, it is considered as if he is sleeping (MB 583:9). Most Aḥaronim, following Arizal, write that the main concern is not to sleep before midday (SAH *ad loc*. 8, AHS *ad loc.*4; MB *ad loc.* 9*; Kitzur Shulḥan Arukh* 129:20). According to this custom, one should arise at dawn, or sunrise at the latest. If one is concerned that waking up so early will make it difficult for him to focus on prayer or to study properly, he may sleep until close to prayer time, for waking up early, though virtuous, is not as important as being focused when praying and studying Torah.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:14:6)

לאחר תפילת ערבית, מברכים איש את רעהו: "לשנה טובה תכתב ותחתם", ולאשה: "תכתבי ותחתמי". ויש אומרים שהואיל והחתימה ביום הכיפורים, יש לומר בראש השנה: "לשנה טובה תכתב" בלבד (גר"א). גם למחרת מברכים בנוסח זה, אבל לאחר חצות היום כבר אין מברכים, כי עיקר הכתיבה הסתיימה, ואפשר להסתפק בברכת 'שנה טובה'. ואם המברך מוסיף ברכות ראוי להשיב לו באותן ברכות. ואפשר גם להשיב לו: "וכן למר", היינו שכל הברכות שברכת אותי יחולו גם עליך, מכובדי.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
After *Ma’ariv*, people say to each other, “*Le-shana tova tikatev[i] ve-teḥatem[i]*”**(“May you be inscribed and sealed for a good year”; the bracketed parts are for addressing a woman). Some say that since the judgment is sealed on Yom Kippur, on Rosh Ha-shana one should simply say, “May you be inscribed for a good year” (Vilna Gaon). This greeting is said during the morning as well, but after midday it should no longer be used, as the primary time of judgment is over. It is enough to simply wish people a “*shana tova*”**– a good year. If the person offering the greeting adds additional good wishes, one should reply in kind. One may also reply “same to you” (“*ve-khen le-mar*”).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:7
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:14:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:14:7)

ביום השני יש שאינם מברכים, כי עיקר הדין בראשון. ורוב הציבור נוהג לברך, מפני שגם בו יש כתיבת דין (משנה ברורה תקפב, כה). וכל המנהגים כשרים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some do not say these greetings on the second day of Rosh Ha-shana, as the primary time of judgment is on the first day. However, most people continue to extend these greetings, as judgment is inscribed on the second day, too (MB 582:25). All these customs are legitimate.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:15:1)

**ראש השנה / תשליך**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / *Tashlikh***


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:15:2)

רבים נוהגים ללכת ביום הראשון למקום מים, ים או נהר או מעיין, ולומר מספר פסוקים, ובכללם: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם" (מיכה ז, יט), ועל שם כך נקראת התפילה 'תשליך'. במשך הזמן נהגו רבים להוסיף באותה הזדמנות עוד פרקים ותפילות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There is a widespread custom to go to a body of water on the first day of Rosh Ha-shana and recite several verses, including “He will cover up our iniquities; You will hurl (*tashlikh*) all our sins into the depths of the sea” (Micha 7:19). For this reason, the practice is referred to as *Tashlikh.*Over time, many communities added various other prayers and verses.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:15:3)

יסוד מנהג אמירת 'תשליך' בתקופת הראשונים באשכנז, ובמשך הדורות הפך לרווח גם בקרב ספרדים, במיוחד לאחר שהאר"י הקדוש שיבח אותו. אמנם אין חובה לקיים את מנהג ה'תשליך', וכן למעשה יש מגדולי ישראל שלא נהגו לקיימו (הגר"א, ר' חיים מוולוז'ין). וכן נוהגים רוב יוצאי תימן. ויש חסידים שמקיימים אותו באחד מימות החול שלאחר ראש השנה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The custom of reciting *Tashlikh* began in the Rhineland – the heartland of Ashkenaz – during the medieval era. Over time, the custom spread to Sephardic communities as well, especially after Arizal praised it. However, there is no obligation to recite *Tashlikh*, and some Torah giants did not observe this custom (Vilna Gaon; R. Ḥayim of Volozhin). Most Yemenites do not say it either. Some Ḥasidim recite *Tashlikh* on a weekday following Rosh Ha-shana.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:15:4)

בטעם המנהג, יש שכתבו, שנועד להזכיר את מסירות נפשו של אברהם אבינו ויצחק אבינו, שבשעה שהלכו לעקדה, עברו דרך נחל מים שפתאום שטף בדרכם כדי להעמידם בניסיון (מהרי"ל). בנוסף לכך, המים רומזים לטהרה ולחיים, וכאשר אדם מתעלה בתשובתו, הוא נטהר ומתנקה, ועוונותיו מתבטלים במי הטהרה. ועוד, שיש בזה בקשה שישליך ה' את הקטרוגים שנוצרו על ידי החטאים למצולות ים, באופן שלא יזכרו עוד. ויש נוהגים לנער בעת אמירת 'תשליך' את שולי בגדיהם, לרמוז שהחטאים הם חיצוניים לנו, ורק מחמת השפעות זרות חטאנו בהם, ובאמת אנחנו מתנערים מהם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Various explanation for this custom are offered. Some say that it is meant to remind us of the dedication of our forefathers Avraham and Yitzḥak; when they were on their way to the *Akeida*, their path was suddenly blocked by floodwater, which they forded, passing the test (Maharil). Additionally, water symbolizes purity and life. When a person elevates himself through repentance, he is purified and cleansed. It is as if his sins are washed away in purifying waters. Furthermore, *Tashlikh*includes a petition to God to cast all the accusers created by our sins into the depth of the seas and never be recalled. Some people shake out their clothing when they recite *Tashlikh*, demonstrating that whatever sins they have committed are external to them, the result of evil influences that we are now shaking off.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:15:5)

רוב הנשים לא נהגו לקיים את מנהג 'תשליך', ויש אומרים שאף עדיף שלא יקיימו אותו, כדי שלא תיווצר ערבוביה בין גברים לנשים בעת שהולכים אל המים (אלף המגן תקצח, ז). ומכל מקום נשים שרוצות לקיימו – רשאיות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Historically, most women did not recite *Tashlikh*. Some even say that it is preferable for them not to do so, in order to avoid the mingling of the sexes (*Elef Ha-magen* 598:7). Nevertheless, women who wish to participate may do so.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:6
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:15:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:15:6)

כאשר אין אפשרות ללכת למקום מים, נוהגים לומר 'תשליך' ליד בור מים או מקווה. ואם אפשר לראות את הים או הנחל מרחוק, יש שנהגו לאומרו כך.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When there is no natural body of water nearby, it is customary to recite *Tashlikh* by a well or cistern. Where a sea or stream is visible, even at a distance, some recite it.


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:1
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:16:1)

**ראש השנה / ראש השנה שחל בשבת**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Rosh Ha-shana / When Rosh Ha-shana Coincides with Shabbat**


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:2
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:16:2)

בראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בשופר, כמבואר להלן (ד, ט-י).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When Rosh Ha-shana is on Shabbat, we do not blow the shofar, as explained below (4:9-10).


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:3
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:16:3)

יש אומרים שאם חל ראש השנה בשבת אין אומרים 'אבינו מלכנו', מפני שאין מתאים להתפלל בשבת על צרכי חול בתפילה שנתקנה מתחילה לתענית (ר"ן, רמ"א תקפד, א, מהרי"ץ). וכן נוהגים יוצאי אשכנז, תימן וחלק מיוצאי ספרד. ויש נוהגים לאומרו גם בשבת (תשב"ץ), וכיוון שגם האר"י הסכים לזה, כך הוא המנהג הרווח בקרב יוצאי ספרד (עי' להלן ה, ו, לעניין שבת תשובה).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some say that if Rosh Ha-shana is on Shabbat we do not recite *Avinu Malkeinu* because it is inappropriate to pray on Shabbat for weekday needs, using a prayer that was originally instituted for fast days (Ran; Rema 584:1; Maharitz). In practice, Ashkenazim, Yemenites, and some Sephardim refrain from reciting it on Shabbat. Others, however, do recite it even on Shabbat (*Tashbetz*). Since Arizal also maintained that it should be recited even on Shabbat, this is the common custom among Sephardim. (Regarding *Shabbat Shuva*, see below 5:6-7.)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:4
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:16:4)

צריך לאכול שלוש סעודות. ואם יתקשו לקבוע עוד סעודה בנוסף לסעודה שלאחר התפילה, או מפני שעדיין יהיו שבעים מהסעודה הקודמת, או כדי שלא לקיים את הסעודה השלישית סמוך מדי לסעודת ליל שני של ראש השנה – יחלקו את הסעודה שלאחר התפילה לשניים. כלומר יאכלו מנה אחת בלבד כשיעור חצי סעודה, ויברכו ברכת המזון, ויפסיקו למשך כחצי שעה, ובאותו הזמן ילמדו או יטיילו, ושוב יטלו ידיים ויקבעו סעודה נוספת על המנה השנייה (ועי' בפנה"ל ברכות יב, 2).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One must eat three meals. If it is difficult to have the third meal, whether because people are still full from the earlier meal, or because this third meal would be too close to the upcoming meal (supper of the second day), lunch can be split in two: People can wash their hands, eat a course or two, recite *Birkat Ha-mazon*, wait for half an hour (during which they can study Torah or take a walk), then wash again and have the second half of the meal. (See *Peninei Halakha: Berakhot* ch. 12 n. 2.)


###### Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:5
[Peninei Halakhah, Days of Awe 3:16:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/3:16:5)

כאשר יום ראשון של ראש השנה חל בשבת, רבים מהנוהגים לומר 'תשליך' דוחים את אמירתו ליום השני (רמ"א תקפג, ב; משנה ברורה ח; ועי' בכה"ח ל-לד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When the first day of Rosh Ha-shana is on Shabbat, many of those who normally say *Tashlikh* on the first day delay its recitation until the second day (Rema 583:2; MB *ad loc.* 8; see *Kaf Ha-ḥayim ad loc.* 30-34).