## Peninei Halakhah, Days of Awe Chapter 8 ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:1:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:1:1) **דיני התענית / מצוות התענית** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / The Mitzva to Fast** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:1:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:1:2) מצוות עשה להתענות ביום הכיפורים, שנאמר (ויקרא טז, כט-לא): "וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם". העובר ואינו מתענה, בנוסף לכך שביטל מצוות 'עשה' עובר גם ב'לא תעשה'. ואף שעיקר מצוות העינוי להימנע מאכילה ושתייה, שעל ידם האדם מתקיים, מצוות העינוי כוללת עוד ארבעה איסורים, כמבואר בפרק הבא. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** It is a positive commandment to fast on Yom Kippur, as we read: And this shall be to you a law for all time: In the seventh month, on the tenth day of the month, you shall deprive yourselves; and you shall do no manner of work, neither the citizen nor the stranger who resides among you. For on this day, atonement shall be made for you to purify you of all your sins; you shall purify yourselves before the Lord. It shall be a Shabbat of complete rest for you, and you shall deprive yourselves; it is a law for all time. (Vayikra 16:29-31) One who does not fast fails to fulfill a positive commandment and violates a negative one. Even though the mitzva of *inui*(deprivation) is primarily about refraining from life-sustaining food and drink, it also includes four other prohibitions, discussed in the next chapter. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:1:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:1:3) מצוות התענית היא שלא לאכול אפילו כלשהו ושלא לשתות אפילו טיפה אחת של מים. וכל האוכל או שותה אפילו כלשהו, עובר באיסור תורה. ואם אכל במזיד כשיעור כותבת הגסה (תמר גדול), או שתה 'כמלא לוגמיו', חייב כרת, שנאמר (ויקרא כג, כט): "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ". ואם עבר בשגגה, חייב קרבן חטאת. הרי שהעונש הוא רק כאשר אכל או שתה בשיעור כזה שמיישב מעט את דעתו עד שבאותה שעה הוא נחשב כמי שאינו מעונה. ושיעורים אלה הם מסורת מהלכה למשה מסיני, שכמות כזו מיישבת את הדעת מעט. ומכל מקום, גם מי שאוכל או שותה כלשהו, עובר באיסור מהתורה.¹ footnotes: ¹ . מבואר בבבלי יומא עג, ב – עד, א, שלדעת ר' יוחנן בכל איסורי האכילה, גם חצי שיעור אסור מהתורה, שנאמר (ויקרא ז, כג) "כָּל חֵלֶב", אפילו כלשהו. וזאת משום שכל אכילה, אפילו מזערית, מצטרפת לבסוף לשיעור שחייבים עליו עונש (ריטב"א. ועי' תוס' עד, א, 'כיוון', שמבאר שסברת ההצטרפות חיזקה את הלימוד מהפסוק). ולריש לקיש הדבר אסור מדברי חכמים. והלכה כר' יוחנן (רמב"ם שביתת העשור ב, ג; מאכ"א יד, ב). ובירושלמי תרומות ו, א, חולק וסובר שלעניין יום הכיפורים גם ריש לקיש מודה לר' יוחנן שחצי שיעור אסור מהתורה, שנאמר (ויקרא כג, לב): "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם", הרי שיש לשבות לגמרי מכל דבר שעלול להפר את העינוי (גר"א).בכל שאר האיסורים שבתורה, האוכל כזית – חייב, שכן סתם אכילה בכזית. אולם לגבי יום הכיפורים הדין תלוי בישוב דעתו של אדם שמבטל את מצב העינוי, וקיבלו חכמים הלכה למשה מסיני שבאכילה הוא בככותבת, ובשתיה 'כמלא לוגמיו' (יומא פ, א-ב). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The mitzva is to refrain from eating even the tiniest amount and from drinking even a drop of water. One who eats or drinks in any amount violates a Torah prohibition. One who knowingly eats the volume of a large date (*kotevet*) or drinks a cheek-full of water is punishable by *karet*(extirpation), as we read, “Any person who does not deprive himself throughout that day shall be cut off from his kin” (Vayikra 23:29). If one transgresses unknowingly, he is liable to bring a sin offering. These punishments apply only if one eats or drinks an amount large enough to put his mind at ease, as then he is no longer considered to be experiencing *inui*. These *shi’urim* (minimum quantities, namely a cheek-full of drink and a *kotevet*of solid food) were received by Moshe at Sinai as the amounts that put one’s mind at ease. Still, one who eats or drinks anything at all transgresses a Torah prohibition.⁷⁷, as we read, “You shall eat no fat” (Vayikra 7:23) – even in the smallest amount (*Yoma* 73b-74a). This is because any amount of eating, even just a tiny amount, may ultimately contribute to the *shi’ur* for which one is punishable (Ritva; see *Tosafot* 74a s.v. “keivan,” which explains that the rationale of “it may contribute” reinforces the inference from the verse). In contrast, according to Resh Lakish, eating less than a *shi’ur* is rabbinically prohibited. The *halakha* accords with R. Yoḥanan (MT, Laws of Resting on the Tenth 2:3 and Laws of Forbidden Foods 14:2). The Yerushalmi maintains that even Resh Lakish concedes that on Yom Kippur one who eats less than a *shi’ur* transgresses a Torah prohibition (*y. Terumot* 6:1). This is based on the verse, “It shall be a Shabbat of complete rest for you, and you shall deprive yourselves” (Vayikra 23:32). We see that one is meant to abstain entirely from anything which will detract from *inui* (Vilna Gaon). When it comes to all other prohibitions pertaining to eating, one who eats an olive’s bulk (*kezayit*) is liable, as a *kezayit*is the minimum quantity that is considered “eating.” However, on Yom Kippur the criterion is what amount puts one’s mind at ease and negates the state of *inui*. The Sages have a tradition passed down by Moshe that for food this amount is that of a *kotevet*, and a cheek-full for drink (*Yoma* 80a-b). footnotes: ⁷⁷ The Gemara explains that according to R. Yoḥanan, all Torah prohibitions related to eating apply even to less than a shi’ur ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:1:4 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:1:4) האוכל דבר שאינו ראוי לאכילה כדוגמת עלים וענפים, או תבלין חריף מאוד, או מאכל מקולקל שאינו ראוי לאכילה, אינו עובר באיסור תורה, מפני שלא אכל כדרך אכילה. וכן השותה דבר שאינו ראוי לשתייה, כגון שהוא חמוץ מאוד או מעופש, אינו עובר באיסור תורה (שו"ע או"ח תריב, ו-ח; רמ"א ט). אבל מדברי חכמים כל הדברים הללו אסורים, מפני שבכך שהחליט לאוכלם או לשתותם בצום, הרי שמבחינתו הם מאכלים או משקים ראויים, ולכן אסור לו לאוכלם ולשתותם (ואפילו בחצי שיעור יש להיזהר לכתחילה, משנה ברורה טו).² footnotes: ² תזונה שלא כדרך אכילה: כתבו כמה אחרונים שמי שהוושט שלו נפגע והוא מקבל מאכל דרך זונדה, אינו עובר בזה באיסור, ואינו צריך להימנע מזה ביוה"כ, כי האיסור הוא רק כאשר האוכל נהנה בגרונו ובמעיו (חלקת יעקב ח"ב או"ח נח; נשמת אברהם תריב, ז, 2, עפ"י אגלי טל, מנחת חינוך ועוד). וקשה שהרי בפועל על ידי כך הוא אינו מעונה, שכן קיבל מאכל ומשקה, והתורה לא צוותה שלא לאכול אלא להתענות. ונראה שהניזון באופן זה עובר באיסור דרבנן, הואיל וביטל את העינוי בשינוי. וכיוצא בזה כתב מהרש"ם (א, קכד). ולכאורה מהחת"ס או"ח קכז, נראה שהדבר אסור מהתורה, שכתב שעל הנאת מעיים הוא עובר באיסור תורה, מפני שאינו מעונה. אולם ביאר באחיעזר ג, סא, שכוונתו בתנאי שגם נהנה בגרונו. ע"כ. והנראה כפי שכתבתי, שהואיל ואכל בשינוי האיסור דרבנן.           יש שרצו לומר, שאסור ליטול בערב יום הכיפורים גלולות שמקילות על הצום, מפני שמצווה להתענות, ובכך הוא מפר את התענית (דעות יחידים בשדי חמד, והרחד"ה במים חיים ב, מ). אולם העיקר כדעת המקילים, הואיל וגלולות אלו בעלות השפעה מתונה ליצירת תחושת שובע, וכפי מגמת האכילה בערב יום הכיפורים להקל מהצער של התענית (רוב הדעות בשדי חמד; חלקת יעקב ב, נח; ציץ אליעזר ז, לב, ד; יבי"א ט, נד). אמנם נראה שאסור ליטול בערב יום הכיפורים גלולה שיוצרת הרגשה טובה במיוחד (כדוגמת כדורים חזקים לשיכוך כאבים שיש בהם סם), כאשר המטרה להקל על העינוי. אבל מי שצריך ליטול כדורים אלו מסיבה רפואית, כדי למנוע כאבים עזים, רשאי ליטלם לפני הצום ובמשך הצום (בלי מים), למרות שהם מבטלים חלק מתחושת העינוי, הואיל ואין כוונתו לכך. וכפי שיבואר בהלכה הבאה לגבי גלולות עם קפאין. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One who eats something that is not generally considered edible – such as leaves, twigs, an extremely sharp spice, or rotten food – does not transgress a Torah prohibition, as this is not the normal way to “eat.” Similarly, one who drinks a non-potable beverage – such as an extremely bitter or rotten liquid – does not transgress a Torah prohibition (SA 612:6-8; Rema *ad loc*. 9). Nevertheless, all of the above are prohibited rabbinically. Since this person has chosen to eat or drink them during the fast, he has made it clear that from his perspective they are edible or potable. Therefore, it is forbidden for him to eat or drink them. *Le-khatḥila*one must even avoid consuming less than a *shi’ur* (MB *ad loc*. 15).⁷⁸, OḤ 52; *Nishmat Avraham* 612:7 n. 2, based on *Eglei Tal*, *Minḥat Ḥinukh*, and others). But this is problematic because, in fact, this person does not experience *inui*, and the Torah does not directly command us not to eat or drink, but to experience *inui*. It seems, therefore, that one who is fed this way violates a rabbinic prohibition because he has negated the experience of *inui*, albeit in an irregular way (*shinui*). Maharsham (1:124) is of a similar opinion. *Ḥatam Sofer* OḤ 127 seems to say that one fed in this way violates a Torah prohibition as he does not experience *inui*. *Aḥiezer* 3:61 limits *Ḥatam Sofer* to cases where one derives pleasure from ingestion. Nevertheless, it seems to me that since the person ingests food in an irregular way, the prohibition is rabbinic. Some claim that one may not take pills before Yom Kippur to ease the fast, as the mitzva is to experience *inui*, and doing this negates that experience (minority opinion in *Sdei Ḥemed*; R. Ḥayim David Halevy, *Mayim Ḥayim* 2:40). However, the leading view is the permissive one, since these pills have only a mild effect in creating a feeling of satiety. Their purpose is the same as eating before the fast, namely, to minimize the difficulty of the fast (majority opinion in *Sdei Ḥemed*; *Ḥelkat Ya’akov* 2:52; *Tzitz Eliezer* 7:32:4; *Yabi’a Omer* 9:54). Nevertheless, it would seem to be prohibited to take pills before Yom Kippur which make one feel especially good (such as strong painkillers which contain opioids), if the purpose is to alleviate the *inui*. However, one who must take such pills for medical reasons, to avoid severe pain, may take them before the fast and even on the fast (without water). Even though they alleviate some of his suffering, this is not his intention; this will be explained in the next section, in the discussion of caffeine pills. footnotes: ⁷⁸ Several Aḥaronim write that one who is fed via feeding tube due to a damaged esophagus may continue such feeding on Yom Kippur. They maintain that the prohibition applies only when someone gets pleasure from the taste and from the feeling of fullness that one obtains from food (Ḥelkat Ya’akov ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:2:1) **דיני התענית / חולה שאין בו סכנה** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / The Sick Who Are Not at Risk** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:2:2) גם חולה שמסובל בייסורים, כל זמן שאין נשקפת סכנה לחייו, אסור לו לאכול או לשתות אפילו כלשהו. וזאת משום שצום יום הכיפורים חיובו מהתורה, ועל כן רק פיקוח נפש דוחה אותו. וזה ההבדל שבין יום הכיפורים לשאר הצומות, שבצום יום הכיפורים גם החולים חייבים, הואיל ואיסורו מהתורה, ומצום תשעה באב חולים פטורים, ומהצומות הקלים אף מעוברות ומיניקות פטורות (פנה"ל זמנים י, ב-ד). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One who is sick and suffering may not eat or drink on Yom Kippur unless the illness is life-threatening, as fasting on Yom Kippur is a Torah obligation, overridden only by risk to life. In this Yom Kippur differs from other fasts; the sick are exempt from fasting on Tisha Be-Av, and on minor fasts pregnant or nursing women are exempt (*Peninei Halakha: Zemanim* 10:2-4). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:2:3) לפיכך, חולים בשפעת, אנגינה וכל כיוצא בהם, כיוון שאין נשקפת סכנה לחייהם, חייבים לצום ביום הכיפורים. ועדיף לחולה שישכב כל היום במיטתו ולא ילך לבית הכנסת, ובלבד שלא ישתה אפילו כלשהו. שעיקר מצוות היום בתענית, שעל ידה מטהר ה' את ישראל מחטאיהם. וישתדל כשהוא על מיטתו להתפלל כפי יכולתו, ואם קשה לו לקרוא במחזור, ישתדל להתפלל בליבו ובשפתיו תפילות אישיות, ובלבד שלא יאכל ולא ישתה דבר. וכן איש שאשתו מעוברת או מיניקה, ומצבה אינו מאפשר לה לטפל בילדיהם וגם לצום, יישאר בבית ויטפל בילדיהם, כדי שאשתו תוכל לקיים את מצוות התורה לצום, שהצום חשוב מהתפילה במניין ובבית הכנסת. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Therefore, one who has a flu or the like must fast on Yom Kippur, since these conditions are not life-threatening. It is better for a sick person to stay in bed all day and not go to the synagogue, rather than drink even a tiny amount to enable him to go, for fasting is the main mitzva of the day, through which God purifies the Jewish people of their sins. While lying in bed, one should do his best to pray. If it is difficult for him to read from the *maḥzor*, he should offer heartfelt personal prayers. But he must not eat or drink. Likewise, a husband whose wife is pregnant or nursing, and in her condition she cannot both take care of the children and fast, should stay home and take care of the children so that his wife can fulfill the Torah’s mitzva of fasting. Her fasting is more important than his praying with a *minyan*in the synagogue. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:4 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:2:4) מותר לחולה שמצטער מחמת מחלתו – לבלוע גלולות לרפואתו. ובתנאי שאין בגלולות טעם טוב, ויקפיד לבלוע אותן בלא מים. ומי שאינו יכול לבלוע אותן בלא מים, ילעס את התרופה המרה ויבלענה, או יערב במעט מים טיפת סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרת מים אלו יבלע את הגלולה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One who is sick and suffering may swallow medications in pill form, as long as it does not taste good. He should take the pill dry, and if he is unable to do so, he should either chew the pill or add a little soap to the water he swallows it with, thus ruining the taste. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:5 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:2:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:2:5) וכן מותר למי שהצום גורם לו צער רב, לבלוע גלולות כדי להקל מצערו. לפיכך, מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל חסרון הקפה, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת כאבי ראש. וכן מותר לסובלים ממיגרנה להקדים וליטול גלולות כדי למנוע התפרצות של כאבים.³ footnotes: ³ גזרו חכמים שלא ליטול תרופות בשבת שמא יגיע מתוך כך לשׁחיקת סממנים, ונחלקו הפוסקים לגבי תרופות שמייצרים כיום בבתי חרושת שאדם פרטי אינו רגיל לעשותן. למעשה, במצב של צער מותר ליטול גלולות, וכאשר מדובר במיחוש מטריד שאין בו ממש צער, אסור (פניני הלכה שבת כח, ד-ה, 3). וכן מותר ליטול בשבת גלולות שרגילים לבלוע בכל יום, כמו גלולות לשינה ותרופות שצריכים ליטול ברציפות מספר ימים (שם כח, ו).וכן הדין לגבי יום הכיפורים. ואף שלמדנו שמדברי חכמים אסור לאכול ביום הכיפורים גם דבר שאינו טעים, כאן שאין כוונתו לאכול אלא ליטול תרופה כדי להקל מצערו, אין איסור (אג"מ או"ח ג, צא; מנחת שלמה ב, נח, כה; שש"כ לט, ח). מי שסובל מאוד מחסרון הקפה, ואין לו גלולות שיש בהן קפאין, רשאי לבלוע קפה, שהואיל וטעמו מר כלענה, דינו כתרופה.ואם המצטער נצרך לתרופה שטעמה מתוק, יערב בה דבר מר כדי לפגום את טעמה, וכך יבלע אותה. ועדיף לערב בה את הדבר המר לפני יום הכיפורים. כאשר רק הציפוי של התרופה מתוק, אם מבחינה רפואית מותר לרסק את הכדור, ירסק אותה ואז הטעם המר של התרופה יפגום לגמרי את טעמה, וכך יהיה מותר לבולעה. ואין בזה איסור טחינה, שאין טחינה אחר טחינה (פנה"ל שבת יב, א).הסובל ממיגרנה (כאבי ראש חריפים), שהצום עלול לגרום לו להתפרצות חריפה, כיוון שאין בכך סכנת נפשות, חובה עליו לצום ביום הכיפורים. ויש לדעת שברוב המקרים, יש תרופות שמונעות את הופעת המיגרנה בעקבות הצום. ויש מקרים נדירים, שבהם המיגרנה עלולה לגרום לאירוע מוחי, ואזי מדובר בחשש סכנת נפשות, וממילא חולה כזה פטור מצום יום הכיפורים. וזה כאשר מתקיימים שלושה תנאים: א) אובחן בעבר שהצום גורם אצלו למיגרנה. ב) המיגרנה מופיעה אחר אאורה (סימנים מוקדמים להופעת המיגרנה), והאאורה נמשכת יותר משעה. ג) אין תרופה (כדוגמת נרות או ספריי) שיכולה למנוע את הופעת המיגרנה. וכיוון שאין לחולה צורך לאכול הרבה בבת אחת כדי למנוע את ההתפרצות, נכון שישתה לשיעורים (נכתב בעזרת ד"ר רפי קיים וד"ר רחל הרינג). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** If fasting causes someone terrible pain, he may swallow painkiller pills. Thus, one who is suffering from caffeine-withdrawal headaches may take a caffeine pill or a painkiller. Similarly, a migraine sufferer may take a pill to prevent the onset of a migraine.⁷⁹ disagree as to whether this applies to medications produced today by factories as opposed to individuals. In practice, if one is really suffering, he may take pills; if he is just experiencing discomfort but not real pain, it is forbidden (*Peninei Halakha: Shabbat* 28:4-5, n. 3). One may also take pills that are taken regularly, such as sleeping pills and medications that must be taken for several consecutive days (*ibid*. 28:6). The same applies to Yom Kippur. Though we have learned that the Sages forbade eating foul-tasting things on Yom Kippur, in this case, where the purpose of ingestion is not to eat but to take medicine or alleviate pain, the prohibition does not apply (*Igrot Moshe* OḤ 3:91; *Minḥat Shlomo* 2:58:25; SSK 39:8). One who suffers severe caffeine withdrawal and has no pills containing caffeine may swallow coffee grounds. Since their taste is extremely bitter, they have the same status as medicine. One who is in pain and needs medicine that tastes sweet must add something bitter to it to ruin its taste and then swallow it. It is preferable to mix in the bitter substance before Yom Kippur. If only the coating of the medicine is sweet, and, medically speaking, it will not lose its effectiveness if crushed, he should crush it; the bitter taste of the medicine from the inside will ruin the flavor of the coating, and it may all be swallowed. This does not violate the prohibition of grinding, as grinding something that has already been ground is not considered *toḥen*(*Peninei Halakha: Shabbat* 12:1). One who suffers migraines must still fast, even though fasting may trigger a miserable headache, since it entails no threat to life. It is important to realize that, in most cases, there are medications that can prevent the onset of a fasting-induced migraine. In rare cases, a migraine can trigger a stroke, which is indeed life-threatening. One is in this risk category, and thus exempt from fasting, if three conditions are met: 1) He has been diagnosed with fasting-induced migraines; 2) the migraine is preceded by an aura (symptoms that precede a migraine headache) that lasts over an hour; 3) there is no medication (like suppositories or sprays) that can prevent the migraines. Since the patients do not need to eat much at once to prevent the migraine, he should eat and drink in minimal quantities (“*le-shi’urim*”). (This paragraph was written with the help of Dr. Rafi Cayam and Dr. Rachel Herring.) footnotes: ⁷⁹ The Sages forbade taking medicine on Shabbat, lest it lead one to pulverize herbal ingredients to prepare medication. The poskim ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:3:1) **דיני התענית / חולה שיש בו סכנה** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / Someone Sick with a Life-Threatening Illness** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:3:2) חולה שהצום עלול לגרום למותו, מצווה שישתה ויאכל לפי צורכו, מפני שפיקוח נפש דוחה את מצוות התענית כמו את שאר המצוות שבתורה, שנאמר (ויקרא יח, ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'". דרשו חכמים (יומא פה, ב): "וָחַי בָּהֶם ולא שימות בהם", שמצוות התורה נתנו כדי שיחיו בהם, ולא שימותו על ידי קיומן (פנה"ל שבת כז, א, 1). והנמצא בספק סכנה ומחמיר על עצמו שלא לשתות ולאכול – חוטא, מפני שעבר על מצוות התורה לשמור את נפשו, ועליו נאמר (בראשית ט, ה): "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ" (ב"ק צא, ב). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Someone for whom fasting is liable to cause death has a mitzva to eat and drink as needed, since saving life overrides the mitzva of fasting – and all *mitzvot* in the Torah – as we read, “You shall keep My laws and My rules, by the pursuit of which man shall live; I am the Lord” (Vayikra 18:5). Our Sages infer: “‘By which man shall live’ – and not die” (*Yoma* 85b). The *mitzvot* were given to promote life, not to cause death (*Peninei Halakha: Shabbat* 27:1 n. 1). If one is uncertain whether his life is in danger but is “stringent” and does not eat and drink, he is a sinner, as he violated the Torah’s commandment to preserve his life. Of him, the Torah says (Bereishit 9:5), “But for your own life-blood I will require a reckoning” (*Bava Kama* 91b). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:3:3) ואין הכוונה לסכנה גדולה בלבד, אלא כל שישנו סיכוי שהצום יגרום למותו של החולה, או יחליש את יכולתו להתמודד עם מחלתו המסוכנת, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו. גם חולה שנוטה למות, כל זמן שהצום עלול לקרב את מותו, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו, מפני שגם עבור חיי שעה מותר לשתות ולאכול ביום הכיפורים. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Permission to eat is not limited to cases of grave danger. Rather, as long as there is a chance that fasting will cause a person’s death or weaken his ability to fight off an illness that afflicts him, it is a mitzva for him to eat and drink as needed. Even if someone is already gravely ill, if fasting will likely hasten his death, it is a mitzva for him to eat and drink as necessary, for it is permitted to eat and drink on Yom Kippur even to extend life temporarily. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:4 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:3:4) אמנם מאידך אין להפריז בחששות רחוקים, שכן אם נחשוש בכל מחלה רגילה לסכנת נפשות, הרי ביטלנו את ההלכה שקבעה שחולה חייב לצום ביום הכיפורים. ולא זו בלבד, אלא שאם נפריז ונחשוש לסכנות רחוקות מאוד, נצטרך לאשפז בבית חולים את כל החולים בשפעת, או לכל הפחות לדרוש שרופא יבקר אצלם פעמיים ביום. ואם נחשוש לרמה כזו של סיכון, נצטרך גם לאסור משום פיקוח נפש את הנסיעה במכוניות ואת הטיסה במטוסים. ובוודאי נצטרך לאסור נסיעה במכוניות שלא עברו בדיקה מחמירה אחת לחודש. וכן נצטרך לאסור יציאה לטיולים רגליים וכל כיוצא בזה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** On the other hand, this should not be taken too far by worrying about remote concerns, for if we were to view every routine illness as possibly life-threatening, it would render moot the *halakha*that someone sick is obligated to fast on Yom Kippur. Furthermore, anyone with the flu would need to be hospitalized, or at least have a doctor check on him twice a day. Were we really to worry about such levels of risk, we would have to forbid travel by car or plane. Certainly, we would have to prohibit cars that have not passed inspection within the last month. We would also have to prohibit hiking and many other activities. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:5 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:3:5) אלא כך הוא הכלל, כל סכנה שאנשים רגילים לטפל בה בדחיפות תוך השקעת זמן ומשאבים, כמו החשת החולה לבית חולים באמצע יום העבודה, נחשבת כסכנת נפשות, וכדי למונעה מצווה לחלל שבת ולשתות ולאכול ביום הכיפורים. אבל סכנה שאין מזדרזים לטפל בה תוך השקעת זמן ומשאבים, אינה נחשבת כסכנת נפשות.⁴ footnotes: ⁴ מדד זה אינו מדויק, מפני שיש אנשים חששנים ויש לעומתם שאננים, והדבר בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים: בסגנון הנסיעה במכונית, ביחס למחלות, בתכנון טיולים, וממילא גם בהחלטה אימתי ראוי להחיש חולה לבית חולים. אולם כל זמן שמדובר בתחום הסביר, האדם צריך להחליט לפי מיטב הבנתו. אבל כשהוא יודע שהוא יוצא דופן, עליו להחליט לפי מה שידוע לו שמקובל על רוב האנשים.הרוצה להחמיר על עצמו ולצום כאשר יש בצום סכנה, אין בידו מצווה אלא עבירה. ואמנם לגבי כפייה של גויים לעבור עבירה להנאתם, שהדין הוא שיעבור ואל יהרג, כתבו התוס' (ע"ז כז, ב, 'יכול'), שאם רצה יכול להחמיר ולהיהרג ולא לעבור. ולרמב"ם (יסוה"ת ה, א) אסור להחמיר. אולם כאן לכל הדעות אסור להחמיר, מפני שאין בזה שום צד של קידוש השם, ומי שציווה לצום ציווה לשמור את הנפש. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Rather, the principle is that any danger that people normally treat with urgency and on which they spend time and resources – like rushing someone to the hospital in the middle of a workday – is considered life-threatening. To prevent such danger, it is a mitzva to desecrate Shabbat and to eat and drink on Yom Kippur. However, a danger that people do not normally address immediately with the expenditure of time and resources is not considered life-threatening.⁸⁰, *Avoda Zara* 27b, s.v. “yakhol,” even though Rambam in MT, Laws of Torah Principles 5:1, disagrees and writes that he may not choose death). In our case (of someone dangerously ill), all agree that he may not fast, as doing so does not involve any element of sanctifying God’s name. Rather, just as God commands him to fast, here He commands him to take care of his health. footnotes: ⁸⁰ This criterion is imprecise because some people worry more, and others are more nonchalant. This finds expression in all aspects of life: driving style, attitudes toward illness, planning trips, and, consequently, when to rush someone to the hospital. Each person must use his best judgment, as long as it is within the realm of the reasonable. But if one knows that he is an outlier, he must decide based on what he knows most people would find reasonable.One who wishes to be stringent and fast even when it is dangerous is not doing a mitzva but rather a sin. One might mistakenly think that this is comparable to a case in which a non-Jew, for his own pleasure, orders a Jew to transgress. In that case, the Jew is not required to sacrifice his life to avoid transgressing, but he may choose to do so in order to sanctify God’s name (Tosafot ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:4:1) **דיני התענית / מי קובע את מצב הסכנה** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / Who Determines Danger?** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:4:2) ככלל, הלכה זו מסורה לרופאים, שעל פי המידע הרפואי שברשותם ועל פי ניסיונם צריכים לקבוע, אימתי יש חשש סכנה ואימתי אין חשש. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** These *halakhot*are generally addressed to doctors, who must determine, based on their medical expertise and experience, when there is concern of endangerment, and when there is not. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:4:3) אולם הבעיה שרופאים רבים מתוך חששנות יתר או מתוך זלזול במצווה – מורים תמיד לכל חולה לשתות ולאכול ביום הכיפורים. ויש סבורים בטעות שאם יגידו לחולה לשתות ולאכול לשיעורים, כבר אין בכך איסור. ואילו האמת, שגם שתייה או אכילה לשיעורים אסורה מהתורה, ורק לאחר שמצב החולה הוגדר כמסוכן והותר לו לשתות ולאכול, אם הוא יכול, עדיף שיסתפק בשתייה ואכילה לשיעורים (כמבואר בהלכה הבאה). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The problem is that many doctors, whether out of excessive caution or lack of respect for the mitzva of fasting on Yom Kippur, always tell anyone who is sick to eat and drink. Some doctors mistakenly believe that if they tell a sick person to eat or drink only minimal quantities (*le-shi’urim*), there is no prohibition. In truth, the Torah forbids eating and drinking even in small quantities. Only in the case of a patient deemed dangerously ill enough to eat and drink is it preferable, when possible, to eat and drink *le-shi’urim* (as explained in the next section). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:4 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:4:4) לפיכך על החולים לשאול בעניין זה רופא ירא שמיים. ואין יראת השמיים תלויה בהכרח בכיפה, אלא העיקר הוא שהרופא יהיה ישר ומוסרי, ויכריע באחריות מירבית, הן כלפי קדושת הצום והן כלפי חיי אדם. גם על החולים מוטלת האחריות לשאול את הרופא מתוך יראת שמיים, כי כאשר הם לוחצים על הרופא להתיר להם לשתות ולאכול, הוא נמצא במצוקה רצינית, כי בנוסף לאחריות הכבדה שהוטלה על כתפיו, קשה לו להבחין בין חולה שנמצא בחשש סכנה לבין חולה שחושש מהצום ומחפש דרך להיפטר ממנו למרות שבאמת אין שום חשש סכנה לחייו. שכן חלק מרכזי מהמידע שבידי הרופא הוא מהדיווח של החולה, וכאשר החולה לוחץ לקבל היתר, הרופא מסיק שמצבו קשה, ומסתבר שיורה לשתות ולאכול לשיעורים, בעוד שאם היה מדווח כראוי, היה מתברר שאין במצבו שמץ סכנה. במצב כזה עיקר האחריות על ההוראה השגויה מוטלת על השואל. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Therefore, questions about fasting must be posed to a God-fearing doctor. This does not mean asking a doctor who wears a particular type of head-covering; rather, the doctor must be moral and ethical, and reach decisions responsibly, factoring in both the sanctity of the day and the sanctity of human life. Patients have the responsibility to approach the doctor out of reverence for God, for if they pressure the doctor to permit them to eat and drink, they are putting the doctor in a very difficult position: He already bears great responsibility, and they are now making it difficult for him to determine whether they are really at risk, or if they simply want to get out of fasting even though there is no risk to life at all. A critical amount of the doctor’s information comes from patient input, so when a patient presses for a dispensation, the doctor may conclude that he is in bad shape and permit him to eat and drink minimal quantities, whereas if the patient had reported honestly, it may have clarified that the situation is not life-threatening at all. In cases of misrepresentation, responsibility for the erroneous ruling lies primarily with the patient. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:5 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:4:5) רופא ירא שמיים שנמצא בספק, ישקול בעצמו מה היה עושה אם ביום הכיפורים היה נודע לו על חולה כזה שצם. אם היה מוכן לנסוע עשר דקות כדי להורות לו לשתות ולאכול ולהצילו בכך מספק סכנה, סימן שאכן יש כאן ספק סכנת נפשות, ועליו להורות לחולה שלפניו לשתות ולאכול ביום הכיפורים. ואם למרות אחריותו כלפי חיי אדם לא היה מוכן לנסוע לשם כך ביום הכיפורים עשר דקות, סימן שאין כאן ספק סכנה, ועליו להורות לחולה לצום. עצה זו מועילה לרופא רגיל, שמצד אחד, אינו עצלן, ומאידך, אינו אוהב להתרוצץ בין חוליו. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** A God-fearing doctor who is uncertain as to whether a person must fast should consider: “What would I do on Yom Kippur were I to find out that this person was fasting? Would I be willing to violate Yom Kippur by driving for ten minutes to instruct the patient to eat and drink, thus possibly saving his life?” If the answer is yes, it indicates that the doctor believes that there is a true danger to life, and he should instruct the patient beforehand to eat and drink on Yom Kippur. If, however, despite the responsibility he feels for his patient’s well-being, he would not be willing to drive on Yom Kippur for him, it indicates that the doctor believes there is no real danger to life, and he should instruct the patient to fast. This suggestion is effective for the average doctor, who is not lazy but also prefers not to rush from one patient to another. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:6 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:4:6) חולה שטעה ושאל רופא שאינו ירא שמיים והורה לו לשתות ולאכול, צריך להזדרז לשאול לפני יום הכיפורים רופא ירא שמיים. ואם חטא ולא שאל וכבר הגיע יום הכיפורים, ישתה ויאכל ביום הכיפורים, מפני שאף שיש לנו ספק אם הרופא השיב לו כהלכה, מכלל ספק לא יצאנו, ובכל מצב של ספק נפשות יש להחמיר לשתות ולאכול. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** If a patient mistakenly consulted a doctor who is not God-fearing, and the doctor instructed him to eat and drink, then the patient must make every effort to ask a God-fearing doctor before Yom Kippur. If the patient did not ask, and Yom Kippur has begun, he should eat and drink. Although we are uncertain whether the doctor answered in accordance with *halakha*,**it nevertheless remains a case of uncertainty (*safek*)**in which life is at stake. We therefore are stringent and instruct the patient to eat and drink. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:7 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:4:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:4:7) עוד צריך לדעת, שלמרות שהלכה זו מסורה לרופאים, אם החולה סבור שהוא נמצא בספק סכנה וכדי להינצל עליו לשתות ולאכול, גם אם הרופאים סוברים שאין במצבו סכנה – עליו לשתות ולאכול. מפני שלעיתים אדם חש בחומרת מצבו יותר מהרופאים, וכפי שנאמר (משלי יד, י): "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" (יומא פג, א; שו"ע או"ח תריח, א). אבל אם החולה טוען שעליו לאכול, והרופא סבור שהאכילה תסכן את נפשו – שומעים לרופא (ערוה"ש תריח, ה-ו, שש"כ לט, ד).⁵ footnotes: ⁵ אין הבדל בדין זה בין רופא יהודי לגוי, העיקר שיהיה אמין (משנה ברורה תריח, א). בגמרא יומא פג, א, ובראשונים שם, דנו במצבים שיש מחלוקת בין רופאים. ולהלכה: אם רופא אחד אמר שצריך לאכול ורופא אחד אמר שאין צריך לאכול, כיוון שהוא ספק – יאכל (שו"ע או"ח תריח, ב). שני רופאים אמרו שאין צריך לאכול ורופא אחד אמר שצריך לאכול, שומעים לרוב (שו"ע או"ח תריח, ג). שני רופאים אמרו שצריך לאכול, שומעים להם, ואפילו אם יעמדו כנגדם מאה רופאים שיאמרו שאין צריך לאכול (שו"ע או"ח תריח, ד). ואם בין הרופאים שאמרו שאין צריך לאכול יש רופאים מומחים יותר באופן משמעותי, כיוון שהם גם רוב וגם מומחים יותר – למרות שיש שני רופאים שאומרים שצריך לאכול, שומעים לרבים ולמומחים ולא יאכל (מטה אפרים ג, ועי' משנה ברורה תריח, יב).לפי זה אם לפי הרפואה המקובלת אין לאכול, ולפי רופאים אלטרנטיביים יש לאכול, כיוון שהרופאים המקובלים נחשבים כיותר בקיאים, שדבריהם נשענים על מחקרים מקיפים, ובנוסף לכך הם הרוב, אין חוששים לרופאים האלטרנטיביים ואסור לאכול. אבל אם החולה משוכנע באופן אישי שהרופא האלטרנטיבי צודק, מותר לו לאכול (עי' רמ"א תריח, ד).בפניני הלכה שבת כז, ב, מבואר ששומעים לחולה בניגוד לדעת הרופאים בתנאי שיש הגיון מסוים בדברי החולה. אבל אם מחלתו ידועה והחולה דורש טיפול שכרוך בחילול שבת של אדם אחר, ולדעת הרופאים טיפול זה אינו מועיל, שומעים לרופא (באו"ה שכח, י, 'ורופא'). וכן כאשר החולה ידוע כפחדן גדול, אם זה שמבין שם ברפואה בטוח שאין סכנה במצבו, נכון שלא יאכל. ואם למרות עמדת הרופא, והידיעה שהוא נוטה להפריז בחששותיו, הוא עדיין בטוח שעליו לאכול, יעשה כהבנתו. (ועי' בצי"א בסיכום תשובה ח, טו (ז, כה), שלפעמים מותר לחולה לחלל שבת עבור עצמו, ולא לרופא). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** It is important to know that even though these halakhic decisions are in the hands of doctors, if a patient thinks that his life may be in danger, and that eating and drinking can save him, then even if the doctors disagree, he should eat and drink. This is because sometimes a person can sense the gravity of his condition more than doctors can, as it is written, “The heart alone knows its bitterness (Mishlei 14:10)” (*Yoma* 83a; SA 618:1). However, if the patient says he must eat, and the doctor thinks that eating would endanger his life, we pay heed to the doctor (AHS 618:5-6; SSK 39:4).⁸¹, there is no difference between a Jewish and a non-Jewish doctor. The key factor is trustworthiness (MB 618:1). The Gemara (*Yoma*83a) and Rishonim (*ad loc*.)**address cases in which the doctors disagree. In practice, if one doctor says the patient needs to eat, and another says he does not, it is a case of uncertainty, and he should eat (SA 618:2). If two doctors maintain that he does not need to eat, and one says that he does, we follow the majority (SA 618:3). If two doctors say he must eat, we listen to them, even if a hundred other doctors say he need not eat (SA 618:4). If the doctors who say he need not eat include those who are clearly more expert, then since that group has both the majority and the greater expertise, we listen to them and require him to fast, even if two doctors say he must eat (*Mateh Ephraim ad loc.*3; see MB *ad loc.*12). Accordingly, if conventional medicine dictates that one should fast, while alternative practitioners say he should eat, we disregard the alternative practitioners, and the patient must fast; conventional doctors are considered more expert because they rely on comprehensive research, and they also constitute a majority. However, if the patient is convinced that the alternative practitioner is correct, he may eat. (See Rema 618:4.) In *Peninei Halakha: Shabbat* 27:2, I explain that we listen to the patient over the doctors as long as there is some logic to the patient’s claims. However, if the disease and its treatment are known, but the patient demands treatment that the doctors deem ineffective and that entails Shabbat desecration by someone other than the patient, we listen to the doctors (BHL 328:10 s.v. “ve-rofeh”). Likewise, if the patient is known to be excessively fearful, and the attending caregiver is certain that he is not in danger, the patient should not eat. If, despite the doctor’s view, and despite being aware of his own tendency to worry excessively, he remains sure that he must eat, he may act accordingly. (See *Tzitz Eliezer* 8:15:7:25, which states that sometimes it is permissible for the patient to desecrate Shabbat on his own behalf, even when it would be forbidden for a doctor.) footnotes: ⁸¹ With respect to these halakhot ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:5:1) **דיני התענית / איזה חולה עדיף שישתה ויאכל לשיעורים** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / Eating and Drinking Minimal Quantities (“*Le-shi’urim*”)** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:5:2) כאשר על פי ההוראה הרפואית החולה המסוכן אינו חייב לשתות ולאכול בדחיפות כמות גדולה, כתבו כמה מגדולי הראשונים שעדיף שישתה ויאכל בהפסקות פחות פחות מכשיעור, כדי למעט באיסור (כפי שיבואר בהמשך). ואף שגם בשתייה או באכילה מועטת יש איסור תורה, מכל מקום ב'שיעור' יש חומרה נוספת, שבזדון חייבים עליו כרת, ובשגגה חייבים עליו חטאת, ולכן יש מעלה מסוימת בכך שישתה ויאכל פחות מכ'שיעור'. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** If a person is dangerously ill, but, according to the doctor’s instructions, need not eat and drink large quantities urgently, then according to several of the greatest Rishonim he should eat and drink less than the minimum punishable quantities (*shi’urim*)**intermittently, to minimize the prohibition (as we will explain). Although eating or drinking even tiny amounts is prohibited by the Torah, ingesting a full *shi’ur*increases the gravity of the transgression: Doing so knowingly incurs the punishment of *karet* (extirpation) and doing so unknowingly obligates him to bring a sin offering. Therefore, ingesting less than a *shi’ur* is preferable. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:5:3) אמנם כאשר יש חשש שהשתייה והאכילה לשיעורים עלולה לגרום להתרשלות כלשהי בחיזוקו של החולה המסוכן, עליו לשתות ולאכול כרגיל. למשל, כאשר היולדת עייפה, מוטב שתשתה כרגיל כדי שתוכל לישון ברציפות ולא תצטרך להישאר ערה על מנת שתספיק לשתות כפי צרכה לשיעורים. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** However, if there is any concern that eating and drinking this way will cause at-risk patients to neglect the recovery of their strength, they must eat and drink normally. For example, if a postpartum woman is exhausted, it is better that she drink normally so that she can have uninterrupted sleep than that she stay awake to drink small quantities intermittently. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:4 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:5:4) וכן חולי סכרת שלא נמצא למצבם פתרון יציב, צריכים להיזהר בזה מאוד. שאם יש חשש שבעקבות האכילה לשיעורים יתרשלו ולא יאכלו כפי צרכם, יאכלו ברציפות. ועדיף שיתפללו במניין בבית הכנסת ויאכלו כל כמה שעות יותר מ'כשיעור', מאשר יהדרו באכילה לשיעורים ולא יבואו לבית הכנסת.⁶ footnotes: ⁶ . הרמב"ן למד מהגמרא בכריתות יג, א, שמעוברת שהסתכנה וצריכה לאכול ביום הכיפורים, תאכל פחות פחות מכשיעור. ומזה למד לכל חולה, שאם אפשר, ישתה ויאכל לשיעורים. וכ"כ רא"ש, הגה"מ, טור ושו"ע תריח, ז. מנגד, הרי"ף והרמב"ם ועוד הרבה ראשונים, לא הזכירו כלל דין זה של אכילה לשיעורים, וגם בגמרא יומא דין זה לא נזכר. ולדעתם הגמרא בכריתות אינה עוסקת ביום הכיפורים, אלא במעוברת שנצרכה לאכול דבר טמא. וכן הורו כמה אחרונים, שחולה שיש בו סכנה ישתה ויאכל כפי צורכו בלא הגבלה (הנצי"ב, אור שמח, ר' חיים מבריסק). למעשה, מקובל להורות שכאשר אפשר טוב לשתות ולאכול לשיעורים. וקשה, הרי למדנו לגבי פיקוח נפש בשבת, שאין למעט את האיסור על ידי בקשה מגוי או קטן שיבצע את מלאכת ההצלה. מפני שחוששים שמא יתרשלו בהצלה (תוס'). וכן חוששים, שמא בעתיד, כאשר לא יהיה שם גוי או קטן, יתעכבו בחיפוש אחריהם, ובינתיים החולה ימות (ר"ן). ועל פי זה הורו שלא להתאמץ לעשות את מלאכת ההצלה בשינוי, שמא על ידי כך יתעכבו או יתרשלו. ואם מחשש התרשלות לא רצו להתאמץ להפחית איסור דאורייתא לדרבנן, מדוע מורים כאן למעט באיסור, כאשר בכל מקרה מדובר על איסור תורה. ועי' בפנה"ל שבת כז, ד-ה.ויש לומר, שהואיל ומצבם של רוב החולים המסוכנים ידוע מלפני יום הכיפורים, ואפשר להתארגן לכך באופן מסודר, לא חששו לסכנה. אמנם מאידך, אפשר שכל שאר הראשונים שלא הזכירו דין אכילה לשיעורים, חששו שההוראה המדוקדקת למעט באיסור תגרום להתרשלות בהצלה. ומכאן תשובה לדברי הבניין ציון לד, שכתב שכל מה שהותר הוא בדיוק לפי הנצרך להצלת הנפשות, ומעבר לזה אסור מהתורה. ותמה למה לא הזכירו זאת הפוסקים. ויש לומר, שקשה לקבוע כמה בדיוק צריך החולה לשתות ולאכול, וכדי לצאת מהספק, יש להתיר לו לשתות ולאכול כפי שיצטרך. וכפי שנפסק לגבי שבת שמטפלים בחולה כדרך שמטפלים בו בחול (שו"ע או"ח שכח, ד; עי' בפנה"ל שבת כז, 4). וכיוצא בזה כתב בהלח"ב כו, 33, בשם ריש"א. יש לציין שאירעו אסונות שחולי סכרת שנצרכו לאכול ביוה"כ מתו מחמת הצום. שהואיל והם יכולים לתפקד כרגיל, הם באים לבית הכנסת, ושם קשה להם לאכול לשיעורים, והיו שנחלשו ובלא משים הגיעו לעלפון ומיתה. וכאשר יש צל חשש סכנה, יאכלו כרגיל, וילכו לבית הכנסת, שאין ההידור של אכילה לשיעורים קודם להידור של התפילה בבית הכנסת. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Likewise, diabetics whose condition has no stable treatment must be very cautious. If there is concern that eating and drinking *le-shi’urim*will lead them to be neglectful and not eat as much as they need, they should eat normally. It is also better that they pray in the synagogue with a *minyan* and eat substantial amounts every few hours, rather than eating minimal amounts over an extended period of time and thus be unable to come to synagogue.⁸² 13a that a pregnant woman who is in danger and needs to eat on Yom Kippur should eat less than the minimum punishable quantities. He extrapolates from this case to all sick people and concludes that they should all eat and drink *le-shi’urim*when possible. This is also the position of Rosh, *Hagahot Maimoniyot*, *Tur*, and SA 618:7. On the other hand, Rif, Rambam, and many other Rishonim do not mention the idea of *le-shi’urim* at all, nor is this mentioned in *Yoma*. In their view, the Gemara in *Keritot* does not apply to a pregnant woman on Yom Kippur, but rather to a pregnant woman who needs to eat something prohibited. Indeed, several Aḥaronim write that a dangerously ill person should eat and drink whatever he needs on Yom Kippur, with no limitations (Netziv; *Or Same’aḥ*; R. Ḥayim of Brisk). Nevertheless, the accepted ruling is that when possible, it is preferable to eat and drink *le-shi’urim*. This is somewhat difficult to understand, as we know that when it comes to danger to life on Shabbat, we do not instruct people to try to minimize the prohibition by asking a non-Jew or minor to carry out a lifesaving *melakha*, as we are concerned that it will cause people to be neglectful in their lifesaving efforts (*Tosafot*). We are also concerned that at a future time, if no non-Jew or child is present, people will waste time looking for them, and in the interim the sick person will die (Ran). Based on these concerns, the Sages teach that one should not try to use a *shinui* when undertaking lifesaving activities, lest it cause delay or negligence. If, on Shabbat, the Sages do not require people to attempt to downgrade from Torah prohibitions to rabbinic prohibitions out of concern for negligence, why is the accepted ruling to try to minimize the severity of the prohibition, particularly since eating minimal quantities still entails violation of a Torah prohibition? (See *Peninei Halakha: Shabbat* 27:4-5.) It seems that since the status of the dangerously ill person is known before Yom Kippur, and we can prepare in advance in an orderly fashion, there is no concern for negligence. On the other hand, it is possible that those Rishonim who do not mention eating *le-shi’urim* are concerned that precise instructions to minimize the prohibition would adversely affect people’s lifesaving efforts. This provides an answer to a question raised by R. Yaakov Ettlinger. He writes that we permit the sick to eat only precisely what is necessary; anything more than that is biblically prohibited. He then expresses surprise that the *poskim* do not mention this (*Binyan Tziyon* §34). We can answer that they do not mention it because in practice it is difficult to establish exactly how much a patient must eat or drink, so to avoid any possibility of endangering life, we permit someone dangerously ill to eat and drink as much as he needs. *Hilkhot Ḥag Be-ḥag* quotes R. Elyashiv as saying this (ch. 26 n. 33), and it is similar to the ruling that we take care of the sick on Shabbat exactly as we would on a weekday (SA 328:4; see *Peninei Halakha: Shabbat*, ch. 27 n. 4). It should be noted that there have been tragedies in which diabetics who needed to eat on Yom Kippur did not do so and died as a result. Since many diabetics can function normally, they come to synagogue, but there it is difficult for them to eat *le-shi’urim*. Some have become weak and, without realizing the danger they were in, ended up passing out and dying. When there is any shadow of a doubt concerning danger, diabetics should eat as usual and then go to the synagogue, as the value of eating *le-shi’urim* does not take precedence over the value of going to the synagogue. footnotes: ⁸² Ramban infers from the Gemara in Keritot ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:5 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:5:5) ועתה נבאר את סדר השתייה והאכילה לשיעורים: שיעור שתייה הוא 'כמלא פיו', היינו כמלא פיו עם לחי אחת מלאה, כל אדם לפי גודל פיו. וכיוון שהשיעור משתנה מאדם לאדם, החולה צריך לבדוק כמה מים נכנסים ב'כמלא פיו', ויפלטם לתוך כוס, ויסמן את המקום שאליו הגיעו המים, וישתה בכל פעם פחות מזה. לכתחילה יש לבדוק זאת לפני כניסת הצום. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Let us now explain the details of eating and drinking minimal quantities (*le-shi’urim*). For drinking, the minimum punishable quantity is a mouthful, that is, the interior of the mouth plus one cheek is filled with the liquid. This amount varies from person to person. Therefore, the patient must determine how much water fills his mouth by spitting a mouthful into a cup and marking where the water reaches. *Le-khatḥila*, he should do this before the fast begins. On the fast, he should drink less than this amount each time. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:6 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:5:6) שיעור האכילה ככותבת הגסה (תמר גדול), שהוא פחות מכביצה. ופחות מכשיעור הוא כ-30 סמ"ק (שו"ע או"ח תריב, א-ה, ט-י). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** For solid food, the minimum punishable quantity is the volume of a large date (*kotevet*) – smaller than an egg but larger than an olive, it is approximately 30 cc or one ounce (SA 612:1-5, 9-10). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:7 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:5:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:5:7) זמן ההפסק שבין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה צריך להיות כשיעור 'אכילת פרס'. וכיוון שיש סוברים שהוא כתשע דקות, לכתחילה כך טוב להפסיק. ואם צריך לאכול ולשתות יותר אפשר להסתפק בהפסק של שבע דקות. ובשתייה, אם צריך לשתות יותר, אפשר להסתפק בהפסק של דקה, מפני שיש סוברים שלגבי שתייה הפסק זה מספיק (שו"ע או"ח תריח, ז-ח). אין הבדל בין מים לשאר משקים, ולכן ממליצים לחולה שדי לו בשתייה לשיעורים, שישתה משקים עתירי קלוריות, ועל ידי כך לא יצטרך לאכול.⁷ footnotes: ⁷ שיעור 'אכילת פרס' התבאר בפניני הלכה פסח טז, כה, וברכות י, ז. ויש בו דעות רבות בין 4 ל-9 דקות. ובמ"ב תריח, כא, כתב לעניין יוה"כ להחמיר כדעת החת"ס תשע דקות. אמנם בשעת הצורך אפשר להקל כשבע דקות, שזה יותר משיעור אכילת פרס לרוב הדעות. עי' בפנה"ל ברכות י, ז, שכתבתי שעל שיעור כזה חייבים בברכה אחרונה. לגבי שתייה לדעת הרמב"ם השיעור הוא כשיעור שתיית רביעית בנחת וברציפות, וזה לא יותר מדקה. וכתב בשו"ע תריח, ח, שיש להחמיר לכתחילה כראב"ד שהשווה דין שתייה לאכילה. אבל בשעת הצורך עדיף לנהוג כרמב"ם מאשר לשתות יותר מכשיעור ברציפות. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** These *shi’urim*also contain a time component. That is, to be punishable, one must eat or drink the requisite *shi’ur*in the time it takes to eat a half a loaf of bread (*akhilat pras*). Some maintain that this is nine minutes, and *le-khatḥila* it is good to follow this opinion. One who must eat and drink more frequently may suffice with a seven-minute break. When it comes to drinking, one may even suffice with a break of one minute, because some maintain that for drinking this is enough of a break (SA 618:7-8). There is no halakhic difference between water and other liquids; therefore, if drinking *le-shi’urim*suffices for a patient, it is recommended that he drink high-calorie beverages, which may make it unnecessary for him to eat.⁸³,” see *Peninei Halakha: Pesaḥ*16:25 and *Peninei Halakha: Berakhot* 10:7. There are many opinions about its duration, ranging from 4 to 9 minutes. MB 618:21 says that on Yom Kippur we should be stringent in accordance with the opinion of *Ḥatam Sofer* and consider it 9 minutes. However, in times of need, one may be lenient and wait 7 minutes, which is longer than most opinions require. (In *Peninei Halakha: Berakhot* 10:7 I rule that eating a *shi’ur*within 7 minutes requires a *berakha aḥarona*.)**In terms of drinking, Rambam uses a different criterion: the time it takes to drink a *revi’it* in a relaxed and continuous manner (MT, Laws of Resting on the Tenth 2:4). This is no longer than a minute. However, SA 618:8 states that *le-khatḥila* one should be stringent and follow Raavad, who equates drinking with eating. (Accordingly, one should wait 7 minutes.) In times of necessity, it is better to follow Rambam rather than drink more than *shi’ur* at once. footnotes: ⁸³ For more on “akhilat pras ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:6:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:6:1) **דיני התענית / הצד הפסיכולוגי** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / The Psychological Aspect** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:6:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:6:2) לעיתים אדם נחלש מאוד ביום הכיפורים והוא מפחד שמא הוא עומד לאבד את הכרתו ולמות. ואף שבדרך כלל מדובר בפחד מופרז, שכן הצום והחולשה שעימו אינם מסוכנים, ולהרבה מחלות קשות, הצום אף יכול להועיל. מכל מקום יתכן שיש לו בעיה נוספת שבעטיה הצום עלול לסכן את נפשו, ולכן אם למרות קדושת היום הוא חושש לנפשו ומבקש לאכול או לשתות – נותנים לו. אלא שהואיל ולעיתים הצורך הוא פסיכולוגי בלבד, נותנים לו בתחילה לטעום מעט, ופעמים שבזה הוא נרגע ומתאושש. ואם עדיין לא התאושש, נותנים לו לשתות ולאכול לשיעורים. ואם גם בזה דעתו אינה מתיישבת, נותנים לו לאכול ולשתות עד שדעתו תתיישב (שו"ע או"ח תריז, ב-ג). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Sometimes a person becomes so weak on Yom Kippur that he is afraid that he is going to lose consciousness and die. This fear is usually exaggerated, as fasting and the attendant weakness are generally not dangerous. (There are even some serious illnesses for which fasting may be helpful.) Nevertheless, it is possible that a person does have some issue which might make fasting dangerous. Therefore, if someone is so afraid he might die that he asks for food and drink despite the holiness of the day, we give it to him. However, since the need is sometimes simply psychological, we begin by giving him only a little. Sometimes this is enough to calm him and bring about a recovery. If this does not work, we continue giving him small quantities of food, spread out over time (as explained in the previous section). If this, too, does not work, he may eat and drink until he is reassured (SA 617:2-3). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:6:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:6:3) לפעמים עצם זה שמתירים לו לאכול ולשתות מחזיר לו את הביטחון, והוא נרגע וחש שבינתיים הוא מסוגל להמשיך לצום. וכן מסופר בתלמוד הירושלמי (יומא ו, ד), על רבי חגי שנחלש מאוד עקב הצום, וכשהורה לו רבי מנא שישתה, חש שהוא מסוגל להתאפק וסיים את הצום. וכן נוהגים מורי הוראה להיעזר בעצה זו (כלבו סט, הובא בב"י תריח, א).⁸ footnotes: ⁸ סיפור מאלף כתב הרב זוין (סיפורי חסידים מועדים עמ' 101), פעם אחת לפני תפילת נעילה נעשה רעש גדול בבית מדרשו של האדמו"ר הגאון רבי חיים מצאנז. אחד העשירים צמא למים, וכמעט שנתעלף. אותו עשיר היה ידוע כקמצן גדול. בתחילה היו שהתלוצצו עליו: "בכל השנה לא נתן הגביר לעני מעט מים לשתות, יטעם עכשיו בעצמו את טעם הצימאון". אבל בראות האנשים שעמדו סביבו שהוא נמצא בסכנה, הלכו לדיינים לשאול כדת מה לעשות. הדיינים הורו לתת לו מעט מים בכפית, פחות מכשיעור 'מלא לוגמיו'. אולם עם כל כפית וכפית שנתנו לו גבר צימאונו של העשיר יותר, והוא ביקש לשתות מים בכוס. לא רצה האב"ד רבי בעריש, לסמוך על דעת עצמו, וניגש אל הגאון הצדיק רבי חיים, הפסיק אותו מעבודת הקודש, סיפר לו את כל המאורע, ושאל מה לעשות. השיב לו הצדיק: "תאמרו לו, שבעד כל כוס מים שישתה יתן מחר מאה רייניש (סכום מכובד) לצדקה, ואם יסכים לכך, תתנו לו לשתות כמה שירצה". כששמע הגביר המתעלף את פסק הדין, שבה אליו רוחו, הזדקף, נעמד על רגליו, והמשיך להתפלל כאילו לא היה צמא כלל… **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Sometimes just knowing that it is permissible to eat and drink restores a person’s well-being. He calms down and feels able to continue fasting. There is a story in the Yerushalmi (*y. Yoma* 6:4) about R. Ḥaggi, who became very weak from fasting, but when R. Mana told him to drink, he decided that he could manage, and he continued to fast. Many *poskim* use this strategy (*Kol Bo* §69, cited by *Beit Yosef* 618:1).⁸⁴, there was a commotion in the *beit midrash* of R. Ḥayim Halberstam, the Sanzer Rebbe. A rich congregant, desperately thirsty, almost passed out. This rich man was known to be very stingy. At first, some mocked him: “Throughout the year, this wealthy man is unwilling to give a poor person a little water to drink. Let him now experience thirst!” However, when the people standing around realized that he was truly in danger, they went to the *dayanim*to ask what they should do. The rabbis instructed them to give him a spoonful of water (less than a cheek-full). However, each spoonful they fed him seemed to make him thirstier, until he asked for a cup of water. The head of the *beit din*, Rav Berish,**did not trust himself to rule on this, so he approached R. Ḥayim for a ruling. He interrupted R. Ḥayim’s holy worship, told him the whole story, and asked him what to do. R. Ḥayim said, “Tell him that for each cup that he drinks now, tomorrow he must donate a hundred guilder (a substantial amount) to charity. If he agrees to this, give him as much as he wants to drink.” When the wealthy, weak man heard this ruling, it revived him. He got to his feet, stood up straight, and continued to pray as if he was not thirsty at all (R. Shlomo Yosef Zevin, *Sipurei Ḥasidim: Mo’adim*, p. 101 [*A Treasury of Chassidic Tales on the Festivals*, vol. 1, pp. 117-118]). footnotes: ⁸⁴ R. Zevin tells a remarkable story. Once, before Ne’ila ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:6:4 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:6:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:6:4) מאידך, צריך להיזהר מאוד שלא להקל ראש בסכנה, שאם ההוראה הרפואית היא לשתות ולאכול, צריך החולה לשתות ולאכול בשמחה, מפני שבשמירתו על נפשו הוא מקיים את מצוות בוראו. ובזכות קיום המצווה יש לקוות שיזכה להאריך ימים. וגדולי ישראל נהגו להזהיר את החולים על כך, וכשידעו על חולה שיש חשש שיחמיר על עצמו ויסתכן בנפשו, היו הולכים אצלו ביום הכיפורים כדי לשדלו לשתות ולאכול. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** On the other hand, we must be very careful not to take danger lightly. If doctors have instructed someone to eat and drink, he should do so joyfully, as he is fulfilling God’s commandment to take care of his health. Hopefully, he will merit long life as a reward for observing this mitzva. Torah giants made it a practice to admonish the sick about this. If they knew that a particular patient was likely to disregard medical advice and fast, thus endangering his life, they would visit him on Yom Kippur to persuade him to eat and drink. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:7:1) **דיני התענית / דיני אכילת חולים מסוכנים וילדים** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / Laws of Eating for Those Who Must Eat** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:7:2) חולים מסוכנים וכן ילדים צריכים לברך לפני שיישתו ויאכלו ביום הכיפורים. ואם ישתו ויאכלו כשיעור שמחייב ברכה אחרונה, יברכו ברכה אחרונה. חולה מסוכן ששותה לשיעורים, כיוון שבכל פעם הוא שותה פחות ממלא לוגמיו, אינו מברך ברכה אחרונה, כי שיעור שתייה שמחייב ברכה אחרונה הוא רביעית (75 מיל'. פנה"ל ברכות י, י). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Children and dangerously sick people must recite *berakhot*before eating and drinking on Yom Kippur. If they eat or drink enough to require a *berakha aḥarona*, they recite that as well. Someone dangerously ill who is drinking *le-shi’urim*does not recite a *berakha aḥarona*, as he drinks less than a cheek-full each time, while a *berakha aḥarona* is recited only after drinking a *revi’it* (2.5 ounces or 75 milliliters), which is more than a cheek-full. (See *Peninei Halakha: Berakhot* 10:10.) ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:7:3) לגבי אכילה, גם אם אכל פחות פחות מכשיעור – חייב בברכה אחרונה, כי פחות מכשיעור שחייבים עליו כרת ביום הכיפורים הוא כ-30 סמ"ק, ושיעור זה יותר משיעור 'זית' שחייבים לברך עליו ברכה אחרונה (פנה"ל ברכות י, ה). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** In terms of eating, even one who ate minimal quantities may have to recite a *berakha aḥarona*, because the *shi’ur*that obligates a *berakha aḥarona*is a *kezayit*, and someone eating *le-shiurim* on Yom Kippur may eat as much as the volume of a *kotevet*, which is larger than a *kezayit* (*ibid*. 10:5). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:4 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:7:4) כבר למדנו (בהלכה ה ובהערה 6), שכאשר אפשר, עדיף שהחולה המסוכן יאכל וישתה פחות פחות מכשיעור, אבל כאשר יש בכך קושי מסוים, יאכל וישתה כרגיל. למשל, יולדת שצריכה לישון, עדיף שתשתה ותאכל כרגיל, כדי שתוכל להתאושש כראוי. וכן חולי סכרת שמתפללים בציבור – עדיף שיאכלו כרגיל ויתפללו במניין בלא חשש סכנה. וכן לגבי ילדים שאוכלים ביום הכיפורים, יאכלו וישתו כרגיל. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** As we said above (section 5 and n. 6), it is preferable when possible for the dangerously ill to eat and drink *le-shi’urim*, but when that is difficult, they should eat and drink normally. For example, a postpartum woman who needs to sleep can eat and drink regularly to help her recovery. Diabetics who are praying with the community should eat and drink normally, so that they can attend synagogue without endangering themselves. Children who eat and drink on Yom Kippur should also do so normally. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:5 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:7:5) האוכל לחם צריך ליטול ידיו תחילה, ולא ייטול את כל כף ידו, מפני שמעיקר הדין אפשר להסתפק בנטילה עד סוף קשרי אצבעותיו. וייטול כל יד פעמיים ברציפות (פנה"ל ברכות ב, ג; ב, יא). המתכוון לאכול פחות מנפח כ'ביצה' – לא יברך על נטילתו, ואם הוא מתכוון לאכול יותר – יברך "על נטילת ידיים" (פנה"ל ברכות ב, ו). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** People who are eating bread must first wash their hands (*netilat yadayim*). However, rather than washing to the wrists, they should wash only to the base of the fingers. They should wash each hand twice (*Peninei Halakha: Berakhot* 2:3, 2:11). One who intends to eat less than the volume of an egg (*kebeitza*)**does not recite “*al netilat yadayim*.” If he intends to eat more than that, he recites the blessing (*Peninei Halakha: Berakhot* 2:6). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:6 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:7:6) הרגיל ליטול תמיד מים אחרונים לפני ברכת המזון, רשאי ליטול גם ביום הכיפורים. אבל מי שאינו רגיל ליטול תמיד, לא ייטול ביום הכיפורים (להלן ט, 5). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One who always washes *mayim aḥaronim* before *Birkat Ha-mazon* may do so on Yom Kippur as well. If one does not normally do so, he should not do so on Yom Kippur (9:5 below). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:7 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:7:7) האוכל לחם כשיעור 'זית', צריך לומר בברכת המזון 'יעלה ויבוא' ולהזכיר את יום הכיפורים. ואם שכח ולא הזכיר – אינו חוזר. אם יום הכיפורים חל בשבת, יאמר גם 'רצה והחליצנו', ואם שכח ולא הזכיר – אינו חוזר.⁹ footnotes: ⁹ . לדעת רוב הפוסקים, חולה מסוכן וילד שאוכל ביום הכיפורים צריך לומר 'יעלה ויבוא', שהואיל והוא אוכל בהיתר, ויום הכיפורים הוא מקרא קודש, צריך להזכירו בברהמ"ז (מהר"ם, רא"ש, הגה"מ, טור, שו"ע או"ח תריח, י). ואמנם לדעת שבלי הלקט בשם הרב אביגדור כ"ץ והט"ז י, אין לומר 'יעלה ויבוא', כי רק כאשר יש מצווה לאכול תקנו לומר 'יעלה ויבוא'. ולמעשה, יש לומר 'יעלה ויבוא' שכך דעת רוה"פ ואין בזה הפסק ואין בזה אמירת דבר שאינו נכון. אולם אם שכח לא יחזור, שכן לדעת הסוברים שאין להזכיר 'יעלה ויבוא' ביוה"כ זו תהיה ברכה לבטלה. כך משמע ממ"א י, וכ"כ ח"א, פמ"ג, מ"ב כט. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One who eats at least a *kezayit*of bread must recite *Ya’aleh Ve-yavo* during *Birkat Ha-mazon* and mention Yom Kippur. If he forgot to do so, he does not repeat it. If Yom Kippur is on Shabbat, he should also recite *Retzei*, but if he forgot, he does not repeat it.⁸⁵, children and the dangerously ill, who eat on Yom Kippur, must recite *Ya’aleh Ve-yavo*. Since they may eat, and Yom Kippur is a *mikra kodesh*, this must be mentioned in *Birkat Ha-mazon* (Maharam; Rosh; *Hagahot Maimoniyot*; *Tur*; SA 618:10). However, according to others, *Ya’aleh Ve-yavo*should not be recited, as the mitzva to recite it applies only when there is a mitzva to eat (*Shibolei Ha-leket* citing R. Avigdor Katz; *Taz ad loc.*10). In practice, *Ya’aleh Ve-yavo*should be recited, since this is the opinion of most *poskim*. It does not constitute an interruption, and it includes nothing that is incorrect. However, one who forgot to recite it does not repeat *Birkat Ha-mazon*, since according to those who maintain that *Ya’aleh Ve-yavo* is not recited on Yom Kippur, the repeated *berakha*would be in vain**(*le-vatala*). MA (*ad loc.*10) implies this, while *Ḥayei Adam*, *Pri Megadim*, and MB *ad loc.*29 rule this way explicitly. footnotes: ⁸⁵ According to most poskim ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:8 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:7:8) המברך ברכה מעין שלוש צריך להזכיר את יום הכיפורים, ומובן מאליו שאם שכח אינו חוזר, שאפילו בשבת רגילה, מי ששכח להזכיר שבת בברכת 'מעין שלוש' אינו חוזר. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One who is reciting *Al Ha-miḥya* should mention Yom Kippur. Needless to say, if he forgot to do so, he does not repeat it, since even on a normal Shabbat one who forgot to mention Shabbat in *Al Ha-miḥya* does not repeat it. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:9 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:7:9](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:7:9) יש אומרים שחולה מסוכן שאוכל ביום הכיפורים צריך לבצוע על לחם משנה, ואם הוא יום כיפורים שחל בשבת צריך גם לקדש לפני הארוחה. אבל לדעת רוב הפוסקים אין צריך לקדש ולבצוע על לחם משנה ביום הכיפורים, וכן הלכה.¹⁰ footnotes: ¹⁰ כאשר יום הכיפורים חל בשבת, יש אומרים שחולה שיש בו סכנה צריך לקדש לפני שיאכל (התעוררות תשובה ג, תז, ולכך נטה רע"א תריח, ב, לפי הסוברים שקידוש במקום סעודה הוא דין דאורייתא). אבל לדעת רוה"פ אינו מקדש בשבת, הואיל ואין מצווה לאכול ביום זה (שועה"ר תריח, יח; ח"א קמה, לב; אור שמח עבודת יוה"כ ד, א; שו"ת הר צבי א, קנה; אג"מ חו"מ א, לט; ישכיל עבדי ח, כ; משנת יעב"ץ או"ח, נט; שש"כ לט, לג; חזו"ע עמ' שז).לדעת כנסת הגדולה (הגה"ט), צריך לבצוע על לחם משנה. וקשה, שהרי לפני יום הכיפורים לא ירד לחם משנה, שהרי אסור לאכול בו. ויש לומר שלחולים וקטנים היה יורד. אבל דעת רוה"פ שאין צריך לבצוע על לחם משנה, וכ"כ מ"א תריח, י; שועה"ר יח.כתב בשו"ת רע"א כד, שמותר להעלות לתורה חולה מסוכן שנאלץ לאכול ביום הכיפורים, הואיל והקריאה אינה מחמת הצום אלא מחמת קדושת היום, אבל לגבי העלייה במנחה הסתפק, כי אולי קריאה זו נתקנה בגלל הצום. ואם אכל ושתה לשיעורים, יכול לעלות. (ועי' בפנה"ל זמנים ז, יא, 15, שבשאר הצומות אין להעלות לתורה מי שאכל יותר משיעור, אבל אם קראו לו יעלה, ויסמוך על החת"ס או"ח קנז, שהתיר משום שבתענית חובה, הקריאה משום היום ולא מפני הצום, וכן הדין למי שקראו לו לעלות במנחה של יוה"כ). (ש"ץ ותיק שנאלץ לאכול ולשתות לשיעורים, רשאי להמשיך להיות ש"ץ, חזון עובדיה עמ' שנא). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Some say that a dangerously ill person who is eating on Yom Kippur must make “*Ha-motzi*” over two loaves of bread (*leḥem mishneh*)*.*Additionally, if it is Shabbat, he must make *kiddush* before eating. However, according to most *poskim*, one need not make *kiddush* or use *leḥem mishneh* on Yom Kippur, and the *halakha* follows them.⁸⁶ before eating (*Hitorerut Teshuva* 3:407; *Hagahot R. Akiva Eger* 618:2 inclines this way as well, following the approach that making *kiddush* where one eats is a Torah requirement). However, according to most *poskim*, the sick person does not make *kiddush*, as there is no mitzva to eat on Yom Kippur (SAH 618:18; *Ḥayei Adam* 145:32; *Or Same’aḥ*, Laws of the Yom Kippur Service 4:1; *Responsa Har Tzvi* OḤ 1:155; *Igrot Moshe*, ḤM 1:39; *Yaskil Avdi* 8:20; *Mishnat Ya’avetz* OḤ §59; SSK 39:33; *Ḥazon Ovadia*, p. 307). *Knesset Ha-gedola* (OḤ 618, *Hagahot Tur* 9) states that one must use *leḥem mishneh*. This is difficult to understand, though, as double portions of manna did not fall before Yom Kippur (since it was forbidden to eat then). One might respond that manna did fall to feed the sick and the children. Nevertheless, most *poskim* maintain that *leḥem mishneh*is not required, and this is the conclusion of MA 618:10 and SAH *ad loc.*18. R. Akiva Eger writes in his responsa (§24) that it is permissible to give an *aliya*to someone dangerously ill who must eat, as the Torah reading is due to the holiness of the day, not to the fast. However, R. Akiva Eger is uncertain about doing this at *Minḥa*, as it is possible that its Torah reading was established because of the fast. One who ate *le-shi’urim* may get an *aliya*. (See *Peninei Halakha: Zemanim* 7:11 n. 15, where I write that at *Minḥa* on fast days, one should not give an *aliya* to someone who ate more than a*shi’ur*. However, if such a person was mistakenly called up, he may accept, relying upon *Responsa Ḥatam Sofer* OḤ §157. Ḥatam Sofer allows this because he feels that on a fast day, the Torah reading is because of the day, not because of the fast. The same ruling applies to someone called up on *Minḥa* of Yom Kippur.) A long-time*ḥazan* who has to eat *le-shi’urim* may continue as *ḥazan* (*Ḥazon Ovadia*, p. 351). footnotes: ⁸⁶ When Yom Kippur coincides with Shabbat, some maintain that a dangerously ill person must recite kiddush ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:8:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:8:1) **דיני התענית / מעוברות** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / Pregnant Women** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:8:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:8:2) מעוברות ומיניקות חייבות לצום ביום הכיפורים (פסחים נד, ב; שו"ע או"ח תריז, א). ואפילו בצום תשעה באב מעוברות ומיניקות חייבות, קל וחומר ביום הכיפורים שחיובו מהתורה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Pregnant and nursing women are obligated to fast on Yom Kippur (*Pesaḥim* 54b; SA 617:1). They are even obligated to fast on Tisha Be-Av, which is a rabbinic requirement, so certainly they are obligated to fast on Yom Kippur, which is a Torah requirement. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:8:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:8:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:8:3) בדור האחרון ישנם רבנים שמקילים למעוברות לשתות לשיעורים, מפני שלדעתם הנשים נעשו חלושות, והצום עלול לגרום להן שיפילו את עוברן. אולם ממחקרים שנעשו בארץ ובחוץ לארץ, התברר שהצום אינו מעלה את הסיכון להפלה. ורק לעיתים נדירות הצום עלול לזרז לידה בחודש התשיעי, ובכל אופן אין בכך סכנת נפשות. גם אין שום סימוכין לטענה שכיום נעשינו חלושים יותר. להיפך, אנשים חיים כיום בבריאות טובה מבעבר, הן בזכות שפע המזון המגוון, והן בזכות ההתקדמות הרפואית, ואף תוחלת החיים עלתה בעשרות שנים. לפיכך אין מקום להקל כיום יותר מאשר בעבר, והדין נשאר במקומו שמעוברות ומיניקות חייבות לצום (ציץ אליעזר יז, כ, ד; נשמת אברהם תריז, א). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** In recent times, some rabbis have been allowing pregnant women to drink *le-shi’urim*on Yom Kippur, because they believe that women are weaker nowadays and may miscarry if they fast. However, studies in Israel and abroad show that fasting does not increase the risk of miscarriage. In rare cases, fasting during the ninth month may induce labor, but this is not life-threatening. There is also no basis for the claim that people today are weaker than they used to be. On the contrary, people are healthier than they have ever been, whether due to the abundance and variety of available food or due to advances in medicine. Life expectancy has increased by decades. Therefore, there is no reason to be more lenient today than in the past, and the law still applies: pregnant and nursing women are required to fast (*Tzitz Eliezer* 17:20:4; *Nishmat Avraham* 617:1). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:8:4 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:8:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:8:4) לפיכך, גם מעוברת שסובלת מהקאות שגרתיות, לחץ דם גבוה במקצת, המוגלובין (ברזל) נמוך ומיחושי היריון מקובלים, חייבת בצום יום הכיפורים, ובכלל זה אסור למעוברת גם לשתות לשיעורים. ורק במקרים של היריון קשה במיוחד, או היריון שנמצא בסיכון, וכן בשבועות הראשונים להיריון שנוצר על ידי מבחנה, יש צורך לשאול רופא ירא שמיים, ואם יקבע שיש ספק סכנת נפשות לאם או לעובר, מותר למעוברת לשתות, ועדיף שתשתה לשיעורים. אבל בהיריון רגיל שכרוך בהקאות ומיחושים שגרתיים, חובה לצום ואין מקום לשאלה. אמנם אם באמצע הצום המעוברת תרגיש שהיא נכנסת למצב מסוכן, תשתה ותאכל כפי צרכה.¹¹ footnotes: ¹¹ יש להעיר, שהמדד של יראת שמיים של הרופא אינה מספקת, מפני שאם הרופא ששואלים אותו מקבל את דעת הסוברים שרוב המעוברות והמיניקות רשאיות לשתות ביום הכיפורים, אין קביעתו נחשבת לפי רוב הפוסקים (להלן הערה 13). לפיכך ניתן לסמוך רק על רופא שמסוגל להשיב לפי העמדה שככלל אין למעוברות ומיניקות חשש של סכנה בצום, ורק במקרים מעטים של היריון בסיכון יש צורך שהמעוברת תשתה או תאכל. ועי' לעיל בהלכה ד' שגם על השואלים יש אחריות לשאול ביראת שמיים. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** This means that even pregnant women who throw up, have slightly elevated blood pressure, low hemoglobin, or other normal discomforts associated with pregnancy are obligated to fast on Yom Kippur and are not permitted to drink *le-shi’urim*. Consulting a God-fearing doctor is only necessary if a woman is in the first few weeks of pregnancy following IVF or going through an especially difficult or high-risk pregnancy. If the doctor says that there is possible danger to the life of the mother or the fetus, then she may drink, preferably *le-shi’urim*. In contrast, a woman experiencing a normal pregnancy with normal symptoms (even if this includes throwing up) must fast. There is no reason to even ask a rabbi about it. Nevertheless, if a pregnant woman who is fasting feels that her situation has become dangerous, she should eat and drink as needed.⁸⁷ (n. 13 below). Therefore, one may rely only on a doctor who answers in accordance with the view that, as a rule, pregnant and nursing women are not put at risk by fasting, and that only in a few cases of high-risk pregnancies is it necessary for a pregnant woman to eat or drink. See section 4 above, where we explain that the people asking have a responsibility to asks questions in a God-fearing manner. footnotes: ⁸⁷ It should be noted that it is not enough for the doctor to be God-fearing. If the doctor accepts the view that most pregnant and nursing women may drink on Yom Kippur, his determination is not considered legitimate according to most poskim ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:9:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:9:1) **דיני התענית / יולדת** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / Childbirth and Postpartum** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:9:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:9:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:9:2) יולדת, משעה שאחזו בה חבלי לידה, או משעה שצריך להבהילה לבית חולים, נחשבת כחולה מסוכנת שצריכה לשתות ולאכול כפי צרכה. וכך הוא דינה עד שיעברו שלושה ימים מעת לעת, כלומר 72 שעות מרגע לידתה. ואם הן מסתיימות באמצע יום הכיפורים, תוכל לשתות ולאכול כפי צרכה עד לסיום 72 השעות.¹² וכבר למדנו לגבי כל החולים המסוכנים, שרק כאשר אין בכך שום נזק, עדיף שישתו ויאכלו לשיעורים. אבל אם היולדת רוצה לישון, ואם תצטרך לשתות ולאכול לשיעורים, תתקשה לישון כפי צרכה, מוטב שתשתה ותאכל ברציפות. footnotes: ¹² בשו"ע תריז, ד, כתב עפ"י תרומת הדשן קמח, שאין מונים ימים אלו מעת לעת, שאם ילדה בסוף יום ז' בתשרי, מקצת היום נחשב ככולו, וצריכה לצום ביום הכיפורים. ובמ"ב של, י, כתב שכמה ראשונים סוברים שמחשבים מעת לעת, ומהם: רא"ש, ריטב"א, הגהות אשרי עפ"י בה"ג. וכך מורים למעשה (שש"כ לט, טו; יבי"א ח"ז נג, ז). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** From the moment labor begins, or from the moment a woman must be rushed to the hospital to give birth, she is considered to be dangerously ill, and she must eat and drink as needed. She retains this status for seventy-two hours from the moment of birth. If these seventy-two hours end during Yom Kippur, she may eat and drink as needed until seventy-two hours have passed.⁸⁸ §148 (cited in SA 617:4), we count until the end of the third day, regardless of the hour of birth. Thus, if a woman gave birth at any point on the seventh of Tishrei, she must fast on Yom Kippur. However, MB 330:10 states that some Rishonim calculate three days – 72 hours – starting from the exact time of the birth. These include Rosh, Ritva, and *Hagahot Asheri* based on *Behag*. This is how we rule in practice (SSK 39:15; *Yabi’a Omer* 7:53:7). As we have seen, it is preferable for anyone dangerously ill to eat and drink *le-shi’urim* if it will not be harmful. However, if a woman postpartum wants to sleep, and eating and drinking *le-shi’urim* will make it hard for her to get the rest she needs, then she should eat and drink normally. footnotes: ⁸⁸ According to Terumat Ha-deshen ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:9:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:9:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:9:3) משלושה ימים ועד שבעה ימים, יש לדון במצבה. אם ברור לה ולרופא, שאין במצבה סכנה – תצום. ואם אין להם וודאות בכך – לא תצום (שו"ע או"ח תריז, ד). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** From seventy-two hours until a week postpartum, her condition must be evaluated. If it is clear to her and her doctor that she is not at risk, she should fast. If they are uncertain, she should not fast (SA 617:4). ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:10:1 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:10:1) **דיני התענית / מינקת** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **The Laws of the Fast / Nursing Women** ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:10:2 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:10:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:10:2) כפי שכבר למדנו, מעוברות ומיניקות חייבות לצום ביום הכיפורים (פסחים נד, ב; שו"ע או"ח תריז, א). ואמנם יש כיום פוסקים שסוברים שמיניקת רשאית לשתות לשיעורים כדי שהצום לא יגרום לה להפסקת הנקה. אולם לפי רוב הפוסקים מיניקת חייבת לצום ביום הכיפורים ואף בתשעה באב. ולמרות שההנקה מקשה על הצום, מפני שהיא גורמת לאובדן נוסף של נוזלים, אין בכך סכנת נפשות. גם לתינוק לא נשקפת סכנה, מפני שגם כאשר החלב מתמעט ואפילו נפסק, אין בכך סכנת נפשות, הואיל ויש אפשרות לתת לתינוק תחליפי חלב. בפועל, בדרך כלל הצום אינו גורם להפסקת הנקה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** As we have stated, pregnant and nursing women are obligated to fast on Yom Kippur (*Pesaḥim* 54b; SA 617:1). True, some contemporary *poskim* maintain that nursing women may drink *le-shi’urim*, so that the fast does not cause them to stop nursing. Nevertheless, according to most *poskim*, nursing mothers must fast on Yom Kippur and even Tisha Be-Av. Even though nursing makes the fast more difficult because of the additional loss of fluids, this is not life-threatening. It does not endanger the baby either, because even if the mother’s milk decreases or dries up, milk substitutes are available. In reality, women who fast are generally able to continue nursing. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:10:3 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:10:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:10:3) עצה טובה למיניקות, שידלגו על שתי הנקות לסירוגין, וכך יעברו את הצום בקלות יחסית. כלומר, אשה שמיניקה כל שלוש שעות, תניק בעשר בבוקר, ובשעה אחת תיתן לתינוק תחליף, ושוב תניק בארבע, ושוב תיתן תחליף בשעה שבע. וכך לא תסבול כל כך מהצום וחלבה לא יתמעט. יש תינוקות שמסרבים לקבל תחליף מאימם, ואזי צריך שמישהו אחר ייתן להם תחליף או מים עם סוכר. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Good advice for nursing mothers is to skip every other feeding. This will help them make it through the fast relatively easily. In other words, a woman who normally nurses every three hours should nurse at 10 AM. At 1 PM she should use formula or another substitute, and then nurse again at 4 PM. At 7 PM she should once again use a substitute. This way, she will not suffer too much during the fast, and she will not produce less milk. Some babies will not accept a substitute from their mother, in which case someone else needs to feed them formula. ###### Peninei Halakhah, Days of Awe 8:10:4 [Peninei Halakhah, Days of Awe 8:10:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Days%20of%20Awe/r/8:10:4) אמנם כאשר התינוק קטן וחלוש ונוטה לחולי, והרופא סבור שהוא נזקק באופן מיוחד לחלב אימו, ויש חשש שבעקבות הצום חלבה של האם ייפסק או יתמעט באופן משמעותי, על פי הוראה של רופא ירא שמיים תשתה לשיעורים (באו"ה תריז, א). אולם זה מקרה נדיר, מפני שאם המינקת תרבה בשתייה ביום שלפני הצום, קרוב לוודאי שחלבה לא יתמעט בעקבות הצום. ועדיף שתתחיל להרבות בשתייה שלושה ימים לפני הצום, ותוסיף לעצמה שעות שינה, ובכך חלבה יתגבר. בנוסף לכך, ניתן לשאוב עבור מספר ארוחות בימים שלפני הצום, ועל ידי כך גם יהיה לתינוק שפע חלב בצום, וגם אין חשש שהחלב של האם יתמעט.¹³ footnotes: ¹³ כאשר יש סיכוי סביר שבעקבות הצום חלבה של האם יפסק או יתמעט באופן משמעותי, יש שהקילו שתשתה לשיעורים, מפני שלדעתם חלב אם הוא עניין של פיקוח נפש (כך מסרו בשם החזו"א), והוסיפו שאין להתחשב בכך שיש כיום תחליפים טובים (הליכות שלמה ו, ב; שיח נחום לו). ויש מעידים בשם רבנים שונים, שאף שבספרים כתבו להחמיר בפועל מקילים לרוב השואלות. אולם קשה על דבריהם מאוד, שכן אף שבוודאי יש סגולות טובות בחלב אם, והעמדה הרפואית הרווחת מעודדת מאוד את ההנקה, מ"מ נשים רבות אינן מניקות כלל, ולא שמענו שהרופאים נלחמים על כך שימשיכו להניק כדי להציל את ילדיהן מחשש סכנת נפשות. עפ"י סקר מצב הבריאות הלאומי משנת תש"ס: כ-10% מהיולדות היהודיות בישראל כלל אינן מניקות, רק כ-70% מיניקות לאחר חודש הנקה מלאה או חלקית, ורק כ-50% מיניקות יותר משלושה חודשים, ורק כ-32% יותר מששה חודשים. מסתבר שרבות מהנשים שאינן מניקות באופן מלא או חלקי עושות זאת כדי להקל על עצמן בעבודה או בלימודים וכיוצא בזה, ואם לצרכים אלו שאינם פיקוח נפש מפסיקים הנקה או ממעטים אותה, ואין כנגד זה מחאה נוקבת מצד הממסד הרפואי כראוי למצב של פיקוח נפש, הרי שהמציאות מורה שאין מתייחסים להפסקת הנקה כעניין של פיקוח נפש. יתר על כן, אם בעבר, כשתינוקות רבים מתו בשנתם הראשונה, ולא היו תחליפים טובים לחלב אם, ההוראה הברורה היתה שמינקת חייבת בצום. ואפילו בתשעה באב מיניקות היו חייבות לצום. איך אפשר להעלות על הדעת שכיום שיש תחליפים טובים, ולא שמענו על תינוק שמת מפני שאמו הפסיקה להניקו, יהפוך פתאום עניין זה לפיקוח נפש. ואפילו בעבר כשלא היו תחליפים, המקילים הקילו רק כאשר התינוק היה חולה, כמבואר בדבר שמואל קז, והובאו דבריו להלכה בחת"ס ו, כג; באו"ה תריז, א; דעת תורה תריז. וכ"כ הר צבי או"ח א, רא, סוס"ק א. לפיכך, רק אם ישנה הוראה רפואית מיוחדת שמצריכה לתינוק חולה דווקא חלב אם, ויש חשש שחלב המינקת יתמעט בעקבות הצום, תשתה ביוה"כ. ולכך נטו גם בתורת היולדת נא, הערה יא; ופס"ת תריז, ב. ולכאורה היה מקום להחמיר כיום גם בתינוקות אלו, הואיל ויש תחליפים לחלב אם, וכל מה שהקילו היה בזמן שלא היו תחליפים, ואֵם שנפסק חלבה היתה צריכה לשכור מינקת, ואם לא היה להם כסף לכך, התינוק היה באמת בסכנת נפשות עקב תזונה ירודה. אולם למעשה דין זה מסור לרופאים, ואם הרופא המטפל סבור שהואיל והתינוק חולה יש סכנת נפשות מסוימת במידה ויפסיק לקבל חלב אם, ובנוסף לכך מדובר במקרה שיש חשש סביר שהחלב ייפסק עקב הצום, אפשר להקל. ואם הרופא הוא מאלה שמורה למיניקות רבות לשתות לשיעורים ביום הכיפורים, הרי שלפי רוב הפוסקים לא ניתן לסמוך על שיקול דעתו, ויש לשאול רופא שמשיב על פי העיקרון שהפסקת הנקה אינו נחשב פיקוח נפש. ועי' לעיל בהלכה ד' שגם על השואלים יש אחריות לשאול ביראת שמיים.חובה להוסיף, שהחשש שמא הצום יפסיק את החלב הוא די רחוק. שכן בדרך כלל הצום אינו גורם להפסקת ההנקה. כלומר מי שתקפיד בימים שלפני הצום לשתות לפחות שלושה ליטר ביום, ולישון כשמונה או לכל הפחות שבע שעות ביממה, החשש שחלבה יתמעט נמוך מאוד. להפך, בזכות ההכנות הנכונות לצום, נשים רבות מדווחות שמצב הנקתן השתפר, והן למדו עד כמה השתייה והשינה מועילה להנקה. יתר על כן, בדרך כלל גם כאשר המינקת לא נהגה כראוי לפני הצום, על ידי שתייה מרובה ומנוחה לאחר הצום החלב חוזר לקדמותו. (אמנם כאשר המינקת יורדת להנקות ספורות ביום, או שממילא היא מתקשה להניק, יתכן שאם לא תתכונן לצום כראוי בשינה ושתייה מרובה, יהיה לה קשה מאוד להחזיר את החלב). למעשה, אין מקום לבטל מצווה דאורייתא שנתבארה בגמרא ובפוסקים שמיניקת חייבת בצום יום הכיפורים בטענה מופרכת שיש סכנת נפשות בצום של מניקות. ואפילו בצום תשעה באב שהוא מדרבנן מעוברות ומיניקות חייבות כמבואר בפוסקים. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Nevertheless, if the baby is small, weak, and sickly, and the doctor thinks that the baby has a special need for mother’s milk, and there is concern that if the mother fasts, her milk will dry up or be considerably depleted, she may drink *le-shi’urim* based on the instruction of a God-fearing doctor (BHL 617:1). However, this is rare; if a nursing mother drinks a lot the day before the fast, her milk will almost certainly not be depleted from fasting. It is even better if, starting three days before the fast, she drinks and sleeps more than usual. This will increase her milk supply. She can also pump in the days before the fast, so the baby will have plenty of milk during the fast, and there is no concern that the mother’s milk will be depleted.⁸⁹, because, in their view, mother’s milk is necessary for the baby’s survival. (This is cited in the name of *Ḥazon Ish*.) They add that one should not take into account that good milk substitutes are available nowadays (*Halikhot Shlomo* 6:2; *Si’aḥ Naḥum* §36). Others testify in the name of various rabbis that even though the *sefarim*advise to be stringent, in practice we are generally lenient when questions arise. However, these claims are very difficult to sustain, because even though mother’s milk certainly has beneficial properties, and the prevailing medical view strongly encourages nursing, nevertheless, many women do not nurse at all, and we never hear of doctors being up in arms about this and claiming that nursing is necessary to save the babies’ lives. According to an Israeli national health survey from 2000, 10% of Jewish mothers in Israel do not nurse at all, about 70% nurse beyond one month, partially or entirely, only about 50% nurse longer than three months, and only about 32% nurse longer than six months. It stands to reason that many women who stop nursing do so for their own convenience, to facilitate their professional lives or studies. If these factors are sufficient for women to stop or cut down nursing, and the medical establishment does not strenuously object (as would be expected if this were truly life-threatening), then the facts indicate that cessation of nursing is not seen as jeopardizing babies’ lives. Furthermore, in the past, infant mortality during the first year was very high, and no good milk substitutes were available. Yet the clear ruling was that nursing women were obligated to fast, even on Tisha Be-Av. How then can we even raise the possibility that nowadays this is life-threatening? Good substitutes are available, and we have never heard of a baby who died because his mother stopped nursing him. Even in the past, when there were no milk substitutes, leniencies were granted only in cases where the baby was sick. We see this in *Devar Shmuel* §107 (cited in *Responsa Ḥatam Sofer* 6:23); BHL 617:1; *Da’at Torah ad loc.*; and *Har Tzvi* (OḤ 1:201:1 toward the end). Therefore, a nursing mother may drink on Yom Kippur only if there is a specific medical reason that her sick baby needs mother’s milk, and there is a concern that fasting will deplete her supply. *Torat Ha-yoledet* (ch. 51 n. 11) and *Piskei Teshuvot* (617:2) incline this way as well. As we stated, the leniencies stem from times when there were no milk substitutes. Back then, if a mother’s milk dried up, she had to hire a wet nurse. If she did not have money for this, the baby’s life was truly in danger due to the likelihood of malnutrition. Today, milk substitutes are available, so it would seem reasonable to be stringent even with sick babies. In practice, though, the ruling is made by a doctor. If the doctor feels that there is a certain danger to the baby’s life if he cannot have mother’s milk, and there is a reasonable fear that the mother’s milk will dry up as a result of the fast, one can rule leniently. However, if the doctor is one of those who instructs many nursing mothers to drink *le-shi’urim* on Yom Kippur, then most *poskim* say one cannot rely on his judgment. Rather, one should ask a doctor who proceeds from the assumption that stopping nursing is not normally life-threatening. We must add that the possibility that a mother’s milk will dry up due to the fast is remote. Generally, fasting does not force a woman to stop nursing. That is, if one is careful, in the days before the fast, to drink at least three liters a day and sleep for eight (or at least seven) hours a day, it is very unlikely that her milk supply will be depleted. On the contrary, many women report that proper preparation for the fast improves their milk supply; they discover how helpful extra drinking and sleeping are for nursing. Moreover, even if a nursing woman did not prepare properly for the fast, if she drinks and rests a lot after the fast, her milk supply will generally return to normal. (Nevertheless, if a nursing woman is in the process of reducing the number of feedings, or has trouble nursing in general, lack of proper preparation for the fast may make it hard for her to replenish her milk supply.) To sum up, the Torah commands us to fast on Yom Kippur. The Gemara and *poskim* explicitly state that a nursing woman is included in this obligation. (Even on the rabbinic fast of Tisha Be-Av, pregnant and nursing women are required to fast.) There is no justification for not observing this mitzva based on the unsupported claim that it is life-threatening for nursing women to fast. footnotes: ⁸⁹ If there is a reasonable chance that a mother’s milk will dry up or be seriously depleted due to fasting, some permit her to drink le-shi’urim