## Peninei Halakhah, Pesach Chapter 2

###### Peninei Halakhah, Pesach 2:1:1
[Peninei Halakhah, Pesach 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:1:1)

**כללי איסור חמץ / ארבע מצוות באיסור חמץ**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**General Rules of the Prohibition against Ĥametz / Four Mitzvot Concerning the Prohibition against Ĥametz**


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:1:2
[Peninei Halakhah, Pesach 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:1:2)

ארבע מצוות מהתורה עוסקות באיסור חמץ בפסח, שלוש מצוות לא תעשה ומצוות עשה אחת:

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Four Torah commandments deal with the prohibition against ḥametz on Pesaḥ: three negative and one positive.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:1:3
[Peninei Halakhah, Pesach 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:1:3)

האיסור הראשון – שלא לאכול חמץ, שנאמר (שמות יג, ג): "וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ", ולמדו חכמים שבכלל האיסור לאכול חמץ בפסח כלול גם האיסור ליהנות מהחמץ. עוד נאמר (שם יב, כ): "כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ", ומכאן למדו שלא רק דבר שהחמיץ מחמת עצמו אסור אלא אף אם החמיץ מחמת דבר אחר – אסור באכילה בפסח. עוד צריך לציין, כי חומרה מיוחדת החמירה התורה באיסור אכילת חמץ, שכמעט כל איסורי אכילה עונשם מלקות, ואילו עונשו של האוכל חמץ בפסח – כרת, שנאמר (שם טו): "כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The first prohibition is to refrain from eating ḥametz, as it is written, “And ḥametz shall not be eaten” (Shemot 13:3). Our Sages taught that the prohibition against eating ḥametz on Pesaḥ includes not deriving any kind of benefit from the ḥametz. The Torah also says, “You shall not eat anything leavened; in all of your settlements you shall eat matzot” (Shemot 12:20). Our Sages concluded from this verse that not only something that had fermented on its own is prohibited, but even food that had been leavened by some external agent may not be eaten on Pesaḥ. It must be noted that the Torah was particularly stringent concerning the prohibition against eating ḥametz. Almost all of the Torah’s food prohibitions are punishable by lashes, while eating ḥametz on Pesaḥ is punishable by karet (extirpation), as it is written, “whoever eats ḥametz from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel” (Shemot 12:15).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:1:4
[Peninei Halakhah, Pesach 2:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:1:4)

האיסור השני – שלא ימצא חמץ ברשותנו, שנאמר (שמות יב, יט): "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם", שאור הוא השמרים שעל ידם מחמיצים את הבצק, אך אין הכוונה לאסור כאן רק שאור אלא גם חמץ אסור שימצא ברשותנו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The second prohibition is that no ḥametz may be found in our possession, as it is written, “Seven days there shall be no se’or found in your homes” (Shemot 12:19). Se’or is the leavening agent that one uses to make dough ferment. This verse means not only that se’or is forbidden, but also that no ḥametz may be found in our possession on Pesaḥ. This prohibition is often called bal yimatzei.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:1:5
[Peninei Halakhah, Pesach 2:1:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:1:5)

האיסור השלישי – שלא יראה חמץ ברשותנו, שנאמר (שמות יג, ז): "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ". בשני איסורים אלו עובר רק מי שנמצא ברשותו בפסח חמץ בנפח של שיעור כזית לכל הפחות, אבל אם נשאר ברשותו חמץ שנפחו קטן מכזית, אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The third prohibition is that no ḥametz may be seen in our possession, as it is written: “Matzot shall be eaten seven days; and no ḥametz of yours shall be seen, and no se’or of yours shall be seen within all your borders” (Shemot 13:7). One violates the second prohibition (bal yimatzei) and this third prohibition (called bal yera’eh) only if one has in his possession on Pesaḥ at least one olive’s bulk (kezayit) of ḥametz. If the volume of the ḥametz that remained in one’s possession was less than a kezayit, he does not violate bal yera’eh and bal yimatzei on account of that ḥametz.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:1:6
[Peninei Halakhah, Pesach 2:1:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:1:6)

מצווה רביעית, והיא מצוות עשה, להשבית את החמץ ואת השאור לקראת הפסח, שנאמר (שמות יב, טו): "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The fourth mitzva – a positive commandment – is to get rid of ḥametz and se’or in advance of Pesaḥ, as it is written, “Seven days you shall eat matzot; however, on the first day you shall remove the se’or from your houses” (Shemot 12:15).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:2:1
[Peninei Halakhah, Pesach 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:2:1)

**כללי איסור חמץ / זמני איסור חמץ מהתורה ומדברי חכמים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**General Rules of the Prohibition against Ĥametz / The Times When Ĥametz Is Prohibited by Torah Law and by Rabbinic Law**


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:2:2
[Peninei Halakhah, Pesach 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:2:2)

אף שעיקר איסור חמץ חל בשבעת ימי חג המצות (ט"ו-כ"א בניסן), כבר בחצות יום י"ד שלפני פסח נצטוונו להשבית את החמץ מבתינו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Although the prohibition against ḥametz applies primarily during the seven days of Ḥag Ha-matzot, from the fifteenth through the twenty-first of Nisan, nevertheless we were commanded to remove ḥametz from our homes at noon on the fourteenth of Nisan, Erev Pesaḥ.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:2:3
[Peninei Halakhah, Pesach 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:2:3)

גם איסור אכילת חמץ מתחיל מחצות יום י"ד, שנאמר (דברים טז, ב-ג): "וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה'… לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ". כלומר, מזמן הראוי להקרבת הפסח אסור לאכול חמץ, וזמן קרבן הפסח מתחיל בחצות יום י"ד בניסן. לפיכך, מחצות יום י"ד החמץ אסור באכילה, ואיסור אכילה זה כולל גם איסור הנאה.¹

footnotes:
¹ . מצוות תשביתו חלה מחצות יום י"ד, שנאמר (שמות יב, טו): "אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם", והוכיחו חכמים מן הפסוקים שכוונת התורה באומרה "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" ליום שלפני חג הפסח, שכן בפסח עצמו החמץ צריך כבר להיות מושבת, שאם לא כן יעברו עליו בבל יראה ובל ימצא, לפיכך מצוות ההשבתה היא ביום שלפני הפסח באמצעיתו, היינו בחצות (פסחים ד, ב).איסור אכילה והנאה מחמץ חל מחצות יום י"ד לדעת ר' יהודה, כמבואר בפסחים כח, א, וכן פסק רמב"ם, ר"י אבן גיאת, רא"ש ורוב הראשונים. אמנם דעת ר' שמעון שאיסור אכילה מתחיל בפסח עצמו, ורק מצוות תשביתו חלה בחצות יום י"ד. ויש מהראשונים שפסקו כמותו, ונחלקו מה כוללת מצוות תשביתו לפי ר' שמעון, לרמב"ן וראב"ד, כיוון שחובה להשבית את החמץ גם אסור לאכלו, אבל מהתורה מותר ליהנות ממנו תוך כדי שרפתו, ומדברי חכמים אסור בהנאה משעה שישית ובאכילה מתחילת שעה חמישית. ולדעת המאור, המצווה להשבית החמץ אינה אוסרת לאכלו, שכן באכילתו הוא משביתו. כאמור דעת רוב הפוסקים שהלכה כר' יהודה שאיסור אכילה והנאה מהתורה חל מחצות היום. וכן נפסק בשו"ע תמג, א.חמץ שעבר עליו הפסח, לר' יהודה אסור מהתורה, ולר' שמעון מותר מהתורה וחכמים גזרו עליו שיהיה אסור (פסחים כח-כט), וכן נפסק (רמב"ם א, ד; משנה ברורה תמח, ז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The prohibition against eating ḥametz also begins at noon on the fourteenth, as is written, “And you shall sacrifice the Pesaḥ [offering] to G-d … you shall not eat ḥametz with it” (Devarim 16:2-3). This prohibits the eating of ḥametz from the time fit for bringing the Pesaḥ sacrifice, i.e., at noon on the fourteenth of Nisan. This prohibition against eating ḥametz includes the prohibition against deriving any benefit from it.¹

footnotes:
¹ he  mitzva of removing the ḥametz applies from noon on the fourteenth, as it is written, “However, on the first day you shall remove the se’or from your houses” (Shemot 12:15). The Sages demonstrated from other verses that “the first day” refers to Erev Pesaḥ. Since the ḥametz must already have been removed by the onset of the holiday itself so as not to violate bal yera’eh and bal yimatzei , the mitzva of removing the ḥametz must be in the middle of the day preceding Pesaḥ, that is, at noon (Pesaḥim 4b).The prohibition against eating ḥametz and obtaining any benefit from it applies from noon on the fourteenth, according to R. Yehuda, as explained in Pesaḥim 28a. Rambam, as well as R. Yitzḥak ibn Gi’at, Rosh, and most Rishonim, ruled in accordance with this view. R. Shimon’s view is that the prohibition against eating ḥametz begins with the holiday itself, and it is only the mitzva of removing the ḥametz that comes into effect at noon on the fourteenth. Some Rishonim rule in accordance with this view, although they disagreed about what the mitzva of getting rid of ḥametz entails according to R. Shimon. Let us mention two approaches. According to Ramban and Raavad, since one must get rid of the ḥametz, he is also not allowed to eat it; yet Torah law permits him to benefit from it in the course of its being burned. Only the Sages prohibited deriving any benefit from the ḥametz from the beginning of the sixth hour of the day. According to Ha-ma’or, the mitzva of disposing of the ḥametz does not imply a prohibition against eating it, since by eating it, one is, in fact, disposing of it (see Encyclopedia Talmudit, vol. 16, s.v. “ḥametz”, p. 66; Hilkhot Ḥag Be-ḥag, p. 8, n. 3). Again, the view of most poskim is that the halakha follows R. Yehuda’s view that the prohibition against eating ḥametz and the prohibition against deriving any benefit from ḥametz are of Torah origin, and apply from noon. This is how the halakha is decided in SA (443:1).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:2:4
[Peninei Halakhah, Pesach 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:2:4)

כדי להרחיק את האדם מהעבירה הוסיפו חכמים ואסרו את החמץ בהנאה עוד שעה, ובאכילה הוסיפו ואסרו שתי שעות, שכן ביום מעונן (כשאין שעון) עלולים לטעות עד שעתיים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In order to distance one further from possibly violating commandments, the Sages added to the prohibitions and forbade gaining benefit from ḥametz for an additional hour. They also forbade eating ḥametz for two extra hours, since on a cloudy day people are likely to err by as much as two hours.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:2:5
[Peninei Halakhah, Pesach 2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:2:5)

כך הוא חשבון השעות: מחלקים את היום לשנים עשר חלקים שווים, וכל חלק נקרא שעה זמנית. נמצא שבארבע השעות הראשונות של יום י"ד מותר לאכול חמץ, ובשעה החמישית אסור לאכול חמץ מדברי חכמים אבל מותר ליהנות ממנו, למשל, מותר להאכילו לבהמה או למוכרו לגוי. משנכנסה שעה שישית של היום החמץ נאסר בהנאה מדברי חכמים, ואם שכח למכרו לגוי צריך לאבדו. ומשהגיע חצות היום, היינו משנסתיימה השעה השישית, החמץ אסור באכילה והנאה מהתורה, וצריך להזדרז להשביתו, וכל שעה שאינו משביתו הרי הוא מבטל מצוות עשה להשבית החמץ (ועי' להלן ג, ו).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
These times are calculated by dividing the day into twelve equal parts, each of which is called “a seasonal hour” (“sha’ah zmanit”). Thus, one may eat ḥametz for the first four seasonal hours of the fourteenth. During the fifth hour it is rabbinically forbidden to eat ḥametz, but it is permissible to derive benefit from it by, for example, feeding it to an animal or selling it to a gentile. When the sixth hour of the day begins, possession of ḥametz becomes prohibited rabbinically, and if one forgot to sell it to a gentile, it must be destroyed. When midday arrives, that is, after the sixth hour ends, ḥametz is forbidden by Torah law both for consumption and for deriving any benefit, and one must dispose of it as soon as possible. Every moment that one does not get rid of it, he violates the positive commandment to remove the ḥametz (see below 3:6 concerning the mitzva of removing the ḥametz).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:2:6
[Peninei Halakhah, Pesach 2:2:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:2:6)

כיוון שנכנס החג, נוספים עוד שני איסורים: בל יראה ובל ימצא.² ואף איסור אכילה נעשה חמור יותר, שהאוכל חמץ במזיד אחר חצות יום י"ד מתחייב במלקות בלבד, ואילו האוכל חמץ משנכנס החג נענש בכרת, שנאמר (שמות יב, טו): "כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי".

footnotes:
² שכן באיסורים אלו נאמר במפורש שבעת ימים (ראב"ד, מהר"ם בן ברוך, מ"א משנה ברורה תמג, א). ויש אומרים שהאיסור מתחיל בחצות י"ד (רש"י, וכן נראה מר"ח והעיטור, שעה"צ תמג, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Once the holiday begins, two additional prohibitions apply: bal yera’eh and bal yimatzei.² The prohibition against eating ḥametz also becomes more severe: one who willfully eats ḥametz after midday on the fourteenth is punishable by lashes only, whereas one who willfully eats ḥametz after the holiday begins is punishable by extirpation. This is based on the verse: “whoever eats ḥametz, from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel” (Shemot 12:15).

footnotes:
² This is the opinion of most poskim, since for these prohibitions the term “seven days” is stated explicitly; see MB 443:1 in the name of MA and others. However, SHT 443:2 states that not everyone agrees to this, and according to Rashi the prohibition starts on midday of the fourteenth. This also seems to be the opinion of Rabbeinu Ḥananel and Itur, namely, that according to R. Yehuda these prohibitions are like the prohibition of eating and begin at midday.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:2:7
[Peninei Halakhah, Pesach 2:2:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:2:7)

אחר שנסתיים הפסח הותר החמץ, אלא שחכמים אסרו חמץ של יהודי שעבר עליו הפסח, שכיוון שעבר בהשהיית החמץ בפסח על איסור בל יראה ובל ימצא – אסרוהו באכילה ובהנאה. אבל חמץ של גוי שעבר עליו הפסח מותר באכילה, ומותר ליהודי לקנותו ולאוכלו (שו"ע או"ח תמח, א-ג).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Ḥametz becomes permissible once again after Pesaḥ, except that our Sages forbade ḥametz that belonged to a Jew during the holiday (“ḥametz she-avar alav ha-Pesaḥ”). Since by keeping the ḥametz on Pesaḥ he violated the prohibitions of bal yera’eh and bal yimatzei, the Sages prohibited eating or gaining benefit from that ḥametz even after Pesaḥ. Ḥametz that was in the possession of a gentile during Pesaḥ, however, is permissible; a Jew may buy it and eat it (SA 448:1-3).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:3:1
[Peninei Halakhah, Pesach 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:3:1)

**כללי איסור חמץ / מהו חמץ ומהו שאור**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**General Rules of the Prohibition against Ĥametz / What Is Ĥametz and What Is Se’or?**


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:3:2
[Peninei Halakhah, Pesach 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:3:2)

חמץ שאסרה התורה בפסח הוא אחד מחמשת מיני דגן שנגעו במים עד שהחמיצו. והם: חיטה, שעורה, שבולת שועל, שיפון וכוסמין. ואלו המינים שעושים מהם לחם שהוא מאכלו החשוב של האדם, ועל אכילתו תיקנו חכמים ברכה מיוחדת – "המוציא לחם מן הארץ", ואחר אכילתו נצטוונו מהתורה לברך ברכת המזון. כדי שהלחם יהיה טעים וקל לעיכול מחמיצים את בצקו וגורמים לתפיחתו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The ḥametz that is prohibited by the Torah on Pesaḥ is any one of the five species of cereal grains that came into contact with water and fermented. The five species are wheat (ḥitta), barley (se’ora), oats (shibolet shu’al), rye (shifon), and spelt (kusmin). These species are used to make bread, the staple food of mankind. The Sages ordained a special blessing to be recited before eating bread – “Who brings forth bread from the earth” (“ha-motzi leḥem min ha-aretz”). After eating bread, the Torah commanded us to recite Birkat Ha-mazon. So that bread will be tasty and easy to digest, its dough is fermented and made to rise.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:3:3
[Peninei Halakhah, Pesach 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:3:3)

ישנם שני סוגי חימוץ: חמץ ושאור, ושניהם נעשים על ידי עירוב מים וקמח. החמץ הרווח הוא החימוץ שמחמיצים את העיסות כדי לאפות מהן לחם ועוגות. ההחמצה נעשית על ידי השהיית הבצק בלא תנועה, וכשרוצים להשביח ולהאיץ את ההחמצה מערבים בבצק שאור. שאור (כעין שמרים) הוא הסוג השני של חמץ, והוא נוצר על ידי השארת החמץ זמן רב, כדי שיוסיף לתסוס ולהחמיץ עד שטעמו נעשה חמוץ מאוד ואינו ראוי לאכילת אדם. תפקידו של השאור לזרז ולהשביח את תהליך ההחמצה של סוגי הבצק השונים לצורך לחמים ועוגות. כלומר, חמץ נועד לאכילה, ואילו שאור לסייע בהכנת מאכלי חמץ. את שניהם אסרה התורה, ודינם שווה, שהמשהה ברשותו בפסח כזית מהם עובר בבל יראה ובל ימצא (ביצה ז, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There are two types of leaven products: ḥametz and se’or. Both are produced by mixing flour and water. Ḥametz is the regular leavening of dough to bake bread and cakes. The fermentation is accomplished by leaving the dough at rest without handling it. If one wants the leavening to be faster and of higher quality, one mixes se’or (sourdough) into the dough. Se’or is the second type of leavening. It is produced by leaving ḥametz for a long time, so that it continues to effervesce and ferment, until it tastes so sour that people cannot eat it. As noted, the purpose of se’or is to hasten and improve the quality of the leavening process of various types of dough, for the preparation of breads and cakes. More specifically, ḥametz is intended for eating while se’or is a leavening agent in preparing ḥametz foods. The Torah prohibited both, and the law is the same regarding both. One who leaves a kezayit of either of them in his possession during Pesaḥ violates bal yera’eh and bal yimatzei (Beitza 7b).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:3:4
[Peninei Halakhah, Pesach 2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:3:4)

אבל אם יערבו קמח מחמשת מיני דגן במים וילושו אותם במהירות ומיד יכניסום לתנור, הבצק לא יספיק להחמיץ, וזוהי המצה שמצווה לאוכלה בליל ראשון של פסח זכר ליציאת מצרים, שנאמר (שמות יב, לד): "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ". נמצא שאותם המינים שעלולים להחמיץ, דווקא הם המינים שמהם עושים מצת מצווה (פסחים לה, א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
But if flour of the five cereal grains is mixed with water, kneaded rapidly, and put it into an oven immediately, then the dough will not have enough time to rise. This is the matza that we are commanded to eat on the first night of Pesaḥ, as a remembrance of the Exodus from Egypt, as is written, “And the people picked up their dough before it fermented” (Shemot 12:34). Thus, specifically those species of grain that may become ḥametz are the species from which one makes matza for the mitzva (Pesaḥim 35a).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:3:5
[Peninei Halakhah, Pesach 2:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:3:5)

אורז ודוחן, אף שהם דומים לחמשת מיני דגן, וגם הם תופחים, אין נעשית בהם פעולת חימוץ שלימה כפי שנעשית בחמשת מיני דגן, ולכן אין בהם איסור חמץ, ואם עשה מהם מצה, אין מקיימים בה מצווה בפסח.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Although rice and millet are similar to the five species of cereal grain, and although they rise, they do not undergo a complete fermentation process as the five cereal species do. Therefore, the prohibition against ḥametz does not apply to them, and if one made matza out of one of them, one does not fulfill any mitzva with it on Pesaḥ.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:3:6
[Peninei Halakhah, Pesach 2:3:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:3:6)

יש לשים לב: כוסמין הוא אחד מחמשת מיני דגן, ואילו כוסמת היא מין קטניות (גרעצ'קע), ולאוכלי קטניות מותר לאוכלו בפסח, וגם לנוהגים שלא לאכול קטניות, לחולים מותר (משנה ברורה תנג, ד, ז. ויש לשים לב היטב, כי יש שמחליפים את שמותיהם, וקוראים לדגן כוסמת).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Note that kusmin (spelt) is not the same as kusemet (buckwheat). The former is one of the five species of cereal grain, whereas the latter is a type of legume and may be eaten on Pesaḥ by those who eat kitniyot; even among those who do not eat kitniyot, it is permitted for sick people (MB 453:4, 7. Note that some mix up the names and call spelt kusemet).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:4:1
[Peninei Halakhah, Pesach 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:4:1)

**כללי איסור חמץ / הגדרת החימוץ בבצק**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**General Rules of the Prohibition against Ĥametz / The Definition of Leavening Dough**


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:4:2
[Peninei Halakhah, Pesach 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:4:2)

כפי שלמדנו ההבדל בין לחם למצה, שהבצק של הלחם עבר תהליך החמצה, הנובע מתסיסה של מרכיבים בקמח שבאו במגע עם מים. כדי להשביח את תהליך ההחמצה רגילים האופים לערב בבצק שאור (שמרים), הגורם לבצק להחמיץ היטב ובמהירות. אבל גם בלא שמרים, אם ישהו את הבצק בלא לישה – הבצק יחמיץ ויתפח. ולכן בעת הכנת המצות צריך להזדרז ולהזהר שלא יתחיל להיווצר בבצק תהליך חימוץ.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As we have learned, the difference between bread and matza is that the dough used for making bread has undergone a leavening process resulting from the fermentation of ingredients within the flour that have come into contact with water. In order to augment the leavening process, bakers customarily mix se’or into the dough, causing the dough to ferment more thoroughly and quickly. However, even without the leavening agent, if dough were left without kneading, it would ferment and rise. Therefore, when preparing matzot one must work quickly to ensure that the leavening process within the dough does not begin.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:4:3
[Peninei Halakhah, Pesach 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:4:3)

כל זמן שהבצק נמצא בתנועת לישה, אינו מחמיץ. ואפילו אם לישה זו תמשך יום שלם, הבצק לא יחמיץ, מפני שפעולת הלישה מונעת את תהליך ההחמצה. אבל אם הבצק ישהה 18 דקות בלא תנועה, יתחיל בו תהליך החמצה, וכל איסורי חמץ יחולו עליו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As long as the dough is in motion, being kneaded, it does not become ḥametz. Even if the kneading were to continue an entire day, the dough would not become ḥametz, since kneading inhibits the leavening process. However, if the dough sat motionless for eighteen minutes, the leavening process has begun and all the prohibitions concerning ḥametz apply to it.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:4:4
[Peninei Halakhah, Pesach 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:4:4)

וכל זה במקום רגיל, אבל במקום חם, תהליך ההחמצה מואץ, וגם בשהייה של פחות מ-18 דקות הבצק יחמיץ.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
This applies to normal conditions, but where it is hotter, the leavening process is accelerated, and the dough becomes ḥametz in even less than eighteen minutes.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:4:5
[Peninei Halakhah, Pesach 2:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:4:5)

אם ראו בבצק סדקים – סימן שהחמיץ. ואפילו אם לא עברו על הבצק 18 דקות בלא לישה, כיוון שנוצרו בו סדקים ודאי החמיץ, וכפי הנראה המקום היה חם ולכן בפחות זמן החמיץ, או שהלישה לא היתה טובה וחלקים מסוימים בבצק הוזנחו ללא לישה, ובהם התפתח חימוץ. ואפילו אם הסדקים מועטים ונראו רק בחלק מן הבצק – כל הבצק חמץ. ואם לא נראו בו סדקים ורק נשתנה מראהו של הבצק עד שהכסיף, הרי הוא 'חמץ נוקשה' שאיסורו מדברי חכמים (שו"ע או"ח תנט, ב).³

footnotes:
³ אם הבצק תפח, סימן שהחמיץ (מאירי), וסימני הסדקים ומראה הכיסוף וחשבון הדקות נועדו רק למקרה שהבצק לא תפח. אמנם יש מצבים בהם הבצק תופח ואין זה חמץ אלא סירחון בלשון חז"ל, כגון באורז או בדגן עם מי פירות, אבל כאשר התפיחה נעשתה בקמח ומים, סימן הוא שהחמיץ. ובלא שום סימן, אם שהה הבצק בלא לישה במשך זמן מהלך מיל, נעשה חמץ, כמבואר מהמשנה והגמ' פסחים מו, א. ובשו"ע תנט, ב, מבאר שהוא 18 דקות. אמנם דעת רמב"ם וברטנורא שמהלך מיל 24 דקות. וכתב בבאו"ה שבהפסד מרובה אפשר לסמוך עליהם. אלא שבסתם, משום חומרת חמץ, נוקטים הפוסקים שיעור 18 דקות בלא להזכיר את הדעה השנייה.ואמנם דעת רש"י והמאירי, שרק אם התעורר ספק אם התחיל בבצק חימוץ, צריך לבדוק את הזמן, ואם עבר עליו שיעור מהלך מיל – נחשב חמץ. אבל כשלא התעורר ספק, גם אם שהה שיעור מיל אינו נחשב חמץ. אבל דעת רוב הראשונים, שבכל מקרה אם עבר על הבצק שיעור מהלך מיל – נחשב חמץ, וכ"כ רמב"ם הל' חמץ ומצה ה, יג, ושו"ע תנט, ב. והפמ"ג בהקדמה לסימן תסז כתב שהוא חמץ גמור והאוכלו חייב כרת. והרשב"ץ כתב שיש לחוש שהחמיץ. ובמקום חם – הבצק מחמיץ בפחות ממהלך מיל, כמו שכתב האגודה בשם הגאונים, וכ"כ רא"ם, הגה"מ ומרדכי, והוסכם להלכה. והרא"ש כתב שגם אם הבצק התחמם בידיים, ממהר חימוצו. והובא בשו"ע ורמ"א תנט, ב. (ועי' בבירור הלכה פסחים מו, א, בעניין בצק החרש). ונחלקו אם השהיות מצטרפות, והכריע בתה"ד שלישה גמורה מבטלת את השהייה הקודמת, אבל ניקור אינו מבטל, והובא במ"ב תנט, טז.בפסחים מח, ב: "כל זמן שעוסקות בבצק אינו מחמיץ", ובארו הראשונים, רובם ככולם, וכן פסקו רמב"ם ה, יג, טור ושו"ע תנט, ב, שאפילו עוסק כל היום בלישה אינו מחמיץ. והירושלמי נראה שחולק על הבבלי, וסובר שאם הלישה נמשכה מהלך ארבעה מיל נחשב הבצק לחמץ, וכתב הב"ח עפ"י ריא"ז שלכתחילה יש לחוש לשיטה זו. ויש דעה מחמירה (ריטב"א), שכוונת חכמים שכל זמן שלשים בקצב המקובל, שבו מסיימים את הלישה תוך פחות משיעור מהלך מיל – אינו מחמיץ; אבל אם הלישה נמשכה יותר – נחשב הבצק חמץ. ואף שהפוסקים רובם ככולם חולקים על דעה זו, לכתחילה מחמירים לסיים את כל תהליך הלישה בפחות מ-18 דקות, כמבואר בערוה"ש תנט, ז.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Cracks appearing in the dough are a physical indication that the dough has become ḥametz. Even if eighteen minutes without kneading had not yet passed, since there are cracks in the dough, it has certainly become ḥametz; apparently conditions were warm and so it took less time to become ḥametz. Moreover, the kneading may have been inadequate, so that certain parts of the dough were neglected, causing those areas to become ḥametz. Even if there are only a few cracks, and they appeared only in part of the dough, the entire dough is ḥametz. If no cracks appeared but the dough blanched, it is ḥametz nuksheh (hardened ḥametz; see next section), which is rabbinically forbidden (SA 459:2).³

footnotes:
³ The rising of the dough indicates that it has become ḥametz (Me’iri), and other symptoms, namely, cracks in the dough, a blanched appearance, and the time that has elapsed, are only relevant in a case where the dough did not begin to rise. However, there are situations in which the dough rises but this does not indicate that it has become ḥametz; rather, it has undergone what the Sages call “sirḥon” (spoilage). This applies to the case of rice, or of flour mixed with fruit juice, according to most poskim. However, when wheat flour mixes with water and begins to rise, this is in fact a sign that the mixture has become ḥametz. If the dough sat and was not kneaded for the time that it takes to walk one mil, it has become ḥametz even if there is no visible indication, as explained in the Mishna and Gemara in Pesaḥim 46a. SA 459:2 explains that this amount of time is eighteen minutes, although Rambam and R. Ovadia of Bertinoro maintain that it is twenty-four minutes. BHL ad loc. rules that these lenient positions may be relied upon to prevent a significant loss of money, and that the authorities rule according to the Shulḥan Arukh without even mentioning the more lenient opinion because of the strict nature of the prohibition of ḥametz.According to Rashi and Me’iri, however, one must check the amount of time that the dough has been sitting only when it is unclear whether or not the leavening process has begun: if more than the time it takes to walk one mil has elapsed, the dough is ḥametz, and vice versa. If one is certain that the dough is not ḥametz, even if it has been sitting for longer than the time that it takes to walk one mil, it is not considered ḥametz. Nonetheless, according to most Rishonim in any situation where the dough has sat for longer than it takes to walk one mil, the dough is ḥametz. See, for example, MT, Laws of Ḥametz and Matza 5:13; SA 459:2. Pri Megadim’s introduction to §467 contends that such dough is complete ḥametz; eating it on Pesaḥ incurs the punishment of karet. Rashbatz writes that one must suspect that such dough has become ḥametz. In a warm place, dough becomes ḥametz in less than the time it takes to walk a mil, as written in Aguda in the name of the Ge’onim. This is the halakhic consensus, as it is also the ruling of Yerei’im, Mordechai, and Hagahot Maimoniyot. Additionally, Rosh writes that even if the dough became warm in one’s hands, the dough will become ḥametz more quickly. This is cited in SA and Rema 459:2 (see also Birur Halakha 46a). Although there is dispute as to whether or not the “sitting times” of the dough are combined, Terumat Ha-deshen rules that a full kneading of the dough cancels the previous sitting time, though merely poking the dough would not be effective. This is cited in MB 459:16.Pesaḥim 48b states: “as long as the dough is being worked it cannot become ḥametz.” The vast majority of Rishonim, including Rambam in Laws of Ḥametz and Matza 5:3 and Tur and SA 459:2, explain that as long as one keeps kneading the dough it will not become ḥametz, even if he does so for the entire day. Yet it appears that the Yerushalmi disagrees with the Bavli and says that if one kneaded the dough for the amount of time that it takes to walk four mil, the dough is considered ḥametz. Baḥ cites Ri’az that ideally we should act in accordance with the Yerushalmi. There is an even more stringent opinion – Ritva’s – according to which as long as one kneads the dough at the appropriate pace so that he will complete the kneading in less time than it would take to walk one mil, the dough does not become ḥametz. However, if the kneading goes on for longer than this time, the dough is considered ḥametz (see Birur Halakha on Pesaḥim 48b; Encyclopedia Talmudit, s.v.“ḥametz,” §5, pp. 74-75). Even though the vast majority of poskim disagree with Ritva, they rule that it is still preferable to be stringent and complete the kneading process within eighteen minutes, as explained in AHS 459:7.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:5:1
[Peninei Halakhah, Pesach 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:5:1)

**כללי איסור חמץ / חמץ נוקשה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**General Rules of the Prohibition against Ĥametz / Ĥametz Nuksheh (Hardened Ĥametz)**


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:5:2
[Peninei Halakhah, Pesach 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:5:2)

חמץ שאסרה התורה הוא חמץ גמור, היינו כאשר תהליך החימוץ הסתיים והמאכל נעשה ראוי לאכילה. אבל אם התחילה בו פעולת חימוץ ולא נסתיימה, והוא נעשה ראוי לאכילה בשעת הדחק, הרי זה 'חמץ נוקשה', ולדעת רוב הפוסקים אין בו איסור מהתורה, וחכמים אסרוהו כדי שלא יטעו ויבואו לאכול או להשהות חמץ ממש.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The ḥametz that the Torah forbade is ḥametz gamur (absolute ḥametz), meaning that the leavening process has been completed, and the food has become edible. But if fermentation had begun but not concluded, and from the outset the food was barely edible, then it is called “ḥametz nuksheh.” According to most poskim, ḥametz nuksheh is not forbidden by Torah law, but the Sages prohibited it so that people would not err and come to eat or keep real ḥametz.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:5:3
[Peninei Halakhah, Pesach 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:5:3)

למשל, הדבק שהסופרים היו מכינים מקמח ומים כדי לדבק בו ניירותיהם, כיוון שלא נגמר חימוצו והוא אינו ראוי לאכילה אלא בשעת הדחק, הרי הוא 'חמץ נוקשה', ומדברי חכמים אסור לאוכלו ולהשהותו בפסח (משנה ברורה תמב, ב). ואם נשתנתה צורתו, כגון שהדביקו בדבק הזה ניירות, מותר להשהותו. ויש מחמירים וסוברים שאם הדבק מבצבץ מבין הניירות, נחשב שצורתו עומדת ואסור להשהותו בפסח (רמ"א שו"ע או"ח תמב, ג).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
An example of ḥametz nuksheh is the glue that scribes used to prepare from flour and water for gluing paper. Since its leavening process was never completed, and it is barely edible, it is ḥametz nuksheh, and the Sages forbade eating it or keeping it on Pesaḥ (MB 442:2). If its form was changed, as when the glue is used to stick papers together, then one is allowed to keep it. Others are more stringent and maintain that if the glue protrudes from between the pages, then it is considered as if it has maintained its same form, and it is forbidden to keep it on Pesaḥ (SA and Rema 242:3).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:5:4
[Peninei Halakhah, Pesach 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:5:4)

וכן עיסה שהחל בה חימוץ עד שהכסיפו פניה, אבל לא נסדקו פניה כפי שנסדקים בחימוץ גמור, הרי הוא 'חמץ נוקשה', ומדברי חכמים אסור לאוכלה ולהשהותה בפסח (שו"ע או"ח תנט, ב).⁴

footnotes:
⁴ דעת שו"ע תמז, יב, שחמץ נוקשה אסור מדברי חכמים, ולכן התיר חמץ נוקשה שעבר עליו הפסח, שכיוון שעבר על איסור דרבנן בלבד, אין לאוסרו אחר הפסח. וכ"כ בשועה"ר תמב, כ-כא, ובמ"ב תמב, ב, על פי רוב הראשונים. אמנם יש ראשונים שסוברים שאיסורו מהתורה. ויש בזה שתי סוגיות, לעניין איסור אכילתו ואיסור השהייתו, ועי' בבירור הלכה לפסחים מח, ב, על איסור אכילת חמץ נוקשה; ומב, א, על איסור השהייתו. גם קמח שנילוש במי פירות עם מעט מים נחשב לר"ת והרבה פוסקים חמץ נוקשה, ועי' לקמן ח, א, בדין מצה עשירה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Similarly, dough that began to ferment to the point that its surface blanched, but the surface was not cracked as with true leavening, is considered ḥametz nuksheh, and it is forbidden by rabbinic law to eat or keep it on Pesaḥ (SA 459:2).⁴

footnotes:
⁴ The opinion of SA 447:12 is that ḥametz nuksheh is only rabbinically forbidden, and therefore, ḥametz nuksheh that existed over Pesaḥ is not forbidden after Pesaḥ. This is also the opinion of SAH 442:20-21 and MB 442:2, based on the opinion of most Rishonim. However, several Rishonim are of the opinion that ḥametz nuksheh is forbidden by Torah law. There are two related issues: the prohibition of eating ḥametz nuksheh and the prohibition of keeping ḥametz nuksheh (see Birur Halakha on Pesaḥim 48b regarding the issue of eating, and 42a regarding the issue of keeping it over Pesaḥ). See also the Encyclopedia Talmudit entry “Ḥametz Nuksheh” p. 108 (definition) and pp. 110-115 (extent of the prohibition). According to Rabbeinu Tam and many other poskim, flour that is mixed with fruit juice and a little bit of water is also considered ḥametz nuksheh. See below (8:1) regarding matza ashira


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:6:1
[Peninei Halakhah, Pesach 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:6:1)

**כללי איסור חמץ / חמץ שנפסל ממאכל כלב**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**General Rules of the Prohibition against Ĥametz / Ĥametz So Spoiled That a Dog Would Not Eat It**


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:6:2
[Peninei Halakhah, Pesach 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:6:2)

חמץ שהיה ראוי בתחילה למאכל אדם ואח"כ התעפש או התקלקל עד שאינו ראוי למאכל אדם, דינו כחמץ גמור, מפני שעדיין אפשר לחמץ על ידו עיסות אחרות. ובכך דין חמץ שונה מדין שאר המאכלים האסורים, שמשעה שהם נפסלים ממאכל אדם – פג מהם האיסור, ואילו בחמץ האיסור נשאר גם לאחר שנפסל ממאכל אדם, הואיל ועדיין הוא יכול לשמש כ'שאור' שתפקידו להחמיץ את העיסה. ורק אם החמץ התקלקל כל כך עד שנפסל ממאכל כלב, כבר אינו נחשב כלל לאוכל, ואין עליו יותר דין חמץ, ומותר להשהותו בפסח וליהנות ממנו (שו"ע או"ח תמב, ב; משנה ברורה תמב, י). אמנם מדברי חכמים אסור לאוכלו בפני עצמו, מפני שבכך שהוא אוכלו הוא מחשיבו כאוכל (משנה ברורה תמב, מג). וכן הדין בשאר איסורי אכילה, שאף שנפסלו ממאכל אדם, אסור מדברי חכמים לאוכלם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Ḥametz that was originally fit for eating, but that became moldy or spoiled to the point that it is not fit for human consumption, is still considered ḥametz gamur, since it can still be used as a leavening agent. In other words, even though, in general, all forbidden foods become no longer forbidden once they are no longer fit for human consumption, ḥametz is different. Since it can still help in the preparation of food, it is like se’or, which serves as a leavening agent and is therefore considered ḥametz. However, if it became so spoiled that it is not fit for consumption by a dog, then it is not considered food at all. Therefore, the law of ḥametz does not apply to it and it is permissible to keep it during Pesaḥ and to gain benefit from it (SA 442:2; MB ad loc. 10). By rabbinic decree, however, it is still forbidden to eat it on its own, for one who eats it – even though he is doing something very unusual – demonstrates that he still considers this ḥametz to be food (MB 442, 43).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:6:3
[Peninei Halakhah, Pesach 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:6:3)

מבחן אכילת הכלב הוא רק כאשר החמץ או השאור התקלקלו עד שאינם ראויים אפילו לכלב. אבל אם השאור לא התקלקל אלא החמיץ מאוד עד שאינו ראוי לכלב, כיוון שהוא שאור טוב (כדרך השמרים), כל דיני חמץ חלים עליו וחייבים לבערו מהתורה (באו"ה תמב, ט).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The yardstick of being fit for a dog’s consumption is relevant only for measuring the spoilage of ḥametz or se’or. But if se’or was not spoiled, but only became so sour that it is not fit even for a dog, since it is good se’or (that functions as a leavening agent and is usable like regular yeast), all the laws of ḥametz apply to it, and one is required by Torah law to destroy it (BHL 442:9).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:6:4
[Peninei Halakhah, Pesach 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:6:4)

דין זה שחמץ שנפסל ממאכל כלב נפטר מביעור חמץ, הוא דווקא כאשר החמץ נפסל לפני שהגיע זמן איסור חמץ. אבל אם כשהגיע זמן איסור חמץ הוא היה ראוי למאכל כלב, אף אם אח"כ נפסל ממאכל כלב – חובה לבערו, שכיוון שחלה עליו מצוות ביעור חמץ אין נפטרים ממנה עד שמאבדים אותו לגמרי (משנה ברורה תמב, ט; להלן ה, 5).⁵

footnotes:
⁵ אם גוי הכין חמץ בפסח ואח"כ פסלו ממאכל כלב, כתב במ"ב תמב, מד, עפ"י חק יעקב בשם תה"ד שאסור לישראל ליהנות ממנו, כי היה חמץ בזמן האיסור. ועי' באג"מ או"ח ג, סב, שהיקל. וביחו"ד ב, ס, בסוף ההערה סיכם את הדעות בזה. לגבי שאר איסורים שמשעה שנפסלו ממאכל אדם פג איסורם, עי' ערוה"ש יו"ד קג, א-ה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
This law – that one does not have to burn ḥametz that was spoiled to the point of not being fit for a dog’s consumption – applies only if it became spoiled before the time that ḥametz becomes prohibited. But if it was fit to be eaten by a dog when the prohibition of ḥametz began, then even if it became spoiled later, to the point of not being fit for a dog’s consumption, one must burn it. Once the mitzva of eliminating the ḥametz is in effect, one does not discharge his obligation until he has destroyed the ḥametz completely (MB 442:9; see below, ch. 5, n. 5).⁵

footnotes:
⁵ MB 442:44 cites Ḥok Yaakov, which quotes Terumat Ha-deshen that if a gentile prepared ḥametz on Pesaḥ and then made it inedible even for dogs, it is prohibited for a Jew to gain any benefit from it, since it had been proper ḥametz during a time when ḥametz was forbidden. See also Igrot Moshe OḤ  3:62, which is lenient in this matter. Yeḥaveh Da’at 2:60 summarizes the opinions regarding this issue. See also Bedikat Ḥametz U-vi’uro 2:27-32, which explains this topic at length, and in n. 87 explains that according to Rambam and Rosh, ḥametz that became inedible for humans and is still edible for dogs but would not cause any other dough to become ḥametz need not be burned; Raavad disagrees. See AHS  103:1-5 regarding other forbidden foods that are no longer prohibited when they become unfit for human consumption.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:6:5
[Peninei Halakhah, Pesach 2:6:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:6:5)

חשוב לציין, שכל הדינים הללו הם בתנאי שבתחילה החמץ היה ראוי לאכילת אדם או להכנת מאכל אדם כ'שאור', אבל אם מתחילתו לא היה ראוי למאכל אדם כלל, אף שהיה ראוי למאכל כלב – לא חל עליו איסור חמץ. אמנם מאכלים שמכינים לכלבים וחתולים, החמץ שבהם ראוי מתחילתו למאכל אדם, ולכן חובה לבערם. דבר שמתחילה לא נועד לאכילה אבל בפועל היה ראוי לאכילת אדם בשעת הדחק, הרי הוא 'חמץ נוקשה' כפי שהתבאר בהלכה הקודמת.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Note that all of these laws are conditional on the ḥametz having initially been fit for human consumption, or for preparing food for humans as se’or. If, however, it was not fit for human consumption at all from the beginning, then even if it was fit to be eaten by a dog, no prohibition applies to it. If from the beginning it was not intended for consumption, but it was in fact barely fit for human consumption, then it is ḥametz nuksheh, as described above.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:7:1
[Peninei Halakhah, Pesach 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:7:1)

**כללי איסור חמץ / אופנים שאין בהם חימוץ**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**General Rules of the Prohibition against Ĥametz / Ways in Which There Is No Leavening**


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:7:2
[Peninei Halakhah, Pesach 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:7:2)

כפי שלמדנו חמשת מיני דגן הם המינים שעלולים להחמיץ אחר שיבואו במגע עם מים. אבל אם יעברו קלייה באש, יעקר מהם כח החימוץ, ומעיקר הדין מותר לערבם במים. אלא שחששו חכמים שמא לא קלו אותם היטב באש, ונמצא שכשיבואו במגע עם מים יחמיצו, לפיכך צריך להזהר בהם כדרך שנזהרים בחמשת מיני דגן. ואם נרטבו ושהו 18 דקות – חוששים שהחמיצו, ואסורים בהנאה וצריך לאבדם (שו"ע או"ח תסג, ג; משנה ברורה תסג, ז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As noted, there are five types of grain that can become ḥametz after touching water. However, if they are roasted in fire, they can no longer become ḥametz, and in principle they may be mixed with water. Nevertheless, the Sages were concerned lest the roasting not be thorough, and thus the grain would become ḥametz when coming into contact with water. Therefore, one must treat them just as one treats regular cereal grains. If they became wet and eighteen minutes passed, we suspect they may have become ḥametz, and it is forbidden to gain any benefit from them, and one must destroy them (SA 463:3; MB ad loc 7).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:7:3
[Peninei Halakhah, Pesach 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:7:3)

וכל זה לגבי גרגירים שנקלו באש, אבל אם הקלייה נעשתה בקמח, יש מהראשונים שמקילים וסוברים שאין לחוש שמא לא קלו את הקמח היטב, ולכן מותר לערבו במים ובתבשיל בלא חשש חמץ (רש"י, רמב"ם). והרבה ראשונים סוברים שגם בקמח יש לחוש שמא לא קלוהו היטב (רבינו ירוחם, הגהות סמ"ק, הגה"מ ועוד). וכן פסקו האחרונים, שאין לערב קמח קלוי במים או בתבשיל מחשש שיחמיץ. אלא שאם עירבוהו, אף שאסור לאוכלו מותר להשהותו עד אחר הפסח ולאוכלו (משנה ברורה תסג, ח; כה"ח יג).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The above concerns kernels of grain that were roasted in fire, but if it was flour that was roasted, there are Rishonim who are lenient, maintaining that one need not suspect that the flour was not roasted well. Thus, it is permissible to mix such flour with water or in a cooked food without concern for ḥametz (Rashi, Rambam). However, many Rishonim hold that in the case of flour, as well, one must be concerned that it may have not been roasted thoroughly (Rabbeinu Yeruḥam, Hagahot Sefer Mitzvot Katan, Hagahot Maimoniyot, and others). The Aḥaronim rule that one must not mix roasted flour with water or in a cooked food, lest it become ḥametz. Nevertheless, if one did make such a mixture, even though it is forbidden to eat it, it is permissible to keep it until after Pesaḥ and to eat it then (MB 463:8; Kaf Ha-ḥayim ad loc. 13).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:7:4
[Peninei Halakhah, Pesach 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:7:4)

אבל לגבי מצה שנאפתה כראוי, מוסכם שאינה יכולה להחמיץ, ולפי זה אפשר להשרות מצה ופרורי מצה במים, וכן נוהגים רוב ישראל. והחסידים נהגו שלא לאכול מצה שרויה (כמבואר להלן ח, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, concerning matza that was properly baked, it is agreed that it cannot become leavened again. Accordingly, it is permissible to soak matza and matza meal in water, and, indeed, this is what most people do. Ḥasidim, however, customarily do not eat soaked matza (see below 8:2).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:7:5
[Peninei Halakhah, Pesach 2:7:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:7:5)

גם חליטת החיטים או הקמח במים רותחים הורסת את יכולת החימוץ. אלא שהגאונים אסרו לסמוך על חליטה לפי שאין בזמן הזה מי שיודע לחלוט, ואם הרתיחה לא תהרוס את יכולת החימוץ עלול להיווצר תהליך הפוך של החמצה מהירה, שכן למדנו שהחום מזרז את החימוץ. לפיכך, חיטים או קמח שנחלטו אסורים בהנאה כחמץ וחייבים לבערם (שו"ע או"ח תנד, ג; משנה ברורה תנד, יג).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Scalding the grains or the flour in boiling water also destroys the capacity for becoming ḥametz. However, the Ge’onim prohibited doing so, for today no one knows how to do this scalding, and if the boiling does not destroy the potential for becoming ḥametz, an opposite process of rapid fermentation may be generated, as heat may hasten fermentation. Therefore, scalded grains or flour are treated just like ḥametz: it is forbidden to gain any benefit from them and one must burn them (SA 454:3; MB 13).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:7:6
[Peninei Halakhah, Pesach 2:7:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:7:6)

קמח שנופל עליו דלף, טיפה אחר טיפה ברציפות, אפילו כל היום, אינו מחמיץ, משום שנפילת הטיפות טורדת את הקמח ומזעזעתו ואינה מאפשרת לתהליך החימוץ להתפתח. ומיד כשיפסיק הדלף יש ללוש את הקמח ולאפותו. ואם יש ספק שמא הדלף לא היה רצוף, הרי זה ספק תורה, ויש להתייחס לקמח כאל חמץ שצריך לבערו (פסחים לט, ב; שו"ע או"ח תסו, ו).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Flour on which water dripped, drop by drop, continuously, even all day long, does not become ḥametz, since the falling of the drops disturbs the flour and shakes it, and does not allow the leavening process to develop. Immediately upon cessation of the dripping, one should knead the dough and bake it. If there is doubt that some of the dripping may not have been continuous, then this is a doubt concerning a law of Torah, and one must relate to that flour as ḥametz and burn it (Pesaḥim 39b; SA 466:6).


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:7:7
[Peninei Halakhah, Pesach 2:7:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:7:7)

דרך נוספת למנוע את החמצת הבצק – על ידי שרייתו במים קרים (פסחים מו, א; שו"ע או"ח תנז, ב). אבל לכתחילה אין לעשות כן, שמא המים לא יהיו מספיק קרים והבצק יחמיץ (רא"ש, משנה ברורה שם יח).⁶

footnotes:
⁶ האם גם הכנסת העיסה למקפיא עוצרת את תהליך ההחמצה? לאג"מ או"ח ג, נט, אין לסמוך על כך, כי אולי הצינון רק מעכב את החימוץ אבל אינו מונעו כליל. אבל בשו"ת חלקת יעקב ג, קסו, ודבר יהושע ב, נח, הקילו שהקפאה מעכבת לגמרי את ההחמצה. אלא שאין להכין לכתחילה עיסה כדי להקפיאה ולאפותה בפסח, שגם על המים סמכו חכמים רק בדיעבד. אלא שאם הוכנה עיסה לפני פסח ולא הספיקו לאפותה וגם לא החמיצה, אפשר להקפיאה עד אחר הפסח ואז להפשירה ולאפותה.ואף שאין נוהגים להקל בחליטה, נפקא מינא לחולה שיש בו סכנה שעדיף למעט באיסור, כמבואר במ"ב תנד, יג.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Another way to prevent the dough from fermenting is by soaking it in cold water (Pesaḥim 46a; SA 457:2). Preferably, one should not do so, lest the water not be cold enough, allowing the dough to ferment (Rosh, MB 454:18).⁶

footnotes:
⁶ Does freezing the dough halt the leavening process? Igrot Moshe OḤ  3:59 states that one may not assume that freezing halts the process, since perhaps the cold just slows down the leavening process but does not stop it completely. On the other hand, Ḥelkat Yaakov 3:166 and Devar Yehoshua 2:58 are lenient based on the fact that freezing the dough stops the leavening process completely. Nevertheless, one should not purposely prepare dough to freeze and bake on Pesaḥ, but if one prepared dough before Pesaḥ and did not have a chance to bake it before Pesaḥ, as long as the dough has not yet risen, he may freeze the dough and bake it after Pesaḥ.All of the processes that slow the leavening process are summarized in the Encyclopedia Talmudit entry “Ḥametz” pp. 83-89. And even though we generally are not lenient when it comes to scalding the dough, there are practical applications when dealing with a dangerously sick person, where it is better to minimize the number of prohibitions involved, as explained in MB 454:13.


###### Peninei Halakhah, Pesach 2:7:8
[Peninei Halakhah, Pesach 2:7:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Pesach/r/2:7:8)

קמח שנילוש במי פירות אינו מחמיץ כלל, אבל אם עירבו בו מעט מים יחמיץ (כמבואר להלן ח, א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Flour that was kneaded with fruit juice does not become leavened at all, but if even a little water was added to the mixture, then it will become leavened (matza ashira will be explained below [8:1]).