## Peninei Halakhah, Prayer Chapter 2

###### Peninei Halakhah, Prayer 2:1:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:1:1)

**המניין / מעלת המניין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / The Virtue of a Minyan**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:1:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:1:2)

עשרה מישראל שעוסקים בתורה או בתפילה – שכינה שורה עמהם, שנאמר (תהלים פב, א): "אֱלוֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ-ל". ואמנם גם כשאחד מישראל מתפלל או לומד השכינה שורה עימו, אלא שיש מדרגות בזה, והמדרגה הגבוהה היא כאשר עשרה מישראל עוסקים בדבר שבקדושה, שאז הקדושה מתגלה בעולם (עי' ברכות ו, א). ועל פי זה תקנו חכמים, שכל הדברים שבקדושה, יאמרו במניין של עשרה. בין הדברים שבקדושה הם: חזרת הש"ץ, ברכת כהנים, ברכו, קדיש וקריאת התורה (מגילה כג, ב).¹

footnotes:
¹ במגילה כג, ב, ומס' סופרים י, ז, מוזכרים הדברים שצריכים להאמר במניין, אמרו חכמים (מגילה שם וברכות כא, ב): "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב), כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה". וכתב הר"ן שם, ועוד ראשונים ואחרונים, שהוא דין דרבנן, שהרי עצם אמירת אותם הדברים מדרבנן. ולכן בספקות בדינים שבמניין, הלכה כמיקל, כפי הכלל – ספיקא דרבנן לקולא (ועי' יבי"א ח"ב ד, ב-ג). אמנם יסוד דין המניין מהתורה לעניין קידוש השם, שאם חייבו אדם לחלל את השם בעבירה, אם יש שם עשרה מישראל צריך למסור את נפשו (סנהדרין עד, ב). ונראה שלעניין זה גם נשים נמנות לעשרה (ובשו"ת דבר שמואל אבוהב סג, ופת"ש יו"ד קנז, ז, הסתפקו בזה).המבי"ט ב'בית אלקים' שער היסודות פל"ט, באר שמזמן משה רבנו עד החורבן היתה השכינה נגלית במקום הקרבן, והיתה הנבואה בישראל, וגם תפילת היחיד היתה נשמעת. ואחר החורבן הראשון, תקנו אנשי כנה"ג את התפילה במניין, כדי שתשרה השכינה ביניהם ומתוך כך תתקבל תפילתם. ועיין ביבי"א ח"ו י, ה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When ten Jews are engaged in Torah or prayer, the Shechinah dwells among them, as it says (Psalms 82:1), “God is present in a Godly congregation.” Although the Shechinah dwells even with one Jew who prays or learns individually, nevertheless, different levels exist. The highest level is when ten Jews are engaged in a matter of sanctity (davar shebikedushah), for then holiness is revealed to the world (see Berachot 6a). Based on this, the Chachamim established that all matters of sanctity be recited in a minyan. These include: Chazarat HaShatz (the repetition of the Amidah), Birkat Kohanim (the priestly blessing), Barchu, Kaddish, and the Torah reading (Megillah 23b).¹

footnotes:
¹ Megillah 23b and Masechet Sofrim 10:7 list the sections of prayer that necessitate a minyan for their recital. The source for this is the verse, “I will be sanctified among the Israelites,” meaning that holiness is revealed within a sect of Israel. The Chachamim teach that the Torah is referring to ten Jews. The laws of kiddush Hashem (the sanctification of God’s Name) are learned from here, specifically concerning a person who is forced to desecrate Hashem’s Name by sinning in public. If there are ten Jews present, he must refuse and sacrifice himself, but if ten Jews are not present, self-sacrifice is unnecessary. However, the Ran, as well as other Rishonim and Acharonim, write that the enactment of a minyan for matters of sanctity is a rabbinic ruling, for the obligation itself to recite these sections of prayer is rabbinic. Therefore, when there are doubts concerning rulings of prayer in a minyan, the halachah goes according to those poskim who are lenient, in keeping with the rule, sefeika d’rabbanan l’kula (when there is uncertainty regarding rabbinic rulings, we are lenient).The Mabit in Beit Elokim, Sha’ar HaYesodot, chapter 39, explains that from the time of Moshe Rabbeinu until the destruction of the Temple, wherever sacrifices were brought the Shechinah was revealed and there was prophecy among Israel; therefore, even the prayer of an individual was heard. After the destruction of the First Temple and sacrifices were no longer brought, Anshei Knesset HaGedolah instituted praying in a minyan so that the Shechinah would dwell among them, thereby facilitating the acceptance of their prayers.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:1:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:1:3)

אמרו חכמים שהתפילה שאדם מתפלל עם הציבור מתקבלת, שנאמר (תהלים נה, יט): "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי". וגם כשלא כוונו כל כך בתפילתם, אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים (ברכות ח, א). ואף שכל תפילה שנאמרת בעשרה חשובה יותר ומתקבלת, עיקר התפילה בציבור הוא שעשרה מישראל יתפללו ביחד תפילת שמונה עשרה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Chachamim state that a prayer recited together with the congregation (b’tzibur) is accepted, as is written (Psalms 55:19), “He redeems me unharmed from the battle against me, for those with me are many.” Even when a congregation prays without full kavanah, HaKadosh Baruch Hu does not turn away from the prayers of the many (Berachot 8a). Although any prayer recited amongst ten Jews is more meaningful and accepted, the essence of communal prayer is ten Jews jointly praying the Shemoneh Esrei, also known as the Amidah.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:1:4
[Peninei Halakhah, Prayer 2:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:1:4)

נמצא אם כן שיש שתי מעלות במניין: האחת, במניין אפשר לומר את כל אותם דברים שבקדושה שתקנו חכמים לומר במניין; השנייה, בזכות המניין התפילה מתקבלת.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Hence, praying in a minyan provides two benefits: first, in a minyan one may recite all those matters of sanctity that the Chachamim instituted; second, communal prayer is accepted on the merit of the congregation.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:1:5
[Peninei Halakhah, Prayer 2:1:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:1:5)

כיוון שעל ידי המניין השכינה שורה, ראוי לכל אדם להשתדל להיות מהעשרה הראשונים שעל ידם השכינה שורה. ואם אינו יכול להגיע בין העשרה הראשונים לתפילת שחרית, ישתדל להיות בין העשרה הראשונים לתפילת מנחה או מעריב (שו"ע או"ח צ, יד; בא"ח מקץ א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Since the Shechinah dwells in the midst of a minyan, every person should try to be one of the first ten people to arrive for prayer. If a person cannot be one of the first ten people to arrive for Shacharit, he should try to be one of the first for Minchah or Ma’ariv (Shulchan Aruch, 90:14; Ben Ish Chai, Miketz 1).


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:2:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:2:1)

**המניין / טעם למעלת התפילה במניין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / The Virtue of Prayer in a Minyan**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:2:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:2:2)

במבט ראשון עלול אדם לחשוב כי התפילה שיתפלל ביחידות, תהיה עמוקה ומרגשת יותר, ותבטא יותר את אישיותו וצרכיו המיוחדים. אולם כיוון שעיקר מגמתנו בעולם לקדש שם שמיים, ולקשר את כל העולם על כל מרכיביו לשורשו הרוחני, ולשם כך יש לפעול מתוך הכלל ולמען הכלל, תפילת המניין שמבטאת את תפילת הציבור חשובה יותר. וכן בנוסח התפילה אנחנו מבקשים בעד הכלל: "רפאינו ונרפא", "ברך עלינו את השנה הזאת", "תקע בשופר גדול לחרותינו ושא נס לקבץ גלויותינו", "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", וכן כל הברכות שבתפילת שמונה עשרה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Upon first glance, one might think that prayer recited individually is more intense and passionate and better expresses one’s particular character and needs. However, despite the importance of the individual experience, our main objective in this world is to sanctify God’s Name and to connect all the components of the world to their spiritual root. That is why we need to work from within and on behalf of the collective whole. This sense of unity and belonging is also expressed by praying in a minyan. Similarly, in the wording of the Shemoneh Esrei, we make requests on behalf of everyone: “Heal us and we will be healed,” “Bless this year for us,” “Sound a great shofar for our freedom and raise a banner to gather our exiles,” “And to Jerusalem Your city, may You return in mercy,” and so too for the remaining berachot of the Amidah.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:2:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:2:3)

בין הגויים ישנם צדיקים גדולים, אבל הם אנשים פרטיים, שהשפעתם פרטית. ייחודו של עם ישראל שהוא מסוגל לגלות את קדושת הכלל והציבור, ולכן עם ישראל קיבל את התורה והוא שיכול לבנות את בית המקדש שעל ידו מתגלה האור האלוקי בעולם. ואף עשרה מישראל שמתכנסים לדבר שבקדושה מגלים במידה מסוימת את קדושת כלל ישראל.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Am Yisrael’s uniqueness lies in its ability to reveal kedushah (holiness) within the collective whole. Prominent righteous people exist among the gentile nations, but their holiness is limited to their individual lives. Kedushah in a national format is revealed solely through Am Yisrael. Therefore Am Yisrael received the Torah, and it is the nation that can build the Temple, through which the Divine light is revealed to this world. Even ten Jews who gather together for matters of sanctity manifest, to a certain extent, the holiness of the Jewish people.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:2:4
[Peninei Halakhah, Prayer 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:2:4)

ומתוך כך, אם יבוא אדם שמתפלל במניין וקשור לציבור ומצטער בצערו ומבקש את טובתו, וירצה להוסיף להתפלל ביחידות תפילות אישיות היוצאות מן הלב, הרי זה משובח, הואיל וכל תפילותיו הפרטיות מקושרות לכלל.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Therefore, if a person who prays in a minyan, connects to the congregation, identifies with its grief and pleads for its well-being, and wants to add personal prayers from his heart, it is indeed praiseworthy, since all of his personal prayers are connected to the collective whole.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:3:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:3:1)

**המניין / מהי תפילה במניין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / What Is Prayer in a Minyan?**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:3:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:3:2)

עיקר התפילה במניין, שיתפלל אדם עם עשרה יהודים תפילת שמונה עשרה. ומי שלא הספיק להתפלל עם הציבור בלחש יצטרף בתפילתו לחזרת הש"ץ, ואף תפילה זו תחשב לו כתפילה במניין לדעת רוב הפוסקים.²

footnotes:
² . בא"א בוטשאטש נ"ב, סובר שהתפילה עם חזרת הש"ץ נחשבת כתפילה במניין, וכן דעת חת"ס. וכ"כ בכה"ח צ, סג, ויבי"א ב, ז, ונראה שכך דעת רוה"פ. לעומת זאת דעת פמ"ג א"א נב, א; קט, ד, וכך אפשר להבין מרמ"א קט, ב, שעיקר תפילה במניין שעשרה יתפללו יחד בלחש. וכ"כ באג"מ או"ח ג, ט. וכך משמע לכאורה ממ"ב צ, כח; נב, ו. אמנם בבית ברוך יט, לה, מסר עדות שהחפץ חיים עצמו היה נוהג להתפלל עם החזן כדי שלא ימתינו לו. לסיכום, טוב להשתדל להתפלל עם הציבור בלחש לצאת ידי כולם, אבל גם התפילה עם החזן נחשבת כתפילה בציבור לרוה"פ.עוד יש לציין, שמשמע ממ"ב סו, לה, שהמעלה הגדולה של תפילה בציבור הוא שיתחיל להתפלל עמידה עם הציבור ביחד (בבאו"ה קט, א, 'הנכנס', כתב על מי שאינו מתחיל בשווה עם הציבור, שאפשר ד"לאו תפילת ציבור גמורה מקרי", ובבאו"ה שאחריו כתב בשם פמ"ג על המתחיל אחרי הציבור "ציבור זה גרע במקצת מאחריני, משום דבא באמצע"). אמנם רוה"פ כתבו, שגם אם מקדים בכמה ברכות או מאחר בכמה ברכות נחשב כמתפלל במניין (כ"כ ביבי"א ב, ז, עפ"י פר"ח ועוד. ועיין באשי ישראל ח, כ, והערה נא. ושם יב, ז-ט). עוד נחלקו האחרונים האם ששה שמתפללים יחד ויש עמהם עוד ארבעה שכבר התפללו, האם תפילתם נחשבת כתפילה במניין. ועיין באשי ישראל יב, ז, בהערות, מקורות מהאחרונים בזה. וביחו"ד ה, ז, מחשיבה כתפילה במניין, ובאג"מ או"ח א, כח, כתב שאינה כתפילה במניין, אלא שרשאים לומר דברים שבקדושה. הרי שלסיכום, ישנן מדרגות במעלת תפילה בציבור.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The essence of prayer in a minyan is praying Shemoneh Esrei together with ten Jews. One who does not succeed in praying Shemoneh Esrei together with the congregation should pray with the chazan when he repeats the Amidah (Chazarat HaShatz) since, according to most poskim, that is also regarded as prayer recited in a minyan.²

footnotes:
² Eshel Avraham Butshatsh 52 maintains that prayer with the chazan as he repeats Shemoneh Esrei is considered prayer in a minyan and that is also the opinion of the Chatam Sofer. So write Kaf HaChaim 90:63 and Yabia Omer, part 2, 7, as well as the majority of poskim. By contrast, the Pri Megadim (Eshel Avraham 52:1 and 109:4) writes that the essence of prayer in a minyan is that ten Jews pray the silent Shemoneh Esrei together (this can be inferred from the Rama 109:2 as well). So writes the Igrot Moshe Orach Chaim, part 3, 9, and is implied from the Mishnah Berurah 90:28 and 52:6, as well. However, Beit Baruch 19:35 attests to the fact that the Chafetz Chaim himself would pray with the chazan so that the chazan would not wait for him to finish his prayer. In conclusion, it is best to try to pray silently with the congregation in order to fulfill one’s obligation according to all opinions, but even praying with the chazan is considered prayer in a minyan according to the majority of poskim.Further, it is implied from the Mishnah Berurah 66:35 that the essence of prayer in a minyan is that one begins to recite the Amidah together with the congregation. However, most poskim write that even if a person is a few berachot ahead or behind, he is still considered to be praying in a minyan, as written in Yabia Omer, part 2, 7, based on the Pri Chadash and others. The Acharonim also disagree concerning whether or not the prayer of six people praying together with four who already prayed is considered prayer in a minyan. Yechaveh Da’at 5:7 considers it to be prayer in a minyan, whereas, Igrot Moshe, Orach Chaim, part 1, 28, writes that it is not considered prayer in a minyan, yet they are permitted to recite matters of sanctity. In conclusion, there are different levels regarding the status of prayer in a minyan.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:3:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:3:3)

גם מי שאיחר, אם יתפלל עמידה בעוד שהציבור עוסק באמירת פרקי התפילה, כדוגמת 'עלינו לשבח', אף שאינו נחשב כמתפלל במניין, תהיה לו בזה מעלה מסוימת, שיתפלל במקום שבו עשרה יהודים עוסקים בשירות ותשבחות. ואם הוא מתפלל עמידה של שחרית בעת שהציבור מתפלל מוסף, נחשב כמתפלל במניין (צל"ח ברכות ו, א; משנה ברורה צ, ל).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Additionally, if a person arrives late to synagogue and recites the Amidah while the congregation is still reciting other parts of the prayer service, such as Aleinu Leshabe’ach, although he is not considered praying in a minyan, he does derive some merit, since he is praying in a holy place where ten Jews are singing songs of praise. If he recites the Amidah of Shacharit while the congregation is praying Musaf, he is considered to be praying in a minyan (Tzelach, Berachot 6a; Mishnah Berurah 90:30).


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:3:4
[Peninei Halakhah, Prayer 2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:3:4)

מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת, ישתדל לכוון את זמן תפילתו לשעה שהציבור מתפללים, ובזה ישתף עצמו במידת מה בתפילתם, ועל ידי כך תתקבל תפילתו, שהשעה שבה הציבור מתפללים היא עת רצון (ברכות ח, א; שו"ע או"ח צ, ט). לכתחילה יכוון עצמו להתפלל עם ציבור מסוים שהוא יודע את זמן תפילתו. ואם אינו יודע זמן של ציבור מסוים, יכוון את דעתו להתפלל עם איזה מניין שיהיה, שכן מן הסתם בכל שעה שיתפלל ישנו בעולם מניין שעומד בתפילה.³

footnotes:
³ בהליכות שלמה ה, יח, כתב שמעלת התפילה בשעה שהציבור מתפללים היא דווקא כשמכוון להצטרף לציבור מסוים, ולכן הציע רבי יצחק לרב נחמן שיודיעו לו מתי בדיוק מתחיל הציבור שמונה עשרה, כדי שיוכל לכוון עצמו להצטרף עמהם. אמנם במ"ב פט, לג, כתב בשם ח"א שיכול היחיד להתפלל תיכף משהאיר היום, שודאי בקהילות הגדולות יש אז מניינים, וא"כ הוא בשעה שהציבור מתפללים. ונלענ"ד שיש בזה מדרגות, המעלה העליונה שיכוון עצמו להצטרף למניין הקבוע שרגיל להתפלל עימו בכל יום. פחות מזה, שיכוון להצטרף לציבור אחר שבמקום מגוריו. פחות מזה, שיכוון להצטרף לציבור מסוים שהוא מכיר במקום אחר. פחות מזה, שיכוון עצמו להצטרף לאחד המניינים שמתפלל באותה שעה, שכן מן הסתם בכל שעה שיתפלל ישנו איזה מניין שמתפלל. ועיין בע"ז ד, ב, ובבאור ר"ת בתוס'. ועיין באשי ישראל ח, הערה לב.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A person who is unable to attend synagogue should try to coordinate the time he prays with the time the congregation prays, thereby partially engaging himself in the minyan’s prayer. This way, his prayer will be accepted, since the time the congregation prays is a favorable time (Berachot 8a; Shulchan Aruch 90:9). Lechatchilah, he should try to synchronize his prayer with the prayers of a specific congregation whose schedule he knows. If he does not know when a particular congregation is praying, he should have in mind to pray with any minyan, for surely any time he prays there is a minyan somewhere in the world that is standing in prayer.³

footnotes:
³ Halichot Shlomo 5:18 writes that the virtue of coordinating his prayer to the time when the congregation is praying applies specifically when the individual praying intends to join a particular congregation. Therefore Rabbi Yitzchak suggested to Rav Nachman that he be notified when exactly the congregation was to begin Shemoneh Esrei, so that he could have in mind to coordinate his prayer with theirs (Berachot 8a). However, the Mishnah Berurah 89:33 writes in the name of the Chayei Adam that a person praying individually may pray immediately when the day begins, for surely in big communities there are minyanim at that time and if so, he will certainly be praying when a congregation is praying. It seems that when a person cannot be physically present with the congregation, there are different levels. The highest level is when an individual has in mind to coordinate his prayers with the prayers of the minyan in which he prays daily. The level below that is when a person coordinates his prayer with a different congregation in the area where he lives. An even lower level is when he synchronizes his prayer with a congregation praying in a different place. The lowest level is when he has in mind to coordinate his prayer with any minyan that is praying at that moment, for probably anytime he prays, there is a minyan praying then. See Avodah Zarah 4b and Rabbeinu Tam’s explanation in the Tosafot.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:4:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:4:1)

**המניין / מידת החיוב של התפילה במניין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / The Extent of One’s Obligation to Pray in a Minyan**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:4:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:4:2)

מצווה מדברי חכמים להתפלל במניין, וחייבו אדם לטרוח וללכת למניין אפילו אם הוא רחוק מביתו כשיעור מהלך מיל (קרוב לק"מ), שהוא כשמונה עשרה דקות (משנה ברורה צ, נב). ואם הוא נמצא בדרכו, אם תוך מהלך של שבעים ושתיים דקות (כשיעור מהלך ארבעה מיל) הוא עתיד להגיע למקום שיש בו מניין, אף שתכנן לעצור למנוחה, עליו להמשיך בדרכו כדי להתפלל במניין. אבל אם מקום המניין נמצא שלא בדרכו, אזי עד שיעור מהלך שמונה עשרה דקות עליו לנטות מדרכו כדי להתפלל במניין (שו"ע או"ח צ, טז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is a rabbinic mitzvah (mitzvah mi’drabbanan) to pray in a minyan. The Chachamim obligate a person to make an effort to walk to a minyan, even if it is far from his house, approximately the walking distance of a mil (960 meters or approximately .597 miles), which takes about 18 minutes (Mishnah Berurah 90:52). If he is traveling, and within 72 minutes (approximately the time required to walk four mils) will arrive at a place that has a minyan, even if he planned to stop to rest, he must continue traveling in order to pray in a minyan. However, if the minyan is not on his way, he must only go out of his way up to a walking distance of 18 minutes in order to pray in a minyan (Shulchan Aruch 90:16)


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:4:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:4:3)

מי שרגיל לנסוע במכונית, יש אומרים שעליו לנסוע למניין עד מרחק נסיעה האורכת שמונה עשרה דקות, וכן מי שנמצא בנסיעה ויודע שתוך שבעים ושתיים דקות הוא עתיד להגיע למקום שיש בו מניין, עליו להמשיך לנסוע עד המניין. ויש אומרים שגם מי שרגיל לנסוע במכונית, אינו חייב לנסוע יותר ממרחק מיל. וטוב להחמיר, והרוצה להקל יש לו על מי לסמוך (עיין בהערה). ⁴

footnotes:
⁴ . מידת מיל היא אלפיים אמה, ולפי המדידה המדוייקת אורכה 912 מטרים. השאלה האם חיוב מיל הוא לפי זמן או מרחק, ומזה נלמד האם יש חובה לנסוע במכונית למניין במשך 18 דקות. בבאו"ה קסג, א, 'ברחוק', כתב לעניין נטילת ידים במהלך ד' מיל לפניו, שמודדים בזמן ולא במרחק. וכ"כ במ"ב רמט, א, לעניין הליכה בערב שבת. מנגד במ"ב צב, יז, כתב לעניין נטילה לתפילה שמודדים לפי מרחק, וכ"כ במ"ב קי, ל, לעניין תפילת הדרך. וכ"כ בפת"ש יו"ד קיב, ו. וביבי"א ח"א או"ח יג, הביא מחלוקת אחרונים בזה. בתפילה כהלכתה ח, יב, ואבני ישפה ו, ה-ו, כתבו שהוא זמן ומי שיש לו מכונית צריך לנסוע עד 18 דקות. ונראה למעשה, שהנמצא בדרך נסיעתו, מחויב להמשיך עד 72 דקות, בדומה לבאו"ה קסג, א. אבל אם הוא בביתו, יש מחלוקת אם חייב לנסוע במכונית 18 דקות, וטוב להחמיר והמיקל יש לו על מה לסמוך. וכל זה אמור למצב ארעי, אבל כדרך קבע אין ליהודי לקבוע את ביתו בריחוק מהלך 18 דקות מביהכ"נ. ואם בלית ברירה נאלץ לעשות כן, ראוי שיקבל על עצמו ללכת או לנסוע יותר כדי להתפלל במניין.כתב בכה"ח צ, קז, עפ"י בניין עולם, שבתוך העיר חייב אדם ללכת יותר ממיל, ושיעור מיל נאמר רק כשצריך לילך מחוץ לעיר, כמו בתחומי שבת. אמנם דעת ח"א ומ"ב צ, נב, וערוה"ש צ, כ, ועוד רבים, שגם בתוך העיר חייבים לילך עד מיל ולא יותר. וכיוון שמצוות המניין מדרבנן, הלכה כמיקל לעניין הליכה. מ"מ לעניין נסיעה שממילא יש מחמירים לחייב לפי זמן, יש יותר מקום להחמיר. אמנם נראה שאפשר להחשיב את עלות הנסיעה, לפי ערך שעת עבודה שלו. (למשל, אם נסיעה של ק"מ במכוניתו עולה שקל, והוא מרוויח 30 שקלים לשעה, נמצא שנסיעה של כל ק"מ שווה אצלו ל-2 דקות. ואם הנסיעה אורכת 6 דקות, ואורכה 6 ק"מ, אזי לדעה שהחיוב לפי זמן – חובה עליו לנסוע. אבל אם אורכה 7 ק"מ, אינו חייב. ואם החיוב לפי מרחק, בכל מקרה פטור).באבני ישפה ו, ה, למד עפ"י המחייבים שיעור זמן, שמי שאיחר למניין שלו, ואם ימתין למניין הבא, יפסיד את ההסעה שלו ונסיעתו בדרך אחרת תארך זמן רב – החשבון הוא שאם יפסיד בזה יותר מ-36 דקות – פטור מהתפילה במניין. שכן חייבו חכמים ללכת למניין 18 דקות, וממילא כך הוא משך החזרה לביתו, סה"כ 36. אולם נראה שצריך לחשב גם את הזמן שכבר הלך לביהכ"נ, שאם הליכתו לבית הכנסת אורכת כעשר דקות וכן חזרתו, ממילא אינו חייב להפסיד בהמתנה למניין יותר מ-16 דקות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
According to many poskim, whoever normally travels by car must, in order to pray, drive to a minyan as far as 18-minutes away. Similarly, someone who is traveling by car and knows that within 72 minutes he will arrive at a place that has a minyan, must continue onward to that minyan (see the note).⁴

footnotes:
⁴ The question is whether the obligation of a mil is measured by time or distance, and from this we can derive whether or not there is an obligation to travel up to 18 minutes by car to a minyan. The Bei’ur Halachah 163:1, s.v. “B’richuk,” writes regarding attaining water for washing one’s hands (before eating bread) within the walking distance of four mils before him, that we measure by time and not by distance. That is also what is written in the Mishnah Berurah 249:1 concerning traveling on Erev Shabbat. By contrast, the Mishnah Berurah 92:17, on the subject of washing one’s hands before prayer, and 110:30, about tefillat haderech (the traveler’s prayer), writes that it is measured according to distance and that is also what is written in Pitchei Teshuvah, Yoreh De’ah 112:6. Tefillah K’Hilchatah 8:12 and Avnei Yashfeh 6:5-6 maintain that this obligation refers to time and whoever has a car must travel up to 18 minutes. In practice, one who is traveling on his way is obligated to continue up to 72 minutes, which is similar to what is written in Bei’ur Halachah 163:1. However, if he is in his house, there is disagreement as to whether or not he is obligated to travel 18 minutes by car. It is best to be stringent, though those who act according to the lenient opinion have on whom to rely. Nonetheless, all of these laws pertain only to a temporary situation, but in a permanent one, every Jew must set up his home no more than a distance of an 18-minute walk from a synagogue. If he has no choice and is compelled to live farther away, it is proper for him to accept upon himself to walk or drive farther in order to pray in a minyan.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:4:4
[Peninei Halakhah, Prayer 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:4:4)

הנצרך לטפל בדחיפות בשמירת עסקיו או רכושו, ואם לא יעשה כן, יפסיד ממון, רשאי להתפלל ביחיד כדי למנוע מעצמו הפסד. אבל סוחרים ובעלי המלאכה, צריכים להפסיק ממלאכתם כדי להתפלל במניין, למרות שבזמן הליכתם לתפילה במניין לא יוכלו להמשיך לעבוד ולהרוויח. ורק במקרה מיוחד שאם ילך למניין ייגרם לו הפסד משמעותי או אבדן רווח גדול במיוחד, רשאי להתפלל ביחיד (משנה ברורה צ, כט).⁵

footnotes:
⁵ כתב במ"א תרעא, יב, שבימים שאדם טרוד בעסקיו הוא פטור מללכת להתפלל במניין. ומשמע שגם אם נפלה לידו הזדמנות להרוויח כסף רב, הרבה מעבר למה שהוא מרוויח בדרך כלל, מותר לו להקל ולהתפלל ביחיד. אבל גם לשם רווח גדול לא יתעסק לפני תפילת שחרית, ועיין במ"ב צ, כט.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A person, who must urgently secure his business or property or otherwise suffer monetary loss, is permitted to pray individually in order to prevent personal loss. However, businessmen and craftsmen must stop working in order to pray in a minyan, despite the fact that while they go to pray in a minyan they cannot continue to work and make money. Only if a mishap occurs, which if they do not handle, will cause them to lose a great deal of money, in that particular instance, they are permitted to pray individually (Mishnah Berurah 90:29).⁵

footnotes:
⁵ The Magen Avraham 671:12 writes that when a person is preoccupied with thoughts of his business, he is exempt from going to pray in a minyan. This implies that if an opportunity arises to gain a large sum of money, far beyond what he usually earns, he is permitted to go according to those who are lenient and pray individually. However, even for a great profit he may not conduct business before he recites Shacharit. See Mishnah Berurah 90:29.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:4:5
[Peninei Halakhah, Prayer 2:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:4:5)

הנצרך לנסוע לסידורים דחופים או לטיפול רפואי, ואם יתפלל במניין לא יספיק להגיע למחוז חפצו בזמן, כיוון שיש לו מזה הפסד, רשאי להתפלל ביחידות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A person who needs to travel in order to attend to urgent matters or for medical care and by praying in a minyan will not arrive at his desired destination on time, is permitted to pray individually, since otherwise he will suffer a loss.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:5:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:5:1)

**המניין / סדרי עדיפויות ביחס לתפילה במניין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / Priorities Pertaining to Prayer in a Minyan**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:5:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:5:2)

אדם שקשה לו לכוון בעת שהוא מתפלל בציבור, וביחידות הוא מצליח לכוון יותר. כל זמן שבתפילה בציבור הוא מצליח לכוון את הכוונה הבסיסית שעל ידה הוא יוצא ידי חובה, עליו להתפלל במניין. כלומר כל זמן שהוא יכול לכוון בציבור בברכה הראשונה של שמונה עשרה – עליו להתפלל במניין (אג"מ או"ח ג, ז). ראוי לציין, שבדרך כלל לטווח ארוך, הקביעות שבתפילה עם הציבור מחזקת את הכוונה ואת השייכות לדברים שבקדושה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A person who finds it difficult to have kavanah when praying in a congregation, but succeeds in retaining the basic kavanah with which he fulfills his obligation, must pray in a minyan, even if he concentrates better while praying individually. As long as he has kavanah for the first berachah of Shemoneh Esrei, he must pray in a minyan (Igrot Moshe, Orach Chaim, part 3, 7). Moreover, in the long-term, consistent praying with a congregation usually strengthens one’s kavanah and connection to matters of sanctity.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:5:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:5:3)

גם תלמיד חכם שתורתו אומנותו, שההליכה לבית הכנסת לתפילה במניין גורמת לו ביטול תורה, צריך להתפלל במניין. ואמנם מעיקר הדין היה יכול להתפלל ביחיד, אולם כיוון שיש חשש שיהיו אנשים שילמדו ממנו להקל ראש בתפילה בציבור, עליו להקפיד להתפלל בציבור. ורק לעיתים נדירות, כשהוא באמצע לימוד חשוב, וההליכה למניין תפגע מאוד בלימודו, רשאי להתפלל ביחידות (עפ"י רמ"א צ, יח).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A talmid chacham (Torah scholar) whose learning is his profession, must try to pray in a minyan, even though the walk to synagogue to pray in a minyan causes him to lose time from his learning. Though, in principle, he is allowed to pray individually, he must be scrupulous to pray in a congregation, so that people will not learn from him to belittle the matter of communal prayer. Only on rare occasions, when he is in the middle of an important subject of study and the walk to a minyan will greatly disturb his learning, is he permitted to be lenient and pray individually (based on the Rama 90:18).


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:5:4
[Peninei Halakhah, Prayer 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:5:4)

המלמד תורה לאחרים, ואין לו אפשרות להתפלל במניין וגם לקיים את שיעורו, מוטב שיתפלל ביחידות ולא יבטל את שיעורו, שתלמוד תורה של רבים דוחה תפילה במניין (משנה ברורה צ, נו).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
With regard to one who teaches Torah to others and is unable to both pray in a minyan as well as teach his class, it is better that he pray individually and not cancel his class, for the communal learning of Torah overrides praying in a minyan (Mishnah Berurah 90:56).


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:5:5
[Peninei Halakhah, Prayer 2:5:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:5:5)

עדיף להתפלל בציבור מאשר להשתתף בסעודת ברית מילה (כה"ח צ, סז). אמנם במקרה שבעל השמחה עלול להפגע אם לא יבוא, כדי למנוע פירוד לבבות ביניהם, מוטב שיתפלל ביחיד וישתתף בסעודת המצווה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is preferable to pray with a congregation rather than take part in the meal of a brit milah (Kaf HaChaim 90:67). However, in a case in which the host of the seudah (meal) is likely to be insulted if a particular person does not attend, it is better that he pray individually and participate in the seudat mitzvah in order to prevent a rift.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:5:6
[Peninei Halakhah, Prayer 2:5:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:5:6)

מי שיש לפניו שתי אפשרויות, להתפלל ביחידות 'ותיקין' (עם הנץ החמה), או להתפלל אח"כ במניין – עדיף שיתפלל במניין (ועיין בהמשך יא, ט).⁶

footnotes:
⁶ כשהשאלה אם להתפלל במניין לפני הנץ או ביחידות בנץ, נחלקו האחרונים. וכתבתי שבאופן קבוע נראה להעדיף תפילה במניין (להלן יא, 12). וכשהמניין מתפלל אחר סוף ארבע שעות לפי הגר"א, עדיף להתפלל לפני כן ביחיד. ואם המניין מתפלל בתוך ארבע שעות לפי הגר"א ואחר ארבע שעות לפי מ"א, נחלקו האחרונים מה עדיף. ואף בזה נראה שבאופן קבוע יש להעדיף את התפילה במניין (עיין בהמשך יא, יב). בא"א בוטשאטש קב, כתב שמותר לעבור לפני המתפלל כדי להתפלל במניין ולשמוע קדיש, אבל כדי להתפלל במקומו אסור, ועי"ש. ופשוט שגם כאשר המניין מתפלל בנוסח אחר, חייב להתפלל בו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When a person has two options: to pray individually “vatikin” at sunrise (netz) or to pray in a minyan later, most poskim maintain that it is preferable to pray in a minyan (see also further in this book 11:9).⁶

footnotes:
⁶ When the question is whether to pray in a minyan before netz or individually at netz, the Acharonim are divided. I have written in chapter 11, note 12, that on a regular basis it seems preferable to pray in a minyan. When the minyan prays after the conclusion of the first four hours of the day according to the Gra (see further in this book 11:12), then it is preferable to pray individually prior to that time. If the minyan prays within the four hours according to the Gra and after the four hours according to the Magen Avraham, then the Acharonim disagree as to which is better. Even in that case it seems preferable on a regular basis to pray in a minyan


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:6:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:6:1)

**המניין / מי מצטרף למניין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / Who Can Be Counted in a Minyan?**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:6:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:6:2)

מניין הוא צירוף של עשרה יהודים זכרים שיש בהם דעת ואחריות להצטרף לדבר שבקדושה. אבל קטן שאין בו כל כך דעת ואחריות, אינו מצטרף למניין. ומשעה שנתחייב במצוות (בר מצווה), הרי הוא מצטרף למניין. יש מהראשונים שסוברים שבשעת הדחק תשעה מבוגרים יכולים לצרף עמהם למניין קטן שמחזיק בידו חומש. ולדעת רוב הפוסקים, גם בשעת הדחק אין לצרפו למניין, וכן המנהג. ובמקום שאם לא יצרפוהו יתבטל המניין ועלול הדבר לגרום לחלק מחברי המניין או בניהם להתרחק מהיהדות – מצרפים אותו למניין.⁷

footnotes:
⁷ . נחלקו האמוראים אם אפשר לצרף קטן למניין, ואף הראשונים נחלקו בזה, כמובא בב"י או"ח נה, ד. ורובם המכריע של הראשונים, ובכללם הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והרא"ש, כתבו שאין לצרפו. אבל ר"ת והרז"ה ועוד, כתבו להקל בשעת הדחק. ועיין ביבי"א ח"ד ט, שסיכם את הסוגיה והכריע לאסור לצרפו אפילו בשעת הדחק. אולם בשו"ת מהרש"ם ג, קסד, ובאגרות משה או"ח ב, יח, התירו בשעת הדחק, מפני שעצם דין המניין דרבנן, ובשעת הדחק אפשר לסמוך על מיעוט הפוסקים.עוד נציין כי הגדרת גדול הוא שהגיע לגיל שלוש עשרה והביא שתי שערות. אבל אין מדקדקים בזה, מפני שהמניין מדרבנן, וסומכים על החזקה שהביא, ואף אם בפועל אין לו, אולי היו לו ונשרו, עיין מ"ב נה, סעיפים לא, מ.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A minyan is a gathering of ten male Jews of sound mind and responsibility to join together for matters of sanctity. A minor, who is not yet of full sound mind and competence, does not count as part of the minyan. When he reaches the age at which he is obligated to fulfill the mitzvot (bar mitzvah), he is counted as part of the minyan.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:6:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:6:3)

שוטה שאין בו דעת, כגון שפושט את בגדיו ומאבדם – אינו מצטרף למניין. ומי שלפעמים מאבד את שפיות דעתו ולפעמים חוזר לשפיותו, בעת שהוא מאבד את שפיות דעתו – אינו מצטרף למניין, וכשחוזר לשפיותו – מצטרף (חגיגה ג, ב; באו"ה נה, ח). וכן שיכור כלוט שאינו יודע מה שנעשה איתו – אינו מצטרף למניין. ולכתחילה טוב שלא לצרף למניין גם שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך (כה"ח נה, יד; עוד עיין בהמשך ה, יא).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There are some Rishonim who maintain that in extenuating circumstances (b’sha’at hadchak), nine adults may include a minor who is holding a Chumash in his hand as part of their minyan. However, in the opinion of most poskim, even in extenuating circumstances, a minor may not be considered part of the minyan, and that is how we practice. Nevertheless, in a situation in which the minyan will be canceled completely unless he is counted, possibly causing some of the members to distance themselves from Judaism, he can be counted as part of the minyan.⁷

footnotes:
⁷ The Amora’im are divided as to whether or not a minor may be counted as part of the minyan. The Rishonim dispute this as well, as brought in the Beit Yosef, Orach Chaim 55:4. The overwhelming majority of the Rishonim, including the Rambam, Ramban, Rashba, and Rosh, write that he may not be counted. However, Rabbeinu Tam, the Razah, and others write that we may be lenient in extenuating circumstances. Yabia Omer, part 4, 9, summarizes the issue and concludes that it is prohibited for a minor to be included even in extenuating circumstances. Nonetheless, the Maharsham, responsa 3:164, and Igrot Moshe, Orach Chaim, part 2, 18, permit it in extenuating circumstances because the law of prayer in a minyan is rabbinic and in certain situations we can rely on a minority of poskim.The definition of an adult is one who has reached thirteen years of age and two hairs have grown in. Yet, practically we are not strict about this because praying in a minyan is a rabbinic obligation and we rely on the presumption that he has two hairs. Even if in actuality he does not, perhaps he did and they shed. See Mishnah Berurah 55, passages 31 and 40.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:6:4
[Peninei Halakhah, Prayer 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:6:4)

חרש-אילם, כיוון שלא היה יכול ללמוד את התורה ולהבין את מצוותיה, נפסקה הלכה שדינו כשוטה שפטור מן המצוות, וממילא אינו מצטרף למניין (חגיגה ב, ב; שו"ע או"ח נה, ח). בדורות האחרונים נמצאה השיטה ללמד חרשים-אילמים לתקשר בשפת הסימנים ולקרוא ולכתוב, וכיוון שכיום כמעט כולם יכולים להבין את דברי התורה והמצוות, כל היודעים ללמוד, חייבים במצוות ככל שאר האנשים וממילא מצטרפים למניין.⁸

footnotes:
⁸ לאחר שהחלו ללמד חרשים אילמים לתקשר בשפת הסימנים, נחלקו האחרונים בדינם. לצמח צדק עג, ודברי חיים ח"ב אה"ע עב, גם אם יהיה חכם גדול – פטור מהמצוות. ולמהרש"ם ח"ב קמ, ונחלת צבי, הוא כפיקח לכל דבר. ויש שהסתפקו (שבט סופר אה"ע כא). ויש שכתבו, שהואיל והמניין מדרבנן, אפשר לסמוך על המקילים ולצרפו (שו"ת נחלת בנימין לא; יחו"ד ב, ו). ואם לימדו את החרש-אילם להוציא קולות המובנים לרוב בני אדם, לכו"ע מצטרף למניין (הליכות שלמה כב, כו; ועי' בנשמת אברהם או"ח נה, ב, 6, ואנציקלופדיה הלכתית-רפואית ערך חרש). ונראה שיסוד דברי המחמירים נאמר בזמן שרוב החרשים-אילמים עדיין לא ידעו לתקשר ולקרוא ולכתוב, ולכן סברו, שאין היחידים החכמים משנים את הדין, שהואיל וכמעט כל החרשים-אילמים חסרי דעת, כולם במעמד של פטורים מהמצוות. אבל לאחר שכמעט כל החרשים-אילמים מתקשרים ומחכימים, יש מקום לומר שגם המחמירים יסכימו שמעמדם השתנה, וכל מי שיודע לתקשר חייב במצוות ככל אדם. ומי שאינו יודע, דינו כשוטה שפטור מהמצוות. וכן נראה למעשה. אמנם כיוון שבפועל אינם עונים אמן, נכון שלא לומר חזרת הש"ץ, כמבואר בהלכה הבאה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
⁸

footnotes:
⁸ According to the Tzemach Tzedek 73 and Divrei Chaim, part 2, Even HaEzer, 72, even if the deaf-mute is a very wise person, he is exempt from the mitzvot. According to Maharsham, part 2, 140, and Nachalat Tzvi, he is considered a competent person for all intents and purposes. A few Acharonim write that because minyan is a rabbinic ruling, we may rely on those who are lenient and count him, as it is written in the responsa of Nachalat Binyamin 31 and Yechaveh Da’at 2:6. In a minyan of this kind, it is better not to have the chazan repeat the Amidah, for some poskim maintain that if there are not nine people answering, the berachot are close to being in vain. See further on this topic in Nishmat Avraham, Orach Chaim 1, 55:2, and Encyclopedia of Jewish Medical Ethics, entry “deafness.” Additionally, if the person who is deaf-mute was taught to make sounds that are comprehensible to most people, according to all opinions, he may be counted in a minyan (Halichot Shlomo 22:26).


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:7:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:7:1)

**המניין / האם העומד בתפילה מצטרף למניין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / Is a Person Praying the Amidah Counted as Part of the Minyan?**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:7:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:7:2)

אין צורך שכל העשרה יוכלו להשתתף בפועל באמירת הדברים שבקדושה, אלא גם כאשר מקצת מהמשתתפים אינם יכולים לענות אחר החזן, הרי הם משלימים למניין. למשל, אם מיעוטם עדיין לא סיימו את תפילת עמידה של ערבית, אף שאינם יכולים לענות על הקדיש וברכו, כיוון שיש שם עשרה מישראל – השכינה שורה ביניהם, וממילא אפשר לומר דברים שבקדושה. וכן חרשים ואילמים שאינם יכולים לענות אמן אחר החזן, משלימים למניין. ובלבד שיהיו שם לפחות חמישה שיענו אחר החזן, שביחד עם החזן יהיו רוב מניין.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
To comprise a minyan, it is not necessary for all ten men to be able to participate in saying the matters of sanctity. Even when a few of those participating cannot respond to the chazan, they still complete the minyan. For example, if a few of them have not yet finished reciting the Amidah of Ma’ariv, even though they cannot respond to Kaddish and Barchu, the Shechinah dwells among them because there are ten Jews present. As a result, they are permitted to recite matters of sanctity. Likewise, a deaf person who does not hear the chazan, or a mute person who cannot respond, can each still complete a minyan. There must be at least five people present who answer the chazan, since together with the chazan, they make up a majority.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:7:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:7:3)

לדעת כמה מגדולי האחרונים, דין זה שגם מי שאינו יכול לענות מצטרף למניין אמור לגבי קדיש ושאר דברים שבקדושה, אבל לחזרת הש"ץ צריך שיהיו תשעה שיענו בפועל אמן אחר שליח הציבור, שאם לא כן יהיו ברכותיו לבטלה (שועה"ר נה, ז; בא"ח ויחי ו). אולם לדעת הרבה פוסקים, אכן לכתחילה צריך שתשעה יענו אמן אחר חזרת הש"ץ, אבל מצד הדין, גם אלו שאינם עונים אמן מצטרפים למניין, ולכן החזן רשאי להתחיל בחזרת הש"ץ גם כאשר עוד אין תשעה שסיימו את התפילה. וכן מותר לומר חזרת הש"ץ במניין שקלי הדעת שבו רגילים לפטפט בשעת חזרת הש"ץ, עד שיש חשש שלא יהיו תשעה שיענו אמן אחר ברכותיו, מפני שבדיעבד גם אלו שאינם עונים מצטרפים למניין (מ"א, א"ר).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In the opinion of some prominent Acharonim, the ruling that even one who cannot answer may be counted as part of the minyan refers to Kaddish and other matters of sanctity. However, regarding Chazarat HaShatz, it is necessary to have nine people who will actually answer Amen to the chazan, for without nine, his berachot will be in vain (Shulchan Aruch HaRav 55:7; Ben Ish Chai, Vayechi 6). Nonetheless, according to many poskim, although l’chatchilah it is necessary that nine people answer Amen to Chazarat HaShatz, in principle, even those who do not answer Amen count, and the chazan may start Chazarat HaShatz even before all nine have finished praying. Similarly, it is permitted to repeat the Amidah in a minyan in which people regularly engage in idle chatter during Chazarat HaShatz, even if there might not be nine people answering Amen to the berachot, since b’dieved even those who do not answer still count as part of the minyan (Magen Avraham; Eliyah Rabbah).


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:7:4
[Peninei Halakhah, Prayer 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:7:4)

כדי לצאת מן הספק, במקום שרבים מפטפטים ויש חשש שלא יהיו תשעה שיענו אמן אחר חזרת הש"ץ, יתנה החזן בליבו, שאם הדין כסוברים שצריך תשעה עונים, אזי חזרת הש"ץ שלו תהיה תפילת נדבה, וכיוון שרשאי אדם להתפלל תפילת נדבה, ממילא לכל הדעות לא יהיו ברכותיו לבטלה (משנה ברורה קכד, יט).⁹

footnotes:
⁹ לכאורה ישנה סתירה בדברי שו"ע, שבסימן נה, ו-ח, פסק שגם המתפלל והישן והחרש מצטרפים למניין, למרות שאינם יכולים לענות אמן אחר החזן. ואילו בסימן קכד, ד, כתב עפ"י הרא"ש: "ואם אין תשעה המכוונים לברכותיו – קרוב להיות ברכותיו לבטלה". לדעת רוה"פ, וביניהם מ"א, דרישה ועוד, מצד הדין גם אלה שאינם יכולים לענות אחר החזן מצטרפים למניין, ולכן הדגיש השו"ע "קרוב להיות" משמע שבפועל אין ברכותיו לבטלה. וכן משמע מב"י בסי' נה, שמביא את דברי מהרי"ל והר"ם, שסוברים שמצרפים ישן ומי שמתפלל לחזרת הש"ץ. (ונחלקו אם אפשר לצרף אחד כזה בלבד או אפילו ארבעה, ולעניין ישן אין להקל ביותר מאחד, משנה ברורה נה, לב).לעומתם הט"ז נה, ד; קכד, ב, נוטה לומר שרק העונים מצטרפים למניין. ושועה"ר נה, ז, ובא"ח ויחי ו, חילקו בין כל הדברים שבקדושה שעליהם כתב בשו"ע סי' נה שגם מי שאינו עונה מצטרף, לבין חזרת הש"ץ שעליה כתב בשו"ע סי' קכד שצריך תשעה עונים.בשעת הצורך כשיש מתפללים שמאריכים בתפילה, וקשה להמתין להם, אפשר להעזר בעצה שכתב במ"ב קכד, יט, שיתנה החזן, שאם הדין כסוברים שצריך תשעה עונים, הרי תפילתו היא תפילת נדבה. ובתפילת מוסף ותפילות שבתות ויו"ט אי אפשר להתנות כך, מפני שאין בהם תפילת נדבה, וכשחושש שלא יענו אחריו תשעה – או שיסמוך על רוה"פ שאין צריך תשעה עונים; או שהחזן לא יתפלל עמהם בלחש, וכך יוכל לומר את חזרת הש"ץ בלא פקפוק, שכן הוא עצמו יוצא בה ידי תפילתו.בימות החול כשהמניין מצומצם אפשר להעזר בעצה המובאת בהמשך יט, ה, שיתפללו תפילה אחת, והחזן יאמר את שלוש הברכות הראשונות בקול כדי לומר קדושה.מי שמתפלל עם החזן מילה במילה, כמעט לכל הדעות מצטרף למניין אף שאינו עונה אמן, והוא נחשב כמתפלל במניין (עיין אשי ישראל טו, ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In order to avoid uncertainty, in a place where many people chatter and there is concern that there will not be nine people answering Amen to the chazan when he repeats the Amidah, the chazan should stipulate in his heart that if the ruling is according to those who maintain that nine people are needed to answer, then his Chazarat HaShatz will be considered a voluntary prayer (tefillat nedavah). Since a person is permitted to pray a voluntary prayer, according to all opinions his berachot will not be in vain (Mishnah Berurah 124:19).⁹

footnotes:
⁹ At first glance it seems that there is a contradiction in what the Shulchan Aruch writes, for in section 55:6-8, he rules that a person who is praying, a person who is sleeping, and a deaf person are also counted in a minyan, despite the fact that they cannot answer Amen after the chazan. Whereas in section 124:4, he writes based on the Rosh, “And if there are not nine people who have kavanah during the chazan’s recital of berachot, his berachot are close to being said in vain.” In the opinion of most poskim, among them Magen Avraham, Derishah, and others, even those who cannot respond to the chazan are counted as part of the minyan. Therefore the Shulchan Aruch emphasizes “are close to being,” meaning that in actuality his berachot are not said in vain. That is what is implied from the Beit Yosef in section 55 who brings the words of the Maharil and the Ram, maintaining that a person who is sleeping and someone who is praying can be counted for Chazarat HaShatz. (There disagreement is about how many people that do not actually answer can be counted. The most lenient opinion allows up to four. Regarding one who is sleeping, we may not be lenient with more than one, Mishnah Berurah 55:32.)In contrast to them, the Taz 55:4 and 124:2 is inclined to say that only those who answer are counted in the minyan. The Graz 55:7 and Ben Ish Chai, Vayechi 6, differentiate between all the matters of sanctity about which the Shulchan Aruch writes in section 55 that even one who does not answer counts, and Chazarat HaShatz about which the Shulchan Aruch writes in section 124 that it is necessary to have nine people answer.In extenuating circumstances, when there are people who extend their prayers and it is difficult to wait for them to finish, it is possible to heed the advice of the Mishnah Berurah 124:19 – that the chazan stipulates that if the ruling is according to those who maintain that it is necessary for nine people to answer, then his prayer is considered a voluntary prayer (tefillat nedavah). In the Musaf prayer and Shabbat and festival prayers, the chazan cannot make this stipulation because on Shabbat and festivals a voluntary prayer may not be recited. Instead, when he is concerned that nine people will not respond to him, either he should rely on the majority of poskim who say there is no need to have nine people answer or he should not pray the silent Amidah with them and this way he can recite the Amidah repetition without doubt, for he himself is fulfilling his obligation through this prayer.On weekdays, when the minyan is smaller, we can rely on the advice given further in this book (19:5) that the minyan may pray the abridged Chazarat HaShatz and the chazan recites the first three berachot out loud in order to say Kedushah.According to almost all opinions, a person who prays word for word with the chazan is counted as part of the minyan even though he does not answer Amen.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:8:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:8:1)

**המניין / צירוף חילוני למניין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / Religious Jew as Part of the Minyan**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:8:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:8:2)

יהודי שעבר עבירות, כגון שאכל מאכלים אסורים או נאף או עבר על שאר עבירות שבתורה – מצטרף למניין. כי למרות שחטא, בפנימיותו הוא ודאי רוצה להיות שותף למגמות הקדושות של עם ישראל, וכפי שאמרו חכמים (סנהדרין מד, א): "ישראל אף על פי שחטא – ישראל הוא". אבל החוטא להכעיס, כיוון שהראה בעצמו שאינו שייך לתורה ולישראל – אינו מצטרף למניין (משנה ברורה נה, מו-מז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A Jew who has sinned, for example, by eating forbidden foods, committing adultery, or transgressing other biblical commandments, is still counted as part of the minyan. Despite the fact that he sinned, in his inner core he surely desires to be a part of the holy objectives of Am Yisrael. As the Chachamim say (Sanhedrin 44a), “A Jew, even one who has sinned, is still a Jew.” However, a person who sins in order to purposely incite God’s wrath does not count as part of a minyan, since he himself demonstrates that he does not belong to the Torah or to Israel (Mishnah Berurah 55:46-47).


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:8:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:8:3)

לדעת כמה פוסקים, מחלל שבת בפרהסיא, אפילו אם עושה זאת להנאתו, הרי הוא כעובד עבודה זרה ואינו מצטרף למניין (משנה ברורה נה, מו). אבל בדורות האחרונים, הורו למעשה כמה מגדולי הפוסקים, שאם מחלל השבת רוצה להצטרף למניין – מצרפים אותו. וזאת משום שכיום מעמד מחלל השבת שונה. בעבר, כשכל ישראל שמרו את השבת, כל מי שהעיז לחללה בפרהסיא, אפילו אם עשה זאת לשם הנאתו, התריס בזה התרסה נוראה כנגד כלל ישראל, ולכן החשיבוהו כעובר עבירות להכעיס שהוציא את עצמו מן הכלל. אבל בדורות האחרונים, שלדאבון ליבנו שמירת השבת נפרצה אצל רבים מישראל, אין השבת מדד למידת הזדהותו של היהודי עם מורשתו, ולכן אם הוא עצמו רוצה להצטרף למניין – אפשר לצרפו. אבל אין ראוי למנותו חזן.¹⁰

footnotes:
¹⁰ פסקו לצרף מחלל שבת למניין במלמד להועיל או"ח כט, ובניין ציון החדשות כג. וכך פסק למעשה מו"ר הרב שפירא זצ"ל. ויסוד הסברה מובא באגרות ראיה ח"א קלח, שרוח הזמן היא שפחא בישא המחטיאה עד שהחוטאים קרובים לאנוסים. וכעין זה כתב החזו"א או"ח פז, יד, ויו"ד ב, כח, שלרוב החילונים יש דין תינוק שנשבה ולא מומר להכעיס. ועוד אחרונים רבים עסקו בזה. (ויש שהחמירו, עיין באשי ישראל טו, טז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
According to some poskim, one who desecrates the Shabbat in public, even if he does it for his own pleasure, is considered an idol worshiper and does not count as part of the minyan (Mishnah Berurah 55:46). However, in recent generations, a few prominent poskim have taught that if a person who desecrates the Shabbat wants to be part of a minyan, we can include him. This is because today, the status of one who desecrates the Shabbat is different. In the past, when all of Israel observed the Shabbat, anyone who dared to publicly desecrate the Shabbat, even if he did it for his own pleasure, outwardly defied all of Israel and was therefore deemed as one who sins intentionally to arouse anger. However, in recent times, when unfortunately many Jews do not keep the Shabbat, its observance is not a measure of a Jew’s identification with his heritage, and therefore, if he himself wants to be part of the minyan, he may be counted. Still, it is not proper to appoint him as chazan.¹⁰

footnotes:
¹⁰ Melamed L’hoil, Orach Chaim 29 and Binyan Tziyon HaChadashot 23 rule to count a person who desecrates the Shabbat as part of a minyan. That is also how my teacher and rabbi, Rav Avraham Elkanah Shapira, ztz”l, ruled in practice. The foundation for their rationale is brought in Igrot Ra’ayah, part 1, 138, that the atmosphere of these generations entices people to sin almost against their will and therefore, sinners today are considered nearly annusim. Similarly, the Chazon Ish, Orach Chaim 87:14 and Yoreh De’ah 2:28, writes that most non-religious Jews have the status of tinok shenishbah (a child who was captured and raised among gentiles) and not mumar lehachis (a sinner who intentionally defies the Torah). Many other Acharonim have also dealt with this issue. There are those who are stringent, see Ishei Yisrael 15:16. Nevertheless, we have already learned that prayer in a minyan is a rabbinic ruling and the halachah goes according to those who are lenient.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:9:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:9:1)

**המניין / כיצד מצטרפים למניין**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / How Is a Person Counted in a Minyan?**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:9:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:9:2)

כפי שלמדנו מניין הוא צירוף של עשרה יהודים זכרים שיש בהם דעת. וכדי שיצטרפו עליהם לשהות במקום אחד, אבל אם תשעה בבית הכנסת ואחד מחוץ לבית הכנסת או בחדר הסמוך לבית הכנסת – אינם מצטרפים למניין. ואם זה שמחוץ לבית הכנסת עומד ליד הדלת או החלון ומראה להם את פניו – לדעת רוב הפוסקים מצטרף למניין, מפני שקשר העין שביניהם מצרפם. ואין צריך שכולם יראוהו אלא די שמקצתם יוכלו לראותו. ויש אומרים שהראייה אינה יכולה לצרף למניין, ורק אם יכניס את ראשו לחלל החלון, יחשב כנמצא עמהם ויצטרף למניין. לכתחילה יש להחמיר, ובשעת הדחק כשאינו יכול להכנס פנימה, אפשר לסמוך על דעת רוב הפוסקים שמקילים לצרפו כשמראה להם את פניו.¹¹

footnotes:
¹¹ . משו"ע נה, יד, משמע שכל מי שמראה את פניו, אפילו שהוא ברשות אחרת מצטרף. וכך כתב בב"י בשם אורחות חיים שציטט דברי רב האי גאון והרשב"א. ודי שמקצתם יוכלו לראותו, כמבואר בדין זימון או"ח קצה, א. אולם בשכנה"ג הגב"י ו' כתב שדעת השו"ע למעשה, שרק אם מכניס את פניו לתוך חלל החלון מצטרף, וכ"כ כה"ח נה, ע, עפ"י כמה אחרונים. למ"ב נה, נב, העיקר כדעה המקילה, ולכן מי שמתפלל בעזרת נשים, אם מראה את פניו מצטרף למניין. אלא שלכתחילה טוב לחוש לדעה המחמירה, ולכן מוטב שיכנס לבית הכנסת כדי להשלים מניין.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As we have learned, a minyan is a gathering of ten Jewish males who are of sound mind. In order for them to join as a minyan, they must be together in one place. If nine of them are in the synagogue and one is outside or in an adjacent room, they are not considered a minyan. If the person outside the synagogue is standing next to the door or window, and his face is visible, according to most poskim he can be counted as part of the minyan, because their eye contact unites them. It is not necessary for everyone to see him, rather it is sufficient for only some to see him. Nevertheless, there are poskim who maintain that eye contact cannot be used to link a person to a minyan, and only if he inserts his head into the window will he be considered present with them and thus be counted in the minyan. L’chatchilah, we are to be stringent about this, but in extenuating circumstances, when he cannot come inside and join them, we may rely on most poskim who are lenient and count him as long as his face is visible.¹¹

footnotes:
¹¹ It is implied in the Shulchan Aruch 55:14, that anyone who is visible, even if he is in a different domain, can be counted. That is what the Beit Yosef says in the name of Orchot Chaim who quotes Rav Hai Gaon and the Rashba. Additionally, it is enough that a few of them can see him, as is clarified in the ruling of zimun (literally, invitation, three people blessing Birkat HaMazon together) Orach Chaim 195:1. However, the Sheyarei Knesset HaGedolah Hagahot on the Beit Yosef 6, writes that according to the ShulchanAruch, only if he brings his face into the space of the window can he be counted. So it is written in Kaf HaChaim 55:70, based on some Acharonim. The Mishnah Berurah 55:52 essentially rules according to the lenient opinion, and therefore, one who prays in the women’s section, if his face is visible, is counted as part of the minyan. However, he writes that l’chatchilah it is good to follow the stringent opinion, and hence it is better that he actually enter the synagogue in order to complete the minyan


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:9:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:9:3)

מי שנמצא בחדר הטפל לבית הכנסת ואינו מראה את פניו למתפללים, אף שאינו משלים למניין, אם כבר יש מניין בלעדיו, כשהוא מתפלל עמהם הוא נחשב כמתפלל במניין.¹²

footnotes:
¹² . כתב במ"ב נה, נח, עפ"י רדב"ז, שהמתפלל בחדר שהכניסה היחידה אליו היא דרך בית הכנסת, אף שאינו מראה פניו למתפללים ולכן אינו משלים מניין, כיוון שהחדר שהוא נמצא בו טפל לחדר שמתפללים בו, הרי הוא נחשב כמתפלל במניין. ולפי"ז נלענ"ד שמי שמתפלל בעזרת נשים, אף שאינו מראה פניו ואינו משלים מניין, נחשב כמתפלל במניין, מפני שעזרת נשים טפלה לבית הכנסת. ואף שיש לה כניסה נפרדת, מצד מהותה היא טפלה לביהכ"נ. אבל לכתחילה טוב להכנס לביהכ"נ, כי יש מחמירים וסוברים שאין להשוות את עזרת הנשים לחדר הפנימי שדיבר בו הרדב"ז (הליכות שלמה ה, יב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Someone whose face is not visible to those praying inside the synagogue, but is in the ancillary room of the synagogue, does not complete the minyan. Even so, if a minyan already exists without him, when he prays with them he is considered to be praying in a minyan.¹²

footnotes:
¹² The Mishnah Berurah 55:58 writes, based on the Radbaz, that one who prays in a room in which the only entrance is through the synagogue, even if he is not visible to those praying and therefore does not complete the minyan, he is indeed considered as praying in a minyan since the room in which he is present is ancillary to the room in which they are praying. According to this, a person who prays in the women’s section, even though he does not show his face and he does not complete a minyan, is considered to be praying in a minyan. The reason for this is that the women’s section is auxiliary to the synagogue, and although it has its own separate entrance, in its essence it is subsidiary to the synagogue. However, l’chatchilah, it is good to actually enter the synagogue to pray because there are those who are stringent concerning this matter and do not equate the women’s section with the inner room to which the Radbaz refers (Halichot Shlomo 5:12).


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:9:4
[Peninei Halakhah, Prayer 2:9:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:9:4)

עשרה שעומדים בשדה, כל זמן שהם רואים ושומעים זה את זה – מצטרפים למניין (מנח"י ב, מד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Ten people who are standing in a field, as long as they can see and hear one another, are considered a minyan (Minchat Yitzchak 2:44).


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:9:5
[Peninei Halakhah, Prayer 2:9:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:9:5)

כשיש מניין של עשרה בתוך בית הכנסת, כל השומע את החזן, יכול לענות אחריו. למשל, חולה השוכב בביתו ושומע את תפילת הציבור, אף על פי שאינו נחשב כמתפלל במניין, יכול לענות אחר החזן אמן. שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסיקה בין אחד מישראל לבין השכינה השורה עם המניין (שו"ע או"ח נה, כ). וכן אם ישמע מבית הכנסת תקיעת שופר או קריאת המגילה, יכול לכוון דעתו ולקיים את המצווה בשמיעתו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When there is a minyan of ten inside the synagogue, anyone who hears the chazan may respond. For instance, a sick person who is bedridden and hears the congregation’s prayers from his house, though he is not regarded as one who is praying in a minyan, he may answer Amen, since not even a steel barrier can separate a Jew from the Shechinah that dwells with the minyan (Shulchan Aruch 55:20). Similarly, if he hears the sound of the shofar blowing or the megillah reading from the synagogue, he can have kavanah to fulfill the mitzvah by hearing it.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:9:6
[Peninei Halakhah, Prayer 2:9:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:9:6)

השומע חזן בשידור חי, יכול לענות אחריו אמן, אבל אינו יכול לצאת באופן זה ידי חובת התפילה או קריאת המגילה וכל כיוצא בזה, מפני שאינו שומע את קול החזן עצמו.¹³

footnotes:
¹³ אם בין החזן לבין זה ששומעו עומד עובד עבודה זרה, או פסל של ע"ז, או צואה, להרבה פוסקים יכול לענות אמן, ויש אומרים שאינו יכול לענות אמן (עי' שו"ע או"ח נה, כ, משנה ברורה סב, כה"ח צה, הלכה ברורה שם). אבל כששומע מרדיו, אין לחוש שהתדרים עוברים דרך מקומות מטונפים, מפני שכשגלי הקול עוברים שם, אין הקול נשמע (אורח משפט מח, ועי' יחו"ד ב, סח; אשי ישראל טו, הערה סט). ולעניין אם יוצאים ידי חובה בשמיעה דרך רדיו ורמקול, נחלקו הפוסקים, כמובא בפניני הלכה ברכות יב, ט, עי"ש.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A person who hears a chazan via a live broadcast on the radio or television may answer Amen after him. However, he cannot fulfill his obligation by listening to the megillah reading on the radio or television, because he is not hearing the actual voice of the chazan himself.¹³

footnotes:
¹³ emYechaveh Da’at 2:68. Ishei Yisrael 15, note 69, writes that Rabbi Shlomo Zalman Auerbach extracts from the Shulchan Aruch that whoever is not present with them “may answer,” but is not obligated to answer. However, in the name of the Chazon Ish, he writes that one is obligated to answer. If there is an idol worshiper or a statue of idol worship standing between the chazan and the one who hears him, or if there is excrement located there, he may not answer Amen after the chazan. But if he listens to the radio, we do not fear that the radio waves pass through filthy places, since the voice is recreated through a receiver. That is also the reason why we may not fulfill our obligation of prayer or hearing megillah reading by listening to the radio, because the sound that is coming out of the radio is considered a different voice.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:9:7
[Peninei Halakhah, Prayer 2:9:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:9:7)

נמצא אם כן שישנן ארבע מדרגות בהצטרפות לדברים שבקדושה. א) כאשר נמצא עמהם באותו מקום או שמראה להם את פניו (לרוב הפוסקים), משלים למניין. ב) הנמצא בחדר הטפל לבית הכנסת ואינו מראה את פניו למתפללים, אינו משלים למניין, אבל אם יש מניין בלעדיו הרי הוא נחשב כמתפלל במניין. ג) הנמצא בחדר אחר או מחוץ לבית הכנסת, אינו נחשב כמתפלל במניין, אבל יכול לצאת ידי חובתו בשמיעת החזן. ד) השומע את החזן בשידור חי, יכול לענות אמן אחריו, אבל אינו יכול לצאת בשמיעתו ידי חובה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In summary, there are four levels of joining together for matters of sanctity: 1. When a person is situated in the same place as the people praying or he is visible to them (according to most poskim) he can complete a minyan. 2. A person who is in the ancillary room of the synagogue but is not visible to the people praying cannot complete the minyan. If, however, there is a minyan without him, he is considered to be praying in a minyan. 3. One who is in a different room or outside the synagogue is not considered praying in a minyan, but may fulfill his obligation by hearing the chazan. 4. One who hears the chazan on the radio may answer Amen, but cannot fulfill his obligation by hearing him.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:10:1
[Peninei Halakhah, Prayer 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:10:1)

**המניין / מניין שנתמעט**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minyan / A Diminished Minyan**


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:10:2
[Peninei Halakhah, Prayer 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:10:2)

התחילו לומר קדיש במניין, ויצאו חלקם, אם נותר שם רוב מניין, כלומר לפחות ששה יחד עם החזן, מסיימים את הקדיש. וכן הדין בכל דבר שצריכים לאומרו במניין, שאם התחילו לאומרו בעשרה ונותר שם רוב מניין, מסיימים את הדבר שהתחילו בו, אבל אין מתחילים דבר חדש (שו"ע או"ח נה, ב). ואסור לצאת ולפרק את המניין באמצע אמירת דבר שבקדושה, אבל מותר לצאת בשעת הצורך לפני שמתחילים את החלק הבא.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When the recital of Kaddish in a minyan has begun, and a few men leave in the middle, if most of the minyan remains (at least six including the chazan) the Kaddish may be completed. This rule applies to all prayers that require a minyan; if they started to pray with ten people and most of the minyan remained, they conclude the prayer that they started, but do not begin a new prayer (Shulchan Aruch 55:2). It is prohibited to walk out and disband the minyan in the middle of matters of sanctity. However, in situations in which it is necessary, one is permitted to leave before the start of the next part of the prayers.


###### Peninei Halakhah, Prayer 2:10:3
[Peninei Halakhah, Prayer 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Prayer/r/2:10:3)

התחילו חזרת הש"ץ במניין, ויצאו חלקם, אם נותר שם רוב מניין, אומרים קדושה ומסיימים את כל חזרת הש"ץ. אבל אין אומרים ברכת כהנים, מפני שהיא מצווה בפני עצמה. לגבי קדיש תתקבל שלאחר התפילה נחלקו. למנהג ספרד, אין אומרים, הואיל והקדיש עומד בפני עצמו. ולמנהג אשכנז, כיוון שמבקשים בו על התפילה שתתקבל, הוא נחשב כסיום התפילה; לפיכך בשחרית ומנחה, אם היו עשרה בתחילת חזרת הש"ץ, יאמרו קדיש תתקבל. (ובשחרית יאמרו גם חצי קדיש שלפני 'אשרי'). ובערבית, אם היה מניין בתחילת התפילה בלחש, יאמרו קדיש תתקבל (שו"ע או"ח נה, ג, ומשנה ברורה שם).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
If a minyan began Chazarat HaShatz, and part of the minyan left but most remained, those remaining may say Kedushah and conclude the repetition of the Amidah. However, they do not say Birkat Kohanim because it is a mitzvah by itself. Concerning Kaddish Titkabal after the prayer service, the poskim are divided. The Sephardic custom is not to recite it since it is considered to be the start of a new prayer. According to the Ashkenazic custom it is considered to be the end of the prayer service because in it, we ask that our prayers be accepted. Therefore, in Shacharit and Minchah, if there are ten men at the start of Chazarat HaShatz, they may recite Kaddish Titkabal. (In Shacharit they also recite the Half Kaddish before Ashrei.) In Ma’ariv, if there is a minyan at the beginning of the silent Shemoneh Esrei and six men remain, they recite Kaddish Titkabal (Shulchan Aruch 55:3; Mishnah Berurah there).