## Peninei Halakhah, Zemanim Chapter 15 ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:1:1) **פורים ומקרא מגילה / נס הפורים** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **The Miracle of Purim** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:1:2) שמחת הפורים מבטאת את הקדושה הנצחית שבישראל, שאף כי לעיתים היא נסתרת על ידי החטאים, מכל מקום אין היא זזה ממקומה, וישראל אף שהם חוטאים נקראים בנים למקום, והקב"ה מנהיג את העולם ומסבב את האירועים לטובתם של ישראל כדי להצילם ולגואלם. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The joy of Purim expresses the eternal sanctity of the Jewish people. Even though this sanctity is sometimes hidden by our sins, it never disappears. Jews, even when they sin, are still called God’s children, and nevertheless God directs the world and arranges events for their benefit, in order to save and redeem them. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:1:3) באותה התקופה עם ישראל היה שרוי במצב קשה מאוד, בית המקדש הראשון נחרב וישראל גלו מארצם, ואמנם כבר הוכרזה הצהרת כורש לפיה הותר ליהודים לחזור לארצם, אולם רק מעטים עלו. האימפריה הפרסית שלטה בכיפה, והציבור היהודי הגדול שברחבי האימפריה התאמץ להתערות בגויים ולהתנהג כמותם, עד שרבים היו מוכנים להשתחוות לצלם. ובשושן הבירה, יהודים השתתפו בסעודת המלך אחשוורוש וראו בעיניהם איך מוציאים את כלי בית המקדש, שנפלו בשבי האויב בעת החורבן, ומשתמשים בהם לצורך חול, ובכל זאת נהנו מסעודתו של אותו רשע. נדמה היה כי החזון הגדול שלמענו נבחר עם ישראל הולך ונגוז, לא תהיה יותר תקווה לשיבת ציון, העם היהודי כבר לא יביא את דבר ה' לעולם. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** At the time of the Purim story, the Jewish people was in dire straits. The First Temple had been destroyed, and Israel had been exiled from its land. While Cyrus’s edict permitting the Jews to return to their land had already been declared, only a small minority actually did so. The Persian Empire ruled the world, and the large Jewish population living throughout the empire made an effort to assimilate and behave as the gentiles did, to the point where many were willing to bow down to an idol. In the capital city of Shushan, many Jews partook in Aḥashverosh’s feast and looked on as the Persians brought out the Temple vessels, which our enemies had pillaged at the time of the Temple’s destruction, and used them for mundane purposes. Yet they still enjoyed this wicked man’s feast. It seemed as though the great vision for which the nation of Israel was chosen was steadily vanishing; there would no longer be hope for a return to Zion. The Jewish people would no longer bring the word of God to the world. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:1:4) אז התעורר בשמים קטרוג נורא על ישראל, שאחר שה' בחר בהם מכל האומות ונתן להם את תורתו והשרה את שכינתו בתוכם, הם נוהגים כגויי הארץ, משתחווים לצלם ואינם עולים לארצם לבנות את בית המקדש. במקביל, כנגד זה על פני האדמה קם המן הרשע, מזרע עמלק, והוביל את האימפריה הפרסית לגזירה נוראה שלא היתה כמותה בעולם – "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (אסתר ג, יג). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Then, a great accusation arose in heaven against Israel. Despite the fact that God chose Israel from among all the other nations, gave them His Torah, and manifested His presence in their midst, they were acting like the gentiles, bowing to an idol, and failing to go up to their land to build the Holy Temple. Therefore, the wicked Haman, a descendant of Amalek, arose and instigated the Persian Empire to enact a terrible decree against the Jews, the likes of which had never been seen before: “To destroy, massacre, and exterminate all the Jews, young and old, children and women, on a single day, on the thirteenth day of the twelfth month – that is, the month of Adar – and to plunder their possessions” (Esther 3:13). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:1:5) אגב, היו יהודים שטענו כנגד מרדכי, שהוא גרם לגזירה, בזה שעמד בשער המלך ולא הסכים לכרוע ולהשתחוות להמן הרשע, ובכך עורר את חמתו כנגד כל היהודים (אסתר ג, ב-ו). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Incidentally, some Jews claimed against Mordechai that he was the cause of the evil decree: By refusing to bow to the wicked Haman, he stirred his wrath against all the Jews (*ibid*. 3:2-6). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:1:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:1:6) והנה התברר שהקב"ה מסבב הסיבות, וכבר הקדים תרופה למכה בלקיחת אסתר לאחשוורוש, וכך יכלו מרדכי ואסתר להפר את עצת המן. ונהפוך הוא, במקום ששונאי ישראל יבצעו את זממם, הרגו היהודים בשונאיהם, ואף את המן ובניו תלו על העץ אשר הכין למרדכי, ונעשתה תשועה לישראל, וקרנם התרוממה בין העמים, ונתעוררו בישראל הכוחות לעלות לארץ ישראל וליישבה ולבנות את בית המקדש השני.¹ footnotes: ¹ ממגילה יא, ב – יב, א, עולה כי מעשה אחשוורוש היה אחר הצהרת כורש, ולפני שהותר לבנות את בית המקדש, והגזירה היתה מפני שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אותו רשע. רבים אמרו, שדריווש היה בנם של אחשוורוש ואסתר, ובהשפעת אמו התיר את בניית בית המקדש השני, שבנייתו נעצרה בעקבות המשטינים. ועי' מגדים יד עמ' 47-148. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Ultimately it became clear that God controls events and had even already prepared the solution to the problem in advance, by arranging for Aḥashverosh to marry Esther. Thus, Mordechai and Esther were able to thwart Haman’s plan. Everything was reversed: Instead of Israel’s enemies carrying out their evil scheme, the Jews were able to kill their enemies, even hanging Haman and his sons on the very tree that he had prepared for Mordechai. The people of Israel experienced a great salvation; their prestige grew among the nations; and they mustered the strength to ascend to Eretz Yisrael, settle it, and build the Second Temple.¹ 11b-12a that the Purim story happened after Cyrus’s edict but before the Jews were permitted to build the Temple. Furthermore, the evil decree was issued because they bowed down to an idol and derived pleasure from the wicked king’s feast. Many claim that Darius was the son of Aḥashverosh and Esther, and that thanks to Esther’s influence, Darius allowed the Second Temple to be completed after the enemies of the Jews disrupted its construction. footnotes: ¹ It emerges from Megilla ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:2:1) **פורים ומקרא מגילה / קבלת התורה מחדש** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **Accepting the Torah Anew** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:2:2) כשנתבונן יותר לעומק, נמצא כי גזירת המן הרשע עוררה את הסגולה שבישראל. על ידי הגזירה התברר כי ישראל דבקים באמונתם במסירות נפש, שהרי יכלו להיטמע בין הגויים ולהינצל מגזירת ההשמדה, ואע"פ כן לא ניסו להימלט מגורלם היהודי. להיפך, מתוך הגזירה חזרו בתשובה, והתחזקו באמונה ובשמירת התורה והמצוות. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** If we delve deeper, we will see that Haman’s decree actually stirred the singular quality, the *segula*, of the Jewish people. The decree made it clear that the Jewish people were willing to make great sacrifices in order to hold onto their faith. After all, they could have assimilated among the gentiles and saved themselves from annihilation. Nevertheless, they did not try to escape their Jewish destiny. On the contrary, the decree inspired them to repent and strengthen their faith and commitment to the Torah and the *mitzvot*. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:2:3) וכל כך גדולה היתה אותה השעה, עד שאמרו חכמים, שישראל חזרו וקבלו עליהם את התורה בימי אחשוורוש. וקבלתם אז היתה במידה מסוימת גדולה מקבלת התורה בהר סיני. כי בזמן מתן תורה, קיבלו את התורה מתוך כפייה, שנאמר (שמות יט, יז): "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר", אמרו חז"ל (שבת פח, א): "מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. (מודעא היא הודעת ביטול, שכיוון שקבלו את התורה בכפייה אין עליהם חובה לקיימה). אמר רבא: אף על פי כן, הדור (חזרו) קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט, כז): קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים, קיימו מה שקיבלו כבר". **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The events of Purim were so momentous that the Sages stated that Israel accepted the Torah anew at the time of Aḥashverosh. In a certain sense, their renewed commitment at that time was greater than their original acceptance of the Torah on Mount Sinai. When the Torah was first given, Israel was forced to accept it, as it says, “They took their places at the foot of the mountain” (Shemot 19:17). The Sages comment (*Shabbat* 88a): This teaches that the Holy One, blessed be He, overturned the mountain upon them like a cask, and said to them, “If you accept the Torah – good; if not – here shall be your burial.” R. Aḥa b. Yaakov said, “This furnishes a strong protest against the Torah” (since they accepted the Torah under duress, they are not obligated to uphold it). Rava said, “Even so, they re-accepted it at the time of Aḥashverosh, as it says, ‘The Jews upheld and accepted upon themselves” (Esther 9:27) – that is, they confirmed what they had accepted long before.” ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:2:4) רבים ביארו שכפיית ההר כגיגית היתה במובן רוחני, שאחר כל הנסים הגדולים של יציאת מצרים, קריעת ים סוף והגילויים הנוראים שבמעמד הר סיני, לא היתה כלל אפשרות שישראל לא יקבלו את התורה. אולם עדיין נותרה השאלה האם גם אח"כ, כאשר עם ישראל יתרחק מהאותות והמופתים, ימשיך להיות קשור לה' ותורתו. אכן היו עליות וירידות, עד שהגיעו ימי הפורים, בהם התברר שהקשר של עם ישראל לאמונה ולתורה מוחלט. מתוך הגזירה הנוראה התברר לכל ישראל שמחיר אמונתם עלול להיות כבד מנשוא, ואע"פ כן, בלא שום כפייה, בחרו להישאר דבוקים באמונתם, לחזור בתשובה, להתפלל אל ה' ולהתחזק בקיום תרי"ג המצוות, ולא זו בלבד, אלא שלאחר שניצלו עוד הוסיפו ותקנו מצווה נוספת, את מצוות הפורים. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Many commentators explain that God “overturned the mountain upon them like a cask” in a symbolic, spiritual sense. After all the great miracles of the Exodus from Egypt, the splitting of the sea, and the awesome revelations at Mount Sinai, it was impossible for the Jews not to accept the Torah. However, the question still remained: Would the Jews stay connected to God and His Torah even afterward, when they become detached from those miracles and wonders? Indeed, there were ups and downs, until the events of Purim took place. That is when it became clear that the people of Israel’s connection to their faith and to the Torah were absolute. The terrible decree made it clear that the price of belief might be unbearable, but the Jews still chose to adhere to their faith, repent, and pray to God, without any coercion. Not only did they return to observe the 613 *mitzvot*, they even instituted additional *mitzvot* after they were saved: the *mitzvot* of Purim. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:2:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:2:5) מתוך כך זכינו לבניית בית המקדש השני, ונפתח הפתח להגדלת לימוד התורה שבעל פה, שהיה המפעל הרוחני העיקרי שבתקופת הבית השני. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Thus, we were privileged to build the Second Temple, and a door was opened for the advancement of the study of the Oral Torah, which was the main spiritual enterprise of the Second Temple era. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:3:1) **פורים ומקרא מגילה / קביעת פורים לדורות** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **Establishing Purim as a Permanent Holiday** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:3:2) אף שהשמחה על ההצלה היתה עצומה, מתחילה לא היה ברור כיצד צריך לציין זאת. שלחה להם אסתר לחכמים: "כתבוני לדורות", שיכתבו את מעשה הפורים ויכללוהו בכתבי הקודש שבתנ"ך. ועוד ביקשה אסתר מחכמים: "קבעוני לדורות", שיקבעו את יום הפורים כיום שמחה ומקרא מגילה לדורות. בתחילה התלבטו חכמים בזה, הן מצד שהדבר עלול לעורר קנאה מצד אומות העולם שיראו שישראל שמחים במפלתם, והן מצד שהסתפקו אם יש מקום להוסיף ולכתוב עוד פעם בכתובים על מלחמת ישראל בעמלק. עד שלבסוף למדו מרמזי הפסוקים שיש מקום לכתוב שוב על המלחמה בעמלק, וכתבו אנשי כנסת הגדולה את מגילת אסתר ברוח הקודש, וקבעו את פורים לדורות (מגילה ב, א; ז, א; ב"ב טו, א). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Even though the joy over the salvation was great, it was initially unclear how the event should be marked. Esther wrote to the Sages, “Write an account of me for future generations,” that is, write down the Purim story and include it as one of the holy books of the *Tanakh*. Esther further requested, “Establish me for future generations,” that is, establish the days of Purim for future generations as days of joy and reading the *Megilla*. At first, the Sages were unsure about this, both because it might arouse feelings of vengefulness among the nations of the world to see Israel rejoicing over their downfall, and also because they were uncertain whether it was appropriate to add to the Torah another description of Israel’s war against Amalek. In the end, they found scriptural allusions indicating that there are grounds to write about the battle of Amalek once again. Thus, the Men of the Great Assembly composed *Megilat Esther* (the Scroll of Esther) through divine inspiration and established Purim as a holiday for future generations (*Megilla* 2a, 7a; BB 15a). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:3:3) אנשי כנסת הגדולה הם בית הדין הגדול שהיה בראשית תקופת בית המקדש השני, והיו בו מאה ועשרים זקנים, וביניהם נביאים וחכמים, ומהם: חגי, זכריה, מלאכי, דניאל, חנניה, מישאל, עזריה, עזרא הסופר, נחמיה בן חכליה, מרדכי וזרובבל בן שאלתיאל. מרדכי הוא מרדכי היהודי. ועזרא הסופר היה החשוב שבהם, עד שלפעמים אנשי כנסת הגדולה נקראים בית דינו של עזרא הסופר. והם היו בית הדין הגדול שייסד את התקנות הגדולות הראשונות שנחשבות כמצוות מדברי חכמים, ומכוחם נמשכה פעולתם של חכמי תורה שבעל פה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The Men of the Great Assembly (*Anshei Knesset Ha-gedola*) constituted the supreme *beit din*that functioned at the beginning of the Second Temple period. It was comprised of 120 elders, among them prophets and sages such as Ḥagai, Zekharia, Malakhi, Daniel, Ḥanania, Mishael, Azaria, Ezra the Scribe, Neḥemia b. Ḥakhalia, Mordechai (the same Mordechai that appears in *Megilat Esther*), and Zerubavel b. She’altiel. Ezra the Scribe was the most prominent of all, so much so that the Men of the Great Assembly are sometimes called “The *Beit Din* of Ezra the Scribe.” They were the great *beit din*that established the first major enactments that are considered rabbinic *mitzvot*, and they were the impetus for the continued activity of the Sages of the Oral Torah. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:3:4) נס פורים נחשב לנס האחרון שניתן להיכתב בתנ"ך, וכפי שאמרו חז"ל (יומא כט, א): "אסתר סוף כל הנסים". בכתיבת מגילת אסתר נחתם למעשה התנ"ך. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The Purim miracle is considered the last miracle that was allowed to be recorded in the Tanakh, as the Sages state, “Esther is the end of all the miracles” (*Yoma*29a). Thus, in effect, the writing of *Megilat Esther* concludes the Tanakh. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:3:5) פורים הוא החוליה המקשרת שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, וכך אכן מעמדן של מצוות הפורים, שהן מצוות מ'דברי קבלה', שהוא מעמד ביניים בין מצווה מהתורה שבכתב למצווה מדברי חכמים. מצד אחד אינן במעלת המצוות שכתובות בחמישה חומשי תורה, ומצד שני אינן כמעמד מצוות מדברי חכמים, שכן מגילת אסתר נכללת בכתובים. ונחלקו הראשונים מה הדין במצב של ספק בדיני פורים, האם ההלכה להחמיר כדין מצווה מהתורה, או שההלכה להקל כדין מצווה מדברי חכמים.² footnotes: ² לדעת רוב הראשונים והאחרונים, מעמד ארבע המצוות המיוחדות של פורים כ'דברי קבלה', היינו דברים הנלמדים מהנביאים והכתובים, שהוא במעמד ביניים בין דאורייתא לדרבנן. ונחלקו בדין ספק. לכאורה מזה שבמקומות שיש ספק אם הם מוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים בשני הימים, משמע שבספק צריך להחמיר כבדאורייתא. וכך משמע מהרמב"ם ושו"ע (תרפח, ד, תרצו, ז). אולם לדעת רמב"ן, רשב"א וריטב"א, נוהגים כן ממידת חסידות ולא כחיוב. הרי שדינם כדין דרבנן. ונטיית כמה אחרונים לחומרא (טורי אבן, משנה ברורה תרצב, טז, כה"ח לט). משאלה זו מסתעף עוד דיון, האם קריאת המגילה דוחה מצוות מהתורה, לרוה"פ ולרמ"א תרפז, ב, אינה דוחה, ולט"ז דוחה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Purim is the link that connects the Written Torah and the Oral Torah. This is reflected in the status of its *mitzvot*, which are considered *divrei kabbala*, an intermediate category between Torah commandments and rabbinic ones. On the one hand, they are not on the level of *mitzvot* that are written in the Pentateuch. On the other hand, they are not considered rabbinic *mitzvot*, since *Megilat Esther* is included in Scripture. The Rishonim disagree about how one should behave if an uncertainty arises regarding the laws of Purim: Does the *halakha* demand that one be stringent, as in cases of Torah commandments, or lenient, as in cases of rabbinic enactments?² of Purim have the status of *divrei kabbala*, which refers to laws that are derived from the words of the Prophets or the Writings, a category in between Torah law and rabbinic law. They only dispute the *halakha* in cases of uncertainty. At first glance, the fact that the *Megilla* is read on both the 14th and 15th where there is uncertainty about whether that location was walled at the time of Yehoshua bin Nun indicates that one must be stringent in cases of uncertainty, as we are with regard to Torah commandments. This appears to be the position of Rambam and SA 688:4, 696:7. According to Ramban, Rashba, and Ritva, however, we follow this practice only as a pious custom, not as an obligation, demonstrating that the status of these *mitzvot* is like that of rabbinic commandments. Several Aḥaronim are inclined toward stringentcy (*Turei Even*, MB 692:16, *Kaf Ha-ḥayim* 692:39). Another discussion is rooted in the same question: Does reading the *Megilla* override Torah**commandments? Most authorities, including Rema 687:2, maintain that reading the *Megilla*does not override such *mitzvot*, but *Taz* rules that it does. footnotes: ² Most Rishonim and Aḥaronim agree that the four special mitzvot ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:3:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:3:6) שבע מצוות ישנן בפורים. מתוכן ארבע מיוחדות לפורים, והן: א) קריאת המגילה. ב) משלוח מנות איש לרעהו. ג) מתנות לאביונים. ד) משתה ושמחה. ועוד שלוש מצוות מדברי חכמים, שכמותן יש גם בימים טובים אחרים: א) קריאת התורה (לגברים). ב) הזכרת היום באמירת 'על הניסים' בתפילה וברכת המזון. ג) איסור הספד ותענית. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One must perform seven *mitzvot* on Purim. Four of them are unique to Purim: 1) reading the *Megilla*; 2) *mishlo’aḥ manot*(sending gifts of food to a friend); 3) *matanot la-evyonim*(giving gifts to the poor); and 4) participating in a festive meal. The remaining three are rabbinic commandments that parallel rabbinic obligations on other holidays: 1) reading the Torah (for men); 2) commemorating the day by reciting *Al Ha-nisim* in our prayers and in *Birkat Ha-mazon*; and 3) refraining from fasting and delivering eulogies. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:4:1) **פורים ומקרא מגילה / זמן הפרזים וזמן המוקפים** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **Walled and Unwalled Cities** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:4:2) הלכה מיוחדת ישנה בפורים, שיש לו שני תאריכים: ברוב המקומות עושים את הפורים ביום י"ד באדר, ובכרכים המוקפים חומה מימי יהושע בן נון ובשושן עיר הבירה של אחשוורוש, עושים את הפורים ביום ט"ו באדר. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** There is a unique *halakha* pertaining to Purim: it has two dates. In most places, Purim is celebrated on the fourteenth of Adar, while in cities that were surrounded by a wall at the time of Yehoshua bin Nun, and in Aḥashverosh’s capital city of Shushan, it is celebrated on the fifteenth. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:4:3) החילוק שבין המקומות מבוסס על מעשה הנס: גזירת המן הרשע היתה שביום י"ג לחודש אדר יוכלו כל שונאי ישראל להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים שבכל העולם. ואף לאחר עלייתם המופלאה של מרדכי ואסתר, לא נתבטלה הגזירה, מפני שהחוק היה, שכל גזירה שנכתבה ונחתמה בטבעת המלך שוב אינה בטלה. ולכן כל מה שיכלו לעשות היה, לחתום בטבעת המלך פקודה נוספת, המתירה ליהודים לעמוד על נפשם ולהרוג בשונאיהם. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** In order to understand the reason for this distinction, we must first recall the order of events. Haman’s decree stated that on the thirteenth of Adar all the enemies of Israel could destroy, massacre, and exterminate all the Jews throughout the world. This decree was not abolished even after Mordechai and Esther’s amazing rise to power, because by law any decree written in the king’s name and sealed with the king’s signet could not be revoked. Therefore, the only thing they could do was to issue an additional edict, also sealed with the king’s signet, allowing the Jews to defend themselves and kill their enemies. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:4:4) ואכן עד ליום י"ג באדר לא היה ברור היאך יתפתחו העניינים, אמנם כבר הותר ליהודים להתגונן ללא הפרעה מצד חיילי הצבא הפרסי, אבל מי יודע אם יצליחו להתגבר על שונאיהם. כשהגיע י"ג לחודש אדר, נפל פחד היהודים על שונאיהם והצליחו להכותם. וביום שלאחר מכן, בי"ד באדר, נחו מהקרב ועשו אותו יום משתה ושמחה. אבל בשושן הבירה היו שונאי ישראל מרובים, וביום אחד לא הצליחו היהודים להרוג את כולם. לכן באה אסתר המלכה אל המלך אחשוורוש וביקשה שתינתן ליהודים רשות לנקום בשונאיהם יום נוסף. לאחר שהסכים, המשיכו היהודים שבשושן הבירה להרוג בשונאיהם גם ביום י"ד, ובט"ו באדר נחו היהודים בני שושן מהקרבות, ועשו אותו יום משתה ושמחה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Until the thirteenth of Adar, it was unclear how matters would develop. Granted, the Jews had permission to defend themselves without interference from the Persian army, but who knew if they would succeed in defeating their enemies? Then, on the thirteenth of Adar, fear of the Jews fell upon the people of the land, and the Jews were able to defeat their enemies. On the next day, the fourteenth of Adar, the Jews rested from battle, making it a day of feasting and joy. In the capital city of Shushan, however, there were so many enemies of Israel that the Jews were unable to kill them all in one day. Therefore, Queen Esther came before King Aḥashverosh and asked him to grant the Jews permission to take revenge against their enemies for one more day. Once he agreed to Esther’s request, the Jews of Shushan continued eradicating their enemies on the fourteenth of Adar and rested on the fifteenth, making it a day of feasting and joy. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:4:5) וכיוון שכבר מתחילה עשו את הפורים בשני ימים שונים, תקנו לציין זאת בכל הדורות. שבכל המקומות יעשו את הפורים ביום י"ד, ובשושן הבירה שבה הנס היה יותר גדול, שבה התרחשו כל המעשים שבמגילה, ובה נקמו היהודים בשונאיהם במשך יומיים, יעשו את הפורים ביום ט"ו. ותקנו שבכל הערים החשובות, כדוגמת שושן הבירה, יהיו עושים את הפורים ביום ט"ו, והביטוי לחשיבות העיר שהיא מוקפת חומה כמו שהיתה שושן. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Since the first Purim was celebrated on two separate days, the Sages perpetuated this feature with their enactment. Therefore, in most places, Purim is celebrated on the fourteenth of Adar, whereas in Shushan, where the miracle was greater because all the events of the *Megilla* occurred there, and because the Jews took revenge against their enemies there for two days, Purim is celebrated on the fifteenth. The Sages also enacted that in all prominent cities like Shushan, Purim should be celebrated on the fifteenth, and the indicator of a city’s prominence is having a wall, like Shushan did. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:4:6) אלא שבאותו הזמן היתה ארץ ישראל חריבה, ואם היו קובעים את התקנה לפי אותו הזמן, היה יוצא שבכל ארץ ישראל לא תהיה אפילו עיר אחת מוקפת חומה שיעשו בה את הפורים ביום ט"ו באדר. על כן, מפני כבודה של ארץ ישראל, תקנו שכל הערים שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, אפילו אם עתה הן חריבות, יעשו את הפורים ביום ט"ו, וכל הערים שלא היו מוקפות חומה בימות יהושע בן נון, יעשו את הפורים בי"ד, זולת שושן הבירה, שלמרות שנוסדה לאחר מכן, הואיל והתרחש בה הנס, עושים בה את הפורים בט"ו. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** At that time, however,**Eretz Yisrael was in ruins, and if they had based their observance of the enactment on the state of cities at that time period, there would not be one city in all of Eretz Yisrael whose residents would celebrate Purim on the fifteenth of Adar, because none of them was walled at the time. Therefore, in honor of Eretz Yisrael, the Sages decided that in all cities that were surrounded by a wall at the time of Yehoshua bin Nun, Purim would be celebrated on the fifteenth of Adar, even if they were currently in ruins, while in all other cities, Purim would be celebrated on the fourteenth. The only exception is Shushan, as even though the city was established after Yehoshua’s time, Purim is celebrated there on the fifteenth, since the miracle occurred there. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:7 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:4:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:4:7) כיום ירושלים היא העיר היחידה שעושים בה את הפורים בט"ו, כי רק לגביה יש מסורת ברורה שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. ויש ערים שיש לגביהן ספק. ואפילו על מקום שושן הבירה התעורר ספק. ודינים אלה יבוארו בהמשך בפרק יז.³ footnotes: ³ עי' בב"י תרפח, א, ועיקר הדברים עפ"י הר"ן, וכך כתבו הרבה פוסקים וביניהם מ"ב שם. והב"י עצמו מפרש שעיקר החילוק בין י"ד וט"ו נועד לחלוק כבוד לארץ ישראל ולהזכירה בפורים. ועי' במהר"ל אור חדש ט, יא-טז, על מעלת המוקפים בחומה.באר מרן הרב קוק במצוות ראיה או"ח תרפח, א, שתקנו שני ימים לפורים, כדי להבחין בין מצווה מהתורה שזמנה קבוע לכולם, לבין מצווה דרבנן שהיא בשני זמנים לפי המקומות. ואולי לכן תקנו בנרות חנוכה מדרגות במהדרין. וכיוון שמצינו בתורה חילוק בין פרזים למוקפים (ויקרא כה, כט. מסכת כלים א, ז), לפיכך חילקו כן בפורים, וכיוון שכל דין מוקפים שבתורה אינו אלא בארץ, לכן קבעו לפי הזמן שבו התחילה המצווה, היינו מעת כניסת ישראל לארץ בימות יהושע בן נון. עי"ש שהאריך. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Today, Jerusalem is the only city in which Purim is celebrated on the fifteenth of Adar, because it is the only place about which we have a clear tradition that it was surrounded by a wall at the time of Yehoshua bin Nun. Regarding some cities it is uncertain whether or not they were walled at that time. There is even uncertainty about Shushan’s exact location. We will elaborate on these laws in chapter 17.³ 688:1; the main idea is based on Ran, and many *poskim* concur, including MB. The author of *Beit Yosef* himself explains that the main purpose of the distinction between the fourteenth of Adar and the fifteenth of Adar is to honor Eretz Yisrael and mention it on Purim. See Maharal’s *Or Ḥadash* 9:11-16 for a discussion on the prominence of walled cities. Rav Kook explains, in *Mitzvat Re’iyah*, OḤ 688:1, that the Sages instituted two days of Purim in order to differentiate between Torah commandments, whose times are fixed for everyone, and rabbinic laws, which can have two times, depending on one’s location. Perhaps this is also why they established different levels of embellishment (*mehadrin*) with regard to lighting the Ḥanuka candles. And since we find that the Torah distinguishes between walled and unwalled cities (Vayikra 25:29; *Kelim* 1:7), the Sages made this same distinction on Purim. Furthermore, since all Torah laws relating to walled cities apply only in Eretz Yisrael, they established Purim according to when these laws began to take effect, namely, when the Israelites entered the land at the time of Yehoshua bin Nun. See *Mitzvat Re’iyah*, *loc. cit.*, where R. Kook**elaborates on the matter. footnotes: ³ See Beit Yosef ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:5:1) **פורים ומקרא מגילה / מצוות קריאת המגילה ופרסום הנס** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **Reading the *Megilla* and Publicizing the Miracle** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:5:2) הכל חייבים במקרא מגילה, גברים, נשים וגרים. והשומע את קריאת המגילה יוצא ידי חובה, ובתנאי שישמע את הקריאה ממי שחייב במצווה, אבל השומע מקטן שאינו חייב במצוות, לא יצא (שו"ע או"ח תרפט א-ב). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Everyone is obligated in the mitzva of reading the *Megilla*: men, women, and converts. One who hears someone else read the *Megilla*discharges his obligation, as long as the reader is obligated in the mitzva. However, if one hears it from a minor, who is not required to observe *mitzvot*, he has not fulfilled his obligation (SA 689:1-2). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:5:3) עיקר עניינה של מצוות קריאת המגילה לפרסם את הנס, ולגלות ולהודיע שה' הוא מנהיג את העולם ומשגיח עליו, ומכוון את הכל לטובה, ואפילו הצרות הנוראות ביותר מתהפכות לבסוף לטובה. ומתוך כך תתחזק האמונה בלבבות, ונפעל יותר לגילוי שמו יתברך ולתיקון העולם. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The main purpose of reading the *Megilla* is to publicize the miracle and demonstrate that God rules and oversees the world, directing everything for the best. Even the worst troubles eventually turn around for the good. This understanding strengthens people’s faith in God and stimulates them to do more to reveal His name and rectify the world. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:5:4) וכל כך חשובה הקריאה ברוב עם כדי לפרסם את הנס, עד שאפילו הכהנים שעבדו בבית המקדש, היו דוחים את הקרבת קרבן התמיד של שחר כדי לשמוע את מקרא המגילה יחד עם הציבור, ורק לאחר מכן היו מקריבים את התמיד. וכן תלמידי חכמים שעוסקים בתורה, למרות שהם יכולים לקרוא את המגילה במניין במקום תלמודם, מבטלים מלימודם כדי ללכת לבית הכנסת ולשמוע את המגילה יחד עם הציבור ברוב עם (מגילה ג, א). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Reading the *Megilla* in public, to broadcast the miracle, is so important that even the Kohanim working in the Temple would delay the daily *Tamid* offering in the morning in order to hear the *Megilla* with the congregation; only afterward would they offer the *Tamid*. Similarly, Torah scholars who are occupied by the study of Torah, even if they can read the *Megilla* with a *minyan* in their study hall, should nevertheless interrupt their studies in order to go to a synagogue and hear the *Megilla* together with the masses (*Megilla* 3a). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:5:5) לפיכך, בית כנסת שרגילים לקיים בו בכל יום כמה מניינים, ראוי שבפורים יתאספו כולם יחד לקריאת המגילה ברוב עם. אמנם מי שרגיל להתפלל בבית כנסת קטן, למרות שמספר המתפללים בו מועט, אינו צריך לבטל את קביעותו כדי לשמוע מקרא מגילה בבית כנסת גדול, ובתנאי שישמע את קריאת המגילה במניין (שו"ע או"ח תרפז, ב, ח"א, משנה ברורה ז, שעה"צ ח, י). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Therefore, the members of a synagogue that usually hosts several *minyanim* every day should try to gather together on Purim and hear the *Megilla* with a large number of people. However, one who generally prays in a small synagogue need not change his fixed practice in order to hear the *Megilla* in a large synagogue, provided that there will be a *minyan*at the reading he attends (SA 687:2, *Ḥayei Adam*, MB *ad loc.*7, SHT *ad loc.*8, 10). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:5:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:5:6) ורק בדיעבד, כשאין אפשרות לקוראה במניין, אפשר לקיים את המצווה ביחיד ובברכה (רמ"א ושו"ע או"ח תרצ, יח).⁴ footnotes: ⁴ כאשר יש כמה אנשים שצריכים לקיים את המצווה אבל אין הם מניין, עדיף שכל אחד יקרא לעצמו, כי קריאת המגילה לכתחילה כתפילה, שבמניין החזן מוציא את הקהל, אבל לא יחיד את חבירו. ובדיעבד יחיד יכול להוציא את חבירו (שו"ע או"ח תרפט, ה; משנה ברורה תרפט, טו). וכאשר רק אחד יודע לקרוא בטעמים, מוטב שהוא יוציא את חבירו, למרות שאין להם מניין.במגילה ה, א, לרב מגילה בזמנה אפילו ביחיד ולרב אסי גם בזמנה צריך מניין. ונחלקו הראשונים, לר"ת מחלוקתם לכתחילה והלכה כרב, לפיכך לכתחילה אפשר לקרוא מגילה בזמנה ביחיד (אמנם ברור שמצווה מן המובחר לקוראה ברוב עם). ודעת בה"ג שנחלקו בדיעבד, והלכה כרב אסי, ולכן אין לקרוא ביחיד, והחוששים לשיטתו סוברים שיחיד יקרא בלא ברכה (וכ"כ מרדכי בשם רבנו גרשום ומהר"י ווייל). ודעת הרבה ראשונים, שלכתחילה יש לקרוא במניין אבל אין זה מעכב, או מפני שהלכה כרב אסי, אלא שגם הוא מודה שבדיעבד אפשר לקרוא ביחיד, או מפני שהלכה כרב, אלא שגם רב מודה שלכתחילה יש לקרוא במניין, וכך דעת רא"ש וראב"ד, וכך נפסק בשו"ע תרצ, יח. ומוסכם על רוב ככל האחרונים שהקורא ביחיד מברך. וכתב באו"ח בשם ראב"ד, שאם קראו באותו המקום בעשרה, כבר נתפרסם הנס, ויכול היחיד לקוראה לכתחילה, וכ"כ רמ"א תרצ, יח. ובמ"ב סד, כתב, שיש מחמירים שגם בזה צריך לחזר לכתחילה אחר עשרה. ועי' בהערה 8 לעניין שאשה יכולה להוציא נשים אחרות ולברך עבורן. ועי' בהערה 17 לעניין מניין בברכת 'הרב את ריבנו' (לבא"ח גם בלא מניין מברכים, והמנהג הרווח שלא לברך. ועשר נשים מברכות).שלא בזמנה (י"א עד י"ג), לדעת רי"ף ורשב"א ורמב"ן אין לקרוא בלא מניין, ולדעת רש"י ורז"ה, בדיעבד אפשר לקרוא בלא מניין בברכה. למעשה כתב בשעה"צ תרצ, סא, שהקורא שלא בזמנה בלי מניין לא יברך. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Only as a last resort – if one is unable to hear the *Megilla* read in a *minyan* – may one fulfill the mitzva in private, with a *berakha* (SA and Rema 690:18).⁴, need to fulfill the mitzva it is preferable for each one to read on his own since, *le-khatḥila*, reading the *Megilla* is like prayer: when there is a *minyan*, the *ḥazan* prays on the congregation’s behalf, but one individual cannot fulfill the obligation on behalf of another individual. *Be-di’avad*, however, an individual may read the *Megilla*on another person’s behalf (SA 689:5, MB *ad loc.*15). If only one person knows how to read the *Megilla* with the proper cantillation, it is preferable for him to read on behalf of others, even if there is no *minyan*. The Talmud records a dispute in *Megilla* 5a: Rav maintains that when *Megilat Esther* is read in its proper time, even an individual may read it, while R. Asi maintains that a *minyan* is required even if it is read in its proper time. The Rishonim differ over how to interpret this dispute. According to Rabbeinu Tam, the dispute concerns a *le-khatḥila*situation, and the *halakha* follows Rav’s opinion. Therefore, even *le-khatḥila*,**an individual may read the *Megilla*, in its proper time (though it is clearly preferable to read it with a large group of people). According to *Behag*, the dispute concerns a *be-di’avad* situation, and the *halakha* follows R. Asi’s opinion. Therefore, an individual should not read the *Megilla*. Those who take *Behag*’s opinion into consideration**maintain that an individual reading the *Megilla*should not recite a *berakha* (*Mordechai*, quoting Rabbeinu Gershom, is in this vein, as is Mahari Weil). Many Rishonim maintain that, *le-khatḥila*, one should read the *Megilla* with a *minyan*, but that this is not absolutely necessary in order to fulfill the mitzva. The reason for this is that either the *halakha* follows R. Asi’s opinion, though even he would agree that, *be-di’avad*, an individual may read the *Megilla*;**or the *halakha* follows Rav’s opinion, and even he would agree that, *le-khatḥila*, one should read the *Megilla*with a *minyan*. Rosh and Raavad follow this position, and it is codified in SA 690:18. The vast majority of Aḥaronim agree that one who reads the *Megilla*individually should recite the *berakha*. *Orḥot Ḥayim* quotes Raavad as saying that if the *Megilla* was read in front of ten men in a certain place, an individual in that place may read it alone *le-khatḥila*, as the miracle has already been publicized. Rema 690:18 concurs. MB *ad loc.*64 states that some rule stringently and require an individual to search for ten men, *le-khatḥila*, even in this situation. See below, n. 8, regarding whether a woman may read the *Megilla*on behalf of other women and whether she may recite the *berakha* for other women in doing so. Also see n. 17, on the issue of whether a *minyan* is required for the *berakha* of “*Ha-rav et riveinu.*” (According to *Ben Ish Ḥai*, one recites the *berakha* even without a *minyan*, but the prevalent custom is not to recite it. If ten women are present, one should recite the *berakha*.) According to Rif, Rashba, and Ramban, one should not read the *Megilla* without a *minyan*when it is not the proper time for reading it (11-13 Adar). Rashi and *Ha-ma’or*, however, maintain that one may read the *Megilla*and recite the *berakha*, *be-di’avad*, without a *minyan*. In practice, SHT 690:61 states that if one reads the *Megilla*without a *minyan*when it is not the proper time, one should not recite the *berakha*. footnotes: ⁴ When several people, but not enough to form a minyan ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:6:1) **פורים ומקרא מגילה / זמן הקריאה** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **When to Read the *Megilla*** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:6:2) חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור לקוראה ביום. והטעם, כמו שזעקו בעת צרתם אל ה' ביום ובלילה, כך צריך לקרוא את המגילה ביום ובלילה (מגילה ד, א; רש"י שם). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One must read the *Megilla* at night and again during the day, to commemorate the fact that the Jews cried out to God in their time of need during the day and at night (*Megilla* 4a; Rashi *ad loc.*). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:6:3) קריאת המגילה בלילה זמנה כל הלילה, מצאת הכוכבים ועד עמוד השחר. וקריאת היום זמנה כל היום, מהנץ החמה (ובדיעבד מעמוד השחר) ועד שקיעת החמה. וזריזים מקדימים למצוות וקוראים את הקריאה של לילה מיד אחר תפילת ערבית, ואת הקריאה של יום מיד אחר תפילת שחרית (שו"ע או"ח תרפז, א; תרצג, א, תרצג, ד). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The nighttime *Megilla* reading may take place at any point during the night – from *tzeit* to *alot ha-shaḥar* – while the daytime reading may take place an time during the day – from sunrise (and *be-di’avad*, from *alot ha-shaḥar*) until *shki’a*. However, the zealous perform *mitzvot* promptly, reading the *Megilla* at night immediately after *Ma’ariv* and during the day immediately after *Shaḥarit* (SA 687:1, 693:1, 693:4). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:6:4) אסור לאכול או לישון קודם קריאת המגילה של לילה. אבל ללמוד תורה מותר. מי שקשה לו להמשיך בצום תענית אסתר עד אחר קריאת המגילה, רשאי לשתות לפני קריאת המגילה, ובתנאי שלא ישתה שתייה משכרת. וכן מותר למי שרעב לאכול אכילת ארעי לפני קריאת המגילה, היינו פירות בלא גבול, ומזונות עד שיעור כביצה (שו"ע או"ח רלב, ג; משנה ברורה רלב, לה. רמ"א תרצב, ד, מ"א ז, משנה ברורה יד-טו). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One may not eat or sleep before reading the *Megilla* at night. Studying Torah, however, is permissible. One who finds it difficult to extend Ta’anit Esther until after the *Megilla* reading may drink beforehand, on condition that he avoids intoxicating drinks. Similarly, one who is very hungry may eat a snack before *Megilla* reading. That is, he may eat as much fruit as he wants and up to an egg’s volume (*kebeitza*)**of grain-based (*mezonot*) foods (SA 232:3, MB *ad loc.*35; Rema 692:4, MA *ad loc.*7, MB *ad loc.*14-15). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:6:5) וכן הדין לפני קריאת מגילה של יום. אלא שהואיל וזמנה סמוך לתפילת שחרית, ממילא צריך להיזהר בכל האיסורים שלפני שחרית, שהם חמורים יותר. ומכל מקום, מי שכבר התפלל שחרית ועדיין לא קרא את המגילה, לא יאכל לפני שיקיים את המצווה. ובשעת הדחק, מותר לו לאכול אכילת ארעי לפני שישמע את המגילה. גם לאשה אסור לאכול לפני שתשמע את קריאת המגילה. ואם היא רעבה, מותר לה לאכול אכילת ארעי אבל לא אכילת קבע (משנה ברורה תרצב, טו-טז. במקום שיש צורך גדול מאוד, תוכל לבקש ממישהו שיזכיר לה, ותוכל לאכול סעודת קבע לפני קריאת המגילה). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The same laws apply to the daytime reading. However, since this reading takes place immediately after *Shaḥarit*, one must also be careful about all the prohibitions that apply prior to *Shaḥarit*, which are more stringent. Nonetheless, one who already prayed *Shaḥarit* and has yet to hear the *Megilla* should not eat before fulfilling the mitzva. Under pressing circumstances, however, one may eat a snack before hearing the *Megilla*. Likewise, a woman may not eat before hearing the *Megilla*. If she is very hungry, she may eat a snack, but not a full meal (MB 692:15-16; in a time of very great need, she may ask someone to remind her to hear the *Megilla*, and then she may eat a full meal before the reading). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:6:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:6:6) לדעת כמה מגדולי הראשונים, עיקר מצוות הקריאה ופרסום הנס הוא ביום, כמו שאר מצוות הפורים שמצוותן ביום. ועל כן צריכים לדקדק יותר בקריאת היום, וכן צריך להתאמץ יותר שתהיה ברוב עם, ולכל הפחות במניין.⁵ footnotes: ⁵ עי' מגילה ד, א, ובבירור הלכה שם. כתבו התוס' והרא"ש שם, שעיקר הקריאה ופרסום הנס ביום. ולדעת הר"ן, בני הכפרים שהיו מקדימים לקרוא ביום הכניסה לא היו צריכים כלל לקרוא בלילה. ולרשב"א ולריטב"א, תקנת בני הכפרים כדי שיקראו ביום הכניסה במניין, ובלילה היו קוראים במקומם בלא מניין, אלא שנחלקו אימתי יקראו, לרשב"א בליל הכניסה, ולריטב"א בליל פורים. כתב בנו"ב מהדו"ק מא, וטורי אבן (מגילה ד, א), שקריאת היום מדברי קבלה ואילו קריאת הלילה מדרבנן בלבד. וביבי"א או"ח ח"א מג, יג, העלה שכך דעת אוהל מועד ואו"ז ור"ן. אולם לדעת רוקח ורשב"א וריטב"א, גם חיוב הלילה מדברי קבלה (אלא שאין צורך במניין בלילה, כי עיקר פרסום הנס ביום). ומרמב"ם ושו"ע משמע לכאורה, שאין הבדל בין חיוב הלילה ליום. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Some of the greatest Rishonim maintain that the mitzva of reading the *Megilla* and publicizing the miracle is primarily fulfilled during the day, like all the other *mitzvot* of Purim. Therefore, one must be more meticulous about the daytime reading and make an even greater effort to read it in the presence of a large group of people, or at least a *minyan*.⁵ 4a and *Berur Halakha ad loc*. *Tosafot* and Rosh *ad loc.*state that the mitzva of reading the *Megilla*and publicizing the miracle is primarily fulfilled during the day. According to Ran, the villagers who read earlier – on the “day of assembly,” i.e., the Monday or Thursday before Purim – do not have to read the *Megilla* at night at all. Rashba and Ritva maintain that the enactment was for the villagers to read the *Megilla*on the day of assembly with a *minyan*, while they would read it at night in their hometowns without a *minyan*. The only point of disagreement between Rashba and Ritva is which night the villagers would read the *Megilla*: Rashba maintains that they would read it on the night before the day of assembly, whereas Ritva maintains that they would read it on the night of Purim itself. *Noda Bi-Yehuda* 1:41 and *Turei Even*, *Megilla* 4a state that the law of the daytime reading is *mi-divrei kabbala*, while the nighttime reading is merely a rabbinic decree. *Yabi’a Omer*, OḤ 1:43:13 suggests that *Ohel Mo’ed*, *Or Zaru’a*, and Ran share this opinion. However, according to *Roke’aḥ*, Rashba, and Ritva, the nighttime reading is also *mi-divrei kabbala* (though a *minyan* is not required at night, because the miracle is publicized primarily during the day). Rambam and SA seemingly maintain that there is no difference between the nighttime and daytime obligations. footnotes: ⁵ See Megilla ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:7:1) **פורים ומקרא מגילה / נשים במקרא מגילה** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **Women and *Megilla* Reading** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:7:2) לדעת רש"י ורמב"ם, נשים חייבות במקרא מגילה כגברים, ואשה יכולה לקרוא לבני ביתה את המגילה. לעומת זאת דעת בעל הלכות גדולות ורבנו חננאל, שחיוב הנשים שונה מחיוב הגברים, שגברים חייבים במקרא מגילה, ואילו נשים חייבות בשמיעת מגילה בלבד. לשיטה זו אשה אינה יכולה להוציא את בעלה בקריאתה. בשו"ת 'אבני-נזר' (או"ח תקיא) פירש שטעם ההבדל נובע מכך שנשים צריכות לשמוע מגילה רק כדי לפרסם את הנס, ולכן חיובן בשמיעת המגילה ולא בקריאה. ואילו גברים מצווים גם בפרסום הנס וגם בזכירת עמלק כדי להתעורר למחייתו, ולכן הגברים מצווים גם בקריאת המגילה.⁶ footnotes: ⁶ . בטורי אבן מגילה ד, א, כתב שחיוב הגברים מרוח הקודש, וחל רק על הגברים כמצווה שהזמן גרמה, ואילו חיוב הנשים מפני סברת "אף הן היו באותו הנס", וזה חיוב מדברי חכמים בלבד. ולכן לבה"ג ור"ח אשה אינה יכולה להוציא איש. וכך דעת ראבי"ה, ורוקח, וכך נראה מהתוס' ור"ן. וכתב המרדכי לפי שיטה זו, שנוסח הברכה לאשה שונה, והוא: "לשמוע מגילה". אולם לרש"י, רמב"ם, נמוקי יוסף, או"ז, ריא"ז, המאירי ועוד, חיוב הנשים כגברים, ולכן אשה יכולה להוציא איש, ונוסח ברכתה כנוסח ברכתו.וי"א שחיוב נשים כגברים אלא שאינן יכולות להוציא גברים מסיבה אחרת. לדעת סמ"ג, מפני שהיא כקריאה בתורה, ופירש מ"א תרפט, ה, שמפני כבוד הציבור קבעו שלא תקרא, ואפילו יחיד לא תוציא משום לא פלוג. ולדעת כלבו, לא תוציא משום "קול באשה ערווה". ולדעת הסוברים שאשה רשאית להוציא גברים, אפשר לבאר שמדובר בקרובי משפחתה, שאין לחוש כ"כ לקול באשה ערווה. או שתקרא בלא טעמים. ואפשר לפרש שמעיקר הדין כאשר מדובר בצרכי מצווה אין חוששים לקול באשה ערווה, וכשם שמעיקר הדין היה מותר לאשה לקרוא בתורה (מגילה כג, א. וכפי שכתב החיד"א במראית עין לנידה יג, וראש דוד בשלח נד, ד. עי' יחו"ד ד, טז). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** According to Rashi and Rambam, women and men are equally obligated in the mitzva to read the *Megilla*, and a woman may read the *Megilla* for her family. In contrast, *Behag* and Rabbeinu Ḥananel maintain that a woman’s obligation differs from that of a man: Men must read the *Megilla*, whereas women must hear it. Therefore, a man does not fulfill his obligation with his wife’s reading. *Responsa Avnei Nezer* (OḤ 511) explains that this difference stems from the fact that women must hear the *Megilla* only in order to publicize the miracle, and therefore their obligation is only in hearing the *Megilla*and not reading it. In contrast, men are commanded to publicize the miracle and also to remember Amalek to wipe him out ultimately. Therefore, men are commanded to read the *Megilla*.⁶ (*Megilla* 4a) states that a man’s obligation to read the *Megilla*is rooted in divine inspiration (of the *Megilla*itself) and is a time-bound positive mitzva and thus applies only to men. Women, on the other hand, are obligated because of the rationale that “they too participated in that miracle,” a rationale that is solely rabbinic. Therefore, according to *Behag* and Rabbeinu Ḥananel, a man cannot fulfill his obligation with a woman’s reading. Raavya and *Roke’aḥ* concur, and this also seems to be the opinion of *Tosafot* and Ran. *Mordechai* states that according to this position, women recite a different formulation of the *berakha*’s ending: *lishmo’a megilla*(“to hear the *Megilla*”). However, Rashi, Rambam, *Nimukei Yosef*, *Or Zaru’a*, Ri’az, Me’iri, and others maintain that a woman’s obligation is identical to that of a man. Therefore, a woman can read on a man’s behalf, and she recites the same *berakha* that men do. Some maintain that women and men have the same obligation, but women cannot read on behalf of men for a different reason. *Smag* states that it is because reading the *Megilla* is like reading the Torah. MA 689:5 explains that this means the Sages determined that women should not read the *Megilla* out of respect for the congregation, and that they cannot even read on an individual man’s behalf, so as not to make any distinctions. According to *Kol Bo*, women should not read the *Megilla*for men because a woman’s voice is considered *erva*. Those who maintain that women may read on behalf of men may have been referring to relatives, about whose voices one need not be so concerned. Alternatively, a woman could read for a man without the cantillation. Another possibility is that, technically, we are not concerned that a woman’s voice is *erva* in the context of mitzva observance. footnotes: ⁶ Turei Even ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:7:3) כיוון שהדין שנוי במחלוקת שקולה בין הראשונים, הורו רוב האחרונים שאשה לא תוציא איש ידי קריאת המגילה. ורק בשעת הדחק, כאשר אין אפשרות שהאיש יקרא לעצמו או ישמע מאיש אחר, תקרא לו אשה, כדי שיצא ידי המצווה לפי הסוברים שאשה יכולה להוציא איש.⁷ footnotes: ⁷ . יש מהאחרונים שפירשו את השו"ע תרפט, א-ב, שסובר שאשה יכולה להוציא גבר, וכך הלכה (ברכ"י רעא, א; מאמר מרדכי תרפט, ב). בחזון עובדיה לפורים עמ' נט, כתב שאף שהעיקר כדעה המקילה, אין לסמוך עליה אלא בשעת הדחק, ע"כ. אולם לדעת רוב האחרונים, העיקר שאין לאשה להוציא איש, וכ"כ לבוש, א"ר תרפט, ב, פר"ח א, ערך השולחן ג, חקרי לב, דה"ח. וי"א שכך גם דעת שו"ע (פמ"ג א"א ד; ועי' כה"ח יד). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Since the Rishonim are evenly split on this issue, most Aḥaronim rule that a woman may not read the *Megilla*on a man’s behalf except in pressing circumstances, when it is not possible for the man to read for himself or hear it from another man. In that case, at least he will fulfill the mitzva according to the opinion that a woman can read on a man’s behalf.⁷ (*Birkei Yosef* 271:1, *Ma’amar Mordechai* 689:2). *Ḥazon Ovadia*, *Purim*, p. 59 states that even though the *halakha* follows the more lenient opinion, one should only rely on it under pressing circumstances. Most Aḥaronim, however, maintain that a woman should not read on a man’s behalf. Thus state *Levush*, *Eliya Rabba* 689:2, *Pri Ḥadash* 689:1, *Erekh Ha-shulḥan* 689:3, *Ḥikrei Lev*, and *Derekh Ha-ḥayim*. Some maintain that this is also SA’s position (*Pri Megadim*, *Eshel Avraham* 689:4; also see *Kaf Ha-ḥayim* 689:14). footnotes: ⁷ Some Aḥaronim interpret SA 689:1-2 to mean that a woman can read on a man’s behalf, and that this is indeed the halakha ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:7:4) אשה יכולה להוציא נשים אחרות ידי חובתן. ואמנם יש אומרים, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות, מפני שדין קריאת המגילה לנשים רבות כדין קריאת התורה, וכשם שאשה אינה קוראת בתורה כך לא תקרא לנשים רבות מגילה. ויש אומרים, שכאשר הקריאה נעשית עבור נשים אין מברכים עליה (בן איש חי ש"א תצוה א, כה"ח תרפט, יט). אולם העיקר כדעת רוב רובם של הפוסקים, שאשה יכולה להוציא נשים אחרות בקריאת המגילה, ותברך בתחילה כנוסח הגברים. ואם הן עשר נשים, הקוראת תברך אחר הקריאה את ברכת 'הרב את ריבנו'. והרוצות להדר לצאת ידי כל הדעות, ישמעו את קריאת המגילה מגבר. ואם אפשר, ישמעו את המגילה בבית הכנסת עם הגברים, שברוב עם הנס מתפרסם יותר. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** A woman may read on behalf of other women. Some say that a woman cannot fulfill the obligation on behalf of many women, since *Megilla* reading has a status similar to Torah reading, and just as a woman does not read from the Torah, so too she does not read the *Megilla* for many women. Some *poskim*say that when the *Megilla* is read for women, no *berakha* is recited (*Ben Ish Ḥai*, Year 1, *Hilkhot Purim*1 [Tetzaveh]; *Kaf Ha-ḥayim* 689:19). However, halakhic practice follows the overwhelming majority of *poskim* who maintain that a woman may read on behalf of other women, reciting the same *berakha* a man recites. And if the group is comprised of ten women, the reader recites the *berakha* of “*Ha-rav et riveinu*” after the *Megilla*. However, *le-khatḥila*, it is preferable that women hear the *Megilla* read by a man, to satisfy all opinions. Ideally, women should hear the *Megilla* in the synagogue with men, as the more people there are, the more the miracle is publicized. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:7:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:7:5) כאשר גבר קורא לנשים את המגילה, המנהג הרווח שהקורא מברך עבור כולן, ואם הן עשר, יברך בסוף 'הרב את ריבנו'. ויש נוהגים שאשה אחת תברך עבור כולן. ושני המנהגים כשרים. ⁸ footnotes: ⁸ בקרבן נתנאל (על הרא"ש מגילה פ"א ד, אות מ) כתב סברה מחודשת, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות (הובא בשעה"צ תרפט, טו). ובמ"א תרפט, ו, כתב עפ"י הסוד שאשה לא תקרא לעצמה. והביאו ח"א קנה, יא; וכ"כ בבא"ח תצוה א, עפ"י המנהג. אולם נראה שגם לדעתם כל זה מלכתחילה. ומ"מ דעת רוב ככל הפוסקים שאשה יכולה להוציא נשים, שכן לדעת מחצית הראשונים יכולה להוציא גם גברים, וגם למחמירים, לא עלתה סברה שאשה לא תוכל להוציא נשים. וכ"כ ערוה"ש תרפט, ה. ולכך נטה רשז"א (הליכות שלמה יט, הערה ד). אולם לכתחילה גם לנשים יש מצווה לשמוע ברוב עם אלא שאינו חיוב כגברים, מאותו הטעם שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן ומתפילה במניין (עי' משנה ברורה תרפט, א; פס"ת תרפט, א).לדעת רמ"א תרפט, ב, כשאשה מברכת, תברך "לשמוע מגילה", וכ"כ לבוש, ב"ח ומ"ב תרצב, יא. אולם דעת רוב הפוסקים, שאשה תברך כאיש "על מקרא מגילה". ראשית, מפני שלדעת מחצית הפוסקים הסוברים כרש"י ורמב"ם חיובן כחיוב הגברים. שנית, אף לבה"ג ור"ח, שהן חייבות רק בשמיעה, מ"מ לפי ר"ת, וכך מנהג אשכנז, נשים רשאיות לקיים מצוות כגברים בברכה. ולכן אפשר שלא לחלק בין נוסח ברכת הגברים לנשים. וכך מנהג רוב הספרדים, וכ"כ פר"ח וגר"א. ועי' יבי"א ח"א או"ח מד.אמרו בגמ' ר"ה כט, א, "אע"פ שיצא מוציא", היינו גם מי שקיים מצווה ובירך עליה, יכול לברך עבור מי שעדיין לא יצא. לדעת בה"ג ורמב"ם, בתנאי שזה שיוצא אינו יודע לברך, אבל אם הוא יודע לברך, עליו לברך בעצמו. ולאור זרוע ור"ן, גם אם הוא יודע לברך אפשר לברך עבורו. במחלוקת זו תלויה השאלה, האם עדיף שאחת הנשים תברך. וביאר בבאו"ה רעג, ד, שכל המחלוקת היא לכתחילה. בפשטות עדיף שאחת הנשים תברך עבור כולן, שבזה יצאו ידי כל השיטות. וכ"כ בלוח א"י, ובהליכות שלמה יט, ג. אולם רבים נוהגים שהמוציא מברך, כמובא במ"ב תקפה, ה, לעניין שופר, ותרצב, י, לעניין נשים במגילה. במנח"י ח"ג נד, לח, כתב עפ"י המבואר בשו"ע תרפט, ה, ולעיל בהערה 4, שאם אינן עשר עדיף שכל אחת תברך לעצמה.על ברכת 'הרב את ריבנו' שמברכים לעשר נשים, עי' להלן בהערה 17. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** When a man reads the *Megilla* for women, the prevalent custom is for the reader to recite the *berakha* for everyone; and if ten women are present, he recites the *berakha* of “*Ha-rav et riveinu*” after the reading. Others follow the custom that one woman recites the *berakha* for all the women. Both customs are valid.⁸ (on Rosh, *Megilla* 1:4, n. 40) innovatively suggests that a woman may not read on behalf of many women. This is cited in SHT 689:15. However, it seems that the intent is to be stringent *le-khatḥila*, because SHT 689:16 states that the dominant opinion is that women and men have an equal obligation. *Halikhot Beitah* (*Petaḥ Ha-bayit* 25; also cited in *Halikhot Shlomo*ch. 19 n. 4) states that R. Shlomo Zalman Auerbach questions *Korban Netanel*’s explanation and concludes that halakhic practice follows R. Yeḥiel Mikhel Tikochinsky, who rules in *Lu’aḥ* *Eretz Yisrael* that a woman may read on behalf of many women. The reason for the opinion that no *berakha* is recited on a reading for women is concern for the position that no *berakha* is recited when reading for an individual (above n. 4), and women collectively are considered like an individual (*Kaf Ha-ḥayim* 689:19). The opinion of most *poskim* is that there is no need to be concerned for this at all; as is written in *Yabi’a Omer*, OḤ 1:44. However, it seems obvious that it is a mitzva for women to hear the *Megilla* among a multitude of people; they are simply not obligated to the same degree that men are, for the same reason that women are exempt from time-bound positive commandments and from prayer in a *minyan*. According to Rema 689:2, when a woman recites the *berakha*, she should recite “*lishmo’a Megilla*.” So state *Levush*, *Baḥ*, and MB 692:11. However, most *poskim* maintain that a woman recites the same *berakha* that a man does: “*al mikra megilla*”**(“concerning the reading of the *Megilla*”). First of all, half of the *poskim* maintain, like Rashi and Rambam, that women and men have the same obligation. Second, even according to *Behag* and Rabbeinu Ḥananel, who maintain that a woman is obligated only to hear the *Megilla*, nonetheless, Rabbeinu Tam maintains that women may optionally fulfill *mitzvot* from which they are technically exempt and may recite *berakhot* over them, just like men do. Indeed, this is the Ashkenazic practice. Therefore, it may be that no distinction needs to be made between the formulation of the *berakha* for men and the formulation of the *berakha*for women. Most Sephardim follow this custom, and *Pri Ḥadash* and the Vilna Gaon concur. The Talmud states in RH 29a, “Even though one has already discharged his obligation, he may absolve others of theirs.” That is, even if one has already performed a mitzva and recited a *berakha* over it, he may still recite a *berakha* on behalf of one who has not yet fulfilled his obligation. According to *Behag* and Rambam, this holds true only when the one who still needs to fulfill the mitzva does not know how to recite the *berakha*. If he knows how to recite the *berakha*, however, he must do so himself. *Or Zaru’a* and Ran, on the other hand, maintain that one may recite a *berakha* even on behalf of someone who knows how to do so himself. The answer to the question whether it is better for one of the women to recite the *berakha* as opposed to the male reader depends on this dispute. BHL 273:4 explains that the dispute concerns only the *le-khatḥila* case. Simply stated, it is preferable for one of the women to recite the *berakha* on behalf of all the rest, as this allows the women to fulfill their obligation according to all the opinions. *Lu’aḥ Eretz Yisrael* and *Halikhot Shlomo* 19:3 advocate this solution. In many communities, however, the reader recites the *berakha*, as MB states in 585:5 regarding *shofar* blowing and in 692:10 on the issue of women reading the *Megilla*. *Minḥat Yitzḥak* 3:54:38 states – based on a *halakha* in SA 689:5 and based on what we explained in n. 4, above – that if there are fewer than ten women, it is better for each one to recite her own *berakha*. The issue of reciting the *berakha* of “*Ha-rav et riveinu*” when there are ten women is discussed below, n. 17. footnotes: ⁸ Korban Netanel ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:8:1) **פורים ומקרא מגילה / קטנים** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **Minors** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:8:2) מצווה לחנך את הילדים למצוות, ומשעה שהבן או הבת הגיעו לשלב שבו הם מבינים את המגילה ויכולים לשמוע את כל קריאתה כהלכה, צריך לחנכם לכך. ואין הדבר תלוי בגיל אלא בהתפתחות האישית של כל ילד וילדה. וכיוון שמשך קריאת המגילה ארוך, רבים מהילדים מגיעים לשלב שבו הם יכולים לשמוע את כל המגילה כהלכתה לאחר גיל תשע. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** It is a mitzva to train children to perform *mitzvot*, and from the moment a boy or girl reaches the stage at which he or she understands the *Megilla* and can listen to it as *halakha* requires, one must train them to do so. This does not depend on a child’s age, but on his personal development. Since the *Megilla* reading is quite long, most children reach the stage at which they can listen to the entire *Megilla* properly after the age of nine. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:8:3) מנהג טוב להביא לבית הכנסת לשמיעת המגילה גם קטנים יותר, כבני חמש או שש. ואף שקטנים אלו לא הגיעו עדיין לגיל חינוך למקרא מגילה, כי אינם יכולים לדקדק לשמוע את כולה, מכל מקום כיוון שהם מבינים את עיקר העניין, טוב להביאם. אבל קטנים שעלולים להפריע לשמיעת המגילה, אין להביא לבית הכנסת. וצריך אדם להיזהר שלא להדר בחינוך ילדיו על חשבון שאר המתפללים, שעלולים לסבול מהפרעת ילדיו.⁹ footnotes: ⁹ בשו"ע תרפט, א, מבואר חיוב הקטנים מדין חינוך, ושם בסעיף ו' שטוב להביאם לבית הכנסת, ועפ"י הלבוש וסידור יעבץ משמע שהכוונה לקטנים שמבינים עיקר העניין אבל עדיין אינם יכולים לקיים המצווה כהלכתה, למשל, להשלים בעצמם מילים שלא שמעו מהקורא. ואף שבבאו"ה שם פירש אחרת, נראה שלמעשה אין הבדל ממה שכתבתי. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** It is a good practice to bring younger children – from age five or six – to the synagogue to hear the *Megilla*. Even though they have not yet reached the age of education in the mitzva of *Megilla* reading, as they cannot listen to the entire *Megilla*meticulously, it is still good to bring them, because they understand the main gist of the story. However, one should not bring small children to the synagogue if they are liable to disrupt the reading and make it difficult for others to hear the *Megilla*. One must take care not to try to go beyond the letter of the law in educating his children at the expense of the other synagogue attendees, who might suffer because of his children’s disruptions.⁹ because of the laws of educating one’s children. SA 689:6 states that it is good to bring children to the synagogue. *Levush* and *Sidur Yaavetz* seem to maintain that this refers to children who understand the main gist of the *Megilla*, even if they are unable to fulfill the mitzva properly. For example, they cannot fill in on their own the words that they failed to hear from the reader. And even though BHL interprets SA’s statement differently, there seems to be no practical difference between SA’s ruling and what I wrote. footnotes: ⁹ SA 689:1 explains that children must hear the Megilla ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:8:4) כדי לעורר את השמחה ולמשוך את תשומת ליבם של הילדים, נהגו הקהל לקרוא ארבעה פסוקים בקול רם, פסוקים שהם עיקר התחלת הנס וסופו, ולאחר מכן החזן חוזר וקוראם מהמגילה (רמ"א תרצ, יז, משנה ברורה תרפט, טז, עפ"י מרדכי ולבוש). (ואלו הם הפסוקים: 'איש יהודי', 'ומרדכי יצא', 'ליהודים', 'כי מרדכי'). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** In order to stimulate joy and grab the children’s attention, there is a custom for the congregation to read aloud four verses that essentially signal the beginning and end of the miracle. Afterward, the reader reads these verses again from the scroll (Rema 690:17; MB 689:16; based on *Mordechai* and *Levush*). (The verses are: “A Jewish man” [Esther 2:5]; “Mordechai left” [*ibid.*8:15]; “The Jews” [*ibid.*8:16]; and “For Mordechai” [*ibid.*10:3].) ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:8:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:8:5) נראה שגם מנהג הכאת המן ברעשנים, נועד כדי לעורר את הילדים בעת שמיעת המגילה. אולם צריך להיזהר שלא להפוך את הטפל לעיקר, ויזהרו מאוד שלא להרעיש בשעה שהקורא ממשיך בקריאת המגילה (שו"ע או"ח תרצ, יז, ועי' משנה ברורה נט, ובאו"ה). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** It seems that the purpose of the custom to “beat” Haman with noisemakers is, likewise, to excite the children during the *Megilla* reading. However, one must be careful not to lend undue importance to this custom and not to make noise when the reader continues to read the *Megilla* (SA 690:17; also see MB *ad loc.*59 and BHL). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:9:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:9:1) **פורים ומקרא מגילה / המגילה** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **The *Megilla*** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:9:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:9:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:9:2) מגילת אסתר נחשבת כאחד מספרי הקודש, ולכן צריך לכתוב אותה כדרך שכותבים ספר תורה, בדיו שחור על הקלף. ואם כתבה שלא בדיו, או שכתבה על נייר, פסולה, והקורא בה לא יצא ידי חובתו. צריך לעבד את העור לשם כתיבת המגילה, ולתפור את היריעות זו לזו בגידים. צריך לשרטט את השורות בחרט לפני הכתיבה, כדי שהכתיבה תהיה ישרה. וצריך לכותבה ביד לשם קדושת המגילה.¹⁰ footnotes: ¹⁰ . דין המגילה כספר תורה כמבואר במשנה מגילה יז, א, ובגמ' יט, א. מותר לכתוב מגילה על גוויל וקלף, ונוהגים לכתוב על קלף. לרמב"ם אין צריך לעבד את העור לשמה, אבל לרא"ש ורוה"פ צריכים לעבדו לשמה (ב"י ושו"ע או"ח תרצא, א). נחלקו האחרונים אם אשה כשרה לכתוב מגילה. לדעת ברכי יוסף ומטה יהודה ופמ"ג, כיוון שאשה חייבת במגילה כשרה לכותבה, ולדעת רע"א, אבני נזר ועוד, כשם שפסולה לכתיבת ס"ת כך פסולה למגילה. בלשכת הסופר כח, ז (מהרב שלמה גאנצפריד בעל קצוש"ע), הביא סמך לדברי המכשירים באשה, שנאמר (אסתר ט, כט): "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר", ומזה למדנו במגילה יט, א, דיני כתיבתה כספר. ומסיק שלכתחילה יש לצאת ידי כולם במגילה שכתבה איש, אולם בדיעבד כשאין שם מגילה אחרת, אפשר לקרוא בברכות במגילה שאשה כתבה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** *Megilat Esther* is considered holy writ; therefore, it must be written in the way a Torah scroll is written, in black ink on parchment. If it is written using something other than ink, or on paper, it is invalid, and one who reads from it has not fulfilled his obligation. The hide from which the parchment is made must be tanned for the sake of writing a *Megilla*. The individual sheets of parchment must be sewn together with threads made of sinews. One must etch out the lines using a stylus before commencing to write on the parchment, so that the words come out straight. Furthermore, it must be written by hand, and the scribe must be mindful of the sanctity of the *Megilla*.¹⁰ has the same status as a Torah scroll, as is clear from the Mishna and Gemara in *Megilla* 17a and 19a. One may write a *megilla* on a *gevil*(roll of parchment) or on *klaf*(split parchment), but it is customary to write it on *klaf*. According to Rambam, one does not need to tan the hide for the sake of the mitzva, but Rosh and most *poskim* rule that one must tan the hide for the sake of the mitzva (*Beit Yosef* and SA 691:1). The Aḥaronim debate whether a woman may write a *Megilla*. *Birkei Yosef*, *Mateh Yehuda*, and *Pri Megadim* posit that since a woman must read the *Megilla*, she may write one. R. Akiva Eger, *Avnei Nezer*, and others maintain that she is invalidated from writing a *megilla*, just as she is invalidated from writing a Torah scroll. *Lishkat Ha-sofer* 28:7 (by R. Shlomo Ganzfried, author of *Kitzur*SA) brings a support for those who permit women to write a *Megilla* from the verse “Then Esther wrote” (Esther 9:29), the source from which *Megilla* 19a derives the law that a *Megilla* must be written like a Torah scroll. He concludes that *le-khatḥila*, one should use a *Megilla* that was written by a man, in order to satisfy all opinions. *Be-di’avad*, however, when the only available *Megilla* was written by a woman, one may read from it and even recite the *berakhot* over it. footnotes: ¹⁰ A Megilla ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:9:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:9:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:9:3) כשם שמדקדקים בכתיבת ספר תורה שכל אותיותיו יהיו כצורתן המדויקת, ושלא תדבק אות אחת בחברתה, ושלא תחסר או תתווסף בו אפילו אות אחת, כך יש לדקדק בכתיבת המגילה. אולם בדיעבד, יש הבדל בין דין הקריאה בתורה לקריאת המגילה. בקריאת התורה אין לברך על ספר תורה שיש בו טעות אפילו באות אחת. ואילו לגבי מקרא מגילה, כשאין מגילה כשרה בכל אותיותיה, מותר לקרוא בברכה במגילה שחסרות בה חלק מהאותיות. לפיכך, אם טעה הסופר והשמיט מהמגילה אותיות רבות או שטעה בכתיבתן, או שבתחילה כתבה כהלכתה ובמשך הזמן נמחקו ממנה חלק מהאותיות – כל זמן שעיקרה כתוב, אפשר לקיים בה את מצוות מקרא מגילה עם ברכותיה. וזאת מפני שהמגילה נקראת גם 'אגרת', ומכאן שמגמתה לספר את הסיפור מתוך הכתב, אבל אין הכרח שתהיה מדויקת כספר. ומזה למדנו שכל זמן שעיקרה כתוב כהלכה, יוצאים בקריאתה ידי חובה, ובתנאי שישלימו את מה שחסר בה, בקריאה מספר או בעל פה.¹¹ footnotes: ¹¹ הכלל הוא שאפשר לצאת בדיעבד ידי חובת מקרא מגילה במגילה שלפחות חציה כתוב כהלכה, ולא יהיה חסר בה עניין שלם, ולא תחילתה או סופה (שו"ע או"ח תרצ, ג).יש אומרים, שאם כתב איזה מילים מהמגילה בתרגום, פסלה לקריאה, מפני שהיא כמזויפת מתוכה. ולמטה יהודה ור"ש קלוגר, גם כשנוספו או נחסרו בה אותיות באופן שמשנה את המשמעות, נפסלה לקריאה, כי היא כמזויפת מתוכה. אבל למעשה דעת רוה"פ, שגם טעויות אינן פוסלות יותר ממחיקת אותיות, כמבואר במ"ב תרצא, סעיפים: ו, יד. ועי' בבאו"ה תרצ, ח, בדעת י"א והריטב"א.אין לכתוב במגילה ניקוד, טעמים וברכות, ובדיעבד כשאין מגילה אחרת, אפשר לקרוא בה בברכה (שו"ע או"ח תרצא, ט). וספר תורה שכתבו בו טעמים וניקוד – פסול (שו"ע יו"ד רעד, ז). יש חומרה בקריאת המגילה בציבור, שאין יוצאים בקריאת מגילה שכתובה בין הכתובים, מפני שאין בקריאתה פרסומי ניסא, שנראה כקורא בכתובים. אמנם היחיד שקרא בה יצא ידי חובתו (שו"ע או"ח תרצא, ח).יש מקילים מאוד (רוקח אורחות חיים), שאם אין מגילה שעיקרה כשר, יקראו בברכה במגילה פסולה (כדוגמת המגילות של הילדים שהן כעין מגילה). אבל לרוה"פ בשום אופן אין לברך על קריאתה, ומ"מ טוב לקרוא בה בלא ברכה (שו"ע או"ח תרצא, י). ובמ"ב כז, הוסיף, שגם כשיש מגילה בספר מודפס בלבד – טוב לקוראה, כדי לזכור עניינה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** When writing a Torah scroll, we make sure that all of its letters are written according to their exact configurations, that no letters touch each other, and, of course, that no letters are omitted or added unnecessarily. A scribe should likewise be careful about all these things when writing a *Megilla*. *Be-di’avad*, however, there is a difference between a Torah scroll and *Megilat Esther*: one may not recite the *berakha* over reading the Torah if the scroll contains a mistake in even one letter, but one may read from, and recite a *berakha*over, a *Megilla*that is missing some of its letters, if a perfectly kosher scroll is unavailable. For example, if a scribe mistakenly omitted several letters from a *Megilla*, or wrote them incorrectly – or if he originally wrote the scroll properly, but some of its letters faded over time – one may still use it to perform the mitzva, as long as the main part of it is written properly. The reason for this is that the *Megilla* is called a “letter,” indicating that its purpose is to tell the story from a written document, but it does not need to be as precise as a Torah scroll must be. We learn from here that one fulfills his obligation as long as the essentials of the *Megilla* are written properly, and on condition that one fills in the missing words by reading them from a printed *Megilla* or by reciting them by heart.¹¹, if he reads from a *Megilla* of which at least half is written properly, provided that no part of the story is entirely missing and that the beginning and end are intact (SA 690:3). Some maintain that if some of the words are written in a different language, the *Megilla* is invalid, because it is like a document that is self-evidently counterfeit. *Mateh Yehuda* and R. Shlomo Kluger maintain that a *Megilla* is disqualified from use if letters are missing or added in a way that changes the meaning of a verse, because it, too, is like a self-evidently counterfeit document. In practice, though, most authorities maintain that mistakes do not invalidate a *Megilla* any more than erased letters do, as explained in MB 691:6, 14. See also BHL 690:8, regarding the alternative opinion, and Ritva. One should not write vowels, cantillation marks, or *berakhot* in the *Megilla*, but *be-di’avad*, when no other scroll is available, one may read from such a *Megilla* and even recite a *berakha* over it (SA 691:9). A Torah scroll, however, is invalidated if vowels and cantillation marks are written inside (SA,**YD 274:7). There is a stringency regarding the public reading of the *Megilla*: If one reads from a *Megilla* that is written together with other books of the Writings (*Ketuvim*), one does not fulfill his obligation. This is because the miracle is not publicized this way, as it looks like one is merely reading from the Writings. An individual, however, discharges his obligation when reading from such a *Megilla* (SA 691:8). Some rule very leniently and allow one to read from an invalid *Megilla* (like the ones children use, which open like a scroll) with a *berakha*, if no kosher *Megilla* is available (*Roke’aḥ*, *Orḥot Ḥayim*). According to most *poskim*, however, under no condition may one recite a *berakha* on such a *Megilla*. Nonetheless, it is proper to read from it without a *berakha* (SA 691:10). MB *ad loc.*26 adds that even if the only *Megilla*one has is a printed book, he should still read from it, so as to remember the story. footnotes: ¹¹ The rule is that one fulfills his obligation, be-di’avad ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:9:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:9:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:9:4) מעיקר הדין, מותר לכתוב את תרגומה של המגילה בדיו על קלף, עבור מי שאינו מבין עברית, ובקריאת התרגום יקיים את מצוות מקרא מגילה. למשל, למי שאנגלית היא שפתו היחידה, יכתבו בדיו על קלף את תרגום המגילה באנגלית, ובמגילה זו יוכל לקיים את מצוותו (שו"ע או"ח תרצ, ח-יא). אולם למעשה אין נוהגים כן, מפני שאין אנו יודעים לתרגם במדויק את המילים, אלא יצא ידי חובתו בשמיעת המגילה בעברית. ואף שהוא אינו מבין את המילים, כיוון שהוא מכוון לקיים את מצוות מקרא מגילה – הרי הוא יוצא ידי חובתו (שו"ע או"ח תרצ, ח, משנה ברורה תרצ, לב, ערוה"ש טו). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Technically, one may write a translation of the *Megilla*, with ink on parchment, for someone who does not understand Hebrew, and by reading this translation, he can fulfill his obligation to read the *Megilla*. For example, one who knows only English may acquire an English translation of the *Megilla*, written in ink on parchment, and read from it (SA 690:8-11). We do not follow this ruling in practice, however, since we do not know how to translate the words precisely. Rather, one fulfills his obligation by hearing the *Megilla* in Hebrew even if he does not understand it, as long as he has the intention to fulfill the mitzva of *Megilla* reading (SA 690:8, MB *ad loc.*32, AHS *ad loc.*15). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:10:1) **פורים ומקרא מגילה / מצוות הקריאה ודין המפסיד מילה אחת** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **The Mitzva of Reading the *Megilla*and the Status of One who Missed a Word** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:10:2) מצוות קריאת המגילה – לקוראה מתוך מגילה כשרה, היינו שנכתבה בדיו על הקלף. ואם אמר אותה על פה או שקראה מתוך ספר מודפס – לא יצא ידי חובתו (שו"ע או"ח תרצ, ג). קרא את עיקרה מתוך המגילה ואת חלקה קרא מתוך ספר מודפס או אמר בעל פה, יצא ידי חובה. ובלבד שבפועל יאמר את כל המגילה בלא להחסיר מילה אחת (כמבואר בהלכה הקודמת). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** To fulfill the mitzva of reading the *Megilla*, one must read it from a kosher *megilla* that was written in ink on parchment. If one recites it by heart or reads it from a printed book, he has not discharged his obligation (SA 690:3). If one reads most of the *Megilla*from a kosher scroll and the rest from a book or from memory, he has fulfilled his obligation, as long as he recites the entire *Megilla* without missing a word. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:10:3) דילג על אחת המילים, או טעה באחת המילים, טעות כזו שמשנה את משמעות המילה, לדעת רוב הפוסקים לא יצא ידי חובתו, ועליו לחזור לקרוא את המגילה כהלכה.¹² footnotes: ¹² . אם החסיר מילה אחת, לדעת הרשב"א והר"ן לא יצא, ולדעת הריא"ז, כל זמן שהמשמעות לא השתנתה – יצא. ואם קרא את המילה באופן מוטעה שמשנה את המשמעות, כגון נפל במקום נופל, לדעת הרשב"א והר"ן ואורחות חיים לא יצא, ומשמע מהטור ושו"ע תרצ, יד, שיש סוברים שיצא. ואולי כך דעת הרמב"ם. ובערוה"ש תרצ, כ, כתב, שאם בדיעבד לא החזירוהו יצא. למעשה, רוה"פ סוברים שבשני המקרים לא יצא וצריך לחזור, וכ"כ במ"ב תרצ, ה, ובאו"ה תרצ, יד. ובחסרון מילה שמשנה את המשמעות לכל הדעות חוזרים.נלענ"ד שאם השינוי הוא כזה שרוב האנשים אינם מבינים את הבדל המשמעות, בדיעבד אין צריך להחזיר, כי ממילא לא הבינו הבנה מוטעת.יש נוהגים לקרוא כמה מילים פעמיים, מפני ספק שבהם, למשל: כאמרם באמרם (ג, ד), להרג ולהרג (ח, יא), בפניהם לפניהם (ט, ב), ואינו מעכב. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** However, if the reader skips a word, or makes a mistake in one of the words that changes the meaning of the word, he has not discharged his obligation according to most *poskim*, and he must read the *Megilla* again properly.¹²” (“fell”) instead of “*nofel*” (“was falling”) – Rashba, Ran, and *Orḥot Ḥayim* maintain that he has not fulfilled his obligation, while it seems from *Tur* and SA 690:14 that some maintain that he has fulfilled his obligation. This might be Rambam’s opinion. AHS 690:20 states that if, *be-di’avad*, the listeners did not instruct the reader to read the word again, he has still fulfilled his obligation. In practice, most *poskim* maintain that he has not fulfilled his obligation in either case, and thus he must read the word again; so state MB 690:5 and BHL 690:14. Everyone agrees that one must reread it if he missed a word that affects the meaning of the verse. In my humble opinion, if the reader made a mistake that affects the meaning of the verse but most people do not understand the difference in meaning, he does not have to read the word again, *be-di’avad*, because the listeners did not misunderstand the meaning. Some have a custom to read certain words twice because their correct reading is uncertain. For example: *ke-omram*/*be-omram* (Esther 3:4); *laharog*/*ve-laharog* (*ibid.*8:11); *bi-fneihem*/*li-fneihem* (*ibid.*9:2). One fulfills the mitzva even without following this practice. footnotes: ¹² Rashba and Ran maintain that one does not fulfill his obligation if he misses a word. Ri’az states that if the missing word does not affect the meaning of the verse, he has fulfilled his obligation. If one reads a word incorrectly, in a way that changes its meaning – like if he reads “nafal ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:10:4) גם כאשר הקורא קרא כהלכה את כל המילים, אם השומע לא שמע מילה אחת – לא יצא. וזו למעשה ההלכה החשובה ביותר בהלכות המגילה, מפני שבעקבות בואם של הילדים לבית הכנסת הרעש גובר, ויש שאינם מצליחים לשמוע את כל המילים. במיוחד החשש גובר לאחר הכאת המן, שפעמים הקורא ממשיך בקריאתו בעוד הילדים מרעישים, והיושבים בירכתי בית הכנסת אינם שומעים מילה אחת, ומפסידים בכך את כל הקריאה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Even when the reader reads all the words properly, a listener does not discharge his obligation if he fails to hear one of the words. This is the most important practical *halakha* of *Megilla* reading, because people sometimes fail to hear all of the words, due to the excess noise caused by the presence of children in the synagogue. This problem becomes especially acute after Haman’s name is read, as the reader sometimes continues reading before the children finish making noise, causing those who sit in the back of the synagogue to miss a word, thus forfeiting the entire reading. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:10:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:10:5) הפתרון לכך, שכל מי שהחסיר בשמיעתו מילה או כמה מילים, ישלים אותן מיד בקריאה מהספר שלפניו. ואם בינתיים הקורא המשיך הלאה, ימשיך לקרוא עד שיגיע למקום שהקורא נמצא. ואף שהספר המודפס שלפניו אינו כשר לקריאת המגילה, כיוון שאת רוב המגילה הוא שומע מתוך מגילה כשרה, יכול בדיעבד להשלים לעצמו את המילים החסרות מתוך ספר מודפס. אבל השומע את המגילה מהקורא, לא יקרא עמו את המגילה, כדי שלא יפריע לעצמו ולשכניו לשמוע את הקורא.¹³ footnotes: ¹³ המהדרים קונים מגילה כשרה, כדי שאם יפסידו מילה, ישלימוה ממגילה כשרה, ויצאו בזה למהדרין (משנה ברורה תרפט, יט). אמנם למי שאינו יודע לקרוא בניקוד הנכון, יצא שכרו בהפסדו, מפני שכפי שלמדנו, טעות שמשנה את משמעות המילה פוסלת את הקריאה. בשו"ע תרצ, ד, ומ"ב יג, מבואר מדוע השומע לא יקרא בספר המודפס. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** If one missed a word while hearing the *Megilla*reading, the solution is to read the missed word or words immediately from the printed *Megilla* one is using. If, in the meantime, the reader continues to read ahead, one should continue reading until he catches up with the reader. Even though the printed book in front of him is not a kosher *Megilla*, he may use it to fill in the missing words, *be-di’avad*,**since he hears most of the *Megilla* from a kosher scroll. However, when listening to the *Megilla* from the reader, one should not read along with him from a printed version.¹³, from which they can read in order to fill in any words they may miss. This way, they fulfill the mitzva in the best possible manner (MB 689:19). However, if one does not know how to pronounce the words properly, he does more harm than good by reading from his own *megilla*. After all, we already learned that a mistake that affects the meaning of a word invalidates the reading. SA 690:4 and MB *ad loc.*13 explain why a listener should not read along with the reader from a printed *megilla*. footnotes: ¹³ Those who go above and beyond purchase a kosher megilla ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:11:1) **פורים ומקרא מגילה / דיני הקריאה** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **The Laws of Reading the *Megilla*** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:11:2) דרך הנחת המגילה כשהיא גלולה מסופה לתחילתה, אולם כיוון שהיא נקראת אגרת, נוהגים לפני קריאתה בציבור לפושטה ולכופלה דף על דף כדי לפרסם את הנס. לאחר סיום קריאת המגילה, גוללים בחזרה את המגילה מסופה לתחילתה, שזהו כבודה של המגילה שלא תישאר פתוחה, ורק אחר סיום הגלילה החזן מברך את ברכת 'הרב את ריבנו' (שו"ע או"ח תרצ, יז; משנה ברורה תרצ, נה-נו, כה"ח קב-קה). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** When not in use, the *Megilla* is rolled up from the end of the scroll to the beginning. However, since *Megilat Esther* is referred to as a “letter,” it is customary to prepare the scroll for reading in public by spreading it out and folding it over, leaf over leaf, in order to publicize the miracle. When the reading is completed, the *Megilla* is rolled up again from end to beginning, making sure that it is not left open out of respect for the *Megilla*. Only after the *Megilla* is rolled up does the *ḥazan* recite the *berakha* of “*Ha-rav et riveinu*” (SA 690:17, MB *ad loc.*55-56, *Kaf Ha-ḥayim* *ad loc.*102-105). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:11:3) מצוות קריאת המגילה מתקיימת בישיבה או עמידה, ורק החזן הקורא לציבור צריך לעמוד, מפני כבוד הציבור (שו"ע או"ח תרצ, א). בשעת אמירת הברכות נוהגים רוב ישראל לעמוד (משנה ברורה תרצ, א, בא"ח תצוה ד, ועי' כה"ח ב). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One may sit or stand while fulfilling the mitzva of reading the *Megilla*. The only one who must stand is the reader, out of respect for the congregation (SA 690:1). Most Jews have a custom to stand for the *berakhot* (MB 690:1; *Ben Ish Ḥai*, Year 1, *Hilkhot Purim*4 [Tetzaveh]; see also *Kaf Ha-ḥayim* 690:2). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:11:4) קוראים את המגילה בטעמי המקרא, ובדיעבד כשאין מי שיודע לקרוא בטעמים, אפשר לקוראה בלא טעמים (שע"ת תרצ, א). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The *Megilla* should be read with its cantillation, but if no one knows how to read it with the cantillation, it may be read without the cantillation, *be-di’avad* (*Sha’arei Teshuva* 690:1). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:11:5) צריך לקרוא את המגילה כסדר, ואם קראה למפרע, היינו שלא כסדר כתיבתה – לא יצא. לפיכך, מי שלא שמע מילה או פסוק מהקורא, לא יאמר אמשיך לשמוע את המגילה עד סופה, ואח"כ אשלים את מה שהחסרתי, אלא חובה עליו להשלים מיד את מה שהחסיר ולהגיע למקום שבו נמצא הקורא, ולהמשיך לשמוע את הקריאה כסדר עד סוף המגילה.¹⁴ footnotes: ¹⁴ . המאחר ומגיע לאחר שהתחילו בקריאת המגילה, לא יאמר אשמע את המגילה ואח"כ אשלים את הפסוקים הראשונים, שהרי זה קורא למפרע. אלא אם הוא חושש שלא תהיה לו אח"כ אפשרות לשמוע את המגילה, יאמר מיד את הברכות, ויתחיל לקרוא אותה מספר מודפס עד שישיג את בעל הקורא וימשיך לשמוע את המגילה ממנו. וזאת בתנאי שאת רוב המגילה ישמע מהקורא במגילה. ואם הוא חושש שעד שיספיק למצוא את נוסח הברכות הקורא יתקדם ולא יוכל להשיגו לפני מחצית המגילה, ואח"כ לא ימצא אפשרות אחרת לקיים את המצווה, מוטב שיקרא את המגילה מיד בלא ברכות, ויספיק להשיג את הקורא במגילה לפני אמצעיתה, ויקיים את המצווה (ועי' באו"ה תרצ, ג, 'ודווקא'). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One must read the *Megilla* in order. If one reads it out of order, he does not fulfill his obligation. For example, if one misses a word or a verse during the reading, he should not say, “I will continue listening to the *Megilla* until the end, and I will make up what I missed afterward.” Rather, he must immediately fill in what he missed, catch up to the reader, and continue listening to the reading, in the proper order, until the end of the *Megilla*.¹⁴, he should not say, “I will hear the *Megilla* and make up the first few verses afterward,” as that constitutes reading the *Megilla*out of order. Rather, if he is concerned that he will not be able to hear it again later, he should quickly recite the *berakhot*, begin reading from a printed *megilla* until he catches up to the reader, and hear the rest from him. This solution is only effective on the condition that he hears most of the *Megilla* from the reader. If, however, he is concerned that by the time he finds the text of the *berakhot* and recites them, the reader will advance to such an extent that he will not be able to catch up to him before midway through the *Megilla* – and afterward he will not be able to fulfill the mitzva any other way – it is better that he skip the *berakhot*. This way, he will have enough time to catch up to the reader before the halfway mark and fulfill the mitzva (see BHL 690:3, s.v. “ve-davka”). footnotes: ¹⁴ If one comes late to the synagogue and finds that the congregation has already begun reading the Megilla ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:11:6) מי ששמע את המגילה כשהוא מתנמנם – לא יצא, מפני שבוודאי היו מילים שלא שמע (שו"ע או"ח תרצ, יב). כפי שלמדנו (הלכה ט), גם מי שאינו מבין עברית יוצא ידי חובה בשמיעת המגילה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One who dozes off while listening to the *Megilla* does not discharge his obligation, as he certainly fails to hear some words (SA 690:12). As we learned above (section 9), one who hears the *Megilla* fulfills his obligation even if he does not understand Hebrew. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:7 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:11:7) לכתחילה יש לקרוא את המגילה ברצף, ובדיעבד, אם הפסיק בשתיקה או אפילו בדיבור, לא הפסיד את מה שקרא, ויכול להמשיך ממקום שהפסיק (שו"ע או"ח תרצ, ה. ועי' משנה ברורה יח, ושו"ע או"ח או"ח סה). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** *Le-khatḥila*, one should read the *Megilla* continuously, but *be-di’avad*, if one interrupted the reading in the middle – remaining silent or even speaking – he has not forfeited what he already read and may continue reading from where he left off (SA 690:5; also see MB *ad loc.*18 and SA**§65). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:8 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:11:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:11:8) נחלקו הפוסקים אם אפשר לצאת ידי מצוות שמיעת מגילה בשמיעה דרך מכשירים חשמליים, כמו דרך שידור חי, טלפון ורמקול. למעשה, נוהגים להחמיר, ורק כשאין ברירה אחרת סומכים על המקילים. אולם כבד שמיעה שנזקק למכשיר חשמלי כדי לשמוע, ישמע לכתחילה דרך המכשיר החשמלי, ורק אם הוא יודע שאם יתקרב לקורא יצליח לשמוע את קולו היטב בלא מכשיר, נכון שישמע בלא מכשיר.¹⁵ footnotes: ¹⁵ ראו בפנה"ל ברכות יב, ט, 8 שנחלקו הפוסקים בשאלה זו. ולמעשה כתבתי, שבמצוות מדברי חכמים, אפשר לסמוך על דעת המקילים, ובמצוות מהתורה, כאשר אפשר, עדיף לשמוע בלא המכשיר. שמיעת המגילה היא במעמד ביניים כדברי קבלה, כמובא לעיל בהערה 2, ולכן כאשר כבד השמיעה בטוח שיצליח לשמוע בלא מכשיר, נכון שיחמיר בזה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Many *poskim* maintain that one who hears the *Megilla* through an electric device, like a telephone, radio, or loudspeaker, does not fulfill his obligation. The reason for this is that such devices receive a person’s voice as electronic signals and transform it back into a new voice. Therefore, it is like hearing a recording of the *Megilla* reading, which is invalid. *Le-khatḥila*, one should heed this opinion. However, in cases where there is no other option, one may rely on the lenient opinions that allow fulfilling the obligation through these devices. Nevertheless, the common practice is to be stringent in this matter. For those who are hard of hearing and require an electronic device to hear, they should preferably use the device to listen to the *Megilla* reading. However, if they know that by moving closer to the reader they can hear the voice clearly without the device, it is proper for them to listen without the device.¹⁵: *Berakhot* 12:10, which cites a dispute among the *poskim* regarding this issue. Rav Kook (*Oraḥ Mishpat* §48) and *Mikra’ei Kodesh* (Frank) §11 maintain that one who hears the *Megilla*through an electric device discharges his obligation. *Igrot Moshe*, OḤ 2:108, 4:91:4 inclines this way as well. On the other hand, *Mishpetei Uziel*, *Minḥat Shlomo* 1:9, and *Yeḥaveh Da’at* 3:54 maintain that one does not fulfill his obligation in this way. *Le-khatḥila*, one should avoid using electronic devices to discharge his obligation, but if there is no alternative, one should rely on the more lenient authorities and fulfill the mitzva at least according to their opinion. footnotes: ¹⁵ See Peninei Halakha ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:12:1) **פורים ומקרא מגילה / הברכות וסדר הקריאה** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **The *Berakhot* and the Order of the Reading** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:12:2) מברכים לפני קריאת המגילה בלילה שלוש ברכות: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מקרא מגילה". "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** We recite three *berakhot* before the nighttime reading: “Who has sanctified us with His *mitzvot* and commanded us concerning the reading of the *Megilla*” (“*asher kideshanu be-mitzvotav ve-tzivanu al mikra megilla*”); “Who performed miracles for our ancestors in those days, at this time” (“*she-asa nisim la-avoteinu ba-yamim ha-hem ba-zeman ha-zeh*”); and “Who has given us life, sustained us, and brought us to this time” (“*she-heḥeyanu* *ve-kiyemanu ve-higi’anu la-zeman ha-zeh*”). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:12:3) הברכות הן הכנה למצווה, שעל ידי הברכות הקורא והשומעים מכוונים את ליבם לקיים את המצווה ולהבין את עניינה, שהוא לזכור ולפרסם את הנס שעשה ה' לאבותינו. ומכל מקום גם מי שקרא בלא ברכה, יצא ידי חובתו, ובלבד שיכוון בדעתו לקיים את המצווה (שו"ע או"ח תרצ, יד).¹⁶ footnotes: ¹⁶ . נחלקו הראשונים אם מצוות צריכות כוונה, ובשו"ע או"ח ס, ד, הכריע להלכה שצריכות כוונה. וכ"כ בשו"ע תרצ, יג-יד. ואף במצוות דרבנן, דעת רבים מהאחרונים, שאם לא כיוון – לא יצא. לכתחילה הכוונה צריכה להיות במחשבה מפורשת, אבל גם מי שלא כיוון במפורש, אם כשישאלוהו, מדוע קראת את המגילה, ישיב כדי לקיים את המצווה, הרי שיש בידו כוונה, כמבואר במ"ב ס, י. ולכן כל מי שבא לביהכ"נ לקריאת המגילה או שבירך לפני המגילה, ברור שיש בידו כוונה ויצא ידי חובתו. ורק מי שישב בביתו ושמע מבית הכנסת את הקריאה, אם לא כיוון לצאת – לא יצא. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The *berakhot* prepare us for the mitzva, focusing the reader and the listeners on fulfilling the mitzva and understanding its purpose: to remember and publicize the miracle that God performed for our ancestors. Nevertheless, one who reads the *Megilla*without reciting a *berakha* fulfills his obligation, as long as he intends to fulfill the mitzva (SA 690:14).¹⁶ require *kavana*. SA 60:4, 690:13-14 rules that in practice, *mitzvot* indeed require *kavana*. Many Aḥaronim maintain that this applies to rabbinic *mitzvot* as well, meaning that one does not discharge his obligation if he does not intend to fulfill the mitzva. *Le-khatḥila*, one should express this *kavana*clearly in one’s mind. However, even if one does not have explicit *kavana*, he is still viewed as having *kavana*if he would answer the question, “Why did you read the *Megilla*?” by saying, “To fulfill the mitzva” (MB 60:10). Therefore, one who comes to the synagogue for *Megilla* reading or recites a *berakha* before reading the *Megilla* clearly has *kavana* and discharges his obligation. Only one who stays at home and overhears the reading from the synagogue does not discharge his obligation unless he explicitly intends to fulfill the mitzva. footnotes: ¹⁶ The Rishonim disagree about whether or not mitzvot ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:12:4) לגבי ברכת 'שהחיינו' ביום נחלקו המנהגים. למנהג ספרדים אין מברכים 'שהחיינו' ביום, מפני שברכת 'שהחיינו' שמברכים בלילה מועילה לכל היום. ולמנהג אשכנזים, צריך לחזור ולברך 'שהחיינו' לפני הקריאה של היום, מפני שקריאת היום היא מצווה בפני עצמה, ויותר מזה, היא הקריאה החשובה, ולכן אינה יכולה להיגרר אחר הקריאה של הלילה (שו"ע או"ח תרצב, א). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** There are varying customs regarding the recitation**of *She-heḥeyanu* during the day. According to Sephardic custom, one does not recite *She-heḥeyanu*during the day because the *She-heḥeyanu* recited at night covers the entire day. According to Ashkenazic custom, one must repeat the *berakha* prior to the daytime reading, because that reading is an independent mitzva. Moreover, the daytime reading is the more important reading of the two; therefore, its *berakhot* cannot be covered by the *berakhot*recited at the nighttime reading (SA 692:1). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:12:5) נכון לכוון בברכת 'שהחיינו' שלפני קריאת המגילה על כל שאר מצוות היום – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה. הספרדים מכוונים לכך בלילה, ואשכנזים ביום (משנה ברורה תרצב, א). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** When reciting *She-heḥeyanu* before the *Megilla* reading, it is proper to have in mind that the *berakha* also applies to the other *mitzvot* of the day: *mishlo’aḥ manot*, *matanot la-evyonim*, and the festive meal. Sephardim have these *mitzvot*in mind at night, while Ashkenazim do so during the day (MB 692:1). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:12:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:12:6) לאחר קריאת המגילה וגלילתה לתחילתה, נוהגים לברך 'הרב את ריבנו', שהיא ברכת שבח והודאה. לדעת רוב הפוסקים, מברכים ברכה זו רק במניין של גברים או נשים, אבל אם הם פחות מעשרה, אין מברכים אותה.¹⁷ footnotes: ¹⁷ ברכת 'הרב את ריבנו' אינה חובה כברכות שלפניה, אלא היא ברכת שבח והודאה שתלויה במנהג, וכפי שאמרו במשנה (מגילה כא, א): "מקום שנהגו לברך – יברך, ושלא לברך – לא יברך". וכבר נהגו הכל לאומרה. כתב באורחות חיים בשם הירושלמי, שרק במניין אומרים אותה. והביאוהו הב"י והרמ"א תרצב, א, להלכה. אולם לדעת רש"י ומהר"ם ורדב"ז, אומרים אותה גם ביחיד. וכ"כ בן איש חי תצוה יג. וכן נוהגים ההולכים לפי פסקיו. וכתבו בבאו"ה תרצב, ב, ויבי"א או"ח ח, נו, שהואיל והוא ספק, אין לברך. (ובמיוחד שלבה"ג ומהר"י וויל אף ברכות ראשונות אין לברך ביחיד). והמנהג הרווח שלא לברך ביחיד, והרוצה לברך אין למחות בידו. ויש ספק אם נשים מצטרפות לעשרה (רמ"א תרצ, יח). וכתבו פר"ח ופמ"ג, שהספק הוא רק לעניין צירוף לגברים, אבל מניין נשים מברכות. ואף שיש שנהגו לא לברך, להלכה יש לברך בעשר נשים, וכ"כ במקראי קודש (פרנק) פורים לה, ויבי"א ח"ח או"ח נו, ד. ונראה למעשה שבדיעבד אפשר גם לצרף נשים לגברים, הואיל וממילא רבים סוברים שאף יחיד רשאי לברך ברכה זו. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** After the *Megilla*is read and the scroll is rolled back to the beginning, common custom is to recite “*Ha-rav et riveinu*,” a *berakha* of praise and thanksgiving. According to most *poskim*, this *berakha* is recited only when the *Megilla* is read in the presence of ten men or women. If fewer than ten people are present, however, we do not recite the *berakha*.¹⁷ we recite before the reading, “*Ha-rav et riveinu*” is not obligatory. Rather, it is a *berakha* of praise and thanksgiving that depends on one’s custom, as the Mishna states, “In a place where it is customary to recite the *berakha*, one should recite it, and in a place where it is customary not to recite the *berakha*, one should not recite it” (*Megilla* 21a). Nowadays, everyone recites it. *Orḥot Ḥayim* quotes the Yerushalmi as saying that one recites it only in a *minyan*, and *Beit Yosef* and Rema 692:1 codify this. However, Rashi, Maharam, and Radbaz maintain that even an individual recites it. *Ben Ish Ḥai*, Year 1, *Hilkhot Purim*13 (Tetzaveh) concurs, and those who follow the rulings of *Ben Ish Ḥai* act accordingly. BHL 692:2 and *Yabi’a Omer*, OḤ 8:56 state that one should not recite the *berakha* unless a *minyan* is present, because it is a case of uncertainty. (This decision is especially logical in light of the ruling of *Behag* and Mahari Weil that an individual omits even the first three *berakhot*.) The prevalent custom is not to recite it when reading the *Megilla* alone, but one should not rebuke those who want to recite it. It is uncertain whether women count toward the ten (Rema 690:18). *Pri Ḥadash* and *Pri Megadim* state that this uncertainty relates only to the question of whether women can be counted together with men, but a *minyan* of ten women certainly recites the *berakha*. Although some have a custom not to recite it, the *halakha* follows those who maintain that it should be recited in the presence of ten women, as *Mikra’ei Kodesh* (Frank), *Purim* 35 and *Yabi’a Omer*, OḤ 8:56:4 state. It seems that, in practice, women can also be counted together with men, *be-di’avad*, since many authorities maintain that even one person may recite this *berakha*. footnotes: ¹⁷ In contrast to the berakhot ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:13:1) **פורים ומקרא מגילה / הנקמה בהמן ועשרת בניו** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **Taking Revenge on Haman and His Ten Sons** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:13:2) יסוד מרכזי במגילה הוא הריגת המן ועשרת בניו, שנעשה צדק, והרשעים שקמו על עם ישראל לכלותו, נענשו והומתו. וכך ראוי על פי הדין, שכל הקם כנגד ישראל, עמו של ה' יתברך, מורד בה' יתברך בורא העולם ומקיימו, ומהדין הישר שיאבד לגמרי. כמה דינים מבטאים עניין זה. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The execution of Haman and his ten sons is an integral part of the *Megilla*, for it confirms that justice was done and the wicked people who rose up against the nation of Israel were punished and put to death. Anyone who rises up against Israel, God’s nation, is in effect rebelling against God, Creator and Sustainer of the world, and – according to strict justice – deserves total annihilation. Several laws demonstrate the special significance of killing Haman and his sons. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:13:3) ראשית, כותבים את המתת עשרת בני המן בצורה של שירה. ולא כמו שאר השירות, כדוגמת שירת הים, שבהן הכתיבה והרווחים מעורבים, אלא את המתת בני המן כותבים באופן ישר ומסודר, שבשני צידי השורה כותבים מילה אחת ובאמצע רווח, וכך כל שמות עשרת הבנים שהומתו בצד ימין של השורה, והמילה "את" המחברת ביניהם בצד שמאל (מגילה טז, ב; שו"ע או"ח תרצא, ג). והעניין הוא, שדרך כל השירות לבטא את הרווחה שהיתה לישראל, ועל כן גם השירה מרווחת ומתפשטת, ואילו השירה של המתת בני המן מבטאת את השמחה על שנתכלו לגמרי ונעשה בהם דין ישר, ולכן נכתבה בצורה סגורה וישרה (מהר"ל אור חדש ט, י). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** First, the passage describing the execution of Haman’s ten sons is written in the *Megilla*in the format of a song. However, this format is unlike the format that appears in other biblical songs, such as the Song at the Sea, where the words and spaces are interwoven. The execution of Haman’s sons, in contrast, is written in a straight and organized fashion. On every line, one word is written on each of the two ends, with a space left in the middle. Thus, the names of the ten sons are written on the right side and the Hebrew word *et*, which connects the names, is written repeatedly on the left side (*Megilla* 16b, SA 691:3). The explanation is as follows. The purpose of all other songs is to convey the extent of the salvation that Israel experienced; therefore, they are written in a spacious and expansive format. The song describing the execution of Haman’s sons, however, expresses the joy we feel over the fact that they were utterly destroyed and that strict justice was meted out; therefore, it is written in a closed, linear style (Maharal, *Or Ḥadash* 9:10). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:13:4) לכתחילה צריך לקרוא את כל שמותיהם בנשימה אחת, ללמד שכולם נפחו את נשמותיהם יחד, ואם לא קראם בנשימה אחת – יצא. אות 'ו' של 'ויזתא' כותבים זקופה, ללמד שתלו את כולם יחד (מגילה טז, ב; שו"ע או"ח תרצ, טו, תרצא, ד). והעניין הוא, שיסוד אמונת ישראל בה' אחד, ועמלקים מתנגדים לאמונת היחוד ושונאים את ישראל, וכשהם מתכלים מתגלית אחדותו בעולם. ולכן כאשר נענשו מתו כאחד, שמיתתם גילתה את אמונת היחוד (מהר"ל אור חדש ט, י). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One must make an effort to read all the names in a single breath, to demonstrate that their souls departed from their bodies simultaneously. If one fails to do this, he has nonetheless fulfilled his obligation,*be-di’avad*. The letter *vav* in the name Vaizata is written higher than the other letters, to teach that Haman’s sons were all hanged together (*Megilla* 16b; SA 690:15, 691:4). The point is that the foundation of Israel’s faith is the existence of one God. The Amalekites oppose this belief and hate the Jews. Thus, when they are eliminated, God’s oneness is revealed to the world. Therefore, when Haman’s sons were punished, they died as one, since their deaths confirmed our belief in God’s oneness (Maharal, *loc*.*cit.*). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:13:5) צריך לומר אחר הקריאה: "ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים. וגם חרבונא זכור לטוב" (ירושלמי מגילה ג, ז, שו"ע או"ח תרצ, טז). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** After the *Megilla* reading, one must recite, “Cursed is Haman, blessed is Mordechai; cursed is Zeresh, blessed is Esther; cursed are all the wicked people, blessed are all the righteous people; and Ḥarvona, too, is remembered for good (*y. Megilla* 3:7; SA 690:16). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:13:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:13:6) בימי הראשונים, החל להתפשט מנהג בקרב הילדים ואף המבוגרים, להכות בעת אמירת המן. כנראה רצו לבטא בזה את השנאה לרשעים ואת השמחה על מפלתם. ואף שאין למנהגם מקור, כתב הרמ"א: "אין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחינם הוקבעו" (תרצ, יז). אמנם יש מהראשונים שלא נהגו בזה. ויש מהאחרונים שאף יצאו כנגד המנהג, מפני שהרעש עלול לגרום שהשומעים לא יצאו ידי חובת מקרא מגילה (כמבואר בהלכה י). למעשה, הרוצים להמשיך במנהג הכאת המן רשאים, ובלבד שיקפידו שכל הציבור יוכל לשמוע היטב את כל המגילה.¹⁸ footnotes: ¹⁸ מנהג זה רווח יותר בקהילות אשכנז. אולם המהרי"ל לא נהג לקיימו. ועי' בתורת המועדים ה, י, ובהלח"ב יב, טז. ואצלנו נוהגים לקיים כמה מניינים כרצון איש ואיש, באחד אין מרעישים כלל, באחד מרעישים מעט מאוד, ובאחד מרעישים כמקובל. ואף שיש מעלה בקריאה ברוב עם (לעיל ו, 5). כדי שלא לבטל את המנהג לפיו אין מרעישים בהמן, שהוא המנהג העיקרי, ועל ידו הקריאה מתקיימת באופן מהודר יותר, עדיף לוותר מעט על ברוב עם. בחסדי ה' לכל המניינים יש קהל רב, ולמניינים השקטים קהל גדול יותר. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** In the time of the Rishonim, a custom began to spread among both the children and the adults, to bang on a surface when Haman’s name is read. Apparently, they wanted to express their hatred for wicked people and their joy over their downfall. Even though there is no source for this practice, Rema writes, “One should not abolish or deride any custom, for it was not established for naught” (690:17). However, some Rishonim disregard the custom, and some Aḥaronim even oppose it, because the noise is liable to prevent the listeners from fulfilling their obligation to read the *Megilla* (as explained above in section 10). In practice, one may continue following the custom of “beating” Haman, as long as it is assured that everyone can hear the entire *Megilla* properly.¹⁸ on Purim night. In the main *minyan*,**the congregants stomp once with their feet each time “Haman” is read, causing almost no delays. At the yeshiva, the students “beat” Haman extensively. During the day, the entire community reads the *Megilla* together with the yeshiva students, and people bang minimally. (See above, n. 5, where we cited authorities who maintain that the requirement to read the *Megilla* in front of a multitude of people applies primarily to the daytime reading.) footnotes: ¹⁸ This custom is more prevalent in Ashkenazic communities. However, Maharil did not follow it. In our community of Har Bracha, we conduct two minyanim ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:1) **פורים ומקרא מגילה / על הנסים, קריאת התורה, הספד ותחנון** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / ***Al Ha-nisim*, Torah Reading, Eulogies, and *Taḥanun*** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:2) תקנו חכמים נוסח 'על הנסים' כדי להודות לה' על הישועה שעשה לישראל בימי הפורים, ואומרים אותו בברכת ההודאה בתפילת שמונה עשרה, ובברכת 'נודה לך' שבברכת המזון. בברכה מ'עין שלוש' אין מזכירים את הפורים. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The Sages formulated the *Al Ha-nisim* prayer so that we may thank God for the salvation He performed for the Jewish people at the time of Purim. We recite it in the *berakha* of thanksgiving in the *Amida* and in the *berakha* of *Nodeh Lekha* (“We thank You”) in *Birkat Ha-mazon*. We do not mention Purim in the *berakha*of *Me-ein Shalosh*(“*Al Ha-miḥya*”). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:3) שכח ולא אמר 'על הנסים' בתפילה או בברכת המזון – יצא ידי חובתו. ואם נזכר לפני שסיים את הברכה שאומרים בה 'על הנסים', יחזור לומר 'על הנסים'. אבל אם כבר אמר את שם ה' שבסיום הברכה, לא יחזור. אבל טוב שיאמר 'על הנסים' בסיום התפילה, לאחר סיום הברכות, ששם מותר להוסיף תחנונים והודאות בלי הגבלה. וכן השוכח לומר 'על הנסים' בברכת המזון, טוב שיאמר אותו בסיום ברכת המזון יחד עם 'הרחמן', ששם מותר להוסיף הודאות כרצונו (רמ"א תרפב, א, משנה ברורה ד).¹⁹ footnotes: ¹⁹ . דין 'על הנסים' שבתפילת עמידה של פורים שווה לדין 'על הנסים' בחנוכה, כמבואר בשו"ע ורמ"א תרצג, ב, ותרפב, א, ודינו נתבאר לעיל יא, ח. לעניין ברכת המזון יש שוני, בחנוכה אומרים 'על הנסים' בברכת המזון מצד המנהג, ואילו בפורים הוא חובה. ויש אומרים שהשוכח 'על הנסים' בסעודת פורים ביום, צריך לחזור, מפני שיש חובה לאכול סעודה בפורים על פת (מהרש"ל, של"ה וט"ז). וי"א שאינו חוזר, מפני שאין חובה לאכול לחם בסעודת פורים (תה"ד, מ"א וא"ר). וי"א שאף כי חייבים לאכול פת בסעודת פורים, אין דין 'על הנסים' שבסעודה חמור מ'על הנסים' שבתפילה שאין חוזרים עליו (ערוה"ש תרצה, ז, ויב). וכתב במ"ב תרצה, טו, למעשה, שספק ברכות להקל, ולא יחזור. ואף שברכת המזון מהתורה, חיוב הזכרת היום מדרבנן, וספק דרבנן להקל (עי' פנה"ל ברכות ד, 7). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** If one forgets to recite *Al Ha-nisim* in the *Amida* or in *Birkat Ha-mazon*, he nonetheless fulfills his obligation. If, however, he remembers before concluding the *berakha* in which *Al Ha-nisim* is inserted, he should go back and recite it, unless he already said God’s name at the end of the *berakha*. In such a situation, it is proper to recite *Al Ha-nisim* at the end of the *Amida*, after the *berakhot* are completed, because one may add unlimited prayers of supplication and thanksgiving at that point. Similarly, one who forgets to recite *Al Ha-nisim* in *Birkat Ha-mazon* should recite it toward the end of the prayer, together with the *Ha-Raḥaman* passages, where one may add as many prayers of thanksgiving as he likes (Rema 682:1, MB *ad loc.*4).¹⁹ in the *Amida* are the same for Purim and Ḥanuka, as SA and Rema 693:2, 682:1 elucidate. This point is explained above, 11:8. There is, however, a difference regarding *Birkat Ha-mazon*. On Ḥanuka, the practice of reciting *Al Ha-nisim* in *Birkat Ha-mazon* is based on custom, while reciting it on Purim is obligatory. Some maintain that one who forgets to recite *Al Ha-nisim* at the daytime Purim meal must repeat *Birkat Ha-mazon*, since one must eat bread at the Purim meal (Maharshal, *Shlah*, *Taz*). Others maintain that one does not need to repeat *Birkat Ha-mazon*, since one does not need to eat bread at the meal (*Terumat Ha-deshen*, MA, *Eliya Rabba*). Still others maintain that even though one must eat bread at the meal, the law of *Al Ha-nisim* at the meal is no more stringent than that of *Al Ha-nisim* in the *Amida*, upon whose omission one does not need to repeat the *Amida*(AHS 695:7, 12). MB 695:15 concludes that one should not repeat *Birkat Ha-mazon* because we rule leniently in cases of uncertainty regarding *berakhot*. footnotes: ¹⁹ The laws of Al Ha-nisim ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:4) התחילו את הסעודה בפורים והמשיכוה זמן רב אחר צאת הכוכבים, הולכים אחר ההתחלה ואומרים בברכת המזון 'על הנסים' (שו"ע או"ח תרצה, ג, ועי' משנה ברורה טז). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One who begins his meal on Purim but continues eating long into the night must recite *Al Ha-nisim* in *Birkat Ha-mazon*, because the beginning of the meal determines when the meal took place (SA 695:3; see MB *ad loc.*16). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:5) תקנו חכמים לקרוא בפורים שלושה עולים בפרשת 'ויבא עמלק' (שמות יז, ח-טז). ואף שאחת מתקנות עזרא הסופר היתה שאין לקרוא בתורה פחות מעשרה פסוקים, בפורים קוראים תשעה בלבד, מפני שבתשעה פסוקים מסתיים העניין כולו. ויש נוהגים לקרוא את הפסוק האחרון פעמיים כדי להשלים בזה לעשרה פסוקים (שו"ע או"ח תרצג, ד). ויש אומרים שאין קוראים אותו פעמיים (רמ"א שם). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The Sages enacted that three people are called to the Torah on Purim to read the section beginning with “Amalek came” (Shemot 17:8-16). Even though one of Ezra’s enactments was that no less than ten verses may be read in a public Torah reading, we read nine on Purim because the entire account of Amalek’s attack on Israel contains only nine verses. Some have a custom to read the last verse twice in order to arrive at a total of ten verses (SA 693:4), while others do not (Rema *ad loc*.). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:6) רמז יש בזה, שכל עוד לא נמחה שמו של עמלק, עדיין אין שמו של הקב"ה מתגלה בשלימות, ולכן בקריאת פרשת 'ויבא עמלק' קוראים תשעה פסוקים בלבד. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** This *halakha* is highly suggestive. As long as Amalek’s name has yet to be blotted out, God’s name is not yet fully revealed. Therefore, when we read the section of “Amalek came,” we read only nine verses. ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:7 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:7) אף שהיתה בפורים ישועה גדולה לישראל, לא תקנו לומר הלל, ושלושה טעמים נאמרו לכך בתלמוד (מגילה יד, א). לרבי יצחק, מפני שאין אומרים הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ. לרבא, מפני שעדיין נותרנו משועבדים לאחשוורוש, ואין אומרים הלל אלא בתשועה שאנו נעשים על ידה בני חורין. לרב נחמן, מפני שקריאת המגילה נחשבת לנו במקום הלל, ולכן לא היה צורך להתקין את קריאת ההלל.²⁰ footnotes: ²⁰ כתבו המאירי והמנהיג, שלפי הטעם שקריאת המגילה במקום הלל, מי שאין לו מגילה לקרוא בה בפורים צריך לומר הלל. וכך משמע מהרמב"ם (ג, ו) שטעם זה הוא העיקרי. אולם יש שכתבו שהעיקר כטעמים אחרים. ולכתחילה טוב שמי שאין לו מגילה יאמר הלל בלא ברכה לצאת ידי כולם. **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Even though the Jews experienced a great salvation on Purim, the Sages did not institute the recitation of *Hallel* on that day. The Talmud (*Megilla* 14a) provides three reasons for this. R. Yitzḥak explains that we do not recite *Hallel* for a miracle that occurred outside the Land of Israel. According to Rava, it is omitted because we remained subjugated to Aḥashverosh even after the miracle occurred, and *Hallel* can be said only over a salvation that brings us freedom. R. Naḥman maintains that the *Megilla* reading is considered like *Hallel*; therefore, there was no need to enact the recitation of *Hallel*.²⁰ state that, according to the opinion that the *Megilla* reading is in place of *Hallel*, one who cannot obtain a *Megilla* from which to read on Purim must recite *Hallel* instead. MT, Laws of *Megilla* and Ḥanuka 3:6, also seems to maintain that this reason is the primary one. However, some authorities write that the other answers are primary. Therefore, one who does not have a *Megilla* should, *le-khatḥila*, recite *Hallel* without a *berakha*, in order to satisfy all the opinions. footnotes: ²⁰ Me’iri and Manhig ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:8 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:8) יום י"ד וט"ו באדר אסורים בהספד ותענית לבני פרזים ולבני כרכים. ורק אם המת תלמיד חכם, מותר להספידו בפניו בעת ההלוויה (שו"ע או"ח תרצו, ג, יו"ד תא, ה). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One may not deliver eulogies or fast on the fourteenth and fifteenth of Adar, whether one lives in a walled or unwalled city. The only time one may deliver a eulogy is at the funeral of a Torah scholar, provided that the body is present (SA OḤ 696:3, YD 401:5). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:9 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:9](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:9) אין אומרים תחנון ו'למנצח' בשני הימים של פורים (שו"ע או"ח תרצג, ג). גם במנחה של תענית אסתר שהיא סמוכה לפורים אין אומרים תחנון (משנה ברורה קלא, לג). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** We omit *Taḥanun* and *La-menatze’aḥ* from our prayers on both days of Purim (SA 693:3). We also omit *Taḥanun* from *Minḥa* on Ta’anit Esther, if it immediately precedes Purim (MB 131:33). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:10 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:14:10](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:14:10) נוהגים ללבוש בליל פורים וביומו בגדי שבת ויום טוב (רמ"א תרצה, ב, כה"ח יג). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** It is customary to wear Shabbat/Yom Tov clothing on Purim, both at night and during the day (Rema 695:2, *Kaf Ha-ḥayim* 695:13). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:1 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:15:1) **פורים ומקרא מגילה / מלאכה בפורים** **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** **Purim and Reading the *Megilla*** / **Working on Purim** ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:2 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:15:2) מתחילה לא תקנו את פורים כיום טוב שאסור בעשיית מלאכה. אולם במשך הדורות, משום כבוד היום וקדושתו, נהגו ישראל שלא לעשות בו מלאכה, והמנהג מחייב. ואף אמרו שכל העושה מלאכה בפורים אינו רואה ממנה סימן ברכה לעולם (ב"י רמ"א ושו"ע או"ח תרצו, א). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The Sages did not originally establish Purim as a holiday on which work is prohibited. Over time, however, the Jewish people developed a custom to refrain from work on Purim, out of respect for the sanctity of the day, and the custom is binding. The Sages go so far as to say that anyone who works on Purim will never see any blessing from it (*Beit Yosef*, SA, Rema 696:1). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:3 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:15:3) לפיכך, אסור לאדם לצאת לעבודתו הקבועה בפורים, ואם הוא עובד בעבודה שאם לא יעבוד בה בפורים יגרם לו או לעסק הפסד גדול, מותר לו לעבוד בה. וכן מותר לעני שאין לו מה לאכול לעבוד בפורים (שה"צ תרצו, ב-ג). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Therefore, one may not go about his regular work on Purim. If, however, refraining from work would cause him or his employer a great loss, he may work on Purim. In addition, a poor person who has nothing to eat may work on Purim (SHT 696:2-3). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:4 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:15:4) מותר לעשות בפורים מלאכה משמחת, כמו הכנת בית לקראת חתונת הבן, ונטיעת עצי נוי בגינת הבית. וכן מותר לעשות מלאכה שיש בה מצווה, כמו כתיבת חידושי תורה. וכן מותר לעשות מלאכות קלות, כמו כתיבת מכתב. ובתנאי שהעיסוק בזה לא יבטל אותו משמחת הפורים ומצוותיו (שו"ע או"ח תרצו, א; משנה ברורה תרצו, ו). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One may do joyous work on Purim, like preparing a new home for a son who will soon be married and planting decorative trees in one’s yard. In addition, one may do mitzva-related work, like writing down novel Torah insights. One may also do easy work, like writing a letter. All of this is permitted provided that it does not ruin one’s joy or prevent one from performing the *mitzvot* of Purim (SA 696:1, MB *ad loc.*6). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:5 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:15:5) מותר לגזוז ציפורנים בפורים, כי זו מלאכה קלה, וכביסה ביד ותפירה ותספורת אסורות (בא"ח תצוה כא). אבל לצורך פורים מותר לעשות מלאכות גדולות, ובכללן כביסה ביד, תפירה ותספורת (רמ"א תרצו, א). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** One may cut one’s nails on Purim, because this is an easy task, while one may not wash clothes by hand, sew, or cut one’s hair (*Ben Ish Ḥai*, *Hilkhot Purim* 21 [Tetzaveh]). However, if they are needed on Purim, one may do arduous tasks, including washing clothes by hand, sewing, and cutting one’s hair (Rema 696:1). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:6 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:15:6) מעיקר הדין מותר לעסוק במסחר בפורים, מפני שעסקים מוצלחים יכולים לשמח. אולם נכון להחמיר בזה, מפני שהעיסוק במסחר עלול להתארך על חשבון שמחת הפורים. ולכן נכון לפתוח רק חנויות שמוכרות צרכי פורים (משנה ברורה תרצו, ג, ערוה"ש ב, כה"ח ה). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Technically, one may engage in commerce on Purim, because successful transactions can bring one joy. However, it is proper to be stringent in this matter, because such endeavors can drag on and take away from the joy of Purim. Therefore, it is proper to open only stores that sell Purim necessities (MB 696:3, AHS 696:2, *Kaf Ha-ḥayim* 696:5). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:7 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:15:7) מנהג איסור מלאכה בפורים חל ביום הפורים בלבד. ואמנם יש מהאחרונים שהחמירו לאסור מלאכה גם בלילה, אולם מעצם זה שנחלקו לגבי הלילה, ברור שאין מנהג מוסכם לאסור מלאכה בלילה, לפיכך, אין איסור לעשות מלאכה בליל פורים (עי' בבאו"ה תרצו, א). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** The custom of refraining from work on Purim takes effect only during the day. It is true that some Aḥaronim rule stringently and prohibit work at night, as well. However, the very fact that there is a debate regarding working at night shows clearly that there is no accepted custom prohibiting work at night. Therefore, one may work on the night of Purim (see BHL 696:1). ###### Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:8 [Peninei Halakhah, Zemanim 15:15:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/15:15:8) לבני הפרזים מותר לעשות מלאכה בפורים של מוקפים, ולבני המוקפים מותר לעשות מלאכה בפורים של פרזים (שו"ע או"ח תרצו, ב). **Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:** Residents of unwalled cities may work on the Purim observed by residents of walled cities, and residents of walled cities may work on the Purim observed by residents of unwalled cities (SA 696:2).