## Peninei Halakhah, Zemanim Chapter 2

###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:1:1)

**הלכות ספירת העומר / מצוות הספירה ומשמעותה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **The Mitzva and its Meaning**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:1:2)

מצווה לספור מליל קציר העומר, תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות. ליל קציר העומר הוא ליל ט"ז בניסן החל במוצאי יום טוב ראשון של פסח, ובו היו יוצאים וקוצרים שעורים, ומביאים אותם לעזרה, ודשים אותם, וזורים אותם ברוח, ובוררים אותם מפסולת, וקולים את הגרגירים באש, וטוחנים אותם היטב, ומתוך הקמח לוקחים שיעור עשירית האיפה, ומנפים אותו בשלוש עשרה נפות, ובוללים אותו בלוג שמן, ונותנים עליו קומץ לבונה. למחרת ביום היה קרב על המזבח, תחילה היה הכהן מניפו, ולאחר מכן לוקח ממנו קומץ ומקטיר אותו על המזבח. לאחר שהקומץ הוקטר, הותר לכל העם לאכול מהתבואה החדשה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Starting from the night of the *omer* harvest, there is a mitzva to count 49 days, which are seven weeks. This is known as*sefirat ha-omer*, counting the *omer*.**The *omer* harvest took place on the sixteenth of Nisan, the night after the first day of Pesaḥ. That night, they would go out to the fields and harvest barley, bring them to the Temple courtyard, thresh them, winnow them, separate out the chaff, roast the grains, grind them well, produce a tenth of an *eifa* of flour, sift it through thirteen sieves, mix it with a *log* of oil, and place a *kometz*(handful) of frankincense on it. The next day, part of the mixture would be offered on the altar. First, a *kohen* would wave it; then he would separate a *kometz* from the mixture and burn it on the altar. After the *kometz* was burned up, everyone was permitted to eat from the newly harvested grain.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:1:3)

מיוחד הוא חג השבועות שאין לו תאריך חודשי כדוגמת שאר החגים. למשל, זמנו של חג הפסח בט"ו בניסן, ושל חג הסוכות בט"ו בתשרי. אולם זמנו של חג השבועות נקבע על פי ספירת העומר, שאחר סיום ספירת שבעה שבועות מגיע זמנו של חג השבועות, ועל כן נקרא שמו חג השבועות. וזהו שנאמר (דברים טז, ט-י): "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלוֹהֶיךָ". וכן נאמר (ויקרא כג, טו-טז): "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Unlike other festivals, Shavu’ot does not have a calendar date. Whereas Pesaḥ begins on the fifteenth of Nisan and Sukkot on the fifteenth of Tishrei, Shavu’ot’s date is determined by the *omer* count: the festival begins after the seven-week count is completed, which is why it is called *Ḥag Ha-shavu’ot* – the Festival of Weeks. This is the meaning of the verse: “You shall count off seven weeks; start to count seven weeks from when the sickle is first put to the standing grain, and then you shall observe the Festival of Weeks for the Lord your God” (Devarim 16:9-10). It also says:
And from the day on which you bring the sheaf (*omer*)**of elevation offering – the day after the “Shabbat” – you shall count off seven weeks. They must be complete: You must count until the day after the seventh week – fifty days; then you shall bring an offering of new grain to the Lord. (Vayikra 23:15-16)


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:1:4)

מצווה זו אינה מוטלת רק על בית הדין אלא מצווה על כל אחד ואחד מישראל לספור ארבעים ותשעה ימים. ומצווה על כל אחד לומר את הספירה בעצמו. ואף שבכל המצוות שבדיבור יש לנו כלל – 'שומע כעונה', ולכן, למשל, אפשר לצאת ידי מצוות זכירת עמלק בשמיעת החזן, וכן יכול אדם לצאת ידי חובת הברכה על ספירת העומר בשמיעת החזן; אבל לעניין הספירה עצמה, כיוון שנאמר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם", לדעת כמה פוסקים צריך כל אדם לספור בעצמו בפיו (לבוש, חוק יעקב). ואמנם יש סוברים שדין הספירה כדין שאר המצוות שבדיבור, ויכול אדם לצאת ידי חובתו בשמיעת חבירו (פר"ח, ברכ"י). אלא שלכתחילה כדי לצאת ידי כל הדעות, צריך כל אחד לספור בעצמו (עי' משנה ברורה תפט, ה, ובאו"ה 'ומצוה').

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
This mitzva is not incumbent upon the *beit din* alone; rather, every Jew is commanded to count 49 days. The mitzva is to verbalize the count. There is a general principle that applies to *mitzvot* that require speech-acts: “*Shome’a ke-oneh*” (“One who hears is as one who responds”). Thus, for example, one can fulfill the mitzva of remembering Amalek by hearing a public reading of *Parashat Zakhor*, and one can fulfill his obligation to recite a *berakha* over the counting of the *omer* by hearing the *berakha*of the *ḥazan*. With regard to the actual counting, however, several *poskim* maintain that each person must verbalize the count, as it says, “*u-sefartem****lakhem***” – literally,**“count **for yourselves**” (*Levush, Ḥok Yaakov*). Although others maintain that the status of *sefirat ha-omer*is identical to that of other *mitzvot*that require speech-acts, and consequently that one may discharge his obligation by hearing someone else count (*Pri Ḥadash, Birkei Yosef*), nevertheless, *le-khatḥila*, to satisfy all opinions, each person must verbalize the count (see MB 489:5 and BHL s.v. “u-mitzva”).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:1:5)

יסוד המצווה בראשית התהוותנו לעם. ביארו חז"ל כי לאחר שהיו ישראל משועבדים למצרים ומשוקעים במ"ט שערי טומאה, לא היו ראויים לקבל את התורה, והיו צריכים להיטהר מטומאת מצרים, ועל כן המתין להם הקב"ה שבעה שבועות כדי שיטהרו ויוכלו לקבל את התורה (עפ"י זוהר אמור צז). ועוד יש בספירה ביטוי לציפייה למתן תורה. וכן נתבאר במדרש, שכאשר בישר משה לישראל, שאחר צאתם ממצרים יעבדו את ה' על הר סיני ויקבלו את התורה. שאלוהו: אימתי תהיה עבודה זו? אמר להם: לסוף חמישים יום. ומרוב חיבה היו מונים כל יום ואומרים: הרי עבר יום ראשון, הרי עבר יום שני, וכך בכל הימים, שמתוך חיבתם וציפייתם לתורה היה נראה בעיניהם כזמן ארוך (שבולי הלקט רלו).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
This mitzva is rooted in the very beginning of our emergence as a nation. The Sages explain that Israel had sunk to the depths of the forty-ninth level of impurity during their bondage in Egypt and were therefore unworthy of receiving the Torah. God waited seven weeks for them to purge themselves of the defilement of Egypt and enter a pure state, in which they could receive the Torah (based on *Zohar*, *Emor* 97). Counting the *omer*also expresses our anticipation for the giving of the Torah. A *midrash* relates that when Moshe announced to Israel that after leaving Egypt they would worship God at Mount Sinai and receive the Torah, they asked him, “When will this take place?” Moshe answered, “After fifty days.” Then, due to their great love for God, they counted every day, saying, “One day has passed,” “two days have passed,” and so on, every day. Because of their love and anticipation for the Torah, it seemed like a long time to them (*Shibolei Ha-leket* §236).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:1:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:1:6)

נמצא אם כן, שבספירת העומר באה לידי ביטוי הציפייה והכמיהה שלנו לקראת היום הגדול, יום מתן תורה. ותוך כך אנו עוברים תהליך של היטהרות, בכל מ"ט המדרגות שהאדם כלול מהן. וככל שהאדם יותר טהור ונקי מטומאה, כך הוא יכול לקלוט יותר מאורה של התורה. כך בכל שנה, על ידי הספירה אנו מתכוננים לקבלת התורה (עי' בהמשך סוף הלכה ג).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
*Sefirat ha-omer* expresses our longing and anticipation of that great day when God gave us the Torah. By doing so, we undergo a process of purification with respect to all 49 levels of which man is constituted. The purer and cleaner one becomes, the more he will be able to absorb the Torah’s light. Thus, every year, we count the *omer* in preparation for receiving the Torah (see the end of section 3 below).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:2:1)

**הלכות ספירת העומר / תהליך העלייה מהלאומיות לרוחניות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **The Process of Ascension from Nationalism to Spirituality**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:2:2)

בספירת העומר אנו מושכים קו שהולך ועולה מפסח לחג השבועות. חג הפסח מבטא את הצד הלאומי הישראלי, שביציאת מצרים נתגלתה סגולת ישראל, בכך שהקב"ה בחר בנו מכל העמים למרות היותנו שקועים במ"ט שערי טומאה. וחג השבועות מבטא את הצד הרוחני של ישראל, שאז הגענו לפסגה הרוחנית של קבלת התורה. בחג הפסח התחלנו את תהליך השחרור שלנו מעול מצרים, ובחג השבועות השלמנו את השחרור שלנו מעול היצרים והתפיסות האנושיות, וזכינו לתורה מן השמים, שכל העוסק בה נעשה בן חורין באמת (אבות ו, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
By counting the *omer*, we draw a line that ascends continuously from Pesaḥ to Shavu’ot. The festival of Pesaḥ represents Israel’s national aspect: the Exodus revealed Israel’s uniqueness, in that God chose us from among all the other nations despite the fact that we were mired in 49 levels of impurity. The festival of Shavu’ot, however, represents Israel’s spiritual aspect, because that is when we reached the spiritual pinnacle of receiving the Torah. On Pesaḥ, we began the process of liberation from the yoke of Egypt, while on Shavu’ot we became completely liberated from the yoke of human perceptions and impulses by receiving the divine Torah, which makes all who engage in it truly free (*m. Avot* 6:2).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:2:3)

ועוד צד לדבר. בחג הפסח מתגלה האמונה הפשוטה, הטבעית, שגנוזה בנשמתו של כל יהודי, ונשמרה בישראל גם בשנות השעבוד במצרים. ובחג השבועות מתעלים אל האמונה המפותחת, המבוארת והמורחבת על ידי התורה. לאמונה הטבעית יש כח רב והיא הבסיס לחיים, אולם אין ביכולתה לכוון את החיים ולתקנם. על ידי התורה ומצוותיה אנו יכולים לקשר את כל מרכיבי חיינו, המחשבתיים, הרגשיים והמעשיים, לאמונה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Let us present another dimension of this ascent. On Pesaḥ, the simple, natural faith that is hidden in the soul of every Jew, and which was preserved even during the years of Egyptian bondage, is revealed. On Shavu’ot, however, we rise to a more sophisticated form of faith, one that is clarified and expanded by the Torah. Natural faith is very powerful – indeed, it is the very foundation of life – but it cannot give direction to life or improve it. Through the Torah and the *mitzvot*, we are able to link all aspects of our lives – intellectual, emotional, and practical – to faith.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:2:4)

נמצא אפוא שבספירת העומר אנו הולכים ומתעלים בשתי בחינות: מהמדרגה הלאומית למדרגה הרוחנית, ומהאמונה הטבעית לאמונה המפותחת על ידי התורה והמצוות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Thus, by counting the *omer* we gradually elevate ourselves in two ways: from nationalism to spirituality and from natural faith to a sophisticated faith based on Torah and *mitzvot*.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:2:5)

ואין אפשרות להגיע לחג השבועות בלי חג הפסח. מתוך ההכרה בסגולת ישראל אפשר להתעלות אל התורה. מתוך הבחירה בישראל שנתגלתה ביציאת מצרים אנו יכולים לקבל את התורה, וכפי שאנו אומרים בברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים" ומתוך כך "ונתן לנו את תורתו". וכן אין אפשרות לקלוט את האמונה המורכבת והמפותחת שנקלטת בשכל – בלא לגלות תחילה את האמונה הפשוטה והטבעית. לכן חשוב כל כך לחבר את חג הפסח אל חג השבועות. ספירת העומר היא החיבור והסולם שבין חג הפסח לחג השבועות.¹

footnotes:
¹ רעיון זה רמוז בכך שנצטוונו להתחיל לספור "מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה" (ויקרא כג, טו). העומר הינו קרבן יחודי שנעשה משעורים שהם מאכל בהמה, ויש בכך ביטוי לצד החומרי הלאומי של ישראל. שכל זמן שעוד לא הגענו למתן תורה ודעת אלקים, הרי אנו בבחינת בהמה שאין לה דעת. וכשנגמור לספור חמישים יום, נזכה למתן תורה ולמדרגה רוחנית גבוהה, ונזכה ל"וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'" (שם טז). וכן המצה היא לחם עוני, ואמרו בזוהר שהיא לחם של אמונה, היינו האמונה הטבעית. ובחג השבועות המנחה החדשה היא לחם מחיטים וחמץ, מפותח ועשיר, הרומז לגילוי האלוקות בכל תחומי העולם הזה. בפסח הגילוי של האמונה הטבעית נעשה תוך צמצום של איסור החמץ, ובחג השבועות בהתרחבות. (ועי' באורות ישראל ח, א).אפשר אולי לומר שזה יסוד המחלוקת האם מצוות הספירה כיום מדאורייתא או מדרבנן (להלן הלכה ד). אם מגמת הספירה להתעלות מאמונה פשוטה לאמונה מושכלת שעל ידי לימוד התורה, אזי גם היום היא מדאורייתא. ואם ההתעלות היא מגילוי אמונה בצמצום ופרישות המתבטא באיסור חמץ (עי' פנה"ל פסח א, ה-ו) למדרגה של אמונה המתגלה בכל תחומי החיים, בעוה"ז על כל הנאותיו, אזי הדבר תלוי בבית המקדש, שמחבר שמים וארץ. ולכן כל זמן שאין מקריבים את העומר שמבטא את הכוחות החומריים, וממנו אפשר להתעלות עד הקרבת שתי הלחם, אי אפשר לגלות את האמונה בכל תחומי החיים בשלימות, ולכן הספירה מדרבנן בלבד.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is impossible to reach Shavu’ot without Pesaḥ. Only by recognizing Israel’s uniqueness can we rise to be worthy of the Torah. Only once we realize that Israel is the chosen nation, as the Exodus demonstrated, can we receive the Torah. As we say in the *berakha* over the Torah, “Blessed are You, Lord…Who chose us from among all the nations” and only then “gave us His Torah.” Similarly, it is impossible to grasp complex, developed, cognitive faith without first discovering simple, natural faith. Therefore, it is very important to connect the festival of Pesaḥ to the festival of Shavu’ot. Counting the *omer* is the link and the ladder that connects these two festivals.¹ of elevation offering” (Vayikra 23:15). The *omer* offering is unique in that it is made from barley, an animal food, which represents the material, national aspect of Israel. Before we received the Torah and attained knowledge of God, we were like mindless animals. When we finish counting fifty days, we receive the Torah and reach a lofty spiritual state, then, “You shall bring an offering of new grain to the Lord” (*ibid*. 23:16). Similarly, matza is called the “bread of affliction,” and the *Zohar* teaches that it is bread of faith, that is, natural faith. The offering of new grain brought on Shavu’ot is made of leavened wheat; it is rich and developed, alluding to the complete revelation of divinity in every aspect of this world. On Pesaḥ, the revelation of natural faith occurs through limitation: the restriction against leavened bread. On Shavu’ot, however, it occurs through expansion (see *Orot Yisrael* 8:1). *
*Perhaps we can say that this is the basis of the dispute about whether *sefirat ha-omer* nowadays is mandated by Torah law or rabbinically (below, section 4). If the purpose of counting is to rise from simple faith to sophisticated faith through Torah study, then it is mandated by Torah law even today. But if the purpose is to elevate us from a revelation of faith by way of limitation and abstinence, which expresses itself in the prohibition of *ḥametz*on Pesaḥ (see *Peninei Halakha*: *Pesaḥ* 1:5-6), to a level of faith that reveals itself in all areas of life – in the physical world with all its pleasures – then it requires the existence of the Temple, which connects heaven and earth. Therefore, as long as we are unable to bring the *omer* offering, which represents material forces and from which we can rise to the point where we may bring the “new” offering of two loaves, it is impossible for us to express faith in every aspect of life. Therefore, *sefirat ha-omer*is of rabbinic provenance only.

footnotes:
¹ There is an allusion to this idea in the fact that we are commanded to count “from the day on which you bring the omer


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:3:1)

**הלכות ספירת העומר / נוסח הספירה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **The Formula for Counting the *Omer***


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:3:2)

לפני הספירה מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת העומר". הברכה והספירה נאמרים לכתחילה בעמידה, ואם ישב יצא (שו"ע או"ח תפט, א).²

footnotes:
² . כתבו הראשונים אסמכתא לזה, מדכתיב: "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה", אל תקרי בקמה אלא בקומה. כתב בספר האשכול (הל' פסח קנט, א), שאין מברכים 'שהחיינו' על הספירה, משום שהיא לקראת חג השבועות, וברכת 'שהחיינו' של חג השבועות חלה גם על הספירה. ומהרי"ל כתב, מפני שהספירה מכשירי מצווה, ונשלמת בחג השבועות. וכטעמים אלו כתבו הרדב"ז ד, רנו, מהרש"ם א, ריג, ורב פעלים ג, או"ח לב. והוסיף מהרי"ל, שיש חשש שישכח לספור יום אחד ויפסיד את הספירה, ואיך יברך בהתחלה 'שהחיינו'. ובכלבו סי' קמה, באר, מפני שהמצווה כיום מדרבנן. ובשו"ת הרשב"א א, קכו, מפני שאין בה הנאה, שהלולב ניטל לשמחה, והשופר לזיכרון, והספירה רק הכנה, ועוד שהיא כיום זיכרון לאבלות החורבן, וכ"כ רבנו ירוחם בשם הרז"ה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Before counting the *omer*, one recites the following *berakha*: “*Barukh ata Hashem Elokeinu Melekh ha-olam, asher kideshanu be-mitzvotav ve-tzivanu al sefirat ha-omer* (“Blessed are you, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with His *mitzvot*and commanded us concerning the counting of the *omer*”). Both the *berakha* and the count are optimally recited while standing, but if one recited them while seated, he has nonetheless fulfilled his obligation (SA 489:1).²)” (Devarim 16:9). The Rishonim explain: Do not read the word as *ba-kama* but as *ba-koma*, meaning “while standing.” *Sefer Ha-eshkol* (*Hilkhot Pesaḥ* 159:1) states that we do not recite the *berakha*of *She-heḥeyanu* on *sefirat ha-omer* because we count in anticipation of Shavu’ot, and the *berakha*of *She-heḥeyanu* recited on Shavu’ot covers *sefirat ha-omer* as well. Maharil suggests that it is because *sefirat ha-omer* is only a preliminary mitzva that culminates in Shavu’ot. Radbaz 4:256, Maharsham 1:213, and *Rav Pe’alim* OḤ 3:32 offer these reasons as well. Maharil adds that we are concerned that one may forget to count one day and forfeit the entire count, rendering his initial recitation of *She-heḥeyanu* a *berakha*in vain. *Kol Bo* §145 explains that we omit the *berakha* because the mitzva is only rabbinic nowadays. Rashba writes (*Responsa* *Rashba*1:126) that one only recites *She-heḥeyanu* if the mitzva gives one pleasure. We take the *lulav* to express joy; we blow the *shofar* as a remembrance; but *sefirat ha-omer* is merely a preparatory act, which provides no pleasure. Furthermore, *sefirat ha-omer*today has taken on an additional role as a mournful commemoration of the Temple’s destruction. Rabbeinu Yeruḥam provides the same reason, quoting *Ha-ma’or*.

footnotes:
² The Rishonim find an indirect support for this law in the verse, “From when the sickle is first put to the standing grain (ba-kama


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:3:3)

הספירה מורכבת משני חלקים: ספירת הימים וספירת השבועות. וכמו שנאמר (ויקרא כג, טו-טז): "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There are two components to the count: the days and the weeks, as the Torah says:
And from the day on which you bring the *omer*of elevation offering – the day after the “Shabbat” – you shall count off **seven weeks**. They must be complete: You must count until the day after the seventh week – **fifty days**. (Vayikra 23:15-16)


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:3:4)

ולכן צריכים בספירת העומר להזכיר גם את חשבון הימים וגם את חשבון השבועות (מנחות סו, א). למשל, ביום השביעי צריך לומר: "היום שבעה ימים שהם שבוע אחד". וביום הארבעה עשר: "היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות". וגם באמצע השבוע מזכירים את חשבון הימים והשבועות, למשל, ביום העשירי אומרים: "היום עשרה ימים שהם שבוע אחד ושלושה ימים".³

footnotes:
³ בהשלמת כל שבוע חייבים להזכיר את חשבון הימים והשבועות, כגון: "היום שבעה ימים שהם שבוע אחד". אבל באמצע, כגון ביום השמיני, לדעת הרז"ה ועוד ראשונים, צריך לספור רק את הימים ולומר "היום שמונה ימים". ולדעת רבי אפרים, צריכים לספור רק את השבועות ולומר "היום שבוע אחד ויום אחד". ולדעת רי"ף, רמב"ם ורא"ש, מונים בכל יום את שני החשבונות. וכך נוהגים, וכפי שכתב בשו"ע תפט, א. ←בדיעבד, אם בהשלמת שבוע שכח לספור ימים – לא יצא, וצריך לחזור ולספור בברכה. ואם שכח לתקן באותו יום, מכאן ואילך יספור בלא ברכה. ואם בהשלמת שבוע שכח למנות שבועות – י"א שיצא בדיעבד וי"א שלא יצא. ובאמצע שבוע, כגון ביום השמיני, אם אמר רק "היום שמונה ימים" – יצא בדיעבד. ואם אמר רק "היום שבוע ויום אחד", יש אומרים שיצא. ובשלושת המקרים הללו, יחזור ויספור כראוי בלא ברכה. ואם שכח ולא תיקן עצמו בכל אותו היום, יספור למחרת עם ברכה (עפ"י משנה ברורה תפט, ז, שעה"צ ט, יט, ולהלן הלכה ח).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Therefore, one must mention the tally of both days and weeks when counting the *omer* (*Menaḥot* 61a). For example, on the seventh day one says: “*Ha-yom shiva yamim, she-hem shavu’a eḥad*”**(“Today is day seven, making one week”). On the fourteenth day, one says: “*Ha-yom arba’ah asar yom, she-hem shnei shavu’ot*” (“Today is day fourteen, making two weeks”). We mention the number of days and weeks even in the middle of a week. For example, on the tenth day one says: “*Ha-yom asara yamim, she-hem shavu’a eḥad ve-shlosha yamim*” (“Today is day ten, making one week and three days”).³ and other Rishonim, one need count only the days and therefore say, “Today is day eight.” R. Ephraim maintains that one must count only the weeks and say, “Today is week one, day one.” According to Rif, Rambam, and Rosh, one tallies both days and weeks every day, and that is our practice, as SA 489:1 states.
*Be-di’avad*, if one forgot to count the days on a day that completes a week, he has not fulfilled his obligation, and he must count again with a *berakha*. If he forgot to rectify his mistake that day, he counts each day from then on without a *berakha*. If one forgot to count the weeks on a day that completes a week, some maintain that he has fulfilled his obligation *be-di’avad*, while others maintain that he has not. In the middle of a week, however, such as on the eighth day, if one says merely, “Today is day eight,” he has fulfilled his obligation *be-di’avad*. If he says only, “Today is week one, day one,” some maintain that he has fulfilled his obligation. In all of these scenarios, one should count again properly without a *berakha*. However, if one failed to correct his error on that day, he may count the next day with a *berakha* (based on MB 489:7, SHT *ad loc.*9, 19, and section 8 below).

footnotes:
³ At the completion of every week, one must mention the number of days and weeks, e.g., “Today is day seven, making one week.” There is a dispute, however, regarding the middle of each week, such as on the eighth day. According to Ha-ma’or


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:3:5)

מספר נוסחאות ישנן בספירת העומר: יש אומרים 'לעומר' ויש אומרים 'בעומר'. יש אומרים: "היום ארבעה עשר יום לעומר שהם שני שבועות", ויש אומרים: "היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות לעומר". ובכל הנוסחים יוצאים ידי חובה. נוהגים להוסיף אמירת 'לשם יחוד' לפני הספירה, ותפילות שונות אחריה, אך אין בזה חובה, והעיקר הוא הספירה עצמה והברכה שלפניה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There are several versions of the formula for *sefirat ha-omer*. Some say *la-omer* (lit. “to the *omer*”) while others say *ba-omer* (lit. “of the *omer*”). Some say it in the middle of the formula (“Today is day fourteen of/to the *omer*, making two weeks”), while some say it at the end (“Today is day fourteen, making two weeks, of/to the *omer*.” One fulfills his obligation no matter which version he uses. It is customary to add the *Le-shem Yiḥud* (“For the sake of the unification”) paragraph before counting, as well as various other prayers afterward, but one is not obligated to do so. The primary observance is the actual counting and the preceding *berakha*.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:3:6)

המספר שבע רומז להופעה שלימה, שכן העולם נברא בשבעה ימים. ואכן לכל דבר גשמי יש ששה צדדים – ארבע רוחות, למעלה ולמטה, ועוד בחינה שביעית, שהיא המרכז הפנימי שלו. גם באדם יש שבעה צדדים, ולכן משך הזמן הלוקח לעלות מטומאה לטהרה הוא שבעה ימים, שבמשך שבעה ימים אדם מתכונן בכל בחינותיו לעלות ממצב טומאה למצב טהרה. כך הדין לגבי היטהרות לדברים שבקדושה בעולם הזה, כגון אכילת תרומות וקודשים והיטהרות של אשה לבעלה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The number seven indicates the complete manifestation of something, as the world was created in seven days. Indeed, every physical entity has six sides – four lateral sides, a top, and a bottom – as well as a seventh aspect: its essence. Man has seven facets as well, which is why it takes seven days to go from a state of defilement to a state of purity. For seven days, one prepares every facet of selfhood to rise from the defilement to purity.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:7
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:3:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:3:7)

אולם כדי שנוכל לקלוט את התורה האלוקית, שמעלתה שייכת לעולם העליון, אנו צריכים לספור ספירה הרבה יותר עמוקה, במקום שבעה ימים שבעה שבועות. בספירה זו כל אחד משבעת המספרים מופיע אף הוא בכל שבע בחינותיו. על ידי כך ההיטהרות שלנו לקראת מתן תורה שלימה, שכל צד באופי שלנו עובר זיכוך ומבטא את כמיהתו וציפייתו לקבלת התורה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The same is true of purification for sacred endeavors in this world, like eating *teruma* and sacrificial foods and a woman’s purification for her husband. However, receiving the divine Torah, whose lofty status belongs to the supernal worlds, requires a much deeper count: seven weeks instead of seven days. In this count, each of the seven numbers is manifested through all seven of its facets. Thus, our purification to receive the Torah is complete. Every aspect of our character undergoes refinement and expresses its yearning and anticipation for receiving the Torah.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:4:1)

**הלכות ספירת העומר / מעמד המצווה לאחר החורבן**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **The Mitzva’s Status after the Temple’s Destruction**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:4:2)

שאלה עקרונית בהלכות ספירת העומר, האם לאחר חורבן בית המקדש מצוות ספירת העומר מן התורה או מדברי חכמים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A fundamental question about *sefirat ha-omer* is whether the mitzva is mandated by Torah law or rabbinical enactment while the Temple no longer stands. The Torah says, “And from the day on which you bring the *omer*of elevation offering – the day after the “Shabbat” – you shall count off seven weeks. They must be complete”**(Vayikra 23:15).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:4:3)

לדעת הרא"ש והר"ן ועוד ראשונים, רק בזמן שהיו מקריבים את עומר התנופה בבית המקדש ביום ט"ז בניסן, היתה מצווה מן התורה לספור את ספירת העומר, שנאמר (ויקרא כג, טו): "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה". אבל כיום שאין מביאים את עומר התנופה, המצווה מדברי חכמים, שתיקנוה כזכר לספירת העומר שהיתה בזמן שבית המקדש היה קיים. וזה הטעם שנוהגים להתפלל אחר ספירת העומר על בניית בית המקדש, שכאשר יבנה נקיים את מצוות ספירת העומר מהתורה ולא רק מצד תקנת חכמים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
According to Rosh, Ran, and many other Rishonim, the Torah commandment to count the *omer* applies only when the *omer* offering is brought on the sixteenth of Nisan in the Temple. Today, however, when we do not bring this offering, the mitzva is only mandated rabbinically. The Sages enacted that we continue performing this mitzva in commemoration of the *sefirat ha-omer*that was practiced in the time of the Temple. For this reason, right after counting, we customarily recite a short prayer for the rebuilding of the Temple. After all, when the Temple is rebuilt, we will once again be fulfilling a Torah commandment by performing this mitzva, not merely a rabbinic decree.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:4:4)

ולדעת הרמב"ם והראבי"ה, הזכרת יום הבאת העומר נועדה ללמדנו את התאריך של תחילת הספירה, אבל אין היא תנאי הכרחי, וגם היום כשבית המקדש חרב ואין אנו יכולים להביא את קרבן העומר, מצווה מהתורה לספור את ספירת העומר.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, Rambam and Raavya maintain that the *omer* offering is mentioned in the verse only to teach us the date on which we begin to count the *omer*. It is not a necessary condition for the fulfillment of the mitzva. Therefore, the Torah commandment of *sefirat ha-omer*applies even today, when the Temple is in ruins and we are unable to bring the *omer* offering.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:4:5)

המשמעות המעשית של הלכה זו נוגעת למצבים של ספק. למשל, מי שספר בבין השמשות, היינו בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים שהוא ספק יום ספק לילה, מתעורר ספק האם קיים את מצוות הספירה. אם נחשיב את בין השמשות ליום – לא קיים את המצווה, שעדיין לא הגיע זמן הספירה של היום הבא, אבל אם נחשיב אותו כלילה – קיים את המצווה. לדעת רוב הפוסקים, וכן נפסק ב'שולחן ערוך' (תפט, ב), הסופר בבין השמשות יצא ידי חובה, מפני שספירת העומר בזמן הזה מדברי חכמים, ובכל ספק הולכים לקולא. אמנם לדעת הרבה אחרונים, למעשה נכון להחמיר ולחזור לספור אחרי צאת הכוכבים בלא ברכה, כדי לצאת ידי חובת המצווה גם לדעת הסוברים שספירת העומר בזמן הזה מן התורה (א"ר, משנה ברורה תפט, טו, באו"ה תפט, א, 'לספור העומר').

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The practical ramifications of this dispute concerns situations of uncertainty. For example, if one counts during *bein ha-shmashot*(twilight, between *shki’a* and *tzeit*) it is questionable whether he fulfills the mitzva of *sefirat ha-omer*. If we consider *bein ha-shmashot* day, he does not fulfill his obligation, because the time for the next day’s count did not yet arrive. If we consider it night, however, he fulfills his obligation. *Shulḥan Arukh* (489:2) and the majority of *poskim* maintain that one who counts during *bein ha-shmashot* fulfills his obligation, because, in their opinion, *sefirat ha-omer* is a rabbinic mitzva nowadays, and we rule leniently in cases of uncertainty about a rabbinic law. However, many Aḥaronim write that it is proper to act strictly and count again, without a *berakha*, after *tzeit*, in order to fulfill the mitzva even according to those who maintain that *sefirat ha-omer* is a Torah commandment nowadays, and thus one must act strictly in cases of uncertainty (*Eliya Rabba*; MB 489:15; BHL 489:1, s.v. “lispor ha-omer”).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:5:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:5:1)

**הלכות ספירת העומר / זמן הספירה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **When to Count**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:5:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:5:2)

זמנה של ספירת העומר מתחיל בלילה של ט"ז בניסן, שנאמר (דברים טז, ט): "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת". מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה הוא קציר העומר, שראשית הקציר של כל היבול השנתי מוקדש לקרבן העומר, וזמן קציר העומר הוא בלילה שאחר חג ראשון של פסח, בט"ז בניסן. וזה זמן תחילת הספירה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
We begin to count the *omer* on the night of the sixteenth of Nisan, as it says, “You shall count off seven weeks; start to count seven weeks from when the sickle is first put to the standing grain” (Devarim 16:9-10). “From when the sickle is first put to the standing grain” refers to the *omer*harvest, so called because the first harvest of the yearly produce is designated for the *omer* offering. The *omer* harvest took place on the night after the first day of Pesaḥ, which is the sixteenth of Nisan. As a result, that is when we begin to count the *omer*.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:5:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:5:3)

צריך לספור בלילה, מפני שנאמר לגבי ספירת העומר (ויקרא כג, טו): "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", תמימות פירושו שלימות. וכידוע ביממה יש לילה ויום, ואם אנו רוצים לכלול את כל הלילות והימים של שבעת השבועות, צריכים להתחיל לספור בלילה (מנחות סו, א). וכדי שהספירה תכלול את כל שעות היממה, מצווה להקדים ולספור בתחילת הלילה. במיוחד מקפידים בזה בתחילת הספירה ביום הראשון, כדי שהספירה תכלול את כל השעות של שבעת השבועות. אולם גם בשאר הימים מצווה להדר ולספור בתחילת הלילה, כדי שספירת כל יום ויום תהיה תמימה ותכלול את מלא היממה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One must count at night, because the Torah says regarding *sefirat ha-omer*, “seven weeks; they must be complete” (Vayikra 23:15), meaning that the weeks must be whole. On the Hebrew calendar, a full day consists of night followed by day, so in order to include all the nights and days of seven complete weeks, we must start counting on the night of the sixteenth of Nisan (*Menaḥot* 66a). So that the count covers all the hours of the day, it is a mitzva to count early, at the beginning of the night. We are especially meticulous on the first night, so that the count will cover every hour of the seven weeks. Nonetheless, we enhance the mitzva by counting at the beginning of the night on every night, so that each day’s count will be whole, covering an entire 24-hour day.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:5:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:5:4)

אף שלכתחילה מצווה להקדים ולספור בתחילת הלילה, אין זו חובה, ולכן מי שעומד להתפלל מעריב, צריך להקדים את תפילת מעריב לספירה, מפני שהכלל הוא שיש להקדים את המצוות התדירות לשאינן תדירות, ומצוות קריאת שמע ותפילה של ערבית נוהגות כל השנה, והן תדירות יותר מן הספירה (חק יעקב, ועי' באו"ה תפט, א, 'אחר').⁴

footnotes:
⁴ לדעת רמב"ם ור"ן, משמע שכל הלילה ראוי לספירה בשווה. אמנם לגבי כל המצוות אמרו זריזים מקדימים. ולדעת תוס' ורא"ש, עדיף לספור בתחילת הלילה, שכך הספירה יותר תמימה. למעשה פסק בשו"ע תפט, א, שיש להקדים את הספירה לתחילת הלילה, וכ"כ במ"ב ב, וכה"ח יב. אבל קודם מתפללים ערבית, משום שק"ש ותפילה תדירות יותר (חק יעקב). ובמור וקציעה סובר, שיש להקדים את הספירה, מפני שזמנה מיד בתחילת הלילה, מה שאין כן ק"ש ותפילה שלכתחילה אפשר לאחרן בחצי שעה. אולם למעשה, סופרים אחר תפילת ערבית (באו"ה תפט, א), מפני שאין חיוב לספור בתחילת הלילה אלא הידור, שכל שספר בלילה כבר יש בידו תמימות, ולכן מקדימים את ק"ש ותפילה שהן תדירות.כדי שלא לאחר את הספירה, רבים כתבו לספור מיד אחר קדיש 'תתקבל' שבו מסיימים את סדר תפילת עמידה, ולפני 'עלינו לשבח', שהוא תפילה נוספת. וכ"כ במ"ב תפט, ב, וכ"כ בנהר מצרים, וכך מנהג רוב ישראל, וביניהם כל יוצאי אשכנז, ורבים מיוצאי צפון אפריקה. אמנם רבים ממתפללי נוסח ספרדי נוהגים לספור אחר 'עלינו לשבח', כדי לסיים תחילה את כל מה שרגילים לומר בתפילת ערבית.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Even though it is a mitzva to count at the beginning of the night, one is not obligated to do so. Therefore, one who is about to pray *Ma’ariv* must do so before *sefirat ha-omer*, due to the principle that more frequent *mitzvot* take precedence over less frequent ones. The *mitzvot* of reciting the *Shema* and praying *Ma’ariv* apply all year round, making them more frequent than *sefirat ha-omer* (*Ḥok Ya’akov*; see BHL 489:1, s.v. “aḥar”).⁴, “The zealous perform *mitzvot* promptly.” According to *Tosafot* and Rosh, it is better to count at the beginning of the night, because then the count is more complete. SA 489:1 rules that one should count at the beginning of the night. MB 489:2 and *Kaf Ha-ḥayim* 489:12 agree. Nevertheless, we pray *Ma’ariv* first, because the *mitzvot* of reciting the *Shema* and the *Amida* are more frequent (*Ḥok Ya’akov*). However, *Mor U-ketzi’a* maintains that one should count first, because the proper time for counting is the very beginning of the night, whereas *Shema* and the *Amida* can be delayed, *le-khatḥila*, for a half-hour. In practice, we count after *Ma’ariv* (BHL 489:1), because counting at the beginning of the night is not obligatory, merely a way of going above and beyond; as long as one counts at night, he fulfills the obligation of “*temimot*” (they must be complete). Therefore, we give precedence to *Shema* and the *Amida*, which are more frequent.
In order to avoid delaying the count, many *poskim* suggest that one count immediately after *Kaddish Titkabel* following the *Amida*, and before *Aleinu*, which is an additional prayer. This is found in MB 489:2 and *Nehar Mitzrayim*, and most follow this custom, including all Ashkenazim and those of North African descent. Nonetheless, many who follow Sephardi custom count after *Aleinu*, in order to first finish everything that is usually said in the *Ma’ariv* service.

footnotes:
⁴ It seems that according to Rambam and Ran, it makes no difference when in the night one counts. However, the Sages say regarding all mitzvot


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:6:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:6:1)

**הלכות ספירת העומר / עד מתי אפשר לספור**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **Until When May One Count?**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:6:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:6:2)

מי שרגיל להתפלל מעריב בכל השנה בשעה מאוחרת, מוטב שיספור לאחר תפילתו הקבועה, כדי שלא לשנות מהסדר שהוא רגיל בו, מפני שכל שינוי עלול להביא לידי טעות או שכחה. ועוד, שיש מעלה בקיום המצווה בציבור.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
If one regularly prays *Ma’ariv* at a late hour all year round, it is best that he count after praying at his regular time. If he counts by himself at the beginning of the night, he is liable to make a mistake or forget altogether. Moreover, there is an advantage to performing the mitzva together with the congregation.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:6:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:6:3)

אבל מי שמפני טרדותיו אינו יכול להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים, ומתכוון להתפלל אח"כ ערבית ביחיד, מוטב שיספור את ספירת העומר מיד אחר צאת הכוכבים, כדי להזדרז בקיום המצווה בתחילת הלילה. ועוד, שיש חשש שמא אחר שיתפלל ערבית ביחיד ישכח לספור.⁵

footnotes:
⁵ כאשר הוא רגיל להתפלל אח"כ במניין, יש חשש שלפעמים ישכח לספור ביחיד, וכשהציבור יספור יחשוב שכבר ספר, ויפסיד את הספירה. וכן יש חשש שמא ישכח שספר ויבוא לספור שוב, ויברך ברכה לבטלה. ועוד שיש מעלה לספירה במניין כפי שכתב השל"ה.לעניין אכילה לפני הספירה אין צורך להאריך, מפני שממילא יש איסור לאכול לפני התפילה, וכאשר יש היתר לאכול לפני התפילה מפני שיש דבר שיזכיר לו, כמבואר בפניני הלכה תפילה כה, ט, ממילא יש היתר גם לעניין ספירת העומר.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, if one is preoccupied and cannot pray *Ma’ariv* with a *minyan* after *tzeit*, and he intends instead to pray by himself later on, he should preferably count the *omer* right after *tzeit*, in order to fulfill the mitzva as soon as possible. Furthermore, there is reason to suspect that he might forget to count after he prays *Ma’ariv* by himself.⁵, there is reason to suspect that he might forget to count on his own at the beginning of the night. Then, when the congregation counts, he will think that he has already counted and will thus miss a day. There is also concern that he will forget that he already counted and will thus count again, reciting a *berakha* *le-vatala*. Furthermore, there is merit in counting with a *minyan*, as *Shlah* states.
There is no reason to elaborate on the issue of eating before *sefirat ha-omer*, because one may not eat before *Ma’ariv*in any case. Therefore, if it is permissible to eat before prayers – when there is something to remind him to pray, as I explain in *Peninei Halakha*: *Prayer* 25:9 – it is also permissible to eat before *sefirat ha-omer*.

footnotes:
⁵ If one is accustomed to praying later with a minyan


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:6:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:6:4)

מי ששכח לספור בלילה, נחלקו הראשונים אם יכול להשלים את ספירתו ביום. למדנו בתורה שזמן ספירת העומר תלוי בזמן קציר העומר, שנאמר (דברים טז, ט): "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת". לדעת בעל הלכות גדולות, ההלכה כדעה שהובאה במסכת מנחות (עא, א), שאם לא קצר בלילה יכול לקצור בדיעבד ביום שלמחרת, וממילא כך הדין לגבי הספירה, שאם שכח לספור בלילה יכול בדיעבד לספור ביום. ולדעת רבנו תם, ההלכה כדעה שהובאה במסכת מגילה (כ, ב; כא, א), שמצוות קציר העומר בלילה בלבד, ולכן מי שלא ספר בלילה אינו יכול להשלים ולספור ביום. למעשה נפסק להלכה, שהשוכח לספור בלילה יספור ביום בלא ברכה. מצד אחד מתחשבים בדעה שאפשר לספור ביום, אלא שכדי לא להיכנס לספק ברכה לבטלה, אין מברכים על הספירה ביום (שו"ע או"ח תפט, ז). ובימים הבאים יוכל להמשיך לספור בברכה (תרומת הדשן, משנה ברורה תפט, לד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There is a dispute among the Rishonim whether one who forgets to count at night can rectify his error by counting during the day. The Torah teaches us that the time for *sefirat ha-omer* depends on the time of the *omer* harvest, as it says, “start to count seven weeks from when the sickle is first put to the standing grain” (Devarim 16:9-10). According to *Behag*, the *halakha* follows the opinion cited in *Menaḥot* 71a that if the harvester fails to reap the *omer* at night, he may, *be-di’avad*, reap the next day. Likewise, the same is true of *sefirat ha-omer*: if one forgets to count at night, he may, *be-di’avad*, count the next day. Rabbeinu Tam, however, maintains that the *halakha* follows the opinion stated in *Megilla* (20b, 21a) that the mitzva of harvesting the *omer* applies only at night. Therefore, one who forgets to count at night cannot fulfill his missed obligation by counting the next day. In practice, the accepted *halakha* is that one who forgets to count at night should count during the day without a *berakha*. On one hand, we give credence to the opinion that one may count during the day. However, we omit the *berakha* in order to avoid reciting a possible *berakha* *le-vatala* (SA 489:7). Each subsequent night, he may count with a *berakha* (*Terumat Ha-deshen*, MB 489:34).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:7:1)

**הלכות ספירת העומר / דין השוכח לספור יום אחד**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **One Who Forgets to Count an Entire Day**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:7:2)

נחלקו הראשונים בשאלה, האם ספירת העומר היא מצווה אחת ארוכה הנמשכת מחג הפסח ועד חג השבועות, או שבכל יום ישנה מצווה בפני עצמה לספור. לדעת בעל הלכות גדולות, ספירת העומר היא מצווה אחת ארוכה, וכפי שנאמר (ויקרא כג, טו): "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", ולכן השוכח לספור יום אחד, הפסיד את המצווה ושוב לא יספור בימים הבאים. אולם לדעת רוב הפוסקים, הספירה בכל יום היא מצווה בפני עצמה, ולכן השוכח לספור יום אחד הפסיד את מצוות אותו היום בלבד, ולמחרת מצווה עליו להמשיך לספור בברכה (תוס', רא"ש, ריטב"א ועוד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Rishonim debate the nature of the mitzva to count the *omer*. According to *Behag*, it is one long mitzva that extends from Pesaḥ to Shavu’ot, as it says, “Seven weeks; they must be complete” (Vayikra 23:15). Therefore, one who forgets to count one day forfeits the mitzva and may not continue counting thereafter. However, most *poskim* maintain that each night’s count is a separate mitzva. Hence, one who forgets to count one day forfeits only that day’s mitzva, and he must continue counting the next day, with a *berakha* (*Tosafot*, Rosh, Ritva, and others).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:7:3)

למעשה, גם אדם ששכח לספור יום אחד, צריך להמשיך לספור, על פי דעת רוב הפוסקים הסוברים שכל יום עומד בפני עצמו. אבל יספור בלא ברכה, מפני שאנו חוששים לדעה שכל הספירה היא מצווה אחת, ומאחר ששכח יום אחד, הפסיד את המצווה, וכדי שלא יכנס לספק ברכה לבטלה, יספור בימים הבאים בלא ברכה (שו"ע או"ח תפט, ח).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In practice, the *poskim* determined that even if one forgets to count an entire day, he must continue counting thereafter, in accordance with the majority opinion that each day’s mitzva stands alone. However, he must count without a *berakha*, in deference to the opinion that the entire count is one mitzva, and by missing a day he forfeits the whole mitzva. Thus, in order to avoid reciting a possible *berakha* *le-vatala*, he counts each subsequent day without a *berakha* (SA 489:8).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:7:4)

כדי שלא להפסיד את הברכה, צריכים כל אלה ששכחו לספור באחד הימים, להתכוון לצאת ידי הברכה בשמיעת החזן.⁶

footnotes:
⁶ להרחבת הסוגיה: לדעת בה"ג, השוכח לספור יום אחד הפסיד את המצווה, כי אין כאן תמימות. ולדעת רב סעדיה גאון, אם שכח לספור ביום הראשון הפסיד את המצווה, אבל אם שכח לספור בימים אחרים יכול להמשיך לספור בברכה. והתוס' במנחות סו, א, כתבו על דעת בה"ג שהיא תמוהה, אלא כל יום מצווה בפני עצמה. וכן דעת ר"י, רא"ש, ריטב"א ועוד. וכתב הטור שכן דעת רב האי גאון. עוד כתב רי"ץ גיאות בשם רב האי גאון, שהשוכח לספור יום אחד, יספור למחרת את ספירת היום ואח"כ יוסיף ואתמול היה כך וכך, ובזה ישלים את מה שהחסיר. למעשה, חוששים לדעת בה"ג, ולכן השוכח לספור יום אחד ממשיך לספור בלי ברכה, וכ"כ בשו"ע תפט, ח, וכך דעת רוב האחרונים. אמנם יש מהאחרונים שהורו למעשה עפ"י דעת רוב הגאונים והראשונים, שהשוכח לספור יכול להמשיך לספור בברכה, וכ"כ בשערים המצוינים בהלכה קכ, ז.ויש לשאול לפי שיטת בה"ג, מדוע מברכים על כל יום. אלא שמוכרחים לומר שגם לבה"ג בכל יום יש מצווה נפרדת, אלא שאם שכח יום, פגע בתמימות הספירה, ואינו יכול להמשיך לספור. ומי שיודע שביום אחד מהספירה יהיה אנוס ולא יוכל לספור, לדעת החיד"א (עבודת הקודש סי' ז, ריז), כבר מתחילה לא יברך, משום שלבה"ג נמצא שכל ברכותיו הראשונות לבטלה. אבל לדעת רוה"פ, יספור עד אותו יום בברכה, מפני שגם לדעת בה"ג (שרוב דרוב הראשונים חלקו עליו) המדלג יום אחד, אין ברכותיו שברך לפני כן לבטלה (קנאת סופרים, רב פעלים או"ח ג, לב). ואין זה דומה לספירת זבה, שבאר התוס' (כתובות עב, א) שאין מברכים עליה, כי אם תסתור ספירתה הכל מתבטל, אבל בספירת העומר, גם אם שכח לספור, הספירה הרי נמשכת, וביום החמישים יגיע חג השבועות. ולכן כל מה שספר ברצף, ספר וברך כראוי. ורק אחר שדילג יום, כיוון שמכאן ואילך הוא עצמו כבר לא יספור ברצף, לדעת בה"ג ספירתו אינה תמימה.מי ששכח לספור יום אחד, והיה צריך להיות ש"ץ (למשל מפני יורצייט), למרות אי הנעימות, יבקש ממישהו אחר לברך ולספור. ויש אומרים שכדי למנוע בושה מותר לו לסמוך על רוה"פ הסוברים שגם מי ששכח לספור חייב בספירה, ויכול לברך ולהוציא אחרים בברכתו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In order to avoid forfeiting the *berakha*entirely, one who misses a day must have in mind to fulfill his obligation by hearing the *ḥazan*’s *berakha*.⁶, one who forgets to count one day forfeits the mitzva, because his count is not “complete.” R. Saadia Gaon maintains that only one who forgets to count the first day forfeits the mitzva, while one who skips any other day may continue counting with a *berakha*. *Tosafot* (*Menaḥot* 66a) state that *Behag*’s opinion is puzzling, claiming instead that every day is a separate mitzva. This is also the opinion of Ri, Rosh, Ritva, and others. According to *Tur*, R. Hai Gaon also agrees. In addition, Ritz Gi’at writes in the name of R. Hai Gaon that one who misses a day should count the appropriate number the next day and then make up for the missed count by adding, “And yesterday was such-and-such.” In practice, we take *Behag*’s opinion into account, and thus one who forgets to count one day continues counting without a *berakha* (SA 489:8). However, some Aḥaronim ruled like the majority of Ge’onim and Rishonim that one who forgets can continue counting with a *berakha*. This opinion is found in *She’arim Metzuyanim Ba-halakha* 120:7. Still, as mentioned above, most Aḥaronim maintain that one should continue counting without a *berakha*.
One might ask: According to *Behag*, why do we recite a *berakha* every day? We are forced to answer that even *Behag*would admit that each day constitutes a separate mitzva. It is merely that skipping a day mars the “completeness” of what he counts, making it impossible to continue counting. Ḥida writes (*Avodat Ha-kodesh* 7:217) that if one knows in advance that he will miss a day – due to some uncontrollable circumstance – he should omit the *berakha* from the start, because, according to *Behag*, all of his *berakhot* will be in vain. Most *poskim*, however, rule that even in such a situation, one should count with a *berakha* until that day, because even *Behag* (with whom the vast majority of Rishonim disagree) maintains that the *berakhot* made prior to the omission were not recited in vain (*Kin’at Sofrim, Rav Pe’alim* OḤ 3:32). This cannot be compared to the seven-day count of a *zava* (a woman who is ritually impure due to bodily emissions) who, as *Tosafot* explain, does not recite a *berakha* because if she sees new blood then her count is nullified, thus invalidating the entire count. The difference is that even if one forgets to count one day, the count continues and Shavu’ot still arrives on the fiftieth day. Therefore, all the days that he counted without interruption were counted properly, and the *berakhot* that he recited were warranted. Only after missing a day, when the person himself will no longer be able to count successively, does *Behag* maintain that the *berakha* should be omitted because the count is no longer “complete.”
One who forgot to count a day and needs to serve as *ḥazan* (because he is observing a *yahrtzeit*, for example) should ask someone else to recite the *berakha* and count out loud, even though this will cause him discomfort, as everyone will realize that he missed a day. Others claim that in order to avoid embarrassment, one may rely on the majority of *poskim* who maintain that even one who forgets a day must count and may even recite the *berakha* on behalf of others.

footnotes:
⁶ According to Behag


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:7:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:7:5)

בהלכה זו בא לידי ביטוי המתח שמלווה את ספירת העומר, שכל השוכח יום אחד מנתק במידה מסוימת את השרשרת שמחברת בין חג הפסח לחג השבועות, ומפסיד את הברכה. שכן יש צורך גדול לחבר את חג הפסח שמבטא את הלאומיות הישראלית המקודשת – לחג השבועות שבו קבלנו את התורה, שאין תורה בלא ישראל ואין ישראל בלא תורה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
This *halakha* demonstrates the tension that accompanies *sefirat ha-omer*. After all, one who skips a day breaks, in some respects, the chain connecting Pesaḥ to Shavu’ot and forfeits the *berakha*. It is very important to connect Pesaḥ, which represents holy Jewish nationalism, with Shavu’ot, when we received the Torah, because Torah cannot exist without the Jewish people, and the Jewish people cannot exist without Torah.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:8:1)

**הלכות ספירת העומר / בכל הספקות ממשיך לספור בברכה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **Counting with a *Berakha* in Cases of Uncertainty**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:8:2)

מי שהתעורר לו ספק שמא שכח לספור יום אחד, יכול להמשיך לספור בברכה, כי רק כאשר ברור ששכח לספור יום אחד חוששים לדעה שאינו יכול להמשיך לספור בברכה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One who is uncertain whether he neglected to count one day may continue counting with a *berakha*, because we only defer to the opinion that one cannot continue counting with a *berakha* when one is certain that he missed a day.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:8:3)

וכן מי ששכח לספור בלילה ונזכר וספר למחרת ביום, אע"פ שיש סוברים שאין יוצאים בספירה שביום, כיוון שיש סוברים שבדיעבד גם בספירת היום מקיימים את המצווה, בימים הבאים יוכל לספור בברכה.⁷

footnotes:
⁷ . כתב בתרומת הדשן א, לז, שאע"פ שנהגו כבה"ג, זה כאשר בוודאי שכח לספור, אבל כשיש ספק, נוהגים כדעת רוב הפוסקים. והוסיף טעם, שיש סוברים שספירת העומר דאורייתא, ואם כן בספק חייב להחמיר ולהמשיך לספור, וממילא לברך. (והוסיף תה"ד עוד סברה, שברכה לבטלה אסורה מדרבנן. אמנם גם השו"ע או"ח תפט, ח, פסק כתה"ד למרות שבסי' רטו, ד, נטה לדעה שברכה לבטלה אסורה מדאורייתא).לדעת רוב הפוסקים, אפילו אם נזכר בבין השמשות וספר, בימים הבאים יוכל לספור בברכה, ואף שבביה"ש יש ספק כפול אם יצא, שי"א שאין יוצאים בספירה שביום, ואפילו אם נאמר שיוצאים ביום, הרי ביה"ש הוא ספק יום ספק לילה הבא. מ"מ כיוון שאין וודאות שלא קיים את הספירה, יוכל לסמוך על דעת רוה"פ הסוברים שמצוות כל יום בפני עצמה, וימשיך לספור בברכה. (ועוד שביה"ש לפי מנהגנו, הוא יום גמור לשיטת ר"ת, וכ"כ בשו"ע או"ח רסא, ב, ואף שאין נוהגים כמותו, יש לצרפו לספק לקולא). ואמנם יש מחמירים למעשה, וכ"כ בכה"ח תפט, פג. אבל כאמור לרוה"פ ימשיך לספור אח"כ בברכה, וכ"כ בשואל ומשיב, וביבי"א ח"ד או"ח מג.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Similarly, one who forgets to count at night but remembers and counts during the course of the day must count with a *berakha* on all subsequent nights. Even though some maintain that one does not discharge one’s obligation by counting during the day, we follow those who maintain that, *be-di’avad*, one who counts during the day fulfills the mitzva.⁷ 1:37 states that even though we customarily follow *Behag*’s opinion, that is true only when one is certain that he forgot to count. In a case of uncertainty, however, we follow the viewpoint of the majority of *poskim*. The reasoning is that some authorities maintain that *sefirat ha-omer* is a Torah obligation. Therefore, when an uncertainty arises, one must be stringent; he must continue to count, and do so with a *berakha*. (*Terumat Ha-deshen* adds another rationale: Reciting a *berakha* *le-vatala* is only a rabbinic prohibition. However, even SA, who in 215:4 leans toward the opinion that reciting a *berakha* *le-vatala* is forbidden by Torah law, rules here in 489:8 in accordance with *Terumat Ha-deshen*’s opinion.)
According to most *poskim*, even if one remembers to count only during *bein ha-shmashot*, he may count the remaining nights with a *berakha*, even though it is doubly uncertain that he has fulfilled his obligation in such a case: First, some authorities maintain that counting during the day is invalid. Second, even if we maintain that one indeed discharges his obligation by counting during the day, it is uncertain whether *bein ha-shmashot* is part of the day or the beginning of the following night. Nevertheless, since it is not certain that one missed a day in such a case, he can rely on the majority of *poskim* who maintain that each day is a separate mitzva and continue counting with a *berakha*. Furthermore, according to Rabbeinu Tam, we define *bein ha-shmashot* unquestionably as daytime, and SA 261:2 rules this way as well. Though we do not follow this ruling in practice, we may invoke it in a case of uncertainty in order to rule leniently. Some rule stringently, such as *Kaf Ha-ḥayim* 489:83, but as we stated above, most *poskim* maintain that one who counts during *bein ha-shmashot* may continue counting with a *berakha*. This is also the position of *Sho’el U-meishiv*, *Yabi’a Omer*, OḤ 4:43, and *Hilkhot Ḥag Be-ḥag* 6:7.

footnotes:
⁷ Terumat Ha-deshen


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:8:4)

לגבי נער שנעשה בר מצווה באמצע ספירת העומר התעורר ספק. לדעת כמה פוסקים, אף שהקפיד לספור בכל הימים, לא יוכל להמשיך לספור בברכה, הואיל ומה שספר לפני שנעשה בר מצווה אינו נחשב לרצף אחד עם מה שיספור אחר שיֵעשה גדול. אבל לדעת רוב הפוסקים, אם הקטן הקפיד לספור בכל הימים עד שנעשה בר מצווה, הרי ספירתו תמימה, וממילא יוכל להמשיך לספור בברכה, וכן המנהג הרווח.⁸

footnotes:
⁸ בברכי יוסף כתב, שאחר שנעשה בר מצווה לא יוכל להמשיך לספור בברכה. וכ"כ חידושי הרי"ם ועוד, וכ"כ ביבי"א ג, כח. אולם לדעת רוב הפוסקים, יוכל להמשיך לספור בברכה, וביניהם שו"ת כת"ס צט, ערוה"ש תפט, טו, כה"ח צד, הר צבי ח"ב עו, אור לציון א, צה. וכך המנהג הרווח. כמה טעמים לכך: הואיל והיה חייב לפני כן מדין חינוך, מועיל מה שספר לאחר מכן. ועוד, שגם אח"כ יהיה חייב לכל הפחות מדין חינוך. ועוד, שהואיל ועבר גיל שתים עשרה הרי הוא מופלא הסמוך לאיש שנדריו חלים מהתורה, וכיוון שנהג לספור, הרי זה כקבלת נדר, וממילא חיובו דאורייתא. ואף מצד התמימות, כיוון שבפועל ספר, מדוע לא יחשב לו כתמימות אף שלא היה באותה מדרגה של חיוב. ואף אם יש ספק האם נחשב לו מה שספר כקטן, כבר למדנו, שבכל ספק, ממשיכים לספור בברכה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The status of a young boy who becomes a bar mitzva during the *omer* period is uncertain. Some *poskim* maintain that even if the boy takes care to count every day, he cannot continue counting with a *berakha*, because the days he counted before becoming a bar mitzva are not considered one continuum with the days he counts after reaching adulthood. According to most *poskim*, however, if the boy takes care to count every day before becoming a bar mitzva, his counting is considered complete, and he may continue counting with a *berakha*. This is the prevalent custom.⁸, *Ḥidushei Ha-Rim*, *Yabi’a Omer* 3:28, and others state that the boy may not continue counting with a *berakha* after he becomes a bar mitzva. However, most *poskim* – including *Ktav Sofer* §99, AHS 489:15, *Kaf Ha-ḥayim* §94, *Har Zvi* 2:76, and *Or Le-Tziyon* 1:95 – maintain that he may continue counting with a *berakha*, and this is the prevalent custom. They provide several reasons for this. Since even a young boy must count the *omer*due to the mitzva of *ḥinukh* (educating one’s children in Torah and *mitzvot*), his previous counting is significant and can be viewed on the same continuum as his post-bar mitzva counting. Moreover, even after he becomes a bar mitzva, he will still be obligated to count, at the very least, to fulfill the mitzva of *ḥinukh*. Furthermore, since he has passed the age of twelve, he is considered *mufla samukh le-ish* (a youth close to adulthood), whose oaths are binding by Torah law. Since he regularly counted the *omer*, it is as if he took an oath to count, and he is thereby obligated to do so by Torah law. Regarding the “completeness” of the count, since he actually counted, it should certainly be considered complete, even though he wasn’t originally obligated to the same degree that he is now. Even if it is uncertain whether his counting as a minor is significant enough, we already learned that whenever there is an uncertainty, one may continue counting with a *berakha*.

footnotes:
⁸ Birkei Yosef


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:8:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:8:5)

אבל גר שנתגייר בימי ספירת העומר, כיוון שלא ספר כלל לפני גיורו, יספור מיום שהתגייר בלא ברכה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One who converts to Judaism during the *omer*period counts without a *berakha*, because he did not count at all before his conversion.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:9:1)

**הלכות ספירת העומר / נשים בספירת העומר**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **Women and *Sefirat ha-Omer***


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:9:2)

על פי הכלל המפורסם, שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, נשים פטורות ממצוות ספירת העומר, שהרי מצווה זו תלויה בזמן (ועי' בפנה"ל תפילת נשים פרק ג' בטעם הדבר).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Based on the well-known rule that women are exempt from positive time-bound *mitzvot*, women are exempt from the mitzva of *sefirat ha-omer*, as it is dependent on time (see *Peninei Halakha*:*Women’s Prayer*, ch. 3, for the reason for this rule).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:9:3)

אבל אשה הרוצה, יכולה לקיים מצוות עשה שהזמן גרמה, ויש לה בזה מצווה. וכן מצינו שנשים נוהגות לשמוע קול שופר בראש השנה, ונוטלות לולב ויושבות בסוכה. אלא שנחלקו הפוסקים לגבי הברכה, ומנהג רוב יוצאי ספרד, שנשים אינן מברכות על מצוות שהזמן גרמן, ומנהג יוצאי אשכנז שמברכות (רמ"א ושו"ע או"ח תקפט, ו; פנה"ל תפילת נשים ב, ח).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, a woman who wants to perform this mitzva may do so, and she is credited for doing the mitzva. We likewise find that women customarily hear the *shofar* on Rosh Ha-shana and shake a *lulav* and sit in the *sukka* on Sukkot.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:9:4)

אלא שיש מפוסקי אשכנז שהורו, שמוטב לאשה שלא לברך על הספירה, שהואיל והיא אינה מצויה בבית הכנסת, יש יותר חשש שתשכח לספור יום אחד, ואולי לא תשים לב לכך ששכחה ותמשיך לספור אחר כך בברכה. וכבר למדנו שהשוכח לספור יום אחד, אינו רשאי להמשיך לספור בברכה (משנה ברורה תפט, ג). ויש אומרים שעל פי הקבלה אין לנשים לספור ספירת העומר (רב פעלים ח"א סו"י יב). מנגד יש אומרים שמנהג יוצאי אשכנז שנשים סופרות (מ"א תפט, א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, the *poskim* debate the issue of the *berakha*. According to *Shulḥan Arukh* (589:6), women do not recite *berakhot* over such *mitzvot*, and this is the prevalent custom among most Sephardic women. The Ashkenazic custom follows Rema, who maintains that women who perform time-bound *mitzvot* may recite the *berakha* (see *Peninei Halakha*:*Women’s Prayer*2:8). However, some Ashkenazic *poskim* rule that women should not recite a *berakha* when they count the *omer* because they do not pray *Ma’ariv* in the synagogue and are therefore more likely to miss a day. As we learned above, one who forgets to count a day may not continue counting with a *berakha*, and perhaps a particular woman will not realize that she forgot to count and will continue counting with a *berakha* (MB 489:3). Others say that women should not count the *omer* for kabbalistic reasons (*Rav Pe’alim* vol. 1, *Sod Yesharim*§12). On the other hand, still others claim that the Ashkenazic custom is for women to count (MA 489:1).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:9:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:9:5)

למעשה, מי שיודעת בעצמה שיכולה לספור את כל הספירה, ואם תשכח יום אחד תדע להמשיך בלא ברכה, רשאית לפי מנהג יוצאי אשכנז לספור בברכה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Therefore, a woman who knows that she can successfully complete the entire count, and knows to continue counting without a *berakha*even if she misses a day, may count with a *berakha* according to Ashkenazic practice. This is especially true for a woman who prays *Ma’ariv* every evening or whose family members are in the habit of reminding her to count. According to Ashkenazic custom, she may count with a *berakha* if she desires, because the chances that she will forget to count are relatively slim.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:10:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:10:1)

**הלכות ספירת העומר / פרטי דינים במצוות הספירה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Laws of Counting the *Omer*** / **Specific Laws Regarding the Mitzva of *Sefirat ha-Omer***


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:10:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:10:2)

מי ששאלו חבירו בזמן הראוי לספירה, כמה ימים היום לעומר, אם עדיין לא ספר באותו יום בברכה, לא יענה לו "היום כך וכך ימים לעומר", שאם יאמר לו כן, כבר יצא בזה ידי הספירה ושוב לא יוכל לברך לפני שיספור. אלא יאמר לו אתמול היה כך וכך לעומר (שו"ע או"ח תפט, ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
If, at a time when it is permissible to count, one’s friend asks him, “What is today’s *omer* count?” one should not answer, “Today is day such-and-such of the *omer*,” unless he has already counted with a *berakha*. If he says this, he will fulfill his obligation to count and will no longer be permitted to recite a *berakha* over that day’s count. Instead, one should answer, “Yesterday was such-and-such of the *omer*” (SA 489:4).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:10:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:10:3)

ואם יענה לו כמה היום לעומר תוך שהוא מתכוון במפורש שלא לצאת ידי חובתו בתשובתו לחבירו, לא יצא, ויוכל אח"כ לברך ולספור. ואם כבר הגיעו בספירה לחשבון המורכב מימים ושבועות, וענה לו את המספר של אותו יום, בדיעבד יוכל לברך אחר כך על ספירתו, שכיוון שלא ספר כדרך שרגילים, תוך הזכרת הימים והשבועות, גילה דעתו שאינו מתכוון לצאת בתשובתו ידי מצוות הספירה (משנה ברורה תפט, כב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
If one tells his friend which day of the *omer* it is while maintaining the specific intent not to fulfill his obligation, he may count later on with a *berakha*. If the day’s count is made up of both days and weeks (i.e., after the sixth day) and one tells his friend the number of days without mentioning the weeks, he may count later on, *be-di’avad*, with a *berakha*. Since he did not count in the normal fashion, mentioning both the days and the weeks, he has made it clear that he did not intend to discharge his obligation to fulfill the mitzva with this response (MB 489:22).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 2:10:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 2:10:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/2:10:4)

לפני שיברך יחשוב לעצמו כמה היום לספירה (עי' שו"ע או"ח תפט, ו, שעה"צ לז). ואם יש לו ספק אם היום תשעה ימים או עשרה, ואין לו את מי לשאול. יאמר את שתי הספירות, כדי לצאת מהספק. אולם לגבי הברכה נחלקו הפוסקים, יש אומרים שרק על ספירה ברורה וידועה אפשר לברך. ויש אומרים שגם על ספירת ספק יברך, שכן ברור שאחד המספרים שיאמר הוא הנכון (עי' פס"ת תפט, יז). למעשה, כיוון שיש בזה ספק אין לברך.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Before reciting the *berakha*, one should remind himself mentally what day of the *omer* it is (see SA 489:6, SHT *ad loc.*37). If, for example, one in uncertain whether it is the ninth day or the tenth day, and there is no one available to ask, he should say both numbers, thus fulfilling his obligation either way. However, the *poskim* debate whether one should recite the *berakha* in such a case. Some say that one may recite a *berakha* only over a clear and definite count. Others maintain that one may recite a *berakha* over a questionable count, because it is certain that one of the numbers is correct (see *Piskei Teshuvot* 489:17). In practice, one should not recite the *berakha* in such a case, since there is an uncertainty regarding the matter.