## Peninei Halakhah, Zemanim Chapter 5

###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:1:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:1:1)

**ל"ג בעומר / ל"ג בעומר**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Lag Ba-omer / Lag Ba-omer**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:1:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:1:2)

נהגו לשמוח מעט בל"ג בעומר. ואף שבימי ספירת העומר נוהגים מקצת מנהגי אבלות, בל"ג בעומר מותר לשיר ולרקוד, ואין אומרים בו תחנון, וכן במנחה שלפניו אין אומרים תחנון, ואין מתענים בו.¹

footnotes:
¹ אין מתענים, וחתן מתענה (מ"א תקעג, א), וי"א שאינו מתענה (משמרת שלום סי' לח). וכתבו הלבוש ופמ"ג ועוד, שאין אומרים תחנון במנחה שלפניו, ובחק יעקב תצג, ו, כתב שאומרים, ועי' בכה"ח תצג, כח. ונראה שהמנהג שלא לומר.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is customary to rejoice somewhat on Lag Ba-omer. Even though we observe some customs of mourning during the *omer* period, nevertheless, one may sing and dance on Lag Ba-omer. *Taḥanun* is recited neither on Lag Ba-omer nor at *Minḥa* on the preceding day. One may not fast on Lag Ba-omer.¹ §38). *Levush*, *Pri Megadim*, and others state that one does not recite *Taḥanun* at *Minḥa* on the previous day. *Ḥok Yaakov*, however, rules that one should recite it. See *Kaf Ha-ḥayim* 493:28. It seems that the prevalent custom is to omit it.

footnotes:
¹ Although one may not fast on Lag Ba-omer, a bridegroom does fast (MA 573:1). Some say that even a bridegroom does not fast (Mishmeret Shalom


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:1:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:1:3)

טעם השמחה בל"ג בעומר, מפני שמסורת ביד הראשונים, שבל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות (מאירי יבמות סב, ב; שו"ע או"ח תצג, ב). ויש מפרשים, שגם לאחר ל"ג בעומר מתו התלמידים, אלא שביום ל"ג בעומר החל רבי עקיבא ללמד תלמידים חדשים ובתוכם רבי שמעון בר יוחאי, והם כבר לא מתו באותה מגפה, ומהם התפשטה התורה בעם ישראל, ועל כן שמחים בל"ג בעומר (פר"ח תצג, ב). ויש אומרים, שבל"ג בעומר סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע, שהם המשיכו את מסורת התורה (כה"ח תצג, כו, עפ"י שער הכוונות). טעם נוסף לשמחה בל"ג בעומר, שהוא יום ההילולא של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שהיה תלמידו של רבי עקיבא.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The reason we rejoice on Lag Ba-omer is that the Rishonim had a tradition that the students of R. Akiva stopped dying on the 33rd day of the *omer* (Me’iri, *Yevamot* 62b; SA 493:2). Some explain that his students actually continued dying, but on the 33rd day of the *omer* R. Akiva began teaching new students – including R. Shimon bar Yoḥai – who did not die in the plague, and through them Torah spread among the Jewish people. This is why we rejoice on Lag Ba-omer (*Pri Ḥadash* 493:2). Others claim that on the 33rd day of the *omer* R. Akiva conferred rabbinic ordination on his five new students – R. Meir, R. Yehuda, R. Yosi, R. Shimon bar Yoḥai, and R. Elazar b. Shamu’a – who continued the tradition of Torah (*Kaf Ha-ḥayim* 493:26, based on *Sha’ar Ha-kavanot*). Another reason for rejoicing on Lag Ba-omer is that it is the *yahrzeit*or *hilula* of the holy Tanna R. Shimon bar Yoḥai, who was R. Akiva’s disciple.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:1:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:1:4)

נסכם בקצרה את מנהגי האבלות והשמחה בל"ג בעומר: לכל המנהגים מותר לשיר ולרקוד ולנגן בכלי זמר בל"ג בעומר, מתחילתו ועד סופו. ולעניין נישואין ותספורת, לפי מנהג אשכנז וחלק מקהילות ספרדים, מותר להתחתן ולהסתפר בל"ג בעומר. ולמנהג חלק מקהילות ספרדים, אסור להתחתן ולהסתפר בל"ג בעומר (ראו לעיל ג, ד-ה). וכשחל ל"ג בעומר בערב שבת, גם למנהג הספרדים המחמירים מותר להסתפר בו לכבוד שבת (שו"ע או"ח תצג, ב). והנוהגים על פי האר"י, אין מסתפרים בל"ג בעומר, מפני שאין מסתפרים כלל בספירת העומר עד ערב חג השבועות (כה"ח תצג, יג).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
We will first summarize briefly the customs of mourning and rejoicing that apply on Lag Ba-omer. According to all customs, one may sing, dance, and play musical instruments on Lag Ba-omer, from beginning to end. Regarding weddings and haircuts, the matter depends on one’s custom. According to the customs of Ashkenazic and some Sephardic communities, one may get married and cut one’s hair during the day of Lag Ba-omer, and some permit these activities even at night. According to the custom of most Sephardim, however, one may not get married or cut one’s hair on Lag Ba-omer (see above 3:4-5). Nonetheless, when Lag Ba-omer falls out on Friday, one may cut one’s hair in honor of Shabbat, even according to Sephardic custom (SA 493:2). Those who follow the customs of Arizal do not cut their hair on Lag Ba-omer even in this situation, because they refrain from cutting their hair throughout the *omer* period, until Erev Shavu’ot (*Kaf Ha-ḥayim* 493:13).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:2:1)

**ל"ג בעומר / הילולת רשב"י**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Lag Ba-omer / The *Hilula* of R. Shimon bar Yoḥai**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:2:2)

רבים נוהגים לילך בל"ג בעומר למירון, לקברותיהם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר, ועורכים שם שמחה גדולה, ומדליקים מדורה, ורוקדים ומזמרים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Many people have a custom to spend Lag Ba-omer on Mount Meron, where R. Shimon bar Yoḥai (Rashbi) and his son, R. Elazar, are buried. There, they rejoice greatly, light bonfires, sing, and dance. Participants in these celebrations include righteous individuals and Torah scholars.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:2:3)

אמנם היו מגדולי ישראל שפקפקו על מנהג זה, שהיאך אפשר לקבוע מועד לשמחה ביום שלא נעשה בו נס ולא נקבע על ידי חז"ל כמועד. ואמנם ידוע שאין נוהגים לומר בו תחנון ואין מתענים בו, אבל לא מצאנו מקור לכך שעושים אותו יום טוב (חת"ס יו"ד רלג). ואם הוא לכבוד יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, הרי בדרך כלל ביום פטירת צדיק ראוי להתענות, ואיך עושים שמחה והילולא ביום מותו של רשב"י (שואל ומשיב מהדורה חמישאה לט).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some great Torah authorities, however, doubted the legitimacy of this practice. After all, how can we establish a festival on a day when no miracle happened and that the Sages did not institute as a holiday? While it is well known that we do not recite *Taḥanun* or fast on Lag Ba-omer, there is no known source indicating that it is a holiday (*Ḥatam Sofer*, YD 233). And if it is in honor of the anniversary of R. Shimon bar Yoḥai’s death, it would be more appropriate to fast, which is the customary observance of the anniversary of a great sage’s death. So why do people rejoice and celebrate the *hilula* of R. Shimon bar Yoḥai (*Sho’el U-meshiv* 5:39)?


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:2:4)

אולם רבים נוהגים לשמוח שם שמחה של מצווה, ובתוכם גדולים וצדיקים. ואף שבדרך כלל יום פטירת צדיק הוא יום של צער, מכל מקום מסרו המקובלים בשם רבי שמעון בר יוחאי שרצה שישמחו ביום פטירתו. ובזוהר נקרא יום הסתלקות רשב"י 'הילולא', שהוא כשמחת נישואין. שההידבקות בשכינה בעולם הזה היא בבחינת אירוסין בלבד, ואילו ההידבקות שבעולם הבא היא בבחינת נישואין. בעולם הזה המוות נתפס כדבר העצוב ביותר, וכאשר צדיק מת, נותר אחריו חלל גדול, והעם מתאבל על אובדנו. אולם בעליונים מובן שהכל לטובה, ולהיפך, אחר הסתלקותו של הצדיק מכבלי העולם הזה, הוא זוכה לקלוט יותר את אור התורה. ובמיוחד הדברים אמורים לגבי צדיקים שעוסקים בתורת הסוד, שעיקר עניינם ועיסוקם באור הפנימי של התורה והנשמה, וכל זמן שהם שרויים בעולם הזה, המחיצות החומריות שבו מסתירות את אור התורה והנשמה. אולם כשהם מסתלקים מן העולם הזה, ומתעלים אל מעבר למחיצות החומריות, נפתחים לפניהם שערי החכמה והאורה הפנימית, והם עומדים על עומק הסודות שעסקו בהם בימי חייהם. וכבר ביום המיתה אפשר לחוש את התרופפות המחיצות והמחסומים של העולם הזה, וכפי שמסופר באידרא זוטא (זוהר ח"ג רפז, ב – רצו, א) על רשב"י, שביום פטירתו גילה סודות עמוקים ונפלאים שלפני כן לא הורשה לגלות, והיה בוכה ושמח.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Yet, as noted, many people, including great scholars and righteous individuals, celebrate and rejoice with the joy reserved for *mitzvot*. Even though the *yahrzeit*of a great individual is generally a sad occasion, the kabbalists conveyed in the name of R. Shimon bar Yoḥai that he wanted people to rejoice on his *yahrzeit*. The *Zohar* calls the day of R. Shimon bar Yoḥai’s passing a “*hilula*,” a term linked to wedding celebrations. A person’s level of intimacy with the *Shekhina* in this world is akin to betrothal, whereas in the next world the level of intimacy is more comparable to marriage. In this world, death is viewed as being exceedingly sad, and when a righteous person dies, he leaves a void, and the nation mourns his loss. In the supernal worlds, however, it is understood that everything is for the best. On the contrary, when a truly righteous person is freed from the shackles of this world, he can absorb the full light of the Torah. This is especially true of those sages who delve into the esoteric aspects of the Torah, for their primary engagement is with the inner light of the Torah and the soul. As long as they remain within the confines of this world, its physical boundaries obscure the light of the Torah and the soul. However, when they depart from this world and are released from its physical boundaries, the gates of wisdom and inner light are opened wide before them. Then they are able to understand fully the deep secrets they studied during their lives. Already on the day they die, it is possible to discern that the walls and barriers of this world are fading away. Accordingly, *Idra Zuta* (*Zohar*3:287b and 3:296a) relates that on the day R. Shimon bar Yoḥai died, he revealed deep and wondrous secrets that he was not allowed to reveal beforehand, and he simultaneously cried and rejoiced.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:2:5)

ולכן יום פטירת צדיק מן העולם הזה דומה לנישואין, שהוא זוכה באותו יום להתקשר באופן שלם עם השכינה, ונעשה מתורתו אור גדול בעולמות העליונים, ומתוך כך אף תלמידיו וממשיכיו שבעולם הזה יכולים להתקשר יותר אל עומק תורתו וסודותיו. ועל כן נהגו התלמידים העומדים על עומק העניין הזה לערוך הילולא ביום פטירת רבם הצדיק שגילה סודות התורה.²

footnotes:
² רבי צדוק הכהן מלובלין בפרי צדיק ל"ג בעומר א', מבאר שהחילוק הוא בין יום פטירת גדול משורש תורה שבכתב הקבועה ומונחת, שהוא יום צער, כמו ז' באדר, יום הסתלקות משה רבנו ע"ה; להסתלקות של גדול בתורה שבעל פה, שיש בו הילולא, משום שתורתו ממשיכה להתרבות ולהתפרט אחר הסתלקותו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Therefore, the day that a righteous person dies is like a wedding, because on that day he can consummate his connection to the *Shekhina*, and his Torah becomes a great source of illumination in the supernal realms. Consequently, his disciples and successors in this world can better connect to the depth of his Torah and esoteric teachings. Therefore, disciples who understand this deep idea customarily celebrate a *hilula* on the day their righteous master, who revealed the Torah’s secrets, died.² (*Lag Ba-omer* 1), R. Tzadok Ha-Kohen of Lublin explains that there is a distinction between the anniversaries of death of a great scholar in the realm of the Written Torah and a great scholar in the realm of the Oral Torah. The Written Torah is fixed and stable, and thus the day when a great scholar of this corpus died – such as the seventh of Adar, when Moshe died – is a painful day. In contrast, we celebrate a *hilula* on the day a great scholar of the Oral Torah died, because his Torah continues to proliferate and become more nuanced after his death.

footnotes:
² In Pri Tzadik


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:2:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:2:6)

נתייחד רבי שמעון בר יוחאי, שר הזוהר, שאת יום הסתלקותו מציינים גם יהודים שאינם עומדים על סודות תורתו. וכך נעשה ל"ג בעומר ליום שמחתה של תורת הנסתר, ורבים נוהגים לעלות למירון להילולת רבי שמעון בר יוחאי. הגדולים שבהם שמחים על הסודות שנתגלו להם בזכותו ובזכות תלמידיו וממשיכי דרכו. והמוני העם המשתתפים בהילולא, אף שאינם מבינים בסודות התורה, מכל מקום יש להם שמחה על שהתורה עמוקה מיני ים, ויש גדולים וצדיקים שמתקשרים לעמקי סודותיה, שעל ידי כך כל העולם החשוך הזה מתבשם מעט. ועוד, שעצם ההכרה שיש סודות עמוקים שהם מעבר להשגת האדם הרגיל, יש בה ענווה וחכמה, ועל ידי הכרה זו גם פשוטי עם זוכים להתעלות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
R. Shimon bar Yoḥai, who composed the *Zohar*, is unique in that even Jews who do not understand the secrets of the Torah celebrate his *hilula*. This is how Lag Ba-omer became a day of celebration for the esoteric side of the Torah. Many people go up to Mount Meron for R. Shimon bar Yoḥai’s *hilula*. The great scholars among them rejoice over the secrets that were revealed to them in his merit and in the merit of his disciples and successors. Even though the masses who join in the festivities do not understand the secrets of the Torah, they rejoice over the fact that the Torah is deeper than the sea and that there are great scholars and righteous people who connect to its deep secrets, as this entire world of darkness is made slightly more pleasant because of them. Furthermore, the very recognition that there are deep secrets beyond the average person’s comprehension generates humility and wisdom, and even simple folk are elevated by virtue of this awareness.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:3:1)

**ל"ג בעומר / אישיותו של רשב"י**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Lag Ba-omer / The Personality of R. Shimon bar Yoḥai**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:3:2)

לפני שנעסוק במנהגי ההילולא נעסוק מעט במעלתם המיוחדת של רבי שמעון בר יוחאי ורבו רבי עקיבא. בדרך כלל נטו חכמי ישראל לדרך האמצע, תוך התחשבות בקשיים המצויים בעולם הזה. אולם רבי שמעון בר יוחאי דבק באמת המוחלטת בלי להתחשב במציאות המוגבלת שבעולם הזה, ונעשו לו ניסים והצליח.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Before we elaborate on the customs of the *hilula*, we will briefly discuss the unique character of R. Shimon bar Yoḥai and his mentor, R. Akiva. In general, the Sages tended to act according to the “middle path,” taking into consideration the difficulties that commonly arise in this world. R. Shimon bar Yoḥai, however, adhered to the absolute truth, without considering the real limitations of this world. Therefore, miracles were performed on his behalf, and he met with success in his endeavors.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:3:3)

ביחס לשלטון הגוים: חכמי ישראל הורו להתפלל לשלומה של מלכות, וניסו בכל יכולתם למנוע התנגשויות בין העם היהודי לאימפריות ששלטו עליו. רק כשלא נותרה ברירה, והמלכות כפתה על העם היהודי לעבור על דתו, הורו להתמרד נגדה. אבל כשלא היו גזירות שמד, ניסו למצוא דרך כיצד להסתדר עם המלכות. וכן מסופר בתלמוד במסכת שבת (לג, ב), שפעם אחת דיברו כמה חכמים על מלכות רומא. פתח רבי יהודה בר אילעאי בדברי שבח עליהם, ואמר: "כמה נאים מעשיה של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". ואף שידע רבי יהודה שהרומאים גזרו גזירות קשות על ישראל, ואף החריבו את בית המקדש השני והרגו מאות אלפי יהודים במשך המרד הגדול ומרד בר כוכבא, כדי שלא להחריף את המתח העדיף רבי יהודה לתלות את הפורענויות שהמיטו עלינו הרומאים בנסיבות שונות, ולהתבונן בצד החיובי שבמלכותם. רבי יוסי העדיף לשתוק. כפי הנראה לדברי השבח לא הסכים, ולגנות לא רצה, כדי שלא ליצור מתח שאין בו תועלת. אולם רבי שמעון בר יוחאי לא יכל לסבול את דברי השבח כלפי מלכות הרשעה, ואמר: "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמן, גשרים ליטול מהם מכס". נודע הדבר למלכות, וגזרו: רבי יהודה ששיבח אותנו – יתעלה. רבי יוסי ששתק – יענש בגלות. ורבי שמעון בר יוחאי שדיבר בגנותנו – יהרג. ברח רבי שמעון בר יוחאי והתחבא עם בנו בבית המדרש, והיתה אשתו מספקת להם מים ומזון. וצריך לדעת, שאחר המרידות הקשות של היהודים כנגד מלכות רומא, מרידות שהפילו ברומאים חללים רבים וזעזעו את האימפריה הרומאית, לא נטלו הרומאים יותר שום סיכון, ורדפו עד חורמה כל גילוי של התנגדות יהודית כנגדם. כפי הנראה גדודי חיילי רומא חיפשו במשך שנים אחר רבי שמעון בר יוחאי כדי להורגו. הסכנה גברה כל כך עד שלא יכל יותר רבי שמעון בר יוחאי לסמוך על אשתו, ועברו הוא ובנו למערה אחת, ונעשה להם נס וצמח שם חרוב ונבע שם מעין, ומהם התפרנסו במשך שתים עשרה שנה. עד שנודע להם שמת הקיסר ונתבטלה גזירתו. וכל כך התעלו שם במעלות הרוחניות והפרישות, עד שכשיצאו מן המערה לא יכלו לסבול את עסקי העולם הזה, וכל מקום שנתנו בו עיניהם נשרף. ונצרכו לחזור למערה לעוד שנה שלימה, כדי להעמיק יותר בתורה עד שיוכלו לעמוד על ערכו של העולם הזה, ואז יצאו (שבת לג, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One expression of R. Shimon bar Yoḥai’s approach pertains to foreign rule over Eretz Yisrael. The Sages taught that a Jew should pray for the welfare of the kingdom under whose rule he lives, and they tried, to the best of their ability, to avoid clashes between the Jewish people and the various empires that ruled over them. Only when there was no other recourse, and the kingdom forced the Jewish people to violate their religion, did the Sages call for rebellion. In the absence of religious persecution, however, they would try to find a way to reconcile with the kingdom. Accordingly, the Talmud (*Shabbat* 33b) relates that several of the Sages were once talking about the Roman Empire. R. Yehuda b. Ila’i began the discussion with words of praise for the Romans, saying, “How pleasant are the deeds of this nation; they established marketplaces, erected bridges, and built bathhouses.” Even though R. Yehuda knew that the Romans issued harsh decrees against the Jews – even destroying the Second Temple and killing hundreds of thousands of Jews during the Great Revolt and the Bar Kokhba revolt – he preferred to concentrate on the positive side of their rule, in order to avoid heightening tensions. R. Yosi preferred to remain silent. Apparently, he did not agree with R. Yehuda’s words of praise, but he did not want to denounce the Romans either, so as not to create pointless tensions. R. Shimon bar Yoḥai, in contrast, was unable to tolerate words of praise for the evil Roman Empire, and he said, “All that they built they built solely for their own needs. They established marketplaces in which to station prostitutes, bathhouses in which to pamper themselves, and bridges from which to collect taxes.” The Romans found out about this conversation and decreed: R. Yehuda, who praised us, shall be promoted; R. Yosi, who remained silent, shall be exiled; and R. Shimon bar Yoḥai, who denounced us, shall be put to death. R. Shimon bar Yoḥai fled and hid in the *beit midrash* (study hall) together with his son, while his wife provided them with food and water. It is important to note that after the rebellions that the Jews staged against the Roman Empire – rebellions that caused many Roman deaths and shook the entire empire – the Romans took no chances and hunted down any display of Jewish opposition to their rule. Apparently, Roman troops searched for R. Shimon bar Yoḥai for years, in order to kill him. The situation became so dangerous that R. Shimon bar Yoḥai could no longer rely on his wife, so he and his son moved into a cave. Miraculously, a carob tree sprouted outside the cave and a spring began to flow there, providing them sustenance for twelve years, until they heard that the emperor had died and his decree was nullified. R. Shimon bar Yoḥai and his son reached such great heights in spirituality and asceticism while there, that when they left the cave they could not tolerate worldly matters; everywhere they looked burst into flames. Consequently, they had to return to the cave for another year in order to delve deeper into the Torah and understand the value of this world. Only then did they leave the cave permanently (*Shabbat* 33b).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:3:4)

וכן ביחס לפרנסה: דעת רוב חכמי ישראל, שצריך כל אדם לדאוג לפרנסתו, ואף תלמידי חכמים צריכים לעבוד ולהתפרנס. אבל רבי שמעון בר יוחאי אמר: "אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה!? אלא: בזמן שישראל עושים רצונו של מקום – מלאכתם נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום – מלאכתם נעשית על ידי עצמם… (ואף) מלאכת אחרים נעשית על ידם". למעשה מובאים בגמרא דבריו של האמורא אביי: "הרבה עשו כרבי ישמעאל – ועלתה בידם, כרבי שמעון בן יוחי – ולא עלתה בידם". וכן הדריך האמורא רבא את תלמידיו שיעבדו שני חודשים לפרנסתם (ברכות לה, ב). לא זו בלבד אלא שעל רשב"י אמרו, שמרוב שקידתו בלימוד היה פטור מתפילה, שהואיל ולא התבטל מלימודו אפילו לצורך פרנסה, אינו צריך לבטל תורה עבור תפילה שעוסקת בחיי שעה. ורק לקריאת שמע שהיא מהתורה היה מפסיק מלימודו (שבת יא, א; שו"ע או"ח קו, ב).³

footnotes:
³ כאשר נחלקים ר' שמעון ור' יהודה – הלכה כר' יהודה. וכאשר נחלקים ר' שמעון ור' יוסי – הלכה כר' יוסי (עירובין מו, ב). כיוצא בזה אמר רשב"י בברכות ז, ב, שמותר להתגרות ברשעים בעולם הזה. והיה דבק בתורה בשקידה עצומה, שתורתו אומנותו, ולכן אמרו בשבת יא, א, שהיה פטור מתפילה שהיא חיי שעה. ודיבר הרבה על סגולת ישראל, במגילה כט, א, כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם. ובברכות ה, א, שלוש מתנות נתן הקב"ה לישראל על ידי יסורין, תורה, ארץ ישראל ועולם הבא. (רשב"י לשיטתו שהעיקר הכוונה, סובר שאין איסור שבת ב'דבר שאינו מתכוון', ולר' יהודה אסור, מפני שהוא פחות מתחשב בכוונה. כיוצא בזה לגבי 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', שלרשב"י הואיל ולא התכוון לגוף המלאכה, האיסור מדברי חכמים בלבד, ולר' יהודה כיוון שבפועל עשה את המלאכה האיסור מהתורה, ראו פנה"ל שבת ט, ה-ו). לשיטתו שהלך אחר הטעם הפנימי, היה דורש 'טעמא דקרא' (ב"מ קטו, א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Another example of R. Shimon bar Yoḥai’s uncompromising attitude concerns the issue of making a livelihood. Most of the Sages maintained that everyone must work for a living; even Torah scholars must work and support themselves. R. Shimon bar Yoḥai, on the other hand, said:
If a man plows at the time of plowing, plants at the time of planting, reaps at the time of reaping, threshes at the time of threshing, and winnows when it is windy, what will be of the Torah? Rather, when Israel does God’s will, their work is done by others, and when they fail to do God’s will, they do their own work… (and even) the work of others.” (*Ber*. 35b)
The Gemara concludes with the practical comment of Abaye: “Many have followed the advice of R. Yishma’el (who advocated combining Torah study with a worldly occupation), and it has worked well; others have followed R. Shimon bar Yoḥai and it has not been successful.” Likewise, Rava instructed his students to work for two months of the year in order to support themselves (*Ber.*35b).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:3:5)

ואף שדרכו של רבי שמעון בר יוחאי אינה מתאימה לכלל הציבור, וצורך השעה מכריח אותנו להתחשב באילוצי החיים, כפי דעת רוב חכמי ישראל. וזה רצונו יתברך שנפעל לתיקון העולם תוך התחשבות בקשיים העומדים לפנינו בלא שנסמוך על הנס. מכל מקום יש ערך רב למציאותו של תלמיד חכם גדול שחי את חייו על פי ערכי הנצח בלא פשרות, שעל ידו הכל רואים באופן מוחשי את מופת הדבקות המוחלטת בתורה. ואף שהוראות השעה וההדרכות הכלליות לציבור נקבעות על ידי רוב חכמי ישראל, שמתחשבים במוגבלות העולם הזה ובשעת הדחק – החזון הגדול של האמונה והגאולה, מאיר מכוחו של רבי שמעון בר יוחאי, שמסר נפשו על כבוד ישראל ואמונתו, וקבע לדורות כי מלכות רומא שהצרה לישראל היא מלכות הרשעה. ועל כך הקדישו והעריצו המוני בית ישראל את רבי שמעון בר יוחאי.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Admittedly, R. Shimon bar Yoḥai’s approach is not suitable for the public at large, and the necessities of life force us to take its constraints into consideration, in accordance with the view of most of the Sages. Indeed, it is God’s will that we work toward perfecting the world while taking into account the obstacles in our way and without relying on miracles.³follows R. Yehuda. When R. Shimon and R. Yosi disagree, the *halakha*follows R. Yosi (*Eruvin*46b). Similarly, R. Shimon said that one may provoke the wicked in this world (*Ber.* 7b). In addition, he clung to the Torah so diligently that Torah became his profession. Therefore, *Shabbat* 11a states that he was exempt from praying, because prayer deals with temporal life, as opposed to Torah, which is eternal life. He also spoke a great deal about the uniqueness of Israel. For example: “Wherever Israel was exiled, the Divine Presence accompanied them” (*Megilla* 29a), and “The Holy One, blessed be He, gave Israel three gifts by way of suffering: Torah, Eretz Yisrael, and the World to Come” (*Ber.* 5a). Nonetheless, it is very valuable to have a great Torah scholar who lives his life according to eternal values, without compromise. This way, everyone can see tangibly the absolute adherence to Torah. It is true that practical decisions and general guidance for the public are determined by the majority of the Sages of Israel, who take into account the limitations of this world and extenuating circumstances. Nevertheless, the grand vision of faith and redemption shines forth from the strength of R. Shimon bar Yoḥai, who sacrificed himself for Israel’s glory and its faith, establishing for future generations that the Roman Empire, which persecuted the Jews, was an evil kingdom. This is why the Jewish masses hallow and venerate R. Shimon bar Yoḥai.

footnotes:
³ When R. Shimon and R. Yehuda disagree, the halakha


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:3:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:3:6)

עיסוקו של רבי שמעון בר יוחאי בתורת הסוד קשור לאישיותו. על ידי תורת הסוד ניתן להתקשר יותר אל מה שמעבר לחיים הרגילים שבעולם הזה, לעולם הנצח, לסגולת ישראל ולביטחון הגאולה. מפני שהיא מרוממת את הלומד בה אל מעל המציאות החיצונית המעיקה והמסתירה, ומאירה לפניו את מושגי הנצח באור יקרות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
R. Shimon bar Yoḥai’s focus on the esoteric side of the Torah is connected to his unique personality. By studying these dimensions of the Torah, one can connect better to what lies beyond ordinary life in this world, to the eternal world, to Israel’s unique character, and to the assurance of redemption. Such study elevates a person beyond our opaque and troublesome external existence and illuminates eternal concepts for him with a rare light.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:4:1)

**ל"ג בעומר / רבי עקיבא**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Lag Ba-omer / R. Akiva**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:4:2)

בהילולת ל"ג בעומר גנוז גם יום הזיכרון לגדול התורה שבעל פה, התנא המופלא, רבי עקיבא, שאחד מחמשת תלמידיו הגדולים היה רבי שמעון בר יוחאי. וכן מסופר על רשב"י, שהיה מעודד את תלמידיו לחזור על דבריו, מפני שתורתו היא תמצית מתורת רבי עקיבא (גיטין סז, א). גם את מסירות הנפש על כבוד ישראל למד רבי שמעון בר יוחאי מרבו, שכן רבי עקיבא היה זה שתמך במרד כנגד הרומאים ועודד את בר כוכבא. ואף השמחה בל"ג בעומר על תורת הנסתר קשורה לרבי עקיבא, שעליו אמרו (חגיגה יד, ב) שנכנס לפרדס, היינו לסודות העמוקים שבתורה, ויצא בשלום. ואילו שאר החכמים שנכנסו עימו לא יצאו בשלום, שלא יכלו לעמוד ולקלוט את הסודות הנוראים שבפרדס.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Hidden within the *hilula* celebration of Lag Ba-omer is another memorial: a memorial for the greatest expositor of the Oral Torah, the wondrous Tanna, R. Akiva, one of whose five greatest disciples was R. Shimon bar Yoḥai. The Talmud relates that R. Shimon bar Yoḥai would encourage his students to review his own teachings because they were a condensed version of R. Akiva’s teachings (*Gittin* 67a). R. Shimon bar Yoḥai also learned to sacrifice himself for Israel’s honor from his master, as R. Akiva supported the rebellion against the Romans and encouraged Bar Kokhba’s revolt. In addition, the celebration of the esoteric Torah on Lag Ba-omer is connected to R. Akiva as well: It is said that R. Akiva entered the *Pardes* (lit. “orchard” or “paradise”) – that is, the deep secrets of the Torah – and came out unscathed (*Ḥagiga* 14b). In contrast, the other sages who entered with him did not come out unscathed, as they were incapable of absorbing the awesome secrets of the *Pardes*.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:4:3)

אכן טעם השמחה בל"ג בעומר המופיע בהלכה סובב על עניין המשך מסורת התורה על ידי תלמידי רבי עקיבא כפי שנתבאר לעיל (הלכה א), שכן רבי עקיבא הוא יסוד תורה שבעל פה. ובאר רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק ל"ג בעומר א'), שלא קבעו יום הילולא ביום פטירת רבי עקיבא, מפני שנהרג על ידי המלכות, ולכן קבעו את ההילולא ביום פטירת תלמידו רבי שמעון בר יוחאי. נמצא שבהילולת רבי שמעון בר יוחאי כלולה ההילולא של רבי עקיבא. לפיכך ראוי לעסוק בל"ג בעומר בתורתו וגדולתו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The halakhic reason given for rejoicing on Lag Ba-omer revolves around the fact that R. Akiva’s disciples continued the tradition of the Torah, as we explained above (section 1). After all, R. Akiva is one of the pillars of the Oral Torah. R. Tzadok Ha-Kohen of Lublin explains (*Pri Tzadik*, *Lag Ba-omer* 1) that the Sages did not establish a *hilula* on the anniversary of R. Akiva’s death because he was killed by the government. Therefore, they established the *hilula* on the day his student, R. Shimon bar Yoḥai, died. Thus, it turns out that R. Shimon bar Yoḥai’s *hilula* includes R. Akiva’s *hilula*as well. Therefore, it is appropriate to focus on R. Akiva’s teachings and greatness on Lag Ba-omer.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:4:4)

לא היה כמעט אדם בעולם שהתחיל ללמוד תורה בתנאים גרועים יותר מרבי עקיבא, ואע"פ כן בכוח שקידתו ואמונתו הגדולה הגיע למדרגה העליונה ביותר (עי' אבות דר' נתן פרק ו). במידה רבה היה זה בזכות אשתו רחל, בתו של כלבא שבוע, גדול עשירי ישראל, שהבחינה בגודל נשמתו, והבטיחה להינשא לו אם ילמד תורה. אביה העשיר הדיר אותה מכל נכסיו. אך היא לא זזה מעמדתה ונישאה לרבי עקיבא והפכה להיות הענייה הירודה שבישראל, ואע"פ כן המשיכה במסירות נפש מופלאה לעודד את בעלה ללמוד תורה. לאחר שנעשה גדול הדור אמר רבי עקיבא לתלמידיו: "שלי ושלכם שלה הוא" (כתובות סג, א).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There was almost no one who began studying Torah under worse conditions than R. Akiva. Nonetheless, by virtue of his diligence and great faith, he reached the loftiest heights (see *Avot De-Rabbi Natan*, ch. 6). To a large extent, this was due to his wife Raḥel, the daughter of Kalba Savu’a, one of the wealthiest Jews of the age. She recognized the greatness of his soul and promised that she would marry him if he would study Torah. Her wealthy father disowned her as a result, but she refused to change her mind, marrying R. Akiva and becoming one of the poorest Jews of the time. Despite all this, she continued, with great self-sacrifice, to encourage her husband to study Torah. After R. Akiva became the greatest Torah sage of his generation, he said to his students, “My [knowledge] and your [knowledge] are truly hers” (*Ketubot* 63a).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:4:5)

"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבונו של עולם, מי מעכב על ידך? (מי מבקש את הדקדוק בכתרים הללו, והלא אין אדם שמבין את משמעותם?). אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות… אמר לפניו: רבונו של עולם: יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?! אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני…" (מנחות כט, ב). ומכך שמכל חכמי ישראל הראה הקב"ה למשה רבנו דווקא את רבי עקיבא, משמע שהוא נחשב לגדול התורה שבעל פה (ראו סנהדרין פו, א, שכל סתמי ההלכות ממנו).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
R. Yehuda said in the name of Rav: When Moshe ascended on high, he found the Holy One, blessed be He, engaged in affixing coronets to the letters. He said to Him, “Master of the Universe, who is preventing You?” (Who needs these precise coronets? No one understands their meaning, anyway.) God responded to him, “There will arise a person, many generations from now, named Akiva ben Yosef, who will derive heaps of laws from every jot…. Moshe replied, “Master of the Universe, You have such a man and You are giving the Torah through me?” He replied, “Be silent! This is what arose in My thoughts ….” (*Menaḥot* 29b)
The fact that God showed Moshe R. Akiva specifically, from among all the Sages of Israel, indicates that he is considered the greatest expositor of the Oral Torah. (See also *San*. 86a, where the Gemara states that all anonymous halakhic teachings stem from him.)


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:4:6)

מסירותו לאמונה ולתורה היתה ללא גבול, ואף אחר שמתו עשרים וארבעה אלף תלמידיו, לא איבד את אמונתו אלא המשיך ולימד עוד תלמידים ומהם נתפשטה התורה בכל ישראל. וכשראה שועל שיוצא מבית קדשי הקודשים וחבריו בכו מצער על החורבן, הוא החל לשמוח מתוך אמונה שכשם שדברי הפורענות שבנביאים התקיימו, כך גם דברי הנחמה יתקיימו (מכות כד, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
R. Akiva’s dedication to faith in God and Torah was boundless. Even after 24,000 of his students died, he did not lose faith. Rather, he continued to teach more students, who proceeded to spread Torah throughout Israel. When he saw a fox leaving the site of the Holy of Holies, and his colleagues cried, he began to rejoice because of his faith that just as the prophets’ warnings of disaster came true, so too will their words of consolation (*Makkot* 24b).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:7
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:4:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:4:7)

וכשגזרו הרומאים שלא ללמד תורה, מסר את נפשו ולימד תורה לרבים. תפסוהו וחבשוהו בבית האסורים וגזרו דינו למיתה קשה. אמרו חכמים (ברכות סא, ב): "בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבנו, עד כאן?! (הרי במצב של יסורים נוראים כאלה אתה פטור מקריאת שמע, ומדוע אתה מתאמץ כל כך לקרותה?). אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?! היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד… יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When the Romans issued a decree prohibiting Torah study, R. Akiva sacrificed himself by teaching Torah to the masses. He was eventually caught, incarcerated, and sentenced to a cruel death. The Sages say:
When R. Akiva was taken out for execution, it was the time to recite the *Shema*. And while they combed his flesh with iron combs, he was accepting upon himself the yoke of the kingship of heaven (by reciting the *Shema*). His disciples said to him, “Our master, even to this point?” (One is exempt from reciting the *Shema* under such excruciating circumstances. Why, then, are you exerting yourself so greatly to read it now?) He said to them, “All my days I have been troubled by the verse, ‘With all your soul,’ [which I interpret to mean that one must love God] ‘even if He takes your soul.’ I said, ‘When will I have the opportunity to fulfill this?’ Now that I have the opportunity, shall I not fulfill it?” He prolonged the word *eḥad* (in the verse, “Hear, O Israel, the Lord is our God, the Lord is one [*eḥad*]”) until his soul departed while saying it. A heavenly voice went forth and proclaimed, “Happy are you, Akiva, that your soul has departed with the word *eḥad*”…. A heavenly voice went forth and proclaimed, “Happy are you, R. Akiva, for you are destined for life in the World to Come.” (*Ber*. 61b)


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:5:1)

**ל"ג בעומר / מדורות ושמחת ל"ג בעומר**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Lag Ba-omer / Bonfires on Lag Ba-omer**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:5:2)

כבר מאות שנים נוהגים במירון, ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי, להדליק מדורה לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. ואף בשאר מקומות נוהגים חסידים להדליק מדורות בל"ג בעומר. ויש שנהגו להדליק נרות בבית הכנסת לכבוד ההילולא.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
For hundreds of years, there has been a custom to light a large bonfire near R. Shimon bar Yoḥai’s grave on Mount Meron, in honor of his *hilula*. Ḥasidim have a custom to light bonfires in other places as well. Some light candles in their synagogues in commemoration of the *hilula*.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:5:3)

הנר והאור רומזים לתורה ולמצוות, כמו שנאמר (משלי ו, כג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". האש היא דבר מופלא, מתוך עצים ושמן קרים ודוממים יוצאת פתאום להבה בעלת כוחות אדירים להאיר, לחמם ולשרוף. לכן התורה והמצוות נמשלו לאש ולהבה – על ידי התורה והמצוות הנעשים בתוך עולם הזה החשוך והקר, זוכה האדם לאור חיי עולם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Candles and light allude to Torah and *mitzvot*, as it says, “For the commandment is a candle and the Torah is light” (Mishlei 6:23). Fire is a wondrous thing. Out of inanimate, cold logs and oil suddenly comes forth a flame that has tremendous power – to give light and warmth, and to burn. This is why Torah and *mitzvot* are compared to fire and flame. If one studies the Torah and observes the *mitzvot* in this dark, cold world, one gains everlasting illumination.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:5:4)

נהגו חסידים להדליק מדורות בל"ג בעומר, לרמז לאור הגדול של סודות התורה שנתגלו על ידי רבי שמעון בר יוחאי. וכן מסופר בזוהר (ח"ג רצא, ב), שביום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי גילה לתלמידיו סודות גדולים, והם הדברים הכתובים באידרא זוטא, ומרוב האש לא יכלו תלמידיו להתקרב אליו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Ḥasidim customarily light bonfires on Lag Ba-omer to allude to the great light of the Torah’s secrets that R. Shimon bar Yoḥai revealed. The *Zohar* (3:291b) relates that R. Shimon bar Yoḥai revealed great secrets to his students on the day he died, which were recorded in *Idra Zuta*, and his students could not draw near to him because of the great fire that surrounded him.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:5:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:5:5)

עם זאת, יש להדגיש שמנהגי ל"ג בעומר הם רשות, ולא נפסק ברמב"ם וב'שולחן-ערוך' שצריך להדליק מדורה בל"ג בעומר, או שצריך לעלות על קברו של רבי שמעון בר יוחאי. ורבים מגדולי ישראל לא נהגו כלל מנהגים אלו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Nevertheless, we must emphasize that the customs of rejoicing on Lag Ba-omer are not obligatory. Neither Rambam nor *Shulḥan Arukh* rule that one must light a bonfire on Lag Ba-omer or visit the grave of R. Shimon bar Yoḥai. Furthermore, many great Torah scholars disregard these customs altogether.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:6:1)

**ל"ג בעומר / 'חלקה'**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Lag Ba-omer / The Custom of Giving Boys their First Haircut**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:6:2)

יש נוהגים שלא לספר את שיער בניהם הקטנים עד שיגיעו לגיל שלוש, ואז מספרים את שערותיהם ומשאירים להם פאות, ובזה מחנכים אותם למצוות "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט, כז), שעניינה לא לספר את שערות הראש בעיגול, תוך גזיזת הפאות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some have a custom to refrain from cutting their sons’ hair until they reach the age of three. When their son reaches that age, they cut his hair and leave his sidelocks. This way, they train him to keep the mitzva of “You shall not round off the side-growth on your head” (Vayikra 19:27), which means that one may not cut his hair in a rounded fashion by removing the sidelocks.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:6:3)

ומצאו לזה רמז במצוות ערלה, שאמרו חז"ל על שלוש השנים של ערלה שמרמזות לשלוש השנים הראשונות של תינוק שאינו יודע להשיח ולדבר, ואז אין מקיימים בו מצוות. "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'" (ויקרא יט, כד), שאביו מקדישו לתורה (תנחומא קדושים יד). וכך למדו בעלי מנהג זה, שבשלוש השנים הראשונות הוא דומה לעץ ערלה ואין גוזרים שערותיו, ובשנה הרביעית, כאשר הוא כבר יכול להתקדש, גוזזים את שערותיו ומשאירים לו פאות, וזו אחת המצוות הראשונות שמקיימים בו. ומיוחדת מצווה זו שעל ידה ניכר שהילד יהודי.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Those who follow this custom find an allusion to it in the mitzva of *orla*, the Torah prohibition on eating fruit from a tree for the first three years after it planting. The Sages state that the three years of *orla* allude to the first three years of a child’s life, before he learns to speak and converse, when he cannot fulfill any *mitzvot*. “In the fourth year all its fruit shall be set aside for jubilation before the Lord” (Vayikra 19:24), meaning that his father consecrates him for Torah study (*Tanḥuma*, *Kedoshim* 14). Those who follow this custom thus explain that during a child’s first three years of life, he is like a tree that is subject to the prohibition of *orla*, and thus one should not cut his hair. When the fourth year arrives, however, and he is capable of maintaining some degree of sanctity, they cut his hair and leave his sidelocks, which is one of the first *mitzvot* that we fulfill through him. In addition, this is a special mitzva because it causes the child to become recognizably Jewish.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:6:4)

וכיוון שבמצווה זו מתחילים לחנכו למצוות, נהגו לשמוח כדי לחבב את המצוות, ומזמינים קרובים וידידים ומכבדים אותם במאכל ומשקה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Since this is the mitzva through which we begin educating the child to fulfill the *mitzvot*, it is customary to rejoice, in order to encourage the child to love *mitzvot*. Therefore, the parents of the child invite relatives and friends to celebrate together with food and drink. This festive event is called a *ḥalaka*or *upsherin*.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:6:5)

רבים מבני הגליל נהגו לספר את הקטן ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, כדי שתחילת חינוכו למצוות תהיה מתוך התחברות לצדיק. ובני ירושלים שרחקה להם הדרך להגיע למירון, היו הולכים למערת שמעון הצדיק שמצפון לעיר העתיקה. ויש קהילות שהיו רגילים לספר את הקטן סמוך לבית הכנסת. ויש נוהגים לבקש מתלמיד חכם שיתחיל לספר את הילד.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Many Jews from the Galilee had a custom to cut their son’s hair near the grave of R. Shimon bar Yoḥai in Meron, so that the child’s inauguration into mitzva observance could be accompanied by connection to a great and righteous sage. Jews from Jerusalem, who lived far from Meron, customarily went to the burial site of Shimon Ha-Tzadik, north of the Old City of Jerusalem. Members of other communities would cut their sons’ hair near the local synagogue. Some have a custom to ask a Torah scholar to cut the first lock of hair.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:6:6)

יש נוהגים לספר בל"ג בעומר במירון את כל הקטנים שיום הולדתם השלישי חל בסמיכות של כמה חודשים לפני או אחרי ל"ג בעומר. ויש מקפידים שלא לספר את הילד לפני הגיעו לגיל שלוש, ולכן אם יום הולדתו אחר ל"ג בעומר מספרים אותו ביום הולדתו. ואם נולד לפני ל"ג בעומר, אם יום הולדתו בסמיכות של מספר שבועות לל"ג בעומר, ממתינים לספרו בל"ג בעומר, ואם נולד כמה חודשים לפני ל"ג בעומר, מספרים אותו ביום הולדתו.⁴

footnotes:
⁴ האר"י סיפר את בנו בגיל שלוש בל"ג בעומר במירון. ועי' בשו"ת ערוגות הבושם או"ח ר"י, ובספר 'תגלחת מצווה וענייני ל"ג בעומר', ובספר 'בין פסח לשבועות' פרק יט.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Some people have a custom to go to Meron on Lag Ba-omer and cut the hair of any son whose third birthday fell or will fall within a few months of Lag Ba-omer. Some take care not to cut a child’s hair before his third birthday. Therefore, if his birthday falls out after Lag Ba-omer, they wait until his birthday to cut his hair. If he was born a few weeks before Lag Ba-omer, they wait until Lag Ba-omer to cut his hair. But if he was born several months before Lag Ba-omer, they cut his hair on his birthday.⁴, OḤ 210.

footnotes:
⁴ Arizal cut his son’s hair at the age of three, on Lag Ba-omer, in Meron. See Responsa Arugat Ha-bosem


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:7
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:6:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:6:7)

אמנם יש להדגיש שאין חובה לנהוג כמנהגים הנזכרים. יתר על כן, מנהג תספורת הקטנים לא נזכר כלל, לא ברמב"ם ולא ב'שולחן-ערוך' ולא בספרי הפוסקים הידועים. וכל הרוצה רשאי לספר את שער ילדו גם לפני שהגיע לגיל שלוש, וכן נהגו תלמידי חכמים רבים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Despite this, it is important to emphasize that there is no obligation to follow these customs. Furthermore, the custom of cutting the hair of young children is not mentioned at all in Rambam, *Shulḥan Arukh*, or the works of the other renowned *poskim*. Therefore, anyone who wants to cut his son’s hair even before his third birthday may do so, and such is the practice of many Torah scholars.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:7:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:7:1)

**ל"ג בעומר / השלכת בגדים למדורה ותפילה ליד קברי צדיקים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**Lag Ba-omer / Throwing Clothes into the Bonfire and Praying at the Gravesites of *Tzadikim***


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:7:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:7:2)

היו שנהגו להשליך לתוך המדורה שבמירון בגדים יקרים, ואמרו שזה לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. ויש שהעידו גם על רבנים שנהגו כך. לעומת זאת, יש גדולים שפקפקו על מנהגם, ואמרו שאין בזה שום טעם, ואדרבה הדבר אסור משום 'בל תשחית'. ואמנם היו שורפים את בגדי המלך אחר פטירתו, אבל שם הוא מפני שאסור לאחרים להשתמש בהם, שזהו כבודו של המלך, אבל כאן מדוע שישרפו בגדים בחינם (שואל ומשיב מ"ה לט, חקרי לב מה"ב יו"ד יא). ויש שלימדו עליהם זכות, ואמרו שרק כאשר מאבדים דבר לחינם עוברים על 'בל תשחית', אך כשעושים זאת לסיבה מסוימת, כמו לכבודו של רשב"י אין בזה איסור (עי' תורה לשמה רו). למעשה, מי שאבותיו לא נהגו כן, אין ראוי לו שיקיים מנהג ששנוי במחלוקת. אבל מי שמנהג אבותיו לשרוף בגדים רשאי לסמוך על הפוסקים שלימדו על כך זכות, ומכל מקום עדיף שיתרום את הבגדים לצדקה מאשר יאבדם באש.⁵

footnotes:
⁵ להרחבה, עי' בספר מועדים להלכה, ל"ג בעומר, לגרש"י זוין. ועי' בס' 'תגלחת מצווה וענייני ל"ג בעומר' עמ' רמג-רמח. ושם עמ' רסד-רעז, בקונטרס 'כבוד מלכים' לרב העליר, רבה של צפת, שמגן על המנהג, ובסוף דבריו העיד ששמע שגם רבי חיים בן עטר נהג כן.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Many people had a custom to throw expensive clothing into the bonfire at Meron, explaining that they do so in honor of R. Shimon bar Yoḥai. There are even testimonies that great rabbis followed this practice. On the other hand, some authorities are skeptical about this practice, claiming that it has no basis and, worse, that it is forbidden because of *bal tashḥit*(the prohibition against destroying things needlessly). It is true that people used to burn the king’s clothes after his death, but that was because no one else may use them, out of honor for the king. Here, however, why should we burn clothing for no reason (*Sho’el U-meshiv*, 5:39; *Ḥikrei Lev*, *Mahadura Batra*, YD 11)? Others try to justify the custom, saying that one transgresses the prohibition of *bal tashḥit* only when destroying something for truly no reason, but if there is a purpose, like honoring R. Shimon bar Yoḥai, it is permissible (see *Torah Li-shmah* §206). In practice, if one’s ancestors did not follow this practice, it is inappropriate for him to observe such a disputed custom. But if one's ancestors had the custom to burn clothes, one may rely on the *poskim*who justified the custom. Nevertheless, it is preferable to donate the value of the clothing to charity than to destroy them in a fire.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 5:7:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 5:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/5:7:3)

כאשר באים להתפלל בקברי צדיקים, יש להיזהר שלא לפנות אליהם בתפילה, שרק אל הקב"ה מצווה להתפלל, וכל המתפלל אל צדיק עובר באיסור, והרי הוא דומה לדורש אל המתים שאסור מן התורה (דברים יח, יא). ויש שהתירו לפנות ולבקש מהצדיק שימליץ טוב לפני השוכן במרומים עבור המתפלל ליד קברו (פמ"ג תקפא, א"א טז). ויש שאסרו זאת, משום שאף בזה יש משום דרישה אל המתים, אלא כל התפילה צריכה להיות מופנית אך ורק לרבונו של עולם בלא לערב שום שליח בעניין, ובתוך התפילה רשאי המתפלל לבקש מרבונו של עולם שיקבל תפילתו בזכות אותו צדיק (מהרי"ל, ט"ז תקפא, לט). שעל ידי ההתקשרות לתורתו ומעשיו הטובים של אותו צדיק אנו נעשים טובים ומתוקנים יותר, ובזכות כך אנו מבקשים שתפילתנו תתקבל.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When going to pray at the gravesites of saints and sages, one must be careful not to turn toward them in prayer, because we are commanded to pray to God alone. Anyone who prays to a saint violates a prohibition and is similar to one who engages in necromancy, which the Torah forbids (Devarim 18:11). Some authorities permit one to turn to a deceased saint to ask him to intercede before the Exalted One on behalf of those who pray at his grave (*Pri Megadim*, *Eshel Avraham* 581:16). Others, however, prohibit this, because this too has elements of necromancy. Rather, we must direct all of our prayers exclusively to the Master of the Universe, without involving any intermediaries. One who is praying to God may ask Him to accept his prayers in the merit of a particular sage or saint (Maharil, *Taz* 581:39), because when we connect to the Torah teachings and good deeds of a righteous person, we become better, more perfect people, and in that merit we ask God to accept our prayers.