## Peninei Halakhah, Zemanim Chapter 6

###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:1:1)

**צומות החורבן / תקנת הצומות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Four Fasts Commemorating the Destruction of the Temple / The Institution of the Fasts**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:1:2)

לאחר שנחרב בית המקדש הראשון, תקנו הנביאים צומות זכר למאורעות הרעים של חורבן הבית וגלות ישראל, כדי לעורר את העם להצטער ולהתאבל על החורבן והגלות, ומתוך כך לחזור בתשובה ולתקן את המעשים הרעים שגרמו לכל הצרות שפקדו את ישראל מאז ועד היום.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
After the destruction of the First Temple, the prophets instituted fast days in commemoration of the terrible events surrounding its destruction and the exile of the Jews from their land. They wished to inspire the people to feel pain and mourn the destruction and the exile, and lead them to repent and rectify the evil deeds that caused all the misfortune that has been visited upon the Jewish people from then until this very day.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:1:3)

ביום העשירי בחודש טבת תקנו צום, מפני שבאותו היום החל נבוכדנאצר מלך בבל את המצור על חומות ירושלים. בחודש תמוז תקנו צום, מפני שבו הובקעה חומת העיר ירושלים. בתשיעי בחודש אב תקנו צום, מפני שבו נחרב בית מקדשנו. בשלישי בחודש תשרי תקנו צום, על הריגת גדליה בן אחיקם, מנהיג היהודים שנותרו ביהודה אחר החורבן, ובהריגתו נתבטלה הגחלת האחרונה של שלטון ישראל בארצו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
They instituted a fast on the tenth of Tevet (Asara Be-Tevet) because that is when King Nebuchadnezzar of Babylonia began his siege of Jerusalem. They instituted a fast in Tamuz because the walls of Jerusalem were breached in that month. The ninth of Av was established as a fast day (Tisha Be-Av) because the Temple was destroyed on that day. The third of Tishrei (Tzom Gedalia) was instituted as a fast over the murder of Gedalia ben Aḥikam – leader of the Jews who remained in Judea after the destruction of the Temple – because his death extinguished the last ember of Jewish sovereignty in Eretz Yisrael.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:1:4)

וכך התענו במשך כשבעים שנות גלות בבל. וכשזכו לבנות את בית המקדש השני, התעוררה שאלה, האם צריך להמשיך להתענות באותם הימים. ויען זכריה הנביא (ח, יט): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי (בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (ט' באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (ג' בתשרי) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (י' בטבת) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". וכך במשך ימי בית המקדש השני אותם הימים נהפכו לימים טובים של שמחה וששון.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Jewish people observed these fasts throughout the seventy-year Babylonian exile. When they were privileged to build the Second Temple, the question arose: Must we continue fasting on these days? The prophet Zechariah answered:
Thus said the Lord of Hosts: The fast of the fourth month (in Tamuz), the fast of the fifth month (9 Av), the fast of the seventh month (Tzom Gedalia), and the fast of the tenth month (10 Tevet) shall become occasions for joy and gladness, happy festivals for the House of Judah; but you must love honesty and integrity. (Zechariah 8:19)
Indeed, during the Second Temple era, these days became joyous festivals.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:1:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:1:5)

כשנחרב בית המקדש השני, חזרה התקנה למקומה והתענו בכל ארבעת הצומות. אמנם תאריכו של צום אחד השתנה, והוא הצום שנתקן בחודש תמוז על הבקעת העיר, שבחורבן הבית הראשון הובקעה העיר בט' בתמוז, ובו צמו במשך שבעים שנות גלות בבל, אבל בחורבן השני הובקעה העיר בי"ז בתמוז, ובו צמים מאז ועד היום. ואף שעצם תקנת הצומות על ידי הנביאים נקבעה על חורבן בית המקדש הראשון, ולכן אנו צמים בעשרה בטבת, שבו הטיל נבוכדנאצר מלך בבל מצור על ירושלים בחורבן הראשון. וכן מתענים בצום גדליה שבו נתבטלה שארית שלטון ישראל בתום תקופת הבית הראשון. מכל מקום לגבי הצום על הבקעת חומת העיר, כיוון שצער החורבן השני קרוב אלינו יותר, תקנו לצום בי"ז בתמוז, יום הבקעת העיר בחורבן השני. וכן למדנו בפסוק כי הצום נקרא 'צום הרביעי', משמע שעיקר תקנתו שיהיה בחודש הרביעי הוא חודש תמוז, ולכן גם כששינו את יום הצום מט' בתמוז לי"ז בתמוז, לא שינו בזה את עצם תקנת הנביאים לצום בחודש הרביעי על הבקעת העיר. ולגבי צום ט' באב לא חל שום שינוי, מפני ששני בתי המקדש, הראשון והשני, נחרבו באותו יום.¹

footnotes:
¹ תשב"ץ ב, רעא, מבאר בהרחבה שעיקר הצומות נתקנו על החורבן הראשון, שבו היה עיקר הסתלקות השכינה, ואז תקנו הנביאים את הצומות. וחכמים שחיו אחר החורבן השני לא שינו מתקנתם, הראיה שלא תקנו צום על היום שבו התחילו הרומאים במלחמתם על ירושלים. ומה שצמים בי"ז בתמוז ולא בט' בו מפני שתקנת הצום על הבקעת העיר היתה בחודש תמוז ולכן אפשר להעתיקו לי"ז בתמוז. אמנם הרמב"ן בתורת האדם (מהד' מוסה"ק עמ' רמג) כתב שצמים בי"ז בתמוז מפני שחורבן שני חמור לנו יותר (עפ"י הגמ' ביומא ט, ב). ובירושלמי תענית פ"ד ה"ה, מפרש ר' תנחום בר חנילאי שבאמת גם בבית ראשון הובקעה העיר בי"ז בתמוז אלא שקלקול חשבונות היה, שסברו העם שהובקעה בט', ולא רצה הפסוק (ירמיהו לט, ב; נב, ו) לשנות ממה שחשבו. אולם בבבלי תענית כח, ב, מפרש רבא, שאכן בבית ראשון הובקעה העיר בט' בתמוז ובשני בי"ז בתמוז. וכתב התוס' ר"ה יח, ב, 'זה', שנחלקו בזה הבבלי והירושלמי.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When the Second Temple was destroyed, the original enactment was reinstated for all four fast days. However, the date of the fast in Tamuz, commemorating the breach of Jerusalem’s walls, was changed. When the First Temple was destroyed, the city was breached on the ninth of Tamuz, and thus the Jewish people fasted on that day throughout the seventy-year Babylonian exile. When the Second Temple was destroyed, however, Jerusalem was breached on the seventeenth of Tamuz, which is when we have fasted ever since. Even though the four fasts were originally instituted by the prophets to commemorate the destruction of the First Temple – which is why we fast on the tenth of Tevet, which is when Nebuchadnezzar laid siege to Jerusalem during the time of the First Temple, and on Tzom Gedalia, which marks the end of Jewish sovereignty in Eretz Yisrael at the end of the First Temple era – the Sages nonetheless decided to establish the fast commemorating the breach of Jerusalem’s on the seventeenth of Tamuz (Shiva Asar Be-Tamuz), which is when the city was breached at the time of the Second Temple, because the pain of the second destruction is more acute to us. Furthermore, the verse calls that fast “the fast of the fourth month,” implying that the most important part the enactment is that it should take place sometime during the fourth month, Tamuz. Therefore, even when the Sages changed the date from the ninth to the seventeenth, they did not substantively alter the prophets’ enactment of a fast in the fourth month over the breach of Jerusalem. Nothing changed with regard to the ninth of Av, because both Temples were destroyed on that day.¹ 2:271 explains at length that the four fasts commemorate primarily the destruction of the First Temple, which is when the divine Presence departed, and when the prophets first enacted the fasts. The Sages, who lived after the destruction of the Second Temple, did not alter the original enactment, as evident from the fact that they did not institute a fast on the day the Romans began their war on Jerusalem. We fast on the seventeenth of Tamuz instead of the ninth because the original enactment of a fast day commemorating the breach of Jerusalem referred to the month of Tamuz. Therefore, it may be moved from the ninth to the seventeenth. Ramban writes in *Torat Ha-adam* (p. 243, Chavel edition) that we fast on the seventeenth of Tamuz because the destruction of the Second Temple is more painful for us (based on *Yoma* 9b). According to the Yerushalmi, R. Tanḥum b. Ḥanila’i said that, in truth, Jerusalem was breached on the seventeenth of Tamuz during the First Temple period as well. The people simply miscalculated, thinking that the breach had occurred on the ninth, and the verse (Yirmiyahu 39:2, 52:6) did not want to deviate from what the people thought (*y. Ta’anit* 4:5). However, Rava states that at the time of the First Temple, the city was indeed breached on the ninth of Tamuz, while the same tragic event took place on the seventeenth of Tamuz in the Second Temple era (*Ta’anit* 28b). *Tosafot* (RH 18b, s.v. “zeh”) state that the Bavli and the Yerushalmi dispute the matter.

footnotes:
¹ Tashbetz


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:2:1)

**צומות החורבן / עשרה בטבת**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Four Fasts Commemorating the Destruction of the Temple / Asara Be-Tevet**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:2:2)

בעשרה בטבת תקנו צום, מפני שבאותו יום בא נבוכדנאצר מלך בבל עם חילותיו לצור על ירושלים, וממצור זה התחילה הפורענות שנסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות השכינה. ואמנם בימי בית שני המצור התחיל בתאריך אחר, מכל מקום תחילת חורבן בית המקדש ומלכות ישראל היתה בעשרה בטבת.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The prophets established a fast day on the tenth of Tevet, because that is when Nebuchadnezzar and his army arrived to besiege Jerusalem, marking the beginning of the series of catastrophes that culminated in the destruction of the First Temple and the exile of the divine Presence. Though the siege that led to the destruction of the Second Temple began on a different date, nevertheless, the beginning of the overall destruction of the Temple and the Jewish kingdom occurred on the tenth of Tevet.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:2:3)

וכיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, נצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום, מיתת עזרא הסופר בט' בטבת, ותרגום התורה ליוונית בח' בטבת. ואף הרבנות הראשית הוסיפה ותקנה, שיום זה יהיה יום הקדיש הכללי לכל קדושי השואה שלא נודע יום פטירתם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Once Asara Be-Tevet was established as a fast day, the Sages added two other painful events, which occurred around that date, to the day’s commemoration: the death of Ezra the Scribe, which occurred on the ninth of Tevet, and the translation of the Torah into Greek, which occurred on the eighth of Tevet. The Chief Rabbinate of Israel further established it as a day of general mourning and recitation of *Kaddish* (*Yom Ha-Kaddish Ha-klali*) for the martyrs who were killed in the Holocaust and whose date of death is unknown.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:2:4)

על עזרא הסופר אמרו חכמים, שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו אלא שקדמו משה רבינו (סנהדרין כא, ב). הרי שהוא שני למשה. עזרא הסופר תיקן עשר תקנות יסודיות (ב"ק פב, א), ובזה הניח את היסוד לפועלם של חכמי התורה שבעל פה, שתקנו תקנות ועשו סייגים לתורה. עוד אמרו חז"ל, כי עזרא הסופר שעלה מבבל להקים את בית המקדש השני הוא הנביא מלאכי (מגילה טו, א). כלומר, מצד אחד הוא אחרון הנביאים השייכים לתורה שבכתב, ומצד שני הוא ראשון חכמי התורה שבעל פה. נמצא שהוא גדול ישראל המשמש חוליית מעבר בין התורה שבכתב לתורה שבעל-פה. ואף הוא כמשה דאג לכלל ישראל, ונשא בעול הנהגתם, והיה ממנהיגי העלייה מבבל ומבוני בית המקדש השני.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Sages say that Ezra the Scribe was worthy of having the Torah given through him, had Moshe not preceded him (*San*. 21b). He is second in stature only to Moshe. Ezra enacted ten fundamental decrees (BK 82a), and, by doing so, laid the foundation for the activities of the Sages of the Oral Torah, who likewise made enactments and instituted safeguards to protect the Torah. The Sages further state that Ezra, who migrated from Babylonia to Eretz Yisrael to build the Second Temple, was actually the prophet Malachi (*Megilla* 15a). That is, on one hand, he was the last of the prophets, of those who belong to the era of the Written Torah; while on the other hand, he was the first Sage of the Oral Torah. Thus, he was the great Torah scholar who linked the Written Torah and Oral Torah. And just like Moshe, he cared for the people of Israel and bore the burden of leading them. He was one of the leaders of the return to Eretz Yisrael from Babylonia and one of the builders of the Second Temple.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:2:5)

לאחר מכן, בימי מלכות יוון, נגזרה על ישראל גזירה קשה: לתרגם את התורה ליוונית. והיה יום זה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שכן התורה שייכת לישראל, ובתרגומה ליוונית נטשטש יחודה והחלה להיתפש כדבר שכל אדם רשאי למשמש בו. והיה זה ביום ח' בטבת, וירד חושך לעולם שלושה ימים. ולכן בצום עשרה בטבת אנו מזכירים גם את האירוע המצער הזה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Later on, during the Hellenistic period, a terrible decree was issued against the Jewish people: they must translate the Torah into Greek. That day was as calamitous for Israel as the day when the Golden Calf was made, because the Torah belongs to the Jewish people, and its translation into Greek undermined its uniqueness, allowing it to be viewed at something that anyone can handle. This occurred on the eighth of Tevet, causing darkness to descend upon the world for three days. Therefore, on Asara Be-Tevet, we mention this painful event as well.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:2:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:2:6)

ואמר מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו. א) לעומת המצור על ירושלים – לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ ברוח ובחומר. ב) לעומת מיתת עזרא, יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר. ג) לעומת תרגום התורה ליוונית, יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
My teacher and master, R. Zvi Yehuda Kook, said that we must rectify these three things on Asara Be-Tevet: 1) in response to the siege of Jerusalem, we must strengthen the walls of the city and build up Eretz Yisrael both spiritually and physically; 2) in response to the death of Ezra the Scribe, we must enhance and glorify the Torah while working to bring about the ingathering of the exiles, as Ezra did; 3) in response to the translation of the Torah into Greek, we must restore the authentic spirit and culture of Israel and uproot all the spirits of wickedness that accrued to it throughout the duration of the exile, when other nations ruled over us.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:3:1)

**צומות החורבן / שבעה עשר בתמוז**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Four Fasts Commemorating the Destruction of the Temple / Shiva Asar Be-Tamuz**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:3:2)

אמרו חכמים במשנה (תענית כו): "חמישה דברים רעים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Sages state in the Mishna:
Five tragic events befell our forefathers on the seventeenth of Tamuz: the Tablets [containing the Ten Commandments] were shattered; the [daily] *Tamid* offering was terminated; the city of Jerusalem was breached; and Apostomus burned a Torah scroll; and placed an idol in the Temple. (*Ta’anit* 26a-b)


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:3:3)

לאחר מעמד הר סיני וקבלת התורה, שהה משה רבנו על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה ולמד תורה מפי הגבורה. וכשירד מההר כשבידיו לוחות הברית שבהם חקוקים עשרת הדיברות, ראה והנה נעשה עגל זהב, וחלק מהעם טועה ונוהה אחריו, מיד תשש כוחו ושיבר את הלוחות. כלומר, לא רק הלוחות נשתברו בי"ז בתמוז, אלא אף חטא העגל עצמו אירע בי"ז בתמוז.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The first event was that the Tablets were broken. After the revelation at Mount Sinai, when the people of Israel accepted the Torah, Moshe remained atop the mountain for forty days and forty nights, where he learned Torah directly from God. When he descended the mountain carrying the Tablets of the Covenant, which were engraved with the Ten Commandments, he saw that a golden calf had been fashioned, and some of the people were straying after it. He immediately became physically weak and broke the Tablets. Thus, not only were the Tablets broken on the seventeenth of Tamuz, but the sin of the Golden Calf occurred on that day as well.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:3:4)

המקרה השני: בטל התמיד. התמיד הוא הקרבן החשוב ביותר שהיו מקריבים בבית המקדש. חשיבותו נובעת מקביעותו, שבכל יום היו מקריבים את התמיד, אחד בבוקר ואחד בערב. בעת המצור הראשון שצרו הרומאים סביב לירושלים, היו מספקים כבשים להקרבת התמיד עד ט"ז בתמוז, וי"ז בתמוז היה היום הראשון שבו נתבטלו מלהקריב את התמיד (עי' ב"ק פב, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The second event was that the *Tamid* offering was terminated. The *Tamid* was the most important offering brought in the Temple. Its importance stems from its consistency: They would bring the *Tamid* offering twice a day, every day, once in the morning and once in the afternoon. Even during the first Roman siege of Jerusalem, the Romans supplied the Jews with lambs to be used for the *Tamid* offering. This continued until the sixteenth of Tamuz. The seventeenth of Tamuz was the first day on which the offering was not brought (see BK 82a).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:3:5)

המקרה השלישי: שריפת התורה על ידי אפוסטמוס, אחד משרי רומא.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The third event is that Jerusalem’s walls were breached. The fourth event is that Apostomus, a Roman officer, burned a Torah scroll.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:3:6)

המקרה הרביעי: העמדת פסל בבית המקדש. יש אומרים שהיה זה בימי בית ראשון על ידי מנשה. ויש אומרים שהיה זה בימי בית שני על ידי אפוסטמוס הרשע (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The fifth event is that an idol was placed in the Holy Temple. Some say that this event took place in the First Temple era and was perpetrated by King Menasheh. Others say that it took place in the Second Temple era, and that the perpetrator was the wicked Apostomus (*y. Ta’anit* 4:5).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:7
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:3:7)

אולם הדבר שעליו בסופו של דבר נקבע הצום, הוא האירוע החמישי: הבקעת חומת העיר ירושלים. כשלוש שנים צרו הרומאים סביב לחומות ירושלים ולא יכלו לה. ולבסוף, בגלל שנאת חינם ומלחמת אחים נחלשו המגינים היהודים, והרומאים התגברו, עד אשר ביום י"ז בתמוז הצליחו לבקוע את חומת העיר ירושלים ולחדור פנימה. בהבקעת העיר הוכרע למעשה גורל המערכה לרעתנו. עוד שלושה שבועות נמשכו הקרבות בתוך ירושלים, ולבסוף בתשעה באב, נכבש הר הבית ונשרף בית המקדש השני, והחלה הגלות הארוכה.²

footnotes:
² עי' בהערה 1, לגבי הבקעת חומת העיר בחורבן ראשון שנאמר בפסוק שהיתה בט' תמוז, ומדוע צמים לפי התאריך של חורבן שני. ע"ע בתורת המועדים (יוסף) עמ' ז' שהביא דעות שונות אימתי הועמד צלם בהיכל ואימתי נתבטל התמיד.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, the event that ultimately prompted the establishment of a fast day was the breach of Jerusalem’s walls. The Romans besieged the city for three years, yet they were unable to conquer it. Finally, because of baseless hatred and infighting among the Jews, the city’s defenders grew weak, and the Romans prevailed. On the seventeenth of Tamuz, they succeeded in breaking through the walls of Jerusalem and penetrating inward. Practically speaking, once the city was breached, the campaign was lost. Battles continued to rage in Jerusalem for another three weeks, but in the end, the Romans conquered the Temple Mount and burned down the Second Temple on the ninth of Av, thus beginning the long period of our exile.²

footnotes:
² See the previous note regarding the breach of Jerusalem’s walls during the First Temple period, which the verse says occurred on the ninth of Tamuz, and the reason we fast on the day it happened during the Second Temple period.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:8
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:3:8](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:3:8)

כשנתבונן נראה כי יש קשר פנימי בין חמשת הדברים שאירעו בי"ז בתמוז. בכולם יש ביטוי למשבר שפוגע תחילה בשורשים הרוחניים, סודק את חומת האמונה, וגורם לפגיעה קשה שאם לא תתוקן בהקדם תגרום אח"כ לחורבן הגמור שבתשעה באב. בחטא העגל לא היתה כפירה גמורה, עדיין האמינו בה' בורא העולם, אלא שסברו שגם לעגל יש כח מסוים. אך כיוון שהחלו לחטוא בעבודה זרה, לא היה בהם אח"כ כח לעמוד בפני עצת המרגלים, ומרדו בה' ובמשה עבדו, וחטאו כנגד המטרה שלשמה נוצר עם ישראל, גילוי השכינה בעולם, בארץ שנועדה לכך – ארץ ישראל. וכן ביטול התמיד, העמדת פסל בהיכל ושריפת התורה, אין בהם עדיין חורבן, אבל יש בהם פגיעה שורשית בצד הרוחני, פגיעה שאם לא תתוקן, הבקע יתרחב עד לחורבן גמור.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
If we look closely at the matter, we will see that there is an inner connection between the five tragedies that occurred on the seventeenth of Tamuz. Each one manifests a crisis that first affects spiritual roots, then pierces the wall of faith, and finally causes severe damage that, if not repaired promptly, will lead to total destruction, as symbolized by Tisha Be-Av. The sin of the Golden Calf was not outright heresy. The people still believed in God as the Creator of the world, but they believed that the Calf had certain powers as well. Once they began with their strange forms of worship, however, they no longer had the fortitude to resist the bad report later brought by the spies, and they rebelled against God and His servant Moshe. Thus, they violated the purpose for which the nation of Israel was created – the revelation of the divine Presence in this world – in the very land that was dedicated to this purpose, Eretz Yisrael. The same is true of the termination of the *Tamid* offering, the placement of an idol in the Temple, and the burning of the Torah. None of these events alone entailed complete destruction, but they represent fundamental spiritual damage that, if left unrepaired, will grow worse and worse, leading eventually to total destruction.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:4:1)

**צומות החורבן / תשעה באב**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Four Fasts Commemorating the Destruction of the Temple / Tisha Be-Av**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:4:2)

אמרו חכמים במשנה (תענית כו, ב): חמישה דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב: "נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Sages state in the Mishna:
Five tragic events befell our forefathers on the ninth of Av: It was decreed that our ancestors would not enter Eretz Yisrael; the First and Second Temples were destroyed; Beitar was captured; and the city [of Jerusalem] was plowed up. (*Ta’anit* 26b)


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:4:3)

האירוע הראשון היה בדור המדבר. משה נעתר לבקשת העם ושלח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, ובשובם, עשרה מרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה, והמסו את לבב העם, באומרם כי לא יוכלו לכבוש את ארץ כנען מפני שיושביה גיבורים וענקים. "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה: לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב, נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז, הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד, א-ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The first event happened in the generation of the wilderness. Moshe granted the people’s request and sent twelve spies to scout the Land of Canaan. Upon their return, ten of them slandered the land and “took the heart out of” the people (Devarim 1:28) by saying that they would not be able to conquer the Land of Canaan because its inhabitants were powerful giants.
The whole community broke into loud cries, and the people wept that night. All the people of Israel complained against Moshe and Aharon. The whole community said to them: “If only we had died in the land of Egypt, or if only we might die in this wilderness! Why is the Lord taking us to that land to fall by the sword? Our wives and our children will be spoils! It would be better for us to go back to Egypt!” And they said to one another, “Let us head back for Egypt.” (Bamidbar 14:1-4)


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:4:4)

ואמנם יהושע וכלב הוכיחום באומרם: "… טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם, סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם" (במדבר יד, ז-ט). אבל דבריהם לא נתקבלו, אלא להיפך, "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים" (שם י).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Yehoshua and Kalev rebuked them, saying:
The land…is exceedingly good. If the Lord is pleased with us, He will bring us into that land, a land that flows with milk and honey, and give it to us; only you must not rebel against the Lord. Have no fear then of the people of the country, for they are our prey: Their protection has departed from them, but the Lord is with us. Have no fear of them! (*ibid*. 7-9)
Nonetheless, the people did not accept their words. On the contrary, “the whole community threatened to pelt them with stones” (*ibid*. 10).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:4:5)

מכמה בחינות חטא המרגלים חמור מחטא העגל, שבחטא העגל לא כפרו לגמרי בה' ובמשה, רק טעו וחשבו כי אחר שמשה נסתלק, לא ימשיך להתגלות אליהם ה' בכבודו ובעצמו ויש לחפש אליל שישמש מתווך בינם לבין הבורא. ולכן אחר חטא העגל סלח הקב"ה לישראל. אבל בחטא המרגלים כפרו ביכולתו של ה' לפעול בעולם ולסייע להם לכבוש את הארץ. ואף בגדו בשליחות העיקרית שלשמה נברא העולם ונבחרו ישראל – לגלות שכינה בעולם הזה, דרך ארץ ישראל. ועל כן לא נמחל עוון המרגלים, ועל כל השותפים בחטא נגזר שימותו במדבר, ורק יהושע בן נון וכלב בן יפונה שלא השתתפו בחטא זכו להיכנס לארץ.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Sin of the Spies was worse than the sin of the Golden Calf on many levels. In the sin of the Golden Calf, the people did not completely reject God and Moshe; they merely erred, thinking that Moshe disappeared and that God would no longer reveal Himself to them manifestly. Therefore, they felt it necessary to search for a god that could serve as an intermediary between them and the Creator. Consequently, God later forgave the Jews for this sin. When it came to the Sin of the Spies, however, the people denied God’s ability to operate in this world and help them conquer Eretz Yisrael. They even betrayed their main mission, for which the world was created and for which Israel was chosen – to reveal the divine Presence in this world, through Eretz Yisrael. Therefore, God did not pardon the Sin of the Spies; rather, He decreed that all those who participated in the sin must die in the desert. Only Yehoshua b. Nun and Kalev b. Yefuneh, who refused to join in the sin, were privileged to enter Eretz Yisrael.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:4:6)

ואותו הלילה שבכו ומאסו בארץ חמדה היה ליל תשעה באב, אמר הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות (סנהדרין קד, ב). באותה שעה נגזר על בית המקדש שיחרב (תנחומא שלח).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
That night, when the people wept and showed disdain for the “delightful land” (Zechariah 7:14), was the night of the ninth of Av. God said, “You wept in vain; I will make you weep for all generations” (*San*. 104b). At that moment, it was decreed that the Temple would be destroyed (*Midrash Tanḥuma, Shelaḥ*).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:7
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:4:7)

בעטיו של חטא העגל נפרצה חומת האמונה, ובעקבות כך נפרצה חומת ירושלים, ונבקע הסדק בכבוד התורה ועבודת בית המקדש. ובעטיו של חטא המרגלים נחרבה האמונה היסודית בשליחותם של ישראל לקדש שם שמים בעולם, וכל הצרות שנבעו מכך משמעותם ביטול וחורבן היכולת שלנו לגלות את הקדושה באופן קבוע בארץ. תחילה נגזר בתשעה באב על אותו הדור שלא יכנס לארץ. וכיוון שלא זכינו לתקן את חטא המרגלים, גרם העוון ונחרבו שני בתי המקדש. וגם אח"כ לא זכינו לתקן את חטא המרגלים, ונחרבה העיר ביתר בעת כשלון מרד בר כוכבא, ונחרשה העיר ירושלים. וכל אלו מאורעות קשים שביטלו את גילוי השכינה בארץ, ועל כך אנו מתאבלים וצמים בתשעה באב.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The sin of the Golden Calf caused a breach in our wall of faith; consequently, the walls of Jerusalem were likewise breached, and a crack formed in the Torah’s glory and the Temple service. The Sin of the Spies destroyed basic faith in Israel’s mission to sanctify God’s name in this world, and all of the hardships that stemmed from it indicate the nullification and destruction of our ability to reveal holiness in Eretz Yisrael on a permanent basis. First, it was decreed, on the ninth of Av, that the generation of the wilderness would not enter Eretz Yisrael, and since we did not subsequently rectify the Sin of the Spies, both Temples were destroyed. We failed to rectify the sin after that, as well, so the city of Beitar was destroyed when Bar Kokhba’s rebellion faltered, and Jerusalem was plowed up. All of these tragic events prevented the revelation of the divine Presence in Eretz Yisrael, and that is why we mourn and fast on Tisha Be-Av.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:5:1)

**צומות החורבן / צום גדליה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Four Fasts Commemorating the Destruction of the Temple / Tzom Gedalia**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:5:2)

בשלושה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם. אחר חורבן בית המקדש הראשון והגליית רוב העם לבבל, מינה מלך בבל את גדליה בן אחיקם למושל על היהודים שנותרו ביהודה. בשארית הפליטה שביהודה נתלו תקוות גדולות, שעל ידי התבססותם בארץ, יוכלו יחד עם השבים מבבל אחר שבעים שנה להקים מחדש את בית המקדש ולקומם את מלכות ישראל. ואכן לזמן מה היה נראה כי דלת העם שנשארו בארץ מתאוששים מהחורבן ומעבדים את שדותיהם וכרמיהם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
On the third of Tishrei, Gedalia b. Aḥikam was killed. After the First Temple was destroyed and most of the Jewish people were exiled to Babylonia, the king of Babylonia appointed Gedalia b. Aḥikam to govern the Jews who remained in Judea. The Jewish people as a whole hoped that this surviving remnant, by reestablishing themselves in Eretz Yisrael, could rebuild the Temple and reestablish Jewish sovereignty, together with those who would eventually return from Babylonia after seventy years of exile. Indeed, for some time it seemed that the meager population that remained in the land was recovering from the Temple’s destruction and beginning to cultivate fields and vineyards.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:5:3)

אולם מלך בני עמון שרצה להשבית את שארית ישראל, שלח את ישמעאל בן נתניה לרצוח את גדליה בן אחיקם. לישמעאל בן נתניה היתה גם סיבה אישית לבצע את זממו, הוא היה ממשפחת מלכי יהודה, וחשב בליבו כי לו עצמו מגיעה הזכות לשלוט ביהודה במקום גדליה בן אחיקם. כמה משרי החיילים שהיו עם גדליה בן אחיקם הזהירוהו מפני ישמעאל, ואף הציעו להרוג אותו בטרם יבצע את זממו. אולם גדליה בן אחיקם לא האמין להם והאשימם כמי שטופלים שקר על ישמעאל. "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ… וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ… וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם" (ירמיהו מא, א-ג). ובזה נתבטלה הגחלת האחרונה של שלטון ישראל בארץ, ונתמלאה סאת הגלות. ועל כך תקנו הנביאים צום.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, the king of Ammon, who wanted to eradicate the remnant of Israel, sent Yishmael b. Netania to murder Gedalia. Yishmael had an additional, personal reason to carry out the scheme: He was a member of Judea’s royal family, and he thought that he should govern Judea instead of Gedalia. Several military officers warned Gedalia about Yishmael and even recommended killing him before he could carry out his plan. But Gedalia did not believe them, accusing them of maligning Yishmael. In the seventh month, Yishmael ben Netania ben Elishama, who was of royal descent and had been one of the king’s officers, came with ten men to Gedalia ben Aḥikam at Mitzpa; and they ate together there at Mitzpa. Then Yishmael ben Netania and the ten men who were with him arose and struck down Gedalia ben Aḥikam ben Shafan with the sword and killed him…along with all the Judeans who were with him…and the Chaldeans who were there. (Yirmiyahu 41:1-3)
This extinguished the last ember of Jewish sovereignty in Eretz Yisrael and realized the full measure of exile. This is why the prophets instituted a fast day.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:5:4)

אמנם ישנו ספק מסוים מתי בדיוק אירעה רציחתו של גדליה. בתלמוד אמרו שביום ג' בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם (ר"ה יח, ב; ירושלמי תענית פ"ד ה"ה). אולם יש מן הראשונים שפירשו כי נהרג בא' בתשרי, ומכיוון שהוא יום טוב של ראש השנה, דחו את התענית לג' בתשרי.³

footnotes:
³ כך כתב רבינו ירוחם (נתיב יח, ריש ח"ב). וכן פירשו האבן עזרא והרד"ק, שחודש משמעותו בא' בחודש שהוא זמן התחדשות החודש. אלא שנדחה הצום לג'. ואף שאז נהגו ראש השנה יום אחד בלבד, לא רצו לצום מיד אחר יו"ט, ולכן דחוהו לג' תשרי. ואף אחר שהתחילו לנהוג שני ימים של ראש השנה, נשאר הצום בג' תשרי. ולדעת תשובת 'ראש יוסף' כיוון שצום גדליה נדחה, דינו קל, שמי שיש לו ברית אינו צריך להשלים הצום אלא יכול לאכול סעודת מצווה. אך הט"ז דחה את דבריו (סי' תקמ"ט), וכן בבאו"ה שם דחה את דבריו עפ"י הריטב"א. והטעם, שאף אם נאמר שבאמת נהרג בא' בתשרי, כיוון שנקבע הצום לג', אינו נחשב כצום נדחה, אלא זה יומו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
There is some uncertainty as to when exactly Gedalia was killed. The Talmud states that the murder happened on the third of Tishrei (RH 18b; *y. Ta’anit* 4:5). However, some Rishonim explain that he was killed on the first of Tishrei, but since the holiday of Rosh Hashana is celebrated on that day, the fast was postponed until the third of Tishrei.³18:2). Likewise, Ibn Ezra and Radak explain that the word “month” in Yirmiyahu 41:1 implies the first of the month, because that is when the month begins. The fast was simply postponed until the third of the month. Even though only one day of Rosh Ha-shana was observed at that time, the Sages did not want to require us to fast immediately following a holiday. Therefore, they postponed the fast to the third of Tishrei. And even after the practice of observing two days of Rosh Hashana began, the fast remained on the third of Tishrei. *Responsa Rosh Yosef* maintains that since Tzom Gedalia is observed on a day other than its true date, its laws are more lenient than those of the other fasts. Hence, one who celebrates a *brit mila* on the third of Tishrei may eat a festive meal and does not need to make up the fast. *Taz*, OḤ 549, however, dismisses this position, as does BHL *ad loc.*, based on Ritva. Their reasoning is that even if Gedalia was actually killed on the first of Tishrei, since the fast was established on the third of the month, it is not considered postponed. Rather, that is its proper date.

footnotes:
³ This is the opinion of Rabbeinu Yeruḥam (Toldot Adam Ve-Ḥava


###### Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 6:5:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/6:5:5)

עוד אמרו חכמים שניתן ללמוד מתקנת צום גדליה ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוהינו (ר"ה יח, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Sages also state that the institution of Tzom Gedalia demonstrates that the death of a righteous individual is tantamount to the destruction of the House of God (RH 18b).