## Peninei Halakhah, Zemanim Chapter 7

###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:1:1)

**דיני הצומות הקלים / מעמד הצומות בימינו**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / The Status of the Minor Fasts Today**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:1:2)

כשתקנו הנביאים אחר חורבן בית המקדש הראשון ארבעה צומות, תקנו אותם כדוגמת צום יום הכיפורים, שכן בדרך כלל תקנו חכמים את תקנותיהם כדוגמת מה שנצטווינו בתורה. וכמו שצום יום הכיפורים נמשך יממה שלמה כך גם תקנו את ארבעת הצומות. וכשם שבצום הכיפורים אסורים בחמישה עינויים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, כך תקנו גם בצומות על החורבן. וכך נהגו במשך שבעים שנות גלות בבל.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When the prophets instituted the four fasts after the destruction of the First Temple, they modeled them after the fast of Yom Kippur. This is how the Sages usually enact decrees, modeling them after the Torah’s commandments. Just as Yom Kippur lasts an entire day, from evening to evening, so too, they instituted the four fasts as full-day fasts; just as there are five prohibitions on Yom Kippur – eating and drinking, bathing, anointing oneself, wearing leather shoes, and engaging in sexual relations – so too, they prohibited these things on the fasts over the destruction of the Temple. This is how the Jews observed these fasts throughout the seventy-year Babylonian exile.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:1:3)

וכשחזרו עולי בבל לבנות את בית המקדש השני, נתבטלו הצומות והפכו לימי ששון ושמחה, שנאמר (זכריה ח, יט): "כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי (בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (ט' באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (ג' בתשרי) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (י' בטבת) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When the exiles returned from Babylonia to build the Second Temple, these fasts were canceled and transformed into holidays, as it says:
Thus said the Lord of Hosts: The fast of the fourth month (in Tamuz), the fast of the fifth month (9 Av), the fast of the seventh month (Tzom Gedalia), and the fast of the tenth month (10 Tevet) shall become occasions for joy and gladness, happy festivals for the House of Judah; but you must love honesty and integrity. (Zechariah 8:19)


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:1:4)

וכשנחרב בית המקדש השני, חזרו לקיים את אותם הצומות. וכך נהגו במשך כל השנים הקשות שאחר חורבן בית המקדש השני, שנים שבהן התחולל מרד בר כוכבא וחורבן ביתר ויהודה. נמצא שדין הצומות תלוי במצבנו הלאומי. בתקופת גזרות ושמד חייבים לצום באותם הצומות. וכשבית המקדש בנוי, ימי הצום הופכים לימי ששון ושמחה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When the Second Temple was destroyed, however, the Jews reverted to observing these fasts, continuing to do so throughout the difficult years following the destruction of the Second Temple, during which Bar Kokhba’s rebellion and the destruction of Beitar and Judea took place. Thus, the status of these fasts depends on our national situation: At a time of evil decrees and persecution, we are obligated to fast, but when the Temple is standing, these fasts become days of joy and gladness.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:1:5)

ובמצב ביניים, כשמצד אחד בית המקדש חרב, ומנגד, אין עלינו גזירות קשות, כפי שהיה בתקופת רבי יהודה הנשיא, דין הצומות תלוי ברצונם של ישראל, "רצו – מתענין, רצו – אין מתענין". וכך הדין בעשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז וצום גדליה. אבל בתשעה באב, כיוון שנכפלו בו הצרות, ששני בתי המקדש נחרבו בו, גם במצב הביניים חייבים לצום, ואין הדבר תלוי ברצון (ר"ה יח, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In an intermediate situation – when, on the one hand, the Temple is ruined, but on the other hand, there are no harsh decrees against us, as was the case during R. Yehuda Ha-Nasi’s lifetime – the status of these fasts depends on the will of the Jewish people: “If they want, they fast; if they do not want, they do not fast.” This applies to Asara Be-Tevet, Shiva Asar Be-Tamuz, and Tzom Gedalia. Tisha Be-Av, however, does not depend on the nation’s will, and everyone is obligated to fast even in such an intermediate situation, because misfortune abounded and both Temples were destroyed on that day (RH 18b).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:1:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:1:6)

למעשה, נהגו ישראל גם במצב הביניים לצום בכל הצומות, וממילא חובה על כל אחד מישראל לצום בהם. וכך הדין עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, שאז יהפכו ימי הצומות לימי שמחה וששון.¹

footnotes:
¹ לשון הגמרא ר"ה יח, ב: "אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, יש גזירת המלכות – צום, אין גזירת המלכות ואין שלום, רצו – מתענין, רצו – אין מתענין. אי הכי, תשעה באב נמי?! אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר". הגדרת 'זמן שלום' שבו הצומות בטלים, לדעת רש"י כשאין יד האומות תקיפה על ישראל, לפי זה יתכן שבמדינת ישראל פטורים מן הצום. אולם לדעת רוב הראשונים, רמב"ן טור ועוד, 'זמן שלום' הוא כשבית המקדש בנוי, לפיכך גם אחר הקמת מדינת ישראל אנו בזמן הביניים, שעל פי מנהג ישראל חייבים לצום. ונחלקו הראשונים גם בהגדרת הזמן שבו חייבים לצום על פי הדין, לדעת הרמב"ן הוא כשיש גזירות קשות על ישראל, ולרש"י טור ותשב"ץ, כשיש גזירות שמד, היינו גזירות כנגד קיום התורה. מחלוקתם תלויה בגירסת הגמרא בר"ה יח, ב. (בפשטות כתבתי שאחר חורבן שני חזרו הצומות לחיובם, אמנם בחת"ס או"ח קנ"ז כתב, שכבר לפני החורבן נהגו לצום משגלתה הסנהדרין כפי שמוכח ביוסיפון, הרי שלמרות קיומו של ביהמ"ק מצב הגזירות הוא הקובע את חיוב הצומות, ואולי יש מזה סיוע לשיטת רש"י).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In practice, the Jewish people observe all the fasts, even in the intermediate situation, and therefore all Jews are obligated to fast on these days. This *halakha* applies until the Temple is rebuilt, speedily in our days, when the fast days will become days of joy and gladness.¹, and others, maintain that “when there is peace” means when the Temple is built. Therefore, even after the establishment of the State of Israel, we are in the intermediate situation and thus must fast in accordance with Jewish custom. The Rishonim also disagree about the nature of the “royal decrees” that render the fasts obligatory. Ramban maintains that it is when the Jewish people experience harsh decrees, while Rashi, *Tur*, and *Tashbetz* claim that it is specifically when there is religious persecution, meaning, decrees that prevent us from fulfilling the Torah’s commands. Their dispute stems from variant readings of the Talmud in RH 18b. (In the main text I wrote simply that the fasts became obligatory again after the destruction of the Second Temple. However, *Ḥatam Sofer*, OḤ 157 states that the Jews began fasting even before the destruction actually took place, once the Sanhedrin was exiled, as *Yosippon*attests. This shows that despite the existence of the Temple, the harshness of the decrees against the Jewish people is what determines the obligation to fast. Perhaps this supports Rashi’s opinion.)

footnotes:
¹ The Talmud states (RH 18b):R. Papa said: “What [the verse] means is this: When there is peace, [these days] shall be for joy and gladness; when there are royal decrees, they shall be fast days; if there are no royal decrees but no peace, then if they want they fast, and if they don’t want, they don’t fast.” If that is the case, Tisha Be-Av also [should be optional]! R. Papa replied: “Tisha Be-Av is different because several misfortunes happened on it, as Mar said, ‘On Tisha Be-Av, the Temple was destroyed the first and second time, Beitar was captured, and the city [of Jerusalem] was plowed up.’”According to Rashi, the definition of “when there is peace” – when the fasts are canceled – is when the nations of the world have no dominion over the Jews. If so, it is possible that Jews living in the State of Israel today are exempt from fasting. However, most Rishonim, including Ramban, Tur


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:2:1)

**דיני הצומות הקלים / דין הצומות הקלים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / The Laws of the Minor Fasts**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:2:2)

כפי שלמדנו, בזמן הזה, בו אין גזירות קשות ושמד, ומאידך בית המקדש עדיין חרב, דין הצומות הקלים תלוי ברצון ישראל. וכשם שעצם הצום תלוי ברצון ישראל, כך גם דיניו תלויים ברצון ישראל. וכשקיבלו ישראל על עצמם לצום גם בזמני הביניים, לא קיבלו על עצמם לצום כחומרת צום הכיפורים. וזה יסוד ההבדל בין שלושת הצומות הקלים לתשעה באב, שבתשעה באב, מפני הצרות שהוכפלו בו, חובה לצום גם במצב הביניים, ודינו נשאר כפי התקנה המקורית, שהצום נמשך יממה שלימה, ואיסורי העינוי כוללים גם איסור רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. הכל כדוגמת צום הכיפורים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
As we have learned, since we no longer suffer from harsh decrees and religious persecution, and, on the other hand, the Holy Temple is still in ruins, the status of the minor fasts currently depends on the will of the Jewish people. Just as the very obligation to fast depends on Israel’s desire, so do the other laws of the fast. And when the Jews accepted upon themselves to fast during these “intermediate” periods, they did not agree to treat these fasts as strictly as they treat Yom Kippur. This is the fundamental difference between the three minor fasts and Tisha Be-Av. Because so many hardships befell us on the ninth of Av, we are obligated to fast on that day even during an intermediate period, and its laws remain as originally established. This means that the fast lasts for an entire 24-hour day and includes prohibitions on bathing, applying ointments, wearing shoes, and engaging in sexual relations, just like on Yom Kippur.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:2:3)

אולם דין שאר הצומות שנתקנו בעקבות החורבן קל יותר: צמים במשך היום בלבד, והצום כולל איסור אכילה ושתייה בלבד, אך אין צריך להימנע מרחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
However, the laws of the other fasts that were instituted as a result of the destruction of the Temple are more lenient. We fast only during the daytime and we are only prohibited from eating and drinking; we need not refrain from bathing, anointing ourselves, wearing shoes, or engaging in sexual relations.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:2:4)

ועוד הבדל, בתשעה באב נשים מעוברות ומיניקות חייבות לצום, ורק חולות פטורות. אולם בשלושת הצומות הקלים, גם מעוברות ומיניקות שאינן חולות, פטורות מהצום, מפני שמתחילת קבלתם של ישראל לצום באותם הצומות, הקילו על המעוברות והמניקות שלא יצומו (שו"ע או"ח תקנ, א-ב).²

footnotes:
² האם למעשה בעת גזירות קשות צריך להתענות בכל הצומות כבתשעה באב? לכאורה לפי הגמ' ר"ה יח, ב (שהובאה לעיל), אכן בעת גזירות כדוגמת מסעי הצלב, גירוש ספרד, פרעות הקוזקים והשואה, היה צריך להתענות בכל שלושת הצומות כבתשעה באב. אולם לא מצינו בראשונים שכתבו כן. ואף הרמב"ן בתורת האדם (מוסה"ק עמ' רמג) כתב שכבר רצו ונהגו וקבלו עליהם להתענות, והוסיף: "וכל שכן בדורות הללו, שהרי בעוונותינו שרבו צרות בישראל ואין שלום, הלכך חייבין הכל להתענות", אבל לא כתב שצריך להתענות יממה שלימה. ולהיפך סיים "פוק חזי מאי עמא דבר", ומשמע שהתכוון שנוהגים כצומות קלים. וכן נפסק בשו"ע תקנ, ב. ואולי הטעם, שאחר שנתבטלו הגזירות הקשות שאחר חורבן בית שני, בטל חיוב התענית משלושת הצומות ונעשה תלוי ב'רצו', וקבלו עליהם לצום יום בלבד, וכיוון שכך נתקבל, נתבטלה התקנה הראשונה לגמרי, שאף אם יהיו גזירות יצומו רק יום בלבד. וכעין זה כתב הגר"א בביאורו, שרבי יהודה הנשיא עקר שלושת הצומות הללו מאלו החומרות, לפי שראה שבימיו נחו ישראל מצרות. עי"ש.אמנם יש סוברים, שבכל הדורות בשעת גזירות או שמד צריכים לצום יממה שלמה. שכך נראה מפשטות הסוגיה כפי שפירשוה הרמב"ן ושאר הפוסקים, שבכל עת שיהיו גזירות תחזור חובת הצום לקדמותה, וכל שלושת הצומות דינם כט' באב. וכך דעת התשב"ץ ח"ב רע"א. אמנם כתב שאם השמד על חלק מישראל, רק הם צריכים לצום יממה שלימה, ואף הם יתכן שמחמת השמד יהיו אנוסים.ובשל"ה מס' תענית נר מצווה (ו') כתב שמן הראוי היה להחמיר בכל ג' הצומות כבתשעה באב, אבל אין גוזרין גזירה על הציבור אלא א"כ יכול לעמוד בה, על כן לא החמירו אלא בט' באב. והביא מדברי הפרדס שנתחבר בשם רש"י, שיחיד המרגיש שיכול לעמוד בזה, טוב שיצום יממה שלימה בכל הצומות. וסיים שנראה שדווקא בזה טוב להחמיר, אבל בשאר עינויים אין צריך להחמיר. ואם מחמיר יחמיר בצנעה שלא יהא כיוהרא. ע"כ. והזכירוהו המ"א ועוד אחרונים רבים. וכפי הנראה הבינו, שהואיל ובזמנם היו גזירות, מן הראוי להחמיר בג' הצומות, אלא שלא נהגו כן, ולכן יחידים המסוגלים טוב שיחמירו. ומה שהיקל להם בשאר עינויים, מפני שדינם מעיקרא קל יותר, שאף ביו"כ אינם מהתורה להרבה פוסקים. ובמ"א ומ"ב תקנ, ו, כתבו שרק בנעילת סנדל לא יחמירו משום שנראה כחוכא ואיטלולא, אבל מרחיצה וסיכה וכדומה משמע שטוב להחמיר. ונ"ל כפי שכתבתי שטעמם מפני הגזירות הרבות. וכ"כ בשעה"צ ט. (ועי' בהל' בין המיצרים לרב קארפ פ"א 8, שדייק בדברי הגר"א, אך לענ"ד לא דק בדברי השל"ה והאחרונים, שסבר שהחמירו גם במצב הביניים, ונראה שהחמירו רק מפני הגזירות. ע"ע בפס"ת תקנ, ו-ז, 22).מכל מקום בזמננו, אחר שבעז"ה קמה מדינת ישראל, נראה שאין מקום כלל להחמיר. שרק כשיש גזירות לרמב"ן, או שמד לתשב"ץ והטור, חובה לצום ואינו תלוי ב'רצו'. אבל כשאין גזירות קשות או שמד, לכו"ע אין חיוב לצום כבתשעה באב. ואף אם נפרש שהשל"ה התכוון שגם במצב הביניים התלוי ב'רצו', אם היה בכוחם של ישראל היו מקבלים על עצמם צום גמור, ולכן יחידים טוב שיצומו יממה, מ"מ כיום במדינת ישראל שבעז"ה אפילו שעבוד מלכויות אין עלינו, אין מקום לחומרא כלל. שהרי לדעת רש"י כשאין שעבוד מלכויות הצומות בטלים לגמרי, ואמנם חלקו עליו רוב הראשונים (עי' לעיל הערה 1), מ"מ להפוך זמן שלדעת רש"י הוא ששון ושמחה לחיוב צום גמור אי אפשר. ולכן אין מקום להחמיר בג' הצומות לצום יממה שלימה ולהתענות בשאר עינויים כתשעה באב. ושלא כמו שכתבו בתורת המועדים א, ד, והרב קארפ א, ג.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Another difference is that pregnant and nursing women must fast on Tisha Be-Av. Only illness renders one exempt. On the three minor fasts, however, even pregnant and nursing women who are not ill are exempt from fasting, because when the Jewish people originally accepted upon themselves to fast on these days, they were lenient with regard to pregnant and nursing women, exempting them from fasting (SA 550:1-2).² (p. 243, Chavel edition), that the Jews accepted all the fasts upon themselves in practice, adding, “All the more so in our generation, for due to our sins, Israel’s hardships have proliferated, and there is no peace; therefore, everyone must fast,” nevertheless did not write that one needs to fast from the night before. On the contrary, he concludes, “Go see what the people do.” Apparently, he means to say that it is customary to treat them like minor fasts. This is the ruling in SA 550:2. Perhaps the reason for this is that after the harsh decrees that followed the destruction of the Second Temple ceased, the obligation to fast on the three minor fasts were nullified, and the obligation became dependent on the nation’s will. The people only accepted upon themselves to fast during the day, and since this is all that they accepted, the original institution remained null. Thus, even if there are new decrees, the fast applies only during the daytime. The Vilna Gaon offers a similar explanation in his commentary on *Shulḥan Arukh*, saying that R. Yehuda Ha-nasi eliminated the more stringent elements of the three fasts when he saw that Israel’s hardships were eased.
However, some maintain that we must observe full-day fasts whenever there is a period of harsh decrees and religious persecution. This seems to be the simple understanding of the matter as explained by Ramban and the other *poskim*. That is, whenever there are harsh decrees, the obligation to fast returns to its original status, and the three minor fasts take on the laws of Tisha Be-Av. *Tashbetz* 2:271 concurs, but states that if the persecution affects only part of the Jewish people, only those affected must fast from the night before. Sometimes, though, even they are exempt from the stricter fast, since the persecution itself prevents them from fasting.
*Shlah*, *Masekhet Ta’anit*, *Ner Mitzva* §6 states that it would have been appropriate to be stringent and treat all three minor fasts like Tisha Be-Av, but we do not impose an enactment upon the people unless they can bear it. Therefore, the Sages ruled stringently only with regard to Tisha Be-Av. *Sefer Ha-pardes* (a work attributed to Rashi) indicates that an individual who feels that he can tolerate it should fast from nightfall on all the fasts. He concludes that it is good to be stringent only in the area of eating, while it is unnecessary to observe the other afflictive prohibitions; and if one wishes to be stringent, he should do so in private, to avoid religious exhibitionism *(yuhara*)*.* MA and many other Aḥaronim mention this ruling. Apparently, they understood that since evil decrees existed in their times, it was appropriate to be stringent on the three minor fasts, but the masses did not conduct themselves in this manner. Therefore, individuals who are capable of being stringent should do so. The reason *Sefer Ha-pardes* ruled leniently regarding the other restrictions is that their status is more lenient from the start. After all, many *poskim* maintain that these restrictions are not forbidden by Torah law even on Yom Kippur. MA and MB 550:6 state that the only area in which one should not be stringent is wearing shoes, because it would look ridiculous to walk around without shoes when everyone else is wearing shoes. This implies that it is good to be stringent about washing, anointing oneself, and the like. I believe that their reasoning is based on the fact that there were so many harsh decrees, as I wrote above; SHT *ad loc.*9 concurs.
In any event, nowadays, since the establishment of the State of Israel, there seems to be no reason whatsoever to be stringent. We are obligated to fast regardless of the nation’s will only when there are harsh decrees, according to Ramban, or religious persecutions, according to *Tashbetz* and *Tur*. But if there are no such torments, all agree that there is no obligation to fast in the manner of Tisha Be-Av on the three minor fasts. Even if we interpret *Shlah* to mean that the Jewish people would have accepted the three minor fasts as full-day fasts if they were able to do so even during an intermediate period, which depends on Israel’s will, and therefore individuals should fast the entire day, there is still no room whatsoever to be stringent in modern-day Israel, where – thank God – we are not even subservient to the nations of the world. After all, Rashi maintains that the fasts are completely nullified when we are free from the yoke of the nations. While most Rishonim disagree with Rashi (see n. 1 above), if Rashi considers a situation joyous, it cannot possibly be a day on which fasting is completely obligatory. Therefore, there is no room to be stringent by fasting from the night before and observing the other restrictions on the three minor fasts as we do on Tisha Be-Av.

footnotes:
² During periods of harsh decrees, must we treat all the fast days like Tisha Be-Av? It would seem that, according to the Gemara (RH 18b, quoted above), during periods of harsh decrees, like the Crusades, the Spanish Inquisition, the Khmelnytsky Uprising, and the Holocaust, the Jews were obligated to fast on the three minor fasts as they did on Tisha Be-Av. However, as far as we know, no Rishonim mention that this was practiced. Even Ramban, who writes, in Torat Ha-adam


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:2:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:2:5)

וטוב להחמיר שלא לרחוץ במים חמים בזמן הצום, אבל לצורך ניקיון מותר לרחוץ בפושרים. וכן נכון שלא להסתפר ולא לשמוע מוזיקה שמחה ולא לערוך קניות של שמחה בזמן הצום, כדרך שנוהגים בתשעת הימים מפני אבלות החורבן.³

footnotes:
³ בשו"ע תקנ, ב, פסק שצומות הקלים מותרים ברחיצה, וכן דעת רוב הפוסקים, וכן הלכה. ובתוס' תענית יג, א, 'וכל', כתב בשם הראבי"ה שמותר לרחוץ בצומות אלו בחמין, ור' יואל אביו אסר בחמין. ועוד כמה ראשונים ואחרונים הזכירו חומרא זו. ובתורת המועדים א, ו, ציין המקורות. שני נימוקים יכולים להיות לחומרת הרחיצה, א' שהזכירו אותה בזמן גזירות קשות, וא"כ בזמננו אין מקום לחומרא זו, כמבואר בהערה הקודמת. ב' שלא יהיו שלושת הצומות הללו קלים ממנהגי תשעת הימים שבהם נהגו שלא לרחוץ מפני האבלות על החורבן. וטעם זה הוזכר בבאו"ה תקנא, ב, 'ר"ח', ושעה"צ תקנ, ח, בשם א"ר, עט"ז ופמ"ג. ולמחמירים בזה נכון להחמיר בכל מנהגי תשעת הימים, שלא לשמוע מוזיקה שמחה ולהסתפר, ולכתחילה כשאפשר אין לברך 'שהחיינו' (עי' להלן ח, ז, וכה"ח תקנא, רט). ומכביסה אין מנהג להימנע (אולי כי הוא מנהג אבלות שנמשך זמן, וביום אחד אין לו משמעות). ומשמחה גדולה כריקודים נכון להימנע גם בליל התענית. אבל לעניין נישואין, יש דעות, כי אולי מפני שיש בדבר מצווה, מותר בליל התענית. (ע"ע בפס"ת תקנ, ז, ומקראי קודש הררי ג, ט-י ובהערות). אבל בליל י"ז בתמוז יש להחמיר משום שלושת השבועות שבהם לא מסמנא מילתא (להלן ח, 1, ופס"ת תקנא, ז). ויש שהחמירו בצומות אלו אף ברחיצה בקרים. אולם למעשה נראה שגם הרוצה להחמיר יכול להקל ברחיצה בפושרים, שגם בתשעת הימים אפשר להקל בזה, כפי שיבואר להלן ח, יט. ולכבוד שבת מצווה להתרחץ בחמין (שו"ע או"ח רס, א), ולכן אם הצום חל בערב שבת – יתרחץ בחמין.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Preferably, one should be stringent and refrain from bathing in hot water during a minor fast, but one may bathe in lukewarm water for purposes of cleanliness. During the fast, it is also inappropriate to cut one’s hair, listen to joyous music, or shop for things that make one happy.³ agree, and the *halakha* follows their opinion. *Tosafot* (*Ta’anit* 13a, s.v. “ve-khol”) quotes Raavya as saying that one may even bathe in hot water, adding that his father R. Yoel prohibits the use of hot water. Several other Rishonim and Aḥaronim mention this stringency. Two possible explanations can be given for this stringency. 1) The Sages introduced it at a time of harsh decrees; if so, there is no room to adopt it nowadays, as explained in the previous note. 2) It was enacted in order to ensure that the three minor fasts are not more lenient than the Nine Days, on which we do not bathe due to our mourning over the destruction of the Temple. This reason is mentioned in BHL 551:2, s.v. “me-Rosh Ḥodesh” and SHT 550:8 in the name of *Eliya Rabba*, *Ateret Zahav*, and *Pri Megadim*. One who wishes to be stringent in this matter should observe all the customs of the Nine Days, which include not listening to joyous music, not cutting one’s hair, and not reciting *She-heḥeyanu* if possible, *le-khtatḥila*(see below 8:7; *Kaf Ha-ḥayim*551:209). There is no custom to refrain from doing laundry (perhaps because it is a custom of mourning that is only meaningful if it is observed for an extended period of time and it has no significance if it is observed for just one day). It is appropriate to avoid large celebrations like dances, even on the night of a fast. Regarding weddings, however, there are varying opinions. Since weddings involve the fulfillment of a mitzva, they may be permitted on the night of a fast. Nonetheless, on the night of 17 Tamuz, one should follow the more stringent opinion, because the Three Weeks begin then and it is not fortuitous to hold such events during that period (below ch. 8 n. 1). Some authorities prohibit washing even in cold water on the minor fasts. In practice, however, it seems that even one who wants to be stringent in general may be lenient and wash in lukewarm water, as one may be lenient on this issue even during the Nine Days (see below 8:19). It is a mitzva to bathe in hot water in honor of Shabbat (SA 260:1); therefore, if one of the minor fasts falls out on a Friday, one should bathe in hot water.

footnotes:
³ SA 550:2 rules that one may bathe on the minor fasts. Most poskim


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:3:1)

**דיני הצומות הקלים / זמן הצומות הקלים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / The Duration of the Minor Fasts**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:3:2)

הצומות הקלים נמשכים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עלות השחר הוא הזמן שהאור הראשון מתחיל להיראות במזרח, וצאת הכוכבים הוא הזמן שנראים שלושה כוכבים בינוניים ברקיע. ויש דעות אימתי בדיוק עלות השחר, האם בעת היראות אור ראשון במזרח (כשהחמה 17.5 מעלות מתחת לאופק), או מעט אח"כ, בשעה שהאיר המזרח (כשהחמה 16.1 מעלות מתחת לאופק).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The minor fasts last from dawn (*alot ha-shaḥar*) until *tzeit ha-kokhavim*(when three medium-sized stars are visible in the sky). There are different opinions as to when exactly *alot ha-shaḥar* occurs: either when the first light begins to appear in the east (when the sun is 17.5 degrees below the horizon) or a short time later, when the eastern part of the sky is illuminated (and the sun is 16.1 degrees below the horizon).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:3:3)

גם לגבי זמן צאת הכוכבים ישנן שתי דעות עיקריות. בעת שהמומחים ומיטיבי הראות רואים שלושה כוכבים (כשהחמה 4.8 מעלות מתחת לאופק), או כאשר אנשים רגילים יכולים לראות שלושה כוכבים (כשהחמה 6.2 מעלות מתחת לאופק).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Likewise, there are also two primary opinions about when *tzeit ha-kokhavim* occurs: either when experts or those with excellent eyesight can see three stars (and the sun is 4.8 degrees below the horizon) or when average people can see three stars (and the sun is 6.2 degrees below the horizon).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:3:4)

בסוגיה זו רווחת טעות, כאילו יש משך זמן קבוע בין עלות השחר להנץ החמה, ובין השקיעה לצאת הכוכבים, ולא היא. אלא משך הזמן תלוי בעונת השנה ובמקום. ולכן צריכים להיעזר לשם כך בלוחות מדוייקים.⁴

footnotes:
⁴ לעניין עמוד השחר עי' בפנה"ל תפילה יא, הערות 1, 10. ולעניין צאת הכוכבים עי' שם כה, ה, הערה 3. כדי לשבר את האוזן, לפי 16.1 מעלות, ההפרש בארץ ישראל בין עמוד השחר והזריחה בצום גדליה כ-73 דקות, ובי"ז בתמוז כ-86 דקות. ולפי 17.5 מעלות, בצום גדליה כ-80 דקות, ובי"ז בתמוז כ-94 דקות. כתבתי בערך, מפני שהתאריך העברי משתנה לעומת חשבון שנת החמה, שינוי שיכול להתבטא בהפרש של עד שתי דקות. בשפלה, מפני ההרים הזריחה מתאחרת, וההפרש גדל בכחמש דקות. גם ההפרש שבין השקיעה לצאת הכוכבים משתנה לפי עונות השנה, אלא שהשינוי קטן יותר. וישנו גם הבדל משמעותי בין ההפרש שנוצר בהרים לשפלה. לפי החישוב המוקדם (4.8), בירושלים, בצום גדליה ההפרש יכול להתקצר עד 14 דקות, והמאוחר ביותר (6.2) בשפלה בי"ז בתמוז יכול להגיע ל-29.5 דקות. לפיכך חייבים להיעזר בלוח מדויק. ובהערות שצוינו לעיל מפניני הלכה תפילה הדברים מבוארים בהרחבה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is a common misconception that there is a fixed interval between *alot ha-shaḥar* and *hanetz ha-ḥama*(sunrise) and between *shki’at ha-ḥama*(sunset)**and *tzeit ha-kokhavim*. This is not the case: these intervals depend on the time of year and the place. Therefore, one should use a precise calendar to determine these times.⁴, see *Peninei Halakha*: *Prayer*, ch. 11 nn. 1 and 10. Regarding *tzeit ha-kokhavim*, see *ibid*. ch. 25 n. 3. I will provide some examples in order to give the reader an idea of the differences. According to the 16.1 measurement, the interval between *alot ha-shaḥar* and *hanetz ha-ḥama* in Eretz Yisrael on Tzom Gedalia is c. 73 minutes, whereas it is c. 86 minutes on 17 Tamuz. According to the 17.5T measurement, the interval is c. 80 minutes on Tzom Gedalia and c. 94 minutes on 17 Tamuz. I approximate because the solar date that coincides with the Hebrew date changes from year to year, resulting in a fluctuation of c. two minutes. On Israel’s coastal plain, the sun rises later because the mountains in the east hide the sun longer. Therefore, the interval between *alot ha-shaḥar* and sunrise**increases by about five minutes. The interval between *shki’a* and *tzeit ha-kokhavim* also fluctuates depending on the time of year, but the difference is smaller. There is also a considerable difference between the hill country and the plains in Israel. According to the earlier measurement (4.8.), the interval between *shki’a* and *tzeit* in Jerusalem on Tzom Gedalia can be as short as 14 minutes. And according to the later measurement (6.2 ), the interval on the coastal plain on 17 Tamuz can be as long as 29.5 minutes. This is why one must use a precise calendar. In the footnotes cited above from *Peninei Halakha*:*Prayer*, I explain the issue in depth.

footnotes:
⁴ Regarding alot ha-shaḥar


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:3:5)

מעיקר הדין, כיוון שהצום מדברי חכמים, הלכה כדעת המקילים, אבל טוב יותר להחמיר, שאחר שכבר צמים כל היום, מוטב להוסיף עוד כמה דקות לצאת ידי כולם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Technically, *halakha*follows the more lenient opinion, because these fasts are rabbinic enactments. However, it is best to be stringent. Since we are already fasting all day long, it is preferable to add a few extra minutes in order to fulfill our obligation according to all opinions.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:3:6)

כשחל עשרה בטבת ביום שישי, צריכים לצום עד אחר צאת הכוכבים, למרות שכבר נכנסה השבת (שו"ע או"ח רמט, ד).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
When Asara Be-Tevet falls out on a Friday, one must fast until after *tzeit ha-kokhavim*, even though Shabbat has already begun by then (SA 249:4).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:7
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:3:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:3:7)

מי שטס בצום מאמריקה לישראל, הצום יתקצר לו, שכן הוא טס לכיוון ההפוך ממסלול השמש, ובכל שעת טיסה הוא מקצר את הצום ביותר מחצי שעה. ואם הוא טס מארץ ישראל לאמריקה, הצום יתארך לו, שכן הוא טס במסלול השמש, ובכל שעת טיסה הוא מוסיף לעצמו יותר מחצי שעה של צום. הכלל הוא, שהצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים לפי המקום שבו הוא נמצא באותה שעה (עי' אג"מ או"ח ג, צו).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One who flies from America to Israel will experience a shorter fast, as he is flying against the direction of Earth’s rotation. Every hour in flight shortens the fast by more than half an hour. One who flies from Israel to America extends his fast, as he is flying in the same direction as Earth’s rotation. Every hour in flight adds more than half an hour to the fast. As a rule, the fast starts at *alot ha-shaḥar* and ends at *tzeit ha-kokhavim*, of wherever one happens to be at the time (see *Igrot Moshe*, OḤ 3:96).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:4:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:4:1)

**דיני הצומות הקלים / האם הקם לפני עלות השחר רשאי לאכול ולשתות**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / Eating and Drinking Before Dawn**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:4:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:4:2)

אף שהצום מתחיל מעלות השחר, לפעמים איסור אכילה מתחיל כבר מהלילה שלפני כן, שאם התכוון שלא לאכול עוד עד הצום, הרי הוא כמי שקיבל על עצמו את הצום ואסור לו לאכול יותר. ולכן מי שהלך לישון לקראת הצום וקם לפני עלות השחר – אסור לו לאכול, שכבר הסיח את דעתו מלאכול. אך אם לפני שהלך לישון התנה בליבו, שאם יקום לפני עלות השחר יאכל, אזי כשיקום לפני עלות השחר מותר לו לאכול, הואיל ולא קיבל על עצמו לצום.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Even though the fast starts at *alot ha-shaḥar*, one’s prohibition to eat sometimes begins the night before. Namely, if one had in mind not to eat anymore before the fast, it is considered as if he accepted the fast upon himself, and he may not eat anymore. Therefore, if one went to sleep the night before a fast and woke up before dawn, he may not eat, since he had already taken his mind off of eating. However, if he stipulates mentally before going to sleep that he will eat if he wakes up before dawn, he may eat, because he has not yet accepted the fast upon himself.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:4:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:4:3)

וכל זה לגבי אכילה, אבל לגבי שתייה נחלקו הפוסקים. לדעת הרמ"א, כיוון שרבים נוהגים לשתות מים אחר קימתם מן השינה, גם אם לא התנה על כך במפורש, הרי הוא כמי שהתכוון שאם יקום קודם עלות השחר יוכל לשתות. ולדעת בעל ה'שולחן-ערוך' אין חילוק בין אכילה לשתייה, ומי שלא התנה בליבו שרוצה לשתות מים כשיקום לפני עלות השחר, אסור לו לשתות אחר שיקום משנתו (שו"ע או"ח תקסד, א). למעשה, הרוצה לשתות מים אחר שנתו קודם שיתחיל הצום, יתנה זאת בליבו. אולם בדיעבד, המתעורר לפני עלות השחר והוא צמא – רשאי לשתות אף שלא התנה על כך (עי' משנה ברורה תקסד, ו, כה"ח י).⁵

footnotes:
⁵ הסוגיה בתענית יב, א. טעם האיסור, מפני שהסיח דעתו מלאכול, וכיוון שביסוד התקנה הצום מתחיל בלילה, כפי שהתבאר בהלכה א, לפיכך מי שהסיח דעתו מלאכול, הרי הוא כמי שקיבל תענית (עי' בר"ן ד, א, 'ירושלמי' שהזכיר סברה זו לעניין אמירת 'עננו' בלילה אף כשמתענים ביום בלבד). ותנאי מועיל כמבואר בירושלמי פ"א ה"ד.לעניין שתיית מים, כיוון שהמחלוקת בדרבנן, הלכה כמיקל. ועוד שנראה שגם הרי"ף סובר כרא"ש שמיקל. וכ"כ הט"ז ב. אלא שלכתחילה ראוי להתנות כפי שכתבו המ"א תקסד, ב, ומ"ב ו. ואם תאב לשתות, הביא כה"ח י' דעות אחרונים שרשאי לשתות.דרך אגב נזכיר שמצד תפילת שחרית, מותר בכל יום לאכול עד עלות השחר, וסעודה מותר להתחיל עד חצי שעה לפני עלות השחר. והמקובלים נהגו שמי שישן בלילה שינת קבע לא יאכל כלל קודם שיתפלל (כה"ח ז), אבל בשתייה נהגו להקל.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
This applies to eating. With regard to drinking, however, the *poskim* disagree. According to Rema, one may drink before dawn**even if he did not explicitly stipulate before going to sleep that he would do so, because many people drink of water when they wake up. Therefore, it is as if he had in mind to drink if he wakes up before dawn. *Shulḥan Arukh* (564:1), however, maintains that there is no difference between eating and drinking, and only one who stipulates before going to sleep that he will drink some water when he wakes up before dawn may do so. In practice, one who wants to drink before the fast begins should stipulate mentally that he will do so, but *be-di’avad*, one who wakes up before dawn and is thirsty may drink, even if he failed to stipulate this (see MB 564:6, *Kaf Ha-ḥayim* 564:10).⁵ 12a. The reason for the prohibition is that one who goes to sleep takes his mind off of eating, and since these fasts were originally intended to begin at night, as we explained in section 1, if one takes his mind off of eating, it is as if he has accepted the fast. (See Ran 4:1, s.v. “Yerushalmi,” who mentions this rationale with regard to reciting *Aneinu* at night, even when one fasts only during the day.) Making a stipulation helps, as *y. Ta’anit*1:4 indicates.
With regard to drinking water, since the dispute concerns a rabbinic law, the *halakha* follows the lenient opinion. Moreover, it seems that Rif agrees with Rosh who rules leniently. *Taz* 564:2 also concurs. Nonetheless, it is best to stipulate, as MA 564:2 and MB 564:6 state. *Kaf Ha-ḥayim* 564:10 cites several Aḥaronim who say that one who has a craving to drink may do so.
Tangentially, I would like to point out that even on a regular day, when one may not eat before *Shaḥarit*, one may eat before dawn and even begin a meal a half-hour before then. According to the custom of the kabbalists, however, one should not eat anything before praying in the morning, assuming one got regular sleep (*Kaf Ha-ḥayim* 564:7). However, even the kabbalists are lenient when it comes to drinking.

footnotes:
⁵ This question is discussed in Ta’anit


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:5:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:5:1)

**דיני הצומות הקלים / שטיפת הפה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / Rinsing One’s Mouth**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:5:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:5:2)

מי שחושש מריח רע שנודף מפיו – רשאי לשוטפו ואף לצחצח את שיניו עם משחת שיניים, מפני שאינו מתכוון לשתות אלא רק לרחוץ את פיו ולנקותו, וישתדל מאוד שלא לבלוע טיפות מים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
*Le-khatḥila*, one should not wash his mouth on the minor fasts, because there is concern that one might swallow drops of water. However, one who knows that he has bad breath may wash out his mouth, because he has no intention to drink, only to clean his mouth. Still, he should be very careful not to swallow any water. One may use toothpaste in order to clean out his mouth thoroughly and remove bad breath.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:5:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:5:3)

בתשעה באב, שהוא צום חמור יותר ואף רחיצה אסורה בו, יש להחמיר יותר. ולכן מי שהדבר אינו נחוץ לו מאוד, לא ישטוף את פיו, ורק מי שיצטער מאוד אם לא ישטוף את פיו, יכול אף בתשעה באב לשטוף את פיו ולצחצח את שיניו בלא משחה. אבל ביום הכיפורים, שחיוב הצום מהתורה, אין להקל בזה.⁶

footnotes:
⁶ אמנם כתב בשו"ע תקסז, ג, שלא לשטוף את הפה בתענית, אבל מבואר בהרבה אחרונים ובמ"ב תקסז, יא, שבמקום צער מותר. ואפילו בתשעה באב מותר כשיש צער גדול. וכיום אנו מפונקים יותר, ורוב האנשים מצטערים אם לא ישטפו את הפה, והרי מותר למצטערים (עי' להלן ח, כא, 19). ולעניין שימוש במשחה, עי' ברכות יד, א: "השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום". לדעת רוב הראשונים המדובר בטעימה בלא בליעה, כדי לדעת את טעם התבשיל, אבל בליעה אסורה. עוד נחלקו על איזה תענית מדובר, לרא"ש מדובר בכל תענית ציבור (זולת תשעה באב), וכן נפסק בשו"ע תקסז, א. ולתוס' רק בתענית יחיד התירו טעימה, ולא בתענית ציבור, וכתב הרמ"א שהמנהג להחמיר שלא לטעום בתענית. אולם לצורך סעודת מצווה כתב במ"ב תקסז, ו, שאפשר להקל. וק"ו שהמצטער אם לא יצחצח את שיניו במשחה יכול להקל. ואולי אף הרמ"א יודה, מפני שאין כוונתו לטעום אלא רק לנקות את הפה. ותשעה באב חמור יותר, מפני שגם רחצה אסורה בו, ובכללה גם רחיצת הפה, אלא שלמצטער מאוד גם רחצה מותרת, אבל בלא משחה, משום שגם הרא"ש שמיקל במטעמת בתענית ציבור אוסר בתשעה באב. וכשיש צורך גדול להשתמש במשחה כדי להסיר את הריח הרע, מותר להשתמש במשחת שיניים בתשעה באב. ויום הכיפורים יותר חמור, שאיסורו מהתורה, וגם חצי שיעור אסור מהתורה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
On Tisha Be-Av, which is a more stringent fast, there is an additional prohibition against washing oneself. Therefore, one should be more stringent on Tisha Be-Av and, unless it is very necessary, one should not rinse his mouth. Only one who would be greatly distressed may wash his mouth and brush his teeth, without toothpaste, even on Tisha Be-Av. On Yom Kippur, however, when one must fast by Torah law, one may not be lenient in this regard.⁶ 14a: “One who is fasting may take a taste, without any issue.” Most Rishonim understand that the Gemara is talking about tasting without swallowing, in order to know how the dish tastes, but one may not swallow. There is also debate as to which fast day is at issue. According to Rosh, the Gemara’s statement applies to any communal fast (except Tisha Be-Av), and SA 567:1 rules accordingly. *Tosafot* maintain that the Sages permitted tasting only on personal fast days, not on communal fasts. Rema writes that it is customary to be stringent and not to taste anything on a fast day. However, MB 567:6 states that one may be more lenient if he is tasting food for the sake of a *se’udat mitzva*. Certainly, then, one who suffers when he does not brush his teeth with toothpaste may be lenient. Perhaps even Rema would agree with this, because such a person has no intention to taste the toothpaste, only to clean out his mouth. Tisha Be-Av is more stringent, because washing in general is forbidden then, and washing one’s mouth is included in this restriction. Nonetheless, one who is greatly distressed may wash his mouth. However, he may only do so without toothpaste, because even Rosh, who rules leniently on the issue of tasting food on a fast day, forbids tasting on Tisha Be-Av. We rule even more stringently on Yom Kippur, because it is prohibited to eat and drink on Yom Kippur – even a *ḥatzi shi’ur*(an amount below the threshold of punishment) – by Torah law.

footnotes:
⁶ While it is true that, according to SA 567:3, one may not rinse one’s mouth on a fast day, many Aḥaronim, including MB 567:11, state that it is permitted if not doing so would cause distress. This is even permitted on Tisha Be-Av, in a case of great suffering. We are more spoiled today because of a higher hygienic awareness, and refraining from rinsing one’s mouth in the morning causes most people distress. Therefore, those who suffer may wash their mouths (see below ch. 8 n. 19). Regarding toothpaste, see Berakhot


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:6:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:6:1)

**דיני הצומות הקלים / שכח שהוא צום**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / One Who Forgets That It Is a Fast Day**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:6:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:6:2)

שכח ואכל או שתה ביום צום, חייב להמשיך לצום, שכן ימים אלו נקבעו לצום על הצרות שאירעו לנו בהם. ואף אם אכל או שתה כשיעור שבירת הצום, ועקב כך כבר לא יוכל לומר 'עננו' בתפילתו (כמבואר להלן י), מכל מקום איסור אכילה ושתייה ממשיך לחול עליו. ומי שעשה עבירה אחת, אין לו היתר לעשות עבירות נוספות (שו"ע או"ח תקסח, א). ואין צורך להתענות ביום אחר תמורת הצום ששבר, מפני שחיוב הצום הוא דווקא ביום שתקנו חכמים לצום. ואמנם היו שנהגו לקבל על עצמם צום נוסף כדי לכפר על מה שאכלו ביום תעניתם, אולם אין בזה חובה (משנה ברורה תקסח, ח). ועדיף לכפר על כך בהוספת צדקה ולימוד תורה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One who accidentally eats or drinks on a fast day must continue fasting, because these days were instituted as fast days due to the distress that we experienced on them. Even if one eats or drinks enough to be viewed as having broken his fast, and thus may no longer recite *Aneinu* in the *Amida* (as we will explain in section 10 below), the prohibition on eating and drinking still applies to him. After all, one who committed one transgression is not then permitted to commit further transgressions (SA 568:1). In such a case, one does not need to make up the fast on a different day, because we are obligated to fast specifically on the days that the Sages established for fasting. Despite this, some people have a custom to accept upon themselves another fast to atone for the fast that they broke, but one is not obligated to do so (MB 568:8). It is better to atone by giving more charity and studying more Torah.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:6:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:6:3)

שכח את הצום, וברך 'שהכל נהיה בדברו' על מים, ושב ונזכר בצום, נחלקו הפוסקים בדינו. יש אומרים שאיסור ברכה לבטלה מהתורה, ואיסור שתייה בצום מדברי חכמים, ולכן מוטב שישתה מעט מן המים, שעל ידי כך ינצל מאיסור ברכה לבטלה. ויש אומרים שהואיל ודעת רוב הראשונים שאיסור ברכה לבטלה מדברי חכמים, מוטב שלא ישתה כלל. בנוסף לכך, אין לתקן עבירה אחת על ידי עשיית עבירה אחרת. וכך נראה למעשה.⁷

footnotes:
⁷ אמנם י"א שמוטב לשתות מעט, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה (ברכת הבית יט, טו, גרע"י). וטעמם, מפני שלהלכה פסק השו"ע רטו, ד, שאיסור ברכה לבטלה מהתורה, והאיסור בתענית מדרבנן. אולם רוב הראשונים סוברים שברכה לבטלה אסורה מדברי חכמים. ועוד, שהצומות מדברי קבלה, וי"א שדברי קבלה כמצווה דאורייתא. ועוד, שאולי יש בתעניות צד דאורייתא מצד שהם כנדר, ועוד, שמוטב לעבור בשב ואל תעשה מאשר בקום עשה. וכן פסקו דעת תורה תקסח, א, שע"ת א. וכיוצא בזה פסק במ"ב תקטו, ה, שאם ברך ביו"ט על מאכל מוקצה, לא יאכל אותו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The *poskim* disagree about the case of one who forgets that it is a fast day, recites a *berakha* over a cup of water, and then remembers the fast. Some say that one is prohibited to recite a *berakha* in vain (*le-vatala*)**by Torah law, while drinking on a fast day is only a rabbinic enactment. Therefore, it is preferable to take a small drink in order to prevent oneself from violating the prohibition of reciting a *berakha* *le-vatala*. Others maintain that since most Rishonim maintain that reciting a *berakha* in vain is a rabbinic prohibition, it is better not to drink at all. In addition, it is improper to correct one transgression by committing another one. It seems that one should follow this approach.⁷ (*Birkat Ha-bayit* 19:15 and R. Ovadia Yosef). Their reason is that SA 215:4 rules that reciting a *berakha* *le-vatala* is a Torah prohibition and the prohibition of eating and drinking on a fast is rabbinic. However, most Rishonim maintain that the prohibition of reciting a *berakha le-vatala*is rabbinic. Besides, these fasts days were instituted by the prophets, and some say that such *mitzvot* have the status of Torah law. Furthermore, it may be that these fasts have a Torah aspect to them, since they are like vows. Moreover, it is better to commit a transgression passively than to do so actively. This is how *Da’at Torah* 568:1 and *Sha’arei Teshuva*§1 rule. Similarly, MB 515:5 rules that one who recites a *berakha* over *muktzeh* food on Yom Tov should not eat it.

footnotes:
⁷ Some say that it is best to drink a little to avoid the prohibition of berakha le-vatala


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:7:1)

**דיני הצומות הקלים / חולים פטורים מהצום**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / Sick People Are Exempt from Fasting**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:7:2)

כשתקנו הנביאים והחכמים את הצומות, תיקנום לאנשים בריאים, אבל על החולים לא גזרו לצום. ובזה שונה דין יום הכיפורים מדין שאר הצומות. שביום הכיפורים גם חולים חייבים לצום, מפני שהוא מן התורה, ורק חולים שהצום עלול לסכן את נפשם, פטורים מצום הכיפורים, שפיקוח נפש דוחה את מצוות התורה. אבל בשאר הצומות שתקנו חכמים, כל חולה, אף שאין בו סכנה, פטור מהצום.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The prophets and the Sages instituted the fasts for healthy people, not for sick people. In this, Yom Kippur differs from all other fasts. On Yom Kippur, even sick people must fast, as it is a Torah command. Only those whose lives may be at risk if they fast are exempt, since saving a life overrides the Torah’s commandments. On the other fasts, however, which were instituted by the Sages, anyone who is sick is exempt from fasting, even if his condition is not life-threatening.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:7:3)

ככלל, מי שכאביו או חולשתו אינם מאפשרים לו להמשיך בשגרת חייו והוא נאלץ לשכב על מיטתו – נחשב חולה. לדוגמה, החולים בשפעת, אנגינה, ומי שחומו גבוה – פטורים מהצום.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In general, one is considered sick if his pain or weakness prevents him from continuing his normal routine of life, forcing him to lie down. For example, those who suffer from the flu, angina, or a high fever do not need to fast.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:7:4)

ואמנם כמעט כל אדם סובל בצום מכאב ראש וחולשה, ולהרבה אנשים קל יותר בצום לשכב במיטה מאשר להמשיך לתפקד, ולעיתים הרגשת המעונה קשה מהרגשת אדם שחולה בשפעת. אולם תחושה זו אינה נחשבת כמחלה אלא כתחושה טבעית של צום, שתחלוף תוך שעות ספורות אחר הצום. ולכן דווקא חולה שנאלץ לשכב על מיטתו מחמת מחלתו פטור מהצום, אבל מי שסובל מהצום עצמו, ואפילו אם חולשתו מהצום גורמת לו להעדיף לשכב על מיטתו, אינו נפטר מהתענית. ורק מי שנחלש כל כך מחמת הצום, עד שיצא מגדר מעונה המצטער מחמת התענית והתחיל להיות חולה – פטור מן הצום.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Almost everyone experiences headaches and weakness on fast days, and most people find it easier to spend the day in bed than to continue to function normally. Sometimes, one who is fasting feels even worse than one who has the flu. Nonetheless, this is not considered a sickness, but rather the natural effects of fasting, which will pass within a few hours after the fast is over. Therefore, only one who needs to lie down because of an illness is exempt from fasting. One who is suffering from the fast itself, however, must continue to fast even if he prefers to lie down in bed due to his weakness. One is only exempt from the fast if he becomes so weak from fasting that he actually becomes ill.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:7:5)

וכן כל אדם שיודע שאם יצום עלול לחלות – פטור מהצום. למשל, הסובל מאולקוס פעיל או מיגרנה חזקה שהצום עלול לעורר את מחלתו, ואין תרופה שתוכל למנוע זאת – פטור מהצום. וכן אדם חלש שיודע שיש סבירות גבוהה שהצום יגרום לו לחלות – פטור מהצום. גם החולה בסכרת שנאלץ לקחת אינסולין – פטור מהצום, ופעמים שחולי סכרת אף פטורים מצום יום הכיפורים. גם הסובלים מאבנים בכליות, שצריכים לשתות הרבה מים – פטורים מהצום. מי שסובל מלחץ דם, אינו נחשב חולה ויכול להתענות, אלא אם כן קיבל הוראה רפואית אחרת. ובכל מקרה של ספק יש לשאול רופא ירא שמים.⁸

footnotes:
⁸ . בענייני המחלות נעזרתי ברב פרופ' שטיינברג בעל אנציקלופדיה הלכתית רפואית. יש אומרים שיש חילוק בין ט' באב לשאר הצומות הקלים. שבט' באב רק חולה או מי שעלול להיות חולה מחמת הצום – פטור, אולם בצומות הקלים גם מי שמצטער מאוד, באופן משמעותי יותר משאר בני אדם, פטור מן הצום. ודבר זה נלמד מדין מעוברות ומיניקות, שאינן נחשבות חולות, וחייבות בתשעה באב ופטורות מהצומות הקלים. וכ"כ בערוה"ש תקנ, א, שהחלוש בגופו לא יחמיר על עצמו להתענות בצומות הקלים זולת תשעה באב שיתענה. וכעין זה מובא בכה"ח תקנ, ו, תקנד, לא. אולם רבים לא חילקו בזה, ואפשר לבאר שרק את המעוברות והמיניקות פטרו מהצומות הקלים, כי יש בזה צורך לעובר ולתינוק, אבל מצטערים שאינם חולים נשארו בחיובם. ומ"מ נראה שבמצבי ביניים, אפשר להקל יותר בצומות הקלים מאשר בט' באב.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
In addition, anyone who knows that fasting may cause him to become sick does not need to fast. For example, one who suffers from an active ulcer or severe migraines is exempt from fasting, because it is liable to precipitate his illness. Similarly, a weak person who knows that there is a good chance that he will become ill if he does not eat is exempt from fasting. Diabetics who need to take insulin do not need to fast and are even exempt from fasting on Yom Kippur. Those who have kidney stones and thus need to drink large quantities of water are exempt from fasting. One who has high blood pressure is not considered sick and should fast, unless his doctor instructs him otherwise. Whenever one is in doubt, one should consult a God-fearing doctor.⁸. Some say that there is a difference between Tisha Be-Av and the other, minor fast days. On Tisha Be-Av, only one who is actually sick or liable to become sick because of the fast is exempt. On the minor fasts, however, even one who is in great pain – significantly more than other people – is exempt from fasting. This is derived from the law of pregnant and nursing women, who are not considered sick and are thus obligated to fast on Tisha Be-Av and exempt from the minor fasts. Accordingly, AHS 550:1 states that one who is weak should not be stringent and fast on the minor fasts; he must fast only on Tisha Be-Av. *Kaf Ha-ḥayim* 550:6, 554:31 concurs. However, many *poskim* do not make such a distinction, and we can explain their reasoning as follows: the Sages exempt only pregnant and nursing women from the minor fasts because the fetus or baby needs nourishment, but those who are suffering but not actually sick remain obligated. Either way, it seems that in cases of doubt, one may be more lenient on the minor fasts than on Tisha Be-Av.

footnotes:
⁸ Regarding the various illnesses, I enlisted the aid of R. Prof. Avraham Steinberg, author of Encyclopedia of Jewish Medical Ethics


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:6
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:6](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:7:6)

הפטור מהצום מחמת חוליו, יכול לכתחילה לאכול כבר בבוקר ארוחה שלימה ולשתות כל צורכו, אבל ראוי שלא יענג את עצמו במאכלי מותרות. וכשיאכל אינו צריך להשתדל לאכול לשיעורים כדרך שאמרו ביום הכיפורים. מפני שרק בצום יום הכיפורים שהוא מן התורה, וגם החולים חייבים בו, החמירו גם לגבי חולים מסוכנים שמוכרחים לאכול, שאם אפשר להם, יאכלו פחות פחות מכשיעור, כדי שלא לשבור את הצום. אבל בצום שתקנו חכמים, אין לחולים מצווה להתענות, ולכן אין כל צורך שיאכלו פחות פחות מכשיעור.⁹

footnotes:
⁹ פחות מכשיעור היינו שתייה של פחות מ'כמלא לוגמיו' ואכילה של פחות מ'ככותבת' במשך כל תשע דקות. ועי' בהמשך י, 2, שיש מחמירים, ובעיקר ביחס לט' באב, אבל דעת רוב הפוסקים כדעת המקילים.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One who is exempt from fasting because of an illness may, *le-khatḥila*, eat a full meal and drink as much as he needs starting from the morning, but it is inappropriate for him to indulge in delicacies. He need not ration his food into very small quantities, as a sick person might be instructed to do on Yom Kippur, because sick people are simply not obligated to fast on fast days of rabbinic provenance. It is only on Yom Kippur, when fasting is mandated by Torah law that even sick people must fast, that the Sages ruled stringently that those who are dangerously ill and need to eat must do so in quantities smaller than the threshold of punishment, if possible, to avoid breaking the fast.⁹)**means drinking less than *melo lugmav*(a cheekful) and eating less than the bulk of a date (*ke-kotevet*) within nine minutes. See below ch. 10, n. 2, where we cite more stringent opinions, mainly regarding Tisha Be-Av, though most *poskim* follow the more lenient view.

footnotes:
⁹ Less than the threshold of punishment (paḥot mi-keshi’ur


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:7
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:7:7](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:7:7)

עוד צריך לציין, כי חולים שצריכים ליטול תרופות באופן קבוע, כמו מי שהחל ליטול אנטיביוטיקה או חולים כרוניים אחרים, צריכים להמשיך ליטול את התרופות גם בימי הצום. ומי שיכול, יבלע את התרופה בלא מים. יש לציין שכמעט בכל התרופות, כולל אנטיביוטיקה, לא יגרם נזק למי שיבלעם בתענית בלי מים. ומי שאינו יכול לבלוע תרופה בלי מים, יערב במים טעם מר, עד שלא יהיו ראויים לשתייה – ובעזרתם יבלע את הגלולה. גם מי שמצטער מחמת הצום או מחמת מיחוש אחר, רשאי לבלוע תרופה בצום (עי' פנה"ל ימים נוראים ח, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
It is also important to note that sick people who need to take medication regularly, like one who has started a regimen of antibiotics or one who suffers from a chronic disease, must continue taking their medication even on a fast day. If possible, one should swallow the medication without water. It should be noted that almost no medication, including antibiotics, does any harm to one who swallows it without water. One who cannot swallow pills without water should add something bitter to the water to the point that it becomes undrinkable, and then use it to swallow the pill.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:8:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:8:1)

**דיני הצומות הקלים / מעוברות ומיניקות בתשעה באב ובצומות הקלים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / Pregnant and Nursing Women on Tisha Be-Av and the Minor Fast Days**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:8:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:8:2)

בתשעה באב גם נשים מעוברות ומיניקות חייבות לצום, מפני שרק חולים פטורים מצום תשעה באב, ואילו מעוברות ומיניקות, כל זמן שאין להן חולשה מיוחדת, נחשבות בריאות. אולם מן הצומות הקלים, נשים מעוברות ומיניקות פטורות. והטעם, מפני שמעיקר הדין הנביאים תקנו לצום בצומות הללו בשעה שיש על ישראל גזירות קשות, וכשאין גזירות קשות הצום תלוי ברצון ישראל, ואכן ישראל נהגו וקיבלו על עצמם לצום בהם עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אולם כבר מתחילה נהגו שמעוברות ומיניקות אינן צמות בהם, מפני שהצום קשה להן יותר.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Pregnant and nursing women must fast on Tisha Be-Av, because only sick people are exempt from fasting on Tisha Be-Av, and pregnant and nursing women are considered healthy unless they feel unusually weak. However, pregnant and nursing women need not fast on the minor fast days since, technically, the prophets’ main enactment of these fasts was for times when Israel is faced with harsh decrees; when no such decrees exist, it is up to the Jewish people to decide whether they want to fast or not. Indeed, the Jewish people have accepted upon themselves to fast on these days until the Temple is rebuilt, speedily in our days. However, from the very beginning, the common practice has been that pregnant and nursing women do not fast on these days, because it is harder for them to fast.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:8:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:8:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:8:3)

ואמנם באשכנז, נהגו רבות מהמעוברות והמיניקות להחמיר על עצמן ולהתענות גם בצומות הקלים, ואולי היה זה מחמת הגזירות הקשות שסבלו באשכנז. מכל מקום כיום המנהג הרווח גם בקרב יוצאות אשכנז, שנשים מעוברות ומיניקות אינן מתענות בצומות הקלים. ואף הרוצה להחמיר על עצמה, אם יש לה קושי בצום – עדיף שלא תתענה. ומשעה שהאשה יודעת שהיא בהריון היא פטורה מהצום.¹⁰

footnotes:
¹⁰ . אמנם בדרך כלל מעוברת נקראת מי שהוכר עוברה, שזה אחר שלושה חודשים. אלא שכאן כתבו האחרונים שבדרך כלל דווקא בחודשים הראשונים צער ההריון רב יותר, ואף סכנת ההפלה מרובה, לפיכך נראה שהיודעת בוודאות שהיא בהריון, כגון שעשתה בדיקה, הרי היא פטורה. ואמנם במ"ב תקנ, ג, ושעה"צ ב, כתב להקל בזה לפני יום ארבעים רק אם היא מצטערת מאוד (שאז ממילא דינה כחולה), מ"מ נלענ"ד שזה מפני שלא היתה ודאות שהיא בהריון, אבל אם ידוע בוודאות, הרי סכנת הפלה כבר קיימת, וכן ברור שמיחושיה נובעים מההריון, ואם כן היא פטורה מהצום מדין מעוברת. וכ"כ במקראי קודש (הררי) א, הערה י, בשם הרב אליהו.רבינו ירוחם והרדב"ז ועוד כמה פוסקים כתבו, שאסור למעוברות ומיניקות לצום בצומות הקלים (ועי' תורת המועדים ב, ב). והרמ"א כתב שנהגו להחמיר לצום. וכתבו האחרונים (ח"א קלג, ו, וערוה"ש תקנ, א), שנשים בריאות נהגו להחמיר, ומצטערות קצת פטורות מהמנהג להחמיר אך אין להן איסור להתענות, והמצטערות הרבה אסור להן להחמיר. כיום ההוראה הרווחת לנשים אשכנזיות שלא לצום. ועי' בפסקי תשובות תקנ, א, שהביא דעות מופלגות להיתר, שכל הנשים הראויות ללדת פטורות מהצום, כדי שיהיה להן כח ללדת. ויש אומרים שתפדה את הצום בצדקה. ע"כ. ואין נוהגים להורות כמותם, אבל במקום ספק אפשר לצרף את דבריהם להיתר.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Nevertheless, many pregnant and nursing women in Ashkenaz were stringent with themselves and fasted on the minor fast days. Perhaps they did this because of the harsh decrees that they experienced there. In any event, the prevalent custom today, even among those of Ashkenazic descent, is that pregnant and nursing women do not fast on the minor fast days. And even if a particular woman wants to be stringent, it is better that she refrain from doing so if she has trouble fasting. From the moment a woman knows that she is pregnant, she is exempt from the fast.¹⁰. 2 state that one may rely on this approach and be lenient before the fortieth day of pregnancy only if she is in great pain (as then she is considered sick). In my humble opinion, though, this ruling was based on technology available then, which could not produce certainty of early-stage pregnancy. However, if one knows with certainty that she is pregnant, the danger of miscarriage already exists, and it is clear that her aches are a result of her pregnancy. Therefore, like all pregnant women, she need not fast. *Mikra’ei Kodesh* (Harari) ch. 1 n. 10 states that R. Mordechai Eliyahu ruled likewise.
Rabbeinu Yeruḥam, Radbaz, and other *poskim* write that pregnant and nursing women may not fast on the minor fast days. Rema writes that such women have a custom to be stringent and fast. The Aḥaronim (*Ḥayei Adam* 133:6, AHS 550:1) divide pregnant and nursing women into three categories: healthy women have the custom to be stringent; those who experience some pain when fasting are exempt from the custom to be stringent, but are not prohibited from fasting; and those who suffer greatly may not be stringent. Nowadays, the prevalent ruling for Ashkenazic women is to refrain from fasting. See *Piskei Teshuvot* 550:1, which cites extremely lenient views, stating that all women who might give birth are exempt from these fasts, so that they have strength to give birth. *Piskei Teshuvot* also cites the view that such women should “redeem” the fast by giving charity. Most *poskim* do not accept this opinion, but one may use it as an additional reason to rule leniently in cases of uncertainty.

footnotes:
¹⁰ In general, a pregnant woman refers to one who is noticeably pregnant (c. three months pregnant). However, in the present case, the Aḥaronim stated that since a woman is in greater pain and at higher risk of miscarriage specifically during the first few months of pregnancy, a woman who knows with certainty that she is pregnant, based on a test or the like, is exempt from fasting. However, MB 550:3 and SHT ad loc


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:8:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:8:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:8:4)

דין מינקת הפטורה מהצומות הקלים נמשך כל עוד האשה מיניקה את בנה, ואף כאשר התינוק מקבל מזון נוסף, כל זמן שלא פסקה להיניק – הרי היא פטורה מהצום. ויש מקילים לכל מי שילדה שלא תצום עשרים וארבעה חודשים אחר הלידה, שאין הפטור תלוי בהנקה אלא במשבר הלידה, שההתאוששות ממנו אורכת עשרים וארבעה חודשים. למעשה, רבו המחמירים המחייבים כל אשה שפסקה להיניק להתענות גם בצומות הקלים, וכן המנהג הרווח, ולכן ההוראה המקובלת למי שחוששת מחולשה בצום, שתתחיל לצום, ואם תרגיש שהצום קשה לה, תאכל ותשתה. והרוצה לסמוך על דעת המקילים שלא לצום כלל בעשרים וארבעה החודשים אחר הלידה, יש לה על מה לסמוך, שכמה מגדולי הפוסקים הקילו בזה.¹¹

footnotes:
¹¹ המקילים: מהרש"ם דעת תורה תקנ, ויחו"ד א, לה. ועי' בהערה הקודמת. אולם בפשטות רק מינקת פטורה, וכך דעת רוב הפוסקים, וכ"כ הרב אליהו בהל' חגים כד, לה. ועי' במקראי קודש (הררי) א, ד, סיכום הדעות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A nursing woman is exempt from the minor fasts as long as she is still nursing her child. Even if the child receives additional nourishment, the mother does not need to fast as long as she has not stopped nursing. Some *poskim* exempt all women from fasting for 24 months after giving birth, because, in their opinion, the exemption is not contingent upon nursing but on the trauma of childbirth, from which it takes 24 months to recover. In practice, most *poskim* rule stringently and require women who have stopped nursing to fast even on the minor fast days. This is the prevalent custom. However, one who wishes to be lenient has authorities on whom to rely, as several great *poskim* rule leniently on this issue.¹¹ 550; *Yeḥaveh Da’at* 1:35. See the previous note. According to the straightforward interpretation, however, only nursing women are exempt; this is the view of most *poskim*. R. Mordechai Eliyahu concurs in *Hilkhot Ḥagim* 24:35. For a summary of the various opinions, see *Mikra’ei Kodesh* (Harari) 1:4.

footnotes:
¹¹ The following authorities rule leniently: Maharsham, Da’at Torah


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:9:1)

**דיני הצומות הקלים / קטנים חתנים וחיילים**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / Minors, Bridegrooms, and Soldiers**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:9:2)

קטנים שלא הגיעו לגיל מצוות, פטורים מן הצומות שתקנו חכמים. וגם לא תקנו חכמים לחנכם לצום מספר שעות, כי רק בצום יום הכיפורים שהוא מן התורה, תקנו חכמים לחנכם לצום לפני הגיעם לגיל מצוות, אולם בצומות שמדברי חכמים לא תקנו לחנכם לצום. ובכל זאת, רבים נוהגים לחנכם לצום מספר שעות לפי כוחם, אבל לא יתענו כל היום (רמ"ע מפאנו קיא, ועי' כה"ח תקנד, כג). כשמאכילים קטנים, נותנים להם מאכלים פשוטים בלבד, כדי לחנכם להתאבל עם הציבור (משנה ברורה תקנ, ה).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Children who have yet to reach the age at which they are obligated in the *mitzvot* are exempt from the rabbinic fasts. Additionally, the Sages did not require us to train our children to fast for a few hours; they did so only in regard to Yom Kippur, which is mandated by Torah law. Nonetheless, many have a custom to train their children to fast for a few hours, each child according to his ability. Despite this, children should not fast for the entire day (*Responsa Rema* *Mi-Fano* §111; see *Kaf Ha-ḥayim* 554:23). When feeding children on a fast day, one should give them only simple foods, in order to teach them to mourn with the congregation (MB 550:5).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:9:3)

גם חתן וכלה צריכים לצום בצומות הללו. ואע"פ שמצווה עליהם לשמוח בשבעת ימי המשתה, ולכן אסור להם לקבוע לעצמם תענית יחיד באותם הימים, מכל מקום בתעניות הציבור עליהם לצום, מפני שאבלות הרבים דוחה את שמחת היחיד. ועוד, שעל החתן והכלה ישנה מצווה מיוחדת לזכור את החורבן, שנאמר (תהלים קלז, ו): "אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (ריטב"א, באו"ה תקמט, א. ובתענית אסתר רבים מקילים, להלן יד, 12).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Brides and grooms must fast on the minor fast days. Even though they have a mitzva to rejoice for seven days after their wedding, and therefore they may not accept upon themselves a private fast, nonetheless, they must observe public fasts, because public mourning overrides private joy. Moreover, brides and grooms have a special mitzva to remember the destruction of the Temple, as it says in Tehilim (137:6): “If I do not keep Jerusalem in memory even at my happiest hour” (Ritva, BHL 549:1. Many authorities are lenient regarding Ta’anit Esther; see below ch. 14 n. 12).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:9:4)

וכן הדין לגבי בעלי ברית, היינו אבי הבן, הסנדק והמוהל, שחייבים להתענות. וכן הדין לגבי מי שפודה את בנו הבכור ביום התענית, שאסור לו לאכול. אלא נוהגים לקיים את הברית או הפדיון לקראת סוף הצום, ועורכים את הסעודה אחר צאת הכוכבים.¹²

footnotes:
¹² לדעת הגר"א סו"ס תרפו, בעלי הברית וחתן ביום חתונתו אינם צריכים לצום בצומות הקלים, אבל לדעת רוב הפוסקים צריכים לצום. וכאשר הצום נדחה, אפילו הוא תשעה באב, מותר לבעלי השמחה לאכול אחר מנחה, וכ"כ בשו"ע תקנט, ט. ואף שיש מחמירים, כמובא בכה"ח תקנט, עד, רבו המקילים, וכן כתב במ"ב לה. אלא שלמעשה כתב ערוה"ש תקנט, ט: "לא ראינו ולא שמענו מי שיעשה כן, ובפרט אצלנו שרוב הסעודות הם בלילה. ולא לבד ט' באב אלא אפילו כל תענית ואפילו תענית הנדחה אין עושים שום סעודה בין של מילה בין של פדיון הבן עד הלילה. וכן המנהג הפשוט, ואין לשנות". ועי' להלן י, 28. ואם הצום הנדחה חל בשבעת ימי השמחה, נחלקו הפוסקים אם החתן והכלה צריכים להשלים את הצום, ורבים מקילים, וביניהם הגר"א, והרוצים להקל רשאים, ויצומו עד מנחה גדולה ואח"כ יאכלו. וק"ו שבתענית אסתר מקילים לכתחילה (שעה"צ תרפו, טז).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The main participants in a *brit mila* – the father, the *sandak*, and the *mohel* – also must fast. The same is true of a father who performs a *pidyon ha-ben* on a fast day; he, too, may not eat. Instead, it is customary to perform the *brit* or the *pidyon* toward the end of the fast and conduct the festive meal after *tzeit ha-kokhavim*.¹² and a bridegroom on the day of his wedding need not observe the minor fasts. Most *poskim*, however, maintain that they must fast. When the fast is postponed, however, the celebrants may eat after the earliest time for praying *Minḥa*(half an hour after midday), even on Tisha Be-Av. So states SA 559:9. And even though some authorities rule stringently on the matter, as *Kaf Ha-ḥayim* 559:74 explains, the majority rules leniently. MB and *Torat Ha-mo’adim* 2:5-6 concur. In practice, however, AHS 559:9 states:
Nevertheless, we have not seen or heard of anyone who does this, especially concerning us, who eat most of our festive meals at night. This is true of all fasts, not only of Tisha Be-Av. And even if a fast is postponed, we do not partake of a festive meal until nighttime, whether it is for a *brit mila* or a *pidyon ha-ben*. This is the common practice, and one should not change it.
See below ch. 10 n. 28. If the postponed fast falls out during the seven days of celebration following a wedding, the *poskim*debate whether the bride and groom must complete the fast. Many authorities are lenient, including the Vilna Gaon. Thus, those who desire may be lenient and fast until the earliest time for *Minḥa*, and then eat. On Ta’anit Esther, a more lenient fast, one may certainly be lenient (SHT 686:16).

footnotes:
¹² According to the Vilna Gaon (end of §686), the main participants in a brit


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:9:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:9:5)

חיילים שעוסקים בפעילות ביטחונית, שעלולה להיפגע מחמת הצום, יאכלו וישתו כרגיל כדי שיוכלו למלא את תפקידם כראוי. אבל חיילים שעוסקים באימונים חייבים בצום.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Soldiers who are engaged in a defensive operation that is liable to be compromised if they fast should eat and drink as they normally do, so that they can carry out their mission properly. However, soldiers who are merely training must fast.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:10:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:10:1)

**דיני הצומות הקלים / תפילת עננו**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / The *Aneinu* Prayer**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:10:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:10:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:10:2)

תקנו חכמים להוסיף בחזרת הש"ץ של תפילות שחרית ומנחה, בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', ברכה מיוחדת על הצום – 'עננו'. ואומרים אותה בתנאי שיש שם לפחות ששה מתענים, והחזן צריך להיות מהמתענים (שו"ע או"ח תקסו, ה). ¹³

footnotes:
¹³ . כתב בשו"ע תקסו, ג, שרק כשיש עשרה מתענים אומר הש"ץ 'עננו', אולם הרבה אחרונים כתבו שזה דווקא לגבי תענית שהציבור קובע, אבל בארבע התעניות שנקבעו על ידי הנביאים, די שיהיו ששה מתענים (חת"ס, ערוה"ש, יחו"ד א, עט). כשאין ששה מתענים, יאמר החזן 'עננו' בשומע תפילה כיחיד.ש"ץ ששכח לומר ברכת 'עננו', אם עדיין לא אמר את שם ה' בסוף ברכת 'רפאנו', יחזור ויאמר 'עננו'. ואם כבר אמר ה', יאמר 'עננו' בשומע תפילה כיחיד. ואם גם שם שכח, יאמר 'עננו' בלא חתימה אחר "המברך את עמו ישראל בשלום", קודם שיאמר "יהיו לרצון אמרי פי וכו'" (משנה ברורה קיט, יט). ויחיד ששכח 'עננו' בשומע תפילה, יאמר אותו בתחנונים שאחר התפילה.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Sages prescribed the addition of a special *berakha* during the *ḥazan*’s repetition of the *Amida*on fast days. This addition is inserted between the *berakhot* of *Go’el Yisrael* and *Refa’einu* at *Shaḥarit* and *Minḥa*. It is only recited when there are at least six people in the congregation who are fasting, and the *ḥazan* must be one of them (SA 566:5).¹³ recites *Aneinu* only if there are ten people present who are fasting. However, many Aḥaronim explain that this is true only if a particular community establishes a fast day, but regarding the four fasts that the Prophets instituted, six people fasting are sufficient. See MB 566:14. When there are fewer than six people fasting, the *ḥazan* should recite *Aneinu* in *Shome’a Tefila*, as an individual would.
If the *ḥazan* forgets to recite *Aneinu* and has not yet said God’s name at the end of *Refa’einu*, he should go back and recite *Aneinu* in its proper place. If, however, he has already said God’s name, he should recite *Aneinu* in *Shome’a Tefila*, as an individual would. If he forgets to insert it even there, he should recite it, without its conclusion “Blessed are You…Who answers in time of distress,” after “…Who blesses His people Israel with peace,” before he says, “*Yiyhu le-ratzon*”**(“May the words of my mouth…”; MB 119:19). An individual who forgets to recite *Aneinu* in *Shome’a Tefila* should insert it in the supplications that follow the *Amida*.

footnotes:
¹³ SA 566:3 states that the ḥazan


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:10:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:10:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:10:3)

אבל בתפילת הלחש אין אומרים 'עננו' כברכה בפני עצמה, אלא אומרים 'עננו' בתוך ברכת 'שומע תפילה' (תענית יג, ב). ונחלקו המנהגים באילו תפילות אומרים 'עננו'. יש אומרים שבכל שלוש התפילות של יום הצום יש לומר 'עננו', ואף שבערב עדיין לא מתענים, כיוון שיום זה נקרא צום – אומרים 'עננו'. וכן נוהגים עולי תימן וחלק מקהילות ספרדים. ומנהג חלק מקהילות ספרדים לומר 'עננו' בעת שמתענים, לפיכך בצומות הקלים אומרים 'עננו' בשחרית ומנחה, ובתשעה באב אומרים 'עננו' גם במעריב (עפ"י הרז"ה, כה"ח תקסה, טוב). ולמנהג יוצאי אשכנז, אומרים 'עננו' במנחה בלבד, משום שחוששים שמא אדם שיאמר בשחרית 'עננו' ייחלש במשך היום וישבור את הצום, ונמצא שהוציא דבר שקר מפיו כשאמר "ביום צום תעניתנו". לפיכך נוהגים לומר 'עננו' במנחה בלבד, שאם התענה עד מנחה, מן הסתם יסיים את הצום (עפ"י גאונים ורש"י, רמ"א תקסה, ג). וכל אדם ימשיך במנהג אבותיו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
During the silent *Amida*, *Aneinu* is not recited as a separate *berakha*, but rather as an insertion in the middle of *Shome’a Tefila* (*Ta’anit* 13b). There are various customs regarding when we recite *Aneinu*. Some say that *Aneinu* should be recited in all three of the daily prayers; even though we do not fast at night, one should recite it in *Ma’ariv* because the day as a whole is called a fast day. Yemenite Jews and members of some Sephardic communities follow this custom. Some Sephardic communities have the custom to recite *Aneinu* only while they are fasting. Therefore, on the minor fasts they recite it in *Shaḥarit* and *Minḥa*, and on Tisha Be-Av they recite it in *Ma’ariv* as well (based on *Ha-ma’or*, *Kaf Ha-ḥayim* 565:17). Ashkenazim customarily recite *Aneinu* in *Minḥa* only, out of concern that one may become weak and break his fast after *Shaḥarit*. Then, his statement “on our fast day” will turn out to be a lie. Therefore, they recite *Aneinu* only at *Minḥa*, because one who has fasted this long will probably complete the fast (based on the Ge’onim and Rashi; Rema 565:3). Everyone should follow his family custom.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:10:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:10:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:10:4)

מי שאכל או שתה בצום, אם אכל פחות משיעור כזית או שתה פחות משיעור מלא לוגמיו, אינו נחשב כמי ששבר את הצום, ולכן יאמר 'עננו'. אבל אם אכל או שתה יותר, הואיל ושבר את הצום, לא יאמר 'עננו'.¹⁴ (ומכל מקום חובה עליו להמשיך לצום, לעיל ו).

footnotes:
¹⁴ אמנם יש בזה דעות, והמ"ב תקסח, ג, כתב עפ"י נהר שלום שיאמר 'עננו', אולם בבאו"ה תקסה, א, כתב עפ"י מאמר מרדכי, שמי שאכל בתענית לא יאמר כלל 'עננו'. ובשבט הלוי ה, ס, כתב ליישב המ"ב, שמי שפטור מהתענית לא יאמר 'עננו', ומי ששכח ואכל, כיוון ששייך בתענית יאמר 'עננו'. אמנם נלענ"ד שממנהג אשכנזים שלא לומר 'עננו' בשחרית שמא לא יצום, ברור שמי שכבר אכל לא יאמר 'עננו'. וכן מנהג הרבה ספרדים, כמובא בתורת המועדים א, טז. גם מי שמתכוון לאכול, אף שעדיין לא אכל – לא יאמר 'עננו' (שו"ע או"ח תקסב, א, ועי' משנה ברורה תקסב, ו).עוד יש לעיין מהו השיעור, כי לגבי יוה"כ אמרו ככותבת בכדי אכילת פרס ובשתייה כמלא לוגמיו, שבשיעור זה מתבטל העינוי. אולם בשו"ע תקסח, א, כתב, שאם אכל כזית בכדי אכילת פרס שבר הצום, שבכל מקום שיעור אכילה בכזית. ועי' פסקי תשובות תקסח, א, שנחלקו בזה האחרונים. ומחמת הספק, שב ואל תעשה עדיף, ואם אכל כזית לא יאמר 'עננו'.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
One who eats less than a *kezayit* or drinks less than *melo lugmav*is considered to still be fasting and should recite *Aneinu*. But if one ate or drank more than that, he has broken his fast and may not recite *Aneinu*.¹⁴, that one should recite *Aneinu*. In BHL 565:1, however, he cites *Ma’amar Mordechai*’s opinion that one who eats on a fast day should not recite *Aneinu* at all. *Shevet Ha-Levi* 5:60 reconciles this contradiction by explaining that one who is exempt from fasting should not recite *Aneinu*, whereas one who ate accidentally should recite it, because the fast applies to him. In my humble opinion, however, in light of the Ashkenazic custom not to recite *Aneinu* in *Shaḥarit* because one might not fast the entire day, we can clearly infer that one who has already eaten should not recite it. Many Sephardim have adopted this custom. Even one who merely intends to eat, but has not yet done so, should not recite *Aneinu* (SA 562:1; see MB *ad loc*. 6).
It is also unclear how much one needs to eat in order to be viewed as no longer fasting. Regarding Yom Kippur, the Sages say that eating a date’s bulk of food within the time it takes to eat half a loaf of bread, or drinking *melo lugmav* of fluid, is enough to eliminate the pangs of fasting. However, SA 568:1 states that one who eats a *kezayit* of food in the time it takes to eat half a loaf of bread has broken his fast, as a *kezayit* is the standard measure for all eating-related laws. See *Piskei Teshuvot* 568:1, which explains that the Aḥaronim debate the matter. Since there is uncertainty regarding this issue, it is better to be passive and not recite *Aneinu* if one ate a *kezayit* of food. (Nonetheless, he must continue fasting, as mentioned above, section 6.)

footnotes:
¹⁴ There are varying opinions on this issue, and MB 568:3 states, based on Nehar Shalom


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:11:1)

**דיני הצומות הקלים / קריאת 'ויחל' בתענית**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / The Torah Reading for Fast Days**


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:11:2)

בתעניות ציבור קוראים בתורה, בשחרית ומנחה, בעניין כפרת חטא העגל (מסכת סופרים יז, ז, שו"ע או"ח תקסו, א). לרמוז שכמו שכיפר ה' על חטא העגל ונתן לנו לוחות אחרונים, כך יכפר על חטאינו ויבנה בית המקדש במהרה בימינו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
During *Shaḥarit* and *Minḥa* of public fast days, we read the section of the Torah that describes how God forgave Israel after the sin of the Golden Calf (*Sofrim* 17:7, SA 566:1). This symbolizes that just as God forgave us for the sin of the Golden Calf and gave us a new set of Tablets, so will He forgive all of our sins and rebuild the Holy Temple, speedily in our days.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:11:3)

דעת רוב הפוסקים שמפטירים במנחה "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ" (ישעיהו נה). וכן נוהגים אשכנזים (רמ"א תקסו, א). אולם מנהג רוב הספרדים שלא להפטיר. ואע"פ כן אם קראו לספרדי לעלות שלישי במקום שנוהגים לקרוא הפטרה, יעלה ויקרא אח"כ את ההפטרה עם ברכות (ישכיל עבדי ו, ט, ועי' תורת המועדים ד, ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Most *poskim* maintain that we read the *haftara* beginning “Seek the Lord while He can be found” (Yeshayahu 55-56) at *Minḥa*, and all Ashkenazim follow this practice (Rema 566:1). However, most Sephardim do not customarily read a *haftara*. Nonetheless, a Sephardic man who is called up third to the Torah in a place where the custom is to read the *haftara* should read it and recite the accompanying *berakhot* (*Yaskil Avdi* 6:9).


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:11:4)

קוראים את קריאת התענית רק כשיש שם לפחות ששה מתענים, אבל אם אין ששה, אין קוראים את קריאת התענית. אין להעלות לתורה לקריאת התענית אדם שאינו מתענה. בדיעבד אם קראו לתורה למי שאינו מתענה, והוא מתבייש לומר שאינו מתענה, רשאי לעלות.¹⁵

footnotes:
¹⁵ במ"ב תקסו, כא, הביא מחלוקת, אם בדיעבד קראו למי שאינו מתענה, אם רשאי לעלות. והכריע שאם הוא ת"ח וחושש מחילול ה', רשאי לעלות. ובתורת המועדים ד, ה-ו, כתב שמי שלא מתענה לא יעלה. אבל דעת החת"ס (או"ח קנז) שבתענית חובה, גם מי שאינו מתענה רשאי לעלות, וכ"כ בערוה"ש תקסו, יא. לפיכך נראה שכל המתבייש רשאי לסמוך עליהם ולעלות.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
These readings are read only if at least six people present are fasting. One who is not fasting should not be called up to the Torah. *Bedi’avad*,**if one who is not fasting was called up to the Torah, and he is embarrassed to say that he is not fasting, he may go up to the Torah.¹⁵, one who is not fasting may go up to the Torah if called, and concludes that if he is a Torah scholar and is worried about disgracing God’s name, he may go up. *Torat Ha-mo’adim* 4:5-6 writes that such a person should not go up to the Torah. *Ḥatam Sofer*, OḤ 157, however, maintains that one who is not fasting may go up to the Torah on mandatory fast days, and AHS 566:11 concurs. Therefore, it seems that anyone who is embarrassed may rely on these authorities and go up to the Torah.

footnotes:
¹⁵ MB 566:21 cites a dispute as to whether, be-di’avad


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:5
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:11:5](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:11:5)

מנהג אשכנזים לומר 'אבינו-מלכנו' אחר תפילת עמידה של שחרית ומנחה, וספרדים לא נהגו לאומרו.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
The Ashkenazic custom is to recite the *Avinu Malkeinu* prayer after the *Amida* of both *Shaḥarit* and *Minḥa*, while Sephardim do not recite it.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:12:1
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:12:1)

**דיני הצומות הקלים / ברכת כהנים במנחה**

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
**The Minor Fasts / *Birkat Kohanim* at *Minḥa***


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:12:2
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:12:2](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:12:2)

בכל ימות השנה אין הכהנים נושאים את כפיהם בתפילת מנחה, מפני שהיא אחרי הסעודה ויש חשש שמא הכהנים ישתו בסעודה וישאו את כפיהם כשהם שתויים ויעברו באיסור. ובתעניות שהיו מתפללים בהן נעילה, כמו ביום הכיפורים ובתעניות גשמים, מברכים ברכת כהנים בתפילת נעילה, שהואיל והם בתענית – אין חשש שִכרות. אבל במנחה של אותן התעניות לא נשאו כפיים, שמא ילמדו מזה טעות שנושאים כפיים גם במנחה שבימות החול. ובתעניות רגילות שאין מתפללים בהן נעילה, אם מתפללים מנחה בשעת נעילה, הכהנים נושאים בה כפיים (עפ"י תענית כו, ב; שו"ע או"ח קכט, א). אבל אם מתפללים מנחה מוקדם יותר, כיוון שתפילת מנחה אינה בזמן המיוחד לנעילה, לא ישאו הכהנים את כפיהם, וגם החזן לא יאמר "אלוהינו ואלוהי אבותינו" שנוהגים לומר כשאין כהנים (שו"ע או"ח קכז, ב, ועי' רמ"א קכט ב).

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Throughout the year, *Birkat Kohanim*is not performed at *Minḥa* as it is at *Shaḥarit*(according to Ashkenazic custom in Eretz Yisrael and according to Sephardic custom worldwide), because people usually eat a meal before *Minḥa*, and we are concerned that the Kohanim might bless the people while under the influence of alcohol, which is forbidden. On fast days that have a *Ne’ila* service, like Yom Kippur and the fasts that the Sages instituted for droughts, the Kohanim bless the people at *Ne’ila*, because there is no reason to be concerned that they will be drunk, as it is a fast day. During *Minḥa* of those days, however, the Kohanim do not bless the people, out of concern that they may mistakenly think that they may do so on regular days as well. On ordinary fast days, when we do not pray *Ne’ila*, the law depends on when the congregants pray *Minḥa*. If a congregation that recites *Birkat Kohanim*prays *Minḥa*at the same time that *Ne’ila* would take place, i.e., shortly before *shki’a*, the Kohanim bless the people (cf. *Ta’anit* 26b; SA 129:1). But if the congregation prays *Minḥa* earlier, *Birkat Kohanim* is omitted, since it is not the time designated for *Ne’ila*. In such a case, the *ḥazan* also omits “*Elokeinu Ve-Elokei Avoteinu*,” which is customarily recited when no Kohanim are present.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:12:3
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:12:3](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:12:3)

לפיכך, נכון לקבוע את תפילת מנחה של תענית בזמן שבו יוכלו לזכות במצוות ברכת כהנים. הטוב ביותר להתפלל מנחה של תענית בחצי שעה הסמוכה לשקיעת החמה, שהוא הזמן המובחר לתפילת נעילה. ומכל מקום גם אם יתפללו אחר פלג המנחה, עדיין יוכלו הכהנים לשאת את כפיהם. אבל אם יתפללו לפני כן, לא ישאו את כפיהם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
Therefore, it is proper for congregations that recite *Birkat Kohanim*to schedule *Minḥa* on fast days for a time that enables people to participate in the mitzva of *Birkat Kohanim*. Ideally, one should pray *Minḥa* within half an hour of *shki’a*, which is the best time to pray *Ne’ila*. Nevertheless, as long as the congregation prays after *plag ha-minḥa*(one and a quarter seasonal hours before the end of the day; see n. 16), the Kohanim may bless the people. If they pray earlier than that, however, *Birkat Kohanim* is omitted.


###### Peninei Halakhah, Zemanim 7:12:4
[Peninei Halakhah, Zemanim 7:12:4](https://torahapp.org/share/book/Peninei%20Halakhah%2C%20Zemanim/r/7:12:4)

כהן שאינו מתענה לא יעלה לדוכן. ואם אין שם כהן אחר, יש אומרים שלא יעלה (כה"ח קכט, ה; תורת המועדים ג, ד). ויש אומרים שיעלה, ולא זו בלבד, אלא אפילו אם אין שם שני כהנים בלעדיו, יעלה (לוח א"י, הליכות שלמה תפילה י, יג). ואם אין שם ששה מתענים, גם כהן שמתענה לא יעלה לדוכן במנחה (עי' פס"ת קכט, ב).¹⁶

footnotes:
¹⁶ לדעת גינת ורדים מותר לכהן לעלות לדוכן במנחה של צום גם אם לא התענה, כי אין חשש שיבוא שתוי ביום צום. ושאר הפוסקים חלקו עליו. לדעת חזו"א (או"ח כ) גם אם מתפללים מנחה גדולה, יכולים לשאת כפיים, שהרי אין חשש שכרות. אולם לדעת רוב הפוסקים, רק כאשר מתפללים מנחה בזמן השווה לנעילה, שהוא סמוך לשקיעה, נושאים כפיים. כ"כ ברב פעלים או"ח ה, כה"ח קכט, ז, לוח א"י לגרימ"ט, פס"ת קכט, א. היסוד לכך נלמד מזה שאין נושאים כפיים במנחה של יום כיפור, שמא יטעו לשאת כפיים במנחה של חול. והוא מפני שזמן מנחה של יו"כ כזמן מנחה של חול, מהצהרים ועד הערב, ולכן יש חשש לטעות. ועוד, שהוא קרוב יותר לצהרים, שזה הזמן שעלולים לשתות בסעודת הצהרים, מה שאין כן בנעילה שזמנה ידוע בסוף היום. ולכן ביום צום שאין בו נעילה, אם מתפללים מנחה בזמן נעילה – נושאים כפיים. אבל לפני כן אין נושאים. אמנם מוסכם שאם עלו לדוכן בתפילה שלפני פלג המנחה – לא ירדו, וכן פסקו רבים לעניין מנחה של יו"כ. פלג המנחה הוא שעה ורבע זמנית לפני סוף היום, ונחלקו אם מחשבים משקיעת החמה או צאת הכוכבים, ועי' פנה"ל תפילה כד, 9, והעיקר כאן לחשב משקיעת החמה כמבואר שם כ, 3. ולכתחילה טוב לקבוע את מנחה באופן שתפילת עמידה תהיה בחצי שעה הסמוכה לשקיעה, שזה הזמן הראוי לכתחילה לתפילת נעילה.אם נמשכה חזרת הש"ץ עד אחר השקיעה, מותר בדיעבד לשאת כפיים עד צאת הכוכבים, כי יש צירוף ספקות: א) לראבי"ה, יראים ואו"ז, מותר לשאת כפיים בלילה. ב) בין השמשות הוא ספק יום. ג) לר"ת הזמן שאחר השקיעה הוא ודאי יום. וכן נפסק בשועה"ר תרכג, ח, ובפס"ת תרכג, 13, בשם רשז"א וריש"א. וכ"כ ביחו"ד ו, מ, ואול"צ ח"ב ח, יג. בין השמשות הוא לפחות 13.5 דקות אחר השקיעה (4.8 מעלות מעבר לאופק), כמבואר בפנה"ל תפילה כה, 3; שבת ג, 1, ובעיקר בהרחבות שם.

**Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha:**
A Kohen who is not fasting should not perform *Birkat Kohanim*. If there are no other Kohanim present, some maintain that he still may not perform the mitzva (*Kaf Ha-ḥayim* 129:5), while others maintain that he should. The latter opinion goes as far as to say that he should perform it even if there is one other Kohen (*Lu’aḥ Eretz Yisrael*; *Halikhot Shlomo*, *Tefila* 10:13). If there are fewer than six people fasting, no Kohen should perform the blessing at *Minḥa*, even one who is fasting (see *Piskei Teshuvot* 129:2).¹⁶, a Kohen who is not fasting may nonetheless perform *Birkat Kohanim*at *Minḥa* of a fast day in congregations that recite *Birkat Kohanim*, because there is no concern that he will perform the blessing while drunk on a fast day. All other *poskim* disagree. According to *Ḥazon Ish*, OḤ 20, Kohanim may perform the mitzva even when praying an early *Minḥa*, as there is no concern that they will be drunk. However, most *poskim* maintain that *Birkat Kohanim* is recited only when praying *Minḥa* at the time of *Ne’ila*, which is close to *shki’a*. *Rav Pe’alim* OḤ 5, *Kaf Ha-ḥayim* 129:7, *Lu’aḥ Eretz Yisrael* (by R. Yeḥiel Michel Tikochinsky), *Piskei Teshuvot* 129:1 all maintain this view. The basis for this opinion is the fact that the Kohanim do not bless the people at *Minḥa* of Yom Kippur, as the Sages were concerned that they might mistakenly do so on a regular day. The reason they were concerned is that *Minḥa* can be prayed on Yom Kippur at the same time we pray *Minḥa* on a regular day. Furthermore, the earliest time for *Minḥa* is close to midday, which is when people eat lunch and are liable to drink wine, as opposed to *Ne’ila*, which is said at the end of the day. Therefore, on a day that has no *Ne’ila* service, the Kohanim bless the people during *Minḥa* in congregations that recite *Birkat Kohanim* only if it is said at the time of *Ne’ila*. Nonetheless, everyone agrees that if the Kohanim ascended the platform to perform the mitzva during a *Minḥa* service that is being held before *plag ha-minḥa*, they may continue. Many authorities rule this way with regard to *Minḥa* of Yom Kippur. *Plag ha-minḥa* is 1.25 seasonal hours before the end of the day. There is a dispute whether “the end of the day” refers to *shki’a* or *tzeit ha-kokhavim*; see *Peninei Halakha*: *Prayer*, ch. 24 n. 9. For our purposes here, we calculate *plag* from *shki’a*, as explained there, ch. 20, n. 3. *Le-khatḥila*, it is best to schedule *Minḥa* such that the congregation will recite the *Amida*half an hour before *shki’a*, as this is the proper time, *le-khatḥila*, for *Ne’ila*.
*Be-di’avad*,**if the *ḥazan*’s repetition of the *Amida* extends past *shki’a*, the Kohanim may perform the mitzva up until *tzeit ha-kokhavim*, as there is a combination of uncertainties here: 1) According to Raavya, *Yere’im*, and *Or Zaru’a*, Kohanim may perform the blessing at night; 2) the status of *bein ha-shmashot* is uncertain, and it may be considered daytime; 3) according to Rabbeinu Tam, the period following *shki’a* is definitely daytime. SAH 623:8 and *Piskei Teshuvot* 623:13, quoting R. Shlomo Zalman Auerbach and R. Yosef Shalom Elyashiv, both rule accordingly. *Yeḥaveh Da’at* 6:40 and *Or Le-Tziyon* 2:8:13 concur, adding that this period lasts for 13.5 minutes following *shki’a*.

footnotes:
¹⁶ According to Ginat Veradim