## Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:1:1)

יותר עמ״א עיין ט״ז וב״ח יושב בעגלה או רוכב על סוס הנח לישראל והמ״א פסק להקל שיש סניף מ״ש באות ב׳ ומש״ה היקל בזה יעוין ר״מ פ״ל משבת ג׳ פרסאות מתחלת היום ומוכרח הוא יע״ש וא״כ הפירוש עד קרוב לשליש היום כפי חשבון מהלך אדם בינוני יכול להלך ע״ש ולפ״ז אחר שליש היום א״י להלך אף מעט ובעגלה וסוס דוהר יכיל להלך שש פרסאות והכל עד שליש היום אבל בב״ח משמע אף לאחר חצות ושאני הולך ברגליו דשמא יהיה עיף וימשך הרבה וא״י למה בש״ע השמיט מתחלת היום והלא הר״מ ז״ל זכרו. ועתו״ש וע׳ במ״א אי״ה באות ב׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:2:1)

ויוכל עמ״א. ובא״ר ג׳ דלא ראה לאחד מגדולי פוסקים שהזכירו זה ובסוס היקל הב״ח יע״ש ועמ״ש באות א׳. עיין פרישה בשם מ״ו דמוליך מזונותיו עמו שרי ולא ילד עד ערב שמא לא יגיע למלון מבע״י וילך יותר מדאי ועא״ר אות ב׳ אם היה מיה״ש בתוך תחום עיר מותר להלך בתוכה כבסימן תי״ו וצריך לירד מעגלה וסוס עסי׳ רס״ו ואי״ה שם יבואר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:3:1)

סעודת אירוסין עמ״א לי העני חובה עלי לבאר דבריו כפי יכולתי בעזה״י. הנה המחבר כתב סעודת אירוסין אסיר כל היום דמצוה היא והר״ב שסיים ברית מילה ופדיון הבן מותר משמע אירוסין אף לארס ולסעוד אסור דיכול לעשות האירוסין ביום אחר ולפ״ז הוציאו כן מירושל׳ כתובות פ״ק ותענית פ״ק וביצה פ״ה אסור לארס בע״ש הדא דאת אמר שלא לעשות סעודה הא לארם יארס שמואל אמר אף בט״ב יארוס שלא יקדמנו אחר ופשטא משמע אסור לארס קידושין עם סעודה בע״ש אסור דאין זה סעודה קבוע משא״כ ברית מילה ופדיון הבן שא״א קודם בשום עת והנה לכאורה קשה דהירושלמי לשיטתיה בפ״ק דכתובות על ברייתא שאין נושאין בע״ש משום כבוד השבת היינו סעודה בע״ש ביום החופה ומש״ה אסור לארס ג״כ בסעודה בע״ש דלאו זמן קבוע מיקרי דיכול לעשות שניהם ביום אחר (והב״ח כ״כ בסוף סעיף ג׳ יע״ש והיינו מירושל׳) משא״כ בבלי בריש כתובות דף ה׳ עלה דהך ברייתא משום חשבונות או שמא ישחוט בן עוף חולק על ירושלמי וסובר סעודת נישואין ואירוסין בו ביום שרי דהוה קבוע בשעת נישואין ואירוסין א״כ כבבלי ראוי לפסוק אלא דעל ירושלמי קשה איך חולק על משנה פסחים מ״ט א׳ ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו בי״ד מיירי כפירש״י שם (דאי בחול המועד ועיסה מגולגלת ומתירא שלא יחמיץ דמבטלו בלבו אלא דבחה״מ ודאי אין עושין סעודת אירוסין אף שכבר אירס עסי׳ תקמ״ו במ״א אות בד״ה וט״ז אות ג״ד ועיין בהגאון המפרש דפוס דעסויא בפ״ק דתענית ד׳ א׳ ד״ה שלא ובאמת הא״ר בתקמ״ו אות ד׳ ג״כ הקשה על הט״ז ומפרש המפרש שם הולך בע״פ וסעודה בליל פסח ואי״ה בתקמ״ו יבואר) וכיון דבע״פ דחמור יע״ש כדאיתא בע״פ דף צ״ט וק׳ ולקמן תע״א יע״ש וכיון דבע״פ מותר סעודת אירוסין שחרית כ״ש ע״ש שחרית דשרי. ואין להקשות הא תאב לאכול וכבוד שבת תרי מילי נינהו כמ״ש הט״ז אות א׳ וא״כ נהי דע״פ חמיר מע״ש לענין תאב לאכול כי מצה ד״ת אסרו משעה עשירית כו׳ עראי ושבת רק מד״ס לענגו בלי קביעות שרי עד הלילה אבל כבוד שבת י״ל יותר חמיר מכבוד י״ט וע״פ וא״כ בשחרית ע״פ שרי סעודת אירוסין משא״כ בע״ש מפני כבוד שבת הא ליתא דודאי אף עי״ט נמי אסור לקבוע סעודה שאין רגיל אף בשחרית די״ט ושבת מצוה א׳ הוא לענגו ולכבדו וכמ״ש הר״מ ז״ל פרק ששי מהלכות י״ט הי״ו לקדוש ה׳ מכובד וכל י״ט נקראים מקרא קודש יע״ש ופ״ל מה״ש ה״א תרוייהו מחד קרא. והאדון ז״ל לרווחא כתב דע״פ חמור במקצת הע״ש כו׳ כדאמרן ואיך שרי סעודת אירוסין בע״פ (דדוחק לומר סעודת אירוסין דבר מה לא יותר מסעודת חול דסתם סעודת אירוסין אין רגיל בה בימי החול ואפ״ה שרי בשחרית ע״ש וה״ה בשחרית ע״ש ועיין חמד משה כאן חרה אפו בו במ״א ולמ״ש א״ש גם תי׳ החק יוסף שהביא שם א״ש למ״ש ואי״ה בתמ״ד יבואר עוד) ע״כ פירש דהירושלמי אוסר סעודת אירוסין בע״ש שכבר אירס מקודם דהוה שלא בזמנה אבל אירס בע״ש הוה הסעודה זמנה דביום הקודם עדיין לא נגמר ונתרצו ולארס אח״כ שמא יקדמנו אחר ואין חולק על המשנה דפסחים מ״ט דמארס וסועד בע״ש. וא״כ קשה על הר״ב וגם המחבר סתם ולא פירשו דלארס ולסעוד שרי בע״ש. וסעודת נישואין בע״ש מירושלמי פ״ק דכתובות מבואר דאסור יע״ש ושאני אירוסין שמא יקדמנו משא״כ בנישואין היה להמתין אח״כ שכבר קידש (בימיהם אירסו ואח״כ נשאו) ובבלי פ״ק דכתובות שמא ישחוט בן עוף משמע דלא חייש לכבוד שבת הסעודה ומיהו י״ל בבלי אוסר אף שאין הסעודה כ״א בלילה אסור שמא ישחוט בן עוף כו׳ ולפ״ז יש לפסוק כירושלמי דסעודת נישואין בע״ש אסור דלאו זמנה קבוע אמנם במ״ק ט׳ א׳ הכל מותרין לישא ערב הרגל והיינו גם הסעודה ערב הרגל דברגל יש אוסרין ע׳ מ״א תקמ״ו אות ד׳ וב״י שם דאדרבא כל שהסעודה ערב הרגל יותר טוב א״כ הואיל וכבוד י״ט ושבת אחד הוא כמ״ש לעיל וכמ״ש הר״מ ז״ל פ״ו מהי״ט הי״ו ה״ה ע״ש דשרי נישואין וסעודה ע״ש דהוה נמי הזמנה ומשני שבעו״ה דרכי החכמה נעלמו ממני הוכרחתי להאריך עד כה. ועא״ר אות ד׳ ובתו״ש אות ב׳ ולפע״ד כמ״ש. וע׳ מ״א תמ״ד אות ט׳ ואי״ה בפרי׳ שם אבאר עוד עט״ז א׳ בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:3:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:3:2)

**ומה** שצוה האדון ז״ל לעיין באה״ע סימן ס״ג לכאורה לא הייתי מבין כוונתו שוב התבוננתי בספרים וראיתי שהאדון ז״ל דעתו רחבה מני ים וברגע הרבה סוקר כי כתב דבבלי משמע בכתובות ה׳ א׳ וחלק על ירושלמי דמפרש אין נושאין בע״ש מפני כבוד השבת היינו שסעודה בע״ש אסור ובבלי מפרש בן עוף ולא חייש לכבוד שבת בזה דהוה כקבוע אלא שי״ל בירושלמי מפרש לברייתא דבר קפרא שם תנא ושוין שאין נושאין בע״ש ומפרש מפני כבוד השבת וכמ״ש הגאון המפרש שם (דפוס ברלין) שיעשה הסעודה בע״ש ולא יאכל בשבת לתיאבו״ן יע״ש אפשר ל״ד אלא משום כבו״ד שבת ובבלי ד׳ ד׳ א׳ בין כך ובין כך לא יבעו״ל בע״ש ומ״ש י״ל שכבר נשאה ואיחר הבעילה עד ע״ש בלילה (כפירש״י שם בליל שבת) דהשתא הסעודה בלילה וליכא כ״א בן עוף או חבורה ואין כאן מחלוקת ולכ״ע בע״ש אסור סעודת נישואין וההיא דמ״ק ט׳ א׳ יש לדחוק בלא סעודה בעי״ט רק בי״ט אז שאני עי״ט מע״ש אבל באה״ע סי׳ ס״ד ס״ג י״א אין נושאין בע״ש והוא דעת הר״מ ז״ל עב״י שם והא דמותר לבעול בשבת בסי׳ ס״ג ס״א בנשא כבר ואין עושין סעודה בליל ביאה כ״א בחופה ובעילה אח״כ וברייתא שם ד׳ א׳ בין כך ובין כך לא יבעול בע״ש פירושו עם חופה בע״ש (בשבת איסור משום קנין) ואמאי לא אמר בבלי כירושלמי דעושין סעודה מיד אחר החופה בע״ש וכבוד שבת ש״מ דחולק ושרי משא״כ לי״א שם דשרי לישא בע״ש מדמותר לבעול בשבת ועושין סעודה בליל ביאה וברייתא בין כך בביאה לחוד הוצרך לטעם בן עוף (בע״ש ודאי ליל שבת דישראל קדושים) ואין חולק על ירושלמי ועב״ש אה״ע ס״ד אות ד׳ ולא אבין לה כי התוס׳ בי״א שם ועבב״י והבן זהו מה שרצינו לבאר בכאן. ועסי׳ תמ״ד במ״א אות ט׳ ואי״ה שם יבואר עוד. ומעתה הראה שדברי הראשונים עמוקים ורחבים כמים לים מכסים וצריך להתבונן בדברי קדשם הרבה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:4:1)

כבוד השבת עמ״א עתו״ש ג׳ דנ״מ חומרא לר״ת וחומרא להמחבר ביש מי שיכין בשבילו ועסי׳ רע״ד מ״א ב׳ ומ״מ אף בתרתי לטיבותא יש לאסור דכבוד שבת משמע אף בלא טעם מתאוה כמ״ש בט״ז א׳ וכ״ה לשון הר״מ ז״ל. והך לקבוע היינו אף פ״א כל ימי חייו אם קובע סעודה שאין רגיל בה אסור וראיה אירוסין ואף מב׳ משפחות י״ל קבעה תמיד מ״ט אסור הוא מירושלמי וכדאמרן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:5:1)

פדיון הבן עמ״א הפרש יש פדיון הבן שלא בזמנו ודאי אסור ומילה למ״ד שלא בזמנה שרי בע״ש מותר לעשות סעודה ולמ״ד שלא בזמנה אסור בע״ש א״כ בעבר ומל אין לעשות סעודה בע״ש כ״א בליל שבת ועש״ך שם רמ״ו אות ח״י דתשב״ץ התיר בע״ש ומי האוסר אבל בט״ז רס״ב אות ג׳ כתב דל״ש ע״ש יע״ש ובחל עצרת ביום ו״ז יש הפסק ביותר דתשב״ץ ג״כ אוסר עכ״פ ביום ה׳ משום שבת הוה שלא בזמנה ע׳ אות ג׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:5:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:5:2)

**אם** חל יום ל״א בע״ש ונתרפא בו ביום אפ״ה מלין תחלה ואח״כ פודין ועושה עיקר הסעודה לפדיון הבן ופשוט הוא ואם עבר זמן פדיון הבן ביום ל״ב ונתרפא בו ביום בע״ש מלין ופודין בו ביום וסעודה א׳ עולה לשניהם עש״ך י״ד ש״ה אות י״ב וי״ט נ״ל בזה. ואם שכח וסבור שמותר לעשות סעודת פדיון הבן שלא בזמנו בע״ש והכין צרכי הסעודה אפשר להתיר דאנוס הוא ולא מזלזל בכבוד השבת מקרי אומר מותר כו׳ ויעשו בשחרית וצ״ע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:6:1)

מותר עמ״א יש לי בכאן פרט א׳ אזכרהו בקצרה הלבוש כתב סעודת לילה ד״ת לפיכ״ך אסור בשחרית כו׳ ולכאורה נתן טעם זה דבעי״ט לא אסור רק ממנחה ולמעלה עסי׳ תקכ״ט עמ״ש במ״א ג׳ וט״ז א׳ ואכתי ע״פ נמי ולמה לא הזכירו כו׳ ולעיל כתבנו דשוה עי״ט לע״ש. ואכתי להלבוש איך דוחה דרבנן בעלמא לד״ת עסי׳ תרפ״ז ס״ב בהגה״ה וי״ל דעדיין לא הגיע זמן מצוה ד״ת שרי ואי״ה בפתיחה כוללת ובפריי לקמן שם אבאר עוד ומ״מ לדידן קיי״ל אסמכתא הוא שלש סעודות עא״ר רצ״א אות א׳ ושמעינן דרבנן דוחה לאסמכתא וי״ל דקיים ג׳ סעודות ביום השבת ע׳ סי׳ רע״ד במ״א אות ב׳ יע״ש בזה. הביא דברי ד״מ דא״ז אסר לאכול גרימז״ל קודם לחם (כזית משמע) והבין הד״מ דאף מבע״י אסור ונתן טעם דסובר כר״י בריש ע״פ דאסור לאכול כו׳ וע״ז כתב לדידן קי״ל דאוכל והולך עד שתחשך רק מצוה למנוע מסעודה שרגיל בחול והך גרימז״ל א״נ משביע ביותר איסורא ליכא ואפשר אף מצוה ליכא שאין אלא לקינוח והביא הא דרבינו קלונימוס הזקן שאכל אפילו בשבת וא״כ עכ״פ ראוי להתיר מבעוד יום גרימז״ל והמ״א כתב דא״ז נמי לא אסר אלא משחשיכה הואיל ומבעוד יום עכ״פ מצוה למנוע כו׳ וזה הוה כקובע כו׳ א״כ בשבת איסורא נמי איכא לאכול דברים אחרים שמנים שמשביעים ביותר קודם שאוכל כזית לחם המוציא ועסי׳ קס״ח במ״א אות כ״ח בלחם מפורר מטוגן בשמן אם מברך המוציא ואם יוצא בה בשבת ועסי׳ קפ״ח במ״א אות ט׳ ובפריי שם ורי״א אות ט׳ כששניהם לפניהם וברט״ו ברכה שא״צ יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:7:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:7:1)

להתענות עמ״א דוקא אסטניס ועט״ז אות ג׳ בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:8:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 249:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/249:8:1)

שיוצאים עמ״א ועט״ז אות ג׳ ועא״ר אות יו״ד ת״צ מחדש מהני תנאי ועסי׳ תקע״ט. והוי יודע דאחר קבלת שבת הוה השלמה היינו מפלג המנחה ואילך מט׳ ומחצה זמניות עב״י בזה הא קודם לזה אף שקיבל שבת קודם תפלת ערבית אחר מנחה לא מהני ועסי׳ רמ״ז במ״א א׳ וא״כ בך׳ סיון אם מתפללים מעריב מפלג המנחה ואילך רשאים לאכול בע״ש אם קבלו כך עתה עליהם וכ״ש שי״א שהתקנה תחלה כך היה אבל לקבל שבת קודם פלג מנחה ולטעום ולהמתין עם ערבית אסור. ואי״ה ברס״א ורס״ז יבואר עוד לענין תו״ש: