## Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:1:1)

אסור עמ״א דפסק לפני זמנו כר׳ יהודה ולוקה על אכילת כזית מ״ה וכרת ליכא עד הלילה והנאה ג״כ מ״ה ואין לוקה על הנאה כל ימי הפסח וב״י ליכא עד הלילה כ״א מ״ע אך כו׳ דלא כרבא לא תשחט או כפי׳ התוס׳ ער״מ פ״א מחו״מ ה״ח וט׳ ופ״ג ה״ח ובה׳ מ״א פ״ח ומ״מ אם עבר בעשה ג״כ קניס ר״ש נ״מ בגר שמת ע״פ קודם לילד ונכסיו הפקר לאחר הפסד החמץ שלו אסור נ״ל, ועש״ג פכ״ש דלקי על הנאה (בכזית) ונ״מ ספק לעדות ובפתיחה בארנו:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:1:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:1:2)

**ודע** תערובות חמץ שלוקה בחמץ ועובר ב״י ואפשר לוקה אם עשה מעשה ונשתנה משאר איסורין כפי השיטות שנתבארו בכ״מ פ״א ובב״י זה בתוך הפסח לא קודם פסח ועתוס׳ ר״פ שכתבנו אבל בנוקשה אפילו ר״י מודה (פירשתיו דסברי והאוכל פטור מכרת דליכא אלא חד קרא ה״ה לדידן בתערובות יש נ״מ והבן): והוי יודע חצי זית לחם שיש בו ספק א׳ חמץ או מצה בע״פ עשו״ת הרלב״ח סימן י״ז הביאו המ״ל פ״א ה״ז משמע מדרבנן הוא דמכל חלב אין למילף חמץ דהיה ש״ה ויש היתר לאיסורו ולפ״ז הוי ספק דרבנן לקולא וספק אי נפל לתבשיל באינו מינו למ״ד טכ״ע אין היתר נהפך לאיסור רק דלא בטיל דניכר הוא דחיך אוכל יטעם יש להקל בספיקו כבסי׳ צ״ח בי״ד. ואמנם חלילה לומר כן וכל הפוסקים סתמו וכ״כ בסמ״ג בה׳ חמץ דשוה לשאר איסורין וח״ש אסור מ״ה כר׳ יוחנן הר״מ שם בתוספותיו יע״ש. ולענין אי אשה מוזהרת אעשה תשביתו דהוי מ״ע שהזמן גרמא עתוס׳ קידושין ל״ג ד״ה מעקה ונ״מ בגיורת שמתה ע״פ אחר חצות כו׳ ער״ן פ״ק דפסחים דרי״ף פוסק כר״ש ומשמע לפני זמנו ג״כ ואסור בהנאה מ״ה מאך ביום הא׳ תשביתו שלא כדרך הנאה (וחזקיה ור״א י״ל למלקות פליגי ודלא כהר״מ ז״ל א״כ אי אשה אין מוזהרת אעשה אמאי אין חוששין דלדידה שריא עמ״ל ה׳ אישות פ״ד ה״א יע״ש (ע״ד פלפול):


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:2:1)

ב׳ שעות עמ״א כרבא פסחים י״ב ב׳ עב״י ועב״ח דמש״ה בהנאה לא עשו הרחקה ב״ש דהרחקה יתירה היא אטו יום המעונן ל״ג בהנאה כ״א ששית, וב״י משמע דלא עשו הרחקה אף ששית עכ״מ פ״א ופר״ח כאן א׳ עמ״א תל״ד אות ח׳ אבל ודאי דחז״ל עשו הרחקה גם למ״ע כמ״ש בפתיחה כוללת כסוכה וק״ש וכדומה וער״מ פ״א ה״ט ובלח״מ ואפשר דמש״ה בחמש אין לוקה מ״מ דהרחקה יתירה הוא ומש״ה פלגינהו שם בתרתי. וער״מ פ״ב ה״ד השמיט חמש ושבע והא נ״מ באומר בפירוש סוף חמש והב׳ בתחלת שבע בטילה דחמה במזרח:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:2:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:2:2)

**והנה** חמץ נוקשה באכילה בשם אוסר בע״ש ובהנאה הניח בצ״ע וא״כ בלעק״ך שיש מי פירות עם מים דמשמע דהוה נוקשה כבסי׳ תס״ב ואי״ה שם יבואר בה״מ ושכח למוכרו עד שש יש לצדד ומרש״י ותו׳ פסחים ד׳ וב״ש אה״ע כ״ח סכ״א תרי דרבנן ואין מוכרח די״ל אף לרש״י נוקשה בשש ל״ג בהנאה אטו שבע דבשבע גופא דרבנן הוא אטו קורדנייתא קשין לא נוקשה או דר״ג א״ר סובר נוקשה מ״ה אסור וז״ש איסור דרבנן שש יע״ש. ואי״ה בתמ״ז יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:2:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:2:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:2:3)

**ועיין** בדרישה מ״ש אור לי״ד לדידהו כר״י ולא תשחט כו׳ לא הבינותי דליל י״ד שאור הנר יפה כו׳ ולא תשחט כ״א כי שחיט ועח״י ד׳ בהוצאת המת יע״ש. ועמ״ש אי״ה באות ו׳ לענין חמץ נוקשה. ומ״ש ד׳ זמן סעודה לכל צ״ע זה לר״י וקיי״ל כחכמים הר״מ ז״ל בפ״ב מעדות:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:3:1)

שליש עמ״א ועיין מנחת כהן בספר מבוא השמש מ״ב פ״ט דמ״ה ד׳ דבמידי דרבנן חושבין היום מע״ה עד צ״ה הביאו הח״י ז׳ ועט״ז ג׳ ואי״ה שם יבואר עוד בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:4:1)

יעכבנו עמ״א וביטול לא מהני כאן ואף אם קיבל הנפקד אחריות אין שלו ונמצא שניהם עוברים ב״י עסי׳ ת״מ ותמ״א ואם הודיעו המפקיד שמכרו אין הנפקד רשאי ליגע בו ועושה מחיצה י״ט ועמ״ש באות ה׳ אי״ה בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:5:1)

אינו עמ״א אע״פ שאפשר המפקיד מכרו לעכו״ם (בכסף או בקא״ק עסי׳ תמ״ח) אין ספק מוציא מידי ודאי עב״ח וק״ו אם בשעה ה׳ מחויב לטפל הנפקד להציל ממון חבירו מספק כ״ש להציל נפשו מעבירה מספק יע״ש. והתם לא קיבל הנפקד אחריות דאל״כ מאי קאמר דרשב״ג אלא דהפר״ח הקשה באות ב׳ אכתי מאי פריך כמאן כרשב״ג הא לת״ק נמי מחוייב להציל המפקיד מספק לאו דב״י ועיין לבוש כתב דגם להמפקיד יהיה אסור בהנאה משמע לא מטעם להציל מספק ב״י ומיהו המפקיד אף אם נאמר משיכה בעינן יוכל למכור בחליפין וכדומה והבן ועמ״ל ה׳ כלאים פ״א ה״ו אסור לישראל להניח לעכו״ם להרכיב משמע דעת הכ״מ באומר ומשום שבות והמ״ל כ׳ אף בשותק עובר לפני עור יע״ש משמע אף בלא אמירה ומעשה כל שיש בידו למנוע אם אין מונע עובר ל״ע וה״ה כאן וה״ה אם מותר ליקח של ישראל בשבת ועושה בו מלאכה לעצמו אם יוכל הישראל למחות שלא יקח עובר ל״ע וצ״ע. ומ״ש המ״א בלוה עט״ז ד׳ ומשמע לכאורה אף שנשרף ההיזק על הלוה ועח״י ו׳. ומ״מ כשהמפקיד בעירו עליו לטפל ולמכור כנהוג ואם משכנו ילך אצל המלוה עסי׳ תמ״ח:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:6:1)

אם עמ״א עב״ח בטור הביא מעשה קנתה שפחה עכו״ם כו׳ והמחבר השמיט ש״מ סובר למחליף עצמו נמי שרי ובת״נ אות ד׳ ובטור שם והב״ח שם כו׳. ואם משך עכו״ם החמץ ואח״כ נתן המעות י״ל גם הב״ח מודה דשרי למחליף ושאני יי״נ דחמיר ועי״ד קל״ב ס״א וקמ״ד בט״ז ג׳ וש״ך ג׳ ד׳ ואם נאמר לו ג״כ מותרים בהקפה ומכר העכו״ם לאחרים י״ל שם. ועח״י ח׳ וא״ר ו׳ מחמיר וכ״ה בט״ז ה׳ וחליפי חליפין מיל יע״ש. ובשעה ו׳ דרבנן י״ל ורש״י חולין ד׳ ב׳ לר״ש משמע אף דרבנן למחליף עצמו אסור וי״ל דמשמע דאתיא נמי כר״י יע״ש ור״ת שלא הביא משנה קידושין י״ל לאחר שרי ואשה כאחר דמי ואף לדידיה אין ש״פ עמ״ל פ״ה מה״א ה״א בהיא חולה יע״ש ולכן מביא מחמצן דמשמע אף לדידהו שרי דאל״כ למה מחליפין:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:6:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 443:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/443:6:2)

**והוי** יודע דמשמע דאם עבר ומכר חמץ בפסח לעכו״ם ממכירה ואילך אין עובר ב״י דקנה הנכרי אע״פ שאיסורי הנאה מ״מ בשיש ידים זוכה קונה ומקנה שפיר הוה מכירה ועח״מ ר״ו ור״ח כדמוכח מיי״ג במשך תחלה ובחה״ר סוכה ל״ה לכם בלולב דאיסורי הנאה מ״מ לכם קרינן ביה יע״ש ודוקא ביטול והוצאה מרשותו לאחר איסורו לא מהני מ״ה הא כשיש ידים זוכות שפיר מכאן ואילך לא עבר ב״י וא״צ לילך לעכו״ם וליקח ולבערו. ובנדון הנוקשה באות ב׳ אם מכר נוקשה בפסח תליא במחלוקת ויש לצדד ביה וכו׳ יש להתיר דהוי כעין ס״ס אף למחליף עצמו. דהוי תרי דרבנן. ואם שכח למכור נוקשה בפסח יש תקנה שיפקיד אצל עכו״ם ולרווחא יקבל עכו״ם אחריות ותו ל״ש דלמא אתי למיכל. ולעקו״ך מקמח שיפון ודבש אין חמץ כלל רק נהגו שלא לאכול כבסימן תס״ב סעיף ד׳ ועם מים הוי נוקשה וקמח חטים במקום שנהגו ללתות הוי חמץ גמור ובמקום שלא נהגו הוי נוקשה וכאמור: