## Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:1:1)

לא עמ״א טור בשם בה״ע עט״ז א׳ ובתשובת הרשב״א ז״ל קע״ח הובאה בב״י נמי בח׳ של פסח אסור בהנאה אע״ג דבקיעין בקביעא דירחא ולא עבר מ״ה ב״י מ״מ לא פלוג בין ז׳ לח׳ בכל מילי אע״ג בתס״ז ס״י מחלקין בז׳ אסור לשהות משהו ובח׳ משהין יע״ש. אם הביא עכו״ם בפסח דבר שיש בו משהו אסור לקבלם ולא בטל ביד עכו״ם ועמ״ש בתמ״ב במ״א אות ט״ו בדיו:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:1:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:1:2)

**ודע** דבשו״ת הרשב״א שם משמע דעכו״ם מסלק יד מחמץ מיד והישראל אין זוכה בו עד אחר פסח והפקר וא״כ אם בא ישראל אחר וזוכה בו שלו הוא לאסור בהנאה וצ״ע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:2:1)

לא עמ״א ואם דבר ישראל עם עכו״ם קודם פסח שימכור לו חמץ והניח עכו״ם בחצירו בפסח אם אחריות על ישראל אסור כבסי׳ ת״מ:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:2:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:2:2)

**עיין** בשו״ת פני יהושע סי׳ י״ב וי״ד בחלק א״ה א׳ שלא מכר חמץ ונזכר בשבע וצוה שישליך במקום הפקר ברה״ר בפני עכו״ם אוהבים ויקחו לבתיהם ומסתמא יחזירו לו אחר פסח. ומשמע אע״ג דעבר על עשה כל דלא עבר בלאו לא קנסוהו וצ״ע דמשמע מכמה פוסקים אף דעבר בעשה קנסוהו ומיהו נזכר בשש יש תקנה זו למ״ש שם בשם הרקנט״י כל שמשליכו במקום הפקר ממש אף לאחר זמן איסורו מותר אחר הפסח ומהא דכי משכחת לבערו בלא״ה קשה ולקמן אי״ה יבואר עוד בזה. וכאן אין להאריך:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:3:1)

אסור עמ״א כר״ש וכרב״א ומ״ש ס״ב אות ה׳ נוקשה וצ״ל סי״ב אות מ״ו דנוקשה שרי לאחר פסח דלא עב״י:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:3:2)

**כתב** הפר״ח אות ג׳ ככר חמץ נתערב עם ככרות מצה לאחר פסח אסור בהנאה יע״ש ועסי׳ תמ״ו בט״ז אות ח״י ומ״א מ״ד כל דמ״ה לא עבר ב״י לאחר הפסח שרי דלא קנסוהו ודבר חשוב ומנין מ״ה בטל. ועמ״א שם אות מ״ו דכל שצריך ביעור והוא עשה ביעור מ״ה ומדרבנן לא תו קנסוהו משא״כ היכא דלית דררא דביעור מ״ה כלל ואי״ה באות ח׳ יבואר עוד. ואם נתערב מצה חמוצה עם שאר מצות לאחר הפסח מדרבנן לא בטילה כדבר חשוב ומנין אף באיסור דרבנן כבסי׳ ק״י בי״ד ובש״ך שם וע״י הולכת הנאה ליה״מ שרי עט״ז תמ״ו ח״י. אבל מצה שמחמת חומרא נאסרה בנפוח וכדומה יראה דאפי׳ בעיניה אין להחמיר לאחר הפסח דהא לא עב״י:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:3:3)

**ודע** אם נתערב מצה חמוצה חד בחד בפסח ונאבד א׳ מהם או אף קודם הפסח הנה אף להר״מ ז״ל דסובר כל ספיקא מ״ה שריא ומדרבנן אסור הא איקבע איסורא מודה הר״מ ז״ל דמ״ה אסור ומביא אשם תלוי ער״מ פ״ט מה׳ טומאת מת וכל שעבר איסור תורה אף דלא לקי קנסוהו ואף עשה קנסוהו וכן אם נאבד א׳ מהם אחר פסח דלא אמרינן בדרבנן ספיקו לקולא באיקבע איסורא כבסי׳ ק״י בי״ד בקיצור ס״ס כ״א וכ״כ אלא דאף נאבד א׳ קודם פסח נמי דינא הכי. ועשו״ת שאגת אריה סימן פ״א היקל בקיבל אחריות פשיעה דספק דרבנן לקולא כו׳ והנה למ״ש המ״א בתמ״ט א׳ באכילה אסור ואפי׳ אם נאמר באכילה שרי (ואי״ה יבואר בתמ״ט בה״מ) מ״מ ספיקא דאורייתא לחומרא לדידן מ״ה וכל שעבר איסור ב״י קנסוהו. ומיהו בדין קיבל פשיעה הסכים א״ז בת״מ אות ג׳ דשרי לאחר פסח דעיקר כדיעה א׳ בסתם והח״י שם אות ז׳ כתב משמו דיעבד פטור לבערו וצ״ע דבא״ר וא״ז כתב לאחר הפסח שרי אבל תוך הפסח חייב לבערו יע״ש והבאר היטב בת״מ אות ג׳ ציין ויש חולקים ודיעבד יש לסמוך על דיעה ראשונה קשה כי דיעה א׳ בסתם כאן בגוי אלם הוא לחומרא ומשמעות המחבר כדיעה א׳ ובלבוש לא הביא ויש חולקין. כללא דמילתא לענ״ד ספק מעשה וספק פלוגתא כל שעבר הפסח קנסוהו אבל ספק פלוגתא ומעשה לאחר הפסח מודינא דספק דרבנן לקולא כבסי׳ תמ״ט ואי״ה שם יבואר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:3:4)

**ועדיין** צ״ע במצה חמוצה נתערב לאחר הפסח לפי מ״ש המ״א בתמ״ו אות מ״ד די״ל לאחר פסח לא בעי ששים אפ״ה י״ל חשיב הוי קבוע דרבנן כחד בחד וכ״ש לפי הנראה מהמחבר והר״ב שם דבעינן ס׳ ה״ה חשוב באלף לא בטיל. וה״ה מעמיד לאחר הפסח אסור עסי׳ תמ״ב. ואם נתערב לאחר הפסח ברוב היתר וניתוסף אח״כ עד ס׳ אף להר״ב דס״ל חנ״נ בשאר איסורין כאן י״ל דעת פוסקים דברובא בטיל לאחר הפסח וצ״ע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:5
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:5](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:3:5)

**מ״ש** המחבר אנוס הוא כהר״מ ז״ל פ״א ה״ד ועח״מ שם וכ״מ דמהר״ן משמע דכל שהיה אנוס שרי ומירושלמי בפ״ב דפסחים כבסעיף ה׳ י״ל דחייש להערמה משא״כ באונס הידוע ויש לו קול ולא שכיחא בההיא מעשה שהובא בתורת השלמים סי׳ ו׳ בא׳ שהיה תפוס וצוה למכור החמץ וסובר כל ימי הפסח שחבירו מכר צידד להקל אחר הפסח יע״ש. ומ״ש שם מב״ק גזל חמץ ועבר פסח אומר הרי שלך לפניך ונאסר אע״פ דהבעלים היו אנוסים י״ל דהחמץ קנאו הגזלן ושלו הוא ואסור לכ״ע ועמ״ש בט״ז אות ג׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:6
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:3:6](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:3:6)

**עח״י** אות י׳ מ״ש פסקי תוס׳ ביצה פ״ק סימן ז׳ חמץ אחר הפסח מותר בהנאה אבל בטל שלא במינו ותמה שם וסבור הייתי לומר בבטלו איירי מותר בהנאה כדעת בה״ע שמביא הטור ועא״ר אות י״ג. אלא שי״ל שט״ס שם ממה שכתבו אבל בטל בא״מ וצ״ל אסור בהנאה אבל בטל כו׳ וה״פ דמ״מ בטל הוא אף שלא במינו ברוב כמ״ש המ״א בתמ״ז אות מ״ד וכ״ש במינו בלח דפסקו דבמינו נמי בטל ברוב:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:4:1)

שמחוץ עמ״א משמע העכו״ם והחמץ שמחוץ לבית ובט״ז ד׳ מתיר למכור למשרת שלו חוץ מעבד כנעני. ואם יצטרך להחזיר הזאדאטיק תו הוי גורם לממון. ובסי׳ ת״ן ס״ה דאסור להשכיר חדר בפירוש שיכניס בו חמץ ע״כ טוב שימכור החדר והמטלטלין אנ״ק ולא מטעם חצר דהוא מטעם שליחות ואין חצר לעכו״ם עח״י אות י״ד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:4:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:4:2)

**עיין** באר היטב אות ט׳ הביא בשם תשובת בני יעקב סי׳ ב׳ ראובן ועכו״ם שותפים ביי״ש ומכרו לשמעון ולקחו כסף ולא משך שמעון לאחר פסח חייב שמעון לבערו יע״ש ובמ״א תמ״ז אות מ״ו כתבתי כה״ג בלקח ישראל מישראל בכסף יע״ש. ובתמ״ג ט״ו ומ״א אות ד׳ וה׳ וה״ה כאן אם אחריות על המוכר פשיטא דעליה דידיה רמיא ותלוי בפלוגתא שם ואם קנה מעכו״ם בכסף הנה לרוב הפוסקים בין עכו״ם מישראל או ישראל מעכו״ם משיכה בעינן עח״י אות י״ד א״כ לאחר הפסח הוי ספק חמץ שעבר פסח ולקולא ואם ירצה העכו״ם להחזיר המעות רשאי ליקח אלא דכפי הנראה כל מה שנהגו הסוחרים הוי מקח וראוי לאסור גם ספק פלוגתא בפסח הוי ספק תורה ולאחר הפסח תו לא מהני ספק דרבנן כמש״ל בזה ובשותפים אם אומרים דחלק עכו״ם לא קנה הישראל היה ראוי להתיר חלק עכו״ם דיש ברירה וצ״ע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:4:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:4:3)

**והמ״ב** כו׳ עמ״א מ״ש דמשמע שם אף בלא מסר מפתח שרי דיעבד וזה דלא כמ״ש הט״ז אות ד׳ ושם כתבנו בזה. ומעשה ביהודי שקנה יי״ש מעכו״ם אחד וקנה ממש ועדיין היי״ש מונח ביד העכו״ם שהיה בעל היי״ש הנה צריך מכירה כמבואר בסי׳ ת״מ והיהודי ירא שלא יקח עכו״ם קצת מיי״ש דרך המגופה ויאמר שלא לקח התרתי להניח חותם על המגופה וליתן רשות לעכו״ם שאם ירצה יקדיח למטר במקדח ויוציא כל היי״ש וימכור ולעשות כו׳ דהשתא סילק הישראל כחו וזה נראה לכ״ע שרי. ובט״ז כתבנו אף בחותם עד למדידה נראה דשרי ועכ״פ דיעבד שם יודה הט״ז וכאן אף לכתחלה וכדכתיבנא. ומ״ש המ״א דבמ״ב סי׳ נ״ט משמע דאף לא מסר לו המפתח שרי דיעבד צ״ע שם מיירי שהיי״ש היה בעיר ובע״ה היה בכפר ומכר בכפר לעכו״ם שם באיזה קנין וא״צ מסירת המפתח ואפשר אף אם סוגר היי״ש בעיר במפתח לית גילוי דעת דאם יבוא העכו״ם לעיר יתן לו המפתח לכנוס שם משא״כ כשהעכו״ם בעיר ובעל הבית מסר המפתח או חותם לית גילוי דעת יותר מזה שאין חפץ במכירה וכבר כתבנו שם בט״ז להתיר באיזה אופן וכאמור:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:4:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:4:4)

**ומ״ש** בענין שליחות עכו״ם לעכו״ם עיין ב״ש אה״ע סימן ה׳ אות י״ט דמשמע לעכו״ם אין שליחות ועש״ך ח״מ סימן רמ״ג אות ה׳. ומומר אי נעשה שליח לישראל וכדומה באה״ע בגט מומר משמע דיש שליחות למומר ועשו״ת ריח השדה ולכתחלה יש למנוע שלא לעשות ישראל מומר לשליח שימכור חמצו ודיעבד ודאי שרי ואי״ה באות ז׳ יבואר עוד. ודיעבד מהני מה שנהגו הסוחרים תקיעת כפו וכדומה ומ״ש שאין ישראל רשאי לקנות החמץ עט״ז ו׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:5:1)

לא עמ״א תה״ד ק״ך ועא״ר י״א דיעבד במתנה ע״מ להחזיר שרי לאחר הפסח דלא עבר בב״י והפר״ח החמיר דל״ד למשכון דיגמור בדעתו שלא לפדותו יע״ש. ולהרדב״ז משמע דהואיל הוא מדאורייתא. וה״ה חלה שהפריש והחמיץ תוך הפסח לאחר הפסח אסור בהנאה לכהן ועסי׳ תנ״ו ס״ב ועח״י אות י״ז הקשה עמ״ש המ״א דאם לא אמר ע״מ מדינא שרי מי״ד ש״ה ועט״ז וש״ך שם אות ז׳ וח׳ וי״ל גם המ״א לכך כיון באומר הריני נותן לך במתנה גמורה ויודע אני שתחזיר לי דהוי מתנה גמורה אלא שיודע שהעכו״ם מעצמו יחזיר לו דמדינא שרי:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:6:1)

שמא עמ״א ועט״ז ה׳ ומלת שמא הוא לשון הר״מ ז״ל פ״ד ה״ז והטור השמיט מלת שמא ועמ״א רכ״ז סכ״ו וכ״ז דאין אונאה לעכו״ם והכל לפי מנהג המקום:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:7:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:7:1)

ה״ז עמ״א ע׳ סימן ת״מ דקי״ל כל שהחמץ של ישראל אף שברשות עכו״ם וקבל העכו״ם אחריות עב״י דלא כרמב״ן ועפר״ח כאן ואזיל לשיטתיה בת״מ ואין הלכה כן ועיין אות ה׳ דיעבד לאחר פסח שרי בע״מ להחזיר וכאן מיירי בענין דלא הוי מתנה ומכירה כלל אף לשיטתו ובאה״ע סימן כ״ח ס״ך מתנה ע״מ להחזיר כו׳. ומעשה בא׳ שמכר חמץ עם החדר כדין ולקח זאדאטי״ק מעט מעות והשאר זקף במלוה וסיים בשטר שבפירוש התנה שאם לא יתן העכו״ם המעות לאחר פסח המכירה בטילה למפרע ורצו לאסור לאחר הפסח ואני אומר כי בעינן תנאי קודם למעשה הא מעשה קודם לתנאי לא גם י״א בח״מ ר״ו דבעינן תנאי כפול וגם אומדן דעתו היה שירא שמא לא ירצה העכו״ם ליתן כלל מעות הא אם ירצה העכו״ם ליתן מעות כפי מה ששוה מכירה גמורה היא או יחזיר לו החמץ בעד הדמים ול״ד לאם אומר אם תעשה דבר פלוני ויש לצדד בזה בהפסד מרובה וצ״ע. עח״י אות ד׳ בשם בה״י י״ד קל״ב ס״א עכו״ם טוחן כו׳ מ״ש הח״י דחיישי׳ שמא ימכרם לישראל ועסי׳ תס״ז במ״א ב׳ מ״מ כאן אין ישיאל עושה כלום רק עכו״ם מוכר וספק דרבנן אין לעשות בידים הא לא״ה שרי ועמ״ש בט״ז:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:8:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:8:1)

**אע״פ** עמ״א עסי׳ תמ״ז במ״א מ״ז מ״ש בשם הר״ן והירושלמי דכאן מיירי בלא היה ידוע לו כלל בפסח דלא עבר אדרבנן אפ״ה חייש להערמה וכ״כ הפר״ח אות ה׳ ואף הוציאו מרשותו והפקיר וראייה מארבא דטבעה בחישתא אמאי לא אמר שיפקיר ואין אדם יכול לזכות בו כבסי׳ רמ״ו ס״ג עכ״ל ובתמ״ז במ״א מ״ו כתבנו לדידן בה״מ. ובט״ז רמ״ו אות ה׳ וכאן אות ו׳ דאחר יוכל לזכות בו בשבת ולאחר שבת אין זוכה בו והפר״ח סובר כמ״ש הלבוש ברמ״ו וכמ״ש הצ״צ בסי׳ כ״ב ועמ״א ברמ״ו אות י״א ובע״ש ג׳ וא״ר י״ב ובא״ז ז׳ כט״ז א״כ אין ראיה מארבא ומ״ש על הע״ש בתמ״ז סי״א בשם מהר״מ מראקנט״י קנ״ז דיוכל להפקיר ולזכות אחר פסח כתב אפי׳ בינו לבין עצמו דלא כש״ג שכתב דוקא בפני עדים והלא בשכ״ג בהגהות הב״י אות ז׳ כתב בפני עדים ל״ש הערמה ור״י בירושלמי פכ״ש מיירי בלא עדים והע״ש סובר דר״י מיירי במניח ברשותו דביטול והפקר צריך להיות בלב שלם דאל״כ קונה לו חצירו בדבעינן למימר לקמן אי״ה חייש להערמה משא״כ במוציא מרשותו ומפקיר הפקר גמור בימי הפסח שכל מי שרוצה יזכה בפסח זה רשאי כבסי׳ רמ״ו ובח״מ רע״ג ול״ש הערמה כה״ג ובמ״א רמ״ו השיג ג״כ על הע״ש וא״ר הסכים שם להע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:8:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:8:2)

**ומ״ש** בשם הר״ש הלוי הנה שם הזכיר להפקיר בפני ב״ד ושכ״נ עיקר ההיתר בפני עדים דל״ש הערמה כו׳ והאדון ז״ל השמיט זה דסובר כיון דמילתא דל״ש היא שיבוא עם חמץ בספינה ל״ג להערמה והע״ש בתמ״ז אע״פ שהסכים למהר״מ מראקנט״י לא הסכים למהר״ש הלוי דביטול צריך בלב שלם וכל שאין מבטל בלב שלם לאו ביטול הוא ולפי שיש לנו דברים בגו אמרתי אשיחה וירווח לי:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:8:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:8:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:8:3)

**מריש** הוי אמינא כל שמבטל ומפקיר ולבו בל עמו עובר ב״י וכמ״ש המ״ב בסימן נ״ח כטובל ושרץ בידו וכ״כ הרשב״א ז״ל בסימן ע׳ בשם רב האי ז״ל וכמ״ש הר״ן ז״ל ר״פ שביטול זה תלוי במחשבת ב״א ושמא לא יבטל בלב שלם יע״ש. וכיון דשמענא למ״ש הר״ש בשם הרמב״ן ז״ל הביאו הט״ז בי״ד בסי׳ רי״ש יו״ד אות ג׳ והש״ך ברל״ב אות ל״ד וכללא הוא כל שהפיו מכחיש הלב ממש שאומר בפה היפך מה שמחשב בלב וכיון דבריו שבפיו עיקר הם וכל שטעה בדיבורו נגד המחשבה שניהם אין כלום ר״ל המחשבה והדיבור אין כלום כדבעינן למימר לקמן אי״ה א״כ אם הוציא החמץ מרשותו ואומר בכיון בפה שמפקיר הפקר גמור הוא אע״פ שבלב חושב להיפוך בתר פיו אזלינן ואם זכה בו אחר קנה וכה״ג דלא עבר אף אדרבנן שהוציא מרשותו לאחר הפסח שרי אבל אם מונח ברשותו אע״פ שמפקירו בפיו כיון שלבו בל עמו נהי דפיו עיקר מ״מ חצירו קנה לו ואף שאומר בפיו שלא יזכה לו חצירו לעולם מ״מ אחר רגע כשדעתו בלבו עליו תו חצירו קונה לו אח״כ שאז אין הפיו מכחיש המחשבה באותו זמן ונהי כשהביטול בלב שלם אף מונח בחצירו שפיר דמי כמ״ש הב״י משא״כ בה״ג ועח״מ מדין חצר ומש״ה דברי המ״ב בתשובה שם הם קילורין לעינים שכתב דהיי״ש היה מונח ברשותיה דאין הביטול שאין בלב שלם מועיל וחצירו קונה לו דוקא במונח ברשותו וכאמור ועמ״ש בפתיחה בריש הספר ח״א ולמ״ש כאן א״ש. ומנא אמינא לה מהא דירושלמי שביעית פ״ט מ״ד (ד״א דף כ״ח ב׳) ר׳ יצחק בר רדיפא הוי ליה עובדא (פי׳ פירות שביעית בזמן הביעור) אמר ליה חמי לך תלתא רחימין ואפקריה קדמיהון. קפודקאי דציפורי שאלין אנן דלית לן רחמין איך צורכה למעבד אמר להון כד תחמון ריגלא צלילא תהוון מפקין לשוקא ואפקריה וחזר זכיא ביה ועמ״ש הגאון מוהר״ר אליהו ז״ל שם וער״מ ז״ל פ״ו מהל׳ שמיטה ויובל וכ״מ שם שמעינן אע״ג דהפקר לא היה בלב שלם אפ״ה מהני והטעם דהפקר מדין נדר הוא עח״מ סימן רע״ח ובתר פה אזלינן ומדאמר מפקין לשוקא הא בחצירו לא. ודע דהפקר בזמן הביעור הוא מ״ה עתוס׳ פסחים נ״ב ב׳ ד״ה מתבערין ורש״י שם ויש לנו הרהורי דברים כמ״ש התוס׳ פסחים דף ס״ג ד״ה ור״מ וד״ה המתכוין דתרומה מהני מחשבה ואתי דיבור בטעות ומבטל מחשבה ולא אמר כלום (עיין שבועות כ״ו ב׳ וי״ד של״א סמ״ו) ועש״ך י״ד שם אות ע״ה ובלבוש שם דהוי כמו נדר ומה ראיה דהתם המחשבה לאו כלום הילכך גם הדיבור לאו כלום משא״כ כאן גם מה דמשמע בפסחים שם דלר״מ הוי זה כטעות יש לעיין ביה ואין עת האסף פה ומיהו במונח ברשותו ומבטל בלב שלם הוי הפקר עתוס׳ פסחים דף ב׳ ד״ה דמדאורייתא ואפשר ז״ש רש״י מקרא ומיהו י״ל לענין ביטול בלב והתוס׳ כר״ן ר״פ יע״ש ועשו״ת פ״י חא״ח י״ב וי״ד ועמ״ש לעיל בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:9:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:9:1)

של הפקר עמ״א תמ״ה ב׳ ועיין ע״ש ה״ה כל איסורי הנאה והפר״ח כתב ה״ה עד הלילה ובירושלמי פ״ג דערלה ה״א ופסחים פכ״ש ה״א דאיק לה מלא יאכל בצירי כר׳ אבהו אף לכלבים אחרים (בב״י משמע אף חמץ של אחר לבהמת הפקר) א״כ בשאר איסורי הנאה לית לימוד והרי״ף והרא״ש פכ״ש כפי הנראה פסקו כחזקיה לית לימוד ג״כ ועפ״י פסחים כ״א ב׳ שי״ל לאחר זמנו שרי כר״ש מ״ה מיותר לא יאכל ועי״ד ה׳ בשר בחלב וצ״ע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:10:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:10:1)

אם עמ״א עב״י דספק שרי ואם אכלה חמץ בפסח שרי בשרה דיעבד עיין ע״ש ולשתות החלב בפסח עמ״ש בפריי לי״ד בסימן ס׳ בש״ך דלאחר מעל״ע י״ל דשרי החלב. ע׳ תבואת שור בחידושיו לפסחים פכ״ש שאסור למכור הבהמות לעכו״ם דהערמה הוא ועובר איסור תורה ומכירת חמץ מ״ה בביטול די ומדרבנן שרי במכירה יע״ש שהאריך. וצ״ע דמשמע מכל הפוסקים דמכירה גמורה בעינן בחמץ לא הערמה ואין בכלל הביטול כלל. ועמ״ש באות ח׳ בשם המ״ב נ״ח וע׳ הלכות שבת רמ״ו בענין הפקר יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:10:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 448:10:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/448:10:2)

**נשאלתי** פרה של עכו״ם ונותן חמץ בפסח והחלב לוקח הישראל וחייב באחריות הפרה עסי׳ ת״מ בט״ז ד׳ בחמץ גלי קרא דבר הגורם כממון דמי משא״כ בפרה ולשתות החלב תוך מעל״ע אם אכלה ג״כ תבן הוי זוז״ג ומ״מ י״ל דישראל נהנה באיסורי הנאה וצ״ע עט״ז תמ״ט: