## Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/493:1:1)

שפיר עמ״א משמע ריקודין רשות ואף בשידוכין אסור הא לארס ולעשות ריקודין שרי ועא״ר הואיל ועביד מצוה שמקדש אשה וע״ש שמסופק בניסן עד ר״ח אייר ומר״ח סיון עד שבועות אם מותר לעשות ריקודין של רשות:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/493:2:1)

הכל עמ״א כשחל ר״ח אייר בשבת מותרין לישא ערב שבת דבשבת אין נושאין נשים עיין אה״ע ס״ה. ועפר״ח בשחל ר״ח אייר באחד בשבת לא יסתפרו ביום ו׳ ונישואין ותספורת שוין יע״ש. ופשוט הוא דוקא ר״ח בשבת דיש בו שתי קדושות עב״ח ועסי׳ תכ״ח בט״ז א׳ הסימן על יום ב׳ דר״ח יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/493:3:1)

ומרבים עמ״א וא״א תחנון אף במנחה שלפני ל״ג בעומר וכללא הוא לבד ערב יוה״כ שאין נופלין ע״פ בסליחות ובמנחה שלפניו נופלין עא״ר תר״ד ג׳ ושבת תשובה אומרים צו״ץ כשעי״כ ביום א׳ יע״ש וער״ה נופלים אף באשמורת לבר בשחרית אין נופלין עסי׳ תקפ״א משא״כ בשאר ימים שא״א תחנון אף במנחה שלפניו אין נופלים אבל אומרים למנצח יענך בל״ג בעומר. ושיר מזמור לאסף יש מקומות אומרים לבד ביום שאומרים הלל א״א ויש שא״א מזמור לאסף בכל יום שא״א תחנון ובמנהגים כתבתי. ועח״י אות ו׳ דבליל ל״ב בערב שלמחרתו ל״ג בעומר מגלחין וכה״ג כתב מי״ט יע״ש וכ״כ א״ז אות ו׳ דמותר בלילה והב״ח כתב דוקא בל״ג ולא בלילה. ונישואין כתב א״ר דלא ראה נוהגין היתר בלילה כ״א ביום ל״ג בעומר ומ״ש כשחל ל״ג בעומר בע״ש לכאורה ט״ס וראוי להיות כשחל ל״ג בעומר בע״ש מותר לעשות נישואין בלילה שלפניו:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/493:4:1)

בעל ברית עמ״א ועח״י אות ח׳ וכ״כ הפר״ח ומבואר בב״י סימן תקנ״ט דבעלי ברית הם הסנדקים ומוהלים ואבי הבן אף שאין מוהל ומותרים לגלח בערב שלפני המילה קודם כניסה לבית הכנסת וכ״ה במנהגים וכ״כ א״ז אות יו״ד דלא כשכה״ג בהגהות הב״י אות ח׳ דוקא ביום המילה יע״ש. ואמנם מ״ש הפר״ח מילה בשבת אף בחמישי מותרין א״י מנלן זה ובכ״ג ושכ״ג שם והע״ש כולם כתבו מילה בשבת מסתפרים ביום ו׳ שהוא ערב שבת וע״ז לא חולקין הא״ז והח״י ומנלן לומר שמותר בחמישי ומילה בשבת יש להתיר בע״ש קודם חצות עסי׳ רנ״א במ״א אות ה׳ ורל״ב יע״ש מ״ש הר״ב או מל בנו היינו אבי הבן שנימול מאחרים ובעל ברית הוא הסנדק התופס התינוק בשעת מילה עמ״א תקנ״א אות ג׳ אבל המביא והמוציא לא ובמנהגים שלי כתבתי. ועיין תענית כ״ו ב׳ ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ולקמן תקנ״א ס״ג משמע דמילה בשבת אין לגלח כ״א בערב שבת קודם חצות לא בחמישי:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/493:5:1)

מיהו עמ״א ועמ״ש בט״ז א׳ שאלה ר״ח סיון חל בא׳ בשבת אם מותר לספר בערב שבת ויראה דמותר כמו ל״ג בעומר ביום א׳ דמותר בע״ש ה״ה כאן ועפר״ח ר״ח אייר באחד בשבת אין לגלח בערב שבת וא״י מנ״ל. גם לדידיה י״ל ר״ח סיון עדיף טפי שפוסקין אז מלהתאבל. ומנהגינו לא ברירא לי כי מט״ז משמע דמיקל לאחר ל״ג בעומר בתספורת ואנו נוהגין איסור וממ״א משמע דמג׳ ימי הגבלה מותר לא מר״ח סיון וצריך ליישב מנהגינו שנוהגין היתר מר״ח סיון לחשוב הל״ג יום. כתב בכ״ג מי שעבר ונשא אשה בימי ספירה אין קונסין אותו. דעכ״פ מצוה קעביד משא״כ מי שמסתפר בימי ספירה קונסין אותו:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/493:6:1)

מקצת עמ״א. דע כי לא תתגודדו הוי ד״ת כי הכ״מ בח׳ עכו״ם פי״ב הי״ד הוצרך לתרץ דמש״ה לוקה על הגדידה דלאו מפורש משמע דאגודות נמי בכלל הלאו. ושם ביאר דהר״מ ז״ל נמי פסק כרבא ביבמות י״ד א׳ דוקא ב״ד אחד בעיר אחת פלג מורין כן ופלג מורין בהיפוך אסור ועלח״מ שם ופר״ח. ומ״מ יש לראות הא דמבואר בסי׳ תס״ח אם דעתו לחזור שרי בצינעא ואף פרהסיא לא אסור אלא מפני המחלוקת דרבנן לא מ״ה מלא תתגודדו אלא ע״כ הואיל ובאקראי ולפי שעה הוא כאן ל״ש אגודות ומגילה דהוצרכו לתרץ דכפרים כו׳ היינו דהוי כמו קבוע שבכל שנה באו לעיירות כו׳ וא״כ הא וירושלמי פרק קמא דפסחים שהביאו התוס׳ פסחים י״ד א׳ דירושלים מקום שנהנו שלא לעשות מלאכה בע״פ אין הטעם משום אגודות דלפי שעה הוי אלא מפני המחלוקת דלא לייתי לאנצויי ויש ליישב. מ״ש המ״א בענין תרי חומרי דסתרי אהדדי הנה בר״ה בדף י״ד ב׳ רש״י ד״ה מקולי פירש דוקא בשדרה וגולגולת דלב״ש חוליא א׳ שתחסר מטמא ובטריפה כשחסר חוליא א׳ כשירה ולב״ה הוי בהיפוך בזה כשאוחז בתרי חומרא מטמא בחסר חוליא א׳ ומטריף בחסר חוליא א׳ הוי כסיל שא״י להבחין על מי לסמוך והאוחז בב׳ קולות הוי רשע שסתרי אהדדי והוא מיקל בשתיהן אבל ב׳ מחלוקת שאין שייכות זה לזה אין כאן רשע כשאוחז ב׳ קולות ולא כסיל כשאוחז ב׳ חומרות דבהא סבר כמר ובאינך כאינך ערש״י שם ומרש״י שם משמע דכל שמסופק הלכתא כמאן הוי כסיל שהרי כ׳ שאין לו לב להבחין כו׳ אבל התוס׳ ד״ה הכסיל כתבו כל שעושה מחמת ספק שא״י כמאן הלכתא לא הוי כסיל ומלת אפילו שכתבו התוס׳ קשה להבין וצריך לרחוק דה״ק אפילו במקום אע״פ שיודע ומחמיר הוי כסיל אבל כשספק הלכה כמאן לא הוי כסיל ומ״ש המ״א היכא דודאי סתרי הוי כסיל הדמיון כההיא דחולין מ״ג ב׳ ההוא תורא דאתחיל שחיטה בתורבץ משהו וגמרי׳ במקום שחיטה דטרפיה רבא מטעם חומריה דרב דתורבץ נקובתו במשהו ואע״ג לרב תורבץ מקום שחיטה שמא הלכה כשמואל תורבץ לאו מקום שחיטה ואף לשמואל תורבץ ברובו שמא בהא כרב ע״ז אמר דודאי תורא ממ״נ שרי לרב ושמואל דאין לומר דנקיט חומרי דרב ושמואל דהא אי תורבץ במשהו ע״כ מטעם דהוי מקום שחיטה למה דס״ד מעיקרא מש״ה אמר דלשלם דמי תורא משא״כ ההיא דעירובין דף ו׳ מבוי עקום דרמי חומרא דרב ושמואל ואצריך דלתות ואע״פ דמבוי זו בין לרב ושמואל בצורת הפתח סגי דלרב דאמר תורתו כמפולש הא פסק כת״ק דמפולש די בצ״ה ולשמואל מבוי עקום לאו כמפולש מ״מ שמא הלכה כרב דהוי מפולש ומפולש בעי דלתות וכה״ג לא הוי בחושך הולך וע״ש. ויש לי קצת הרהורי דברים אמרתי אבארם בעזה״י:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:6:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 493:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/493:6:2)

**דע** והרשב״א ז״ל בד׳ שיטות בחולין מ״ג סיים וז״ל דוקא כעין מחלוקת ב״ש וב״ה אבל במילתא דלמר לחומרא ולמר לקולא הא אמר בע״ז פ״ק (עש״ך י״ד רמ״ב) תרי תנאי כו׳ אם היה א׳ גדול בחכמה ומנין הלך אחריו ואם לאו בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים לקולא. ולי העני יראה דה״ק כשחולקין תרין תנאי או אמוראי זה אוסר וזה מתיר אם א׳ גדול בחכמה ומנין הלך אחריו בין בשל תורה ובין בדברי סופרים בין לקולא ולחומרא כדבריו. ובשניהם שוין בשל תורה לחומרא ובשל סופרים לקולא ככל ספק דרבנן וזה כשאין שם אלא קולא למר וחומרא למר אבל כעין מחלוקת ב״ש וב״ה בשדרה דלמד קולא בחדא וחומרא בחדא ולמר בהיפך א״כ כשא׳ גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו בכל צדדיו משא״כ בשניהם שוין אז אם מסופק לך הלכתא כמאן ואין לך הכרעה כלל בין בשל תורה ובשל סופרים צריך אתה להחמיר בשתיהן דליכא למימר ספק דרבנן לקולא דא״כ אתה מיקל בשתיהן והרי אתה עושה איסור בא׳ מהן בודאי ועי״ד קי״א ס״ה ב׳ קדירות של היתר ונפל איסור דרבנן לא׳ מהן דא״א ספק לקולא וכהא דמחבואה ולעיר ספק מוקף חומה וכדומה ובאו לשאול שתיהן בב״א. ודוקא שמסופק הוא הלכה כמאן אבל כשיודע דהלכה כחד מינייהו והוא מחמיר הוי כסיל בחושך הולך דהוי תרי חומרי וסתרי אהדדי. וע׳ מנחת יעקב בת״ח כלל ל״ז אות א׳. ועדיין צ״ע לפי מ״ש הש״ך בי״ד קי״א אות י״ט דשניהן היתר בב׳ ב״א יש להתיר א״כ יש לומר ה״ה כאן הדין כן בדרבנן מיהו הרשב״א בתה״א חולק ע״ז ואוסר בב׳ ב״א. וכ״ש פלוגתא הוי כבאו לשאול בבת אחת באדם א׳ באפשר והבן זה: