## Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:1:1)

יתעטף עמ״א ועב״ח שלא ילך לעסקיו אלא מיד יתעטף בציצית אחר נט״י ואפשר לומר מיד שלא ילך ד״א בלא ציצית וקודם נט״י אין ללבוש ציצית כי ראוי לברך עובר לעשייתן עיין ס״י ומיהו לדידן דמברכין על טלית גדול להתעטף ומתכוין לפטור זה אין צורך אלא ילבש תחלה קודם נט״י וע׳ מ״א ד׳ א׳ בשם סדה״י דלא יגע במלבושו קודם נט״י א״ש ומיד אחר נט״י יתעטף כו׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:2:1)

מעומד עמ״א בטור כתב יתעטף מעומד והמחבר שינה וכתב יתעטף ויברך מעומד אפי׳ הברכה מעומד והעשיה הוה ד״ת מעומד מג״ש דלכם מעומר והברכה גופא דרבנן ואמרו דג״כ מעומד תהיה הברכה והוא מירושלמי כל הברכות מעומד כו׳ עב״י. והקשה מחלה שכ״ח ס״א דיושבת לכתחלה ומברכת וקוצה חלה ובמשנה פ״ב דחלה ותי׳ דחלה הוה כעין נהנין שאסורה לה לאכול בלי חלה ולכך מותר לישב משא״כ מצות דאין בה כ״א קום ועשה כמו ציצית מילה ועומר ותקיעת ושאר מצות כמוהם י״ל צריך עמידה בעשייתן ובברכותיהן ובנהנין א״צ לעמוד דכל עיקרה של ברכה דליהוי נעשית המצוה ובנהנין ל״ש זה ועיין בב״י. והרא״ה לתקפ״ה ג׳ (ט״ס תקפ״ב) ושם נאמר דיעבד יצא ותפ״ט ס״א מ״א ג׳ דבעומר גופא יצא הרמב״ם יע״ש. ועב״ח הקשה על הסמ״ק דהא ירושלמי פסק כל הברכות צריך עמידה וכ״ש עשייתן (עא״ר אות ב׳) ולמה לי ג״ש בציצית מילה ושופר יע״ש ולדידי י״ל דהסמ״ק סובר בהנך דיעבד נמי פסול אם עשה מיושב בציצית טילה שופר יע׳ש ולדידי י׳ל דהסט׳ק סובר כהנך דיעבד נטי פסול אם עשה מיושב צריך לחזור לעשות מעומד ושאר מצות רק לכתחלד.. ויש לראות ק׳ש בס׳ג מיושב ג״כ ומגילה תר׳ץ מיושב ג״כ וכ״ת ק״ש גלי קרא ואפשר דמיושב יכול לכוון יותר ומגילה דרבנן א״צ לעמוד (והר״מ ז״ל דכתב בספירה פ״ז מה׳ תו״מ הכ״ג מיושב יצא דספירה בזה״ז דרבנן ליתא דלהר״מ שם ספירה בזה״ז ד״ת) אבל במ״א תר״ץ א׳ מבואר דירושלמי וסמ״ק שניהם א״ש דכל ברכות המצוה שאין נהנין בעמיד׳ אבל עשיית המצות גופייהו א״צ עמידה כ״א עומד דכתיב בקמה ויליף מיניה ציצית שופר ומילה ולק״מ קושיית הב״ח ולא כא״ר אות ב׳ דכל הברכות בעמידה דדין הברכה כדין המצוה דמגילה תוכיח. ולישב בסוכה עיין תרמ״ג משמע דמברכין לדידן מיושב ודלא כעט״ז כאן וי״ל דהוה כחלה ושחיטה גם בלא״ה נהנה מישיבת סוכה ומש״ה מברכין בישיבה לישב בסוכה. ומה שהראה לסי, י׳ סעיף י׳ דכסות הראש אין חייב בציצית וא״כ אותן שמכסין רק ראשן לא יפה עושין עא״ר ובע״ת וממ״ש המ״א הברכה ועטיפה משמע מברך ואח״כ מעטף ובתרמ״ג ט״ז ג׳ משמע מעטף ואח״כ מברך יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:3:1)

בטלית עמ״א ש״ר יהא נראה קצת ומ״ש באות ב׳ עד החזה ר״ל הגוף אבל הראש אם רצה יהיה כולו מגולה לאחר הילוך ד׳ אמות מ״ש מקידושין כ״ט ב׳ דרב המנונא דלא פריס סודר של מצוה עב״י וקידושין ח׳ א׳ דרב כהנא הא שאר ב״א אף נשוי לא היה מכסה ראשו בטלית מצוה עב״ח:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:4:1)

ויעמוד עמ״א. די״א סוברים דבעינן עיטוף דוקא וכל שאין עיטוף אין מחויב בציצית וסוברים ג״כ דכל עטיפה בעינן עד שפה כו׳ א״כ צריך שיהא רחבו לקומת איש ועי׳ ראשו אבל אנן קיי״ל דעיטוף לא רמיזא בתורה וגם סתם עיטוף הוא הגוף ושאני אבל דכתיב שפם יעטה וכן מצורע עב״י וט״ז ומ״א כאן. ומ״ש בסי׳ י׳ סעיף ז׳ (ט״ס ס״ו) במלבושים שלנו שהם תפורים מב׳ צדדים א״א להניחו רחבו לקומת איש שיהיו כל ד׳ ציצית מצד א׳ רק בארבע כנפות רק חתיכה א׳ ובית הצואר באמצע יכול לעשות כן למצוה מן המובחר ומיהו אף בטלית גדול עושין עיטוף גמור עד שפה כדי הילוך ד״א ועל טלית קטן אין מברכין כלל כמ״ש לקמן סעיף י׳ יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:5:1)

ואח״כ. עמ״א בשם תה״ד ועמ״א אות ב׳ ומ״ש שם:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:6:1)

וילבישנו עמ״א ולקמן ש״א סעיף ל׳ דהוה דרך מלבוש בשבת אם משים צד ימין על צד שמאל א״כ רשאי לעשות בטלית של מצוה כן ול״ת דלא הוה אשר תכסה בה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:7:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:7:1)

בציצית עמ״א ב״ח סימן כ״ד (ט״ס י״ד) בפתח כי קאי על פתיל תכלת הידוע לא על סתם ציצית כי תכלת עיקר שדומה לכסא הכבוד. ואותיות כלב כשתחסר אחריהן ה״א הידיעה נקודים בפתח כמו לנחותם וכדומה. ולבוש כתב כי אדרבה שאין לנו תכלת הוא שוא ואי משום הא י״ל דמברכין על שצונו להתעטף בציצית מבוררים היכא דאיכא תכלת וע׳ א״ר א׳ בציצית בשו״א ובסידור תפלה להמדקדק הגדול מהו׳ שלמה הענא ז״ל שי״ז תי׳ הא דכתיב (ויקרא יג כט) בראש או בזקן בשו״א בס״פ להורות על זקן כ״ד יע״ש ואין הכרע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:8:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:8:1)

שלשת עמ״א הביא הג״א (ט״ס הג״מ) ספ״ג דר״ה כ״ט א׳ דציצית יכול א׳ לברך וכתב דמיירי שאין בקי ולכאורה תמוה דהא בהג״א כתב חוץ מק״ש ובה״מ ותפלה ואם אינו יודע אף באלו הג, מוציא מכלל דבשאר ברכות אפי׳ יודע מוציא חבירו ועא״ר אות ו׳ וי״ל בדוחק דחילוק יש בין אין יודע כלל ובין אין נקי כ״כ בדקדוק ובפי׳ המלות ומ״מ יודע הברכה ועיין תקפ״ה במ״א אות ג׳ וכ״כ הבי בשם תה״ד שם דהתוקע לחבירו מדינא שומע מברך ולא התוקע אלא שאין נוהגין כן והיינו מאחר שהוא תוקע עושה גם כן ברכה מחמת מנהג ולא מדינא הא כשאחד עושה מצוה ויודע ברכה ודאי אף מנהגא הוא שעושה מצוה יברך ולא אחר אם לא באין בקי כמ״א ודלא כא״ר שם:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:8:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:8:2)

**והנה** המחבר כתב שיש ברירה אם רצו כולם מברכים או יוצאים בשמיעה ול״ת דאין רשאין להרבות בברכות או שאין יוצאין בשמיעה היכא שהם בקיאים קמ״ל דרשאים משא״כ כשאחד עושה מצוה וחבירו אין עושה אין מברך אחר כ״א באין בקי העושה. ומ״ש המ״א בהג״א ציצית אע״ג דגמרא ערוכה היא ר״ה כ״ט א׳ תני רב אהבא בריה דר״ז כל הברכות כולן אע״פ שיצא מוציא חוץ מהנהנין וכ״פ הר״מ ז״ל פ״א מה״ב ה״י והטור א״ח תרצ״ב במגילה מ״מ הא כתב רש־י שם דנהנין לית ערבות לא לתהני ולא ליברך והעתיקו המ״א קס״ז מ״ם וא״כ ציצית י״ל דאין חוב ללבוש בגד ד׳ כנפות עם ציצית ה״א דאין זה ערבות קמ״ל מהג״א ולכן נקיט המ״א ציצית ושם בהג״א נקיט תפילין ג״כ אלא כדכתיבנא:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:8:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:8:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:8:3)

**והוי** יודע אם עשרה קנו טליתים חדשים ועשו בהם ציצית ולא ברכו שהחיינו דמברנין בעיטוף ראשון כמבואר סי׳ כ״ב נהי שא׳ מברך להתעטף על כולם מ״מ שהחיינו הם מברכין כמ״ש הר״מ ז״ל פי״א מברכות ה״י וע״כ נהגנו (לקמן תקפ״ה) בשופר דהתוקע מברך שהחיינו בקול ודיבור משא״כ במצוה שיש בה עשייה ולבישה נמי הכין הוא ועב״י שם ובכ״מ שם והרואה יראה שתח״ד בתקפ״ה שם ה״ג קאמר דמדינא יברך השומע מאחר דמברך שהחיינו בעצמו אין לחלק ויברך ג״כ לשמוע קול שופר ואין ראיה למ״א כאן. ואי״ה יבואר עוד בכ״ב איזה יקדים אם להתעטף או שהחיינו. עוד אבאר לך מ״ש המחבר מתעטפים כאחד בב״א לאפוקי לאחר כ״ד הוי הפסק עיין ר״ו ס״ג ועיין רי״ג מ״א ז׳ י׳ כו׳ ברכה אחת לכולם ורל״ח במ״א ח״י ולבוש שם דלא יברכו כל א׳ לעצמו אלא אחד מברך לכולם וא״י כעת ההבדל בין שם לכאן דאמאי כאן יש רשות לברך כל א׳ לעצמו ולא דאחר יברך לכולם ברוב עם עמ״ש באות ט׳ מזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:9:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:9:1)

והאחרים. עמ״א בשם ד״מ שמה״ט הש״ץ מברך בקול רם להתעטף להוציא. הנה מבואר ברי״ג ס״ג ודוכתי טובא דצריך המוציא והשומע להתכוון ושם נאמר בב״י ולבוש הטעם דקיי״ל מצות צריכות כוונה ועא״ר שם אות ה׳ דבסי׳ ס׳ הלכה כן ולא מספק יעוין שם. ויש לראות למ״ש המ״א בסמ״ך אות ג׳ במצוה דרבנן א״צ כוונה כל הברכות דרבנן הם ואפשר דעשו הברכות כדין המצוה ולפ״ז בטלית משי וכדומה דהמצוה דרבנן א״צ כוונת לברכה ג״כ ויוצאין בשמיעה בלא כוונה גם בטלית ד״ת אטו מחויב הוא לילך בציצית עד שיאמרו דבעי כוונה אבל למ״ש הב״י בתקפ״ט דאף למ״ד א״צ כוונה ה״ט בעשייה אבל בדיבור בעי כוונה ועא״ר רי״ג ה׳ א״ש כאן. והנה דברים אלו ארוכים הם ודרכי החכמה נעלמו ממני אמרתי לא אאריך כאן ואי״ה בה׳ ברכות אבאר עוד מזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:9:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:9:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:9:2)

**עוד** רגע אדבר בהא דכתב המ״א בסי׳ ו׳ אות ט׳ י׳ בשם לבוש דאין מוציא פחות מעשרה הא קי״ל כל הברכות אע״פ שיצא מוציא וא״צ י׳ וכן כאן בטלית לא הוזכר עשרה וע׳ ט׳א מ״א אות ה׳ ומנלן לחלק בין הנך ט״ו ברכות דבהני בעינן עשרה ואי״ה יבואר בנ״ט מזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:9:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:9:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:9:3)

**גם** מה דמשמע ברי״ג ס״ב וריי״ט סד״ה דהפרש יש בין המברך מחויב יוצא השומע בלא עניית אמן ובין אין המברך מחויב רק להוציא אחרים בעינן שיענה השומע אמן מסופק אני אם בכל הברכות כן או דלמא ברכת הגומל דוקא ועב״י רי״ג שכתב ולא הוה ברכות לבטלה ומה קושיא והא אע״פ שיצא מוציא ואין מקומו פה ואי״ה יבואר במ״א:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:10:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:10:1)

צריך עמ״א הואיל ועתה אין תכלת דק טוב ויפה אין לדקדק בזה אם יתבטל התפלה עם הציבור. ציצת ר״ת **צ**דיק **י**פריד **צ**יציותיו **ת**מיד מ״מ א״ר אות ט׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:11:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:11:1)

עיין עמ״א הרא״ש בתשובה כלל ב, סימן ט׳ עם פסקיו סוף ה׳ ציצית אין סותר והם דברי הב״ח יע״ש והב״ח פסק דמדינא צריך דתליא במעשה והמעיין בב״ח יראה כוונתו כמ״א דמש״ה לא הוה חזקה שאין זה בטבע וחיישינן שמא נתקלקל יע״ש. ומ״ש רובא דתליא במעשה הוה ס״ס לכאורה דקשיא ליה ממשכיר בית ריש פסחים רוב חברי׳ (הכ״ל ל״ד) ותליא במעשה או מהא דפסחים ט׳ י׳ חבר חזקה שאין מוציא מת״י דבר שאינו מתוקן אפי׳ חזקה דתליא במעשה אמרינן וכן חזקה שליח עושה שליחותיה למ״ד אף בד״ה אף דתליא במעשה מש״ה נתן טעם דבבכורות הוה ס״ס שמא לא בא עליה זכר ושמא לא נתעברה ולי העני י״ל כפשוטו אף דליכא ס״ס רובא וחזקה דתליא במעשה לא אזלינן בתרייהו ושאני החיא דפסחים דאלימא טובא תדע דאפי׳ מיד חזקה דטבל בעי למימר דמוציא וכן בשחיטה חזקה שליח עושה שליחותיה עיין חה״ר חולין ושאר פוסקים א״כ אין ראיה משם ומ״ש מ״ד א׳ כ״כ הט״ז ושם י״ל דאיכא חזקה דבהמה שאין זבוח אף דרוב מצויין הוה רוב מעולה מ״מ מבררינן לכתחלה ועמ״ש בפריי שם ובחדושינו חולין הארכנו בספר ראש יוסף מזה. והוי יודע כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ברוב וחזקה יראה דמדרבנן דמן התורה א״צ דאי צריך אין סברא לחלק בין מצי לברורי בקל או בטורח ובכל ענין היה צריך לברר ועיין חולין בנגע דלמא אדנפיק בציר ליה שיעור ובחה״ר שם ולפ״ז בטלית משי ויש לו אחר לברך ועשה דגדילים אין בו מ״ה י״ל דא״צ לבדוק ולברורי דבדרבנן לא החמירו ומיהו למ״ש הטעם דעשויין לפסוק כל שעה אף בזה צריך לבדוק ובסרדא״ק שתחתיו פשתן אי״ה יבואר בסי׳ ט׳ אי חייב מ״ה. ועט״ז מזה מחמיר אף בסביב הכנפות לבדוק ומ״ש בשם הב״ח דבדקו כשגנזו כו׳ הב״ח כתב זה בכאן (ט״ס ט״ז) מי״ד י״ט ושם לא מצאתיו כ״א בי״ח כמ״ש המ״א ובאמת שם פסק דמ״א דאפילו מצניעו לכתחלה לא ישחוט בלי בדיקה וי״ל כי דרך הברזל לפגום בעמידה משא״כ כאן ומיהו אנן אע״פ שמניחן בכיס מ״מ בשעת תפלה ואח״כ שמא נפסקו ואה״נ אם בדקו לאחר שהסיר כשגנזו א״צ למחר. ועא״ר י׳ ולמ״ש א״ש ובדיקת הריאה מדבריהם בירושלמי ביצה אמר ר׳ יודן ראיית ריאה מדבריהם ובדיקת הריאה משום דאיכא לברורי בקל יראה דרק מדרבנן ועמ״ש בפריי בפתיחה לי״ד סימן ל״ח מזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:12:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:12:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:12:1)

ויברך עמ״א. דלא תימא אם כבר לבוש יברך על מצות ציצית דעל לשעבר משמע נמי וכמו לולב דאמר מברך על נט״ל דהכי אגביה נפיק וצריך עדיין לנענע וז״א דע״כ אמרינן בפסחים ז׳ ב׳ כן למ״ד על לשעבר משמע משא״כ לדידן על להבא נמי משמע אין קושיא מלולב ויש טעם מברכות פעמים תקנו בלמ״ד ופעמים בעל אם כן כאן יש לברך להתעטף בלמ״ד וכ״ה בתוס׳ סוכה ל״ט א׳ ד״ה עובר בשם ירושלמי נתעטף בציצית מברך להתעטף וע״ש. ואף למ״ש הר״ב בהג״ה ס״ו דעל טלית קטן על מצות מ״מ נ״מ אם לבש טלית גדול קודם נט״י או ד׳ כנפות כמ״ש במ״ג עמ״א שם אות ד׳ מזה ועיין סי׳ תרנ״א ס״ה שם י״ל עיקר המצוה הנטילה ונענוע אין מעכב לכן יעשה הדרכים הנזכרים שם משא״כ בטלית וכדומה ומ״מ בש״ס דילן משמע דלא כירושלמי שהביאו התוס׳ בסוכה ועסי׳ כ״ד בתפילין סעיף א׳ דמברך קודם ההידוק והתוס׳ בסוכה סוברים כירושלמי אבל אין סוברים דאע״ג דיש לה משך זמן לכתחילה צריך עובר לעשייתן ממש כמו תפילין. והראיה רק דמברך להתעטף לא על כו׳. ובדברי קדשו של לבוש בתרנ״א ס״ה כתוב לאמר דמש״ה מברך על נטילת לולב דיצא קצת מכי אגביה הלולב כו׳ ובתל״ב בדיקת חמץ על דאפשר ע״י שליח ולפ״ז בטלית כה״ג מברך על לשעבר כמו לולב וכ״ש הוא ובש״ר על דקאי נמי אשל יע״ש אבל המחבר בכ״ה מ״ש דמברך בשיחה על מצות וכן בכ״ו ע״כ סובר דיש טעם בברכות למה תקנו פעם בלמ״ד ופעם בעל ונאמר תר״ב נמי אין חולק עליו בזה ואם כן בלבש טלית גדול קודם נט״י יברך אח״כ להתעטף וזה כוונת המ״א ז״ל ולאפוקי מלבוש וכאמור:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:13:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:13:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:13:1)

ויזכור עמ״א. מ״ש ציצית יוצא מנחות מ״א ב׳ וא״י שם פירש״י יוצא משולשל משהו יע״ש ורש״י בחומש פירש לשון מציץ כו׳ ומ״ש תוס׳ ברכות ח״י א׳ ד״ה למחר בשם ריצב״א דבטליתות של מתים משימין ציצית תוך כנפות וממ״נ אי צריך להשים הרי יש להם משמע דיוצא בתחובים בכנפות דאם לא כן בחי אין יוצא רק במתים לא שייך וראיתם אכתי הוה לועג לרש במה שמשימין תוך הכנפות והראה לכ״ג אי שייך תולמ״ה כה״ג י״ל דלא עשה מעשה כ״א תחיבה בעלמא לא ש״ך תולמ״ה וכשמוציא מן הכנפות חוזרין להכשירן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:14:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:14:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:14:1)

צריך עמ״א ועיין ט״ז בי״ד י״ט ט׳ הכריע דא״צ לברך בשח אבל הש״ך שם אות ז׳ בשם כמה אחרונים דצריך לחזור ולברך ומ״מ ראוי בספק ברכות שלא להכניס עצמו לכך א״כ יזהר שלא לדבר ואם דיבר אין חוזר ומברך. ואם דבר מענין הלבישה לא הוי הפסק ואם הפסיק בשתיקה יותר מכ״ד אין חוזר ומברך ועסי׳ רט״ו אות ו׳ במ״א שם. ושתיקה יותר טכ״ד אין חוזר ומברך עמ״א ט״ז אות ד׳ ועא״ר ט״ז ד׳ דבדיבור אפילו פחות מכ״ד הוה הפסק וחוזר ומברך ואי״ה יבואר עוד בה׳ ברכות. ד״א ט״ס וצ״ל די״ש במקום דאין:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:15:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:15:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:15:1)

אם לא עמ״א והם דברי הב״ח שדחאן הט״ז באות י׳ והוא מקיימן דבשחיטה קובע עצמו לשחוט הרבה משא״כ בלבישה והנה מלשון מ״א וט״ז כאן משמע דלא הוקשה להם כ״א כשהביאו מלבוש שלא היה לפניו בשעת ברכה הא אותן שהיו לפניו בשעת ברכה בסתמא נמי אין מברך על אחרים דבשחיטה כה״ג כ״ע מודים דאכל מה שיש לפניו מברך ולבבי לא כן ידמה דכאן אפילו מונחים לפניו הרבה ד, כנפות אם רגיל רק ללבוש אחת אין עולה הברכה לכולם דהוי נמלך ודוקא אם דעתו עליהם בפירוש. ולפ״ז לית כאן הך דינא דר״מ ס״ו בנטל פרי ונפל ונמאס דכאן אם לבש א׳ בלי בדיקה ומצא פסול ולובש אחר ממ״נ אם היה דעתו בבירור על כולם א״צ לברך ובסתמא בלא״ה מברך פעם אחר וע״ש בט״ז ומ״א אות ח׳. ודע אם בירך על טלית קטן על מצות כמנהגנו ולוקח מיד טלית גדול אם היה דעתו עליו לפטור בעל מצות אין חוזר ומברך ובסתם חוזר ומברך ול״ד לסי׳ ר״ו ס״ב רי״א שם אפילו נתכוין צריך לחזור ולברך פה״ע וכדבעינן למימר שם וכאן כ״ע מודים דאם נתכוין על שתיהן דאין חוזר ומברך ומעשים בכל יום דמברכין להתעטף ומוציאין טלית קטן אף ע״פ שיש לחלק אין לחלק ביניהם וזה פשוט:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:15:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:15:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:15:2)

**ודע** דאם רגיל ללבוש ב׳ טליתים קטנים א׳ משי וא׳ צמר ובירך על של משי ושניהם מונחים לפניו י״ל דבעי לכווני נפשיה בפירוש לפטור של צמר ומהא אמינא לה ממ״ש הב״י בסימן ר״ו דז׳ מינין ושאר פירות או חביב ובירך על אתרוג אם לא כיון אין בדין שיפטור אתרוג את מין זיי״ן בגדרא ועא״ר שם ב׳ בפי׳ ושם יבואר אי״ה ומ״מ ראוי ודאי לכתחלה לפטור בפי׳ לא בגררא שאין ראוי שדרבנן יפטור ד״ת אע״פ שברכות דרבנן מ״מ עיקר המצוה זה דרבנן וזה ד״ת. נ״ל:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:16:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:16:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:16:1)

אם עמ״א הקשה דהתה״ד צידד לכתחלה כן אם פשט טלית א׳ ולבש שני דצריך לחזור ולברך וסיים מתשובת ר״ח א״ז לא משמע כן דהלך לבה״כ בטלית גדול ובבואו לביתו פשט טלית גדול והסיח בדברים אחרים ולובש הקטן ומברך הא בלא הסיח אע״פ שפשט א״צ לחזור לברך וא״כ היאך פסק רמ״א כה״א ולא כמסקנא ול״ד לסעיף י״ד להמחבר והר״ב דחילק בין נשאר טלית קטן כו׳ דהתם לא היה דעתו לכן והוסיף לומר דהתה״ד אף לפי ה״א לא צידד אלא בלובש גדול ומתפלל ובבואו לביתו מסירו צריך לברך דהתפלה והפשיטה הפסק ומסיק דמדאמר בבואו לביתו הסיח הא לא״ה אפילו תפלה ופשיטה (דמסתמא פשט כמ״ש שם) לא הוי הפסק משאכ לדידן דפסק המחבר בסי״ג דהליכה חשיב הפסק וא״כ כשברכה א׳ פוטרת השני באין הילוך והפסק כלל א״כ אין כאן ה״א דפשיטה תהיה מצרכת ברכה שנית ולכן במשי מסיר זה הצמר ומניח המשי דלא כרמ״א וכ״פ הלבוש יע״ש והנה י״ל להיפוך ע״כ מסיק תה״ד דאע״פ שפשט אין מברך שנית זה להר״ח א״ז דס״ל הליכה מביתו לבה״כ ותפלה לא הוה הפסק כ״א בהיסח הדעת תליא מלתא משא״כ להמחבר בסי״ג דהליכה חשיב הפסק כ״ש באפשר דפשט הא׳ דאזלא מצותו ועיין עטרת זקנים אות ה׳ ותבין שכוונתו ז״ל למה שכתבתי. ומ״מ ראיה צריך לזה ומ״ש משחיטה ומפירות יש לחלק והבן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:17:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:17:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:17:1)

תשובה ועמ״א תירץ קושיית הט״ז אות י״א בקצרה דהליכה מביתו לבית הכנסת דהוי שינוי רשות הפסק לא הליכה לחוד וא״ש ההיא דסוטה בתוס׳ שם או דביאה במקצת ל״ש ביאה ומעייל ידיה וכ״ב אמה שהייה לא הוי תיכף (ולא ד״ק) או דשמיה ביאה וכ״ב אמה ממש הפסק ומחלל הפתח לפנים לא הוי רשות אחר כמ״ש בט״ז י״א מזה. והנה י״ל דהר״ב בהג״ה סי״ב הוכיח דמהר״מ ליכא להוכיח דפשט אין מברך דע״כ הא דאמר ובבואו לביתו (ופשט טלית גדול מסתמא) והסיח תיפוק דפשט וליטעמיך תיפוק דמרשות לרשות ופשט ודאי צריך לחזור ולברך וגמרא ערוכה היא בדברים שאין טעונים ברכה במקומן דמרשות לרשות הפסק כמבואר בקע״ח ס״ב בהג״ה וע״כ והסיח לאו דוקא א״כ צדק הרב לעיל במ״ש פשט צריך לברך אף ברשות אחר וא״ש הצ״ע המ׳א אות ט״ז ולזה כתב דאינו דהמסקנא דהתה״ד אמת הוא דפושט טלית גדול בביתו ודאי לא חשיב הליכה מרשות לרשות אחר כה״ג הפסק (לפ״ז מהר״מ הולך בביתו בטלית קטן ב״ש קודם היום וכדומה בקיץ רק פשט בהליכה לביה״כ הוי הפסק והבן) ואם הולך מחדר לחדר וחוזר לחדר א׳ נמי הפסק להמחבר כמו בקע״ח ובדברים שא״צ ברכה לאחריהם והנך רואה שמ״ש המחבר כאן ואם בביתו כו׳ הלא מבואר סי״ב ב׳ תנאים אלו אלא לומר בחדר א׳ אף הליכה כמה אמות לא הוי הפסק ועיין רע״ג ס״א בהג״ה וכן עיקר ולפ״ז יהיו דברי המחבר כאן ואם מתפלל תוך ביתו היינו אפילו מחדר לחדר רק בבית אחד שפיר דמי כמו התם ומה שהראה מקום לק״ד אות ג׳ דמחדר לחדר הוי הפסק והבן כללא דמלתא הפסק הוא שחוזר ומברך ותכיפה לחוד דלא הוי תכיפה ומ״מ הפסק לא הוי ואם לפעמים כתבנו הפסק במקום תכיפה אין כוונתינו רק תכיפה ועמ״ש בט״ז מזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:18:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:18:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:18:1)

צריך עמ״א הקשה מתרל״ט יע״ש במ״א אות י״ז בשם המ״מ ומ״ש כאן מסוכה ואף דיש לחלוק דהתם תשבו כעין תדורו ופעם יוצא לחוץ משא״כ כאן כשמסיר אזדא המצוה מכל הא בגמרא מדמינן לה ומ״ש דעת האחרונים כרמ״א היינו דיעה י״א א׳ ועיין אות י״ב בזה ומ״ש אם שינה מקומו כו׳ תראה שאדונינו אשר מ״א היה בעוזרו כיון כוונה גדולה במלות קצרות וכפי מ״ש בט״ז אות י״ג דמהר״ח שחילק הטעם דהליכה מביתו כו׳ כה״ג הוי ודאי הפסק והוא ז״ל כתב דע״כ אמרי׳ באות י״ז הליכה הפסק להמחבר ג״כ היינו בטלית אחר אבל באותו טלית ל״ש זה והעד יצא מסוכה ע״מ לכנוס לאלתר ומשמע אפי׳ יצא לחדר אחר ממש (עיין רע״ג אות ב׳) אפ״ה אין מברך ש״מ דלאותו דבר עצמו אין שייך מחדר לחדר וכ״כ רי״ז אות ג׳ בבשמים כה״ג ושם כתב עוד חילוקים אחרים ומ״ש וכ״ה בד״מ אות ז׳ שפירש דברי מהר״מ וחילוק מהר״ח באין דעתו לחזור הא לא״ה אין מברך ואמאי הא שם הוה הליכה מחוץ בית הכנסת ומהר״מ לא חילק אף באין טלית קטן עליו ש״מ דאותו טלית עצמו לא שייך הפסק מחדר לחדר זהו מה שרצינו לבאר ובקע״ח אפילו נשאר מאותו פרי עצמו מ״מ אכילה ראשונה הלך לה. וכתב עוד דאם אין דעתו לאלתר אף אותו בגד עצמו צריך לברך ואפי׳ נשאר טלית קטן עליו והבן. מה שנרשם אגור לכאורה אי׳א ב׳ קאי:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:19:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:19:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:19:1)

טלית עמ״א הקשה בל״ח דברי רמ״א אהדדי (ולמ״ש בט״ז אות י״ג לחלק בין הסירן לגמרי להזזה א״ש) ול״ח הגיה שכן נוהגין בי״א א׳ עא״ר. וב״ח פירש דברי הרר״ח שחילק בנשאר טלית קטן בסתמא איירי ובתפילין פירש אדעתיה להחזירן מיד א״ש. ומ״ש דכ״מ בד״ט אות ז׳ במ״ש דמהר״מ איירי שלא היה דעתו ללובשו מיד והיינו בסתמא וא״ש חילק מהרד״ח יע״ש והבן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:20:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:20:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:20:1)

נפלה עיין מ״א דבנפלה שלא במתכוין אף הרב בהג״ה ס״ד מודה כאן כמו תפילין סי׳ כ״ה סי״ב והא דכ׳ המחבר די״ל להיפוך דהסיר גרע עב״י א״נ לומר רובו א״צ לברך אע״פ שלא במתכוין. ועיין בצ״ז במ״א א׳ ושם הפסק לאו משום ברכה דיכול לברך אח״כ משך מצוה אלא הפסק בתפלה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:21:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 8:21:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Eshel%20Avraham/r/8:21:1)

צריך עמ״א ועיין מי׳ ח״י לא הכריע המחבר אי כר״מ אי כרא״ש אפ״ה סובר דאף לרא״ש בתשובה מברך וכ״ש אם נאמר דספק ספיקא מברך כמ״ש הלח״מ פ״ד מה״ב ה״ו כתבתיה במקום אחר ועמ״ש בט״ז או״ח מזה באות ט״ו וכאן אין להאריך יותר: