## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:1:1)

**יכוין** עט״ז עמ״א א״ב. עב״ח ולבוש עוד טעם משום קדושה צריך חזרת הש״ץ וזה לריב״ל ברכות כ״א ב׳ ובר״ה ל״ד ב׳ דפריך לדבריכם למה חוזר קשה לריב״ל ולר״ה א״ש וא״כ ודאי צדקו דברי הר״מ ז״ל כמ״ש המחבר סעיף ג׳ לא פלוג ועמ״א ס״ט אות ד׳ אימתי הש״ץ חוזר התפלה יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:1:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:1:2)

**ודע** שאם א׳ ספק לו אם התפלל שחוזר ומתפלל בתנאי כבסי׳ ק״ז יראה לי שמוציא רבים בקול רם אם מתפלל בתנאי (עיין סעיף ב׳) ולא גרע מיצא כבר שמוציא שוב ראיתי שזה טעות דא״צ להתנות כלל הואיל ומחויב לחזור בשביל התקנה אלא אי נימא הכי נימא מי שספק לו אם התפלל שחרית בשבת או מוסף בחה״מ יש לו תקנה להיות ש״ץ וחוזר התפלה בשביל התקנה ויוצא נמי מספק וכאמור. וכעין זה עפר״ח תפ״ט סעיף ז׳ ואגב ראיתי להעיר קצת בתפ״ט ס״ח דאי ספירה בזה״ז ד״ת סופר בלא ברכה ושאני בסי׳ ס״ז דהכי תקינו (עמ״א שם) ואי ספירה בזה״ז דרבנן סופר בלא ברכה די״ל ספק דרבנן לקולא ביש טורח משא״כ באמירה צריך וכההיא דר״פ לישייליה ובלא ברכה דספק ברכה לקולא משם חומר לא תשא משא״כ כשמברך להוציא אחרים לית כאן לא תשא ומחויב בדבר הוי וי״ל הוראות הדיין שם בתפ״ט ואי״ה יבואר שם ומיהו הא ודאי דאף דרבנן כל שאין מחויב אין מוציא ואי״ה בתפ״ט יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:2:1)

**ואם** עט״ז אין שומע אין מכוין לברכת ש״ץ ונתקנה ביו״ד עם הש״ץ אבל שומע ואינו מדבר מצטרף אע״פ שאין עונה אמן ובסי׳ נ״ה ס״ח מבואר בהמחבר דחרש שומע ואינו מדבר או אין שומע ומדבר מצטרף וכ״כ א״ר כאן אות ח׳ ומיהו אם מתפלל הש״ץ מיד בקול רם אין לחוש כבסעיף ב׳ בהג״ה: מ״ש הר״ב שיעמדו כשש״ץ חוזר התפלה כ״ה מנהג הקדמונים ועכשיו בעו״ה כ״א עושה כפי דעתו ומהם יושבים ומשיחים. ודע דבתוך ד״א לש״ץ מדינא אסור לישב כבסי׳ ק״ב ל״מ לט״ז ק״ב ג׳ דמקום קדוש הוא אפילו לטעם המחבר מ״מ שלא יהא נראה ככופר ואפילו לסמוך ממש כתבנו שם דאסור (ואני נזהר בזה) גם אם יש שאין בקיאים ושומעים מש״ץ הוי כאלו התפללו הם אסור מדינא להט״ז שם ואפשר גם להמחבר שם ועסי׳ ע״ט ס״א בהג״ה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:3:1)

**ואני** עט״ז ברכת אתה חונן יכוין אמת שחונן דיעה ויכוין ג״כ שימלא משאלותינו שיחונן לנו ג״כ דיעה ובקדיש אמן לבקש על העתיד לבד ועמ״א אות יו״ד ושם יבואר אי״ה.


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:4:1)

**שהוא** עט״ז מפני שיש בכאן ענין עמוק ודרכי החכמה נעלמו ממני אמרתי אשיחה וירווח לי. הנה בברכות מ״ז א׳ אמרו אמן יתומה אסור ובסוכה נ״א ב׳ משמע דמניפין בסודרין ע״ז יש ג׳ תירוצים א׳ תירוץ הרר״י בטור (יע״ש ר״י מפרש הב״ח ר״י בעל התוס׳ אבל הב״י וט״ז וכולם מפרשים הר״ר יונה ז״ל) דלצאת בה צריך שישמע כולה הא חיסר תיבה א׳ לא יצא וז״ש אמן יתומה אין האיסור מצד עניית אמן כ״א האיסור שרוצה לצאת מעניית אמן שהוא יותר מהמברך לזה אמרו דאין יוצא בזה ויש לו קללה מחז״ל אם סמך ע״ז אבל מצד עניית אמן עצמו אין איסור אם רוצה אח״כ לברך בעצמו. וכלפי שאמרו חז״ל בברכות נ״ג ב׳ אי דלא שמע הברכה איך יצא מבואר ודאי שדין הרר״י הוא. א״ו כל שרוצה לצאת צריך לשמוע כל הברכה מתחלתה ועד סופה שהרי בביאור אמרו שם למימרא דישראל אע״ג דלא שמע כולה ברכה עונה וכי לא שמע היכי נפיק משמע ששמע מקצתה אפ״ה לא נפיק וכ״כ הר״מ ז״ל בפירוש פ״א מה״ב הי״א הובא בש״ע רי״ג ס״ג (ועב״ח ולמ״ש אין חולק על הרר״י בזה) החילוק הב׳ הוא מ״ש הטור לחלק בין ידע ללא ידע באיזה ברכה הוא עומד. השלישי הוא א״ח בשם רבינו האי וכהבנת המ״א אות י״ו לחלק בין יחיד וההיא דהחליל ציבור היו שומעין ועונין ואותן שעומדים מרחוק עונין עם הציבור לא הוי אמן יתומה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:4:2)

**ואמנם** בפירוש הטור שהביא דברי ר״י (הרר״י) דברי רב כהן צדק ומ״ש ומיהו יש בו שלשה פירושים הפירוש האחד דברי מהרי״א וכפי הנראה כך הוא להרר״י דוקא ברוצה לצאת אין יוצא כה״ג הא יצא אף בברכת ח״י שמחזיר הש״ץ דמחויב כל אדם לשמוע ולענות אמן (כבסעיף ד׳ יע״ש) עונה אמן אע״פ שלא שמע ולא הוי אמן יתומה אעפ״י שלכתחלה מחויב לשמוע כל התפלה מש״ץ מ״מ אי לא שמע רשאי לענות אמן ובהכין מיירי ההוא דסוכה נמצא להרר״י ישנו כמה קולות מחויב כל שאין יוצא שרי לענות אפילו לא ידע איזה ברכה אבל רכ״צ סובר ברכה המחוייבת כחזרת התפלה הוי אמן יתומה אפילו יודע איזה ברכה ובסוכה בברכת התורה שאין מחויב לשמוע וכ״ש נהנין שריא אפילו אין יודע איזה ברכה. והטור חולק ע״ז ואומר ומיהו י״ל בענין אחר דסוכה ביודע איזה ברכה שרי וההיא דברכות באין יודע ואסור אפילו נהנין ויש לכ״א מהפירושים רצונו לומר רכ״צ והטור קולא וחומרא לרכ״צ בחזרת התפלה אפילו יודע אסור קולא בס״ת ונהנין אפילו א״י שרי ולטור ג״כ קולא וחומרא ואמנם בב״י הבין דרק ב׳ מחלוקת הרר״י כמו לפי׳ הא׳ ורכ״צ וטור א׳ הם ואין חילוק בין חזרת התפלה וס״ת ונהנין כל שא״י אסור ויודע מותר אבל ברכה שרוצה לצאת כ״ע מודים להרר״י דצריך לשמוע מתחלה ועד סוף מברכות נ״ג ב׳ וכסי׳ רי״ג ס״ג. אבל הט״ז פירש פירוש שלישי דהרר״י עם רכ״צ וטור ב׳ מחלוקת כב״י ובאופן זה בנהנין כ״ע מודים רכ״צ וטור דאפי׳ א״י שרי לענות אמן ובלצאת מודים להרר״י דאפי׳ יודע אין יוצא (ומוכרח מברכות נ״ג ב׳) כי פליגי בחזרת התפלה דמחוי״ב לשמוע להרר״י לא הוי אמן יתומה אפי׳ בא״י איזה ברכה אבל קצת איסורא יש דודאי לכתחלה צריך לשמוע כל התפלה כבסעיף י׳ ובסוכה א״א ובשעת הדחק שרי לכתחלה הא לא״ה מלבד מה שעשה שלא כדין שלא שמע הברכה יש איסורא שענה אמן בלא שמיעת הברכה ורכ״צ וטור סוברים דחזרת התפלה מחויי״ב מיקרי ואמן יתומה הוי ואפילו ע״י הדחק אסור לענות כה״ג כל שא״י איזה ברכה וביודע שרי אפי׳ לכתחלה ורמ״א תפס חומרת שניהם יע״ש בט״ז ולפ״ז מה שלא כתב הטור ההיא דסוכה בדברי הרר״י יש ליישב חדא דאדרבה משם קשה קצת דאיסורא מיהא איכא וצ״ל שעת הדחק שאני והרר״י מירושלמי הוציא דבריו אמן יתומה כל שמחויב משמע פשטיה כהרר״י לצאת כו׳ ולרכ״צ צריך לדחוק מחיוב חזרת התפלה. וגם א״ש דרכ״צ לא יחלוק על ירושלמי אבל לפירוש הב״י רכ״צ וטור חולקים על ירושלמי דאפי׳ נהנין הוי אמן יתומה ואין מחויב כלל לשמוע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:4:3)

**והנה** כפי זה המחבר תפס דעת הרר״י ומחויב היינו לצאת וקשה הא כתבנו ברי״ג ס״ג דצריך לשמוע כל הברכה ממש ולמה שינה כאן דמשמע מטעם אמן יתומה לבד ועלח״מ פ״א מה״ב הי״א וי״ג וי״ד הוקשה לו על הר״מ כך ותי׳ דשלל דעת רבי׳ האיי לחלק בין יחיד לצבור (וסובר הלח״מ דלרבי׳ האיי אפי׳ לצאת ממש כל שציבור עונין אמן ושמעו הברכה ויחיד לא שמע עונה עמהן ויוצא ולזה שלל הר״מ בהי״ד אפי׳ כה״ג אין יוצא). והנה בהמחבר א״א לפרש כן דהול״ל לא יענה אמן בכלל העוני״ם כמ״ש הר״מ ז״ל. ואם נאמר כדעת מהרי״א ברכ״צ י״ל דעת הר״מ ז״ל כן שלא שמע הברכה שחייב בה (לא לצאת) וכדעת רכ״צ אמן יתומה הוי ולק״מ קושיית הלח״מ דזה כבר אמר בהי״א דשם לצאת כו׳ אין יוצא וכאן מצד איסור עניית אמן כל שמחויב לשמוע כו׳ כאמור וכן מתפרשין דברי המחבר שהשמיט תיבת לצאת ונאמר שזה דעת רכ״צ וכ״ד הר״מ ז״ל ורבינו נסים (עב״י שכתב דעת הרמב״ם ורבינו נסים ור״י יש לעיין בזה מ״ש רבינו נסים והרר״י) וכמ״ש הט״ז ולפרש הירושלמי (ומלת אח״ת קשה קצת) והר״ב הגיה דעת הטור ותפס חומרת ב׳ הפירושים עיין לבוש יראה תפס חומרת ב׳ הפירושים כמהרי״א בב״י שג׳ מחלוקת והשתא יש להחמיר בנהנין בא״י איזה ברכה ובחזרת התפלה אעפ״י שיודע איזה ברכה אבל לצאת ודאי כל שלא שמע מתחלתה עד סופה אין יוצא ודאי. ועא״ר אות ט״ו ואי״ה במ״א אות י״ז אבאר עוד בזה. ויש קצת חסרון בט״ז מ״ש ואי אפשר בענין אחר כ׳ דברי הרר״י צ״ל וזה שלא הביא הטור בדברי הרר״י ההיא דסוכה ועמ״ש אי״ה בט״ז אות ו׳ מזה ועמ״א אות י״ג מזה ועמ״ש עוד בסמוך אי״ה מזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:4:4)

**ועדיין** צריכין אנו למודעי כי הב״י כתב כאן לרש״י ותוספות אעפ״י שמחיי״ב בה בברכה כל שיודע עונה אמן ונפט״ר בה משמע לצא״ת נמי ובסימן מ״ו כתב דחייב לברך מאה ברכות בכל יום ובשבת משלים בברכות הקוראים ועונה אמן אעפ״י שלא שמע הברכה וזה סותר למ״ש כאן בש״ע כל שמחויב בה צריך לשמוע הברכה אע״פ שיודע כו׳ וסותר למ״ש ברכות נ״ג ב׳ אי דאכל עמהם צריך לשמוע כל הברכה וכבר ראיתי להפר״ח כאן עמד בזה וכנראה שחזר כאן מזה ובסימן רפ״ד ס״ג כמו שיראה הרואה שם צריך שיכוין ויענה אמן משמע שישמע מתחלה ועד סוף ועמ״א במ״ו אות ח׳ רמז זה במלות קצרות יע״ש. ולדעתי העניה י״ל דאדרבה נעשה תי׳ מקושיא הב׳ על הא׳ דודאי כל שמחויב לצאת בעצמו כמו אוכל וצריך לברך וכדומה לית מחלוקת וכ״ע מודים דצריך שישמע ולא יצא בעניית אמן אעפ״י שיודע כל שלא שמע הברכה מתחלה ועד סוף משא״כ חייב לברך מאה ברכות דינא דיוצא בהשלמה בעניית אמן אע״פ שלא שמע הברכה וז״ש לרש״י נפט״ר בה כה״ג איירי ולצאת ממש כ״ע מודים דצריך לשמוע כל הברכה כדמוכח ההיא דברכות נ״ג ב׳. ולפ״ז אם היינו אומרים דהמחבר פסק כהרר״י דכל שמחייב לצאת ממש אע״פ שיודע אין יוצא באמן כל שלא שמע הברכה הא אין מחויב לצאת ממש עונה אמן ואע״פ שא״י איזה ברכה ויש מחמירין אין נמשך שום קולא מיש מחמירין דמודה לצאת אע״פ שיודע אין יוצא הוי א״ש משא״כ הט״ז ואינך פירושים קשה אמאי לא כתב הר״ב הקולא הנמשכת לי״א ביודע לזה כתב הט״ז דתפס חומרת שניהם:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:5
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:4:5)

**נסתפקתי** בהא דחייב לברך מאה ברכות ובשבת מכוין לברכת הקוראים כבסימן רפ״ד ויענה אמ״ן אם דוקא תרתי בעינן או שומע כל הברכה לחוד אעפ״י שלא ענה אמן יצא. ומה שהביאני לזה דבסי׳ רי״ג ס״ב לצאת ממ״ש כל ששמע כולה אעפ״י שלא ענה אמן וכ״ש הא א״ד הא עדיפא שהרי הר״ב אומר כן האדון ז״ל במ״א בסי׳ מ״ו אות ח׳ דכל שיש לו מגידים לא מהני ששומע הברכות ואמאי אטו מי עדיף מברכה שמחוייב ממ״ש לצאת שומע כעונה ש״מ דעדיף ועדיף הוא בשלמא המחויב לברך על האוכל או טלית וכדומה כששמע מאחר ומכוין שומע כעונה וכאלו מברך בעצמו משא״כ למאה ברכות איך נאמר שומע כמברך והוא לא קרא בתורה רק כשעונה אמן וקיי״ל גדול העונה אמן מהמברך אז עולה לו למאה ברכות נמצא חמור להשלמת מאה שצריך לשמוע גם אמן כמ״ש המ״א במ״ו ח׳ משא״כ לצאת ממ״ש קיל וכששמע יצא אע״פ שלא ענה אמן וכאמור וברא״ש ברכות סי׳ ע״ב וברפ״ד לקמן שם נאמר דיכוין ויענה אמן וכדאמרן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:5:1)

מי ששכח עט״ז לכאורה שדעתו דברכה שלימה אין יוצא מש״ץ וז״ש דוקא שלא התפלל כלל היינו דילג ולא ברכה א׳ הקטעה הא דילג ולא הזכיר יעלה ויבא וכדומה יוצא מש״ץ וכ״נ שהבין א״ר אות י״ז יע״ש וכתב שהוא תמוה ובאמת בב״י כתב בפשיטות ברכה שלימה נמי שומע מש״ץ וכ״כ הלבוש. ובאמת י״ל כוונת הט״ז לאו להכי איכוין אלא אמ״ש דשכח לא עדיף מאונס ואפ״ה לרבנן אין ש״ץ מוציא ה״ה בשכח להתפלל עם הציבור בלחש ה״א דיוצא מש״ץ לזה כתב דאין יוצא כל שלא התפלל אף בשכח ודוקא דילג הזכרה או ברכה שלימה שומע מש״ץ ועמ״א אות י״ז לדינא והנה א״ו הוא דלטור אפילו ברכה שלימה יוצא בה מש״ץ ממ״ש ברס״ח שתמה על רבינו משה גאון דאיך יוצא בברכה מעין שבע על ז׳ ברכות הא לא״ה לא קשיא ליה אע״ג דברכה שלימה היא ומיהו י״ל שאין ברכה קבועה בימות החול. ומההיא דסי׳ רס״ח יש ללמוד כמו שאגיד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:5:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:5:2)

**ויצא** לנו הדין בההיא דסימן ק״ח ס״ז בהזיד אם רצ״ה מתפלל נדבה אם שמע מש״ץ נמי כהתפלל דמי הואיל דרשות בידו כמו ברס״ח ערבית רשות יע״ש בב״י ומ״א אות ט״ו אבל בספק התפלל ושמע מש״ץ לא יצא כיון דמחויב להתפלל שנית בתנאי כבסימן ק״ז יע״ש אין ש״ץ מוציאו ומאן נימא לן לחלק ולומר כי פליגי רבנן עלי׳ דרשב״ג בודאי לא התפלל כו׳ וא״כ מסתברא ודאי שא״י בשמיעת הש״ץ. עיין סוף הסי׳ שייך לכאן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:6:1)

**מפי** עט״ז כפי דעתי אזיל לשיטתיה באות ד׳ בסופו דלהמחבר באין מחויב מ״מ איסורא מיהא אפי׳ ביודע והר״ב תפס חומרת שניהם וא״כ מ״ש הר״ב כאן ואפילו כו׳ ביודע דבאין יודע לא מהני מה שהצינור עונין לענין אמן יתומה וביודע דאיסורא לחוד מהני סברת א״ח בשם רבינו האי המובא בב״י דהואיל והציבור עונין עונה עמהם דהם שמעו הברכה וכן המחבר כ״כ והר״ב הוסיף דאפי׳ לא שמע כלל מן הברכה כו׳ (וכנרשם המ״מ ב״י א״ח דלא כמ״ש המ״א אות י״ז ושם יבואר אי״ה) וא״כ הוקשה לו להט״ז דאפי׳ אחר מיעוט כל שידוע ששמעו הברכה עונה עמהם וכה״ג סמנינן אא״ח דלית איסורא משום לתא דאמן יתומה כה״ג ומיהו יש לומר דלאו משום יתומה אמן ואביזריה נגעו בזה רק דצריך לענות אמן מיד אחר סיום הברכה כמ״ש הר״ב בהג״ה סעיף ח׳ בשם הרד״א והמחבר וכ״ע מודים לזה והשתא אשמעינן מהרא״י ז״ל בפסקיו סימן ק״ט (ט״ס קי״ט) דכל שכלה מפי הרוב תו לא הוי אמן מהמאריכים מכלל הברכה כלל והוי ככלה כבר ועל מה יענה אמן ועא״ר אות ׳״ט. ועיין לבוש סעיף ה׳ שמפרש כך ואזיל לשיטתיה ג״כ שסובר דביודע אין שרי בחזרת התפלה שהוא להוציא רבים י״ח מתיר הר״ב בס״א בס״ת ונהנין וכדכתיבנא לעיל אבל המ״א באות י״ז יש לו דרך אחרת בזה וכמ״ש לעיל בסמוך:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:7:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 124:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/124:7:1)

**לא** יגביה עט״ז יחדיו משמע בשוה ומש״ה יש ליתן סמך למנהג שהש״ץ מגביה יותר קולו בחזרת התפלה שלא יהיו העונין מגביהים יותר מי ששכח מנחה בע״ש הראשונה תקנה לשמוע מש״ץ כבסי׳ רס״ח ושניה לא ועסי׳ ק״ח: